בשלהי חודש סיוון האחרון נרשמה היסטוריה בארמון הנשיאות בדמשק: רב יהודי חלף לראשונה על מפתן הארמון בדרכו לפגישה נדירה עם הנשיא מוחמד א–שרע | בריאיון ל'משפחה' חוזר הרב אברהם קופר אל פרטי הפגישה עם הנשיא הסורי ומשתף בסיפור חייו המרתק שעובר בהקמת אחד המרכזים היהודיים החשובים בעולם, בקשרים הדוקים עם צמרת הממשל האמריקנית ובמפגשים מרתקים עם מנהיגי העולם
א רמון הנשיאות הסורי בדמשק ראה לא מעט אירועים חריגים בשנים האחרונות, בהם האירוע הדרמטי מכל – הרגע שבו נאלץ הרודן המודח בשאר אסד להימלט על נפשו ולחפש מקלט במוסקבה. במקומו, נכנס לארמון מוביל ההפיכה המנהיג הג'יהאדיסט אחמד א–שרע, הידוע בכינויו אבו–מוחמד אל–ג'ולאני.
בחזית המאבק באנטישמיות. הרב קופר מלווה דיפלומטים במוזיאון הסובלנות של מרכז ויזנטל
אולם מה שהתרחש בארמון בערב אחד של סוף חודש סיוון האחרון, היה חריג גם במושגי ארמון הנשיאות רווי התהפוכות. בסלון האירוח של הארמון, המאובזר בכורסאות עור כבדות ובנברשות פאר המפזרות אור צהבהב, ישב רב יהודי שנכנס מלווה במשמר האמון על אבטחת הנשיא.
זו הייתה ככל הנראה הפעם הראשונה שבה דרך רב יהודי בארמון הנשיאות הסורי. זה היה הרב אברהם קופר, ממייסדי ‘מרכז ויזנטל' והיו"ר לשעבר של ועדת הממשל האמריקני לחופש דת בעולם.
“ברגעים שצעדנו אל סלון האירוח של א–שרע התכוננתי לשאלות שהאמנתי שהנשיא ישאל, בנוגע ליחסי סוריה–ישראל", משחזר הרב קופר בשיחת זום עם ‘משפחה' מביתו שבלוס אנג'לס.
“הנשיא הסורי", אומר הרב קופר, “הביט בי במבט חודר ומייד פתח בדבריו".
רגע לפני שנצלול לפרטי המפגש הנדיר ההוא, הרב קופר מבקש להחזיר אותנו לאחור, אל הרגע שבו הבין שהוא בדרכו לפגוש את הנשיא בהווה והג'יהאדיסט עד לפני כשנה, מוחמד א–שרע.
האירוע שהוביל לאותו מפגש היסטורי בין רב יהודי לנשיא הסורי התרחש שבוע קודם לכן. “שהיתי במלון הממוקם לא הרחק מבניין האו"ם בניו יורק, ואז קיבלתי שיחת טלפון מג'וני מור, כומר אוונגליסט שנמנה עם מקורביו של הנשיא דונאלד טראמפ", משחזר הרב קופר. “בפיו של מור הייתה הצעה חריגה: ‘שר החוץ הסורי נמצא כאן בניו יורק. אתה מעוניין להיפגש איתו?' השבתי: ‘למה לא'", אומר הרב קופר בחיוך.
זמן קצר לאחר מכן היו השניים בדרכם לפגישה נדירה עם שר החוץ הסורי אסעד חסן א–שיבאני. “הוא היה אדיב מאוד", מתאר הרב קופר. באותה עת, ארה"ב עדיין לא הסירה מעל סוריה את הסנקציות האמריקאיות שפגעו אנושות בכלכלת המדינה. א–שיבאני הפציר בצמד האישים האמריקנים להעביר לממשל האמריקני את המסר שכעת, עם הפלת נשיא סוריה אסד, אפשר להסיר את הסנקציות האמריקניות.
“לקראת סיומה של הפגישה", נזכר הרב קופר, “השר הציע לפתע: ‘אולי תפגשו את הנשיא עצמו?' הופתענו אך מיהרנו להשיב בחיוב, וכך מצאנו את עצמנו בתוך שבוע מגיעים לארמון הנשיאות הסורי".
