צעקות "המן לגרדום" באמצע מחנה המוות דכאו, משפט שהתנהל בשתי חזיתות: בזירה האמיתית ובזירה מדומה – בחדרו של הסבא משפולי, וגנב מוסווה שנתפס בזכות חסידים שהתחפשו לשוטרים. כל אלו ועוד הם חוויות מבית היוצר ש'פורים שפיל' שמו | בואו איתנו למסע בעקבות שורשיו של המנהג הקדום הזה, ותוכלו לקרוא תיעודים מרתקים, עתיקים ובני ימינו, על פורים שפיל בכל התקופות והזמנים | שמחת פורים
את משלוחי המנות כבר פירקו, הצלופנים והסרטים בפח, והילדים כבר מיצו את כל הממתקים האפשריים.
הכיסאות בערמה, הרצפה מטואטאת וכתמים שחורים נותרו עליה כמזכרת דביקה מהחגיגה הגדולה.
השיכורים שלפני שעתיים בכו והתחננו ליראת שמיים וגאולת ישראל וכמעט נתלו על הנברשת מרוב דבקות השמורה למבוסמים יהודים – נרדמו על הספה שהשתכרה בעצמה באדיבות בקבוק יין שטולטל בלי התחשבות בכוח המשיכה, וכבר הספיקו לקום, לשטוף את הפנים ולסלסל את הפאות.
בעלת הבית ובנותיה כבר מאורגנות, וכולם מתארגנים לצאת.
מוצאי פורים? חחח… זו הלצת פורים משעשעת. פורים לא נגמר. לא מתחיל להיגמר.
הרי איך אפשר להפסיד את הטיש שהחלק המרכזי בו הוא ה'פורים שפיל', וביחד עם הטיש המתארך לעוד כמה שעות אפשר לקבל עוד מהיום הגדול הזה ולמשוך ישועות גדולות?!
המוני חסידים כבר ממלאים את הפראנצ'עס, והנשים מתרכזות בעזרות הנשים או צופות במעגל סגור.
שולחן לבן ארוך משמש במה שעליה תעלה ה'הצגה', שזו מילה שטחית כדי לבטא את מה שיקרה כאן אחרי רצף שירים מעוררי לב ומגביהי נשמה. חסידים ואנשי מעשה לבושים בתלבושות מגוונות ומושקעות פותחים בהצגה אל מול פני הרבי, כשהכל צופים ומאזינים.
פורים שפיל – בתרגום מילולי משחק פורים, במשמעות של הצגה – הוא מנהג עתיק יומין המוכר יפה לקוראות הנמנות עם עדות החסידים, כיוון שהוא נוהג בחסידויות רבות.
זו לא רק תוכנית אומנותית או הצגה חסידית מבדחת לכבוד שמחת פורים.
התוכן הוא לא על בסיס סיפור סתמי או סתם מחרוזת בדיחות. כל מילה ומילה בו מחושבת. בתוך ההלצות והדו-שיח המשעשע מושחלים נושאים העומדים על הפרק הצריכים חיזוק בקהילה החסידית ובכלל. המחזה כולו רצוף מוסר השכל ודברי חיזוק לדרך התורה והחסידות, וכוחו הגדול להשפיע ולמשוך ישועות בזמן המסוגל.
משפט פורימי
עיון בכתבים ובדברי הימים של ענקי החסידות לדורותיהם מלמד כי הצדיקים ייחסו הרבה כוח והשפעה לאותן 'הצגות' והלצות פורימיות ששינו גורלות ופעלו ישועות.
אחד הסיפורים הידועים בקרב החסידים הוא על ה'פורים שפיל' של הסבא משפולי (ביידיש: 'דּעֶר שפאלער זֵיידֶע'. שמו היה רבי יהודה לֵיְבּ משפולי, והוא חי לפני כשלוש מאות שנה, למד אצל רבי פנחס מקוריץ, תלמיד הבעל שם טוב, ובגיל 28 לקחו רבו מקוריץ למז'יבוז' אל הבעל שם טוב. היה תלמידם של המגיד ממזריטש, התולדות יעקב יוסף מפולנאה והמגיד מזלוטשוב).
בתקופתו, חי יהודי בשם ר' מנדל, שעקר ממולדתו רומניה ועבר לקישינב שבאותם ימים הייתה שייכת לרוסיה. ברומניה חי יהודי ששנא את ר' מנדל והלשין לשלטונות הרומניים כי מנדל מצא תיבת מטבעות זהב השייכת לשלטון הרומני, וברח עם השלל לרוסיה. הממשלה הרומנית שלחה דרישת הסגרה רשמית לשלטון הרוסי.
