עסקה או הכרעה

נדב מירן ממתין כבר חצי שנה לאחיו עמרי (בן אסתר ורה) שנחטף לרצועת עזה. השבוע חמאס שחרר תיעוד מצמרר שרק עורר את כל הכאב | עו"ד יצחק בונצל איבד את בנו עמית הי"ד במלחמה בעומק הרצועה והוא חש שצוואת בנו היא להמשיך במשימה בכל הכח | עכשיו שניהם מתייצבים מול ראש הממשלה ומבקשים לבצע את העסקאות רק בזהירות ובנחישות

את נדב מירן אנחנו תופסים מייד אחרי הפגישה שלו ושל בני משפחות של חטופים נוספים עם ראש הממשלה בנימין נתניהו. לא קל לו.
כבר חצי שנה חלפה מאותו יום מר שבו אחיו עומרי נעלם אי שם בתוך רצועת עזה. הוא לא מפסיק לפעול. ויש לו אג'נדה מאוד ברורה.
היא מחולקת לשניים:
"קודם כל להפסיק עם כל הנושא של פעימות ועסקאות בשלבים. כל החטופים חייבים לחזור הביתה בפעימה אחת, כולל הקרבנות. לא להשאיר אף אחד מאחור.

"בני לא קורבן שווא". יצחק בונצל (צילום: פלאש 90)

"התנאי השני הוא לא לעצור את המלחמה בשום מצב! כדי שהקורבנות שנפלו לא יהיו לשווא".
ברקע אפשר לשמוע את החרדה הכפולה. מצד אחד הוא נטרף מרוב דאגה לאחיו החטוף, ומצד שני המידע על כך שארגון הטרור חזר לשולחן המו"מ עם ההצעה המצרית החדשה, מחריד אותו לא פחות.
למרות שהוא רוצה לראות את אחיו שב הביתה יותר מכל דבר אחר, הוא מבין שאסור לבלבל את סדרי העדיפויות גם לא בשל צער, כאב וגעגוע נוקב. רק לפני כמה ימים הוא קיבל אות חיים ראשון מאחיו.
מי ששלחו את האות הם אותם נאצים ארורים שמנסים גם לשחק לכולנו בתודעה.
"עומרי חגג את יום הולדתו ה-47 לפני שבועיים", מספר מירן בכאב. "לפני 11 שנים הוא הגיע לנחל עוז בעקבות חברים. הוא היה מטפל בשיאצו והשקיע רבות בטיפוח של הקיבוץ.
"בבוקר שמחת תורה הוא שהה בממ"ד עם אשתו ושתי בנותיו, עד שנער בשם תומר, בן הקיבוץ, דפק בדלת הממ"ד וסיפר שהוא מאוים על ידי חמאס ולכן מבקש מהם לפתוח את הדלת. בסופו של דבר תומר וגם הוריו נהרגו, אבל אחי כמו יתר חברי הקיבוץ, הקריבו את חייהם עבורו.
"הם יצאו מהממ"ד ואז המחבלים לקחו את אשתו והבנות וחיברו אותן למשפחה אחרת, כשהם מבטיחים להם שאם עומרי ושכן נוסף בשם צחי עידן יבואו איתם הם לא יפגעו בבני המשפחה לרעה. עם עומרי וצחי הם לקחו בשבי גם אישה ובת עם אזרחות אמריקאית ששוחררו בימים הראשונים".
מה ידעתם על עומרי עד התיעוד שפורסם השבוע?
"אחת החטופות ששוחררה בתחילת המלחמה סיפרה לנו שהיא הייתה איתו באותו מרחב והוא נראה במצב טוב. המחבלים הראו לו את אשתו והבנות, ולפחות הוא נרגע כשראה שהן נותרו בחיים".
עכשיו האח נדב ובעצם עם ישראל כולו ניצבים בפני דילמה בלתי אפשרית. האם להמשיך בלחימה, או להיכנע לתכתיבי חמאס ולהציל את החטופים?
"להתרשמותי", הוא אומר, "ראש הממשלה הבין את המסר שלנו והוא מסכים לו. חייבים לשחרר, וחייבים לעשות זאת באחריות".

כאב של אבא
גם עו"ד יצחק בונצל חש את הכאב במלוא ישותו. לפני כשלושה חודשים הוא איבד את בנו עמית הי"ד שנפל בקרב בעזה.

