מ'גני חמת' ועד 'אל-על' ו'שפע שוק': בשבוע שבו מאפיית אנג'ל העדיפה להתבצר בשתיקתה נוכח חילול הקודש בידי יו"ר הדירקטוריון עמר בר לב, שיצא להפגנה פומבית מתריסה מול ביתו של מרן ראש הישיבה הגרי"ג אדלשטיין, ולנוכח הקריאות שצמחו מהשטח החרדי והביאו להחרמת מוצרי החברה במרכולים – חזרנו אל הרגעים שבהם הפגין הציבור החרדי את כוחו הצרכני | סקירה הסטורית
החרם החרדי הראשון בארץ, התחיל כנראה בתחילת חורף תשמ"ה (1984). הנהלת מלון 'גני חמת' הממוקם על שפת הכינרת, החליטה לבנות אגף חדש לבית המלון. הייתה רק בעיה אחת: בעת חפירת היסודות לאגף החדש ראה מישהו מתושבי העיר שהחפירות מתבצעות בין היתר גם בשטח שגבל בבית העלמין העתיק בעיר. אמצעי תקשורת דיגיטליים לא היו אז, כלי צילום לא היה מצוי בכל כיס, אבל עד מהרה נמצאה הדרך כדי להעביר את הידיעה המרעישה הלאה: 'גני חמת' מחלל קברים של קדמונים כדי לבנות אגף חדש למלון.
הציבור החרדי נזעק כדי להגן על כבודם של שוכני עפר.
חלות מיותמות. חלות אנג'ל במרכול חרדי (צילום: פלאש 90)
מה עושים כדי למנוע את ביזיון המתים? אנשי 'אתרא קדישא', שהיה אז גוף חרדי בקונצנזוס וזכה באותן שנים לגיבוי של גדולי ישראל מכל החוגים, ניסו למנוע בגופם את העבודות, אבל זה לא היה מספיק. אוטובוסים שיביאו מפגינים מירושלים לא היו חזון נפוץ, והאוכלוסייה בבית שמש הייתה מסורתית בלבד. העסקנים שנחרדו לכבודם של שוכני עפר הבינו שדרך הפעולה שהוכיחה את עצמה בירושלים – לא מתאימה בדיוק לטבריה, והשיטה של הפגנות עקשניות עד לשינוי תוואי החפירות או מציאת פתרון הלכתי – לא יכולה לעבוד בעיר החוף המרוחקת.
היה צורך בפתרון חליפי אפקטיבי.
כשבדקו העסקנים מי עומד מאחורי היוזמה, כדי שיהיה ניתן להפעיל עליו לחץ ציבורי, התברר שמדובר בחברת 'אפריקה ישראל' שהמלון היה בבעלותה. אבל חשוב לא פחות: החברה הייתה אז חברת בת של בנק לאומי, שאף העניק את הערבות הבנקאית לבנייה.
ניסו ראשי הציבור החרדי להידבר עם הנהלת הבנק שתסיר את ידה מהמלון ומהקברים, אבל ללא הועיל. משכך, נטלו מספר עסקנים יוזמה, והכניסו למאבק כלי שהיה חדש יחסית: חרם.
עד מהרה התפרסם 'קול קורא' שעליו חתמו גדולי הפוסקים, הרבנים והאדמו"רים, שתוכנו הוא איסור עשיית עסקים עם בנק לאומי: "בדבר השערורייה הנוראה על הריסת קברי ישראל בזדון, שנעשה בטבריה על ידי חברת בת של בנק לאומי בע"מ, לצורך בניית והרחבת בית מלון… לכן אנו רואים חובה לאסור כל שתוף פעולה ומסחר עימהם או בחברות בת שלהם", כתבו הרבנים.
בתחילה, הנהלת בנק לאומי דאז לא התייחסה ברצינות למכתב, וגם לא לתוצאה הישירה והעקיפה שלו. הציבור החרדי היה אז קטן משמעותית. תנועת התשובה עדיין לא פעלה במלוא המרץ, ועל כן הנהלת הבנק דאז העריכה שגם אם יהיה נזק כלכלי – הוא יהיה מינורי. נוסף על כך, הם לא האמינו שאדם יסגור חשבון ויעבור לבנק אחר רק בגלל פגיעה בקברים עתיקים.