הרוסים סירבו להסגיר את ר' מנדל שכבר קיבל אזרחות רוסית, והציעו לרומנים לתבוע אותו למשפט בעיר קישינב. הרומנים שלחו תובע מטעמם, ור' מנדל המבוהל נסע אל הסבא משפולי וסיפר על הצרה הגדולה שלו.
הסבא משפולי עודד אותו ואמר לו כי אל לו לדאוג מהמשפט, אך הורה לו לארגן כל מה שיוכל כדי שהמשפט יתקיים ביום פורים עצמו. הוא יעץ לו לא לטרוח ולשכור עורך דין והבטיח לו כי הוא עצמו ישלח לו סנגור מצוין.
ר' מנדל ביקש לדעת כמה יהיה עליו לשלם בעד הסנגור. הסבא משפולי סיפר לו כי בימים אלה הוא מארגן חתונה עבור חתן וכלה יתומים וחסרי כל. אם ר' מנדל יתרום שלוש מאות רובל למענם הוא עצמו ישלם את שכרו של הפרקליט. ר' מנדל ניאות בשמחה לתרום את מלוא הסכום והרבי בירך אותו בחום.
לפני שיצא בירר ר' מנדל מתי יוכל לפגוש את הסנגור שארגן לו הצדיק. הסבא משפולי השיב: "הוא כבר יפגוש אותך בבית המשפט", וביקש שיכין עבורו מראש ייפוי כוח ויביא אותו לבית המשפט.
ר' מנדל הנבוך שאל: "כיצד אזהה מי הוא?" חייך אליו הרבי: "זה לא יהיה קשה לזהות. הוא יחבוש כובע לבן וילבש כפפות אדומות".
ר' מנדל שב לקישינב, ולאחר השתדלויות רבות הצליח לדחות את מועד המשפט ליום הפורים. הוא שלח מברק אל הרבי ועדכן כי התאריך שונה.
זמן קצר לפני פורים פגש ר' מנדל את אחד החסידים שהיה בדרכו לשפולי כדי לשהות בפורים אצל הרבי. הוא שלח איתו קוויטל ובו בקשת ברכה והוסיף מעות למתנות לאביונים, למען יחלקן הרבי לעניים ביום הפורים.
מטפחת לבנה, כפפות אדומות
מדי שנה היה נערך בשפולי 'פורים שפיל' בניצוחו של הרבי. בהצגה הופיעו חסידים שקיבלו תפקידים שונים. לפעמים היה ממונה אחד מהם להיות 'מלך פורים' או 'רב פורים', ואילו אחרים היו מקבלים תפקיד של בכירים בחצר המלוכה או אישים חשובים אחרים.
לפני החבורה הנכבדה שישבה ראשונה במלכות היו מציגים מקרים שונים ממאורעות הקשורים בחיי היהודים. ה'מלך' וה'שרים' היו מחליטים לפעול בהתאם להכוונתו של הסבא משפולי, ובכל שנה סיפרו החסידים כי מייד לאחר ה'פורים שפיל' היו אנשים בקהילה זוכים בישועות פלאיות.
באותה שנה שעמד ר' מנדל למשפט ביקש הרבי לערוך משפט מדומה בפורים שפיל שבו ידונו בתביעה נגד ר' מנדל. הרב הראשי של העיר קיבל את תפקיד השופט הראשי, ושני אחרים הציגו את שני השופטים האחרים.
החסיד שקיבל את תפקיד התובע מרומניה צבע את פניו בפיח, ובכל פעם שפתח את פיו כדי לשטוח את טענותיו כל הנוכחים במשפט לגלגו וקראו לעברו קריאות גנאי. חסיד נוסף קיבל את תפקיד המלשין, ואחר שיחק את תפקיד הנתבע – ר' מנדל.
שני חסידים התמנו להיות העדים מטעם ההגנה, והסבא משפולי בכבודו ובעצמו שם על השטריימל שלו מטפחת לבנה ועטה זוג כפפות אדומות, וכך קיבל עליו את תפקיד הסנגור.
חסידים הוצבו כדי לדאוג כי איש מלבד השחקנים לא ייכנס לחדרו של הרבי. המשפט החל, ובמהלכו נשמרו בדיוק נמרץ כל הפרוצדורות הנהוגות בבתי המשפט: השופט הראשי הקריא את כותרת התביעה. התובע הציג את כתב התביעה המלא בשם ממשלת רומניה, אך עשה זאת בגמגום בולט ובשפה נמוכה ונלעגת.
המלשין מסר את עדותו, ולאחר מכן עלו על הדוכן שני העדים מטעם הנתבע והעידו כיצד ראו את המלשין סוחט באיומים את ר' מנדל: דורש ממנו סכום כסף גדול ומאיים שאם לא יקבלו ממנו הוא יתנקם בו. ואז זומן הסנגור מטעם ההגנה לומר דברי סיכום.
