מייק האקבי הוא כל מה שההסברה הישראלית צריכה ואין לה. בתקופה שבה העולם מסתער עלינו בקלשונים, שגריר ארה"ב קופץ ראש לצונאמי ומשיב מלחמה לכל מי שמשמיץ אותנו. ראש ממשלת בריטניה משתלח בישראל? האקבי עולה מולו ותוקף חזרה. הנשיא מקרון מכריז על מדינה פלסטינית? השגריר ממליץ לו להקים אותה בריביירה הצרפתית | בריאיון יוצא דופן ל'משפחה' הוא חושף את מאחורי הקלעים של המאבק ההסברתי, מתאר איך זה לעמוד כמעט לבד מול מנהיגי העולם ומסביר למה דווקא עכשיו ישראל חייבת להרים ראש ולא להיכנע | וגם: שיעור מאלף על דיבייט, הסברה ופייק ניוז
צילום: שמואל דריי, פלאש 90, לע"מ, איי פי, אלעזר פינשטיין
הנשיא אומר ועושה. עשן מיתמר מעל טהרן אחרי תקיפת חיל האוויר
כשמייק האקבי פותח את הריאיון הוא בוחר להתחיל בסיפור מדהים מהמאה ה־19, על וורדר קרסון, הקונסול האמריקני הראשון בירושלים. "קרסון", אומר שגריר ארה"ב בישראל, "היה תומך נלהב של היישוב היהודי, בתקופה שבה הארץ הייתה תחת שלטון עות'מאני".
עד כדי כך היה קרסון מחובר לעמנו, שבזמן מגוריו בארץ הקודש, אחרי שכבר עזב את תפקידו, הוא החליט להתגייר. וייקרא שמו בישראל: מיכאל בועז ישראל בן אברהם.
"צריך לשים את התמונה שלו כאן", אומר השגריר בחיוך ומצביע על כינור מרהיב התלוי למראשות שולחן כתיבתו.
אין זה מקרי שהאקבי מזכיר דווקא אותו. האקבי, כומר אוונגליסט, מעריץ את העם היהודי ומשוכנע עוד יותר מרבים כאן כי זכותנו על הארץ הזאת חלוטה ומובטחת.
זאת הייתה השקפתו לכל אורך הקריירה הציבורית שלו. בעת שכיהן כמושל ארקנסו, כשהיה קנדידט משמעותי שעשוי לזכות במועמדות מפלגתו לנשיאות ארה"ב, כאיש תקשורת פופולרי וכאיש דת נחשב. מעל הבמות הגדולות בארצות הברית של אמריקה האקבי שב וחזר על העמדות שהוא משמיע עכשיו אצלנו.
ככל שהשיחה מתפתחת אנחנו מבינים עד כמה עמוק החיבור שלו למקום הזה. קודמו בתפקיד מטעם ממשל טראמפ, דייוויד פרידמן, יהודי, דתי, איש הימין ההתנחלותי, היה כנראה רק מופע החימום לדבר האמיתי.
פרידמן, כבודו וזכויותיו במקומם, פעל בזמנים אחרים; לפני בוא המבול. האקבי הגיע לכאן בתקופה המורכבת והמאתגרת ביותר שידעה ישראל. האנטישמיות כבר איננה נחלתה של אירופה בלבד. סקרי דעת קהל בארה"ב מלמדים שהמגמה הפכה לצונאמי. הדור הצעיר, בגילי 24-18, עבר מעמדת המבקרים לעמדת התומכים. לא בנו, בחמאס.
יהיו הסיבות אשר יהיו, מברית א–מפלגתית איתנו זאת הפכה להיות ברית א–מפלגתית עלינו; נגדנו.
מייק האקבי, אדם נחוש באופיו ומנומק עד כדי כאב, מסרב להרים ידיים. הוא הפשיל שרוולים והסתער על זירת ההסברה, שננטשה לטובת הנרטיב הפרו–פלסטיני.
מול תמונות הרעב ששוטפות את המסכים באמריקה, חסיד אומות העולם בתפקידו כשגריר מתייצב באולפנים וממלא תפקיד הסברתי שבלתי ניתן להפריז ביעילותו.
דיפלומטיה לא יכולה להוציא ממך את המיטב שלך כשהאמת הפנימית שלך מחווטת להשקפות אחרות. האפקט על שומעיך מורגש כשהקישקע שלך (ביטוי שטבעו יועצי הנשיא אובמה כשניסו להסביר לו למה בישראל רואים בו דמות עוינת) מדבר אהבה עמוקה לעם היושב בציון.
על בריתות היסטוריות דיברו גם קודמיו. דמוקרטים כרפובליקנים. האקבי רואה זאת באופן עמוק יותר. ברית רוחנית, הוא מכנה אותה.
זאת, אולי, הסיבה ליחס המיוחד שלו לגדולי ישראל. ראינו זאת בין היתר במפגש יוצא דופן שקיים במהלך מלחמת איראן–ישראל (סבב א) בבתיהם של ראשי ישיבת סלבודקה, מרנן ורבנן הגאון הגדול הרב דוב לנדו והגאון הגדול הרב משה הלל הירש.
בתוך הבית, הרחק מהמצלמות, התפתח דו–שיח מרתק. מרנן האירו פנים לאיש היושב מולם, בהכירם תודה על עמדותיו, פועלו והתגייסותו האבסולוטית להנגשת האמת בעולם שבו היא הלכה לאיבוד.