"שאלתי באיזה בן מדובר". עמית בונצל הי"ד

כשהוא שומע על ההצעה המצרית ממש קשה לו. "כל עסקה שתחזיר הביתה רק חלק מהחטופים", הוא אומר, "תגרום למותם של היתר. בצדק דורשות משפחות החטופים להחזיר את כולם כמקשה אחת. גם התפיסה שלנו, ההורים שהקריבו את היקרים להם מכל להחזיר את החטופים, היא שצריך להפסיק עם הסלקציה בין המשפחות".
כשאנחנו מבקשים ממנו לדבר על בנו, קשה לו. הכאב עוד טרי מדי.
"עמית היה מפקד וחייל בסיירת צנחנים, שאליה התקבל אחרי שהקריב את חייו עבור הצבא. מגיל 16 הוא הפסיק ללמוד, ועשה הכל כדי להתקבל ליחידה המובחרת ביותר. הוא עשה 3 ימי סיירות עד שהגיע לצנחנים.
עמית ואחיו נדב שמשרת גם הוא בצנחנים עזבו את הבית בשמחת תורה בדרכם להגן על היישובים בדרום. שניהם לחמו בקיבוצים שישים ושניים יום עד שעמית נהרג בקרב קשה בשכונת סג'עייה, במרחק לא קטן מהמקום שבו נדב המשך להילחם.
"כשראיתי את קציני צה"ל ליד ביתי, לא היה לי ספק למה הם באים. שאלתי: 'תגידו לי איזה בן שלי נהרג?' כששמעתי שמדובר בעמית, ביקשתי מהם שיחזירו לי את אחיו נדב הביתה. הקצינים טענו שאי אפשר לעשות זאת, ורק אחרי לילה שלם הוא הצליח לצאת מעזה. המצמרר הוא שכמה שעות אחרי הלוויה של עמית, שנקבר בהר הרצל, עמדתי בדיוק במקום שבו כרו את הקבר שלו, כדי להשתתף בלוויה של חברו יונתן מלכה הי"ד שקבור לידו".
אחרי המחיר הכבד ששילמת, אתה מרגיש שהקורבן לשווא?
"מהרגע שקמנו מהשבעה הבנתי שצריך להשלים את המשימה שעמית התחיל בה, כדי שהביטחון יחזור למדינה. אחרת לא היה שווה. התחלנו אני ואשתי לצאת לביקורי תנחומים ולביקורי פצועים. היינו במאות בתי אבלים וביקרנו כ-300 פצועים בבתי חולים. לצד זה השקעתי המון זמן בפגישות עם ראשי המדינה כדי לוודא ששלטון חמאס יתמוטט. נפגשתי עם ראש הממשלה מספר פעמים כולל השבוע ושמעתי ממנו דברים ברורים".

"מקווה מאוד שראש הממשלה יבין". בונצל עם ראש הממשלה נתניהו (צילום: לע"מ)

אם אתם דוחים את העסקה בשלבים, וגם את התנאי של עצירת המלחמה, מה המחיר המרבי שמדינת ישראל צריכה לשלם?
יצחק בונצל: "נתניהו אמר בצורה הברורה ביותר שמטרות המלחמה, שהן מיטוט חמאס והשבת החטופים, לא השתנו. יש להיכנס לרפיח כדי לחסל את הגדודים שנותרו שם".
אתה מעריך שכניסה לרפיח תמוטט את חמאס?
"בהחלט. אלו דברים שגם הבנים שלי טענו. יש למדינת ישראל יכולות לעשות זאת. אי אפשר להירתע מהלחץ הבין־לאומי, וגם לא מהמחיר. אני אומר בצורה ברורה: לו הייתי יכול לדבר עם עמית עשר דקות לפני שנהרג, בידיעה שהוא עומד לסיים את חייו, הייתי מוכן לאפשר לו זאת כדי לסיים את המלחמה בנצחון.
"הגיע הזמן לשדר לעולם שמדינת ישראל לא תספוג טילים. האיום שייפלו חיילים מחייב את המדינה להפעיל את צה"ל, כדי שיהיה ביטחון מוחלט בכל הגבלות מצפון עד הדרום".
לדברים מצטרף שוב נדב מירן: "לצערי, לא שמעתי מראש הממשלה פרטים ברורים על העסקה שמונחת על השולחן. מהתקשורת אני מבין שמדובר בשחרור של שלושים וכמה חטופים, שהם בעיקר מבוגרים ואנשים עם בעיות רפואיות. גם כאן הם ישוחררו לפי מפתח של 'יום השהיה' אחד של הלחימה לכל חטוף, וזאת נוסף לשחרור של אלף מחבלים נוספים לפי רשימה שחמאס דורש. לדעתי, לעם ישראל אין מבחינתי מחיר. החטופים צריכים לחזור ואנחנו צריכים להילחם במקביל, כדי שלחמאס לא תהיה יותר יכולת לאיים עלינו".
למה שהם יסכימו לתנאי כזה, אם הם לא יקבלו בתמורה את מה שחשוב להם?
"אין בעיה, לכן אין טעם בעסקה. צריך להבין, אנחנו לא חושבים חלילה ש-33 חטופים שיחזרו בפעימה הראשונה לא שווים את המחיר. כל אחד שחוזר הביתה שווה עולם ומלואו, אבל צריכים להיות שקולים. כי הרי אם נחזיר כרגע את אותם שלושים וכמה אנשים, שרובם מקרים הומניטריים – נפקיר את היתר. כי העולם כבר לא ייתן לנו לגיטימציה להחזיר את הצעירים ואת החיילים, שקשה יותר לשווק את חזרתם, במחיר של המשך המלחמה.