הסבא משפולי קם והסביר כי המלשין פעל מתוך קנאה ותשוקת נקם.
הוא הוכיח שהסיפור על תיבת מטבעות הזהב הוא בדיה והדגיש כי גם אילו הייתה באמת קיימת תיבה כזו, לשלטון הרומני לא הייתה כל זכות עליה, ועל כן אין עילה לתביעה.
נאומו היה רהוט, מבריק, משכנע ומלא ברגש. לאחר שסיים את דבריו פסקו השופטים והכריזו כי לאור הדברים ר' מנדל חף מפשע. הם גירשו את התובע מהחדר, והוא נמלט חפוי ראש כדי לשטוף מפניו את האפר השחור.
משתתפי ה'פורים שפיל' הסירו את תלבושותיהם והצטרפו אל הטיש שבו ישבו לסעודת פורים מלאת שמחה ועליצות עם שאר המוני החסידים.
בקרב החסידים שהשתאו על מה ולמה הסתגר הסבא משפולי בעיצומו של יום הפורים עם קבוצת חסידים מצומצמת, הסתובבה השמועה על 'המשפט' שנערך בחדרו.
כבר באותו הלילה התקבל בשפולי מברק מר' מנדל. הוא כתב כי זכה במשפט ויגיע בקרוב לשפולי. כשהגיע ר' מנדל לשפולי שמחו החסידים בבואו והתקבצו כולם לשמוע את פרטי המשפט. ר' מנדל העייף מעמל הדרך סיפר בקצרה כי זכה במשפט, וכי לעורך הדין ששלח עבורו הסבא משפולי היה חלק גדול בהצלחתו.
"נאום הסיכום שנתן בבית המשפט היה כה חכם, רהוט ומבריק", התמוגג. החסידים ביקשו לדעת את תוכן הנאום, וכשר' מנדל החל לצטט, הם פקחו את עיניהם בהשתאות. זה היה אותו נאום שנשא הסבא משפולי במהלך ה'משפט' המדומה בחדרו. מילה במילה!
כאשר נכנס ר' מנדל אל הסבא משפולי פנימה, קידם אותו הרבי: "נו, ר' מנדל, אז איך היה עורך הדין ששלחתי לך?"
ר' מנדל הודה ואמר כי בזכות נאום ההגנה המבריק של הסנגור שכבש והקסים את כל הנוכחים בבית המשפט, זוכה.
הביט בו הצדיק ואמר: "ר' מנדל, דע לך כי מי שהגן עליך היה מלאך משמיים שנברא בזכות הצדקה שהענקת לחתונתם של שני היתומים. הוא הגן עליך בבית המשפט של מטה, ואם תזכה לכך, תראה אותו שוב נואם להגנתך בבית הדין של מעלה כאשר תגיע שעתך לתת דין וחשבון על מעשיך בעולם הזה".
שוטרים וגנבים
גרסה מעניינת ל'פורים שפיל' מצינו בסיפור שאירע באותה תקופה ביום הפורים אצל רבי מנחם מנדל הגר, בעל ה'אהבת שלום' זי"ע (חי בשנים תקכ"ח-תקפ"ו, והיה אבי שושלת חסידות קוסוב שממנה יצאה חסידות ויז'ניץ).
כמה מחסידיו יצאו לסייר בעיר מחופשים לשוטרים כשהם שמחים ומבוסמים. במהלך הסיור העליז נתקלו באיש עני מחזר על הפתחים כשחבילה גדולה על כתפיו. הם נכנסו לדמות השוטרים ודרשו לראות: 'פאס' (דרכון).
העני השיב שאין לו מסמכים. ה'שוטרים' המבוסמים כדבעי, לקחוהו אל המפקד, כלומר אל הרבי, כדי שיפסוק מה דינו של הנתפס ללא 'פאס'.
ה'אהבת שלום' הורה: "קחוהו אל בני רבי חיים שיחיה, ויחרוץ את משפטו". הם סחבו את 'העציר' אל בנו של הרבי, בעל ה'תורת חיים', והוא הורה להם: "לכו ואסרוהו בחדר, ולא מפני שאין לו 'פאס' כדבריכם, אלא מפני שהוא גנב, ואת מפתח החדר הנעול הביאו אלי".
ה'שוטרים' עשו כדבריו הקדושים וסגרו אותו בחדר. הם חשבו כי כל המהלך הזה הוא על דרך 'פורים-שפיל', אך כדי שלא ירעב הכניסו לו לשם מאכלים.