בפועל, המציאות טפחה על פניה של הנהלת הבנק שכיהנה באותן שנים: אחרי מכתב כזה, הציבור החרדי לא היה צריך משהו נוסף כדי להוציא את פיקדונותיו וחסכונותיו מבנק לאומי. לא רק בעלי חשבונות פרטיים הוציאו כספים, אלא גם ובעיקר מנכ"לים של חברות עסקיות בארץ ובחו"ל, מנהלי עמותות ואנשי עסקים. על פי ההערכה, 95 אחוזים מבני הציבור החרדי נשמעו לקריאה וסגרו את חשבונותיהם בבנק לאומי. מעבר לכך, שום יהודי חרדי לא התאכסן במלון הזה. הצעד שהיה המשמעותי ביותר לבנק היה של ח"כ הרב אברהם יוסף שפירא, בעלי 'שטיחי כרמל' שהוציא את כל הון החברה מהבנק.
בשלב הזה, הבינה הנהלת בנק לאומי שהעסק רציני. היא פתחה במגעים עם ראשי הציבור החרדי, עד שנמצא פתרון הלכתי לבעיה, בדמות 'כיפין על גבי כיפין'. כ"ק מרן ה'לב שמחה' מגור סמך את ידיו על הפתרון, אבל בציבור הליטאי לא רצו לסמוך על הפתרון. מרן הגרי"ש אלישיב לא הסכים לרעיון, ובעקבותיו פרסם מרן הגראמ"מ שך מכתב ששלל את הפתרון. באותן שנים, המונים בציבור החרדי הדירו את רגליהם מהבנק.
בסערה הגדולה ההיא, גילה הציבור החרדי את כוחו הצרכני, ואת היכולת להשתמש בכלי הצרכני האפקטיבי ששמו חרם צרכנים.
תשמ"ה:
החרם שצמח מטבריה
אחרי 21 שנים חלה התפתחות בפרשת החרם המסעירה.
מלון 'גני חמת' כבר שינה את שמו ל'הולידי אין', בעקבות תמורות וחידושים שחלו בו. הדור הצעיר כבר לא זכר או לא ידע מה קרה אז, אבל בעיני רבים בציבור החרדי, עדיין בנק לאומי לא היה יעד אטרקטיבי לניהול חשבון בנק או להשקעה.
עד לחודש ניסן תשס"ו (2006).
החרם הראשון. ה"קול קורא" עקב חילולי קברים שנעשו באמצעות חברת "אפריקה ישראל" במלון "גני חמת" בטבריה
הנחיה תמימה שפרסם בנק ישראל שמה קץ לחרם הממושך. זו הייתה הוראה לבנק לאומי למכור את אחזקותיו בחברת 'אפריקה ישראל', החברה שבנתה את מלון המריבה בטבריה. הבנק נעתר לבקשה, ומשכך, משניתק הקשר בינו לבין המלון הסורר – הותר הבנק לבוא בקהל החרדי. מרנן הגאונים הגדולים רבי יוסף שלום אלישיב, רבי שמואל וואזנר ורבי ניסים קרליץ זצ"ל – פרסמו פסק הלכה המסיר את החרם מבנק. חברות הפרסום ויחסי הציבור התחילו לפרסם מודעות של הבנק בעיתונות החרדית, והוא החל להעניק חסויות לאירועים חרדיים שונים ואף יזם מערך שיווקי מיוחד לציבור החרדי.
שיתוף הפעולה הזה נמשך עד היום. השבוע, כאשר הציבור החרדי הצביע ברגליו וארגן חרם צרכנים ספונטני על מאפיית אנג'ל, בשל הפגנתו של יו"ר הדירקטוריון של החברה עמר בר לב מול ביתו של מרן ראש הישיבה הגרי"ג אדלשטיין שליט"א, תוך שהוא משתמש במילים בוטות נגדו ונגד לומדי התורה, והנהלת החברה נמנעת ימים שלמים מלפרסם כל התנצלות או התנערות מהדברים – יצאנו לבדוק את תולדותיו של המושג 'חרם חרדי'. מתי ומדוע נאלצו להשתמש בכלי הזה, מה הייתה עמדתם של גדולי ישראל במאבק, ומה קרה בסופו של דבר.
ר' ישראל גליס הוא אחד האנשים הבודדים שזוכרים את הפרשייה הזו מכל צדדיה. בתקופה שבה סערו הרוחות, הוא היה העורך של היומון הליטאי 'יתד נאמן', וזווית הראייה שלו מרתקת למדי.
"מי שבעצם 'גילה' את החפירות הללו היה הגאון ר' דוד שמידל, שעמד כבר אז בראשות 'אתרא קדישא'. הוא היה אז אברך שלמד בכולל קרלין בטבריה העתיקה, ונזעק כהרגלו להגן על כבודם של המתים. כעורך העיתון, קיבלתי אז הוראה מביתו של מרן הגראמ"מ שך לא לפרסם מידע על הנושא בלי לבדוק את הדברים לעומק, ובלי להצליב מידע ולברר אם אכן יש פגיעה בקברי קדמונים. מי שעשה את עבודת התחקיר היה נאמן ביתו של מרן ראש הישיבה, הרב יחזקאל אסחייק.
