בתוך שבועות ספורים הפך השיר 'אִידְן אִין אמריקה' וההצגה שמלווה אותו ללהיט שמרעיד את הלב של מאות אלפי יהודים בארצות הברית | זה מתחיל בצוות צילום אמריקאי שמגיע למונקאטש ומראיין את הרבי שעושה את דרכו לחתונת בתו. והרבי אומר: "יהודים באמריקה, תשמרו שבת, יהיה לכם טוב" | אחרי קרוב למאה שנה, קבוצת זמרים אמריקאיים מחיים את ההיסטוריה מחדש | עכשיו הם מתייצבים לספר
צילום:באדיבות מאיר אונגר
שנת תרצ"ג (1933). העיירה ההונגרית מונקאטש לובשת חג. אל העיירה מגיעים אורחים מקרוב ומרחוק שמבקשים להשתתף בחתונת בתו היחידה של הרבי הנערץ, הרה"ק רבי חיים אלעזר שפירא זי"
הזעקה שמרעידה את אמריקה. וינברגר ומייזלס ב'מפעל', שרים את קריאתו של הרבי ממונקאטש זי"ע
ע, בעל ה'מנחת אלעזר' ממונקאטש.
היה זה אירוע לא שגרתי, שהציפייה אליו הייתה עצומה. בתו של הרבי נולדה לאחר שחלפו שנים רבות מנישואיו, ונפשו נקשרה בנפשה. בכל שבת ראו בני ביתו כיצד הרבי אינו מקדש לפני שבתו מגביהה עבורו את הכוס. עתה, בהגיעה למועד חופתה, עמדה להינשא לחתנה העילוי, רבי ברוך יהושע ירחמיאל רבינוביץ, כך שאין פלא כי השמחה הרקיעה שחקים.
עד היכן גאתה ההתרגשות, זאת נוכל ללמוד מהפרטים סביב החתונה: עלותה הגיעה לכדי 100,000 קורונה – סכום עתק שמומן על ידי קהילת מונקאטש. אלפי אורחים מאירופה כולה ואפילו מארצות הברית הרחוקה הגיעו להשתתף בה, לצד יותר מחמישים אנשי תקשורת סקרנים שבאו לסקר את האירוע עבור החתונה העולמית. שש מאות עניים הוזמנו לסעודה.
אולם גולת הכותרת בהתעניינות סביב החתונה קשורה לעובדה הבאה: שמעה של החתונה הגיע עד לארה"ב הרחוקה, וחברת התקשורת האמריקנית 'פוקס' החליטה לשגר להונגריה צוות צילום מיוחד, שיתעד את החתונה החסידית, כך שניתן יהיה לשתף בה גם את הציבור האמריקאי. 'פוקס' שילמה לקהילת מונקאטש סכום עתק עבור זכויות הצילום והתיעוד, שעורר סנסציה אדירה, ואף קולות התנגדות בעקבות החידוש הלא מוכר באותם ימים.
אולם זמן רב לאחר ששככה הסערה (אגב, הרבי ממונקאטש זי"ע עצמו ביקש מאוחר יותר להשמיד את התשליל) – השתמר התיעוד הייחודי, הודות לאותו צוות צילום. בתיעוד המוסרט נראית החתונה החגיגית שנחגגה בפאר ובהדר והיא משכה אליה את תשומת ליבה של יהדות אירופה כולה.
הרבי לא התעניין בדעת הקהל, לא הפולנית ולא ההונגרית, ובוודאי שלא האמריקאית. הרבי נודע כקנאי ללא חת, עד כדי כך שאפילו ה'אגודה' שהוקמה אז בפולין נתפסה בעיניו כפורצת גדר והוא לחם למנוע את התפשטותה להונגריה. לכן, ההתעניינות התקשורתית לא העסיקה אותו.
בדרכו לחופה, הרבי שם לב למצלמות התקשורת וצעק מקירות ליבו. הרבי ממונקטאש זי"ע כפי שנקלט בעדשת 'פוקס', משמיע את הקריאה הנוקבת שיועדה לאזני יהודי ארה"ב
בדרכו לחופה, בעודו ישוב על המרכבה, נתקל הרבי בצוות הצילום שנשא בידיו מצלמות אימתניות, מהסוג שלא היה שכיח באותם הימים באירופה.
מה זה? תהה הרבי מול המצלמות המוזרות, ומלוויו השיבו לו כי אלו צלמים שהגיעו מארה"ב, במטרה להעביר את מראות החתונה אל מעבר לים.
ואפשר גם לשמוע בתמונות האלו? שאל הרבי.
ההפתעה הייתה רבה. ההתעניינות של הרבי בצלמי העיתונות בשעה הגדולה בחייו, נראתה תמוהה. הפליאה התעצמה, כאשר הרבי נעצר. הוא פנה אל עבר הצלמים האמריקאים, כשהוא מדבר אליהם כביכול, אך קריאתו מופנית דווקא לאלו שנמצאים מעבר לים, באמריקה, ה'גָאלְדֶענֶע מדינה' כפי שהיא כונתה באותם הימים:
"זאָג אִיךְ אַייךְ, מַיינֶע בְּרִידֶער אִין אַמֶרִיקֶע! הִיט שַאבֶּע'ס, וֶועט עֶנְק גוּט זַיין!" (אני אומר לכם, אחיי באמריקה: תשמרו שבת – יהיה לכם טוב!)"