במהלך השיחה העלו גדולי ישראל את מצוקת מעמד תלמידי הישיבות. האקבי הקשיב קשב רב. "בתור שגריר", אמר, "איני מוצא לנכון להתערב במחלוקת פנימית בתוך הממשלה הישראלית. עם זאת אני מבין שכשם שחשוב שיהיו חיילים כך חייבים להיות גם לומדים, שיזכירו מי אתם ולמה אתם כאן".
הוא אומנם איננו מתערב במלחמות היהודים, אבל נזכיר כי בואו למעונם של ראשי הישיבה התרחש זמן קצר אחרי שהמפלגות החרדיות איימו לתמוך בהצעה לפיזור הכנסת. זה קרה ערב המתקפה באיראן. האקבי, שותף סוד מלא–מלא, התקשר למרן הגרמ"ה הירש כדי לשכנעו שדגל התורה לא תפיל את ממשלת נתניהו בעיתוי רגיש כל כך.
הביקור, שהגיע לאחר מכן, בעיצומה של המלחמה, נועד להעמיק את הקשר שלו עם מנהיגי הציבור החרדי. משמעותו המיוחדת הובאה, שלא לומר הובעה, לידי ביטוי בצורה הטובה ביותר על ידי הרבנית אביגיל הירש, א"ח של ראש הישיבה מרן הגרמ"ה.
כאשר היועצים והמאבטחים חסמו את שדה הראייה שלה מחדר האוכל הקטן שבביתה, היא נשמעה אומרת: "בבקשה תזוזו כדי שאוכל לראות; זה אירוע היסטורי!"
בלי עניבה
ייחודיותו בכנותו. הוא אינו יהודי, אינו דיפלומט שבא לכאן אחרי קריירה ארוכה, ואינו מינוי של המערכת הממסדית. הוא מה שהוא: אוונגליסט, פרו־ישראלי, שלא מובך לומר בתקשורת הכללית: "בלי התורה אין דרך להתקדם לצדק ולשלום".
תמיכתו בישראל שוברת את מוסכמות הדיפלומטיה המעונבת. כך, למשל, כאשר נשיא צרפת עמנואל מקרון הכריז על כוונתו להכיר במדינה פלסטינית, תגובתו של האקבי הייתה חריפה: "מקרון, בהכרזתו החד־צדדית על 'מדינה פלסטינית', לא אמר איפה היא תהיה", כתב. "עכשיו אני יכול לחשוף באופן בלעדי שצרפת תציע את הריביירה הצרפתית, והמדינה החדשה תיקרא 'פרנס–אן–סטין'".
נטייתו לצטט מקורות יהודיים היא תופעה בפני עצמה. בין היתר הוא נוהג להזכיר את מרן החפץ חיים זיע"א, ובמאמר שפרסם ב'פוקס ניוז' בשנת 2018 כתב על "יום תפילה לכבוד הרב ישראל מאיר הכהן, שהקדיש את כל חייו לקידום כבוד הדדי ואזהרה מפני נזקי לשון הרע".
אתה לא דיפלומט סטנדרטי, אמרנו. פיך וליבך שווים.
"הנשיא טראמפ", אמר, "הוא דמות פוליטית מאוד לא שגרתית. אז אם אני דיפלומט לא שגרתי זה בהחלט הגיוני.
"הרקע שלי", הוסיף, "הוא בפוליטיקה ובתקשורת, לא בדיפלומטיה. אבל באזור הזה דווקא נראה שדיבור ישיר תואם יותר את הגישה של הממשל הנוכחי, ואולי גם תורם יותר ליעילות של שגריר".
וכל כך למה, שאלנו.
"כי לפעמים", השיב, "דיפלומטיה מבוססת על רכות לשונית, חסרת עוקץ, שפשוט איננה עובדת במזרח התיכון.
"אחד הדברים שאני אוהב בנשיא טראמפ זה שהוא מאוד שקוף. אני מאוד מעריך את זה בפוליטיקה; אותנטיות היא משהו שאנחנו בדרך כלל לא זוכים לראות בזירה הזאת".
אין ספק, אמרנו, שהנשיא טראמפ אומר את שעל ליבו. האם לדעתך זה מועיל ליחסיו עם מנהיגי העולם?
"תזוזו כדי שאוכל לראות". האקבי במענו של מרן הגרמ"ה הירש
"יכול להיות שלא כולם אוהבים את זה", אמר. "אבל אצלו אתה יודע שאין אחד בפה ואחד בלב. הוא לא מדבר בלשון כפולה, אומר דבר אחד לקהל מסוים ודבר שונה לגמרי לקהל אחר ואז אתה צריך לנסות להבין מתי הוא אמר את האמת.
"אבא שלי, שהייתה לו הרבה חוכמת חיים, היה אומר לי כילד: 'בני, אם אתה אומר את האמת אתה לא צריך לזכור מה אמרת, כי זה יישאר נכון גם בפעם הבאה שתגיד את זה. אז פשוט תגיד תמיד את האמת וככה לא תצטרך להמציא סיפור חדש בכל פעם'. יש בזה הרבה חוכמה".