"הבירורים שלו העלו שהחפירות לא אמורות לפגוע בכביש, ומשכך גם אין סכנה לבית הקברות. כשהרב שך שמע את הדברים, הוא סירב לחתום על ה'קול קורא'. הקו שלו היה ברור: לא ללכת למסע של החרמות ונידויים, במיוחד כאשר מדובר במאבק שאין לו סיכוי, בשל העובדה שהציבור החרדי נמצא בעמדת מיעוט. כך סבר גם כאשר נערכו הפגנות המוניות על כביש רמות, בשל קולנוע אדיסון וסיפורים דומים. לדידו, חרם הוא דבר שלא מסייע במאומה.
"הלחץ הגדול הגיע מהשטח, לא מבתיהם של גדולי ישראל", הוא טוען. "בשלב שבו חסידי גור הסירו את החרם ותמכו בפתרון – היה מישהו במערכת שרצה להוביל קו מתנגד, שידגיש את העמדה השונה של 'יתד'. התוצאה הייתה שהציבור אכן נרתע ולא פתח חשבון, וההשפעה הייתה בעיקר של אנשי עסקים חרדים שהחרימו את הבנק".
תשס"ג:
איומי החרם על 'אל על'
שנים רבות נמנעה חברת התעופה הלאומית של מדינת ישראל, 'אל על', מטיסות בשבת. זאת בעקבות מעמדה כחברה ציבורית ולאומית. זה קרה הודות למהפך השלטוני שאירע בשנת תשל"ז (1977). בעקבות עליית מפלגת הליכוד לשלטון, נחתם הסכם קואליציוני בין 'אגודת ישראל' לראש הממשלה דאז מנחם בגין, לפיו תחדל אל על מלטוס בשבתות ובימים טובים. למעט מספר מקרים, לא חרגה החברה מהתחייבות זו, אבל בשנת תשמ"ג (1983) לאחר שהחברה הופרטה באופן חלקי, ביקשו ראשיה לבדוק את האפשרות שהיא תעבוד גם בשבת. הציבור החרדי לא ויתר, ובסופו של דבר לא נפרץ הסטטוס קוו.
חלפו עשרים שנה, ושוב עמדה חברת התעופה הלאומית בפני פרשת דרכים בשל המאבק על כבודה של השבת. זה קרה בשנת תשס"ג (2003). בגלל ארבעה ימי שביתה כללית במשק נסגר נמל התעופה בן גוריון לתנועת מטוסים, וכתוצאה מכך שותקה פעילותה של חברת אל על מיום שני עד חמישי.
ביום שישי המשק חזר לעבודה כרגיל, ואז התברר כי נוסעים רבים שרכשו כרטיסי טיסה באל על תקועים בחו"ל וממתינים לחזרתם ארצה. הנהלת החברה, שהייתה אז בעיצומו של תהליך הפרטה מואץ, החליטה שמדובר ב'פיקוח נפש', ולכן יש צורך להוציא מספר טיסות בעיצומה של השבת. בשלב הזה נכנסה לתמונה 'ועדת הרבנים למען השבת'. זו הייתה ועדה שהוקמה על ידי כל גדולי ישראל מכל החוגים והעדות – חסידים, ספרדים וליטאים. בראשות הוועדה עמד ר' יצחק גולדקנופף, כיום שר השיכון, שהיה נציגו של כ"ק מרן האדמו"ר מגור.
"בנושא הזה הייתה לגדולי ישראל אמירה ברורה מאוד", משחזר גולדקנופף בשיחה ל'משפחה' השבוע. "כ"ק מרן ה'לב שמחה' זי"ע הוביל קו תקיף מאוד נגד החברה. אנחנו, מטעם ועדת הרבנים, הבהרנו להם שהמתנה בחו"ל של נוסעים אינה יכולה להיחשב בשום מצב 'פיקוח נפש'. כשההסברים הללו לא עזרו, וההנהלה החליטה לקחת את המקרה הזה כאבן דרך ולהתחיל להפעיל את החברה באופן קבוע בשבת כדי להרוויח יותר – החליטו הרבנים לקרוא לציבור להעדיף חברת תעופה אחרת על פני אל על'.
"חשוב להדגיש, שזה לא היה רק המאבק של הרבי מגור", מציין גולדקנופף. "אני אישית הלכתי להחתים את מרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל, שהביט בשמות של כל הרבנים שחתמו לפניו – מרנן הגר"ע יוסף, הגראי"ל שטינמן, רבי מיכל יהודה לפקוביץ, רבי ניסים קרליץ, כ"ק האדמו"ר מסדיגורה ועוד צדיקים וגדולי תורה, זכרונם לברכה, וצירף את חתימתו. בהמשך, הצטרפו כל חברי מועצות גדולי התורה וחכמי התורה לקריאה. למעשה, כל גדולי הדור חתמו על המכתב, ועד היום המסמך הזה שמור אצלי בכספת".
