בהקלטה חדשנית ואיכותית, נדחסים העבר וההווה בשיח מרתק לשעה של קורת רוח: הרב אפרים זלמן גלינסקי וישראל א' גרובייס על מאחורי הקלעים שדחפו אותם אל המיקרופון
מצאתם את עצמכם פעם מקשיבים לשיח בין שני אנשים שמדברים בצורה מרתקת, וככל שחולפות הדקות נוספות לכם עוד ועוד ידיעות ונקודות מעניינות מהסוג שאתם רוצים לרשום לעצמכם בפנקס, אם היה לכם כזה?!
כך בדיוק התחושה בהאזנה ל'פודקאסט' החדש והמרתק 'קורת רוח', של עורך המוסף התורני היוקרתי 'קולמוס' מבית 'משפחה', הרב אפרים זלמן גלינסקי והרב ישראל א' גרובייס, סגן עורך 'משפחה'.
אם תהיתם: מהו בכלל 'פודקאסט' ולמה קוראים לו כך? (לא מעניין. הֶלְחֶם בין 'פוד', שמו הרשום של נגן המוזיקה של חברת 'אפל' שתרמה אותו באדיבות לרעיון, והמונח 'קאסט'. כלומר, קאסט לשמיעה) ומה בדיוק החידוש בדבר הזה שהיה עוד בימים שהחלפנו צדדים בקלטות מרתקות כל כך וכך דקות?
פשוט תתחילו להקשיב להם.
כבר בפרק הראשון, הם עושים, בשיח הממגנט בין שניהם, בדיוק את זה: פשוט מדברים על 'פודקאסט' תוך העלאת אסוציאציות היסטוריות. הם מנתחים את הרעיון, אבל לא בפילוסופיה מרדימה אלא בהעלאת נקודות מרתקות.
זה, אם תרצו, הכוח שלהם. כל נושא שרק ייזרק מפיהם, יהפוך ליהלום מלוטש.
בעברית, אגב, קוראים לזה הֶסְכֵּת.
זה שיעור מוקלט, לא?
גרובייס: "העולם יוצא מנקודת הנחה שלאנשים בדור הזה קשה לשבת על המקום ולקרוא. לכן מביאים תכנים – ובעולם זה מקובל כבר זמן רב – שניתן לשמוע מתי שרוצים, בקצב המתאים, בנושאים שמתחברים אליהם. בציבור התורני, אלו שכבר שומעים משהו בדרכים, מנצלים את כוח השמיעה ללמוד תורה. יש הרבה חומר תורני, קול הדף, קול הלשון, שיעורים ללא הפסקה.
"אבל מה שחסר, זה תוכן שמתאים לציבור החרדי אבל לא בהכרח תורני לחלוטין. אנשים שלא מרוכזים בשיעורי תורה, מקשיבים לערוצים שונים ש'מקבעים' את המאזינים. ברגעים מסוימים יש פרסומות או דברים שלא מעניינים אותך, ועד שזה כן מעניין, אתה לא יכול לתזמן את השמיעה לזמן הנוח לך.
"כמו בעבר, ש'משפחה' הציג מגמות שונות על טהרת הקודש, כך גם כאן, ישנו ניסיון להביא את הכותבים גם להקליט את עצמם. סביר להניח שעם הזמן הכותבים הטובים יהיו גם אנשי פודקאסט".
'קורת רוח' הוא למעשה הפודקאסט השני ב'משפחה', שכן מזה כמה חודשים משודרת הסדרה 'אליטוב פינת בלום' העוסקת באקטואליה ונושאת את שם הכותבים המשדרים אותה.
הרב גלינסקי מסביר שהרעיון הגיע לציבור החרדי-ישראלי באיחור מה. "יש יהודי חשוב בחו"ל", הוא מספר, "שהוציא לאור פירוש על 'משנה ברורה' על הלכות שבת במספר כרכים וזכה להסכמות מגדולי ישראל. יש לו פודקאסט מוצלח שבו הוא מעלה כל שבוע נושא הלכתי אחר ומראיין פוסקים על הנושא הזה".
