רני פלט תסובבני

מאז שמחת תורה האחרון, איש אינו יודע היכן נמצא רני גואילי, שוטר יס"מ שנפצע בקרב קשה על ההגנה של קיבוץ עלומים. תמונות שלו, שכוב על אופנוע ליד בית החולים שיפא שברצועת עזה, עברו לידיהם של הוריו, אבל מה עלה בגורלו? אין איש יודע | בתוך המצב המייסר הזה, מצאה משפחת גואילי את דרכה אל ספר התהילים, אל השבת ואל היהדות, וכך, בצעדים איטיים, היא מתקרבת לבורא עולם ומספרת על הדרך, על המשמעות שמצאה ועל התפילות הרבות לשובו של הבן בשלום | פדויים לציון ברינה

"מאז האסון שקרה לנו בשמחת תורה, אני מרגישה חיבור מיוחד לבורא עולם, ליהדות ולעם היהודי. התחזקתי באמונה, התחלתי להדליק נרות שבת, אני אומרת תהילים מדי יום ובמיוחד את 'מזמור לתודה' ששגור על פי ואני יודעת אותו בעל פה.
"אין לתאר את העוצמות שאני שואבת מאמירת התהילים ומהקשר לבורא עולם בכלל. גם בעלי והילדים התחזקו מאוד. הבן התחיל לחבוש כיפה וללבוש ציצית, וכמובן לשמור שבת. בעלי החל אף הוא לשמור שבת, להניח תפילין ולהתפלל בבית הכנסת, וגם הבת שלנו, שההתחזקות שלנו החלה למעשה בזכותה, מרגישה מחוברת מאוד".
את הדברים הללו אומרת לי השבוע עורכת הדין טליק גואילי, אימו של רני, שוטר יס"מ שנפצע בשמחת תורה ונחטף לעזה. שבועות ספורים אחר כך קיבלה המשפחה הודעה מצה"ל שככל הנראה הוא אינו בחיים בשל הפציעה הקשה, אבל ההורים איציק וטליק עדיין נאחזים בתקווה שהוא יחזור, חי ובריא. והתקווה הזו, האמונה בבורא עולם וההכרה בגודל מסירות הנפש של בנם שהציל חיים של מאות אנשים, מעניקות להם את הכוח להמשיך בחיים.
מאז שמחת תורה טליק סגרה את משרדה שבבאר שבע. היא ובעלה מחלקים את זמנם בין מטה החטופים, הפעילות ב'פורום תקווה' וביקורים של חיילים פצועים בבתי החולים. ומעל הכל: הם ממשיכים במסע החיים הפרטי שלהם, שכולל התחזקות מתמדת.
טליק מתגוררת ביישוב מיתר שבשיפולים הדרומיים של הר חברון, יישוב קהילתי מעורב שבו מתגוררות משפחות דתיות ושאינן. "מאז שמחת תורה, ובמיוחד אחרי שצה"ל הודיע לנו שרני כנראה אינו בחיים, נוצר ביני ובין הציבור החרדי והדתי קשר מיוחד מאוד", מתארת גואילי.
"נשים מהיישוב שלנו, מהיישוב היהודי בחברון ומקריית ארבע, וגם כאלו שאני לא מכירה בכלל – הגיעו אלי הביתה ולימדו אותי להתפלל ולומר תהילים.
"במקביל, הגיעו אלינו רבנים כמו הגאון הרב שמואל אליהו שליט"א, רבה של צפת, שהגיע שלוש פעמים, והגאון הרב פנחס איפרגן שליט"א מנתיבות שישב אצלנו שעה ארוכה. התוודענו לקהילת חב"ד המקומית ובמיוחד לרב היישוב הרב בייגל ורעייתו הרבנית הניה. כולם עוטפים אותנו בכזה חיבוק חם, שאנחנו פשוט מתרגשים להיות חלק מהעם הזה".

הצלה בזכות הציצית
בוקר שמחת תורה, השעה שש וחצי.