הרב גולדקנופף מדגיש, כי גדולי ישראל לא קראו מעולם להחרים את חברת אל על. "הם הקפידו לא להשתמש במונח הזה, וכתבו שיש להעדיף לטוס במטוסים ללא חשש חילול שבת".
למען כבוד המתים. ידיעה בעיתונות על החרם על בנק לאומי
הייתה חלופה באותה תקופה?
"הייתה חברת 'אמריקן איירלנס' וחברות תעופה זרות שנכנסו לנישה הזו וביצעו טיסות ליעדים שונים. כמובן, הן לא כיסו את כל היעדים, אבל באותה תקופה ממילא אנשים שומרי מצוות לא טסו לכל העולם כפי שקורה היום".
הציבור החרדי אכן נשמע להנחיה הזו?
"נשמע זו מילה דלה מכדי להביע את ההיענות חסרת התקדים של הציבור כולו", משוכנע גולדקנופף. "לא היה אז פורץ גדר, למעט אולי מקרים של פיקוח נפש ממש. זה לא היה קל ופשוט, מכיוון שלרבים היו חוזים חתומים עם החברה, והם הפסידו הון בשל ההימנעות מקשר עם אל על. אני זוכר שאחד מאנשי העסקים הגיע למרן הגר"ח קנייבסקי זצ"ל ושאל אותו אם הוא יכול להתיר לו לטוס באל על. הוא היה חתום על חוזה עם החברה, והפסיד כסף רב.
"בתגובה, השיב מרן זצ"ל כי טיסה היא מסוכנת, אבל אם החברה שומרת שבת, השבת שומרת על הטסים. במצב שחברת התעופה מחללת שבת אני לא יכול להבטיח שהטיסה תעבור בשלום. התשובה הזו הצליחה לא רק למנוע מהשואל לטוס, אלא עברה בציבור וגרמה לכל מי שרק חשב על הרעיון, לסגת ממנו".
החברה ספגה הפסדים רבים, עד שהסכימה להיכנס למשא ומתן עם ועדת הרבנים למען השבת.
אחרי שלושה חודשים נחתם הסכם בין אל על לבין ועדת הרבנים למען השבת, שבראשה עמד גולדקנופף. "על פי ההסכם, החברה תשבית את כלל המטוסים בשבת, ואם תהיה שאלה או מצב יוצא דופן סוכם שהגאון רבי שלמה משה עמאר, אז הרב הראשי הספרדי, יהיה הפוסק שיכריע אם לטוס או שלא", מציין השר גולדקנופף. "הייתה פעם אחת של מעידה, אבל זה קרה בתקופה שמייד אחרי חתימת ההסכם, כשההוראות החדשות לא חלחלו עדיין לשטח".
עם זאת, אל על ערכה בעקיפין טיסות בשבת, באמצעות המותג 'סאן דור', וביצעה חכירה רטובה בשבת לחברה.
'טיסת השבת'
לפני כחמש שנים, בשנת תשע"ח (2018), נרשמה מעידה נוספת ביחסים שבין אל על לציבור החרדי, על רקע שמירת השבת. זה היה כאשר טיסה של החברה מניו יורק לארץ יצאה באיחור רב, בשל איחורן של הדיילות לעלות למטוס. הנוסעים החרדים שהיו במטוס ביקשו לרדת ממנו, אבל מנעו מהם את האפשרות הזו תוך כדי הבטחה שהם לא ייאלצו לחלל שבת בשום אופן.
מחאה על כבוד השבת . הגרש"ב סורוצקין במחאה מחוץ למשרדי אל על
אבל למרות ההבטחות שניתנו על ידי צוות המטוס לנוסעים כי הם יגיעו לארץ לפני כניסת השבת, במהלך הטיסה הודיע הקברניט על שינוי המסלול והוריד את הנוסעים באתונה. שומרי השבת שבהם נשארו לעשות את השבת ביוון. בצאת השבת, גילו לתדהמתם כי כלי התקשורת בארץ מדווחים בהרחבה על "אלימות" לכאורה שנקטו חלק מהנוסעים החרדים כלפי צוות אל על.
עם חלוף השעות התברר כי מדובר בטענות כוזבות, והאש הופנתה להטחת האשמות בעובדי החברה על התנהלותם במהלך הטיסה ועל הצטרפותם להסתה במטרה להסיט את תשומת הלב מכשליה.
