הפגנת הסיקריקים בירושלים יצאה מכלל שליטה: אם למשפחה ברוכת ילדים נפצעה קשות
מה שהתחיל כמחאות על ה'רכבת הקלה' ועל פגעי הטכנולוגיה, הפך להתפרעויות וונדליסטיות קיצוניות חסרי רסן מצד גורמים קיצוניים בשולי הציבור החרדי ] השבוע אירע האסון הגדול: אמא למשפחה ברוכת ילדים שנקלעה לאזור ההפגנה, נפצעה קשות והיא מורדמת ומונשמת ] הגורמים המתונים ב'עדה החרדית' מתכנסים להתנער מהפורעים ] משפחת האישה מבקשת להעתיר תפילות בעדה
בסמוך לפתח היחידה לטיפול נמרץ בבית החולים שערי צדק ישבו השבוע בני משפחות דז'לובסקי, רבינוביץ' ושלזינגר ועקבו במתח אחר מצבה של מירל (בת רחל לאה) דז'לובסקי שמאושפזת מאז יום חמישי בשבוע שעבר במצב קשה.
"היא רק ביקשה ללכת להשליך את פח הזבל", מספר ל'משפחה' הגיס ר' משה דז'לובסקי. "היא יצאה מהבית שלה ברחוב רבנו גרשום, והלכה לכיוון הפח המוצב ברחוב יחזקאל. בדיוק באותן שניות החליט 'מישהו' לדרדר צפרדע בוערת של זבל במורד הרחוב. זה פגע בה.
"היא פונתה לבית החולים שערי צדק ואושפזה במחלקת טיפול נמרץ. היה לה דימום בריאות עליו הצליחו הרופאים להשתלט. עם זאת הרופאים אמרו לנו שהריאות שלה צריכות להתאושש מהמכה הקשה שספגה. הם לא רוצים שהיא תאמץ אותם לכן הרדימו אותה. בשבת היו איתה אחיה לבית משפחת שלזינגר. בעלה, ר' חיים יעקב נשאר לעשות שבת עם הילדים. לא היה לו קל. בעזרת השם בהמשך השבוע כאשר יהיה שיפור יעירו אותה".
אהרן גץ חובש 'איחוד הצלה' היה הראשון שהגיע לטפל בגב' דז'לבסקי. בשיחה עם 'משפחה' הוא מספר כי היה ברחוב סמוך בגלל הפגנת המחאה שהתפתחה באותן דקות באזור. "בשעה 22:27 שמעתי קריאה על חשש לחיי אדם ברחוב הסמוך. הגעתי לשם וראיתי אישה שוכבת על הרצפה. היא נראתה בהלם מוחלט והבחנתי שיש לה סימנים של פגיעת ראש.
מחאה שהפכה לאנרכיה. הפגנות בכביש בר אילן. צילום: פלאש 90
"בשניות הראשונות חשבתי שהיא אפילפטית או חולה. לא היה נראה שהיא ספגה מכה מחפץ כלשהו. אלא שאז התבררו פרטי האירוע. הבנתי שיש חשש לפגיעות פנימיות בגוף. התחלתי לטפל אלא שבאותו רגע פח האשפה שהיה בסמוך התחיל לבעור בעוצמה. ראיתי שהאופנוע שלי מתחיל לעלות באש והזזתי אותו הצידה. באותם רגעים עברה במקום ניידת טיפול נמרץ של מד"א. אמרתי לצוות הרפואי שאני חושד שיש לה פגיעות פנימיות ושיעבירו אותה לבית חולים".
לדברי גץ, "בשעה שאנחנו טיפלנו בה, המפגינים מסביב עוד המשיכו לרעוש בצורה קשה".
מרגע לרגע התברר שהמצב קשה. לאחר שחלף זמן ארוך והיא לא שבה הביתה, יצאו בני המשפחה לחפש אחריה, ונדהמו לשמוע שנפצעה ופונתה לטיפול ב'שערי צדק'. כאשר הגיעו לשם ומסרו פרטים התוודעו לחומרת הפציעה.