אזעקות מפלחות את דממת הבוקר השקטה, וכמו במרבית יישובי הארץ, גם משפחת גואילי עושה את דרכה לממ"ד. ההורים יצחק וטליק, הבת שירה בת ה-22 ושני הבנים עומרי בן ה-28, בלש בתחנת באר שבע, ורני בן ה-23, שוטר יס"מ שמשרת אף הוא במשטרת בירת הנגב.
"ברבע לשבע רני קיבל קוד פנימי של המשטרה המאותת שיש אירוע ביטחוני חמור. זה קוד לא שגרתי בכלל ורני הבין היטב את משמעותו.
"הוא היה אז בבית, בחופשת מחלה. שבוע לפני כן הוא נפצע בתאונת אופניים, ויומיים לאחר החג הוא היה אמור לעבור ניתוח בכתף. אבל כשהבין שמדובר במצב חירום, הוא התלבש ויצא לכיוון התחנה. הוא אפילו ניסה להזיז את היד כדי שנהיה רגועים, כשהוא אומר לנו את המשפט המצמרר הבא: 'מה נראה לכם, שאתן לחברים שלי להילחם ואני אישאר כאן?' אלו היו המילים האחרונות ששמענו ממנו".
אחרי שעות עומרי יוצר קשר. הוא מספר שקרה משהו לרני, שהוא דיווח לו שהוא נתקל במחבלים ונפצע. רני עוד הספיק לומר לאחיו הגדול שהוא בסדר, אבל מייד ניתק וכל הניסיונות ליצור עימו קשר עלו בתוהו.

רני גואלי. נפצע בשמחת תורה ונחטף לעזה

"ברגע שאפשר היה לצאת מהממ"ד שמנו פעמינו לבתי החולים בסביבה", משחזרת גואילי. "חשבנו שאולי הוא הגיע פצוע כאלמוני, אבל לא מצאנו אותו. בימים הבאים בדקנו בכל בתי החולים בארץ שקלטו את הפצועים מהדרום, אבל רני לא היה בשום מקום. גם בין הגופות הוא לא היה. בתחילה ההגדרה שלו הייתה 'מנותק קשר', ורק אחרי שישה עשר ימים של דאגה אין-סופית הגיעו נציגים מהמשטרה וסיפרו שהוא נחטף לעזה בעודו פצוע".
מניין המידע?
"בשעות הראשונות אחרי הטבח המחריד, המחבלים צילמו את עצמם עם החטופים. מומחי המודיעין שישבו ובדקו גילו תמונה שלו שכוב על אופנוע סמוך לבית החולים שיפא".
היה עוד עד ראייה למה שהתרחש עם רני באותן שעות גורליות – גיא מדר מהמושב שקף. "הוא היה האדם האחרון שהיה עם רני, ובעצמו נפצע. הוא סיפר לנו שרני ניהל קרב עקוב מדם עם המחבלים, נפצע ברגלו ועשה לעצמו חוסם עורקים.
"בשלב כלשהו נפרדו דרכיהם. רני הלך ימינה וגיא שמאלה, מנסה להסתתר מהמחבלים. אחרי שעתיים הוא ראה פתאום קבוצה של חיילים. הוא החל לרוץ לעברם, אבל הם היו בטוחים שהוא מחבל מכיוון שלבש בגדים אזרחיים, והחלו לירות לעברו. ברגע האחרון מישהו זיהה שהוא לובש ציצית ונתן פקודה להפסיק לירות. החיים של גיא ניצלו.
"כשבמשטרה ערכו את התחקיר הגענו אליו והוא סיפר לנו על הקרב שרני ניהל עם המחבלים.
"זה היה כאשר הוא היה בכניסה לקיבוץ עלומים, קיבוץ דתי בצפון-מערב הנגב, שניצל בניסים גדולים בזכות שמירת השבת. רני מנע בגופו את חדירת המחבלים ליישוב, וכך זכה לתואר 'מגן עלומים'. בכך הוא הציל מאות אנשים ממוות בטוח".