העני החל להתחנן שישחררוהו. החסידים שאלו את הרבי, אך הוא הורה לא לשחררו. הגיעו משלחות של חסידים רחמנים שניסו להמליץ עליו טוב אצל הרבי, אך הוא סירב לאפשר לו לצאת.
עברו כמה שעות והנה הגיע למקום יהודי מודאג ושבור מהעיר קיטוב. כשביררו החסידים מה אירע לו, השיב כי עני הנראה כך וכך גנב ממנו דברים יקרי ערך. הוא שמע שהאיש נמלט לקוסוב, ולכן הגיע לכאן כדי לחפש אותו.
מייד הבינו כי הכוונה ל'עציר' שנתפס בידי החסידים. נכנסו אליו ומצאו בצרורותיו מטפחת ראש משובצת אבנים יקרות, ושלל חפצים יקרים שנטל בעיר קיטוב.
אזי ראו כי רוח השם שורה על הצדיק, ודווקא על ידי 'פורים שפיל' שכזה הביא ישועה והציל את רכושם הגנוב של יהודי קיטוב.
עוד רבים ומפליאים סיפורי הישועות שנושעו יהודים בזכות פורים שפיל בימים ההם.
מלבד קהילות החסידים באירופה, גם העולים לארץ הקודש העלו 'מחזות' בימי הפורים, אך לא כל פורים שפיל היה ממקום של התרוממות ומשיכת ישועות.
אין רוח החכמים נוחה
מצאנו אזכור למאורע שכזה בירושלים בפורים של שנת תרצ"ב. המובילים והיוזמים לא היו רבני הקהילה, וללא פיקוח רוחני נאות התוצאות היו מחרידות.
המחזה ההיתולי הועלה ברחבה שלפני בית הכנסת בשכונת בתי ברוידא (בין רחוב אגריפס לרחוב בצלאל). במחזה הוצג משפט שנערך לאחד הרבנים שהשקפתו הייתה שנויה במחלוקת, ובסופו הוצא להורג… מעשה נוראי זה עורר זעזוע וזעם רב בכל החוגים, וגינויים חריפים נשמעו מכל עבר. הרבנים הראשיים למחוז יפו ותל אביב פרסמו כרוז מחאה בב' בניסן תרצ"ב.
הרבנים הגאונים רבי משה מרדכי אפשטיין, ראש ישיבת 'חברון' בירושלים, ורבי איסר זלמן מלצר, ראש ישיבת 'עץ חיים' בירושלים, חתמו על קול קורא, וזה לשונו:
בס"ד, ירושלים י"ד שבט תרצ"ג
כבוד ידידינו הגאון הגדול מופה"ד (מופת הדור) מו"ה … שליט"א, רב ראשי לארה"ק.
משתתפים אנחנו בצערו הגדול של הדר"ג (הדרת גאונו) על אשר יצאו צעירים נגד הדר"ג בחירוף וגידוף בדברים אשר ממש לא יאומן כי יסופר, ותִצלנה אֹזן משמוע. לדעתנו אין על הדר"ג לשים לב לזה כאילו פגעו בכבודו, באשר החרפה היא לאלה שיצאו הדברים המנוולים מאתם ומעטם.
אכן על כולנו להתאונן על ההפקרות של איסור בזיון התורה ות"ח ועל חילול כבוד החרדים ושלומי אמוני ישראל שהתעטפו בטליתותיהם, ורק זאת נחמתנו שהמעשה הזה הוא רק מעשה צעירים אחדים שאינם אחראים למעשיהם. והשם ישפות שלום על ישראל, ידידיו ומוקיריו משה מרדכי אפשטיין, איסר זלמן מלצר.
מאז אותו 'פורים שפיל' שהתחולל בחזית בית הכנסת שבו התפלל הרב מלצר, שהתגורר ליד בתי ברוידא, הוא לא שב עוד להתפלל בו לעולם.
פורים שפיל דכאו
את המנהג של פורים שפיל, אפילו מלחמת העולם הנוראה לא הצליחה לקטוע.
בעיון באוצרות הצילומים של 'יד ושם' מצאנו תמונות של 'הצגות פורים' בגטאות, ואף גילינו עדות לפורים שפיל במחנה דכאו.
וכך מתאר מי שהיה עד לאירוע:
"הם הגיעו מאושוויץ בכמה קבוצות. כל קבוצה מנתה כעשרים איש. הם לא נראו כמו בני אדם כמובן, אלא יותר כשלדים מהלכים. היו להם פנים משולשות עם סנטרים מחודדים ולחיים שקועות. אפילו השפתיים התכווצו לכדי קווים כחולים דקים.