ובחזרה למסדרונות בית החולים. ר' ישראל אריה דז'לובסקי, חמיה של מירל מתקשה למצוא מילים. זו התאונה השנייה בתקופה האחרונה במשפחה. בן נוסף שלו, בן 30, תושב מודיעין עילית, נפצע לפני כחצי שנה באורח קשה ליד ספסופה. האברך, מנחם מנדל בן דבורה רייזל, נפגע מרכב שחלף בכביש 89. כוחות הצלה פינו אותו במסוק מד”א לבית החולים רמב”ם בחיפה עם חבלה רב מערכתית, כשהוא מורדם ומונשם. הוא עדיין זקוק לרפואה שלמה. בן משפחה נוסף קיבל לאחרונה הודעה כי הוא חולה במחלה קשה וזקוק לרחמי שמיים. "אני לא יודע היכן להיות קודם", אומר ר' ישראל אריה בתוגה. "אנחנו מצפים לישועת השם".
סערה ב'עדה'
האירוע הקשה זעזע השבוע רבים מבני הציבור החרדי והפנה תשומת לב להפגנות התכופות שיודעים תושבי ירושלים בשנתיים האחרונות כמו גם למאבקים של אותם קיצוניים בנושאים שונים כמו פגיעה בבעלי חנויות שמוכרים מכשירי סלולר שאינם כשרים, והריסת מכשירי 'נדרים פלוס' שבהם ניתן לבצע הטענת כרטיסי 'רב קו'.
האירוע הקשה מיום חמישי האחרון עורר סערה רבה. במוצאי שבת קודש האחרונה התקיים בבית המדרש של חסידי דושינסקי בירושלים כינוס פנימי בו השתתף קהל רב ובהם ראב"ד העדה החרדית הגאון רבי משה שטרנבוך. הגאון הרב עמרם אופמן המשמש כמו"צ ב'עדה החרדית' ומתגורר בסמוך לבית במשפחת דז'לובסקי נשא דברים בכינוס.
הוא פתח במילים קשות כלפי מי שמשליכים פחי זבל ותכולתם בעת הפגנות. הם אנשי זבל, אמר, וציין כי בעבר אמר דברים דומים באירוע שבו השתתף גאב"ד העדה החרדית רבי יצחק טוביה וייס זצ"ל שנענע בראשו בהסכמה לדברים. "האישה שנפצעה ביום חמישי היא שכנה שלי", המשיך הגר"ע אופמן, "לא ייתכן שכמה פרחחים יעשו מעשים שכתוצאה מהם נגרם אסון קשה כל כך". דבריו זכו להד רב.
בהיסטוריה של המאבקים בין הציבור החרדי לציבור הכללי בירושלים לרחוב בר אילן שמור מקום מרכזי. הרחוב שמחבר את שכונות צפון העיר למרכז ירושלים עמד ב-30 השנים האחרונות בחזית. המאבק לסגירת הכביש לתנועה בשבת הסתיים בכך שהרחוב פתוח לתנועה מלבד משעות התפילה. למעשה, התנועה בו בשבתות אפסית.
בשלוש השנים האחרונות מתחולל ברחוב מאבק סוער נגד מעבר הקו הירוק של הרכבת הקלה – במשך כל ימות השבוע. לזכותו של ראש העיר משה ליאון נציין כי הוא 'ירש' את התוכנית מקודמו בתפקיד ח"כ ניר ברקת. התוכניות שאושרו להקמת הקו, העבודות עליו והמתווה הסופי לפעילותו לא התחשבו במרקם העירוני הסבוך שהוא עובר בו.
כביש בר אילן נושק לסמטאות קטנות ורחובות צפופים של שכונות הבוכרים, בית ישראל ועוד. הפקעתו לצורך הרכבת הקלה הטילה עומס בלתי נתפס של כלי רכב פרטיים, אוטובוסים ומשאיות ספקים על הרחובות הצרים, שמתגוררים בהם עשרות אלפי בני אדם. בתוכנית האב המקורית כמעט לא ניתנה התייחסות רצינית לבעיה הזו, ובוודאי לא למצב הרחובות הללו בתקופת העבודות על הרכבת. רק כשהעבודות החלו בשטח, צצה הבעיה במלוא חומרתה.
עד היום נעצרו במסגרת העבודות בבר אילן מאות מפגינים קיצוניים, נגרמו נזקים של עשרות מיליוני שקלים והקמת הקו התעכבה בחודשים רבים. לצד כל הבעיות ראוי לציין כי מרבית תושבי הרחוב והציבור החרדי בירושלים בכלל סבורים שהפעלת רכבת ברחוב תחזק את האחיזה החרדית בשכונות צפון ירושלים, תשפר את חייהם ותעלה את מחירי הנכסים שלהם, (כל הנציגים החרדיים אומרים שחייבים להפעיל רכבת ברחוב שעמוס בתנועה ציבורית) עשרות קיצוניים משוכנעים שהרכבת היא חלק ממזימה לשינוי הצביון החרדי של האזור.