שמועה רחוקה
שלושה חודשים חלפו. במשפחת גואילי לא הפסיקו לקוות ולייחל לבשורות טובות. הם התנודדו בין ייאוש לתקווה ולא הפסיקו להתפלל לשלומו של רני. כאשר החטופים חזרו בפעימות שהרטיטו את ליבה של מדינה שלמה, רני לא היה בהם.
עד השלושים בינואר, כ' בשבט.
ביום הזה, שאותו לא תשכח טליק לנצח, נשמעה הדפיקה הנוראה על דלת ביתה של משפחת גואילי, דפיקה שהיא סיוט החיים של כל בן משפחה של חטוף או נעדר. נציגים מהצבא שנכנסו לבית המשפחה הודיעו שניתחו תמונות נוספות שצולמו אחרי הטבח, שמהן עולה שגואילי לא הגיע לבית החולים, וככל הנראה המשיך עם המחבלים ליעד אחר.
מהצורה שבה הוא היה נראה שכוב על האופנוע הם הסיקו שהוא מחוסר הכרה, וללא טיפול רפואי לא היה לו סיכוי לשרוד, כך שמבחינת הצבא הוא חלל.
"אמרו לנו שעל פי ההלכה אנחנו פטורים ממנהגי אבלות כמו שבעה, מכיוון שמדובר ב'שמועה רחוקה' וככל הנראה רני נפטר כבר זמן רב קודם לכן. למעשה, לא מדובר במידע מבוסס ומוצק, איש לא ראה כל ממצא מהימן.
"מאז לא קיבלנו כל מידע נוסף, ולכן יש לנו תקווה שרני בכל זאת שרד ונמצא בחיים. אם זה יקרה, בעזרת השם, אנחנו ממש לא נכעס על צה"ל שטעה בניתוח שלו.
"אבל אף על פי שלמעשה לא ישבנו שבעה, לאחר קבלת הבשורה המרה הגיעו לביתנו רבנים מהיישוב ולמעשה מכל הארץ. הרב פנחס איפרגן הגיע לעודד. היו אצלנו אז בבית 450 איש, כולל כל שוטרי היס"מ מהתחנה של רני.
"הרב שהה בביתנו במשך שלוש שעות, בירך אותנו ונתן לנו את הכוח להמשיך. גם הרב יעקב שריקי הגיע שלוש פעמים, וכן הרב שמואל אליהו, שאותו פגש בעלי לראשונה בכותל, ולאחר מכן הוא הגיע לביתנו למסור שיעורי תורה.
"בכותל פגש בעלי גם את הרב חיים איידלס שעודד וחיזק אותו, וכמובן את הרה"ג שמואל רבינוביץ, רב הכותל והמקומות הקדושים שהכניס אותו לתוך מנהרות הכותל, מול קודש הקודשים, לתפילה מיוחדת. הם עודדו אותנו לאורך כל התקופה וממש ביקשו מאיתנו לפנות אליהם בכל מה שאנחנו צריכים.
"במקביל, התגבשה קבוצה של חברות שלי, כולן נשים חילוניות, לקריאת תהילים יום-יומית. כך מצאתי את עצמי מתחברת למזמורים של דוד המלך, מודה לקב"ה ומתחננת לישועה, וכמובן, שואבת כוח ואמונה מכל פסוק".

קשה וקשה יותר
יותר ממאתיים ימים עברו חלפו מאז שמחת תורה. במשפחת גואילי לא חזרו כאמור לשגרה. משרד עורכי הדין של טליק סגור ומסוגר, והיא מקדישה זמן רב לפעילות במטה החטופים ובעיקר במסגרת 'פורום תקווה'. בין היתר היא נפגשה עם שרים וחברי כנסת, פעילים ואישי ציבור, במטרה להביא לשחרורם של החטופים, ובנה בתוכם.
"מטבע הדברים, משפחות החטופים מייצגות קשת רחבה מאוד של אנשים", היא מסבירה. "יש אנשים בעלי דעות שמאליות, ויש בעלי דעות ימניות יותר, שמצאו צורך להקים את 'פורום תקווה'.