"התו היחידי שבלט בפניהם היו העיניים: הן היו גדולות והיה בהן זוהר מוזר, כמעט בוהק. הם כונו, בסלנג של מחנה הריכוז, 'מוזלמנים', לרובם, היה זה השלב האחרון לפני המוות.
"הם דיברו אידיש במבטא שנשמע לנו, יהודי ליטא, מוזר. אמרו לנו, שהם הגיעו מגטו לודז' והיו באושוויץ, לפני שנשלחו למחנה שלנו.
"רק מעטים מהם נותרו בחיים בסביבות מאי 1945 (חודש אייר ה'תש"ה). אחד מהם נודע בכינויו 'ר' חיים'. לא גילינו מעולם אם הוא היה באמת רב, אך הוא תמיד נטל את ידיו ואמר ברכה לפני האוכל. הוא ידע את התאריכים בלוח העברי וידע את כל התפילות בעל פה.
"מפעם לפעם, כשהגרמנים לא השגיחו, הוא היה מזמין אותנו לתפילת ערבית. הקאפו היהודי בורגין שמע עליו וניסה לסדר לו עבודות קלות.
"רוב האנשים מתו מפני שהוטל עליהם לשאת שקי מלט במשקל 50 ק"ג או לעבוד בעבודות פרך אחרות. הוא לא היה שורד יום אחד בעבודה כזו. הוא סיפר לי באחד הימים, שאם ישרוד, יתחתן ויביא לעולם לפחות תריסר ילדים.
"בערך באמצע מרס, קיבלנו יום חופש, זה היה יום ראשון. המחנה היה מכוסה שלג, אבל פה ושם נראו כבר סימני אביב. שמענו שמועות מעורפלות על חדירת אמריקאים לגרמניה, ושביב של תקווה ניעור בליבנו.
"לאחר ארוחת הבוקר, שכללה פרוסת לחם אחת עבשה, חתיכת מרגרינה זעירה ומים חומים שכונו 'תחליף קפה', חזרנו לצריפים לישון עוד מעט.
"לפתע שמנו לב שר' חיים עומד בשלג וצועק: 'המן לגרדום! המן לגרדום!' על ראשו היה כתר נייר חום שנעשה משק מלט ועל גופו עטה שמיכה שעליה הדביק גזירי כוכבים מאותו שק עצמו.
"קפאנו על עומדנו נוכח המעמד המוזר ולא האמנו למראה עינינו. הוא רקד ריקוד מוזר בשלג ושר: 'אני אחשוורוש, אחשוורוש, מלך הפָרסים'. ואז נעמד, התיישר, זקר את סנטרו כנגד השמיים והושיט את ידו לפנים בתנוחה קיסרית: 'המן לגרדום! המן לגרדום! וכשאני אומר המן לגרדום – כולנו יודעים על איזה המן אנחנו מדברים!'
"היינו בטוחים שהוא יצא מדעתו, כפי שקרה לרבים מיושבי המחנה. כחמישים מאיתנו עמדו פעורי פה אל מול הרבי, כשאמר: 'יידן, וואס איז מיט אייך? (יהודים, מה קורה לכם?) היום פורים, בואו נעלה פורים שפיל (מחזה לפורים)'!
"ואז נזכרתי, שפעם, בבית, לפני בערך 'מיליון שנה', בתקופה זו ממש, היו הילדים מתחפשים לכבוד פורים, משחקים ואוכלים אוזני המן. 'הרבי' זכר את התאריך המדויק לפי לוח השנה העברי. אנחנו בקושי ידענו איזה יום היום.
"או אז חילק ר' חיים את התפקידים בין הצופים: אסתר המלכה, מרדכי, ושתי והמן. היה לי הכבוד לקבל את תפקיד מרדכי בסופו של דבר, וכולנו רקדנו בשלג. כך העלינו 'פורים שפיל' בדכאו!
"גם תחזיתו הראשונה התגשמה במלואה! חודשיים לאחר מכן הובל המן של שנת תש"ה, היטלר ימ"ש, אל הגרדום, וירה בעצמו בברלין, ואילו אנו, שנותרנו בחיים, ניצלנו בידי הצבא האמריקאי בשני למאי, 1945.
"איבדתי כל קשר עם ר' חיים בצעדת המוות שלנו מדכאו לטירול, אך אני מקווה שהוא ניצל ושאכן הביא לעולם ילדים רבים, כפי שרצה".
(הדברים לקוחים מתוך 'עת לחשוב: כתב עת לחשיבה יהודית' גיליון 85, תשס"ז).
מאוסף התמונות עולה כי גם במחנות העקורים הניצולים דאגו להמשיך במנהג. בתמונה אחת נראים ניצולי השואה במחנה העקורים לנדסברג בגרמניה מכינים קבר-דמה להמן הרשע ולהיטלר ביום הפורים.