מייד לאחר שאמר את דבריו, פנה לעבר הכרכרה המהודרת הרתומה לשני סוסים לבנים, שהוליכה אותו אל החופה.
אותה קריאה, בת כמה מילים בסך הכל, עשתה רושם עז וחדרה ללבבות. יהדות אמריקה, שבאותן השנים התמודדה עם ניסיון לא קל של שמירת שבת, נחשפה לקריאתו של הרבי, ורבים מהיהודים ביבשת הזהב שאבו ממנה כוח ותעצומות. מאז, מספרים יודעי העיתים, חלה בלימה בתופעה שהייתה שכיחה מאד קודם לכן: יהודים שהקפידו על קלה כבחמורה יצאו להתפלל בשבת בבית הכנסת ולאחר מכן צעדו לבתי החרושת בהם עבדו בעמל.
כעבור שבע ושמונה שנים, כאשר פליטי אירופה הרבים יגיעו לחופי ארה"ב, לאחר שעלה הכורת על ארצם, הם כבר ימצאו יהדות מבוססת יותר, שבה שמירת השבת כבר הפכה לדגל. לפחות אותה התמודדות של שמירת השבת כבר תיחסך מהם.
חלפו תשעים שנה, ומתברר שהקריאה עודנה מהדהדת.
האוצר נמצא מתחת לגשר. פינה עם מיכשור עתיק שעדיין בפעולה במפעל הנוצות
דברי צדיק עושים רושם. אותה קריאה שהופנתה אז אל יהדות אמריקה – פתאום הוצתה מחדש. לאחרונה ממש, הקריאה נשמעת שוב באוזניהם של יהודים רבים, באמריקה אך לא רק בה. הטריגר: 'קליפ' מושקע שבו נוטלים חלק מיטב הזמרים של אמריקה החרדית, שהשתתפו בהצגה המשחזרת את הקולות והמראות של אותם ימים ראשונים באמריקה. הם לבשו את בגדי התקופה, נכנסו לתוך התפאורה הישנה, והוציאו לפועל הפקה אומנותית שמחיה מחדש את קריאתו האלמותית של הרבי ממונקאטש ליהודי אמריקה:
"הִיטְ'ס שבת – וֶועט אַייךְ גוּט זַיין! תשמרו שבת – יהיה לכם טוב!"
ופתאום, אותן המילים שהרעידו אז את הלבבות, מטלטלות את ארה"ב שוב.
כוחו של ניגון
רבים מאוד נחשפו לקליפ החדש. מאז שראה אור לפני שבועות בודדים, הוא כבש בסערה את ארה"ב, התפשט לארץ, ונצפה עד כה מיליוני פעמים. עם זאת, גם אלו שיודעים לחזור בעל פה על המחזה שנראה בהפקה שמיטיבה לקפל בתוכו את ההתמודדות באמריקה של אז – יתקשה לשער את היקף ההשקעה. אך בעיקר, קשה גם כעת לתאר את ההשפעה שיש לאמריקה הזו על יהודי אמריקה בימינו.
מי שעומד מאחורי הניגון 'טַיֶיערֶע אִידְ'ן אִין אמריקה' הוא הערשי ויינברגר, שהלחין את הניגון ואף שר אותו, יחד עם חבריו דובי מייזלס, ליפא שמלצר ומקהלת 'ידידים'.
"לפני שנתיים", מספר ויינברגר, "חיברתי את הניגון 'ירא שמיים' של שמילי אונגר. הניגון הזה 'תפס' חזק, ובעקבותיו אני מקבל שיחת טלפון מפתיעה. המתקשר הוא רב חשוב שלא הכרתיו והוא גם לא הכיר אותי, אך הוא אומר לי את המילים הבאות: 'הערשי, לפני עשרים שנה לא הייתי מעלה בדעתי שעשרות אלפי יהודים, גם כאלו שהרמה הרוחנית שלהם תהיה ירודה, יעמדו ויצעקו בהתלהבות 'טַאטֶע אִיךְ וִויל זַיין אַ ירא שמיים'. אבל זה קרה, וזה קור
הקפדה על כל פרט. 'מנהל המפעל' מגיע עם הקדילאק העתיקה לשערי המפעל
ה בזכות השיר שלך. מסתבר שיש לך כוח שאין למגידים ואין לרבנים, והוא כוח השירה".
הוא לא ביקש רק להחמיא. הייתה לו דרישה. "ההצלחה הזו אמורה לגרום לך לעשות משהו חשוב יותר", הוא אומר לי ומבקש: "כעת תלחין שיר נוסף, והפעם על שמירת שבת".