'אנחנו לא אויבים'
תמונת מצב מדאיגה. הרב קופר מציג את גרף האנטישמיות ברשתות החברתיות של מרכז ויזנטל
באותו ערב של אמצע חודש סיוון מצאו את עצמם רב, כומר ושני מנהיגים מוסלמים באולם האירוח של הארמון. לא מדובר בתחילתה של בדיחה, אלא באירוע שהיה בעל השפעה על המפה הגיאו–פוליטית באזור.
“הארמון בדמשק הוא מבנה יפהפה", מספר הרב קופר “והדייר שלו אל–ג'ולאני היה אדיב ונחוש", הוא נזכר.
“היינו שלושה שהגיעו מארה"ב: אני, הכומר והמתורגמן, ושלושה אנשים נוספים מהצד הסורי: נשיא סוריה עצמו, אחיו ומתורגמן מטעמו. הנשיא הסורי ניצב באמצע – בינינו לבינם, ודיבר כחצי שעה. הוא תיאר בפנינו את ההיסטוריה של סוריה, הזכיר את המאבק של העם הסורי נגד משטר אסד שלו היה חלק משמעותי בכך.
“בהמשך פנה נשיא סוריה לדבר על הנושאים הבוערים, אחד מהם נגע לתקיפות הישראליות במדינה".
כזכור, מאז עליית המשטר הג'יהאדיסטי בסוריה הגבירה מדינת ישראל את תקיפותיה במדינה. זה התחיל במבצע ‘חץ הבשן' שגרם להשמדת הצבא הסורי הישן ונמשך בשורה ארוכה של תקיפות, שהאחרונות שבהן כוונו, לפי דיווחים זרים, למטרות טורקיות רגישות שהוצבו בסוריה.
כעת מספק לנו הרב קופר הצצה מיוחדת לאופן שהנשיא הסורי רואה את התקיפות הללו. “הוא נאנח מעט כאשר החל לדבר על התקיפות הישראליות במדינה, ואז ביקש לומר: ‘סוריה ומדינת ישראל אינן אויבות. אנו כבר לא מדינות שנאבקות זו בזו ואני אשמח שיהיה שלום בין המדינות. עם זאת, אנו מצפים שהתקיפות הישראליות בסוריה ייפסקו. סוריה צריכה רגיעה בימים אלו אחרי מלחמת האזרחים הארוכה שעברה.
“'אני רוצה להוריד את מפלס המתח בין מדינת ישראל לסוריה', הוא הוסיף באנגלית".
עם זאת, הנשיא הסורי היה ברור בדבריו באשר לאפשרות ששתי המדינות יקיימו יחסים קרובים. ‘אלו מהלכים שצריכים להיעשות לאט לאט', הבהיר, כמו מבקש לדחות את הקץ. בימים אלו שבהם הממשל האמריקני מנסה לקדם הסכם בין המדינות, אמירה מסוג זה מבהירה שסוריה עודנה רחוקה מכינון יחסים רשמיים עם מדינת ישראל.
בשלב מסוים ניתנה רשות הדיבור לרב קופר. “בפתח דבריי ביקשתי להודות לנשיא על השבת חפציו של אלי כהן לארץ (לפי פרסומים זרים, הדבר נעשה הודות לשיתוף פעולה מצד משטר א–שרע, א"ג). אמרתי: ‘זה היה צעד חשוב מאוד, אם כי התמונה לא תהיה שלמה ללא השבת ארונו של כהן לקבורה יהודית בארץ'.
“בהמשך הצעתי לדלג על משוכת היחסים בין מדינת ישראל לסוריה, כשאני מודע היטב לקושי הסורי לקדמה בצל אווירה עוינת למדינת ישראל במדינות ערב והמלחמה בעזה. במקום זאת הצעתי לנשיא שלא להמתין להסכם רשמי עם מדינת ישראל. הדגשתי שאיננו מייצגים כאן את מדינת ישראל, ואפילו לא את ארה"ב, אבל ממה שאני מאמין, סוג של הסכם כלכלי, גם כזה שינוהל מאחורי הקלעים, יוכל לסייע לסוריה רבות.
