לראשונה מאז היבחרו לתפקיד הראשון לציון הגאון הגדול רבי דוד יוסף מדבר בשיחה מיוחדת על הסערות הציבוריות | התפקיד שלי הוא להאהיב שם שמיים, לעצור את המחלוקות בעם ישראל ולקרב לבבות בדרכי נועם | המוסר שקיבל מאבא בכביש בר אילן, ההתייעצויות החשאיות בבתי גדולי ישראל, הדרך לפתרון מחלוקות בהלכה והמצוקה במערכות הרבנות שמשוועות לפתרון | אחרי שנכנס לתפקיד מדבר הראשון לציון הגאון הגדול רבי דוד יוסף על משנתו בנושאים שקורעים את העם | הוא מתייחס לסערת הגיוס ולשחרור החטופים ומציג את תוכניותיו המהפכניות | שיחה מרוממת
מכל החוויות הגדולות שחווה הראשון לציון הטרי בשנות רבנותו והנהגתו הרבות, ישנה חוויה אחת מרכזית ומטלטלת שחווה בגיל שבע בכביש בר אילן בירושלים. החוויה הזו צרובה בליבו ומדריכה אותו דווקא היום עם כניסתו לתפקיד הנכבד שעיני העם נשואות אליו.
מייד נספר את סיפורה של החוויה הזו, ששמענו מכלי ראשון שעה קלה לאחר שנכנס הראשון לציון ללשכתו הוותיקה, מאחורי בית המדרש 'יחוה דעת' שבראשותו. הוא נכנס ללשכה אפוף הוד. גלימתו הארוכה בעלת עיטורי הזהב הפרחוניים ומצנפת המשי הקטיפתית שעל ראשו מְשַׁווֹת לו חזות מהודרת, מוסיפה הוד והדר קדום נוסח הראשונים לציון שכיהנו כאן מאז ימי החכם באשי.
לעשות רצון אבא שבשמים. הראשון לציון, הגאון הגדול רבי דוד יוסף צילום: אלחנן קוטלר
הראשון לציון צועד פנימה באיטיות, מוטיב שלא מאפיין את דמותו הפעלתנית, מהירת המחשבה והעשייה. כמו מתינות מובנית יורדת בכריכה אחת עם התפקיד רב ההדר והאחריות. חיוך מפציע בזוויות שפתותיו. אינו דומה רב ופוסק הבקי בכל חלקי ההלכה באדרת רבנים רגילה, לרב המתעטר כאביו בנזר הראשון לציון והכל נושאים עיניים מייחלות לדבריו, להנהגתו, לטללים שירעיף על לב העם.
קשה להתרגל לדמותו החדשה. לא רק לנו; גם לו עצמו. ההמבורג הרבני והפארק הארוך פינו את מקומם ללבוש המסורתי של הראשונים לציון, ומני אז, נראה שהחיצוניות הזו מקרינה באופן משמעותי הרבה יותר מסתם לבוש. כמונו, הוא עודנו מתרגל לבגדי השרד החדשים ובעיקר למעמדו החדש: המנהיג הרוחני הניצב בראש הפירמידה של הרבנות הראשית.
ארומה היסטורית מובהקת עולה מדמותו החדשה. בבחינת 'תחת אבותיך יהיו בניך' הוא ממשיך את דרכו של אביו הגדול, שראה בתפקיד הזה משאת נפש. כבן למשפחת האצולה, וכמי שיושב כבר שנים במזרח עולם התורה, בחירתו למשרת הראשון לציון לא הפתיעה איש. כניסתו לתפקיד אף היא טבעית וכמעט מובנת מאליה.
ובכל זאת, קשה ההתרגלות. הראשון לציון הנכנס הגאון הגדול רבי דוד יוסף, הוא מגדולי פוסקי ההלכה בדורנו. למדן עצום, איש תורה והלכה, שכל ימיו חבש את ספסלי בתי המדרש, למד והרביץ תורה וכינס את תורתו בסדרת ספרי 'הלכה ברורה' שבכל הארץ יצא קוום. הרבנות גם היא אינה זרה לו. הוא יועד לתפקידו מגיל צעיר, התאבק בעפרם של גדולי עולם מכל החוגים ובנה את המסלול מעלה מעלה אל מעמדו הרם.
עכשיו הוא ניצב לפנינו בגלימה ובמצנפת המסורתית ומחייך. "לא קל להתרגל לזה", הוא אומר. "מסורת היא מסורת וישנה חשיבות למסורת, אבל בתוך הגלימה ומתחת למצנפת נמצא אותו אדם. האדם אינו משתנה עם לבישת בגד שרד כזה או אחר".
לא זו בלבד שהאדם אינו משתנה. אל משרת הראשון לציון והרב הראשי נכנס הגאון רבי דוד יוסף מוכן. הוא התכונן לרגע הזה שנים רבות ובשנה האחרונה ביתר שאת. הוא בא עם תוכניות עבודה סדורות לעשור קדימה. באמתחתו הוא נושא שורה של חידושים ותיקונים שאותם הוא מבקש ליישם במפעל הרבנות הראשית ובמערכת בתי הדין הרבניים שבראשם יעמוד בחצי הקדנציה הקרובה.
כוחו בתורה גדול ורב. הוא ייסד עשרות כוללים, העמיד תלמידים הרבה שבעצמם מורים הוראה בישראל, וסדרת הספרים שלו, כשמה, הפכה לנכס צאן ברזל של ממש בקרב יושבי בית המדרש. עכשיו הוא מבקש להביא את כל הניסיון הזה, רב השנים, שהחל עוד בילדותו סמוך לשולחן אביו, אל קדמת העשייה הציבורית.
המתנו לו בחדרו בשעת חצות ליל. הראשון לציון הגיע עייף מיום נוסף שבו חצה את הארץ לאורכה ולרוחבה. כנסים ופגישות, שיעורים וסיורים, פה שיעור לבני תורה ושם חיזוק לחיילי צה"ל. מסכת מסעותיו לא החלה עם היבחרו לתפקיד, אלא הרבה קודם. עכשיו היא תפסה תאוצה. נהייתה אינטנסיבית עוד יותר. קיבלה רשמיות.
כמה דקות אחרי שהתיישבנו והצלם סיים את מלאכתו, ביקש הרב את מחילתנו. "ברשותכם, אסיר את המצנפת והגלימה", ביקש. אנחנו חייכנו. "יהיה לי יותר נוח לשבת איתכם בלי הלבוש שאותו לא הסרתי החל משעות הבוקר המוקדמות". אנו מתכבדים לשאת את הגלימה אל המלתחה שבפינת הלשכה, ומציינים לעצמנו את כובדה הפיזי, מעין הדהוד לכובד המהותי הגלום בתפקיד הנכבד.