"כולנו ללא יוצא מן הכלל רואים את מטרת העל בהשבת החטופים הביתה, אבל הגישה של 'פורום תקווה' טוענת שהדרך לעשות זאת היא בצורה של הפעלת כוח נגד חמאס, בלי לוותר על שום דבר מהעקרונות החשובים לביטחון המדינה. כי רק כך נוכל לראות אותם בבית.
"אני באופן אישי חושבת שאין בכלל עם מי לדבר בצד של חמאס, ולכן רק פעולה חזקה מאוד בעזה תשחרר את החטופים. אם נפסיק כרגע עם המלחמה, גם במחיר של כמה חטופים בודדים שישתחררו כעת, לא יהיה לנו במה לשלם עבור היתר, ולא יהיה לנו סיכוי לראות את הבן שלי או חטופים אחרים.
"מעבר לכך, אם לא נסיים עם האיום של עזה, לאן נמשיך עוד אחרי מה שקרה בשמחת תורה?"
כאמור, חלק לא מבוטל מזמנם של טליק ובעלה מוקדש לביקורים בבתי החולים אצל פצועי המלחמה.
"לא פעם אנחנו מגיעים לבית חולים, למשפחה שאנחנו כלל לא מכירים", מוסיף ומספר איציק גואילי. "בתחילה לא מבינים מה אנחנו עושים שם, אבל כאשר אנחנו מספרים שאנחנו הורים של שוטר חטוף המחיצות נופלות. אנחנו מצליחים לטעת בהם תקווה גם כאשר מדובר בפציעות אנושות".
איך עושים את זה?
"אנחנו אומרים לאנשים שגם אם הבן שלהם מורדם ומונשם, הוא יתעורר. גם אם תהיינה לו פרוטזות בשתי הרגליים, הוא יוכל לעמוד תחת החופה. בניגוד לבן שלנו, שאין כמעט סיכוי שיעשה זאת. כשאנשים מבינים שיש צרה קשה יותר, הם מתעודדים".
איך אתם מוצאים את הכוח לחזק אחרים כשהבן שלכם נמצא בעזה?
טליק גואילי: "מה שמחזיק אותנו הוא התחושה שרני הלך בדעה צלולה ובמחשבה ברורה להציל חיים. הוא לא נהרג במסיבה, אלא נפל בקרב קשה שבו נפלו כארבעה עשר חללים. לולא חירוף הנפש שלו, היו נהרגים כל תושבי הקיבוץ.
"עם זאת, אי אפשר להתעלם מהקושי הנורא. מאז שמחת תורה, החיים שלנו דומים ללונה פארק. אי אפשר לתאר את התחושות שהולכות ובאות. את החלל הזה לא הצלחנו למלא. יש לנו צער איום לצד תקווה שמבקשת לתפוס מקום. אבל אנחנו מעודדים את עצמנו בעובדה שרני היה רוצה שנמשיך לחיות, לשמוח, להתחזק ולחזק. אנחנו משתדלים להיות חזקים בשבילו. לעשות דברים שמחים לזכרו".
איך הרגשת כאשר ראית את החטופים חוזרים, ורני נותר בעזה?
"שמחתי מאוד עם כל חטוף שחזר בחיים, אף על פי שאי אפשר היה להתעלם מהצביטה שהייתה לי בלב. אבל גם באופן אישי העובדה שהחטופים חזרו נותנת לי תקווה שלחץ צבאי יעזור להשיב את כולם, ורני בתוכם.
"זה עתה עברנו את חג הפסח. את ליל הסדר חגגנו עם כל המשפחה, כפי שרני אהב לעשות. שאבנו כוח מהחג הזה, קראנו את ההגדה והתעודדנו שכמו שכל העם היהודי יצא מעבדות לחירות, גם אנחנו נזכה לגאולה שלמה.
"מעניין, שדווקא האסון הנורא שקרה לעם ישראל, לצד האסון הפרטי שלנו, מחזק אצלי את תחושת החיבור ליהדות. תחושה שקצת הספקנו לשכוח ברבות השנים. הרי אלו שרצו להשמיד אותנו עשו זאת רק בגלל שאנחנו יהודים, ולכן אנחנו צריכים להתגאות ביהדות שלנו, לא להתבייש בה. זה רגש שהתעצם אצלי מאוד בתקופה האחרונה".