אז שוב אנחנו מגיעים לשיעור…
"זהו, שזה פודקאסט. אתה לא צריך לשבת בכובד ראש. איך אומר רֵעי ר' ישראל אלטר? "אתה יכול להאזין לזה תוך כדי הליכה 'לשם הבריאות' וזה עדיין זורם".
אחד המאפיינים של הפודקאסט הוא שהוא אינו אקטואלי. יתרה מכך, אם מישהו ידבר על משהו אקטואלי, כמו למשל לומר "בעוד חודש פסח", הרי זה יימחק בעריכת הסאונד. למעשה הוא מוצג כפודקאסט העוסק בהיסטוריה.
"היסטוריה זו מילה כבדה", מוחה גרובייס, "היסטוריה היא עניין של התחלה, אמצע וסוף. משהו סדור ומדויק. כאן זה לא מדויק בכוונה. זו שעה של קורת רוח. שיחה קלילה שמנסה לגעת בכל מיני דברים".
הסכת ושמע ישראל
הסיפור שמאחורי הפודקאסט, מרתק לא פחות מתכני 'קורת רוח' בעצמם.
מפעם לפעם היו נשמעים קולות של שיח רם וחילופי דעות במערכת העיתון. ברי הפלוגתא היו הרב גרובייס המוכר מטוריו השנונים שארגו במיומנות היסטוריה ואירוניה, והרב גלינסקי עם מחקריו הקולמוסיים והפולמוסיים.
"יש חדר ליד חדר", מגדיר זאת גרובייס, "בחדר אחד כותבים, בחדר לידו הטקסט עובר טיפול בעריכה, ובחדר ליד הטקסט עובר טיפול חמור על ידי ה'מבקר', הייתה תקופה שמחמת אילוץ טכני העורך וה'מבקר' ישבו באותו חדר, ואז החלו הוויכוחים והשיחות הבלתי פוסקות; בעיקר בתקופות של מתח: חסידים מול מתנגדים. עד שמישהו הציע 'במקום לבזבז את הזמן לשווא, כדאי גם לתעד את זה'". או כמו שאומרים ביתר חידוד: אם כבר לבזבז את הזמן, אז לעולם כולו.
"התגובות של קבוצות הביקורת היו טובות. כי אנחנו לא מנסים לעשות היסטוריה, אלא מה שקרוי אצל החסידים 'מלווה מלכה'", מסביר גרובייס, "לא מקפידים שיהיה מסודר, אלא מעניין, מתוך תקווה שגם יהודים אחרים יתעניינו".
• • •
הניסיון להאזין לפודקאסט, גילה תזזיתיות משעשעת ומלאת תוכן, כשהם מנסים להתחיל באוסטרובצה, מגיעים לתומס אדיסון שלוקח אותם בכלל לראדין.
מה הצד של הרב גלינסקי בפודקאסט?
"קודם כל אני מביא איתי נכונות ורצון לשמוע את ר' ישראל אלטר שמעשיר אותי מאוד", אומר הרב גלינסקי בחיוך, ואז מרצין באחת. "אני מסתובב עם הרגשה שיש לנו מסורת עשירה מאוד", הוא מסביר, "גם לחסידים וגם לליטאים. בישיבה שבה אני מרביץ תורה לבני חוצה לארץ, אני רואה אֵילוּ תוצאות חיוביות יש לעובדה שאתה מכניס אדם למסורת החיה של היהדות החרדית – זה מחבר.
"השיח היום מדבר על 'מתחבר או לא מתחבר', זה כנראה הדבר הכי קריטי לאנשים: להרגיש שייכות לציבור מסוים. ולמסורת – הן הליטאית והן החסידית – יש כוח 'לשאוב' אנשים פנימה.
"אני אישית, בלי קשר לפודקאסט, מאוד מאוד נהנה מהמסורת של ר' ישראל אלטר, ואני חושב שעולם המאזינים כולו יכול להרוויח מהמסורת החיה הזו שאנחנו מנסים להעביר בדיבורים שלנו".