וכשהתיישב שוב, כיפה גדולה לראשו, מעוטר בעניבה והחזות הישיבתית המוכרת לנו משכבר הימים נוכחת במלואה, פתח הגר"ד בשיחה. העייפות נעלמה ברגע. העיניים ברקו כשדיבר על האבא זצוק"ל, על המהפכות שהוביל, על חלומותיו להמשיך את מפעליו האדירים, וגם על דרכי הפעולה הנדרשות בדורנו אל מול שלל האתגרים הניצבים לפתחה של היהדות החרדית בפרט ועם ישראל בכלל.
טלטלה בכביש בר אילן
השיחה עם הראשון לציון נפתחת, כצפוי, בזיכרונות מבית אבא. אי אפשר לנתק אותו מאביו הגדול, משאת חייו ונפשו, כמו שאר אחיו הגדולים. הגיל והוותק הם בבואה לארשת הפנים המוכרת של הגאון הגדול רבי עובדיה יוסף זצוק"ל, שהיה צעיר ממנו בשש עשרה שנים כאשר נכנס לתפקיד בגיל חמישים ואחת.
"משימתנו היא לא רק כלפי הרחוקים, אלה גם כלפי הקרובים". הראשון לציון בשיחה ל׳משפחה׳ צילום: אלחנן קוטלר
וכעת לסיפור המכונן מכביש בר אילן. סיפור שבו רואה הרב "מודל לדרך שאותה אני מבקש להביא איתי אל הרבנות.
"הייתי אז ילד כבן שבע או שמונה. התגוררנו ברחוב אלקנה ובשבת בצהריים, בחזרה מבית הכנסת, הלכנו ברחוב בר אילן. באותן שנים כביש בר אילן היה פעיל לצערנו בשבתות, ובהמשך היו סביבו הפגנות שהסעירו את המדינה. צעדנו על המדרכה, ולפתע נעצרה לידינו מכונית. נהג המכונית פתח את החלון ושאל לאן מוליך הרחוב הזה. אני עניתי לו מייד, בלי לחשוב: 'ישר לגיהינום'.
"אבא כעס עליי מאוד. אמר לי: 'למה אמרת לו דבר כזה? מה אתה חושב שעשית פה? אתה בוודאי חושב שזו האמת, אבל האם בגלל האמירה הזו אותו יהודי יפסיק לנסוע בשבתות? יתעורר לתשובה? הרי הוא ישנא את הדת עוד יותר. יתעב את הדתיים. יתייחס לשמירת השבת כמשהו קשה ומאיים. למה אמרת לו דבר כזה? לא זו הדרך ולא זו העיר. אם אתה רוצה לקרב יהודים לשמירת מצוות, בדרכי נועם תעשה זאת, לא במקל חובלים ולא באיומים של גיהינום'.
"הרגע הזה עם אבא נצרב בי לתמיד. למדתי את הלקח הזה לכל החיים. אין טעם באמירות קשות שלא נשמעות ורק מרחיקות. אני זוכר מקרה של יהודי חשוב, מחזיר בתשובה מפורסם שכבר נפטר מן העולם. הוא היה מדבר רבות על גיהינום. אבא שמע פעם שיחה שלו וביקש ממני להזמין אותו אליו. כשהגיע אבא ממש התחנן בפניו להפסיק עם הגישה הזו ולקרב אך ורק בדרכי נועם.
"גם הרב אורי זוהר זצ"ל, בתחילת דרכו לאחר שחזר בתשובה, היה דורש בצורה מאוד חריפה. אבא קרא לו ואמר: 'תחשוב מה התועלת. מה אתה חושב, שאם תדבר כך ותאמר אמת בפנים הם יקבלו? נהפוך הוא. יילחמו בך ולא יסכימו להקשיב'.
"כל האמור מתכנס לנקודה אחת: תפקידנו לומר אמת ורק אמת, אבל שתהיה נעימה לשומע, שלא תגרום לריחוק ושתביא תועלת".
שבת עם איש מרצ
דבריו של הראשון לציון ברורים ונהירים. הגר"ד מבקש להציב את עקרונות שיטתו לקירוב הלבבות, לאיחוי הקרעים בחברה הישראלית ולהנמכת חומות האיבה.
להמשיך את מורשתו. עם אביו מרן הגר"ע יוסף זצוק"ל מאריכיונו של הרב מרדכי כהן
"אחדות השורות בעם ישראל היא המשימה הראשונה במעלה", הוא אומר. "אבא, בדרכו המיוחדת, הצליח לקרב הרבה מאוד מסורתיים. כיום המצב עוד יותר חמור. הייתי לאחרונה בבר מצווה בכותל המערבי. עמדו עשרות ילדים שאינם דתיים והניחו תפילין. העמדתי אותם בשורה ואמרתי להם 'תגידו 'שמע ישראל". הם צעקו 'שמע ישראל'. אמרתי להם: 'תמשיכו את הפסוק'. אף אחד מהם לא ידע להמשיך.
"ליבי נשבר בקרבי. ילדים יהודים שלא יודעים להשלים את הפסוק של 'שמע ישראל'? איזה כאב לב! לא היה כדבר הזה בהיסטוריה של עם ישראל. האחריות שלנו היא לקרב, להכיר לרחוקים את נעימות התורה.
"אני נזכר שלפני שנים רבות פנה אליי עו"ד ישי שריד, בנו של מי שכיהן אז כיו"ר מרצ, יוסי שריד. הוא ביקש להתארח אצלי בשבת. אני התפלאתי. לא הבנתי מדוע הוא רוצה זאת. שמא התעורר ליבו של בן יו"ר מרצ לתשובה? אבל הוא התעקש. אמרתי לו שיש לי שלושה תנאים: הראשון, שישים לראשו כיפה ויבוא איתי לבית כנסת. השני, שכאשר הוא בביתי, גם בחדר שאקצה לו, יימנע ממגע בכל מכשיר ולא יחלל שבת. והשלישי: שהוא מגיע אליי לפני כניסת השבת ולא יוצא עד צאתה, כדי שלא לחלל את השבת בדרך הלוך או חזור.
"חשבתי שהתנאים הללו ירתיעו אותו, אבל הוא הסכים לכל והגיע. הייתה שבת נפלאה. ישבנו ליד השולחן, דיברנו דברי תורה, אכלנו ושרנו, וגם התווכחנו. במוצאי השבת נפרדנו.
"ביום ראשון הוא התקשר אליי ואמר לי: 'הרב, אני מצטער, אבל הולכת להיות כתבה על השבת הזאת בעיתון 'מעריב". התברר שהוא היה בעצם שליח של העיתון לכתבה שהם יזמו ואני לא ידעתי מראש. ברור שמדובר בסנסציה: הבן של יוסי שריד אצל הבן של הרב עובדיה יוסף.
