הולך בתום | תומאס ניידס, השגריר של המעצמה האמריקאית במדינת ישראל, מתיישב לריאיון לא מעונב ועונה על כל השאלות המדיניות. מפגש חגיגי
תומאס ניידס, אחד האנשים הכי קרובים לנשיא ארה"ב ביידן, יכול היה לבחור בכל תפקיד שהיה רוצה, אבל העדיף להיות השגריר האמריקאי במדינת ישראל | אחרי שהתקבל בחשש מסוים אבל הצליח להפתיע – ניידס מתראיין בריאיון-חג בלעדי לישראל יוסקוביץ ואהרן קליגר ומדבר על הכל | לדבריו, "לא נחתום על הסכם עם איראן בלי שיתקיימו כל התנאים שהצבנו" | הוא מדבר גם על יחסיו עם השגריר הקודם, דיוויד פרידמן, על תופעת המאכערים בדרך לוויזה, וגם מגלה: "מעולם לא חשתי סיפוק כמו בתפקידי הנוכחי"
בר בדקות הראשונות של הריאיון הנדיר איתו – אנחנו מגלים ששגריר ארצות הברית במדינת ישראל, תומאס ריצ'רד ניידס, הוא טיפוס חריג בנוף הדיפלומטי: הוא ישיר, כֵּן, גלוי, עם מידה לא מועטה של הומור עצמי ו'קוליות'. בישראלית זה נקרא 'מדבר דוגרי'. יש לו לשון חדה ואישיות בלתי מעונבת – למרות שהוא מכהן בתפקיד הכי מעונב. בקיצור – הכי רחוק מהאופי המתבקש לדיפלומט שמייצג את המעצמה האמריקאית הגדולה.
טרם הספקנו להסדיר נשימה מהצעידה הרגלית במעלה שכונת ארנונה הירושלמית, וניידס יוצא לקראתנו. הוא לוחץ את ידינו בחום, טופח על שכמנו כחבר ותיק ופוצח בשיחה. בעשור השביעי לחייו, האנרגיות המתפרצות ממנו מדבקות. באופן לא שגרתי, בוודאי לא למדינאי אמריקני, הריאיון מתחיל בעודנו צועדים במסדרון אל חדר עבודתו.
הכי לא מעונב. השגריר האמריקני תומאס ריצ'רד ניידס (צילום: אלחנן קוטלר)
תוך כדי הליכה הוא מספר לנו על ביקורו בבית מרן הגר"ח קנייבסקי זצוק"ל ושיחותיו עם הנכדים של שר התורה; על המפגשים במעונם של גדולי ישראל ועל ההיכרות הקרובה עם נציגיהם בכנסת. ניכר שניידס גאה בקשרים שטווה בציבור החרדי. "נפגשתי עם כל המנהיגים החרדיים", הוא אומר. "מאז שהגעתי לכאן הספקתי להיות בבני ברק כבר עשרות פעמים. המפגשים האלו מעשירים אותי. הם נותנים לי אפשרות להכיר באופן בלתי אמצעי את הקהילה החרדית. למדתי מהם כמה חשוב אצלכם ערך המשפחה, כמה עוצמה יש להיסטוריה שלנו כעם, וכמה מקודש עבורכם לימוד התורה".
זה כי אתה סקרן?
"זאת איננה סתם סקרנות", הוא קובע. "כשאני רוצה להעביר מסר לאומה האמריקנית שהמקום הזה, מדינת ישראל, גדול יותר מסתם עוד מקום – אני קודם כל צריך להקדיש זמן כדי להכיר באופן יסודי את כלל המגזרים שמרכיבים את הפסיפס הישראלי. לשבת במשרד ולקיים פגישות זה נחמד, אבל אם לא ארד לשטח, לא אוכל לעשות את עבודתי כפי שאני חושב שצריך לעשות אותה".
תפקיד השגריר
'המשימה החשובה בחיי'
ניידס הוא איש של אנשים. לבבי וחברותי. 'סחבק' בישראלית. זה סוד קסמו. הוא בן 62, מקורב לנשיא ג'ו ביידן וחבר אישי של אנתוני בלינקן. בממשל אובמה כיהן כסגן מזכירת המדינה הילארי קלינטון ובבחירות 2016 יועד להיות ראש הסגל מטעמה בבית הלבן. עם ג'ייק סאליבן, היועץ לביטחון לאומי, עבד יחד במחלקת המדינה, וביל ברנסף, ראש ה-CIA, הוא חברו הקרוב.
לאורך השנים, כל נשיא אמריקני נהג לשגר למדינת ישראל אנשי אמון. כזה היה מרטין אינדיק – מקורבו של הנשיא קלינטון; דן שפירו – יועצו של הנשיא אובמה; דייוויד פרידמן – פרקליטו של הנשיא טראמפ, ועכשיו תומאס ניידס.
הקשב, האמון האישי, קובעים את מעמדו של השגריר בציר שמחבר את וושינגטון לירושלים. אוזנו של הנשיא כרויה לעצותיו. ניידס נמנה על חבורת ביידן. זה מה שגורם לדרג המדיני בירושלים לראות בו איש מפתח; תחנה מרכזית בדרך לבית הלבן.