הקו האדום של הרכבת הקלה בירושלים פועל בהצלחה רבה מאז 2011. 12 מיליארד שקל הושקעו בפרויקט הרכבת. הקו האדום יגיע בסיום כל העבודות לבית החולים הדסה עין כרם מצד אחד ומהצד השני יגיע לשכונת נווה יעקב. נסיעת המבחן לאורכו של המסלול כולו תתקיים בחודשים הקרובים עם סיום העבודות לחלוטין.
הקו הירוק של הרכבת הקלה, שטרם התחיל לפעול, יהיה מפוצל לשתי שלוחות. האחת תעבור סמוך לבית החולים הדסה הר הצופים בצפון-מזרח העיר והשנייה תעבור סמוך לשכונת נווה יעקב. שני הקווים יעברו ברחובות חטיבת הראל ובר אילן כאשר אחד מהם ימשיך לדרום העיר דרך האוניברסיטה בגבעת רם והשני יעבור באזור התעשייה והמסחר בשכונת גבעת שאול עד לכיכר הכניסה לשכונת הר נוף.
הקרב על הרכבת
העבודות ברחוב בר אילן החלו לפני כשלוש שנים. נכון להשבוע הסתיימה הסטת התשתיות כמו מים, חשמל ותקשורת בצד הדרומי של הציר. בימים אלה החלה העבודה בצד הצפוני של הציר. בשלב השלישי והאחרון ייכנס הזכיין לאורך המסלול במרכז הציר.
עד היום היו מאות הפגנות ואין סוף פעולות התנכלות לציוד, לגדרות, לעובדים ולמאבטחים. על פי רוב מדובר בקבוצות של עשרות קיצונים שבאים לאתר העבודות בשעות הצהריים או הערב ועושים ככל יכולתם כדי לשבש את העבודה ולגרום נזק. הם מפילים את הגדרות, נכנסים לשטח ונשכבים לפני הדחפורים, שוברים או הורסים גדרות וכלי עבודה, ובכמה פעמים הוצתו כלים הנדסיים בשטח. לא אחת תועדו מאבטחים פרטיים ושוטרים כשהם נוקטים אלימות לא נחוצה נגד המפגינים.
אחד הנימוקים נגד הקמת הרכבת שמשמיעים הקיצוניים הוא שמטרתה האמיתית של הרכבת אינה לשפר את חיי התושבים, אלא להרוס את צביון אורח החיים החרדי. לדברי המתנגדים, הרכבות יגרמו למעבר של חילונים רבים בשכונות החרדיות, ובהם בעיקר הסטודנטים והסטודנטיות מקמפוס הר הצופים, תושבים פלסטינים ותושבי היישובים שמצפון לירושלים.
"יש מאבק על השינוי בחברה החרדית", מסביר אחד הפעילים של הקיצונים. "המטרה היא שהציבור החרדי ייטמע במדינת ישראל ויהפוך לחלק מהחברה הישראלית. ההתכנון הוא שלא יהיו שכונות חרדיות אלא שכונות מעורבות".
העובדה שגם כיום בר אילן משמש ציר תחבורה מרכזי לקמפוס הר הצופים ולשכונות חילוניות אינה משנה את דעת המתנגדים. רכבת, הם אומרים, היא עניין אחר. "רכבת נוסעת יותר לאט והחלונות יותר גדולים ובגובה העיניים. כל אדם שעובר ברחוב רואה את כל מה שקורה בפנים, כל הדברים שאנחנו מנסים לשמור מפניהם יהיו עכשיו מול העיניים", אומר אדם הנמנה על הקיצוניים המפגינים.
לדבריו, לפי מדיניות התכנון העירונית בירושלים, לאורך הפסים אפשר לבנות בניינים עד לגובה של 30 קומות ומתחתם קומת מסחר. "אף אדם חרדי לא יגור בקומה 15 או בקומה 12, מה ימנע מהקבלנים לבנות שם מעונות סטודנטים?" הוא אומר. "זה תסריט מופרך", טוענים מנגד חברים חרדיים במועצת העיר. "בשכונות ירושלים יש עלייה ברוכשי דירות הנמנים על הציבור החרדי. חילונים לא יעברו לגור בלב שכונה חרדית".