"כשאנחנו מתקוטטים, העולם נגדנו". הצנחת סיוע הומניטרי מעל עזה (צילום: פלאש 90)

"גם אם זה יקרה אחרי הפוגה ארוכה, מי ערב לנו שהם יישארו בחיים לפרק זמן ארוך כל כך? ומשהו נוסף: הרי אנחנו נהיה חייבים להציע לחמאס עולם ומלואו תמורת אותם צעירים. אז מה ניתן להם? נביא להם את תל אביב וחיפה?!"
בונצל: "כבר הוכח שכאשר חמאס תחת אש, הוא מנהל מו"מ קלוש יותר. תמונת הניצחון שחמאס זקוק לה היא שחרור אסירים. כולם יראו שאם תהיה אש ברפיח, כיוון השיחה ישתנה לטובת מדינת ישראל".

בין עסקה לעסקה
גם בעסקה הקודמת היו חששות, ובסופו של דבר המציאות הוכיחה שיותר ממאה חטופים חזרו והמלחמה המשיכה.
יצחק בונצל: "אומנם גם בעסקה הראשונה הייתה סלקציה, אבל אז היה מידע מודיעיני שהחטופים שישוחררו בחיים. היום, מלבד התיעודים שנשלחו השבוע, אין שום מידע מבוסס. אם נחזור להילחם בעצימות גבוהה, חמאס ירד על הברכיים ויפציר בנו לקחת את החטופים ולאפשר לבכירים שלו להימלט".

נדב מירן: "אכן, העסקה הקודמת הייתה טובה כי שחררו נשים וילדים, למרות שגם אז היה צריך להתעקש על כולם. אבל אפשר ללמוד מהעסקה הקודמת איך לנהל את המשא ומתן. חמאס הסכים רק לאחר שהחרב המתהפכת של המלחמה התהדקה על צווארו. גם הפעם אפשר וחייבים לחתור לעסקה ממקום של כוח ולחץ צבאי שיגרום לחמאס לרדת על הברכיים ולחשוב איך להציל את העור שלו".
לדעתו של נדב מירן יש היתכנות לעסקה כזו רק אם חמאס ימוטט גם מהבחינה השלטונית. "גם לכבוש את רפיח לא מספיק", הוא מפתיע. "צריך לעשות סוף לכך שחמאס אחראי על החלוקה של הסיוע ההומניטרי. או שאנחנו נחלק אותו, או שיהיה גוף אחר שיעשה זאת. זה בעצם מה שעומד ביסוד של הפתרון של היום שאחרי, שאפשר וצריך לחשוב עליו גם היום. אפשר וצריך לדבר על עסקה במקביל להמשך המלחמה".
לדעתו, אם מדינת ישראל תסכים לעסקה, האמריקנים לא יסכימו בשום פנים לכניסה לרפיח אחרי שחרור המקרים ההומניטריים של החטופים. "הכניסה לרפיח תתמהמה עוד ועוד. כבר יש מחיר כבד לדשדוש של צה"ל ברצועה. שמעתי שחיילים לא רוצים להגיע למילואים כי הם מבינים שהמדינה לא הולכת עד הסוף במלחמה הזו".
לדבריו אין ספק שמדינת ישראל הייתה יכולה לעשות הרבה יותר כדי להחזיר את החטופים ולמוטט את חמאס. "הלחימה הייתה צריכה להיות הרבה יותר אינטנסיבית ולהמשיך בעצימות גבוהה במקביל למשא ומתן. הראיה הטובה ביותר נמצאת בעובדה שהחמאס שחרר את התיעוד עם החטופים מייד אחרי האמירות על כניסה קרובה לרפיח, תיעוד שגם אחי עומרי נראה בו".
יש לכם כבר ניתוח של התיעוד על ידי מערכת הביטחון?
"עדיין לא. זה ייקח כנראה קצת זמן. אבל מה שחשוב זה שקיבלנו לראשונה אות חיים, ועומרי נראה יחסית טוב. לא נראה שמתעללים בו. הוא נראה קצת רזה יותר, אבל צלול, דיבר בקור רוח ומודע לזמן שחלף (202 ימים בשבי) מה שאומר שהתיעוד כנראה צולם לאחרונה ממש. ועוד משהו חשוב: חמאס יודע היכן הוא נמצא והוא לא יוכל לטעון שעקבותיו אבדו".