“הזכרתי בשיחתי את אלפי הקילומטרים שעברנו זה עתה ברחבי סוריה המדממת ממלחמת האזרחים. ראיתי לאורך הקילומטרים הללו הרס עצום, כזה שלא ראיתי מעודי. ‘כעת', פניתי לנשיא הסורי, ‘אפשר לשקם את סוריה בסיוע גופים ישראליים. המציאות כאן אחרי מלחמת האזרחים מורכבת. מדינת ישראל, כמדינה מתקדמת ומובילה כלכלית באזור, תוכל לסייע לכם רבות'.
“בהמשך הצעתי את התיווך של ‘מרכז ויזנטל' וציינתי: ‘באמצעות קשרינו, נוכל לקדם בסוריה מהלכים כלכליים שונים כפי שעשינו במדינות נוספות ברחבי העולם'".
מה הייתה התגובה של אל–ג'ולאני?
“הוא השיב שלמהלכים כאלו מול מדינת ישראל עוד יידרשו זמן. ‘איננו אויבים', הדגיש, ‘אבל יש דברים שצריכים להיעשות לאט'".
תהילים בארמון הסורי
ציון לשבח. בריאיון לתקשורת הממלכתית בבחריין משבח את פעילות בית המלוכה במנאמה לחופש דת במדינה
בעודו ניצב מול הנשיא הסורי, הרב קופר לא יכול היה שלא לחשוב על המראות שראה בדרך הארוכה שעשה עד שהגיע אל הארמון. “אני חושב שהוא אכן מאמין בדברים שאמר על מדינת ישראל", מציין הרב קופר, “אבל בעודי ניצב מולו התקשיתי שלא להיזכר בחיילים החמושים בקלצ'ניקובים שראינו ניצבים בפינות הערים והרחובות בדרכנו אל הארמון. האם אותם חיילים אכן מאמינים גם כן שסוריה ומדינת ישראל אינן אויבות? קשה לדעת".
מה שעוד הוסיף לתהיות של הרב קופר היה ההתחמקות של המשטר הסורי ממספר בקשות שהגיש, למשל לאפשר לו להיפגש עם הדרוזים המתגוררים במחוז א–סווידא, שספגו באותה תקופה טבח אכזרי שחוללו בהם בעלי בריתו של הנשיא, המיליציות הסוניות במדינה.
“אני חש הכרת טובה עמוקה לדרוזים, בשל קשר הדם שלהם עם העם היהודי והסיוע שלהם בהגנה על תושבי ארץ ישראל", אומר הרב קופר. “במיוחד לא אשכח את הביקור שערכתי אצל אלמנתו של זידאן סייף הזכור לטוב, שחיסל את המחבלים אשר ביצעו את הפיגוע בהר נוף ומנע טבח גדול בהרבה. לכן הבעתי נכונות לבקר במקום ולנסות להפעיל את השפעתי ולסייע להם בדברים שהם זקוקים להם במיוחד".
כיצד הם נימקו את סירובם לאפשר לך לבקר אצל הדרוזים?
“הם אמרו שלא יתאפשר להם לאבטח אותנו בדרך הארוכה לא–סווידא".
“בסוף דבריי", ממשיך הרב קופר, “הוצאתי מתיקי שני ספרי תהילים – בשפות עברית ואנגלית – והגשתי אותם כמתנה לנשיא הסורי ולרעייתו, תוך שאני מצטט את דבריו של ישעיהו הנביא: ‘שלום שלום לרחוק ולקרוב אמר השם'".
ועם כל הכבוד לנושא הישראלי שעלה בשיחה, מבחינת הצד הסורי יעדה המרכזי היה לגייס את שני הגורמים שמולם ליצירת קשר עם הבית הלבן ולהביא להסרת הסנקציות האמריקניות מעל סוריה. מבחינת הסורים, הפגישה שנערכה בארמון הנשיאות עם שני גורמים אמריקנים המעורים במוקדי הכוח בוושינגטון, כולל עם הנשיא טראמפ וסביבתו, הייתה לה יכולת משמעותית לקדם את המאמץ להסיר את הסנקציות מעל סוריה.
“הנשיא הסורי שב והדגיש פעם אחר פעם את בקשתו שנסייע לו במאמץ להסיר את הסנקציות האמריקניות מעל המדינה. הוא הבהיר שסוריה תצטרך לא מעט סיוע כדי לבנות את עתידה וכי הסרת הסנקציות האמריקניות היא צעד קריטי בדרך לכך".