בעיה אחרת, לטענת הקיצונים, היא שהמסחר ברחוב יעודד את החילונים לרדת מהרכבת. "הרכבת הרבה יותר נגישה מאוטובוס, אנשים ירדו לקנות פיצה או גלידה, האופי של הרחוב ישתנה", אמר לי השבוע אדם הנמנה על הזרם הקיצוני.
ניסיון לברר מה היה הרקע להפגנה ביום חמישי בלילה העלה גרסאות שונות. הגרסה הרווחת אומרת שההפגנה הייתה על רקע מעצר חשוד בהצתת חנות סלולר בשכונה. בהודעה שפרסמה המשטרה נאמר כי ברחוב יחזקאל בירושלים מאות בני אדם הציתו פחים, חסמו את צירי התנועה ויידו אבנים לעבר כוחות המשטרה ומג"ב שבמקום. המפגינים פגעו גם בניידת משטרה. עצורים הועברו לחקירה בתחנת המשטרה לב הבירה.
במחוז ירושלים של המשטרה ציינו כי "בתקופה האחרונה ובפרט בלילות האחרונים אנו עדים לקיצונים אלימים פורעי חוק, הפוגעים בשוטרים ובאזרחים באזור מרכז העיר ירושלים ובבית שמש. מדובר בהפרות סדר אלימות ופסולות שבינם לבין מחאה כחוק – אין כל קשר.
"אלימות זו כוונה כלפי אוטובוס, כלפי ניידות משטרה ושוטרים, וביום חמישי כלפי עוברת אורח שנפצעה באורח קשה. ונדליזם, הצתות ודרדור פחים, יידוי אבנים וחפצים, פגיעה באזרחים ושוטרים, וחסימות צירים – אינם מחאה חוקית, אלא הפרת סדר והתפרעות אלימה לשמה שעלולה להביא לפגיעה בחיי אדם. נמשיך לפעול ולטפל בנחישות באותם פורעי חוק ומפרי סדר אלימים שיפגעו בתושבי האזור ובמשתמשי הדרך, באזרחים או בשוטרים".
תושבים בשכונה עמהם שוחחתי השבוע טענו, כי בניגוד להודעת המשטרה בהפגנה ביום חמישי בערב לא השתתפו מאות איש, אלא כמה עשרות צעירים. "אנשי המשטרה לא פעלו בנחישות כדי להביא להפסקת ההפגנה אלא רק מנעו את גלישתה אל מחוץ לאזור", ספק אמרו ספק האשימו.
ואיפה המשטרה?
חברים מהסיעות החרדיות במועצת העיר ירושלים שאיתם שוחחתי השבוע על נושא ההפגנות ביקשו שלא אצטט אותם בשמם ואמרו, "ההפגנות, הנערכות על ידי קומץ אנשים קיצוניים שאין להם גיבוי תורני, הן בעיה קשה שנמשכת כבר שנתיים ומשבשת את חייהם של 50,000 תושבים בשכונת גאולה ורחוב בר אילן. הגורמים הרשמיים מתקשים להילחם בהם כי הם חוששים מפניהם. שלא יהיה לך ספק", אומר לי אחד מחברי מועצת העיר, "בסופו של דבר תהיה רכבת כאן כי אין ברירה אחרת. השאלה היחידה היא כמה מבני הציבור החרדי ייפגעו מההפגנות והתארכות העבודות".
והיכן המשטרה? שאלתי. "התשובה מורכבת וצריך להכיר את הפרטים", אמרו, וביקשו תחילה להתייחס לנושא כביש בר אילן, אחד מצירי התנועה העמוסים ביותר בירושלים שמחבר בין כמה מהשכונות בעיר. לדברי חבר מועצת העיר דוד זהר המחזיק את תיק התחבורה, "כבר בתשע"ה, הרבה לפני שנכנסתי לתפקיד, היה ברור שהמצב הקיים אינו יכול להימשך. בכביש בר אילן עברו מדי יום 4,700 אוטובוסים. כמות זיהום האוויר באזור הייתה קטסטרופאלית על גבול סכנת חיים. היה ברור שתושבי הרחוב לא יכולים להמשיך לחיות כך".