למחרת, ביום ראשון בבוקר, ציפתה לראשי החברה הפתעה לא נעימה: עשרות יהודים חרדים הגיעו למשרדי החברה בלוד, שם גזרו את כרטיסי המנויים שברשותם, במחאה על ההסתה של החברה כלפי הנוסעים החרדים.
מדובר היה בצעד ראשון לקראת חרם חרדי אפשרי, זאת בעקבות סירובה של החברה להתנצל על האשמות שהפנתה נגד הנוסעים החרדים.
בנוסעים שהיו במטוס של 'טיסת השבת', כפי שכונתה אז, היה גם הגאון רבי שלום בער סורוצקין, ראש מוסדות 'עטרת שלמה'. אחרי שבוע, כשהיחסים עם אל על הגיעו לכמעט פיצוץ, הוא שלח מכתב מיוחד למנכ"ל אל על באותה תקופה, גונן אוסישקין, שבו נכתב שאם החברה לא תתנצל, הוא יוביל מהלך של קריאה להעדפות חברות תעופה אחרות. וכמו בפעמים הקודמות, המילה 'חרם' לא נכתבה בשום פנים ואופן.
"לצערי חלף שבוע מהאירוע שבו הוכפשו לעיני כל ציבור שומרי תורה ומצוות ושומרי השבת, על דברים שלא היו בשום אופן", כתב הרב סורוצקין למנכ"ל החברה. "יתרה מכך, במקום שבח וגדולה לשומרי השבת שירדו מהטיסה אל הלא נודע וקידשו שם שמיים לעיני כל, לרומם עם מקדשי שביעי ומלך עולם ששבת בו מכל מלאכתו, ניצלתם אירוע שבאשמתכם, וניסיתם להסיט את העניין, לעורר ריב ומדון ולהפריד בין חלקי עם ישראל…" הוא הבהיר כי "ניאלץ לצערנו לפעול בתוך הציבור הקדוש להעדפת חברות תעופה אחרות, שלכל הפחות לא מפלות בין איש לרעהו, לא מבזות את היקר והקדוש לעם השם, ומעריכות את עקרונותיהן".
הדברים עשו את שלהם, ובעיקר העובדה שהקשרים של הרב סורוצקין עם גדולי הדור היו ידועים היטב לראשי אל על. ואם לא די בכך, התארגנו הנוסעים החרדים שהיו במטוס והגישו תביעה נגד החברה.
לאחר מספר ימים הודיעה החברה כי תפצה את כל נוסעי 'טיסת השבת', ובפעם השלישית, הוכיחו הלקוחות החרדים של החברה שגם להם יש זכויות.
"מבחינתי, סגירת המעגל החשובה ביותר של המאבק נגד אל על הייתה השבוע", מציין גולדקנופף. "כששמעתי שקני רוזנברג, הבעלים החרדי של החברה, החליט לא לאפשר למטוסי החברה לטוס מוקדם במוצאי שבת בשבתות הקיץ, בשל חשש מחילול שבת במהלך ההכנות לטיסה. הנתונים מוכיחים, שעם הבעלים החדשים, ובעיקר בשל שמירת השבת, אל על הפכה מחברה גירעונית לחברה רווחית".
תשס"ח:
החרם על 'שפע שוק'
עשרות הקופאיות שישבו מול דלפקי המכירות של צרכניית 'שפע שוק' בסניף 'שמגר' בירושלים, הביטו בשעון ללא הרף. זה כבר היום השלישי שלהן ברציפות שהן יושבות כך, באפס מעשה, מלבד הפסקות יזומות לסידור המדפים שממילא מסודרים, כיוון שרגלי הקונים כמעט לא דורכות במקום.
זו הייתה תמונת המצב בסניף 'שפע שוק' בשמגר, וכך היה, פחות או יותר, בכל 47 סניפי הרשת המצליחה, שהיו פרוסים בכל הריכוזים החרדיים בארץ, כשהצרכנים החרדים החליטו להדיר את רגליהם
הוביל את החרם נגד 'שפע שוק'. גולדקנופף (צילום: פלאש 90)
מהחנויות.
הסיפור החל בשלהי חורף תשס"ח (2008), לפני כחמש עשרה שנה. דודי ויסמן עמד אז בראש רשת 'הריבוע הכחול' שרשת 'שפע שוק' הייתה מסונפת אליה. באותה תקופה, ויסמן היה גם הבעלים של רשת am:pm, שהדגל המרכזי שלה היה הפעילות בשבת קודש.