הוא נולד בדוּלוּת, עיירה בת כתשעים אלף תושבים במינסוטה הרחוקה. הבית שבו גדל נשם אהדה לארץ ישראל: אביו היה נציג 'קרן היסוד', אימו נשיאת 'נשות הדסה'. הם היו שמונה ילדים ותום היה הקטן מביניהם. "לא היינו דתיים", הוא אומר, "אבל היהדות נכחה בבית מאוד. הדלקנו נרות בערב שבת, ציינו את החגים. כל ילד חגג בר־מצווה וכל ילדה חגגה בת־מצווה".
שנה־שנתיים לאחר הבר־מצווה הוא טס לארץ, וזו הייתה נסיעתו הראשונה אל מעבר לים. החוויה הייתה מכוננת. "ביקרתי ב'עין השופט', ישנתי בסיני אצל הבדואים, טיפסתי בשלוש בבוקר למצדה. ברגל, כי אז לא היו רכבלים. המסע האיר את עיניי. הבנתי עד כמה ארץ ישראל מיוחדת ועד כמה היא פגיעה. לאחר שנים, כשגרתי בוושינגטון, הייתי אומר לחברים: 'תארו לעצמכם איך היו נראים החיים שלכם, אם השכנים שלכם במרילנד ובווירג'יניה היו חושבים שאין לכם זכות להתקיים'".
נמנה על סגל היועצים. ניידס עם הנשיא ביידן בישראל (נראה: שגריר ישראל בארה"ב מייק הרצוג)
קורות חייו משקפים תנועה ערה בין עסקים לשירות הציבורי. הוא היה סמנכ"ל משאבים ב'התאחדות המשכנתאות הפדרלית', מנהל בכיר בענקית הפיננסים 'קרדיט סוויס', מנכ"ל חברת 'בורסון-מרסטלר', סמנכ"ל תפעול בתאגיד הבורסאי 'מורגן סטנלי' ובהמשך, סגן מזכיר המדינה לענייני ניהול משאבים. עכשיו הוא כאן, הנציג הרשמי של המעצמה הגדולה בתבל.
מכל התפקידים שעשית, מה היה המעניין מכולם?
"עכשיו אני בשיא. איזה דבר טוב יותר יש לי לעשות בחיים, מאשר להיות השגריר האמריקאי עבור הידידה הכי חשובה שלנו בעולם?! זה המקום שבו אני זוכה להיות. בשבילי זה כבוד עצום. זאת לא עבודה קלה, אבל זאת חוויה נפלאה. אני חושב שהניסיון שצברתי במגזר העסקי והפדרלי, מאפשר לי להשתמש בכישורים שרכשתי כדי לבצע את עבודתי באופן מיטבי".
אתה לא דיפלומט. המזרח התיכון איננו תחום ההתמחות שלך. יכולת לבקש לעצמך הרבה תפקידים בכירים בממשל ביידן. מדוע שגריר, מדוע מדינת ישראל?
"היה לי תפקיד בכיר בבנק השקעות מאוד גדול. חשבתי שאם אני עוזב אותו, אעזוב כדי לעשות משהו מעניין. מדינת ישראל שונה בעיניי. קודם כל כיהודי, אבל גם משום שיש כאן נושאים אמיתיים לקדם".
יחס לשגריר הקודם
שיחותיי עם דייויד
ממשל ביידן שונה בתכלית מקודמו, והדבר בא לידי ביטוי בין היתר ביחס למדינת ישראל. למרות זאת, הבית הלבן של ביידן נמנע מלהחזיר את הגלגל לאחור ולבטל את המהלך של העברת השגרירות האמריקאית לירושלים. יתירה מכך: ניידס מבלה חלק ניכר מזמנו בשגרירות הירושלמית.
מי שחתום על המהלך, המנוע מאחורי היוזמה, הוא קודמו בתפקיד, דייוויד פרידמן. קורותיו מדברים בעד עצמם; מעשיו של השגריר הקודם פרידמן הוכיחו כי נאה דרש ונאה קיים.
להיות שגריר אחריו, זאת משימה לא קלה; לא קל להתחבב על הישראלים.
ניידס צוחק בהבנה. "בשבוע הראשון שלי התקשרתי לדייויד. רציתי ללמוד ממנו על התפקיד. מאז שוחחנו ונפגשנו הרבה פעמים. יש לי כלפיו הערכה עצומה.
"המחויבות שלו למדינת ישראל גדולה בדיוק כמו זו שלי. יכולים להיות הבדלים בינינו בהדגשים, בתפיסת טובתה של מדינת ישראל, אבל לשנינו ישנה דאגה עמוקה, אכפתיות, למדינה הזו; לביטחון שלה ולאנשים שחיים בה.