אתה רפובליקני, אמרנו, אבל ההורים שלך הגיעו מרקע פוליטי שונה. "נכון מאוד", השיב. "הם היו דמוקרטים. בארקנסו לא היו רפובליקנים. אבא נהג להתבדח שהיו רק שבעה רפובליקנים בכל המחוז שבו גדלתי, וכולם היגרו לשם; אף אחד מהם לא היה יליד המחוז".
על שולחנו של האקבי מונחת תיבת זכוכית. בתוכה מטוס חמקן מדגם 2B הנודע ביכולותיו המפלצתיות לחדור אדמה מבוטנת ולהגיע עד למי התהום. במבצע 'עם כלביא', אחרי אין ספור הערכות וניחושים, הנשיא טראמפ שיגר את הפלא האמריקני להשלים עבור חיל האוויר הישראלי את השמדת מתקני הגרעין בפורדו ובנתנז.
"זאת מזוזה בצורת 2B", הוא מפתיע. "קיבלתי אותה מראש המוסד דדי ברנע, במסגרת ביקור שערכתי אצלו. היא עשויה מרסיסים של טיל בליסטי איראני".
זיק שובב מבליח במבטו. "אמרתי לו, 'דוד, אני מוכן לקבל את זה רק אם תבטיח לי שזה לא מכשיר ביפר'".
כל כך הרבה עומד על סדר היום, אבל השגריר הרים להנחתה אז פתחנו בחיזבאללה.
"זה היה הרגע הכי מדהים בתולדות הריגול", אמר בהתפעלות. "15 שנות תכנון מדוקדק, שכלל הקמת חברות פיקטיביות, ניהול עסקים באירופה והכל כדי להגיע לרגע האחד ההוא.
"אפילו כמות חומר הנפץ שהם שמו בכל מכשיר ביפר הייתה בדיוק במידה: מספיק כדי לפגוע או להרוג את האדם שמחזיק בו אבל לא את האנשים שסביבו, ובו בזמן לא יותר מדי כדי שהחומר לא יתגלה בקלות. כלומר, כל המבצע היה גאוני.
"אני תמיד מזכיר לאמריקנים שאנחנו מקבלים מישראל לא פחות ממה שאנחנו נותנים לה. יותר מדי אמריקנים חושבים שזה רחוב חד–סטרי ושהתרומה שלנו לעתיד של ישראל היא עצומה. הם לא מבינים שישראל היא תורמת משמעותית מאוד לעתיד שלנו, לא רק בחומרה צבאית, שזה חלק מזה, אלא גם בשיתוף המודיעין, שהוא חלק אינטגרלי ורציף בין ארה"ב לישראל.
"יש הרבה דברים שישראל יוצרת ומחדשת אך אין לה שוק מספיק גדול כדי להפוך אותם לרווחיים. אם הישראלים ממציאים את הטלפון הסלולרי או פרוצדורה רפואית בתחום הלב בבית חולים הדסה, היכולת להרחיב את הפיתוח בארה"ב, שבה יש 330 מיליון אנשים פוטנציאליים שישתמשו בו במקום תשעה וחצי מיליון בלבד – היא מה שהופך אותו להצלחה מסחרית.
"אבל", שב ואמר, "ישראל היא שהשקיעה במחקר ופיתוח. הם אלה שהגו את הרעיון, אם זו הקפסולה עם המצלמה שאתה בולע, אם זה הסטנט בלב. אלה דברים שמצילים את חייהם של אמריקנים בכל יום, והם אפילו לא אומרים: 'תודה, ישראל, אנחנו מעריכים את זה'".
האקבי מאוד אוהב אותנו, מן הסתם שמתם לב, אבל הוא ממש לא מרוצה מהאופן שבו אנחנו מסבירים את עצמנו. "הישראלים יכולים לעשות יותר בתחום ההסברה", אמר. "לפעמים אני חושב שישראל תמיד נמצאת בעמדת מגננה; היא צריכה להיות הרבה יותר טובה במסרים שלה".
אפרופו הסברה, ממשל טראמפ, מלכות ניסית של חסד עבור יהודי העולם, מקדש מלחמה נגד האנטישמיות שמאז המלחמה עולה ופורחת בקמפוסים הנחשבים של ארצות הברית. ישראל כמעט לא נוכחת, אבל הבית הלבן הולך עד הסוף ושולל תקציבי עתק, מיליארדי דולרים, מאוניברסיטאות שאינן נלחמות במבוע השנאה ששוצף בתחומן.
חברות אישת. האקבי עם נתניהו בהנחת אבן הפינה לטיילת בבת ים ע"ש הנשיא טראמפ
ידענו נשיאים פרו–ישראלים, אמרנו. רייגן, בוש הבן, אפילו ביידן בתקופות מסוימות. אבל כמו הנשיא טראמפ לא הכרנו. מניין לדעתך, ביררנו, נובעת האהדה הכל כך גדולה שלו לישראל?
"אני חושב שחלק גדול מזה", אמר, "מגיע על רקע בסיס התמיכה החזק שיש לו בקהילה האוונגליסטית. בשנת 2016 הייתה לי איתו שיחה מעניינת שבמהלכה אמרתי לו שיש שני נושאים שאינם נתונים למשא ומתן אצל האוונגליסטים: האחד הוא סוגיית החיים, מה שנקרא פרו–לייף (נגד הפלות, י"י, א"ק), והשני הוא ישראל".
ואיך הוא הגיב?