"להחזיר את כולם יחד ולהמשיך ללחום". נדב מירן

רק ביחד ננצח
אם נחזור שוב לפגישה: מה שמעתם מראש הממשלה היום? מה הוא חושב?
נדב מירן: "ראש הממשלה אמר במפורש שצה"ל ייכנס לרפיח, ואין אפילו ויכוח על כך. שאלנו מתי הדבר יקרה, אבל הוא בחר שלא לענות. עם זאת, נתניהו חזר על כך שממשלת ישראל עדיין מחויבת למטרות המלחמה שהן החזרת החטופים כולם ומיטוט שלטון חמאס".
יצחק בונצל: "שמענו השבוע מראש הממשלה שמדינת ישראל לא תסכים בשום פנים לסיים את המלחמה ללא מיטוט מלא של חמאס, כך שאין היתכנות לעסקה. גם לסעיף של שחרור מחבלים עם דם הידיים הממשלה לא תסכים ולכן ההיתכנות של העסקה עוד יותר נמוכה. הבנתי שנתניהו נחוש לסיים את המלחמה בניצחון".
אתם מודעים ללחצים האמריקניים האדירים שמופעלים על הממשלה בנושא?

יצחק בונצל: "בפגישה ראש הממשלה אמר לנו שהוא הודף את הלחצים האמריקניים. גם צחי הנגבי, ראש המל"ל, אמר לנו את אותם דברים. ההוכחה היא שהתוכניות לכניסה לרפיח אושרו.
"גם אם ארה"ב 'עושה פרצוף', אני לא מאמין שארה"ב, שאנחנו מדינת ברית שלה, תנטוש אותנו. למרות הוויכוחים איתנו יש לה אינטרס מאוד חשוב שהמדינה הדמוקרטית היחידה במזרח התיכון תתקיים ותהיה חזקה. יש להם גם אינטרס של מעבר סחורות ונפט. נכון שביידן מאיים עלינו מהסיבות שלו, אבל מנהיג צריך להסתכל על תמונה כלל עולמית ולעשות מה שנכון וחכם. כשהוא אומר להורים שכולים שלא ייכנע ללחצים ולא יחזיר את החיילים עד הניצחון, ועוד לפני שהדברים פורסמו על ידינו הם פורסמו על ידי משרד ראש הממשלה עם הבהרה שרפיח תיכבש, אני בוחר להאמין לו".
נדב מירן: "אנחנו בהחלט רואים שינוי בדעת הקהל בעולם. אבי, יהודי מבוגר שחצה את גיל השמונים, ואשתו של עומרי, מסתובבים בעולם במטרה להחיש את שחרורו, וכולנו רואים את התוצאה העגומה. מנגד, גם לארה"ב יש אינטרסים במזרח התיכון.
"אני חושב שהפירוד בינינו, המאבקים בתוך עם ישראל, גורמים לארה"ב לתפוס את הצד שנוח להם. אבל אם הממשלה תשדר אחידות, כמו בנושא של 'נצח יהודה', האמריקנים יתקפלו. אירופה כידוע הולכת אחרי ארה"ב, כך שגם את הלחץ שלהם אני לא הייתי סופר ברצינות".
לדבריו מדינת ישראל צריכה לעשות מה שטוב לה גם אם נעבור תקופה קשה מבחינה ביטחונית וכלכלית, ולהביא בחשבון שמדינת ישראל חזקה היא חלק מהאינטרס האמריקני. "אם אנחנו לא נהיה במזרח התיכון, החזית של האסלאם הרדיקלי תעבור למגרש של ארה"ב ואירופה. אם נשדר חזית אחידה, הם יתקפלו".
איך זה יקרה, אם משפחות החטופים לא מתאחדות?
"כואב לי מאוד שזה המצב. לאנשים יש דעות משלהם איך להחזיר את החטופים הביתה ולכן נוצר הפיצול. כולנו רוצים אותו דבר. כולנו רוצים את הילדים בבית עם ראייה של עתיד עם ישראל, אבל יש חילוקי דעות על הדרך".