"אז נכון, דייויד רפובליקני ואני דמוקרט, אני אולי משקיע גם בעזרה לעם הפלסטיני, ודייויד חולק על התפיסה הזו. יש לנו דעות שונות בנושא הרחבת ההתיישבות, אבל בנושא השורשי, אנחנו חושבים יחד: שנינו מאמינים בחשיבות השמירה על ביטחונה של מדינת ישראל, שנינו פועלים להבטיח את היותה מדינה יהודית ודמוקרטית".
ובכל זאת, התחושה הרווחת היא, שהברית ההיסטורית כבר איננה א-מפלגתית. בשנים האחרונות נראה שהרפובליקנים קרובים יותר למדינת ישראל…
"אני חולק על התפיסה הזאת מכל וכל. בהצבעה בקונגרס על מימון מערכת כיפת ברזל, היו למדינת ישראל רק שבעה מתנגדים. זאת ברית פוליטית או א-מפלגתית? לפני כחודש, הגיע לכאן הנשיא הדמוקרטי והדבר הראשון שאמר היה, ש'כדי להיות ציוני אינך צריך להיות יהודי'. אלה היו המילים של ג'ו ביידן עם נחיתתו. כך שאם יש מי שלא מבין את זה – יש כאן קשר בלתי ניתן להפרה בין שתי המדינות".
עם חשש גדול והפתעה חיובית. רוה"מ לפיד והנשיא הרצוג ממתינים לנשיא ביידן מאחור: השגריר האמריקני (צילום: פלאש 90)
היחסים בין הממשלים זה דבר אחד; אבל הסקרים בארצות הברית מלמדים שהדור הצעיר, במיוחד מקרב המפלגה הדמוקרטית, תומך פחות ופחות במדינת ישראל. אחוזים לא מעטים מגדירים עצמם פרו-פלסטינים.
"תראה, כמו בכל מדינה אחרת, אנחנו צריכים לעבוד על זה כל הזמן. להרחיב את תוכניות הלימוד על השואה, לספר לילדינו על מה שהנאצים עוללו לעם היהודי, ולהנגיש את ההיסטוריה היהודית לציבור הרחב. אנחנו עושים את זה ובוודאי שצריכים לעשות יותר. גם מדינת ישראל צריכה לעבוד על זה יותר".
הסקרים גם מלמדים על כך שזרמים שונים בקרב יהודי אמריקה הולכים ומתרחקים מהשורשים שלהם, וגם הולכים ומתרחקים מהחיבור למדינת ישראל…
ניידס נאנח. "זה נושא מאתגר. לכם, הציבור החרדי, ישנה קהילה מאוד מגובשת. זה לא כך אצל הרוב הגדול של יהדות ארה"ב. רובם מגדירים עצמם יהודים חילוניים והמשימה שלנו לחבר אותם. זה מה שעשינו בביקורו של ג'ו ביידן, זה מה שאני עושה כל היום. מדינת ישראל צריכה לעבוד קשה כדי לספר את הסיפור שלה. אנחנו מסייעים לה, אבל בסוף המשימה מוטלת עליה".
למה אתה מתכוון כשאתה אומר שמדינת ישראל צריכה לעבוד קשה?
"אתם יודעים איך פועלת התקשורת. היא נתפסת למה שרע, לכל מה שצהוב. האתגר הוא קודם כל לשדר יותר טולרנטיות. להכיל את כל הזרמים; שכולם ירגישו בנוח להגיע לכאן. אנשים דתיים אינם צריכים להרגיש דחויים וכן ההיפך. שחורים, לבנים, יהודים, ערבים. זה לא משנה. מדינת ישראל מייצגת את מהות הדמוקרטיה. היא הוקמה בשנת 1948 (תש"ח), כי ליהודים לא היה מקום אחר ללכת אליו. לכן, דווקא ממנה מצופה להכיל את כולם.
"זה מאוד חשוב בשביל חוזקה של מדינת ישראל, וזה דבר שצריך לשמר אותו, כמדינה יהודית-דמוקרטית. כל מה שאני עושה נעשה במטרה לשמור על מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. זה אומר לדאוג לקיומה של הקהילה החרדית, זה אומר לדאוג למגזר הערבי, זה אומר לדאוג לכל הסקטורים שמרכיבים אותה, שירגישו בנוח לחיות בה. כן, ומבחינתי זה גם אומר לוודא שאנחנו לא מאבדים את החזון של פתרון שתי המדינות. כל זה כלול בתפיסה שלי על האופן שבו צריך לשמור על מדינת ישראל כמדינה יהודית".
החרם נגד מדינת ישראל
מודאג מהאווירה בקמפוסים
ניידס עוצר לרגע את שטף דיבורו. נראה, שהוא בורר את מילותיו. לאחר הרהור הוא אומר: "תראו, אני מאוד מודאג ממה שקורה בקמפוסים בארצות הברית. זאת בעיה רצינית. אנחנו צריכים להיערך מחדש ולגבש יחד תוכנית לחימה. חייבים להחליט מה המסרים החדשים שלנו.