לאחר שהרשת פתחה סניף נוסף ברחוב שיינקין, סמוך ונראה לישיבת בעלזא, נקרא דודי ויסמן לפגישה אצל רבה של העיר תל אביב, הגאון רבי ישראל מאיר לאו, שביקש ממנו לסגור את סניפי הרשת בשבת. ויסמן הסכים לסגור את הסניף הספציפי ברחוב שינקין אך לא הסכים לסגירה של שאר הסניפים.
לאחר ניסיונות הידברות רבים שלא צלחו, החליטה ועדת הרבנים למען קדושת השבת, להכריז על חרם כללי על עסקיו של ויסמן והקבוצה שבבעלותו, ובפרט על רשת הבת 'שפע שוק', שקהל היעד שלה היה הציבור החרדי.
ואכן בשלהי החורף של אותה שנה פורסם בעיתונים החרדיים מכתב מאת ועדת הרבנים, שבו נכתב כי לעת עתה הוועדה קוראת לציבור בשם הרבנים שלא להתקשר עם החברות שבבעלותו בעסקים או ברכישת תלושי קנייה ושוברי קמחא דפסחא, ומוסיפה כי הדברים ילובנו בימים הקרובים וכי "ההשלכות של ליבון הדברים שיוכרעו בימים אלו, עלולים להביא לכך שכל מי שלא יפעל כאמור לעיל, יהיה בכלל אלו ששמו כספם על קרן הצבי".
המכתבים עשו את שלהם. הציבור החרדי הדיר את רגליו מחנויות הרשת, שספגה מכה קשה בשל העדר ביקוש לסחורה שהייתה בגדר 'פג תוקף' בשל ימי הפסח. החרם עשה את שלו. לתקופה קצרה היה נראה כי ויסמן נכנע, וחנויות הרשת החלו להיסגר בשבת, אך מייד לאחר מכן הן חזרו ונפתחו.
ויסמן קיבל גיבוי למאבק מהתקשורת של 'מדינת תל אביב', שפתחה בקמפיין לציבור לערוך קניות ברשת ללא הפסקה דווקא בשבתות, רח"ל. אחת האנקדוטות מאותה תקופה – שמזכירה במקצת את הה
הפך למלחמה תקשורתית. החרם שהביא לסגירתה של 'שפע שוק'
תנהלות הנוכחית מול ארגזי הלחם המלאים של 'אנג'ל' – הייתה כאשר עשרות צעירים המשתייכים ל'נוער מרצ' הגיעו לאחד מסניפי רשת 'שפע שוק' ברחוב השלושה בבני ברק. הם הגיעו במטרה לערוך קניות, אבל אז ראו מולם מאות חרדים שהגיעו למחות על ההתגרות. רק כוחות משטרה הצליחו להפריד בין הניצים, אבל גם הפרובוקציה הזו לא שינתה את המאזן הגרוע של הרשת.
התוצאה: פרק זמן קצר לאחר תחילתו של המאבק – רשת 'שפע שוק' נאלצה להודיע על סגירתה.
אגב, גם דודי ויסמן לא הרוויח מהמאבק: שנים ספורות לאחר אותו מאבק חסר פשרות הוא הודח מתפקידו. המנכ"ל החדש של הרשת, ששינתה בינתיים את שמה ל'מגה', קיבל פניות של עובדים שביקשו יום מנוחה שבועי.
"במאבק על 'שפע שוק' היה רצון לבלום את הפרצה החדשה בסטטוס קוו", מסביר השר גולדקנופף. "עד לאותה תקופה, לא הייתה רשת מזון שפתחה את סניפיה בשבת, בתוך הערים. כשהיו מרכזי קניות בגעש או במקומות אחרים – נאבקנו נגדם, אבל כשהמאבק הגיע כאמור למרכזי הערים, החליטו הרבנים ששומרי השבת לא יכולים לפרנס את רשת 'שפע שוק' שהגם שהיא סגורה בשבת, היא שייכת לאותו איש עסקים שפגע בשבת.
מאז, היו ניסיונות רבים להגיע להסכמים, אבל הנהלת 'הריבוע הכחול' סירבה. התוצאה העגומה הייתה שהרשתות הללו הפסידו והפסידו, עד שהן נסגרו מעצמן. ושוב, זה לא היה חרם אלא העדפה של חנות שומרת שבת. באותה תקופה נפתחה רשת 'אושר עד' בגלגוליה הקודמים, וגם רשת 'יש' שהייתה רשת חרדית, והן למעשה 'בלעו' את שפע שוק.
השבת ניצחה בגדול.
תשע"ו:
המאבק נגד 'פניציה'
עוד זירה במאבקי השבת התנהלה דווקא בדרום הארץ, במפעל קטן יחסית בירוחם, פנציה, המייצר בקבוקי זכוכית. שום דבר לא יכול היה להביא את המפעל הזה לכותרות. מדובר במפעל קטן יחסית שמעסיק כמה עשרות עובדים, אבל הוא התפרסם בזכות מאבקי השבת.