במינכן, בפורים תש"ו נראים העקורים חוגגים את חג הפורים במופע הפורים שפיל: אחד נראה מחופש להיטלר, שבדמותו מגלם את המן הרשע.
גם כשהעם היהודי כבר החל את צעדי השיקום מהשואה, המשיכו להשתמש בדמותו של היטלר כהמן.
בשנת תשי"ב הפיקו חסידי ה'אמרי חיים' מויז'ניץ פורים שפיל על שנות השואה האיומה שנקרא בשם 'אוקראינער שפיל'. באותה שנה נמכרו מקומות וכרטיסי כניסה לתושבי העיר, כדי לסייע בכיסוי ההוצאות.
לאחר ה'שפיל', הורה רבנו ה'אמרי חיים' לבל ישובו להציגו, כי רבים מניצולי השואה שהשתתפו, נזכרו במה שעבר עליהם, והזיכרונות הכאיבו להם ביותר.
פורים שפיל בזמן הזה
מנהג הפורים שפיל נהוג בחסידויות רבות. על פי מה שראיתי בתיעודים מפורים שפיל בחסידויות גדולות בארצות הברית כמו באבוב וסקווירא, מדובר במופע מושקע ביותר מבחינה חזותית: תפאורה מרשימה, תלבושות מדוקדקות: איכרים, פריצים, רוזנים, על כל פרטיהם ודקדוקיהם.
החסידים משחקים מול הרבי וקהל החסידים הניצב על הפראנצ'עס מסביב. בסאטמר הילדים נבחרים להיות המציגים, והתכנים הם בהתאם לבעיות התקופה. בעיות הטכנולוגיה, גזרת הגיוס וכדומה.
בסקווירא משתתפים בפורים שפיל זקנים עם נערים מפרחי החסידות, והוא עוסק בעניינים העומדים על הפרק ובסיפורי התנ"ך.
גם בארץ נהוג בחסידויות רבות להעלות פורים שפיל במהלך טיש פורים.
איך החוויה נראית מבפנים? הבה ניתן את רשות הדיבור לנשות החסידים.
וכך מספרת מרים לוי, חסידת ויז'ניץ:
"הפורים שפיל בוויז'ניץ הוא משהו חזק ועוצמתי מאוד!" היא מתרגשת, "אחי שיחי' היה משחק שם כמה שנים. ההכנות מתחילות מוקדם מאוד, נראה לי שאחרי חנוכה, וההשקעה גדולה מאוד.
"אחרי הסעודה הגדולה, במוצאי פורים, המחזה עולה בפני הקהל הרחב. עד אז המשפחות מספיקות לאכול ולשתות, להשתכר, להתפכח וללכת לטיש.
"בתחילה הטיש רציני מאוד, שרים שירים מרגשים, זו עת רצון גדולה. אחר כך מתחיל הפורים שפיל.
"הביצוע הוא מקצועי ביותר", היא מעידה. "יש תפאורה שכוללת את כל הפרטים הקטנים, תלבושות ואביזרים ברמה גבוהה. החסידים עושים זאת למול פני הרבי שליט"א, אולם הציבור יכול לצפות.
"נשים יכולות לצפות בעזרת נשים, אבל במעגל סגור אפשר לראות הרבה יותר טוב. יש שידור לכל הריכוזים של חסידי ויז'ניץ בארץ, המיועד לנשים בלבד.
"המשתתפים בהצגה אלו חסידים מקרב הקהילה שמוכשרים למשחק. יש כאלה שעובדים במקצוע גם בשאר ימות השנה, ובטיש פורים כמובן בהתנדבות, ויש כאלה שביום יום הם אנשים רציניים מאוד ורק כאן נותנים דרור לכישרון זה.
"יש בחורים שמשתתפים בהצגה כסגולה לזיווג הגון, וברוך השם ראו הרבה ישועות. ישנם כמובן גם בדחני החצר הקבועים, שמצליחים להצחיק את האנשים הכי רציניים בעולם.
"תוכן ההצגה הוא עניינים שצריכים תיקון. פעם היא עסקה בפגעי הטכנולוגיה, פעם בגיוס לצבא, פעם בענייני אופנה, פעם בלימודים אקדמיים, פעם בבין אדם לחברו, פרגון וויתור. זכור לי שהיה קטע נגד השירים המודרניים בחתונות.
"הרבי שליט"א מבקש שיעבדו על נושא מסוים, וסביב זה בונים את העלילה. בתוך ההצגה שוזרים מושגים וקודים שמיוחדים לחצר בית ויז'ניץ, ומסרים ומשפטים שהרבי בעצמו אומר פעמים רבות.