"שני הילדים שלי נמצאים במוסדות להשכלה גבוהה. מאוד קשה עכשיו ליהודים שם, למי שאוהב את מדינת ישראל. אנחנו צריכים להכיר בכך ולא להתעלם מזה. אני לא מודאג מכך שהתמיכה במדינת ישראל תיפגע בטווח הקצר. אבל עלינו לוודא שבעוד עשר-עשרים שנה הדור היהודי עדיין יהיה מחובר ליהדות.
"צריך לעבוד על זה יום יום; צריך לחולל שינוי. גם אתם, בקהילה החרדית, האופן שבו הייתם מְתַקְשְׁרִים עם הדור הצעיר לפני עשר שנים, שונה מהדרך שבה אתם מתקשרים איתם כיום. ראיתי תוכניות שעשיתם בשביל הנוער, הייתי באירוע לנשים שלומדות מדעי המחשב, זה דבר שאנחנו תומכים בו. אתם כאן בארץ יוצרים שינוי אצלכם, כי אתם חושבים איך הקהילה הזו תיראה בעוד עשרים שנה. גם אנחנו צריכים לעשות אותו הדבר בקהילה החילונית יותר, בקמפוסים, לוודא שאנשים מבינים למה מדינת ישראל קיימת, למה זה כל כך חשוב, למה המדינה הזו חיה תחת איום כל הזמן, מי מאיים עליה. צריך ללמד אותם. אנחנו צריכים להכיר בכך שהדור הצעיר צריך לראות את זה דרך העיניים שלו.
"אנשים שלא רוצים בקיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית, שפועלים נגדה, שחושבים איך להרע לה – אני לא אתעסק איתם. אבל אם יש להם מטרה משותפת, להיטיב עם המדינה, להועיל לה, אז גם אם הם לא מבינים הכל ויש להם ביקורת והם משמיעים אותה מתוך כאב, אותם אני אפגוש ואפעל להנגיש להם את הסיפור של מדינת ישראל בצורה חיובית ובאופן שיניח את דעתם. זאת בסוף המטרה.
"מינפנו את הסכמי אברהם". שרי החוץ של בחריין והאמירויות עם הנשיא טראמפ ורוה"מ נתניהו בחתימה (צילום: אבי אוחיון לע"מ)
"זאת חוכמה מאוד קטנה לראות את ההסתה בקמפוסים ולברוח. לא, התפקיד שלנו הוא להילחם. לתת מענה; להסביר טוב יותר; וכן, גם לפעול בשטח כדי להוריד את הסיבות לביקורת".
הסכם הגרעין
'מכבד את החרדה'
הנושא הטעון ביותר כרגע ביחסים עם ממשל ביידן הוא איראן. השתתפת בכל הפגישות בין הצדדים?
"זה נכון. הנשיא ביידן רצה להבטיח שבסוגיה הכל כך חשובה הזאת לא יהיה שום פער של אמון בין מדינת ישראל לארצות הברית. אתם יודעים מה אנחנו חושבים ועושים, ואנחנו יודעים מה אתם חושבים ועושים.
"אני רוצה להבהיר: בסופו של יום אנחנו רוצים לעבוד יחד עם מדינת ישראל. והכי חשוב, הנשיא הבהיר שהוא מחויב לכך שהאיראנים לא יגיעו לפצצה, כשכל האופציות על השולחן. היועץ לביטחון שלכם, אייל חולתא, מדבר עם ג'ייק סאליבן כמה פעמים בשבוע. אני מדבר יום־יום. חלק מהשיחות נועדו להרגיע את החרדה שלכם. אילו אני הייתי ישראלי, גם אני הייתי חרד. אני מכבד את זה בכל ליבי".
רק לפני כמה שבועות נראה היה שהצדדים עומדים לחתום על הסכם. באופן מפתיע, הממשל הודיע שזה נדחה לפחות עד בחירות אמצע הקדנציה. האם זה נכון שמדינת ישראל הצליחה להשפיע עליכם?
"הנשיא ביידן היה מאוד ברור עם האירופאים ועם האיראנים לגבי התנאים שחייבים להתקיים, לפני שאפשר יהיה לחתום על ההסכם. אם התנאים האלה יתקיימו, אז בטח, יש סיכוי טוב שנרצה לחזור להסכם. בשלב זה, התנאים אינם מתקיימים, ולכן אנחנו לא חותמים על הסכם".
בהצהרת ירושלים, שעליה חתם הנשיא ביידן בביקורו בארץ, נאמר כך: 'ארצות הברית חוזרת על מחויבותה האיתנה לשמר ולחזק את יכולתה של מדינת ישראל להרתיע את אויביה… חלק בלתי נפרד מהתחייבות זו, הוא המחויבות לעולם לא לאפשר לאיראן להשיג נשק גרעיני, וכי היא מוכנה להשתמש בכל רכיבי העוצמה הלאומית שלה כדי להבטיח תוצאה זו'. האם זה אומר שהאופציה הצבאית מבחינתכם עדיין על השולחן?
"אני חושב שהדברים מדברים בעד עצמם. ג'ו ביידן היה מאוד ברור כשאמר שלא יעמוד מהצד אם איראן תתקדם לנשק גרעיני. הוא גם אמר, שלא יכבול את ידיה של מדינת ישראל אם תרצה להגן על עצמה.