"שמעתי את הדברים", מספר ויינברגר, "והופתעתי: שיר על שמירת שבת? וכי מי לא שומר שבת? אך האיש שמעבר לקו, יהודי שיודע דבר או שניים, נאנח. 'הניסיון הגדול של דורנו הוא דווקא שמירת שבת. אינך מעלה בדעתך כמה יהודים עם שטריימל'ך, כאלו שנראים כמוני וכמוך, בעצם לא שומרים שבת, בטח לא בהידור, ובטח לא מקפידים מספיק על זמן כניסת השבת. שיר שלך, עם קריאה נוקבת לשמור שבת, עשוי ליפול על אוזניהם ולהפוך את ליבם'.
"זו הייתה שיחה אחת", מספר לנו הערשי ויינברגר, "אך לא התייחסתי. עוברים שבועיים, ולפתע פונה אלי עוד יהודי חשוב, כשגם הוא מגיע עם אותו מסר: תעשה ניגון כזה, אבל על שבת. חולפים חודשיים, ואני נפגש עם משפיע ידוע, וגם לו יש משהו לומר לי: הערשי, ניגון על שבת יצליח לעורר… הגעתי למסקנה שאם אני שומע משלושה יהודים את אותה בקשה, הלא דבר הוא. התחלתי לחשוב על העניין והפעם ברצינות.
"התלבטתי מאוד", משתף ויינברגר. "מטבעי אני לא אוהב להגיע לציבור ולומר מוסר. אז מה אעשה? אקרא לציבור לשמור שבת? לא מתאים. ואז, לפתע, אני נתקל באותו תיעוד ידוע שבו נראה הרבי ה'מנחת אלעזר' זי"ע כשהוא עומד ומתחנן בפני יהדות אמריקה: תשמרו שבת!
"המחזה של הרבי צועד לחופת בתו היחידה והאהובה, כשאין ספק כי בדרכו הוא מרגיש את אבותיו שירדו מלמעלה לשמוח עימו בשמחתו, ואז מתנתק מהכל ומפנה את הקריאה ליהודי אמריקה מעומק ליבו – הפכה לי את הקישקעס", הוא מספר.
"החלטתי מייד: השיר יתבסס על קריאתו של הרבי ממונקאטש זי"ע, שסבי ז"ל זכה להיות מחסידיו. כבר באותה הבלחה רגעית ראשונה ידעתי: לב יהודי לא יישאר שווה נפש, גם היום, מול אותה קרי
מפעלי היזע. דובי מייזלס שקוע ב'עבודתו'. לצידו נראה יואל הרש פוקס, מנצח מקהלת 'ידידים'
אה נוקבת".
רק משימה אחת נותרה: להלחין את המילים.
שנתיים של הלחנה
מתברר, שגם למלחין מדופלם כמו הערשי ויינברגר, משימה של הלחנת ניגון אינה דבר של מה בכך. שנתיים חלפו מאז שהלחין את הבית השני, העליז, שמושר על ידי ליפא שמלצר בהתלהבות מקפיצה, ועד שחובר החלק הראשון, האיטי, המתחנן, שמושר בקולו של דובי מייזלס, ידידו של ויינברגר והחברותא שלו.
"הייתי בדיוק באירוע בחו"ל", הוא משחזר. "ישבתי עם חברים, ואז הפציע במוחי הבית השני, השמח. שרתי את המילים 'טַיֶיערֶע אִידְ'ן אִין אמריקה', הציבור נהנה ושר בהתלהבות, אך אני ידעתי ש'זה לא זה'. לא מתאים להתחיל ניגון עם מסר כה נוקב, בשיר שמח ועליז. בכל זאת שרנו את השיר, והציבור דווקא נהנה. חברי יואליש טייטלבוים שומע את השיר, מתלהב, אך אני מצידי מצנן את ההתלהבות.
"חולפת שנה. אני יושב בבית, לומד בספר 'באר מים חיים', מרגיש את אור השבת מתפשט בי, ושוב מנסה לשיר את השיר. אך גם הפעם, זה לא הולך. עוברים כמה חודשים, ובפסח אני מקבל שוב מסר משמיים. הפעם מי שפוגש אותי הוא מכר שלא-עלינו מתמודד עם ניסיונות קשים בשמירת שבת. גם הוא אומר לי: 'תעשה ניגון על שמירת שבת, אולי זה יועיל'. אני אומר לו: 'הלחנתי מאות ניגונים, מדוע דווקא על שבת?' אך הוא מתעקש: 'אינך יודע כמה יהודים בסביבתך הקרובה מתמודדים עם הניסיון הזה. תלחין שיר, אולי זה יעורר אותם'…
"'אבל יסתכלו על כך מוזר', אני אומר לאותו חבר. 'מי לא שומר שבת, ומי שלא – מדוע שיתעורר מניגון, מרגש ככל שיהיה?'