הנתונים שקיבלה עיריית ירושלים לאורך השנים חייבו גיבוש תוכנית פעולה יחד עם צוות מומחים. לאחר עמל רב הוצגה התוכנית שכללה הפעלה של רכבות לאורך כל ירושלים. המומחים בירכו על התוכנית ונקבעו יעדים לתחילת העבודות לכל החלקים שלה. כאשר פורסמה התוכנית לציבור התעוררו התנגדויות שונות מצד התושבים. המומחים התכנסו שוב וגיבשו פתרונות.
כמו בכל חלקי העיר גם כאשר הגיעו השינויים לתוככי השכונות החרדיות התעוררו התנגדויות שונות. הצוותים השונים התכנסו, שמעו את ההערות והבעיות, שוחחו עם רבנים בשכונות השונות ובמחשבה משותפת ניסו לגבש פתרונות. "מדובר בתוכניות שהעבודה עליהן החלה לפני שנים ובשלוש השנים האחרונות הן יוצאות לפועל", מסביר זהר.
לא יתכן שכמה פרחחים יעשו מעשים שתוצאה מהם נגרם אסון קשה כל כך". הגר"ע אופמן.
צילום: שמואל דריי
כאשר הגיעו העבודות לאזור צומת בר אילן החלה תסיסה והועלו טענות רבות. הנציגים החרדיים במועצת העיר ישבו שעות רבות עם רבני השכונות ועשו מאמץ רב להיענות לבקשות גם כאשר זה כרוך היה בשינוי תוכניות ואפילו תכנון מחדש של קטעי דרך. בשלב מסוים היה נראה שיש מוצא, אלא שאז התברר שלא.
לדברי חברים בעבר ובהווה במועצת העיר מי שביקשו לעצור את העבודות הם גורמים קיצוניים שכל מטרתם היא להפריע להתנהלות של מדינת ישראל. "יש להם הרבה כסף מבעלי הון בחו"ל כאשר המטרה המרכזית היא להילחם בציונות ובמדינה. ציר בר אילן הוא רק התירוץ מדוע לעשות הפגנות. בעבר היו נושאים אחרים שגוועו במהלך הזמן. הם משתמשים בכסף שיש להם לשלם למי שנפגעים ישירות בעקבות הפעילות שלהם. לדוגמה, הוריו של נער ממשפחה נזקקת שנפגע מפעילותם, קיבלו כסף בתמורה לכך שלא הוגשה תלונה רשמית", הם אומרים ומציינים כי אותם אנשים פנו לרבנים בשכונות והעלו טענות שונות כנגד הכנסת הרכבת לציר בר אילן. הנציגים בעירייה נדרשו להשיב ותחילת העבודות נדחתה פעם אחר פעם.
זה עלה הון עתק לתושבי העיר משלמי המיסים בירושלים עד שהוחלט בעירייה שמתחילים בעבודות ותוך כדי יבוצעו תיקונים בתוכניות. הקיצוניים הכריזו על "מלחמה" כנגד העבודות. אזור רחוב בר אילן הפך לשדה קרב בין המוחים לאנשי המשטרה וחברות האבטחה הפרטיות שנטלו הקבלנים כדי להגן על העובדים ורכבי העבודה שנגרמו להם נזקים שונים. בתווך מצאו עצמם תושבי השכונה שמלבד רעש העבודות נוספו להם גם מהומת ההפגנות וריחות קשים של שריפות ופסולת ביתית שנזרקת לבורות שנחפרו עבור צירי הרכבת. הרבנים שנדרשו לנושא קיבלו הסברים מפורטים מהנציגים החרדיים במועצת העיר. היו מקרים בהם נענו בקשות של הקיצונים לפנים משורת הדין.
גם זה לא עזר. כיוון שבסיס הכוח של אותם גורמים מבוסס על התנגדות למדינת ישראל הם חיפשו כל סיבה לאנרכיה והפיצו שמועות שונות.