למרות שיכלו לא חיזל"שו את העברת השגרירות מירושלים. טראמפ, נתניהו וקושנר בביקור הנשיא בישראל (צילום: פלאש 90)
"אבל הדבר הכי חשוב הוא, שהנשיא ביידן התחייב לישראלים כשנכנס לתפקידו, שלא יהיו הפתעות. הם ידעו בדיוק מה אנחנו עושים. הייתה תפיסה כזו, שכשאובמה חתם על ההסכם הראשון, מדינת ישראל הופתעה. היא לא ידעה שההסכם הולך להיחתם. אז כאן אין הפתעות. זה לא אומר שהם אוהבים את זה, שלא תבינו אותי לא נכון: זה שהם יודעים עליו, לא אומר שהם אוהבים אותו. אבל הם יודעים. אני מדבר עם היועץ לביטחון לאומי של מדינת ישראל כמה פעמים ביום. יש להם גישה מלאה לכל המודיעין שלנו; יש שקיפות מלאה בבית הלבן.
"אז אם, אם, אם, אם האיראנים יצהירו שהם מסכימים לתנאים שפרשנו לפניהם – הנטייה שלנו תהיה לחזור אל ההסכם. התנאים האלה לא התקיימו, ואני לא רואה אותם מתקיימים בשום שלב בעתיד הקרוב, כך שהניחוש שלי שזה לא יהיה לפני נובמבר, אם בכלל".
השורה התחתונה מבשרת אופטימיות. ואף על פי כן, אי אפשר להתעלם מהתדרוכים בצד הישראלי. שם אומרים כי ידם בדבר. בעיצומו של קמפיין בחירות עולה בין היתר המחלוקת איזו מדיניות נכונה יותר: האם זו של ראש הממשלה הקודם בנימין נתניהו שנאם בקונגרס ופעל במסדרונותיו לשכנע את הסנאטורים להתנגד להסכם – או זו של הממשלה המכהנת, שמנהלת את ענייניה מול האמריקנים בחדרים הסגורים.
ניידס, נציג הממשל הדמוקרטי, לא יגן כמובן על אסכולת נתניהו. יחד עם זאת, בריאיון איתנו ירמוז כי בנושאים קרדינליים ההחלטות התקבלו ללא השפעתם של גורמי חוץ.
משמרות המהפכה
'אף אחד לא לחץ'
בראשית הדרך שקל הבית הלבן ברצינות להיענות לדרישת האיראנים ולהוציא את 'משמרות המהפכה' מרשימת ארגוני הטרור. לבסוף הודיע כי חזר בו מההחלטה. האם נכונה גרסת בנט ולפיד כי המהלך הזה נובע מלחץ שהפעילו על הנשיא?
"האיראנים רצו שנוציא אותם מהרשימה, אבל ג'ו ביידן אמר: 'לא, אני לא מוציא'. זה לא נבע מלחץ שהפעילו עלינו הישראלים. הנשיא הודיע מהרגע הראשון שהוא לא הולך להוציא אותם. הוא אמר את זה לישראלים, והוא אמר את זה לאיראנים. לא ישירות כמובן, אלא דרך האירופים.
"לג'ו ביידן היו כמה וכמה נושאים שהיה מאוד ברור לגביהם, ואחד מהם היה 'משמרות המהפכה'. כולם היו בטוחים שייכנע לאיראנים בנקודה הזו, אבל הנשיא אמר שהוא לא מוותר בנושא ולא מוציא אותם מהרשימה. הוא עמד במילה שלו".
הלכה למעשה, האירנים נכנעו: 'משמרות המהפכה' נותרו חלק מרשימת ארגוני הטרור. הסיבה שבגינה החתימה בכל זאת מתרחקת, נובעת מדרישת האייתולות לסגור את תיקי החקירה שמבצעת הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית (סבא"א), לגבי שלושה אתרים שבהם התגלו שרידי אורניום מועשר. רפאל גרוסי, מנכ"ל סבא"א, שהעיד כי נמצא תחת לחצים פוליטיים, מסרב לעת עתה לוותר.
רצון להכיר מקרוב. במעונו של מרן הגר"ח קנייבסקי זצ"ל (צילום: אלחנן קוטלר)
הנושא חשוב במיוחד לאיראנים, מאחר שההפרות הללו אינן קשורות להסכם הגרעין, אלא לאמנה למניעת הפצת נשק גרעיני, ולכן, אם תימצא איראן אשמה היא תספוג סנקציות – למרות הסכם הגרעין בינה לבין ארה"ב.
ניידס מבטיח שארצו לא תרפה מהנושא, גם במחיר ביטול ההסכם וחזרה לאחור. "הם רוצים שהתיקים ייסגרו, שהנושא ירד מהשולחן, והיינו מאוד ברורים איתם שהתיקים האלה הם תנאי לחתימת ההסכם".