בית סבא. הרשי עם סבו בעל המפעל, הנגיד ר' יהושע ברך ויינער
"אך הוא לא מניח לי. 'זו השליחות שלך', הוא אומר לי, 'יש לך כבר 'בית' אחד – אז תמצא את השני ותוציא את השיר. ואם יסתכלו מוזר, אז יסתכלו. האם בשביל זה באת לעולם, כדי לקבל מחמאות?'
"בתקופה הבאה אני מנסה שוב, ושוב, ושוב. אני יושב עם חברי דוד שטענדיג על הפסנתר, מספר לו כי יש לי 'תנועה' חדשה, אך איני מצליח להוציא אותה. אני שר שוב את הבית השני, מנסה למצוא לו פתיח, ולא מצליח. הפעם זה כבר מתסכל אותי. אני רואה שאכן הניגונים שיוצאים על השבת מצליחים 'לתפוס' ולהתפשט. כל הזמן יוצאים קליפים וניגונים על ליל שבת. המילה שבת, כך מתברר, מצליחה לחבר אליה יהודים מכל הסוגים. רק אני, משום מה, לא מצליח להלחין ניגון שיסחוף יהודים רבים ויחבר אותם לקדושת השבת.
"ואז קרתה לי תאונה. אני נוקע את הרגל, ונאלץ לשכב שלושה שבועות בבית. באחד הימים מגיע לבקר אותי חברי דובי מייזלס. דובי הוא יהודי שכולו שבת: אביו הוא הרבי מקאמינקא, יהודי שהשבתות במחיצתו נודעות לשם דבר. אני שר באוזניו את הניגון, והוא מתחיל לשיר ולרקוד. 'זה השיר שלי', הוא אומר לי ואני מוצא את עצמי מחבר פתאום, באורח פלא, את ה'פאל', שלו חיכיתי כל כך, את הבית הראשון שהיה חסר"…
ניגון נולד.
דובי גוט שאבעס
אבל גם אז, הניגון עוד לא יוצא לאוויר העולם. 'לכל זמן ועת', אמר החכם מכל אדם, וגם לניגון זמן משלו. ויינברגר ממשיך להתלבט, שכן לא מדובר בניגון קל. זו יצירה סבוכה, שמורכבת מכמה 'סולמות' שמתחלפים תוך כדי השירה. ויינברגר לא היה שבע רצון.
"ואז אני שומע ששרים את השיר שלי. אני מופתע מאיפה ואיך הוא יצא, ומגלה כי אלו שהיו באירוע שבו שרתי את הבית השני לבדו, לפני שנה, התלהבו מהניגון והם שרו אותו כך, וכך הוא הולך ומתפשט. אמרתי לעצמי: 'הערשי, הקב"ה הביא לך ניגון, ואם אתה לא תוציא אותו – הוא יצא בלעדיך'. פניתי לחברים, לדובי שישיר, למקהלת 'ידידים' שתלווה, לליפא בראך שערך את המוזיקה וביצע את העיבודים כשהוא עושה זאת עם 'גרטל', בדחילו ורחימו, ולמפיק מאיר אונגר, ממנו ביקשתי שיוציא את הקליפ. (שימו לב לרשימה ותיווכחו: כל אנשי המקצוע, צלמים מפיקים ומעבדים, כולם חרדים. עוד 'חיזוק' לטוריו של עמיתי, רפאל וואהל – י"ה). והנה, זו התוצאה"…
דובי מייזלס, הופתעת מהתוצאה?
"לא", עונה מייזלס מייד. "מייד כששמעתי את הערשי שר את השיר הזה, כשהוא שוכב על מיטתו עם רגל מגובסת, הרגשתי שיש לנו משהו חזק ביד. ה'עוילם' יאהב את זה. ואכן, לא טעיתי"…
מה תפס אותך בשיר?
"האמת, אני מתחבר לכל מה שקשור לשבת. רבים קוראים לי 'דובי גוט שבת', שכן רבים מהניגונים שחיברתי קשורים לשבת, כמו 'ק-ה ריבון עלם', 'שבת שלום ומבורך', 'נשמת כל חי' ועוד. וזה לא מפתיע. כמי שגדל ב
התחברו רגשית לפרוייקט, בזכות הסבים ששמרו שבת במסירות נפש. מאיר אונגר, מפיק הקליפ, יחד עם ליפא שמלצר בעת העיבוד
ביתו של אבי, הרבי מקאמינקא שליט"א, השבת הייתה מאז ומעולם מרכז הבית. אנו 11 אחים, ומאז שאני זוכר את עצמי אני מחכה לסעודות השבת שעורך אבי. תמיד היו לנו אורחים, תמיד יש אווירה שמחה. ואבא, שידוע כפה מפיק מרגליות, מדבר 'תורות' תוך כדי.