פירוד מחליש
דווקא המשפטים האחרונים של טליק, מובילים אותי לשאלה הבאה, הכואבת אבל הבלתי נמנעת: איך היא רואה את חילוקי הדעות הקשים בקרב העם היושב בציון, שהשכיל להתאחד מייד אחרי המתקפה, אבל נראה שבתקופה האחרונה הכל חזר לקדמותו.
"לצערי הגדול, הצד השמאלני הקיצוני עם קומץ ממשפחות החטופים נותנים את הטון", מצרה טליק. "הם אנשים שמומחים לתת טון, להעביר ביקורת, אבל לא מוצאים פתרון. עד שהם ימצאו מנהיג בעל שיעור קומה, הם ייאלצו להתפרע ברחובות.
"הפעולות הללו לא משכנעות אף אחד לתמוך בהם, וההפך. אני פשוט מתביישת לראות כיצד כביכול בשם החטופים זורקים לפידים על שוטרים, על אותם שוטרים שחירפו נפש בשמחת תורה כדי להגן עליהם".
את מרגישה שהפירוד הזה מחליש אותך, ואת המאבק להשבת החטופים?
"אין ספק. הפירוד מחליש לא רק אותי באופן אישי אלא אותנו כעם. אף על פי שמדובר בקומץ, השיח הפך להיות רעיל, והתקשורת מגויסת להעברת המסרים של אותה קבוצה. בפועל, אנחנו מנצחים בעזה. אנחנו שומעים מחיילים שהצבא עשה עבודה מצוינת, אבל מי שמקשיב לתקשורת מקבל תמונת מצב הפוכה".
"מה שקרה ביום כיפור האחרון, כאשר יהודים בתל אביב נלחמו כדי למנוע מהאחים שלהם להתפלל במניין, מלווה אותי עד היום", מוסיף גם איציק בעלה. "אני מרגיש שזה פשוט גרם לי לשריטה בנשמה.
"חשבתי אז שאם היו מגרשים יהודים מבית כנסת בכל מקום בעולם כל המדינה הייתה רועשת, ויותר גרוע מזה כבר לא יכול להיות.
"צורמת לי מאוד גם ההסתה נגד הציבור החרדי, ובעיקר נגד בני הישיבות. כשאותו קומץ מסית ישב בבית באפס מעשה, אותם אנשים חרדים נפלאים ישבו וטיפלו בנרצחים יום אחרי יום, שבוע אחרי שבוע, מתוך מסירות נפש ורגישות נפלאה.
"ופתאום שכחו הכל וחזרו לאותו שיח מחליא ששיאו היה זריקת פיתות בפסח לעברם של יהודים שכל חטאם מתבטא ברצון לשמור על הדת היהודית. הם קוראים לעצמם ליברלים, אבל זה השקר הגדול ביותר, שבחסותו הם מבקשים לכפות על המדינה כולה את ההשקפה שלהם".
"אבל לצד הכאב על הפירוד והמחלוקת אי אפשר לא להתפעל מגלויי האחדות העצומים שאנחנו רואים בציבור", מוסיפים הוריו של רני. "קיבלנו חיבוק מדהים מכל שכבות הציבור, ובמיוחד מהציבור הדתי והחרדי.
"במשטרה העניקו לנו מתנות לחגים, ועמותות רבות העניקו לנו תלושי שי למגוון עצום של חנויות. בחב"ד ארגנו לנו נסיעה לציונו של הרבי מליובאוויטש זצ"ל בניו יורק, ואין לשער את העוצמה והחיזוק ששאבנו מהביקור בציון.
"הרב שמואל הרמן מירושלים, שפעל לגייס כספים למען כתיבת ספרי תורה לעילוי נשמותיהם של הנרצחים ומבקר באופן קבוע את הפצועים בבתי החולים, יצר איתנו קשר, ומאז גם אנחנו שותפים לעשייה הברוכה הזו. כך למשל, תיווכנו בינו לבין משפחות של שוטרים שנפלו בקרבות והם מבקשים להנציח אותם בספרי תורה".