ארבעה ימים לאחר אותה פגישה שמסריה הועברו לבית הלבן, הודיע הנשיא טראמפ על הסרת הסנקציות מעל סוריה.
תקרית דיפלומטית
פעילות חובקת עולם. נואם מטעם מרכז שמעון ויזנטל במומבאי, הודו
כדי להבין כיצד הגיע הרב אברהם קופר לאותו מפגש נדיר, יש להכיר את פועלו לאורך השנים. הוא נולד בשנת תש"י (1950) בניו יורק. במהלך השנים הוביל מאבקים נגד אנטישמיות ברחבי העולם ואף היה מעורב בסיוע להשבת רכוש יהודי שנגנב בשואה. בשלב מסוים היה ממייסדי ‘מרכז ויזנטל', ובעקבות פעילות זו מונה ליו"ר ועדת הממשל האמריקני לחופש דת בין–לאומי.
לפני מספר שנים אירעה תקרית דיפלומטית שהרב קופר היה במרכזה. זה היה בשעה ששימש יו"ר הוועדה האמריקנית לחופש דת. “זה קרה לפני חמש שנים", הוא מספר. “במהלך השנה השנייה שלי בתפקיד יו"ר הוועדה של הממשל לחופש דת בעולם, הגעתי עם סגני לביקור דיפלומטי בסעודיה. זו הייתה הפעם הראשונה בחיי שביקרתי בערב הסעודית.
“התקבלתי במדינה בכבוד, ונציגים מהמשטר הסעודי שהוצמדו אליי הציגו בפניי את המדינה. בין היתר הם לקחו אותי לעיר שמזכירה, להבדיל, את העיר העתיקה בירושלים: אתר נופש המכונה דירייה.
“במהלך הסיור קיבל לפתע אחד ממלוויי מטעם המשטר הסעודי שיחת טלפון. הוא שוחח רגע עם האדם שמעבר לקו ואז העביר את הטלפון אליי. ‘מחפשים אותך', אמר. משלקחתי את הטלפון, מצאתי את עצמי משוחח עם פקיד בכיר במשטר.
“הפקיד פתח בנימוס ואיחל לי שאיהנה בסעודיה, אבל אז הוסיף בקשה חריגה: ‘עליך להוריד את הכיפה', אמר. ‘לא אכפת לנו מה אתה עושה בחדר שלך במלון, אבל כאשר אתה צועד ברחוב, חשוב לנו שלא תלך בכיפה, אחרת אתה מפר את החוק המקומי', הדגיש.
“הייתי מוכה הלם", נזכר הרב קופר. “לא האמנתי שנציג סעודי בכיר יאמר את הדבר, בוודאי לא לשליח של הממשל האמריקני ועוד כזה שכל מטרתו היא לפקח על חופש הדת בעולם.
“לא מיהרתי להישמע לדבריו ושאלתיו: ‘איזה חוק אני מפר?' הוא השיב קצרות: ‘בסעודיה מותר להציג סממני דת רק של האסלאם'. אמרתי לו שמדובר בבקשה שאי אפשר לבקש מיהודי שומר תורה ומצוות. שיתפתי אותו בכך שגם בתקופת ברית המועצות התהלכתי במדינות הסובייטיות בכיפה לראשי. הדגשתי גם את זה שאני שליח של הקונגרס לפקח על חופש הדת ושאלתי אם הוא חושב שנכון לאור זאת לבקש ממני להסיר את הכיפה. הוא התבלבל לרגע ואמר לי שיחזור אליי.
“לאחר עשר דקות של המתנה הוא חזר אליי ואמר לי: ‘לצערי אין אפשרות אחרת. אם אינך מוריד את הכיפה, עליך לעזוב את המדינה. השבתי שזה אכן מה שאני עומד לעשות, וכי אעזוב את סעודיה בהקדם האפשרי. ‘לא אישאר עוד במדינה שלכם', הוספתי".