"הם משולבים בצורה כל כך מוצלחת, שאם מישהו מבחוץ יגיע ויצפה בשפיל, הוא לא יבין למה בעקבות משפט רציני כולם צוחקים. פשוט כי זה ציטוט מילה במילה ממה שהרבי רגיל לומר, ומי שאומר את זה כרגע הוא העגלון…
"אחרי ההצגה השחקנים רוקדים וניגשים בזה אחר זה להתברך מהרבי שליט"א".
סופר ויז'ניץ הרב חיים אוביץ הי"ו מביא מדברי הרה"ח ר' טוביה ויינר, מכותבי ומתכנני הפורים שפיל:
"אחריות גדולה וחסרת תקדים מוטלת על כתפי מארגני השפיל והמציגים בו. בכוחם לצרוב בתודעתם של החסידים מושגים נעלים, דרכי התמודדות, להשריש אמונה וביטחון, להעמיק את תורת החסידות ולחורטה בליבות המשתתפים.
"בשל כל אלה, כל מילה מחושבת כדבעי, כל משפט נבדק הדק היטב, כל הגה, תנועה וקול, מנופה בנפה, מבורר בדקדקנות. הכל כדי שיהא ראוי לעלות על שולחן המלך, ונוכל לנצל את המומנטום כמו שצריך".
ליצנותא דעבודה זרה
ש' שטיינברג, חסידת בויאן, מתארת חוויה פורים-שפילית בסגנון קצת שונה:
"אצלנו בבויאן בכל שנה יש משהו אחר. ישנו אברך תלמיד חכם שנעמד בטיש ועושה ליצנותא דעבודה זרה בהתאם לענייני השעה:
"פעם הוא הדגים איך התפילה נראית אם מגיעים מאוחר, איך בולעים את המילים וכדומה, ואיך נראית הוצאת טלפון באמצע התפילה עם כל ה'נו, נו, אה, אה, נו'. הוא עשה זאת באופן משעשע אך חודר לבבות.
"לפעמים הוא נושא דרשה פורימית או מדגים ליצנות של שולחן שבת שבו במקום לשיר זמירות מדברים פוליטיקה ודברי חול.
"בשנה אחת החליטו לחגוג את מעגל השנה: החזנים הקבועים של הקלויז אמרו קטעי תפילה של כל חג בשנה, ועשו מעגל מסביב למדורת ל"ג בעומר. חלק מהשמחה והעליצות היה לחזות בנכדי האדמו"ר מדליקים ושרים שירי ל"ג בעומר באמצע פורים.
"בשנה אחת העמידו חופה באמצע הטיש, והתפללו על בחורים שצריכים זיווג, ולאחר מכן שרו 'ויהיו זרעי וזרע זרעי תלמידי חכמים' לכל הזקוקים לישועה".
ומה הנשים עושות בזמן הזה?
"מה השאלה? הנשים עומדות בעזרת נשים וצופות בטיש. זו חוויה מיוחדת, שילוב של שמחה ועליצות. חוויה מרוממת".
פורים שפיל ישיבתי
הצלחנו למצוא פורים שפיל גם בעולם הליטאי, בגישה וסגנון ישיבתי:
בישיבה הגדולה 'עטרת שלמה' שבראשון לציון, לפני כמה שנים יזמה קבוצת בחורים את המופע, והנהלת הישיבה כלשונו של אחד היוזמים: "זרמה עם הרעיון".
איך זה מתבצע? בחורים מהשכבה הבוגרת, 'קיבוץ', בוחרים בחורים שיתאימו לשחק דמויות של רבנים מהישיבה.
בליל פורים מעמידים במה גדולה, ומניחים עליה שולחן כבוד כיאה למזרח של ישיבה הגונה וקדושה. בחורי הישיבה ממלאים את האולם, ודמויות ההוד נכנסות ועולות לצלילי שירה ונגינה של זמר ואורגניסט שהוקצו במיוחד לאירוע.
הבחורים מחופשים באופן מקצועי כך שלעיתים קשה להבחין מיהו ראש הישיבה ומי הכפיל. במהלך הערב ה'רבנים' דורשים תוך הקצנת משפטים של ראשי הישיבה, מציגים סיטואציות ותגובות של 'רבני הישיבה', והכל בצורה מכבדת ומשעשעת.
המופע מתובל בהרבה בדיחות פנימיות של הישיבה, ומעלה נקודות חשובות למחשבה. פעמים ראשי הישיבה עולים ומרקדים עם הצוות המדומה, ומוסיפים הרבה עליצות ושמחה.
כמובן, אחד מאנשי הצוות עובר על הטקסט לפני הביצוע כדי שהדברים לא יעברו את גבול הטעם הטוב והכל יהיה מכובד.