הפגם המרכזי בהסכם הגרעין הוא, שמדובר בתעתיק מדויק להסכם המקורי עם הבדל אחד: כשנחתם היינו בשנת תשע"ה, כעת אנחנו בתחילת תשפ"ג. זה אומר, שאיראן יכולה לפרוץ לגרעין בהיתר וברשות, בעוד שנים ספורות.
זה באשר לאיום הבלתי-קונבנציונלי. משני לו, אך חמור ומאיים בזכות עצמו, הוא ההתעלמות מצד ארה"ב והמערב מחימוש ארגוני הטרור האזוריים: בשנת תשע"ה סירב הנשיא אובמה להיענות לבקשת מדינת ישראל להתנות את הסרת הסנקציות בהפסקת תקצוב ארגוני הטרור. נימוקו היה, כי הנושא אינו חלק מאיום הגרעין ולכן אין זה מצדיק להכלילו בהסכם. על כך, אמרו אז בממשל, ישנם סנקציות נפרדות והן לא יוסרו.
זמירות זהות אנחנו שומעים גם כעת. זה אומר שעם החתימה יוסרו הסנקציות ואיתם יוזרמו עשרות מיליארדי דולרים לקופה האיראנית. את המשמעות כולנו מבינים: החיזבאללה בלבנון, הג'יהאד האסלאמי בעזה והחות'ים בתימן ישובו לחייך. העיצומים קיצצו את התמיכה הכספית שקיבלו, עכשיו הכל ישתנה.
האופציות שעל השולחן
'לא נכבול את מדינת ישראל'
ביקשנו את התייחסות השגריר לסוגיה.
מה עושים עם הכסף הגדול שהממשל בטהרן עומד לקבל?
"אני רוצה להבהיר משהו חשוב. ההסכם הזה, אם ייחתם, הוא בשום אופן לא סוף המשא ומתן שלנו עם האיראנים והלחץ שלנו עליהם. ברמה ההיפותטית, אם נסכים להסכם הזה, הוא נועד להאט את תוכנית הגרעין. בזה הוא מתמקד.
"כשאומרים 'להאט', המשמעות היא שברגע שהם מחליטים לפרוץ לפצצה, ייקח להם יותר זמן לבנות את התוכנית מחדש. החשיבה שלנו הייתה שכן, זה לא הסכם מושלם, אבל זה מעכב אותם ומקשה עליהם לממש את האספירציות הגרעיניות שלהם".
איך לדעתך יהיה אפשרי להתמודד עם איום הטרור הקונבנציונלי שיתגבר כשהסנקציות יוסרו?
"קודם כל, זה חשש אמיתי. נצטרך להתמודד עם ארגוני החסות שלהם, והצורך לוודא שלמדינת ישראל יש את היכולת להגן על עצמה.
"אנחנו לעולם לא נכבול את ידיה של מדינת ישראל בפעולות קשות שהיא תנקוט כדי להגן על עצמה. ג'ו ביידן אמר את זה שוב ושוב ושוב. אני לא שולל את זה שהאיראנים יקבלו יותר כסף, ואני גם לא שולל את זה שיש סיכוי טוב שחלק מהכסף הזה ילך לארגוני החסות שלהם. אולי גם הרבה מהכסף ילך לארגוני החסות שלהם. אפשר לטעון שהרוב ילך לאיראן עצמה, כי היא זקוקה נואשות לכסף, אבל כן, זהו איום אמיתי ואנחנו צריכים לאזן את האיום הזה עם היכולת של מדינת ישראל להגן על עצמה.
"זהו ויכוח לגיטימי, ואנחנו צריכים לדון בזה ולהחליט אם זה שווה את הסיכון. דבר שני, אנחנו צריכים להחליט מה יקרה אם נחליט להיכנס להסכם. מה אנחנו הולכים לעשות כדי להגן על מדינת ישראל מפני ארגוני החסות שלה.
"נממן מערכות הגנה מתקדמות". הנשיא ביידן עם שר הבטחון ורוה"מ ב'יד ושם'. בתווך: הגרי"מ לאו (צילום: פלאש 90)
"אבל אני שואל אתכם, מה קורה מחר אם לאיראן יהיה נשק גרעיני? החיים הם לא שחור-לבן. אם אין הסכם, צריך לדעת מה האלטרנטיבה. לכן, אנחנו מנסים להגן על בת הברית הכי חשובה שלנו, אנחנו מנסים למנוע מהאיראנים להגיע לנשק גרעיני, אנחנו רוצים להרוויח זמן כדי להמשיך להפעיל לחץ על האיראנים. כרגע אין לנו הסכם".
מות העיתונאית
לא להיעלב מגערות
אלו ימים מתוחים. הטרור ביו"ש מרים ראש וההנהגה של הרשות הפלסטינית ניצבת חלשה וחסרת אונים. כדי למנוע שידור חוזר למלחמת האזרחים בעזה, שהסתיימה בהפיכה, במערכת הביטחון הישראלית הוחלט לצאת למבצע מעצרים נרחב, 'שובר גלים' שמו. מדי לילה נכנסים חיילי צה"ל לערים הפלסטיניות, עוצרים מחבלים ופוגעים אקטיבית בטרוריסטים. כוחות הביטחון מתמקדים באזור ג'נין ובמחנה הפליטים השוכן בו.