"הוא פרסם את הכתבה ובתחילתה תיאר את שולחן השבת וכתב משפט שאי אפשר לשכוח: החילונים מפסידים כי אינם חווים ואינם מבינים את עוצמתה של השבת. הישיבה סביב השולחן עם בני המשפחה, בלי טלפון, חדשות ושאר מרעין בישין. 'מתי אנחנו יושבים כך וחווים רגעים נעלים עם בני המשפחה?' שאל. זו הייתה כתבה של קידוש השם ממש.
"זו הגישה. להאהיב את התורה, את קיום המצוות, גם על הרחוקים ביותר".
ברכב עם הרב אלישיב
השיחה עם הראשון לציון נעה במהירות בין זיכרונותיו הרבים מבית אביו למפעלי הענק שהקים וביסס בעצמו, דרך החזון שלו לביסוס מעמדה של הרבנות הראשית כנדבך נוסף על קודמיו בתפקיד, שאת כולם הוא מוקיר ומעריך. כעת הוא מבקש להתייחס לנושא הבוער בו במיוחד: בתי הדין הרבניים, שבראשם יעמוד בחמש השנים הקרובות. עמיתו האשכנזי הגאון רבי קלמן בר יכהן כנשיא מועצת הרבנות הראשית. אחר כך, כנהוג, יתחלפו התפקידים.
שליחויות עלומות ושיחות מרתקות במכונית. עם מרן הגרי״ש אלישיב זצ"ל מאריכיונו של הרב מרדכי כהן
"יש לי זיכרונות רבים וטובים מבית אבא, מהתקופה שבה כיהן כחבר בית הדין הרבני הגדול", פותח הראשון לציון את הפרק הזה בשיחתנו. "כידוע, בית הדין הגדול, מלבד עיסוקו בתיקי ערעורים, הוא האוטוריטה העליונה במערכת בתי הדין הרבניים. אני זוכר מימיו של מרן אבי זצוק"ל שכלל הדיינים היו באים אליו לבית הדין הגדול כדי להתייעץ בתיקים מורכבים וסבוכים.
"בשנת תשמ"ח קבע בג"ץ שעל אבי להחליט אם הוא נשאר בבית הדין הרבני הגדול או שהוא פורש בגלל תפקידו כנשיא מועצת חכמי התורה המנהיגה את מפלגת שס. מרן הכריע מייד שהוא יפרוש מתפקיד נשיא מועצת החכמים ויישאר בבית הדין הרבני הגדול.
"מי לא עלה אליו לשכנע אותו שלא יפרוש? מרן חכם שלום זצוק"ל, מרן הגר"ש בעדני זצוק"ל, ייבדל לחיים יו"ר התנועה הרב אריה דרעי ועוד רבים וטובים. אבל אבא לא השתכנע. 'הדיינות היא כל חיי', אמר להם, 'כל עולמי הוא לשבת בדין, לסייע לעגונות, להביא זוגות לשלום בית ולפתור בעיות מורכבות'.
"בשלב מסוים אמרתי לכל הפונים שייתנו לי לטפל בזה. ניגשתי לאבא ואמרתי לו: 'אבא, אתה רוצה לשבת בבית הדין כי חלק מרכזי בעיסוקך הם הדיינים שבאים אליך מבתי הדין האזוריים עם השאלות הקשות ביותר. אתה חושש שאם תפרוש לא יבואו אליך יותר. ואני מבטיח לך שהם ימשיכו לבוא אליך גם אם תפרוש ואפילו יבואו יותר.
"אמרתי לאבא: 'תראה את מרן הגרי"ש אלישיב. גם אחרי שפרש מבית הדין הגדול, הדיינים ממשיכים לפנות אליו בכל שאלה מורכבת. כל תיק קשה של יוחסין, עיגון, מגיע אליו והוא ממשיך לייעץ ולהורות את דעתו ההלכתית. אבא השתכנע. הוא פרש מבית הדין הרבני הגדול וכך היה. התור של הדיינים השואלים רק הלך וגדל. במקביל ניצח אבא על המהפכה הרוחנית הגדולה בקרב המוני עמך בית ישראל. ההסדר היה מושלם".
גם מרן האבא זיע"א וגם מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל כיהנו למעשה כדיינים בבית הדין הרבני הגדול. אילו זיכרונות הרב נושא עימו מהתקופה הזו?
"הקשר ביניהם היה קרוב מאוד. הם היו דיינים באותו הרכב משנת תשכ"ה עד שנת תשל"ג. הרב אלישיב למעשה הכריח את אבא להתמודד על משרת הרב הראשי. מייד אחרי הבחירות, תקופה קצרה אחרי שאבא נבחר, פרש מרן הגרי"ש אלישיב מבית הדין (בעקבות פרשת האח והאחות. א"א, ש"ג). הדבר ציער את אבא מאוד. אבא אמר לרב אלישיב: 'כבודו שכנע אותי להיכנס ועכשיו כבודו יוצא?' אולם הרב אלישיב הבטיח לו שיישאר מעורב בענייני הרבנות ככל שהדבר יידרש.
"וכך היה. בכל שבוע, פעמיים בשבוע, אבא היה שולח את הנהג שיביא את הרב אלישיב לבית הדין, והיו יושבים יחד ועוסקים בסוגיות הלכתיות סבוכות שעלו סביב פועלו של אבא כדיין ורב ראשי.
"את התקופה הזו ניצלתי היטב. לרב אלישיב היה מנהג לנתק את קו הטלפון בביתו כשהיה יושב ולומד, כך שאי אפשר היה להשיג אותו. כדי לפתור את העניין אבא היה שולח אותי עם הנהג. היינו מגיעים לפתח ביתו במאה שערים, אני הייתי עולה, דופק בדלת וכשהרבנית הייתה פותחת הייתה אומרת לרב: 'ר' דוד פה'.
"מרן הרב אלישיב היה ממהר ללבוש את החליפה, וכך נסענו לביתו של אבא או לבית הדין הגדול. בדרך הייתי מנצל את הזמן לדבר איתו בלימוד. הייתי אז בחור צעיר בישיבת 'חברון', ועבורי זה היה משהו שקשה לתארו במילים. כך הייתי נוסע איתו כמה שנים, הלוך וחזור".
הבטחה במעון האדמו"ר
לתפקידו נכנס הראשון לציון לפני כשלושה חודשים, לאחר שנבחר ברוב גדול ומכובד. שאלנו את הראשון לציון על התובנות הראשוניות עם כניסתו לתפקיד.
"עונג גדול מפילפול בדברי תורה". עם אביו מרן הגר"ע יוסף זצוק"ל וכ"ק מרן האדמו"ר מגור שליט"א מאריכיונו של הרב מרדכי כהן
"מלכתחילה", הוא אומר, "חשבתי כל הזמן לעצמי: מהו בעצם התפקיד של רב ראשי? מה לי ולכאב הראש הזה? עם זאת, אנו מחויבים בהמשך מורשתו של אבי הגדול. נפגשתי עם גדולי ישראל וביקשתי את עצתם. מבחינתי, המצב שהיה קודם היה האידיאלי ביותר. ישבתי ולמדתי, הרבצתי תורה וכתבתי ספרים רבים שהפכו לנפוצים מאוד, ברוך השם. זכיתי להפיץ תורה. אני עומד בראש בית המדרש 'יחוה דעת', שם יושבים כמאתיים וחמישים אברכים שלומדים תורה יומם וליל. דיינים ומורי הוראה רבים יצאו מבית המדרש הזה.