"הוא הופתע מאוד. הסברתי לו שישראל היא עניין מקראי, עניין של 'אנשי הספר'. ולכן, בעבורנו זו שליחות. זה לא משהו שאפשר להתפשר עליו. יכולתי לראות שהוא ממש התפעל. הוא אמר שמעולם לא ידע את זה ולא שמע על זה.
"עם הזמן הוא גם למד למה. אני חושב שכיום זה לא רק חישוב פוליטי מבחינתו. קל להיות ציני ולומר: 'כן, טוב, הוא ראה שיש שם קולות ולכן רצה לומר 'אני בעד ישראל". אבל לא, זה הפך להיות חלק מהאמונה הפנימית שלו.
"לצד זאת, חתנו ג'ארד ובתו איוונקה הם יהודים, אז זה בהחלט הזיז עוד יותר את המחט. יש לו גם הרבה מאוד חברים ושותפים יהודים. לכן, החלק היהודי לא היה בעבורו סוגיה כל כך גדולה. ההפתעה הייתה שזה היה נושא נוקשה עבור האוונגליסטים אפילו יותר מאשר עבור היהודים האמריקנים".
סבב נוסף בוא יבוא
בזמן ששורות אלו נכתבות מזהים במודיעין תנועות בלתי שגרתיות באיראן. ההנחה המשותפת לכלל הגורמים במערכת הביטחון היא שהסבב הבא ממתין מעבר לפינה.
מעל פני השטח בכירי הממשלה האיראנית משדרים התגמשות ומביעים הסכמה להפחית באחוזי העשרת האורניום, ובלבד שיותר להם להעשיר. לעומת זאת, מתחת לרדאר האייתוללות נתקפו בולמוס רכישות שתכליתו לשקם את מערך ההגנה האווירית, להרחיב ולשדרג את פרויקט הטילאות הבליסטית וכנראה גם להשמיש מחדש את מתקני הגרעין שנפגעו קשות.
הנעלם הגדול הוא כמה זמן זה ייקח. 'זה' פירושו – התגובה שללא ספק תבוא.
שאלנו את השגריר מהי מפת הדרכים של הממשל למניעת חידושו ושיקומו של פרויקט הגרעין האיראני. "אנחנו נחושים למנוע מאיראן נשק גרעיני", השיב. "הנשיא ממשיך לומר להם את זה שוב ושוב. לא נשק גרעיני ולא העשרת אורניום".
ועדיין, אמרנו, גם אחרי המלחמה האחרונה הרטוריקה של בכירים במשטר מזלזלת באיומים. הם אומרים שבסוף טראמפ תמיד נבהל ובורח.
"במקום שממנו אני בא", אמר האקבי, "יש ביטוי שאומר: 'אין השכלה בבעיטה השנייה של פרד'. אני לא יודע אם זה נשמע טוב בעברית, אבל המשמעות היא שאם הפרד בעט בך פעם אחת ואתה עומד שוב מאחוריו, כנראה שאתה טיפש.
"בכהונה הראשונה שלו הנשיא טראמפ הפעיל את 'הלחץ המקסימלי', והביא אותם לפשיטת רגל. הם היו צריכים להבין שהוא לא צוחק. אחר כך הוא המשיך לומר: 'אנחנו יכולים לעשות את זה בדרך הקלה, אנחנו יכולים לעשות את זה בדרך הקשה'. כלומר, הוא נתן להם כל רמז אפשרי בעולם, והם פשוט לא הפנימו. אני מקווה שעכשיו הם כבר קולטים שזה רציני.
"העולם צריך להפנים", אמר, "כשטראמפ אומר משהו, הוא מקיים. דיברנו על איראן, אבל גם בנוגע לישראל. כל הנשיאים, כולל ביל קלינטון, הבטיחו להעביר את השגרירות שלנו לירושלים. דונלד טראמפ הבטיח וקיים".
שטח הפקר
בדרך לנורמליזציה? טראמפ עם א – שרע ובן סלמאן
חזרנו למשבר ההסברה. שנאה כמו זו שמופגנת במערב כלפי יהודים לא ראינו מאז ראשית המאה הקודמת. הדאגה עצומה, התחושה היא חוסר אונים.
האם יש משהו שהממשל האמריקני יכול לעשות כדי להטות את בעלות הברית האירופיות להילחם באופן אפקטיבי יותר בגל העכור של האנטישמיות?
"אני חושב שאמריקה לוחצת די חזק על חלק מבעלות הברית האירופיות. בימים אלו, כשהקרקס של ועידת האו"ם פועל נגד מדינת ישראל, ארצות הברית הבהירה שהיא לא תשתתף. היינו מאוד ברורים בכך שאם הם צריכים ליצנים על הבמה הם לא יקבלו אותנו כחלק מזה".
הרטוריקה הזאת לא מכוונת רק לאוזנינו. כשצריך, הוא עולה לזירה וחובט במנהיגים בכל העולם, במיוחד באירופה, שמחניפים לבייס האסלאמיסטי ושוכחים את המחיר ששילמו אצלם בבית בראשית העשור הקודם.
כשראש ממשלת בריטניה קיר סטארמר ביקר את ישראל על התנהלותה, האקבי לא נותר חייב.