הניסים, האמונה, ההתחזקות
לסיום הריאיון המעצים והמרגש הזה, עו"ד טליק גואילי בוחרת להתמקד בטוב ובאור שמנקדים את חייה ומעניקים לה את הכוח להמשיך להתמודד, להתפלל, להתחזק ולהאמין.
"לצד האסון הנורא שפקד את עם ישראל לפני יותר מחצי שנה וממספר החללים הבלתי נתפס, אי אפשר להתעלם מהניסים הגדולים שראינו במלחמה הזו.
"אפשר להמשיך ולספר במשך שעות את מה שסיפרו לנו החיילים הפצועים שביקרנו, ומשפחות הנרצחים והחטופים. הם מספרים על שרשרת של ניסים שהובילו להצלה של משפחות שלמות.
"כך למשל, בחורה מאחד הקיבוצים סיפרה לנו שכאשר נכנסו המחבלים לביתה היא לקחה את ספר הזוהר שבדיוק היה מולה, התחבאה איתו בארון, וחייה ניצלו אף על פי שכל הבית נשרף. בחור שהוריו נרצחו בקיבוץ בארי סיפר שרק החנוכייה והסוכה שאביו בנה נשארו שלמות, בעוד הבית כולו על כל תכולתו עלה באש.
"גם בקיבוץ עלומים, הקיבוץ שניצל בין היתר בזכותו של בננו, לא נפגע איש, למעט עובדים תאילנדים, בזכות שמירת השבת של תושביו.
"אגב, גם לנו הייתה הארת פנים אישית: בימים הראשונים למלחמה, עוד לפני שידענו בכלל שרני בעזה, הבת שלי קיבלה הודעה שבה הומלץ לה לפתוח בעמוד 46 בספר קודש שנמצא בבית. על השולחן היה ספר תהילים, ובעמוד 46 היה מזמור לב שבו מופיע הפסוק 'אתה סתר לי מצר תצרני רני פלט תסובבני'. ראינו בכך רמז מעודד על רני שיזכה בעזרת השם לפלטה.
"רק הניסים הללו והאמונה בכוחו של הקב"ה, מעניקים לנו את הכוח להמשיך", היא חותמת. "אין לנו על מי לסמוך חוץ מעל הקב"ה. עם כל הכבוד לכוחות הביטחון, רק הוא יביא לנו את הישועה.
"תמיד היינו מאמינים, הגענו מבתים מסורתיים וכעת חזרנו לשורשים. אנחנו שמחים שמה שקרה לנו קירב אותנו לקב"ה ובעיקר שמחים להיות בנים לעם הנבחר. הדבר החשוב יותר מכל זה היהדות שלנו. אנחנו מאמינים שנבחרנו לניסיון הזה משמיים, והקב"ה ברחמיו יוביל אותנו לישועה האמיתית.
"אני עדיין לא יכולה להגדיר את עצמי כאישה דתייה. אני מתקדמת לאט לאט, מתוך אמונה שכך צריכים לפעול. העיקר שאנחנו מכניסים בעקביות את היהדות הביתה.
"השמחה הגדולה שלי היא שאני לא לבד: אני יודעת על משפחות נוספות של חטופים שבעקבות השבר הנורא התקרבו ליהדות. היו להם שתי שבתות חיזוק נפלאות שאורגנו על ידי 'קשר יהודי', שהעניקו להם לראשונה בחייהם את הזכות לשמור שבת.
"אנחנו לא יכולנו להשתתף בשבתות ההן, אבל שמענו דברים נפלאים ממש. אנחנו פוגשים את המשפחות הללו בכותל, כשהן מגיעות להתפלל ולהתחנן מתוך אמונה שרק הקב"ה יכול להביא את הישועה. ההתקרבות הזו ליהדות, לשורשים של כולנו, מעידה שמשהו טוב עובר על העם הזה, והטוב הזה ילך ויגבר עד לגאולה השלמה".