מייצאים סערה לאמריקה
לעומת תושבי ישראל שיכולים היו לבחון את אמיתות הדברים הרי שבחו"ל קל היה להפיץ שמועות או חצאי עובדות ולהתאים אותם לפי מה שמתאים לקיצונים. כך, לדוגמה, שמע אחד מחברי מועצת העיר ששהה בחו"ל יחד עם בני משפחתו לרגל שמחה משפחתית כי בישראל מגייסים בכוח הזרוע תלמידי ישיבה לצה"ל. כאשר ביקש להפריך ולמחות על הדברים נענה כי יש עדויות מוצקות מפי חיילים שעברו תהליך דומה. בייאושו פנה לקהל מתפללים בבית כנסת מקומי ושאל: 'נשמע לכם סביר שעומדים חיילים ב'כיכר השבת' עם טנדרים וחוטפים בחורים? קנטוניסטים שלוקחים לבסיסים?' לתדהמתו נענה בתשובה חיובית. "זה היה הרגע שבו הבנתי שהמאבק אין לו קשר למציאות", תיאר. לדבריו, "לצד הפצת כזבים שניתן להפריך בבדיקת העובדות מופצות שמועות מופרכות שקשה להתמודד איתן בגלל שהן מיוחסות לאנשים שמוכרים כיודעי דבר. רק כאשר הם נדרשים להגיד את מקור הדברים מתברר שזה על בסיס שמועה".
גם בארץ ישראל הופתעו נציגי הציבור לשמוע מרבנים שעל פי מידע שהגיע אליהם בצומת בר אילן יש כוונה לבנות מגדלי בניינים לגובה, כאשר בקומות 16-17 יתגוררו סטודנטים, דבר שיביא לפגיעה מוחלטת בצביון השכונה. ההכחשה והשאלה איזה סטודנטים יבואו להתגורר בליבה של שכונה חרדית זכתה לחוסר אמון. הנציגים החרדיים אמרו שלמיטב ידיעתם והבנתם אין לדברים שחר.
ככל שחלפו הימים ברור היה כי מטרתה של קבוצת המוחים איננה "קדושת ירושלים", כפי שנימקו את המחאות, אלא התנגדות לפעולות המדינה הציונית כהגדרתם. המוחים הרשו לעצמם לעשות פעולות שמנעו מאברכים או אימהות להגיע בזמן לקחת את הילדים מהגנים או ממקומות הלימוד בכך שהקשו או חסמו את התנועה בכביש בר אילן, שהוא עורק תנועה מרכזי. אברכי כוללים המתגוררים בשכונת נווה יעקב, כדוגמה, נאלצו לשלם על מוניות מכספם הפרטי כדי להגיע בזמן לקחת את הילדים. "הגיעו הדברים לכך שחלק משמעותי מקצבת הכולל הדלה והמצומקת יצאה עבור מוניות".
מפקדי המשטרה שנדרשו על ידי חברי מועצת העיר לאכוף את הסדר מול קבוצת המוחים הביעו לא אחת את תמיהתם מדוע 16 מחברי מועצת העיר החרדיים לא מתאגדים לקריאה פומבית משותפת בנושא. ההסברים שקיבלו לא היו מספקים.
"נוצר פרדוקס", מציין אחד מחברי מועצת העיר החרדיים, "תבענו פומבית מהמשטרה לאכוף את הסדר, וכשהיא אכפה, לעיתים באגרסיביות, דרשנו הסברים. במשטרה הביעו לא אחת חוסר הבנה לפעולותינו. הם מתקשים להבין שצריך לעשות הפרדה בין פעילות נחושה כנגד הקיצונים האנרכיסטים לפגיעה בחפים מפשע שרק עברו במקום בשעת ההפגנה. שוטר הוא לא כלב תקיפה שמשוחרר לפעולה. נכון שאלה לא סיטואציות קלות אבל בשביל זה בדיוק השוטרים מאומנים לפעולה".
לזכותם של חברי מועצת העיר החרדיים ראוי לציין שהם מגבשים פתרונות יצירתיים. כך לדוגמה החלה עיריית ירושלים והחברות הפועלות מטעמה להגיש תביעות כספיות אישיות על הנזקים הנגרמים להם כנגד האנשים המרכזיים בקבוצות המחאה. לדברי אחד מחברי מועצת העיר: "הם גיבורים גדולים עד שזה מגיע לכיס שלהם. הסכומים הנתבעים גבוהים מאוד. אנחנו בטוחים שהפגיעה בכיס תפעל היטב. ניצנים שלה ראינו השבוע. ההפגנות בירושלים היו הרבה פחות אגרסיביות. אנשים שבעבר הלהיטו את הרוחות לא נראו כלל ברחובות מחשש לתביעה אישית נוספת". [