"הקמתי רשת שלמה בכל הארץ של כוללי ערב שלומדים בהם הלכה ברמה הגבוהה ביותר, ובסך הכל הרגשתי שטוב לי במקומי ואני עושה את מה שאני אוהב – לומד ומלמד תורה. הבנתי שאם אלך להתמודדות הזו מה שהיה קודם לא יוכל להימשך. אולי יהיו דברים אחרים, אבל את העולם שלי, שבו הורגלתי מנערותי, אני משאיר מאחור.
"גדולי ישראל שנפגשתי איתם להתייעצות דחפו אותי בכל הכוח. אני באתי והסברתי למה לא והם הסבירו למה כן. חלקם אמרו שמה שאעשה כרב ראשי יהיה גדול פי כמה וכמה לעומת מה שעשיתי עד כה".
הרב יוכל לפרט מעט יותר על הפגישות עם גדולי ישראל?
"כ"ק האדמו"ר רבי דוד אבוחצירא יצא ממש מגדרו. הוא קבע כי זהו רצון אבי בשמיים, והגדיל לומר שזהו אף רצון זקנו, כבוד קדושת הבאבא סאלי זי"ע. הוא ממש דחף ונלחם בכל כוחו ואני יודע שגם עשה דברים נוספים למען הבחירה שלי.
"כשנכנסתי למעונו של כ"ק מרן האדמו"ר מבעלזא, כמה חודשים לפני הבחירות, ביקשתי את ברכתו. הרבי הקשיב, שאל שאלות ואז אמר לי: 'אתה תיבחר'. לא בירך אותי אלא קבע עובדה. אחר כך ביקש שיביאו יין כדי שנעשה 'לחיים' על הבחירה הצפויה. זה היה בבחינת צדיק גוזר והקב"ה מקיים.
"כך גם במעונו של כ"ק מרן האדמו"ר מגור, שעימו יש לי קשר טוב מאוד. אנחנו מדברים בלימוד לעיתים וזה עונג גדול עבורי. כמה פעמים עלו לכאן אברכים מהחסידות להיבחן על תלמודם והתרשמתי מאוד. כך גם עם כ"ק מרן האדמו"ר מצאנז שליט"א, שהיה ידיד קרוב מאוד של אבא במסגרת 'מפעל הש"ס' ועוד מפעלים, ואני ממשיך את הידידות הזו.
"וכמובן גדולי הדור שלנו, הציבור הספרדי, וגדולי הדור של הציבור הליטאי, שאצל חלקם למדתי כשהייתי בחור צעיר. ראש ישיבת פוניבז' הגאון הגדול רבי ברוך דוב פוברסקי היה מורי ורבי בשיעור א' בפוניבז'. כשהגעתי לישיבה אבא ביקש ממנו שימסור את השיעור בעברית, כי לא הבנתי אידיש. הוא ניסה בהתחלה אבל היה לו קשה. לא היה רגיל בדבר.
"תקופה קצרה לאחר שהגעתי לישיבה הוא קרא לי ואמר לי שאבוא בכל יום והוא יחזור איתי על השיעור. וכך היה. שלושה חודשים היה חוזר איתי על השיעור בעברית, וכך זכיתי לשמוע את כל השיעור שוב, באופן אישי. את זה לא אשכח לעולם. כעת, כשנבחרתי, הזכרתי לו את הדבר והוא אמר שזוכר זאת".
גדולי ישראל הניחו את הקווים המנחים לכהונת הרב?
"בהחלט. גדולי ישראל אמרו לי שהדבר הראשון במעלה כרגע הוא הנושא של קירוב עם ישראל. קירוב המשמעות היא קודם כל לקרב את אלו שאינם שומרי תורה ומצוות, אבל יש גם עניין הקירוב בין הציבור הדתי בינו לבין עצמו. הציבור החרדי, הציבור הדתי, שלצערנו משוסעים מאוד.
"המשימה שלנו היא לא רק כלפי הרחוקים, אלא גם כלפי הקרובים. עלינו לעבוד קשה כדי לאחות את הקרעים בתוך הציבור שלנו. לצערנו, גם בציבור החרדי והדתי יש פילוג ושסע, קבוצות ומאבקים. ואנחנו חייבים להוביל מהלכים ולהתאמץ כדי להפסיק את הדברים הללו".
מצוקת הרבנות
"נקודה נוספת שעלתה בשיחותיי עם גדולי ישראל שעימם נועצתי, היא המערכת הענקית של הרבנות הראשית. המערכת הזו משפיעה על החיים של כולנו. אם זה בכשרות, בייבוא, במינוי דיינים ועוד. לצערנו אין רבנים מכהנים בערים רבות וגם דיינים חסרים לרוב. לא יעלה על הדעת שבימינו, עם עשרה מיליון אזרחים במדינת ישראל, יהיה אותו מספר דיינים בערך כמו בקום המדינה, עם אוכלוסייה של שש מאות אלף אזרחים. המצב הזה משווע לתיקון. יש עינויי דין ועומס לא הגיוני שמוטל על כתפי הדיינים.
"בעיה נוספת היא העובדה שאין רבנים ראשיים בכל הערים הגדולות, וכן בעשרות ערים קטנות. אין רבנים ראשיים מכהנים לא בירושלים, לא בתל אביב, לא בחיפה ולא בעוד עשרות רבות, וזה מצב בלתי הגיוני".
איך הגענו למציאות כזו שבה אין רבנים בערים רבות ברחבי הארץ?
"אני לא איכנס ל'איך הגענו לזה'. העבר יכול לעניין אותנו רק כדי ללמוד לעתיד. אנחנו לא מקימים ועדות חקירה כדי למצוא אשמים. לא מסתכלים על העבר אלא רק כדי ללמוד לקחים על העתיד. לנוגעים בדבר כיום יש הרבה רצון להסיר מפריעים ולתקן את המצב. אדגיש: המפריעים לא היו מתוכנו. היו גורמים חיצוניים שהפריעו. ואני מקווה שההפרעה הזו תנוטרל או תיפסק. די אם נזכיר שבירושלים נדחו הבחירות משך עשור בגלל בג"צים שהוגשו בכל פעם בתואנה אחרת".
מה צריך לעשות כדי לפתור זאת?