בשל אופיו של המפעל, התנורים שעוסקים בהתכת הזכוכית עובדים לאורך כל ימות השנה ללא הפסקה. לטענת מהנדסי המפעל, אי אפשר להשבית אותם כלל בשל העובדה שהם מגיעים לחום של אלף מעלות, וכדי לקרר ולחמם את התנור מחדש נדרשים כמה ימים.
המאבק הזה התחיל כבר בשנת תשל"ז (1977), כאשר התברר שהמפעל הזה עובד גם ביום כיפור. חברי הכנסת החרדים נזעקו לטפל בבעיה, אבל אז התברר שכאמור אי אפשר לכבות את התנור. משכך הושג הסכם לפיו התנור ימשיך לעבוד, אבל לא יהיה ייצור ביום הזה. זה המקסימום שניתן היה להגיע אליו באותה תקופה.
סמל לחילול שבת. רשת am:pm אליה הייתה 'שפע שוק' מסונפת (צילום: פלאש 90)
בשנים הבאות נעשו ניסיונות רבים נוספים להגיע להשבתת המפעל בשבת. האופציה של מעבר לחברה אחרת לא הייתה קיימת, מכיוון שפניציה היה המפעל היחיד בארץ שייצר בקבוקים, והיה איסור יבוא מחו"ל. בעיתונות החרדית הקדישו לנושא כתבות נרחבות, שבהן הובאו דבריהם של מומחים ומהנדסים שטענו שיש דרך טכנית להשבית את התנורים בשבת, אבל בפועל שום דבר לא קרה.
אחד מהראשונים שזיהו את הבעיה של פניציה היה יהודי לא מוכר מספיק, חסיד רדומסק בשם הרב שלמה שטנצל. הוא היה אחד מהוגי המשנה היומית, וניהל מאבקים רבים, בהם נגד קולנוע אדיסון. הוא העלה אז רעיונות רבים כדי לפתור את הבעיה, ובשלב כלשהו צירף למאבק את הרב צבי גלסנר, שעמד אז בראשות הוועדה למען השבת, שהייתה הגלגול הראשון של ועדת הרבנים לענייני השבת.
באותה תקופה, העלו עסקני השבת מספר רב של רעיונות, בהם החלפתם של בקבוקי הזכוכית בבקבוקי פלסטיק, או אפשרות להפעיל את התנורים ללא עובדים, אבל כל אלו לא צלחו.
לפני כחמש עשרה שנה הצטרף גם המכון המדעי טכנולוגי להלכה לניסיונות למציאת פתרון לבעיה ששמה פניציה. הנהלת המפעל הראתה נכונות לשתף פעולה. היא עשתה שימוש רב יותר באוטומציה וצמצמה את מספר העובדים שנדרשו לעבוד בשבת, אבל גם אז לא השביתה את התנורים.
באותה תקופה פורסמה רשימת המפעלים שקיבלו ממשרד העבודה היתרי עבודה בשבת, בהם גם חברת פניציה. בערב ראש השנה תשע"ו (2015), לפני כשמונה שנים, הודיע כ"ק מרן האדמו"ר מגור שהוא מבקש שלא להביא ב'טישים' יינות ומיץ ענבים של חברות המשתמשות בבקבוקי פניציה. הדברים חלחלו והתוצאה הייתה ידועה מראש: עשרות אלפי משפחות של חסידות גור החלו להעדיף תוצרת של יקבים אחרים, שרכשו בקבוקים מחברות מחו"ל.
איך בוטל איסור היבוא? על ידי טענה של יצרן יינות חרדי בבית משפט, כי פניציה מייצרת בקבוקים בנפח 750 מ"ל בלבד, ואילו הוא רוצה לשווק יינות בבקבוקים של 1 ליטר, ולכן אי אפשר לאסור עליו את היבוא.
בחברה האשימו אז את ראשי הציבור החרדי, ואת חסידות גור בפרט, שהצעד הזה יביא לסגירת המפעל ולפיטורי העובדים. מייד לאחר תקופת החגים כונסה ישיבה מיוחדת בהשתתפות נציגי ועדת הרבנים, ראשי המפעל ומנהל המכון הטכנולוגי מדעי להלכה במטרה לבדוק אם ניתן לסגור את פס הייצור בשבת ולהשאיר את התנורים דולקים, כפי שנעשה ביום הכיפורים.