"אז מצפים מישראל להיכנע לחמאס ולהאכיל אותם למרות שחטופים ישראלים מורעבים?" תהה במרשתת. "האם בריטניה נכנעה לנאצים והשליכה להם אוכל? שמעת פעם על דרזדן, ראש הממשלה סטארמר? זה לא היה אוכל שהשלכת שם. אם היית ראש ממשלה אז, בריטניה הייתה מדברת גרמנית!"
השגריר לא הסתפק בכך, והמשיך: "כמה מזון שלחו סטארמר ובריטניה לעזה? בנימין נתניהו, ראש ממשלת ישראל, שלח שני מיליון טון מזון לעזה. כלום מזה לא הגיע לחטופים".
כששגריר בריטניה בארץ הגיע כמה ימים לאחר מכן לביקור במעון השגריר האקבי, אי אפשר היה להתעלם מהפיל שרבץ בחדר. "הוא בחור נהדר, סיימון וולטרס. אדם מאוד מכובד", אומר מייק האקבי. "אבל הדבר הראשון שיצא לי מהפה היה: 'תראה, אני מודע לכך שקראת את הדברים שלי. אתה יודע מה אמרתי. הרבצתי לבחור שלך די חזק, נכון?'
"ככה פתחתי את השיחה, כי לא רציתי שנשב שם כל אחד בפינה משלו ונעמיד פנים שהכל בסדר".
הוא הגיב בנימוס?
"לחלוטין. כן, ב־100%. כי אני לא ממש מסתדר עם חוסר נימוס…"
התגרה הפומבית בין ראש ממשלת בריטניה למקורבו של הנשיא טראמפ התפרצה ברקע הביקורת על החלטת הקבינט לכבוש את העיר עזה. האקבי משוכנע שהצדק לגמרי איתנו. "מה שקרה עם חיזבאללה", אמר, "הוא עדות לכך שאין תחליף לשימוש נבון בכוח.
"הרי הם תכננו לעשות בדיוק את מה שחמאס עשה ובהיקפים גדולים יותר. המהלומות שישראל הנחיתה עליהם סימנו מהפך אסטרטגי בזירה הצפונית: הצבא שלכם הצליח לבלום את חדירת חיזבאללה ולפגוע בו בעוצמה בדיוק ברגע שאיראן הייתה טרודה בחזיתות אחרות.
"המציאות הזאת אילצה את האייתוללות להפחית את התמיכה הכלכלית והצבאית בחיזבאללה, צעד שפגע קשות ביכולתו להתאושש. במילים אחרות, זאת הייתה הצטלבות נדירה של תזמון, לחץ בין לאומי ומהלכים צבאיים, שיצרה 'סופה מושלמת'".
אם אנחנו מבינים נכון, האקבי מכוון לחוסר הסבלנות של חלקים בעם להתמשכות המערכה. הם שכחו באיזה מצב היינו, במשך שנה שלמה, בגזרה הצפונית. זאת הייתה מלחמת התשה בעצימות שהוקפדה להישמר מתחת לרף המלחמה, כשצה"ל עוד לא התחיל לטפל באיום הלבנוני.
רוצה לומר: נגד טרור צריך להתנהל בכוח ובתבונה. אי אפשר להרים ידיים רק בגלל הזמן שחולף; נדרשת עבודת ניקוי יסודית, בהתמדה.
זה מבט עמוק על מלחמת שבע החזיתות. שכן, אילו היינו בוחרים לעצור שבוע אחרי האסון הנורא, אפשר לדמיין באיזה מצב היינו כעת. מבחינה קיומית, הרתעתית, בינלאומית. ואם היינו מפסיקים חודש אחרי? או חצי שנה אחרי, כשהיעדים טרם הושגו? עכשיו דורשים מאיתנו להפסיק כי על פניו נראה שבסייעתא דשמיא הצלחנו להפוך את הקערה על פיה. אך מול הטיעון הזה, ישראל אומרת: אומנם הפכנו את הקערה, אך המלאכה טרם הושלמה.
האקבי בוחר לשקף את עמדתו בשיתוף ממפגש מעורר השראה שקיים עם פדוית שבי. "פגשתי אישה ששמה ילנה טרופונוב. היא דוקטור לכימיה שגרה בניר עוז, והיא בילתה כמה חודשים בשבי. היא, כלתה והבן שלה, בחור רוסי ששמו סשה טרופונוב ושוחרר בעסקה שפוטין סידר, נחטפו בבוקר שבעה באוקטובר.
"ילנה גדלה כאתאיסטית בברית המועצות לשעבר. כשפגשתי אותה היא אמרה לי: 'אני דתייה עכשיו'. כששאלתי מה קרה, סיפרה שכשישבה בשבי אמרה לעצמה שזה לא הגיוני שהצבא החזק ביותר במזרח התיכון חדל להתקיים ביום אחד. זה הביא אותה למסקנה אחת: יש כוח עליון שמכוון את זה.
"יש פתגם עתיק שאומר: 'אין אתאיסטים בשוחות'. כלומר, ברגעים קשים נזכרים בקיומו של אלוקים. היא הוכיחה שזה נכון".
סוריה תחילה?
הרבה דמויות מתרוצצות בימים אלו בצירי התנועה שבין וושינגטון, המפרציות וישראל. אין ספור הצעות ויוזמות. מרביתן לא רלוונטיות. מבין כולן, שווה לעקוב אחר שתיים: ג'ארד קושנר וטוני בלייר. האחד חתן הנשיא שבכהונתו הקודמת נשא בתפקיד רשמי, השני ראש ממשלת בריטניה לשעבר ומקורב למנהיגי מדינות המפרץ.