"גם בבית המדרש שלו, בו מתפלל גם ידידי הערשי, ידוע שלא מדברים בתפילות, בעיקר בשבת, ואת השמחה שמרגישים שם ב'לא תבושי' בקבלת שבת – אי אפשר לתאר. אני לא מסוגל לעבור שבת בלי אורחים, בלי סעודות שבת שנמשכות שעות. אני מרגיש בכל שבת שאיני יכול להפסיק את העונג הזה"…
אבל הפעם הייתה לו סיבה נוספת: "המילים של הרבי ה'מנחת אלעזר' ממונקאטש זי"ע גרמו לי צמרמורת של ממש. הוא היה מיודד עם הסבא רבא שלי, רבי דוד מאיר מייזליש זי"ע, בעל ה'בניין דוד' מאיהעל שאני קרוי על שמו. סבי ז"ל אף קיבל 'ברכה' באותה חתונה ידועה במונקאטש, שבה השמיע הרבי זי"ע את אותה קריאה שאותה זכיתי לבצע על אדמת אמריקה"…
לצד הגעגועים לשבת, דובי הכיר מקרוב גם את הסיפורים על ההתמודדות הלא קלה שאפיינה את יהודי ארה"ב באותם הימים. "סבי, הרב מוויצען זצ"ל, התגורר אחרי המלחמה בשיקאגו. שם היה קשה מאוד לשמור שבת, והוא נאלץ לוותר על מקומות עבודה רבים בשל מסירות נפשו על השבת. הוא זה שהביא רוח של שבת לשיקאגו, כשבהמשך כבר היו שם יהודים רבים שבזכותו החלו לשמור שבת. כאשר שמעתי על הרעיון של קליפ על השבת ויהודי אמריקה – התחברתי מייד".
אוצר מתחת לגשר
כעת נשאר לגשת לביצוע.
"הערשי פנה אלי", מספר מאיר אונגר, "ושיתף אותי ברעיון. מאותו רגע, גלגלי השיניים במוח החלו לעבוד בעוצמה"…
אונגר, בשנות העשרים לחייו, נחשב ל'המפיק', בה"א הידיעה של אמריקה החרדית. הוא כתב בחייו לא מעט מחזות שתורגמו לקליפים, אך הפעם הוא זיהה משהו עוצמתי. הסיבה, הוא אומר, היא תחושה כאילו הוא חוזר עשרות שנים לאחור:
"מתוך כל אלו שהשתתפו בהפקה הזו, אני היחיד שכל הסבים שלו התגוררו באמריקה עוד בשנים שלפני המלחמה, והם אכן עברו את הניסיון הזה, שבת אחר שבת". פניתי ליענקי אורלינסקי, מנה
"יש לך כח לעורר את הציבור, יותר ממגידים". מלחין הניגון, הזמר ויוזם הפרוייקט, הרשי ויינברגר, במעלית שבמפעל. משמאל נראה הידיד והחברותא, ללימוד ולנגינה: דובי מייזלס
ל מקהלת 'ידידים' שנרתם לנושא יחד עם מנצח המקהלה יואלי פוקס. הבעיה הייתה המיקום, ה'לוקיישן'. איפה ניתן למצוא מפעל שבו יהיה ניתן להמחיש את החיים בבתי החרושת לפני תשעים שנה?"
אבל בסיפורים, האוצר נמצא בסופו של דבר מתחת לגשר. התברר שבדיוק לסבו של המלחין, הנגיד ר' יהושע ברך ויינער, אב אימו של הערשי ויינברגר, יש מפעל לייצור כריות מנוצות אווז. אונגר, שכבר הספיק לבקר בכמה מבנים של מפעלים והתאכזב, מגיע לבית החרושת של הסב ועיניו אורו: המפעל מתנהל בדיוק כפי שנראה מפעל לפני עשרות שנים. הקידמה, כך נראה, פסחה עליו לחלוטין. המכשירים עתיקים. הלבנים האדומות לא סוידו מעולם, מכונות התפירה לא שודרגו מזה מאה שנה ואפילו המעלית נותרה כשהייתה…
מכאן החל מרוץ נגד השעון ("הערשי ביקש שנצליח להפיק תוך שבוע. בסופו של דבר הצלחנו בשבועיים"), במטרה להשיג את כל הפריטים שישמשו כתפאורה. "הצופה לא מסוגל להבחין בכך", מגלה אונגר, "אך ישנם עשרות ואפילו מאות פריטים על הסט שנראים להרף עין, אך חשיבותם רבה. כך למשל, בקבוקי הסודה שמונחים על שולחן השבת. הפכנו את כל אמריקה עד שהגענו למפעל שעדיין מייצר את אותם בקבוקי זכוכית, שעליהם מותקנת משאבה עם מיכל גז שהופך את המים למי סודה ('סיפולוקס' – י"ה), בדיוק כפי שהיה נהוג לפני עשרות שנים. מסתבר שגם בעידן הנוכחי של בקבוקי הפלסטיק יש כאלו שצורכים עד היום את אותם בקבוקים, וכך הצלחנו לשים את ידינו על הבקבוקים שניצבו על השולחן לתפארה, בדיוק כמו פעם"…
שני 'מנהלי המפעל' הגויים, שמתבוננים במבע חמור סבר ביהודים שקמים ועוזבים את המפעל בשעות אחר הצהריים של יום שישי ומוסרים לידיהם את מכתב הפיטורין – עברו תהליך מורכב של הלבשה, איפור והתאמה, עד שקיבלו את המראה המושלם של מנהל מפעל בארצות הברית של שנות החמישים. כך נוצרה תפאורה מושלמת, שמאפשרת לצופה לחוש ממש את פיק הברכיים של עובד היזע – דובי מייזלס – שעה שהוא מקבל לידיו את הטופס האדום והאימתני – טופס הפיטורין, שבראשו מתנוססות שלוש המילים המצמיתות באותן שנים עד כדי חרדה קיומית: "Termintion of "employment (הפסקת עבודה). "לסבי", מספר אונגר, "היו במגרה כמה טפסים כאלו. הוא שמר אותם", מספר מייזלס.