התחלנו כבר בהליכים לפתור חלק מהבעיות ואנחנו עושים מאמצים גדולים במישור הזה. האחריות שלי היא לקדם בחירת רבנים בכל ערי הארץ. אינני יודע אם זה יתאפשר בכל אתר ואתר, אבל אני מקווה שבקרוב נברך על המוגמר לפחות בחלק מהערים שבהן ימונו רבנים ראויים שיהיו משכמם ומעלה".
נהרא נהרא ופשטיה
אחת הנקודות הרגישות בעולם ההלכה, אשר אליה אף נדרש ללא הרף הגר"ע יוסף זצוק"ל, קשורה לנקודת התפר הרגישה שבין הצורך להורות הלכה פסוקה בישראל לבין הצורך לשמור על זרמי הפסיקה השונים, בבחינת 'נהרא נהרא ופשטיה'.
המשך השושלת המפוארת. הגר"ד בבר המצווה מאריכיונו של הרב מרדכי כהן
הראשון לציון אינו מהסס להידרש לעניין המורכב הזה. בשיחתנו הוא מדייק ומחדד את החובה שכל קהילה וקהילה תאחז במסורת השמורה לה. לדבריו הדבר אינו פוגע באחדות אלא גורם לה.
"חלק גדול מהפערים שנוצרים בתוך ציבור שומרי המצוות נובע מזה שבחלק מהנושאים יש לנו הבדלים והלכות שונות", מסביר הרב.
"אביא לכך דוגמה מאבא. היה אחד שבכהונתו כרב הראשי לצה"ל עשה סידור ב'נוסח אחיד'. הוא לקח קצת מנוסח אשכנז, קצת מנוסח עדות המזרח ועשה ביניהם ערבוביה באומרו שהגיע הזמן לשפה אחת ודברים אחדים. אבא התנגד לזה מאוד. מה זאת אומרת 'נוסח אחיד'? מי שם אותנו לבטל נוסח של ספרדים או אשכנזים בסידור? אנו מעל הקדמונים שקבעו את המסורות?
"משמעות הדברים היא ש'נהרא נהרא ופשטיה'. כל מי שיש לו מנהג, שינהג על פי מנהג אבותיו. באופן כללי, המסגרת המחייבת שלנו היא מרן ה'שולחן ערוך'. אבא היה קנאי לזה וגם אני אוחז בדרכו בעניין הזה. הנושא הזה של 'קבלת הוראות מרן' קיים מאות שנים אצל כל הספרדים, ואני מדגיש, אצל כולם.
"מנגד, האשכנזים צועדים בדרכו של הרמ"א. אבא נהג להמליץ על כך את הפסוק 'ובני ישראל יוצאים ביד רמה'. זה כולל את כל עדות אשכנז. אלא מה, גם כאן יש מקרים יוצאים מן הכלל. פעמים שפוסקים כמו ה'מגן אברהם'. הגאון מווילנה או בעל התניא חולקים על הרמ"א. יש מצבים שחלק בעדות אשכנז עושים כך וחלק אחרת.
"יש גם כל מיני מחלוקות של חסידים ומתנגדים בענייני הלכה. לכל עדה מעדות החסידים יש מנהגים שלה. כשאנו נמצאים כאן, בקיבוץ גלויות, אנחנו לא יכולים לבוא ולקבוע שכולנו ננהג במנהג אחד. בשום פנים ואופן לא. יש המסגרת של תרי"ג מצוות שכולנו שומרים כאיש אחד ובלב אחד, אבל ביחס למנהגים שונים אנחנו צריכים לכבד כל אחד את מנהגו של האחר, כמובן בתנאי שהדבר אינו נוגד את ההלכה. זה יסוד גדול.
"אחרי שאמרנו את זה, חייבים להדגיש שוב: נהרא נהרא ופשטיה. יכולים להתווכח, לדון אם המנהג טוב או לא, אבל בסופו של דבר צריך להיות 'את וָהֵב בסוּפָה'. המשמעות אינה חלילה שמישהו יוותר בהלכה. אם אני חושב אחרת אני חייב להגיד את דעתי, והשני צריך לכבד, ואני חייב לכבד את דעתו שלו, אבל זה חייב להיעשות בנועם ובהבנה".
זכור לנו שהאבא יצא בחרב ובחנית נגד מי שביקש לנהוג אחרת, בפרט במקהלות הספרדים, ונאבק נגד אלה שקיבלו את פסיקותיו של ה'בן איש חי' זי"ע במקומות שהם סותרים את פסיקות ה'שולחן ערוך'.
"זה נכון. אבל נקודת המוצא של אבא הייתה להחזיר עטרה ליושנה. אני עוד זוכר את המציאות בילדותי, כשהיו מעט מאוד ישיבות ספרדיות והיה חשש שעצם המושג שקיבלנו את הוראות מרן ה'שולחן ערוך' ישתכח.
"אבא טען שלא קיבלנו הוראות ה'בן איש חי'. אף אחד לא קבע שקיבלנו. היו לו קושיות והוא חלק עליו. רבים מהחכמים בירושלים שאלו את אבא איך אתה חולק על ה'בן איש חי'? אבא אמר שיש לו קושיות על ההתאמה שלו לדעתו של ה'שולחן ערוך'. אמרו לו: 'הקושיות שלך טובות אבל ה'בן איש חי' ידע את הקושיות שלך ואם פסק כך – סימן שאתה טועה'. אבא טען שזו לא דרכה של תורה. אגב, בכל דבר שאבא חלק על ה'בן איש חי' – זכה לגיבוי מלא ממרן חכם עזרא עטייה זצוק"ל, ראש ישיבת 'פורת יוסף'.
"מרן חכם בן ציון אבא שאול אמר לי פעם: 'אתה יודע מה ההבדל ביני ובין מרן? אביך חולק פעמים רבות על ה'בן איש חי' ולא רוצה שיגידו 'אולי הוא לא ראה או לא שם לב לדבריו' ולכן הוא מביא את דבריו וחולק עליהם. אני, כשאני חולק על ה'בן איש חי', לא רוצה לעורר עליי מדנים ולכן אני מתעלם, לא מתחשבן. וזה ההבדל. אבל במהות אין שום הבדל'.
"אבא שלי היה ענק שאין כדוגמתו ועמד על דעתו. כיוון שראה את המשימה המרכזית שלו להחזיר את עטרת הפסיקה ליושנה – פעל כפי שפעל כדי לחזק ולבסס את המסורת שלנו, בני קהילות הספרדים. המטרה הייתה שחלילה לא תישכח המסורת החשובה שלנו".
הפתרון לסערת הגיוס
השיחה נעה במהירות בין עולמות ההלכה לאתגרים האקטואליים.
להחזיר עטרה ליושנה. עם אביו והגר״י כדורי זצוק"ל מאריכיונו של הרב מרדכי כהן
"המצב כיום בעם ישראל לא פשוט", קובע הראשון לציון. "הקרעים בעם ישראל הם קשים ונוראיים. הרבנות יכולה לשמש כגשר, כמקור להרגיע – אבל זה תלוי בנו, באופן שבו נתייחס אל התפקיד. כפי שפתחתי: החובה שלי היא לדבר בכבוד, להנחיל דיבור מרגיע. להראות לכל יהודי שאכפת לנו ממנו.