שניהם מנסים לקדם יוזמה אזורית כוללת. הפסקת אש, השבת כל החטופים ונורמליזציה עם מדינות נוספות, בראשן סעודיה. כמבוא ליוזמה השניים מנהלים מגעים עם השר דרמר על הסדרים ביטחוניים בסוריה ובלבנון.
במרכז החדר עומד הפיל הגדול: סוגיית 'היום שאחרי' בעזה. האמריקנים מדברים על הפיכתה לעיר חכמה המנוהלת על ידי בינה מלאכותית ועל הקמת מוקדי תיירות על רצועת החוף שלה.
שאלנו את השגריר עד כמה אנחנו קרובים לפריצת דרך. "אני חושב", אמר, "שנראה כמה צעדים קטנים לפני שנראה את הדבר הגדול, אבל זה יקרה. הבאה בתור יכולה להיות סוריה, ואחריה לבנון".
אתה חושב שיש סיכוי להגיע להסדר עם סוריה ולבנון?
"יש תיאבון אמיתי משני צידי הגבול להביא לנרמול", השיב. "בהחלט יש לכך סיכוי. אף אחד לא חושב לרגע שהכל יהיה בסדר וטוב ושאנשים מוכנים להדליק מדורה, לחמם מרשמלו ולחגוג את השותפות החדשה. אבל זה מתקדם בכיוון הנכון. זה לטובתה של סוריה וזה לטובתה של ישראל. כולם מבינים שגבול מתוח אינו טוב לאף אחד, הוא רע לכולם".
עד כמה ניתן לסמוך על נשיא סוריה א–שרע שיעמוד בהסכם? הוא הרי טרוריסט בעברו.
"אכן, הרקע שלו הוא לא בדיוק של בוגר MIT עם תואר במדעי הרוח. יש לו הרבה על מה להתגבר. אבל כשהנשיא טראמפ החליט שהוא ייכנס איתו למעורבות ויסיר את הסנקציות בכפוף לתנאים שהציב, זה מחייב אותו".
ובעניין הזה, עד כמה זה היה נכון להסיר את הסנקציות עליו?
"כשהנשיא עשה את זה הוא הפתיע גם אותנו. ככל שחלף הזמן התברר שזה היה מהלך נבון וחשוב. א–שרע קיבל יציבות צבאית וכלכלית שלא הייתה לו. הוא לעולם לא היה מחזיק מעמד אפילו חודש בלעדי התמיכה שלנו.
"נוסף על כך, טראמפ מנע משחקנים רעים להפוך לשותפי הריקוד של א–שרע. אלו היו יכולים להיות סין או רוסיה".
מצד שני, טורקיה מעורבת מאוד במה שמתחולל בסוריה. היא הפכה לפטרון של א–שרע.
"ברגע שארה״ב החליטה שהיא הולכת להיות שותפה, ולעזור לו לעבור את התהליך הזה של הגעה לשלב של נרמול יחסים, לא רק עם ישראל אלא גם עם שאר העולם, אז המצב השתפר באופן משמעותי. הוא הרבה יותר טוב ממה שהיה קודם (בעת שבשאר אסאד כיהן בתפקיד, י"י, א"ק)".
פירות באושים
למרבה הדאגה, נקודת הממשק שמפגישה על מדרכה אחת שמאל קיצוני עם ימין רדיקלי היא היהודים. אחד מכיסי התמיכה המשמעותיים של טראמפ הוא תנועת Make America Great Again, המבקשת להחזיר את אמריקה לגדולתה. במילים אחרות, פחות מכובסות, כוונת מוביליה היא לנתק את ארצות הברית מתפקידה כמנהיגת העולם החופשי ולרכז את משאביה בצמיחתה של המדינה.
כמו בכל זרם, גם כאן ישנם כאלו שמדברים על תעדוף אך לא על ניתוק מוחלט; ישנם כאלו שמתכוונים למימוש הסיסמה הזאת בהידור רב. אלו כמו אלו לא באים לנו טוב, אבל עמדתם לגיטימית. שותפים לה, בין היתר, סגן הנשיא ג'יי די ואנס ובניו של טראמפ עצמו. אבל, וזה מה שצריך להדאיג אותנו, בתוך הזרם הבדלני ההולך ופורח נשמעים גם קולות אנטישמיים בולטים. בהם שדרנים פופולריים, חברי קונגרס ואושיות רשת.
אחד מהם הוא טאקר קרלסון. שונא ישראל מובהק שמתנגד לציונות וקרא כמה פעמים לממשל לחדול מסיוע לישראל. קרלסון מבטא בעצם את קולה של תנועה משמעותית בתוך המפלגה הרפובליקנית, שדוגלת בצינון עד כדי ניתוק הברית ההיסטורית עם מדינת היהודים.
גם הזרם האוונגליסטי, שידוע כאמור בחיבורו העמוק לישראל, מגדל בתוכו פירות באושים. אלו בעיקר צעירים חסרי ידע שנסחפים בלהט הבון–טון הפופוליסטי.