השקיע שעות בקליפ. המפיק מאיר אונגר.
מסדנאות יזע לטכנולוגיה מודרנית
הפריטים הנוספים על השולחן הם טלפון חוגה עתיק ולוח שהיה נפוץ במפעלים בשנות החמישים. "אפילו המעלית", חושף אונגר, "פעלה רק כשלחצו על הכפתור והשאירו דלת פתוחה. וכך אנו מצלמים את המקהלה שרה לה במעלית, מנסים פעם אחר פעם, עד שמגיעים לתוצאה המבוקשת. הסבא, בעל המפעל ר' יהושע ברוך, עמד מהצד ושמר עבורנו את דלת המעלית פתוחה"…
ואז מגיע רגע הניסיון. אל המפעל מגיע ה'מנהל', סיגר קובני תחוב בפיו. הוא יוצא מתוך מכונית קאדילאק אמריקאית רחבה ועתיקה. "לא היה קל להשיג מכונית כזו, שהייתה על הכביש לפני שבעים שנה ועדיין מתפקדת כיום. בסוף מצאנו קאדילאק דאוויל, מודל 1976".
אבל אז צץ אתגר חדש: "היה מסובך לצלם את הקאדילק בלא שאף מכונית חדישה לא תיכנס ל'פריים' ותגרום לחוסר אמינות", מספר אונגר. "צילמנו פעם אחר פעם, כשבכל פעם שבה היה רמזור אדום ניצלנו את ההזדמנות והוצאנו את המכונית, אך שוב ושוב נכנסו לנו מכוניות אחרות לתמונה. רק אחרי כמה סבבים הצלחנו ללכוד אותה לבדה, בלי שמכונית עדכנית תיראה באופק".
פרויקט מורכב בפני עצמו היה איתור הבית שבו צולמו סעודות השבת. מדובר בבית עתיק בשכונת וויליאמסבורג, שבו מתגוררת כיום משפחה לא יהודית, והוא לא השתנה זה מאה שנה. "את כל הצילומים הללו עשינו בתוך שש שעות בלבד. קיבלנו את יום ראשון שבו המפעל שובת. יכולנו להתחיל לצלם רק בצהריים, ובשעה 6.30 כבר נאלצה המקהלה לצאת לאירוע".
איך הצלחתם?
"האמת שוויתרתי על קטע אחד מתוך התסריט. היה קטע נוסף שבו היה אמור להיראות הגוי, מנהל המפעל, כשהוא צועד בשעת לילה ברחוב, והוא שומע את קולות השירה שעולים מביתה של המשפחה היהודית. הוא מסתקרן ומציץ פנימה במבט מקנא. אך את הקטע הזה לא הצלחנו להכניס"…
מה שכן קורה בהמשך, הוא המעבר החד לאמריקה של ימינו. את הקטעים הללו הם מצלמים בביתו של ליפא שמלצר במונסי.
ליפא, מה מבחינתך המטרה?
"המטרה שלי היא, להמחיש את ההתמודדות שאיתה מתמודד הציבור האמריקאי היום – וזה החיבור הנוראי והממכר לטכנולוגיה. אנשים מחוברים לחלוטין למכשירים, עד כדי כך שישנם כאלה שלא עלינו ולא עליכם
הנייר האדום שהילך אימים. ה'עובדים' מקבלים לידיהם את הטופס המפחיד: עבודתך הופסקה
נכשלים ולא מצליחים להיגמל מהם גם לא בשבת. ולדעתי, כשהרבי ממונקאטש זי"ע קרא לפני תשעים שנה ליהדות ארה"ב לשמור שבת, הוא ראה בעיני קדשו את ההתמודדות הנוכחית, והוא קורא גם לנו: הִיטְס שבת, עֶס וֶועט אַייךְ גוּט זַיין".