חצי שעה לאחר מכן קיבל הרב קופר שיחת טלפון בהולה מהשגרירה הסעודית בוושינגטון. “היא התנצלה עמוקות ואמרה שהייתה כאן אי הבנה. ‘בבקשה תישאר', ביקשה. הודיתי לה על ההבהרה, אבל אמרתי שאני נחוש לעזוב. זמן קצר לאחר מכן, ובעודי מתארגן לעזוב את המדינה, נפגש עימי סגן שר החוץ הסעודי, ככל הנראה במטרה להרגיע את הרוחות. מאוחר יותר הגיעה לסעודיה תגובה רשמית מצד הקונגרס לאירוע החמור".
את העוז לעמוד על יהדותו באותם רגעים במרכז המדינה המוסלמית מייחס הרב קופר להוריו. “אבי", הוא מספר, “היה אב בית דין שלימד אלפי תלמידים לאורך השנים. בבית הוריי, בניגוד לבתים רבים בארה"ב של לפני כמאה שנה, שמירת שבת הייתה ערך שלא ויתרו עליו למרות הקשיים.
“באותה עת יהודים פוטרו מעבודתם בגין שמירת שבת, ומעטים הצליחו להחזיק מעמד. הוריי היו מאותם יהודים שנאבקו לשמור על הגחלת. במהלך אותן שיחות טלפון בסעודיה, עמדו לנגד עיניי ההתעקשות של הוריי לשמור על ערכי היהדות".
קידוש השם בוותיקן
היסטוריה במפרץ. עטור בתפילין בבית כנסת במנאמה שבבחריין בשנת 2019, שמארח אז לראשונה מאז 1948 מתפללים יהודים. צילום: רפאל אהרן, טיימס אוף ישראל
הביקור בסעודיה היה רק חלק אחד מפאזל של שתדלנות ופעילות דיפלומטית ברחבי העולם. למעשה, פעילותו הדיפלומטית של הרב קופר החלה כבר בשנים הראשונות לאחר נישואיו. הוא החל אז לעקוב באדיקות אחר גורלם של יהודי ברית המועצות. “היינו קבוצה של צעירים שביקשנו לעשות כל שביכולתנו כדי לסייע לשלושת מיליון היהודים שהתגוררו מאחורי מסך הברזל של ברית המועצות.
“באותם ימים זה לא היה נראה דבר קל", הוא מדגיש. “האימפריה הסובייטית הייתה בשיאה ולא היה נראה שהיא הולכת לקרוס בעתיד. מה שכן יכולנו לעשות היה לבקר בברית המועצות ולנסות לסייע משם ליהודים. הגעתי לברית המועצות עם ידיד ובמשך חודש ימים התהלכנו ברחבי מדינות ברית המועצות.
“במהלך ביקורנו פקדנו בתים של יהודים ואפילו בתי סוהר שבהם נכלאו יהודים. אף זכינו להתפלל בבית כנסת – זכות שהייתה שמורה למעטים מקרב יהודי ברית המועצות. לכל אורך המסע שלנו חשנו את המעקב ההדוק של המדינה הסובייטית אחר האזרחים והתיירים גם יחד. ובכל זאת פגשנו במדינה גם יהודים של מסירות נפש; כאלו שבחרו להילחם בשלטון הרשע ולהקפיד לקיים חיים יהודיים במחתרת".
מספר שנים לאחר אותו מסע קיבל קופר הסמכה לרבנות, ותקופה קצרה לאחר מכן נפגש עם הרב מרווין האייר, שייסד לימים את ‘מרכז ויזנטל'. “התרשמתי מאוד מאישיותו הכובשת. לא אשכח את הדברים שאמר לי כאשר נפגשנו לראשונה. כך אמר לי: ‘ישנם שני יהודים שאינם מקבלים את מלוא הכבוד הראוי להם – מנחם בגין (שישב אז באופוזיציה – הדברים נאמרו בשנת תשכ"ז, א"ג) היודע להוקיר ולהעריך את הדת והמסורת היהודית, ושמעון ויזנטל, שהוביל את מלאכת המאבק בנאצים ועוזריהם'. ויזנטל ספג בתחילה לגלוג מרבים שאמרו לו כי אומנם נהרגו קרוב למאה בני אדם ממשפחתו בשואה, אבל הגיע הזמן לשכוח ולא להיתקע בעבר.