שקר הרעב. עם השליח ויטקוף במחסה ההומניטרי בדרום רצועת עזה
מאיפה זה מגיע, שאלנו את השגריר. "הכרתי לראשונה את טאקר בשנת 1991", סיפר. "בעבודה הראשונה שלו אחרי הקולג', בעיתון המדינתי בארקנסו. אחר כך פגשתי אותו כשעבד ב-CNN, ב-MSNBC, ובהמשך עבדנו יחד ב'פוקס ניוז'. אם הייתם שומעים את הדברים שהוא עצמו אמר רק לפני כמה שנים לעומת הדברים שהוא אומר היום, הייתם מבחינים שהוא עבר מהפך ב־180 מעלות. אני באמת לא מבין איך אפשר לעשות שינוי כזה.
"בכל אופן, ההשפעה שלו מתחילה לדעוך. מפני שאנשים מנסים ליישב עם עצמם את השאלה לאיזה טאקר קרלסון אנחנו מקשיבים: לזה שהיה אומר אחרת בעבר או לזה שאומר כך עכשיו.
"הוא בוודאי לא מייצג את החלק האוונגליסטי שבתוך התנועה השמרנית. אני חושב שהוא הופך לאדם יותר רועש מאשר משפיע. אבל בעולם של רשתות חברתיות ושל פודקאסטים, שבו קליקים שווים כסף, אתה מנסה להיות כמה שיותר פרובוקטיבי".
איך אפשר להתמודד עם צונאמי כל כך גדול של פייק?
"בעובדות ובאמת. השמש היא חומר החיטוי הטוב ביותר בעולם. הדבר הכי טוב לעשות כשיש משהו מזוהם הוא לחשוף אותו לאור השמש. אני חושב שלהתעלם זה דבר מסוכן מאוד; שתיקה היא הסכמה. זה משהו שלמדתי בבית הספר התיכון מהמורה לנאום. אתה לא נשאר לשתוק מול שקר; אתה מתמודד איתו, אתה מדבר.
"לשתוק מול שקר זה מה שבסופו של דבר גרם לשואה, כשאנשים פשוט לא רצו לדבר, לא רצו לערער את הסירה, לא רצו להסתבך. אתה חייב להסתבך, אתה חייב לדבר. אתה לא יכול לשבת שם ולאפשר לדברים לחלוטין לא נכונים להיאמר.
"אתה גם צריך להכיר כמה מהכלים הרטוריים שאנשים משתמשים בהם כדי לשכנע. אלה כלים רטוריים מסוכנים. אני הייתי דיבייטר בתיכון ובקולג' ולמדתי תיאוריה רטורית בקולג'. חלק מהדברים שאתה לומד הוא שכאשר אתה רוצה להשפיע על אנשים ואין לך עובדות, אתה מעלה שאלות ומניח הנחות.
"וכך אתה יושב בקהל ומישהו אומר: 'כולם יודעים'. ובכן, לא כולם יודעים, כי בעצם אף אחד לא באמת חושב שזה נכון. אבל אם מישהו בעל חשיבות אומר במיקרופון 'כולם יודעים', אתה לא רוצה להיות היחיד בחדר שיגיד: 'לא, אני לא יודע'. כי עכשיו אתה החריג. אז אתה מעדיף פשוט להתמזג ולומר: 'אה, כן, כולנו יודעים את זה'.
"באופן כזה, אתה נוטה לקבל משהו בלי לשאול: מה האמינות של ההצהרה הזאת? איפה ההוכחות? האם הוא הוכיח את זה? לא משנה אם זה הוא או מישהו אחר. לכן, זה כלי רטורי מסוכן מאוד. אם אנשים לא שמים לב אליו וקונים את הטענה, הם נופלים בזה. ואז, בלי לשים לב, הם מתחילים בעצמם להגיד את אותם דברים. לכן אני אומר: לעולם אל תשב בחיבוק ידיים ותגיד 'פשוט נשתוק'.
"זה מאוד חשוב שאנשים יפעילו את תחושת האחריות האישית לדבר אמת מול שקר. אז אם מישהו אומר: 'ישראל היא מדינת אפרטהייד', אני לא הולך לתת לזה לעבור. אני אגיד: 'למה אתה אומר את זה? אתה הרי יודע שיש ערבים בכנסת'. רוב האנשים אפילו לא יודעים את זה. אתה יודע שיש ערבים שמכהנים בבית המשפט העליון בישראל. היה שופט ערבי שגזר מאסר על ראש ממשלה וגם על נשיא.
"אם זו מדינת אפרטהייד, אז איך ייתכן שאם תיכנס לבית החולים הדסה ביום רגיל לא תוכל להבחין מי הרופאים הערבים ומי הרופאים היהודים, כי הם עובדים זה לצד זה, כמו גם האחיות? המטופלים הערבים מקבלים את אותה רמת טיפול כמו המטופלים היהודים. אז תסביר לי, מה אפרטהייד בזה?
"אם מישהו אומר: 'ישראל מבצעת רצח עם', אני אגיד לו שאם ישראל הייתה רוצה לבצע רצח עם היא יכלה לעשות את זה ביום אחד, בשמונה באוקטובר. ללא ספק יש לה היכולת הצבאית; זה לא היה לוקח לה 22 חודשים. גם לאחרונה אמרתי את זה שוב ושוב: אם ישראל מבצעת רצח עם, אז היא באמת גרועה בזה".