כאן אנו נסחפים באחת ל'בית' השני, העליז והמקפיץ, שאותו מבצע ליפא, כדרכו בתזזיתיות סוחפת. הוא מרקד בהתלהבות בסלון ביתו, לא לפני שאנו רואים אותו קם בבהילות מהאולפן הביתי, מתנתק מהמחשבים, מכבה את הפלאפון, ואפילו דואג להתפטר משעון היד, שכמיטב המסורת האמריקאית העדכנית, הוא אינו אלא מכשיר חכם. רגע לאחר מכן הוא דוהר במדרגות לעבר המטבח, מטפל בסירים המבעבעים על האש. דור דור וניסיונותיו…
סימנים מלמעלה
ההצגה המושלמת נגעה בלבבות רבים. השיר הפך ללהיט, ויואל הערש פוקס, המנצח של מקהלת 'ידידים', מספר ל'משפחה': "אנחנו מקבלים תגובות מדהימות. כתבתי תוכניות רבות, ביצענו מחזות מגוונות, אך לא הייתה עוד פעם אחת שקיבלנו תגובות ומשוב מדהים כל כך מהציבור. ההפקה הזו הצליחה לתת מה שנקרא 'אגרוף בבטן' ליהדות אמריקה של ימינו".
גם פוקס, כיתר חבריו, חש חיבור רגשי לתוכן. סבו התגורר בדטריוט שבמדינת מישיגן, אליה הגיע מפולין. "בכל יום ראשון הוא נאלץ לחפש לעצמו עבודה חדשה", הוא מספר. "הוריי סיפרו, שעל אף שהוא פוטר בכל יום שישי מעבודתו – הוא הגיע הביתה שמח ומאושר. הוא לא שידר מסכנות והקרבה. ההיפך, הוא היה גאה בשמירת השבת ואת השמחה הזו הוא הנחיל לילדיו".
אותו פרק שנחרת בדברי המים של יהדות אמריקה – היה מודחק ומושתק במשך שנים. "רבים לא ידעו בכלל מה עבר על הסבים שלנו, עם מה התמודדו. הפרק הזה משום מה הועלם. אבל כעת, בזכות הניג
"סבא שמר את הניירות האלו". הטפסים האדומים מונחים במגירה
ון והקליפ, פתאום אנשים מתחילים להבין, מתחילים לדבר על התקופה הזו ולהבין מה עבר על זקנינו ועם מה הם נאלצו להתמודד".
לדבריו, מה שהם ראו לכל אורך הדרך – הייתה סייעתא דשמיא אדירה. "השילוב הזה של הערשי, שיש לו יכולות מוזיקליות מדהימות, יחד עם הקול המתוק של דובי, שלא לדבר על כך שהצלחנו לצרף את ליפא, הפך את הביצוע וההצגה ללהיט פופולארי. ואני לא מדבר על כל מה שראינו בדרך. עצם הדבר שמצאנו את המפעל של הסבא, הייתה מבחינתנו גילוי מדהים מלמעלה שאנחנו בדרך הנכונה. כולנו נתנו את הלב והנשמה. אפשר לראות בצילומים הסופיים, איך נוצצות העיניים לכל מי שהיה שותף.
כל יהודי מתחבר
אם מעניין אתכם מה הסכום שהושקע בפרויקט, אונגר מספר שמדובר ב-21,000 דולרים. "אומנם כולנו עבדנו בחינם, השקענו עשרות שעות, צילמנו בתוך פרק זמן קצר בשלוש זירות, והעלות הייתה בהתאם".
מי מימן את זה?
"יהודים טובים שהתלהבו מהרעיון והשבת מדברת אליהם. קיבלנו כמה תרומות, וכך יכולנו להוציא את המיזם אל הפועל. רק אחרי שהשיר יצא אנחנו מבינים עד כמה הוא היה נחוץ. יהודים מתקשרים ואומרים תודה.
אין עבודה, העתיד לוטה בערפל, אך שמחים בשמחת השבת. מתוך הסירטון
מסתבר שכל מה שקשור לשבת, מצליח להרעיד נימים חבויים בלב".
גם הערשי ויינברגר, המלחין, מעיד שהוא מופתע מהתגובות. "שמעתי על מוסד שבו לומדים נערים שהתרחקו מהדרך. אחרי שהם שמעו את הניגון ואת קריאתו של הרבי מלפני תשעים שנה – משהו בלב שלהם זז. רבים מהם העידו לפתע שהם שוב שמרו שבת כהלכתה".
גם לדובי מייזלס יש סיפור מרגש. "התקשר אלי בחור ממש לפני שבת. הוא מספר כי ניתק קשר עם הוריו, והוא חי מחוץ לבית כבר יותר משנה. ביום שישי הוא שמע את הניגון, והוא החליט שאת השבת הזו הוא עושה בבית הוריו. הוא לא היה מסוגל להישאר לבד. הוא חזר".
"וזה מה שבאמת מדהים בעיניי", אומר דווקא ליפא שמלצר, "החיבור שיוצרת השבת. בניגון הזה, אנו רואים שירה של כל הסגנונות, כל הגילאים, כשכולם חוברים לניגון אחד. זה כוחה של השבת, שמאחדת ומחברת. ובדיוק כמו בניגון, כך אנו רואים במוחש איך השבת מחברת את כל היהודים ואת כל המשפחות. בשבת מתאחדים כולם. ועכשיו, אותה קריאה של הרבי ממונקאטש זי"ע, נשמעת באמריקה שוב: 'יִידֶען אִין אמריקה', מתחנן הרבי, 'תשמרו שבת ויהיה לכם טוב'.