הנהלת המפעל הצהירה שהדבר לא אפשרי. משכך, הציעו הרבנים למכור את המפעל בשבתות לגוי, ולהעסיק בשבתות עובדים לא יהודים בלבד. גם את הפתרונות הללו דחתה הנהלת המפעל בטענה שיהיה צורך להכשיר עובדים נוספים, והדבר יביא להפסדים כבדים למפעל שממילא לא מרוויח יותר מדי. האלטרנטיבה של הקמת מפעל חדש אינה כדאית בארץ, וגם פניציה מייצר בקבוקים גם לרשות הפלסטינית וגם לירדן.
"המערכה מול פניציה עדיין לא הסתיימה", מציין גולדקנופף. "לא נמצא פתרון לתנור, אף על פי שמהנדסים שהבאנו קבעו שאין צורך להמתין שלושה ימים עד שאפשר להדליק אותו מחדש. אי אפשר היה להחרים את המפעל כליל מכיוון שאין אלטרנטיבה בארץ, וראשי המפעל צעקו כל העת שאם זה יקרה – העובדים יהיו בסכנת פיטורין. אבל יש כיום עשרות יקבים, בבעלותם של יהודים שומרי מצוות, שהעדיפו לייבא בקבוקים מחו"ל. הבקבוקים הללו הם בצבע חום או ירוק, ולא שקופים, כדי שתהיה אפשרות לזהות אותם. כששאלו את מרן הגר"ח קנייבסקי, הוא הורה להעדיף לעשות קידוש בשבת על מיץ ענבים שבוקבק בבקבוקים ללא חשש חילול שבת, ולא על יין שנמצא בבקבוק של פניציה", טוען גולדקנופ
הצית את האש. עמר בר לב בצילום עצמי בהפגנת 'אחים לנשק' מול ביתו של מרן ראש הישיבה
ף.
צעקה מהשטח
לסיום, שאלנו את בני שיחנו מה דעתם על המאבק החרדי נגד אנג'ל, שבשונה מקודמיו צמח מהשטח, מיהודים כואבים, ללא כל 'קול קורא' רשמי.
"לאורך שנותיה הראשונות של המדינה, המאבקים וההידברות נעשו במשותף על ידי ראשי הסיעות בציבור החרדי", מטעים הרב ישראל גליס. "היו מפגשים קבועים בין הרב מנחם פרוש, מראשי 'אגודת ישראל', לרב יוסף שינברגר מראשי 'העדה החרדית'. היה להם סיכום שקט לפיו 'העדה החרדית' פועלת ברחובות, בעוד 'אגודת ישראל' מנסה להגיע להישגים על אותם דברים שהם בציפור הנפש של היהדות החרדית בכנסת. לא היו ביניהם ויכוחים, רק חלוקת עבודה".
"אני זוכר מאמר מערכת אחד שכתב הרב משה גרילק, שהיה אז עורך 'יתד נאמן' (כיום – העורך הראשי של 'משפחה') בעד המאבקים הללו, והצורך החיוני בהם. למחרת, פרסם הרב גרילק מאמר נוסף, הפעם נגד המאבקים שלא מביאים כל תועלת. בכך, הוא רצה לחדד את הרעיון שאין כאן דעה אחת אלא שתי דעות, ששתיהן לגיטימיות. התגובות שקיבלנו במערכת העיתון היו מפתיעות ממש: אנשים שיבחו מאוד את המאמר השני, ומתחו ביקורת קשה על הכותב הראשון, אפילו באופן אישי, בלי שהם ידעו בכלל שמדובר באותו כותב".
עם זאת, המאבקים של אז היו אחרים. גם אז, גדולי ישראל לא חתמו על קריאה לחרם אלא נקטו גישה רכה יותר של העדפת עסקים שומרי שבת. היום, הרבנים אינם אלו שפתחו בחרם על אנג'ל אלא הציבור.
"אני סבור שהציבור אמר את דברו: אנחנו לא יכולים לעשות עסקים עם מי שיורק לנו בפרצוף", סבור שר השיכון יצחק גולדקנופף. "הציבור החרדי הוא הלקוח החשוב ביותר של אנג'ל, הוא לא רוצה שהחברה תקרוס, אלא רוצה להביע מחאה נגד אדם שעומד בראש החברה, כדי לכבד את גדולי ישראל. כמו שבמאבקי השבת, אנחנו לא יכולים לפרנס אנשים שמתריסים נגד בורא עולם.
"עם ישראל קשור לשבת, כמו לכבודם של גדולי ישראל, והקשר הזה בל יינתק. כשכואב, צועקים. ושוב, לא מדברים על חרם, אלא על העדפה של חברה אחרת. ואחרי כל כך הרבה מאבקים, הציבור הרחב כבר יכול להבין שתמיד היד של אלו שאכפת להם כבודו של אבינו שבשמיים – תהיה על העליונה".