"כאשר הקב"ה בא לעם ישראל במתן תורה, הוא אומר להם 'והייתם לי סגולה'. הרעיף עליהם אהבה. הקב"ה בעצם אומר לעם ישראל: 'אני אוהב אתכם', ועם ישראל קיבל את התורה. רק בדרכי אהבה ניתן להנחיל תורה".
הרב בוודאי מודע לשיח הקשה בנושא חוק הגיוס. לפערים האדירים. לקושי לנהל שיח בין המגזרים. מה אנחנו יכולים לומר לאלו שלא מסוגלים להבין את העובדה שבני הישיבות הוגים בתורה הקדושה ואינם מתגייסים?
"אין לנו דרך אחרת חוץ מלדבר על ערך לימוד התורה. התורה הגנה על עם ישראל, שמרה עלינו בכל הדורות. אם לא התורה – לא היה היום עם ישראל. עלינו להדגיש את הדברים האלה ולהסביר שכדי להצמיח לומדי תורה מתוכנו אנחנו חייבים לאפשר את קיומו המלא של עולם התורה, קיום של לומדי תורה שקיים ברצף מאות דורות, ו'מימיהם של אבותינו לא פסקה ישיבה מהם'. לימוד תורה בישיבה מחייב רציפות, ללא הפסקות וללא הפוגות. זו האמת. תפקידנו לדבר באופן חיובי ולהסביר את חשיבות הערך הזה מתוך האמת הפנימית שלנו ובלי להתלהם.
"בוודאי שבשעה זו, שעת מלחמה, קשה עוד יותר להסביר ולפעמים ההסברים לא מתקבלים. לצערי, לא בכל דבר אנחנו יכולים להגיע למצב שכולם יבינו אותנו. אבל אנו מחויבים להסביר את ערך לימוד התורה, מה זה שבט לוי ומה תפקידו בעם ישראל. זו האחריות שלנו".
ואיך צריכה להיות ההתייחסות שלנו, כיהודים חרדים, לחיילים המוסרים נפשם בקרב?
"בוודאי שחובה מוחלטת להכיר בזה ולהכיר טובה באמת ובתמים. הם מוסרים את נפשם עבור קיומו הפיזי של עם ישראל בארצו, ואנו מחויבים בהכרת הטוב מעומק הלב והנשמה. חלק מהתפקיד שלי הוא ללכת לחיילים לחזק אותם ולדבר איתם על תורה ויראת שמיים. אני מתרגש מאוד כשאני רואה את מסירות נפשם של אלה שנפצעו בקרבות.
"בחול המועד סוכות האחרון נסעתי לצפון לחזק חיילים שעמדו לצאת ללבנון. רובם היו חובשי כיפה. הוזמנתי לדבר בפניהם והמפקד הזהיר אותי לא לבכות כשאפגוש אותם. הם נכנסים בלילה ללבנון וממש ביקש שאחזק אותם ולא אזיל דמעות בפניהם. יש לי בעיה. כשאני מדבר ומתרגש, נפשי יוצאת ואני בוכה. הפעם השתדלתי שלא להגיע לידי דמעות. דיברתי דיבורי חיזוק ולאחר מכן עברו החיילים וביקשו ברכות.
"כעבור כמה שבועות הייתי בחתונה. ניגש אליי בחור צעיר בכיסא גלגלים. הוא אמר לי: 'הרב, אני הייתי שם באותו יום כשהרב דיבר איתנו. לצערי, חלק מחבריי שהיו באותו מעמד לא חזרו משם. הם נהרגו על אדמת לבנון. אני שרדתי בנס'.
"כשאני נתקל בסיפור כזה וסיפורים דומים, הלב שלי שותת דם. אני לא יכול שלא לבכות. וזה כואב מאוד מאוד. איך אפשר שלא להכיר במסירות הנפש הזו? בוודאי שחייבת להיות לנו הכרת הטוב. לב להכיל את מסירות הנפש של החיילים. ואין בזה סתירה. לנו יש את ההשקפה הטהורה שלנו של ערך לימוד התורה, אבל חובתנו להוקיר, לכבד ולהתפלל להצלחתם.
"בבית הכנסת שלי, מאז ומתמיד, ואני מורה כך לכולם, אנו עושים מי שבירך לחיילים בפתיחת ההיכל בשבת. בשנה האחרונה עורכים מי שבירך גם לחטופים ולפצועים. מתפללים ומבקשים מהקב"ה שישמור על בניו. אנו לרגע לא מתעלמים מהרגישות אבל גם חייבים לשמור ולנהוג על פי ההשקפה הטהורה שלנו בכל הקשור ללומדי התורה".
הרב רואה פתרון לקונפליקט הזה?
"אני לא בטוח שיש בידינו פתרון כרגע. לא לכל דבר יש פתרון. מה שאנחנו חייבים לעשות זה להנמיך את חומות האיבה. זה התפקיד שלנו – להוריד את גובהן של הלהבות".
דעה על עסקת חטופים
בסוגיות ציבורית הרות גורל, כמו שחרור החטופים, דעתו של הראשון לציון ברורה. מייד עם פרוץ המלחמה מיהר לסור אל מטה החטופים, לחזק את המשפחות ולהיות שותף איתם בסבל הקשה.
מהי עמדתו של הרב בעניין עסקת חטופים?
אבא העיד: הוא בקי בכל הש"ס. מרן ראש הישיבה הגר״מ מאזוז, במעמד ההכתרה צילום: פלאש 90
"אני לא יושב בחדרי המשא ומתן. אינני יודע מה עומד בפני מקבלי ההחלטות, כך שאני לא יכול להתייחס ולקבל החלטות בדברים האלה. אני לא מוסמך לכך וממילא לא שואלים אותי.
"אני כן יכול לומר את שאמרתי למשפחות החטופים, שאיתן אני מצוי בקשר תמידי בשנה האחרונה: בנושא שחרור מחבלים תמורת חטופים יהודים – יש תשובה מפורסמת של מרן אבי, שהורה לשלם כל מחיר כדי להציל נפש של יהודי אחד".
משפחת חטוף אחד נכנסה עמוק לליבו של הראשון לציון. "ממש עם פרוץ המלחמה פגשתי את משפחת גולדברג, הוריו של הרש הי"ד, שאחר כך התברר כי עדיין היה אז בחיים. האמא בכתה מאוד. היא סיפרה שהיא יודעת כי בנה איבד יד במהלך הקרבות, אבל לא יודעת אם הוא חי או לא. הם ישבו וסיפרו לי סיפורים, ואני ישבתי והקשבתי. קודם כל הקשבתי.