"בעבר", מסיים ליפא, "הניסיון היה להתנתק ממכונת התפירה ולאבד את הפרנסה. היום הניסיון הוא להתנתק מהחדשות והטכנולוגיה, ולשכוח מהעולם כולו כאשר השבת באה. אך כאז כן היום: יהודים רבים נשמעים לקריאה הזו, הם מתגברים והם שומרים שבת, ומרגישים שנהיה להם טוב".
אילו רק ידע הרבי ממונקאטש זי"ע כיצד קריאתו תמשיך להדהד אחרי תשעים שנה – – –
שמחים בשמחת השבת. הכנות לשבת כפי שהן נראות בהפקה המושקעת
***
ההסרטה שטלטלה
את אמריקה
קרב הגרסאות מאחורי הגעת הצוות האמריקאי לצלם את החתונה שבמהלכה קרא הרבי ליהודי אמריקה להתחזק בשמירת שבת
התיעוד בו נראה הרבי ממונקאטש זי"ע בחתונת בתו, שלוש שנים לפני פטירתו, נחשב היום לאחד מהתיעודים הנדירים והאיכותיים של יהדות אירופה לפני המלחמה. עם זאת, שאלות רבות עולות מהתיעוד הייחודי. אפילו אירועים מרכזיים אחרים, כמו מעמדי ה'כנסייה הגדולה' של 'אגודת ישראל', שריתקו אליהם את כל יהודי אירופה, לא זכו לכיסוי תקשורתי נרחב וכמעט ולא נותרו מהם הסרטות שאז היו יקרי המציאות, מלבד ההסרטה הקצרצרה של ה'חפץ חיים' זי"ע ב'כנסייה הגדולה', שנחשפה לפני שנים מספר.
כאן, לראשונה, אנו נתקלים בהסרטה ארוכה ומושקעת שבוצעה בידי צוות צילום אמריקאי, שיצא במיוחד מארה"ב להונגריה, כשהוא מקפיד להסריט את כל החתונה, החל מההיערכות לפניה, והמשך ברבי היוצא לחופה כשהוא יושב בכרכרה הדורה, הריקודים, וכמובן קריאתו הנוקבת של הרבי שאותה הפנה לאלו שיצפו בתיעוד בהמשך. לצד זאת, בתיעוד נראית גם תנועת הנוער הציונית שפעלה באותן שנים במונקאטש.
מופתעים מהתגובות הרבות. הזמרים ומקהלת 'ידידים' בבית העתיק. בראש השולחן: המלחין הרשי וינברגר יחד עם דובי מייזלס
מה עומד מאחורי נסיעת הצוות האמריקאי למונקאטש? החוקרים החסידיים חלוקים בדבר. ישנם שטוענים כי החתונה אכן ריתקה אליה תשומת לב עולמית, כאשר אפילו בעיתונות התקופה אנו מגלים ביקורת על חסידות מונקאטש, שהתלוננה על כך שהאירוע עלה לה סכום עתק של מאה אלף קרונות. פרט לכך, ישנם דיווחים על האלפים שנוהרים לחתונה ברכבות מיוחדות, כאשר הרשויות המקומיות נרתמו אף הן, דואגות לתאורה ואפילו לשמירה על הסדר: החתונה אובטחה על ידי כוחות משטרה מקומיים שנראים בתיעוד כשהם מפלסים את הדרך לאדמו"ר.
עם זאת, ישנם הטוענים כי צוות הצילום נשכר על ידי משפחת האדמו"ר. אותה גרסה, שהופצה ככל הנראה על ידי מתנגדי האדמו"ר, שהיה ידוע בתקיפותו נגד התנועה הציונית וגם זו האגודאית – כי רשת 'פוקס' האמריקאית שילמה למשפחת האדמו"ר בתמורה לזכויות הצילום. לפי גרסה זו, רק בשלב מאוחר יותר הודיע ה'מנחת אלעזר' כי הוא מתנגד לצילום החתונה ואף דורש להשמיד את סרט הצילום. ב'פוקס' סירבו, ואף עתרו בנושא לבית המשפט בארה"ב.
נראה שהגרסה הנכונה יותר היא, שהאדמו"ר התנגד מלכתחילה לצילום החתונה, ובוודאי שלא שילם על כך. העיתון היהודי של מונקאטש, אף פרסם על כך מחאה בזמן אמת.
כך או כך, למרות הסתייגותו מהעניין, ניצל הרבי את ההזדמנות, וכאשר הוא נתקל במצלמות הוא העביר באמצעותן את הקריאה שיצאה מעומק ליבו – והיא נכנסה לליבם של יהודי ארה"ב: שמרו שבת, ויהיה לכם טוב!
אחרי תשעים שנה, אולי ניתן לשער שהאדמו"ר במרומים מרוצה מהתוצאה.