גרובייס: "זה בדיוק מקומם של הסיפורים החסידיים, וגם הסיפורים הלא חסידיים, גיליתי שיש כזה דבר. אני רוצה לחדד את מה שהרב גלינסקי אמר. יש יהודים, ואני אחד מהם, שלפעמים הם מגלים שבית המדרש שלידם, במקרה שלי זה הקרוואן שלידי, מכיל עושר עצום. אתה שומע וכל מיני שמות שאתה מכיר בעיקר ממערכות בחירות וכדו', ופתאום אתה נחשף לעולמם הפנימי.
"כשאני שומע סיפורים מעולם הישיבות, אפילו שאני די מתמצא בו, זה לוקח אותי למקום מדהים. הרבי מפיאסצנה אמר שלחסידות יש תורה שבכתב ותורה שבעל פה. תורה שבעל פה זו תורה שעוברת בין החסידים מפה לאוזן, לא כותבים אותה. ומתברר שגם ל'מתנגדים' – אוי, איזו הגדרה מיושנת – גם לעולם הישיבות יש מסורות כאלו, וגם זה עובר במסורה".
הרב גלינסקי: "הרבנים שלי – וזקני כבר לבן – הם אנשים שלפני 30 שנה היו בני 80, לפחות חלק מהם, חשתי שנושא שיתוף התלמידים עם מסורת העבר היה מאוד חשוב אצלם. בכל מיני הזדמנויות, לפני או אחרי השיעור, או באיזו סעודה בישיבה, היה חשוב להם להעביר את ההווי שלהם, בדור שלנו זה פחות מורגש. המצב הביא לכך שמתמקדים בעיקר במסירת התורה, ופחות בעוד איזה 'הווי ומסורת' נלווים".
גרובייס: "ואתה קיבלת איזה עושר מסוים לגבי ההווי, והוא בולט בפודקאסט".
הרב גלינסקי: "אתן דוגמה. כמו הרבה ליטאים, בפרט בחורי ישיבות, כשהם שומעים את השם רבי דוד'ל קרלינר הם בטוחים שמדובר באחד האדמו"רים.
"יום אחד אני יושב אצל אחד מרבותיי – הגאון רבי הלל זקס, בישיבת חברון – הוא סיפר שרבי דוד'ל קרלינר ישב אצל רבי אהרן קוטלר…"
גרובייס: "הנה, כבר קפצנו עשרות שנים לאחור".
הרב גלינסקי: "בדיוק. רבי אהרן סיפר שידוע שהגאון מווילנא היה ממעט באכילה. אומרים שמאכלו מדי יום היה כוס חלב עם פירורים, משהו כזה. ענה לו רבי הלל, 'מה ההתפעלות? הרי היה מישהו שהיה קרוב יותר לדור שלנו וקוראים לו ר' דוד'ל קרלינר, שהיה אוכל כך'. אז רבי אהרן קוטלר השיב: 'מה הדמיון? הגאון מווילנא היה גדול ורחב, וזה הפלא. ר' דוד'ל היה כחוש ומצומק, ומה הפלא ששרד יום שלם עם אכילה כזו'?…"
גרובייס: "וואו. זה חדש לי".
הרב גלינסקי: "ואומר רבי הלל זקס: 'אתה צריך להבין שלפני הדור של ה'חפץ חיים' ורבי חיים עוזר גרודז'ינסקי, רבי דוד'ל קרלינר היה גדול הדור, נציג היהדות החרדית בכל מקום. הוא היה המנהיג. זו דוגמה למשהו שהוא הווי שאתה מרגיש שאינך יודע מספיק. כל הידע הזה על גדולי העבר ועל איך שהתנהלו וחיו – זה מידע יקר מפז שמצווה גדולה להעביר הלאה, ליהודים נוספים"…
גרובייס: "יש בתשובות של רבי אלעזר פלקלס שדן לגבי 'שיעורים' בהלכה, ואומר שרבו ה'נודע ביהודה' היה גדול וגם הטפחים שלו גדולים ממילא".
אז אתם מספרי סיפורים?