"לאחר מכן אמרתי להם את עמדת ההלכה. לימים הוא נרצח במנהרה עם עוד חטופים, ואני הלכתי לנחם את המשפחה. כשנכנסתי קמה האם והתרגשה מאוד. היא הודתה לי על כך שחיזקתי אותם בשעות הכי קשות שידעו בחייהם.
"אני הולך לבקר משפחות שכולות כל הזמן. ההשתתפות איתן בצערן ובכאבן היא חיוב גמור! לכאוב איתן. להוריד דמעות איתן. לא יעלה על הדעת שלא משתתפים איתן בכאב שלהן".
כך גם בנושאים ציבוריים אחרים. בשבוע שעבר עורר מכתבם של הראשון לציון ועמיתו הרב הראשי האשכנזי הגאון רבי קלמן בר הדים רבים. את המכתב שיגרו הרבנים לנשיא ובו ביקשו לחון את הנגד ארי רוזנפלד שעצור בידי שב"כ חודשיים בחשד שהדליף מסמך לאלי פלדשטיין מצוות הדוברות של רה"מ נתניהו. משפחתו של הנגד פנתה לרבנים הראשיים, והם נעתרו על אתר.
"זה התפקיד שלי ואני עושה זאת", מסביר הרב. "פניתי לנשיא עם עמיתי ורעי, הרב בר, בבקשה לחנינה. זו הייתה יוזמה נפלאה של עמיתי הרב בר, ונעניתי אליה בשמחה".
יהיו שיאמרו: מה לרבנים הראשיים ולסערה פוליטית שכזו?
"אינני נכנס לעצם החשדות, אלא להיבטים מסביב. מעבר לאדם עצמו שבוודאי שזה נורא מה שקורה לו – ממש רחמנות עליו ועל משפחתו – יש כאן עניין שיוצר קרע בעם. אני לא נכנס במדויק למה עשה ואיך עשה. המציאות היא שהסיפור הזה גורם לקרע בעם. ואנחנו חייבים לדעת לוותר. לא כל דבר הוא בבחינת 'יִקּוֹב הדין את ההר'.
"יש מושג משפטי ידוע: 'חוסר עניין לציבור'. פה העניין בדיוק הפוך. יש עניין לציבור לסגור את הסיפור הזה כי הוא חוצה את העם. תפקידנו לעורר על כך והלוואי שקריאתנו תישמע".
מצוקת בתי הדין
מכל הנושאים שעליהם דיברנו היה אחד שעליו היה חשוב במיוחד לראשון לציון להרחיב, ובכך התוקף: נושא בתי הדין הרבניים שבוער בעצמותיו של הרב. בשלב זה של השיחה הוא מבקש לשוב ולעסוק בו.
"לפי חוקי המדינה בתי הדין מופקדים על כל העניינים של נישואין וגירושין. עם קום המדינה היו כשמונים דיינים במערכת. כיום יש שמונים ושבעה תקנים, שמונה עשר מהם חסרים כי דיינים פרשו לגמלאות ובמקומם לא מונו אחרים.
"זהו מצב לא ייאמן. בבית הדין הרבני הגדול יהיו בקרוב רק שלושה דיינים מכהנים. יתרה מכך: כשאני ממנה דיין כמינוי זמני בבית הדין הגדול, הוא לא עוזב את תפקידו בבית הדין האזורי. ברגע שאני ממנה אותו אני מעמיס עליו עוד יותר, ואין הבור מתמלא מחולייתו. העומס על הדיינים הוא בלתי נתפס.
"יותר מכל כואבות לי ההשלכות על אלפי בתים בישראל שמתפרקים בגלל העומס הזה על המערכת: התפקיד של בתי הדין, בין היתר, הוא למסור את הנפש על שלום בית. כשזוג מגיע לבית הדין ומבקש לפרק את ביתו – על הדיין לנסות תחילה לברר את המצב בבית לאשורו ולעשות מאמצים כדי לקדם שלום בית ולמנוע את פירוקו. שלום בית זה לא דבר שלוקח עשר דקות. זה עשוי להימשך לימים ושבועות ודיינים חייבים להקדיש לזה זמן. לצערי, בגלל העומס האדיר על הדיינים ובהיעדר מינויים חדשים, אין לדיינים די זמן לעסוק בעניינים שהם דיני נפשות ממש, ולכן מקדמים את מתן הגט במקום למצות את המאמצים לשלום בית.
"בערים כמו ראשון לציון, רמת גן, בת ים, חולון, אין בכלל בתי דין. אם ניקח את תל אביב – בתקופה שבה אבא כיהן כרב הראשי לתל אביב היו בעיר שמונה בתי דין ובהמשך תשעה. כיום יש רק שבעה, אולם העיר ואוכלוסייתה גדלו עשרת מונים. בכלל, כל הפריסה של הדיינים בבתי דין בארץ לא מתאימה למצב היום.
"לדיינים יש עומס בלתי רגיל לכתוב פסקי דין. קחו עוד דוגמה: בבתי המשפט ישנם עוזרים משפטיים שעומדים לרשות השופטים ומסייעים להם באיתור מקורות ובכתיבת פסקי דין. לכל שופט בבג"ץ יש כמה וכמה עוזרים. כמה עוזרים יש לדיינים בכל הארץ? עשרה בלבד, לכל בתי הדין ביחד. זו מציאות בלתי אפשרית ובלתי הגיונית, שמחייבת שינוי מיידי.
"נכון להיום יש כארבע מאות אברכים בעלי כושר דיינות. כל אחד מהם הוא בפוטנציאל דיין טוב שעשוי להקל על העומס ולרענן את שורות המערכת. חייבים להדגיש: אני למדתי דיינות ואני יודע מה זה. צריך ללמוד ברציפות עשר שנים מינימום, כדי להיות מוכשר לדיינות. אם הלומד מוכשר מאוד הוא יצליח אחרי עשור של לימודים לעבור את הבחינות. ברוך השם יש לנו אנשים, אבל אין לנו תקנים.
"המשימה הזו היא בעיניי ראשונה במעלה: למנות את החסרים, גם בבתי הדין האזוריים וגם בבית הדין הרבני הגדול, ולאחר מכן להוסיף תקנים. התחלתי לפעול בעניין מייד עם כניסתי לתפקיד. שוחחתי עם שר האוצר, עם מנכ"ל משרד ראש הממשלה, וכמובן עם השר לשירותי דת. כולם מבינים את הצורך והבטיחו לסייע. אני מקווה מאוד שבקרוב יהיו לי בשורות בעניין. יש בזה צורך גדול מאוד למען כלל ישראל".
יושב על כיסא רחמים
מעמד ההכתרה המרכזי של הראשון לציון התקיים כמיטב המסורת בבית הכנסת רבי יוחנן בן זכאי, בעיר העתיקה בירושלים. לאחריו התקיים מעמד נוסף בבית הכנסת הגדול בעיר, שאליו נהרו אלפים מכל רחבי הארץ.