ועדיין, ב-BBC מככבות תמונות מזויפות של תינוקות גוועים ברעב.
"זאת בדיוק הסיבה שלא משנה מתי זה קורה, אנחנו חייבים להמשיך ולקרוא תיגר. ה'ניו יורק טיימס' נאלץ להוריד כתבה שהופיעה בעמוד ראשון, כי הוכיחו לו שהיא שקרית. נכון, הם פרסמו את התיקון עמוק בתוך העיתון, אבל מה היה קורה אילו אף אחד לא היה מערער על זה? מה אם פשוט היינו נותנים לזה לעבור? אנשים עדיין היו מאמינים שזה נכון.
"מה אם אף אחד לא היה אומר כלום על הילד שבסוף הגיע לבית חולים באיטליה עם לוקמיה ונפטר? הם הדפיסו סיפור שהוא מת מרעב. לא, הוא מת מלוקמיה. ישראל סייעה להביא אותו לאיטליה כדי שיקבל טיפול. אבל זו הלוקמיה שהרגה אותו. אף אחד לא הרעיב אותו. ישראל לא הרעיבה אותו. להפך, היא ניסתה לדאוג לו לטיפול רפואי.
"צריך להמשיך לומר את זה. אני יודע שזה אומר שיש הרבה תגובות נגד ושצריך להמשיך שוב ושוב, אבל זה מה שנדרש. אם אי פעם ניתן לזה פשוט לעבור בלי לערער, אנשים יניחו שזה היה נכון".
הגעתם עד לכאן, זה אומר שהבנתם בעצמכם שלא מדובר בדיפלומט שגרתי. הוא לא כאן רק כדי לומר את הדברים הנכונים, הוא פשוט נלחם בעבורנו. תראו את השליטה שלו בעובדות, את היכולת שלו להפריך טיעון. האקבי הפך למסבירן ישראלי, ואין מי שעושה זאת טוב ממנו.
לקחת על עצמך משימה מפרכת.
בעובדות ובאמת. עם כותבי השורות בראיון ל'משפחה'
"אני אגיד לכם למה: כי ישראל היא לא רק ידידה או בעלת ברית. ישראל היא שותפה של ארה"ב. אין לנו קשר אחר כזה בעולם. אפס. יש לנו בעלי ברית חזקים מאוד, אבל אין שותפות שבה אנחנו חולקים כל כך הרבה כמו עם ישראל. זה קשור למודיעין, לצבא ולטכנולוגיה, "אבל זה גם קשור למערכת ערכים משותפת שעליה נבנו שתי המדינות והתרבויות שלנו. זו אותה מערכת ערכים. יש אלוקים. הוא ברא את החוק. הוא נתן לנו את האור. אנחנו או חיים לפי מצוותיו או שלא. אם לא, אנחנו נכשלים. אנחנו אחראים אישית, לא קולקטיבית, אלא אישית, על החיים שאנחנו חיים. אנחנו לא קולקטיביסטים; אנחנו באמת אינדיווידואלים. זה מה שנותן לנו את הייחודיות שלנו.
"ולכן, חופש הביטוי הוא זכות אישית. חופש הפולחן הוא זכות אישית. זו לא זכות קולקטיבית. אלו מערכות ערכים שקושרות אותנו יחד.
"אז אם תגיע אליי הביתה ותגיד לי, 'מייק, אני חושב שאתה אחד האנשים הטובים ביותר שהכרתי אי פעם, אני באמת נהנה מהחברה שלך, שמח מאוד להיות בבית שלך, אבל אני לא יכול לסבול את המשפחה שלך' – אתה יודע מה אני אעשה? אני אגיד לך שתיקח את עצמך ותצא מהבית שלי מייד. אל תחזור אף פעם. אני לא אתמלא מחמאות בגלל הדברים היפים שאמרת עליי. אני איעלב מאוד בגלל הדברים הקשים שאמרת על המשפחה שלי. אותו דבר בנוגע לישראל. זה שיש לנו שותפים בעולם זה דבר נפלא. אבל אם הם פוגעים במשפחה שלנו, בישראל, אנחנו לא נשתוק.
"ישראל היא השותפה של אמריקה. אם אתה אומר משהו רע עליה, אתה בעצם אומר משהו רע על אמריקה, כי אתה בעצם אומר שאמריקה בחרה שותפה רעה מאוד. האם אמריקה הייתה משתפת פעולה עם אפרטהייד, עם רצח עם, עם טבח בתינוקות? לא. זה עלבון למי שאנחנו".
ההפתעה של מייק
הוא כאן שמונה חודשים. בקיא, מכיר ורגיל. לפני כן ביקר אצלנו הרבה.
מה בכל זאת הפתיע אותך, שאלנו. "תראו", אמר, "אני לא מופתע מכלום כי אני מרגיש מאוד בנוח עם התרבות, אורח החיים ובמיוחד האווירה המיוחדת בירושלים. אם בכל זאת אתם מחפשים משהו, אז כן, הופתעתי שאין כאן דרייב–ת'רו – שירות משלוחים עד הרכב. זה לא קיים אפילו במסעדות הגדולות והיוקרתיות כאן. מה הסיבה? את זה אני לא יודע. חייבת להיות סיבה שדרייב־ת׳רו אף פעם לא תפס כאן, אבל הייתי חושב שלפחות לארומה יהיה אחד".