"אנחנו עושים מזה מטעמים"
את הטעימה הקטנה שהבאנו כאן מהמנהג הגדול והעמוק הזה נאה לסיים בדברי הרבי הקדוש בעל ה'אמרי חיים' זי"ע שנהג במשך כל השנה להשתמש בדברי המציגים כדי להמשיך השפעות על כלל ישראל.
הוא התבטא באזני הרה"ח רבי יהושע ורטהיימר ז"ל, שנמנה עם החסידים שביצעו את הפורים שפיל: "איהר מאכט אייך נאריש (אתה עושה מעצמך צחוק) אבל אנחנו עושים מזה מטעמים". ]
פורים שפיל בימים ההם
בעבר, פורים שפיל לא היה נחלת קהילת החסידים בלבד. עוד הרבה לפני פריחת תנועת החסידות היו קהילות שנהגו בימי הפורים להעלות מעין מופעי פורים, כשהדמות המרכזית בהצגה הייתה המן.
נערים היו מכינים בובה בדמותו של המן הרשע, תולים אותה על גגות לקראת ימי הפורים ולבסוף שורפים אותה תוך שירת שירי שמחה על הישועה הגדולה בימי מרדכי ואסתר בשושן הבירה, ותפילה לקב"ה שיעשה כך לשונאים התורניים.
על המנהג שכונה 'משוורתא דפוריא' (מקפצת פורים) בקהילות בבל וברחבי ביזנטיון כתוב: "הבחורים עושים צורה כהמן ותולין אותה על גגותיהם ארבעה חמשה ימים, וביום הפורים עושים מדורה של אש ומטילים לתוכה את הצורה… ויש טבעת תלויה בתוך האש שנתלין בה וקופצים מצד האש הזה לצד האש הזה" (סנהדרין סד ב, ורש"י שם).
בשנת ד"א קס"ח, בתקופת הקיסר תאודוסיוס השני, נאסרה תליית המן בפומבי, כי הנוצרים ראו במנהג את תלייתו של אותו האיש.
תיאורים על מחזות של ממש נמצאו בכתבים עתיקים של יהודים מגולי ספרד, אך לא נותרו מהם כמעט חומרים כתובים.
את ה'קומדיה פאמוסה דה המן ומרדכי' שיצאה לאור בשנת ת"ס (1699) בעיר ליידן שבהולנד, שאליה ברחו אנוסים שחפצו לשוב ליהדות, יש המייחסים אל המשורר היהודי הספרדי הנודע אנטוניו אנריקז גומז (יהודי אנוס שברח מציפורני האינקוויזיציה להולנד, ובובתו נשרפה בזעם בספרד, עד שבסוף נתפס והועלה על המוקד על קידוש השם).
על פי שיר סאטירי שנכתב באידיש עתיקה בשנת שנ"ט, מתואר כי בעיר טנהאוזן שבגרמניה נהגו מידי שנה בפורים להעלות מחזה 'פורים שפיל' שכותרתו 'שפיל פון טב יקליין מיט סיין וויב' (מחזה על טאב ייקליין ואשתו). תוכן המחזה נותר עלום.
עוד הצגת פורים תחת הכותרת 'אחשוורוש-שפיל', פורסמה בעילום שם בפרנקפורט-על-המיין בשנת תס"ט. תוכנה היה קל דעת ורצוף ביטויים שעברו את גבול הטעם הטוב, ולכן הרבנים של הקהילה אסרו על ביצועה והחרימו ושרפו את כל העותקים שנותרו ממנה.
בעיר פרנקפורט יצא לאור מחזה על מכירת יוסף לכבוד הפורים שפיל בסביבות שנת תע"ב. הוא בוצע בפרנקפורט ובמץ מספר שנים לפני כן. ההצגה הזו עוררה עניין כה רב, עד שנשכרו שני חיילים כדי לשמור על הקהל. אך כאשר החלו לנהור גם נוצרים למחזה, ההצגה נאסרה.
הצגת פורים שפיל נוספת הועלתה בפרנקפורט באותה התקופה לסירוגין עם מכירת יוסף – סיפור דוד וגוליית. מהעותקים שנשמרו נכתב בעמוד השער: "הוצגה בפראג בתיאטרון רגיל, עם חצוצרות וכלי נגינה אחרים".
העולים על הבמה היו כולם תלמידיו של רבי דוד אופנהיים מפראג, שנתן את הסכמתו להופעה. תלמידי הישיבה שלו ביצעו גם הצגה היתולית בעלת תוכן פורימי מובהק בשם: 'אקטא אסתר מיט אחשוורוש' (מעשי אסתר עם אחשוורוש).