“הרב האייר", נזכר הרב קופר, “ביקש להיפגש עם ויזנטל. כשנפגשו אמר הרב האייר לוויזנטל: ‘'טוב שם משמן טוב' – באתי לקחת את השם שלך'. ויזנטל שאל את הרב האייר: ‘מה תעשה בשם שלי?' והרב האייר השיב: ‘נקים מרכז שיגן על עם ישראל'. ומשם כל השאר היסטוריה".
עם הזמן, הקשר בין הרב האייר לרב קופר התהדק והשניים הובילו שורת פעולות לטובת העם היהודי, בין היתר במסגרת ‘מרכז ויזנטל'. כחלק מפעילותם הם הגיעו למפגש נדיר עם האפיפיור פאולוס השני, במטרה לדחוק בו להיאבק באנטישמיות.
“יחד עימנו הגיעו לפגישה כארבעים מנהיגים יהודיים מארה"ב ומרחבי העולם. כאשר הגענו למלון לקראת הפגישה, נאמר לנו כי הפגישה תתקיים למחרת. זה יצא בשבת, והרב האייר פנה אליי ואמר לי: ‘הפגישה הזו אומנם חשובה מאוד, אך אינני רואה כיצד אפשר לקיים אותה בשבת'. ואז הוא פנה לשאר הנוכחים ואמר להם: ‘ברשותכם, אנו לא נשתתף בפגישה'. כולם מלבדנו היו יהודים שאינם שומרי תורה והם הופתעו מאוד מהצעד. הם פנו אל הרב האייר ותהו בפניו: ‘אתה יודע כמה היה צריך לעבוד על הפגישה הזו?' אבל הוא היה נחרץ בסירובו.
“הצענו לנציגי האפיפיור לקיים במקום זאת את הפגישה ביום ראשון. הם נדהמו וסירבו מייד, כשהם מסבירים זאת בכך שהאפיפיור נואם בימי ראשון בפני מאות אלפי מאמינים נוצרים. לאחר זמן מה הם חזרו אלינו וסיפרו כי האפיפיור שמע כי סירבנו לפגישה עבור שמירת שבת ונענה לפנות עבורנו זמן כדי שנוכל להיפגש בראשון. ראיתי אז בחוש כיצד משמירת מצוות לא מפסידים".
בשורת שלום מהקנצלר
בשנת תשל"ב (1972) נכנס ‘מרכז ויזנטל' לפעילות אינטנסיבית סביב חוק ההתיישנות הגרמני אשר קבע כי מי שלא נתפס בגין עבירות שביצע – בתוך שלושים שנה יֵצא לחופשי. “אילו החוק היה עובר, כל הנאצים, אפילו הצורר המפורסם יוזף מנגלה ימ"ש (הרופא הנאצי שביצע ניסויים ביהודים במחנות, א"ג), יכולים היו לשוב ולהתגורר בגרמניה כשהם נהנים מהגנת החוק הגרמני.
“ויזנטל פנה אל הרב האייר ואליי וביקש מאיתנו להתערב בנושא. מייד נענינו והמראנו לברלין, לא לפני שהצלחנו לתאם מפגש מיוחד עם הקנצלר הגרמני הלמוט שמידט. אני זוכר שנכנסנו לחדרו של הקנצלר ושם גילינו דמות לא סימפתית ביחס לעם היהודי. במיוחד לא אשכח מאותה פגישה פתק שהוגש במהלכה לקנצלר. הקנצלר הציץ בפתק ולא יכל לכלוא את התרגשותו. ‘רבותיי', פנה ואמר לנו, ‘זהו יום היסטורי: כעת נחתם הסכם שלום בין מצרים למדינת ישראל'.
“לאחר מכן הוא דיבר במשך עשרים דקות על מנהיג מצרים גמאל עבד אל–נאצר, וחתירתו לשלום. הוא לא הזכיר ולו מילה אחת על הפרטנר שניצב בצד השני, ראש הממשלה מנחם בגין. זה הבהיר לנו את יחסו למדינת ישראל ולעם היהודי".
אחרי אותה פגישה, שנערכה כחלק ממסע לחצים בין–לאומי על ממשלת גרמניה, הצביע הבונדטסאג (הפרלמנט הגרמני) על ביטול חוק ההתיישנות, והמאבק המשפטי נגד הנאצים נמשך מאז ועד ימינו. “זה היה אחד האירועים החשובים שלמדתי מהם שבאמצעות לחץ דיפלומטי אפשר להשיג הרבה", אומר הרב קופר.