גרובייס: "כשמדברים על סיפור, זה ממש לא שם. אני פחות מביא ופחות מתעניין במה שרגילים לקרוא סיפור על פריץ ובעל עגלה. משהו עם תחילה-אמצע-סוף, כמו היסטוריה. לא, אנחנו מדברים יותר על אנקדוטות. אני תמיד מעדיף ללכת למקורות כתובים, כי שם הדברים יותר מעניינים, פיקנטיים, ולרוב גם אמינים, אם אפשר לומר בעדינות".
מה שאומר שיש הכנה לא מועטה קודם לכן…
"הנה, הפרק הראשון על תומס אדיסון שנודע כממציא הטלפון, הגיע בעקבות קריאה שגררה קריאה. ה'חפץ חיים' אומר שאלו שאומרים 'נאריך בזה בפעם אחרת' ולא מתכוונים לקיים – עוברים על 'אונאת דברים'. אז אנחנו כן מאריכים, ועכשיו".
לפטפט ולשמח יהודים
אז איך אדיסון הגיע לאוסטרובצה?
הנושא הראשון לדון עליו, היה כאמור, על עצם ה'קאסט', על מכשיר ההקלטה, על יהודים בקראקא שהתבשרו על הפיתוח החדשני שנקרא הקלטה. יחדיו צוללים הרב גלינסקי וגרובייס אל הרגעים ההם, אל הרבי מאוסטרובצה שחנך את הטלפון הראשון, אפילו בלי אדיסון, איך יצק לתוכו ווארט. "וזה מה שעשינו", מסכם גרובייס, "התחלנו לצקת לפודקאסט את התוכן הזה בדיוק".
הוא מגלה אגב כי הוא פחות מדבר ויותר כותב. "אני יותר אוהב את הקול שלי כשלא שומעים אותי. לכתיבה יש פלוסים אחרים. בניגוד לדיבור, אתה יכול לעניין ולמחוק וזה אתגר גדול. מצד שני בגלל שאתה מדי שולט – אתה לפעמים מאבד מהחן, מה שאין בדיבור בעל פה".
ואם משהו הפתיע אותם, הרי זה דווקא הזמן שחומק.
"אגיד לך משהו", אומר הרב גלינסקי, "הפתיע אותי שהזמן בורח בין האצבעות, אנחנו פתאום תופסים את עצמנו שעברה שעה ורבע ולא הגענו לכלום. אחד הפרקים היה על 'זכרנים'. על תלמידי חכמים שזוכרים, שידועים כבעלי זיכרון. הכנתי חמישה שמות, הספקתי לדבר רק על אחד. אני לא מבין איך קורה דבר כזה".
גרובייס: "אותי הפתיע שזה מעניין אנשים. הקהל הניסיוני הגיב באופן מדהים. בעצם עשיתי מה שאני עושה תמיד – מפטפט, וראיתי שיהודים נהנים. הבנתי שיש לדבר הזה מקום ומקווה שיהודים עוד יותר ייהנו, שנעשה הרבה טוב".
אולי במקום לדבר עליהם, או לקרוא אותם, תתחילו להקשיב להם. תתחילו עם "כשאדיסון פוגש את אוסטרובצה".
שעה של קורת רוח אמיתית, מרתקת, עם טעם של עוד.
פרק 1: כשאדיסון הגיע לאוסטרובצה
אישים ושיטות
ספרים וסיפורים
שעה מרתקת ומלאת תוכן
בניחוח חסידי ובחריפות ישיבתית בהשתתפות
הרב אפרים זלמן גלינסקי וישראל א' גרובייס
פתיח מוזיקלי: נחמן הלביץ, נחמן דרייער – ניקולייב בולגאר כלייזמר
איך חונכים פודקאסט מודרני שכולו מתעסק בהיסטוריה חסידית וישיבתית? צאו עימנו למסע מרתק שמתחיל ממכשיר הפונוגרף שהמציא תומס אדיסון באמריקה ועד לבתי המדרשות בקראקוב ואוסטרובצה שמיד יוצאים לחפש את ההקלטות של שלמה המלך. וגם, הדילמות הערכיות והמוסריות שההקלטה יוצרת. האזינו