מעמדות ההכתרה הושלמו רק בשבוע שעבר: קהילות רבות ביקשו לקיים את המעמד לכבודו של הראשון לציון הנכנס. "זכיתי שמבקשים לקיים את ההכתרה בכל אתר ואתר", אומר הראשון לציון. "בעדת תימן היה מעמד מרגש מאוד, וכמובן בישיבת 'כיסא רחמים' אצל מרן ראש הישיבה רבי מאיר מאזוז שליט"א.
"אם נחזור לעניין הקודם, של המחלוקת ההלכתית מתוך כבוד עצום לתלמידי חכמים, מרן הגר"מ מאזוז הוא דוגמה נפלאה. בינו לבין אבא היו מחלוקות הלכתיות שהתנהלו בצורה תקיפה, אבל האהבה שהייתה ביניהם היא משהו שאין לתאר אותו במילים. אבא נהג לומר שבדור שלנו הוא פגש שניים שיודעים את כל הש"ס על בוריו: רבה של אנטוורפן הגאון רבי חיים קרייזווירט, וראש ישיבת 'כיסא רחמים' הגאון רבי מאיר מאזוז.
"אביא עוד דוגמה לכבוד הדדי, גם כאשר ישנה מחלוקת הלכתית. אחד המקרים המיוחדים שראיתי אצל אבא ונצור בליבי היה עם הגאון רבי שלום משאש זצוק"ל, רבה של ירושלים. אבא אהב את חכמי מרוקו בלב ובנפש. בשנת תשל"ז אבא הצליח להתקשר למרוקו, שהוגדרה אז כמדינה שנמצאת מעבר למסך ברזל, ושכנע את הרב משאש לבוא לירושלים ולהתמודד למשרת הרב הראשי.
"הרב משאש הגיע ובא להתארח בביתנו בשבת. לאמא היה מנהג להשאיר את החמין בשבת על פתילייה, בהתאם לפסיקתו ההלכתית של אבא שמאפשרת זאת. ביום שישי, לפני שהרב משאש הגיע, אבא נכנס למטבח וביקש מאמא שתשים הפסק בין האש לבין הסיר. אמא התלוננה שהחמין עלול לצאת לא מוצלח אבל אבא התעקש. הוא אמר שייתכן שהרב משאש מקפיד יותר בעניין 'גרופה וקטומה' ולכן עלינו החובה לכבד אותו.
"התערבתי בשיחה ואמרתי לאבא: 'הרב הוא אורח שלך ואתה הרי מתיר להניח היישר על הפתילייה, הרב משאש גם יודע שאתה מתיר. אז איפה הבעיה?' אבא התעקש. הוא אמר לי שבית שמאי ובית הלל לא נמנעו לאכול זה אצל זה, כי היו מקפידים שלא לתת לאחר דבר שהזולת מחמיר בו.
"אמרתי לאבא שהדבר לא דומה, כי במקרה הזה גם אלו שסוברים שהבישול הזה אסור, לאכול את האוכל מותר לכל הדעות. אין כאן עניין של 'מעשה שבת'. אבא הסכים אבל המשיך לטעון שאם לכתחילה לדעת הרב משאש זה אסור, עליו לכבד אותו.
"בדיעבד התברר שהרב משאש מקל עוד יותר מאבא בעניין הזה, אבל לאבא היה חשוב לכבד אותו ולכן החמיר על עצמו. זו תורה וזו דרכה וכך אני חושב שעל כולנו לכבד, בכל כוחנו, את מנהגיהם של אחינו".
שיתוף פעולה מלא
לסיום, ביקשנו לשאול:
היחסים בין הראשונים לציון ובין הרבנים הראשיים האשכנזים לא תמיד עלו יפה. לאביכם זצוק"ל היה קשה מאוד בעניין הזה. כעת אנו רואים איך הרב פועל יד ביד עם עמיתו האשכנזי, הגאון הרב קלמן בר, בכבוד הדדי נדיר. הרב יוכל לספר לנו על שיתוף הפעולה ביניכם?
"אני מכיר את הרב בֶּר כמה שנים. מייד לאחר שנבחרתי הוא הגיע אליי כדי לברך אותי, וכך גם עשיתי מייד לאחר שהוא נבחר. אנחנו פועלים יחדיו, הולכים למחנות צבא יחד, למשפחות חטופים ומשפחות שכולות ומדברים כמעט מדי יום. אנחנו נפגשים פעם ביומיים ומשוחחים פעמיים ביום. יש בינינו שיתוף פעולה הדוק.
"לגאון הרב בר יש יוזמות נפלאות וחשובות. הוא כבר נכנס בעובי הקורה של ענייני הכשרות, והוא מסוגל לחולל בנושא זה מהפכות של ממש מתוך ניסיונו בעולם הרבנות.
"הרב בר הגיע מעולם התורה, הוא שימש שלושה עשורים כר"מ בישיבה, ובשנים האחרונות כיהן ברבנות העיר נתניה ורכש ניסיון רב, כך שהוא מגיע לתפקידו מוכן היטב.
"אנו משתפים פעולה ובעזרת השם נמשיך בדרך הזו של שיתוף פעולה, שזה בפני עצמו קידוש שם שמיים. אני עוד זוכר את כאב הלב שהיה לאבא כאשר לא הצליח לשתף פעולה עם עמיתו.
זה היה קשה מאוד. המשמעות היא שלעיתים אנו חייבים גם לוותר או לגשר על פערים. בוודאי שאנחנו רואים כל מיני דברים בצורה שונה אבל משתפים פעולה בידידות גדולה".
רגע לפני שאנו נפרדים מבקש הראשון לציון להעביר מסר אחרון, לקראת חג החנוכה.
"אנו רואים בחז"ל שהמאבק האדיר של החשמונאים ביוונים לא היה על העצמאות המדינית של עם ישראל, אלא על קודשי היהדות. בתפילת 'ועל הניסים' אנו מדברים על גזרת היוונים להשכיחם תורתך ולהעבירם מחוקי רצונך.
"כך גם הניצחון היה ניצחון של הרוח היהודית, של האמונה, של הדבקות בתורה. ההתמקדות היא לא ב'ניצחון המכבים', לא בניצחון הצבאי, אלא בניצחון הרוח. בני חשמונאי נלחמו את מלחמתם על קודשי היהדות וזכו לניצחון.
"כשנלחמים בשם השם, בשם קודשי היהדות – המעטים מנצחים רבים. הרוח היהודית של התורה הקדושה היא מה שניצח את המלחמה ההיא.
"והרוח הזו, שלפני הכל מקדשת את המלחמה על קודשי ישראל, תמשיך לנצח את המלחמות שלנו גם בהווה וגם בעתיד. רק עם התורה שהיא סלע קיומנו וצור מחצבתנו – נוכל לְנַצֵח".