בי' באייר אשתקד, נתקל כוח לוחם שנכנס לבצע מעצרים ואיסוף אמל"ח בהתנגדות עזה. פלסטינים חמושים פתחו לעברו בירי והשליכו מטענים. החיילים עברו לנוהל קרב והשיבו באש לעבר מקורות הירי.
באותו יום, הגיעה בשעה שש בבוקר העיתונאית הפלסטינית שירין אבו עאקלה למערכת ערוץ אל-ג'זירה ברמאללה, שבו עבדה, והודיעה כי היא בדרכה לג'נין. מנהליה סיכמו איתה כי תועלה ממנה בשידור חי בסביבות השעה שבע.
כעבור עשרים דקות מרגע יציאתה נודע שאבו-עאקלה נהרגה. על פי הדיווחים, היא נורתה בעורפה מתחת לקסדה שחבשה, והועברה לבית החולים אבן סינא שבג'נין, שם נקבע מותה.
מתחקיר צה"ל עולה, כי חמישה עיתונאים, ביניהם אבו-עאקלה, התמקמו מצפון לחיילים במרחק של כמאתיים מטר מהם. הלוחמים הישראלים ירו לכיוון דרום, לעבר טרוריסטים חמושים, אך היו גם שישה מקרים שבהם החיילים נאלצו לירות צפונה. כלומר, למקום שבו ניצבו גם העיתונאים. הצבא אף פרסם תיעוד שבו נראים פלסטינים חמושים יורים בסמטה במחנה הפליטים בג'נין, ואחד מהם קורא: "פגענו בחייל, הוא שכוב על האדמה". הטענה הייתה, שמכיוון שאף חייל לא נהרג, המחבלים חשבו בטעות שהקסדה שעל ראשה של אבו-עאקלה היא של חייל, ומכאן ניתן להסיק כי המחבלים הם אלו שהרגו אותה.
למרות זאת, ארצות הברית דרשה לפתוח בחקירה ולהעמיד את ה'אשמים' לדין. בירושלים מאוד לא אהבו את הדברים. בכירים בדרג המדיני מתחו ביקורת פומבית על ההתערבות האמריקנית בנהלי הלחימה הצה"לית, ועל ההתייצבות לצד הגרסה הפלסטינית.
עכשיו אנחנו מבקשים התייחסות ישירה לאירוע, מנציגו הבכיר של ממשל ביידן בארץ.
"אף אחד לא רוצה לראות אף עיתונאי נהרג", אומר ניידס. "גם אנחנו, בממשל, הגענו למסקנה שזה לא נעשה במכוון, אלא ירו בה בטעות. גם צה"ל הגיע לאותה מסקנה אחרי כמה חודשים.
. "לעולם לא נכבול את ידיה של מדינת ישראל". השגריר ניידס בראיון למשפחה (צילום: אלחנן קוטלר)
"במדינת ישראל עדיין לא הודו בזה לגמרי, אבל כן אמרו שלא ניתן לשלול את האפשרות שחיילי צה"ל הם אלו שהרגו אותה. שוב, בשגגה. לכן, אני לא רואה כאן חילוקי דעות מהותיים. בסך הכל הגענו לאותה מסקנה שמדינת ישראל הגיעה אליה".
אבל הממשל דרש לחקור את האשמים ולבחון את נהלי הפתיחה בירי. זה מאוד מטריד את הישראלים שמדינה זרה מתערבת לה בכללי הפתיחה באש.
"אבו עאקלה הייתה אזרחית אמריקאית. לכן, כשמדובר באזרח שלנו, מתבקש שנבחן את נהלי החתירה למגע. אנחנו חייבים לוודא שתאונות לא קורות. עיתונאים, צופים מהצד. זה תפקידם. אנחנו הצבא הכי חזק בעולם (הכוונה לצבא האמריקני, י"י, א"ק) וכל הזמן בודקים מחדש את כללי החתירה למגע. מה שאמרנו לישראלים היה, שאנחנו מקווים שגם הם יבדקו את כללי החתירה למגע".
התחושה בארץ הייתה, שהידידה הגדולה שלנו מתערבת לנו בפרוטוקול הצבאי באופן מאיים. הרי עלולות להיות לכך בהמשך השלכות.
"כמי שדיבר עם ראשי ההנהגה הישראלית, הייתי מאוד ברור במה שאנחנו מאמינים שצריכים להיות הצעדים שבהם צריך לנקוט. ראשי המדינה, שהיא בת הברית הכי קרובה שלנו, הידידה הכי קרובה שלנו, יודעים ששיתוף הפעולה בין צה"ל למשרד ההגנה האמריקאי וה-CIA מאוד הדוק. זה בדם שלנו. אז לומר לחברים שלך: 'היי, עיתונאית, אזרחית אמריקאית, נורתה בטעות, תבדקו שוב את כללי החתירה למגע' – אני לא חושב, בכנות, שזהו מסר שלילי. אנחנו בוודאי לא יכולים להגיד למדינה ריבונית מה לעשות.