מפגש עם מלך ירדן
במהלך השנים מאז, פגש הרב קופר לא מעט מנהיגי עולם. זכורה לו במיוחד הפגישה עם מלך ירדן חוסיין (אביו של המלך הנוכחי). “הוא היה הותיר עלינו רושם מיוחד", משחזר הרב קופר. “המפגש הראשון בינינו התרחש כאשר חוסיין הגיע לבקר במוזאון שלנו בלוס אנג'לס. הוא נהג להגיע ללוס אנג'לס לא מעט בשל מחלת הסרטן שממנה סבל. במהלך ביקוריו בלוס אנג'לס ניהל חוסיין קשר קרוב ממש עם הרב האייר. קשה לדמיין קשר כזה היום עם בנו, המלך עבדללה.
“המלך חוסיין", מדגיש הרב קופר, “הבין היטב מיהם הקיצוניים המוסלמים. כאשר היה ילד נרצח למול עיניו סבו המלך עבדאללה הראשון, בידי מתנקשים פלסטינים קיצוניים. הוא ראה זאת והושפע מכך מאוד.
“אני זוכר שכאשר הוא הגיע למוזאון שלנו, באירוע שעורר תהודה תקשורתית רחבה, הגיע למקום גם הקונסול הישראלי. הקונסול פנה אל המלך ואמר לו: ‘אבי נפל במלחמה מול עמך בקרב על ירושלים, ואני אומר לך: אם אבי היה כאן כעת הוא היה אומר שכל מה שעבר עליו ועל משפחתנו היה כדאי אם תמורת כך ירושלים תשוחרר'".
שנים לאחר מכן ניהל הרב קופר מפגש נדיר אחר עם מלך ערבי נוסף שכונן שלום מול מדינת ישראל: מלך בחריין חמד בן עיסא אאל ח'ליפה.
“לבחריין הגעתי בתיווכו של ידיד טוב שלי המתגורר בפריז, אימאם מוסלמי נודע בשם חסן שלגומי, שהוא כנראה האימאם היחיד בצרפת שאוהב יהודים. עובדה זו גורמת לו להיות מאוים תדיר בידי קיצונים מוסלמיים, שלא פעם איימו עליו ברצח.
“באחת משיחותינו הוא שיתף אותי בכך שהמשטרה הצרפתית איננה מסכימה להגן עליו באופן קבוע. מששאלתי מה הוא עושה אם כן עם רעייתו וחמשת ילדיו, הוא השיב ששלח אותם אל מחוץ לצרפת.
“במהלך הפגישה ביקשתי ממנו לארגן לי מפגש עם בכירי המשטר בבחריין. הוא הפעיל את קשריו בבחריין, וכך מצאתי את עצמי מגיע למפגש נדיר בארמון עם המלך, יועציו וילדיו.
“אפשרו לי לשאול את המלך שאלה אחת והעליתי בפניו תהייה: ‘אם ‘מרכז ויזנטל' יזמין את כלל אנשי הדת בבחריין לביקור בירושלים, האם המלך יאפשר את הדבר? המלך השיב לי מייד: ‘הם יכולים להגיע לאן שהם רוצים'. ואכן, תקופה לאחר מכן הגיעו לביקור מיוחד בירושלים עשרים וארבעה אנשי דת בכירים מבחריין. כשנתיים מאוחר יותר נחתמו ‘הסכמי אברהם', ובחריין הפכה רשמית למדינה המקיימת יחסים דיפלומטיים עם מדינת ישראל".
לסיום אומר הרב קופר, שעוקב מהאימפריה שהקים בלוס אנג'לס אחר המצב המתוח במדינת ישראל: “כאשר אויבינו רואים שאנו מאוחדים, הם מכבדים אותנו. מהומות באיילון או הצתה על יד מעון ראש הממשלה, מעבירות מסר גרוע מאוד לאויבינו, באזור שבו החזות היא כמעט הכל".
וכשמאחורי הדברים הללו עומד רב שפגש כמה מאויבינו מקרוב, כולל את מנהיגה החדש של סוריה, חשוב להקשיב היטב לדבריו.