בגיל 80 מסתובב בעולם ומתחנן על בנו. אבא של עומרי מירן (צילום: פלאש 90)

מאיפה משיגים אופטימיות?
עברנו זה עתה את חג הפסח, ימים לא קלים על בני משפחות החטופים ומשפחות השכול. איך עוברים עליכם הימים הללו?
יצחק בונצל: "החגים שעברנו, פורים ופסח, היו קשים מבחינתנו. אבל החלטנו לנסות ליהנות או לקבל את החג בקדושה ולהתאים את עצמנו אליו ככל האפשר. בליל הסדר משפחתה של אשתי התחשבה בנו וצמצמו שירים כדי לתת לנו הרגשה טובה.
"השורש של האמונה נטוע באדמת חיינו. אנחנו בנים להורים ניצולי שואה, שהידקו את האמונה למרות מה שעברו. אין לי ספק שהגזע של האמונה יעמוד בטלטלה שעברה עלינו".
"אנחנו ברכבת הרים מטורפת", מתאר נדב מירן. "הידיעה שהוא בחיים מחזקת, אבל חוסר ידיעה של מה שעובר עליו ובאילו תנאים הוא מוחזק – קשה. בליל הסדר שמנו כיסא בשבילו עם תמונתו, קראנו את ההגדה והתפללנו לשובו ולשובם של היתר. אי אפשר לומר שהיה לנו חג שמח".
אתם אופטימיים?
"אני לא", משיב מירן בעוגמה. "גם אחרי הפגישה עם נתניהו. למדתי שעד שלא רואים איך דברים קורים, לא בטוח שהם יקרו.

"אני מאוכזב מהפוליטיקאים, גם מימין ובטח משמאל, אבל צריך לשאוף לאחדות. כל המהומות בקפלן ובירושלים החלו כשהמלחמה עברה לדשדוש, וחבל.
"ההתקפה של חמאס בשמחת תורה לא הייתה בגלל שאנחנו דתיים, חילונים או שמאלנים. רק בגלל שאנחנו יהודים. ולכן היהדות היא זו שצריכה לאחד אותנו. הצטמררתי כאשר שמעתי על הקרב על המחיצה בתל אביב ביום כיפור, וגם הקריאות כיום נגד חרדים או מתנחלים מכאיבות לי. אנחנו קודם כל יהודים, והזכות על הארץ הזו מתחילה מהתנ"ך. אחרת באמת אין לנו מקום כאן".

הגעגועים קורעים אותי. החטוף עומרי מירן

יצחק בונצל בוחר להיות אופטימי יותר. "מאז השבעה על עמית הי"ד נחשפתי לעם המדהים שיש לנו. הגיעו לנחם אותנו אנשים מכל הארץ, דתיים, חרדים וחילונים. לפני פורים הודענו שאנחנו לא רוצים לקבל משלוחי מנות כי לא נעמוד בעומס, אבל למרות זאת הגיעו משלוחים מאלעד, מבני ברק ומאנשים בכל הארץ שלא מכירים אותנו אבל הצליחו לרגש אותנו במכתבים סוחטי דמעות, שבהם הם מחזקים אותנו ומודים לנו על הקורבן שהקרבנו עבור כולם.
"העם שלנו מדהים", מסיים בונצל. "לא נכון לצייר אותו מפולג. תמיד היו מחלוקות, וגם בבית הכנסת לא כולם תמימי דעים.
"לאור המסע הארוך שאני עובר, עם העם המדהים ובזכות האחדות של כולם, אני מאמין שהחוט המקשר בינינו לא נקרע. יש אומנם קבוצות מיליטנטיות שמקבלות גיבוי מהתקשורת כדי לשסות איש ברעהו ולהפיל את הממשלה, תוך כדי שימוש ציני ואיום במשפחות החטופים. חלק קטן מהן הולך שולל אחרי הדעות הללו, אבל רובן לא שותף להשתוללות ברחובות. הם מודאגים וכאובים ועייפים ולא במקום הזה.
"אני לא יכול לדון אף אחד שרוצה עסקה בכל מחיר. אני במקום אחר, לא פחות קשה, של ההתמודדות עם הגעגוע הצורב ולכן אני לא יכול לדבר בשמם. אבל אין ספק שיש לדרוש את החזרת כל השבויים כמקשה אחת, ואת זה אפשר לעשות רק כאשר החרב מונחת על צווארם של הנאצים שמקדשים את המוות".