"הישראלים הם ידידים שלנו, הם בעלי הברית שלנו, אנחנו עובדים יחד. אנחנו יכולים מדי פעם להציע להם דברים, והם יחליטו אם הם רוצים לשמוע לנו או לא. אבל כידידים, אנחנו צריכים לדבר על דברים.
"אני זה שהתקשר לאחיה והסביר לו, שהקליע שפגע בה היה ללא התאמה חד-משמעית, כי הקליע היה פגום. לא יכולנו באופן מוחלט, ללא ספק, לבוא ולומר שהקליע היה של צה"ל. הסברנו שקיים סיכוי שצה"ל בטעות – שוב, אני מזכיר לכם, בטעות – ירה בה למוות.
"חבר טוב יכול לומר את מה שהוא חושב. אפשר להסכים ואפשר שלא להסכים. מה, אנחנו נפגעים כשראש הממשלה גוער בנו על ההסכם האיראני? לא. יש לו את כל הזכות שבעולם לומר זאת. זה מה שחברים עושים".
תעשיית הוויזות
נצלנות המאכערים
הוא רץ מפגישות עם רבנים בבני ברק למפגש עם אנשי עסקים ערבים בנצרת, נועד עם שגרירים זרים המוצבים במדינת ישראל – בעיקר עם נציגי המדינות החתומות על 'הסכם אברהם', ומקפיד על קשר יומיומי עם בכירי הממשלה הישראלית.
אחרי תקופה ממושכת ללא שגריר אמריקאי במדינת ישראל, ניידס זינק הישר לתוך העניינים. הקשר עם העסקנים חשוב לו. חרף זאת, הוא יודע שעליו לברור היטב את הבאים בשערי לשכתו. לא מעט מאכערים עומדים בדרך וגוזרים קופון בחסות 'עזרה לציבור'.
ישנם ישראלים שמקודמים בתור לוויזה, אחרי ששילמו לא מעט כסף למאכער.
השגריר מחייך, נראה שהוא מכיר את התופעה. "חשוב לי לשמור על קשר עם עסקנים שפועלים לטובת הציבור. אם ישנם כאלו שמנצלים זאת – זה חמור ולא תקין. אני רוצה לפגוש את האנשים שבאמת חשוב לי לפגוש. קודמי מטעם הממשל הדמוקרטי, דן שפירו, היה דוגמא אישית מצוינת בשבילי לאופן שבו מנהלים את הקשר עם הציבור. אפשר לקחת ממנו דוגמה טובה לאיך דואגים באמת לקהילה.
מדיניות שונה. משמאל לימין: השגריר דייויד פרידמן, השליח ג'ייסון גרינבלט החתן ג'ארד קושנר, רוה"מ נתניהו והשגריר רון דרמר (צילום: פלאש 90)
"מרטין אינדיק, שהיה אדם מלומד, מעבר להיותו דיפלומט, הוא גם מישהו שיש לי הערכה עצומה אליו. יש לי גם הערכה עצומה לדייויד פרידמן. אני אולי לא מסכים עם כל מה שהוא עשה, אבל דייויד קם כל בוקר, ורצה לעשות מה שהוא האמין שהכי לטובת מדינת ישראל וארצות הברית.
"האנשים שממלאים את התפקידים האלה מקריבים מעצמם ומשלמים מחיר משפחתי, מחיר כלכלי. זה מתיש. לכן יש הרבה מה ללמוד מהם, יש לי הרבה מה ללמוד מהם".
כבר זמן רב מדברים על כך שהישראלים יקבלו פטור מוויזה. היינו רגע לפני ההחלטה אבל אז, אחרי שהאמריקאים הסכימו לכל התנאים, זה נתקע בגלל המשבר הפוליטי. מה אתה חושב על כך?
"כשהגעתי לכאן אמרתי לעצמי, שלא ייתכן שיש בעולם שלושים מדינות שפטורות מוויזה ואילו מדינת ישראל, בת הברית הכי חשובה שלנו, לא ברשימה הזאת. הבטחתי לעצמי לדאוג שזה יקרה ופעלתי כדי שזה יקרה. אני עובד על זה כל יום ואני חושב שאנחנו קרובים לקו הגמר. צריכים להעביר את החקיקה בכנסת, וזה הולך ומתקרב".
אתה עדיין באמצע הכהונה שלך ובכל זאת: מה התפקיד הזה לימד אותך?
"שגם לדברים הקטנים יש חשיבות. הייתי ב-15 בתי אבלים. בשבילי, ללכת לבני ברק ולשבת עם אבות שאיבדו את בניהם, זה משנה אותך. זה גורם לך להבין למה זה כל כך מורכב. כשאתה הולך למשפחה דרוזית בנצרת, זה לא רק היהודים שנפגעים מהטרור, זה כל הקהילה. אז בשבילי, למדתי שלהראות נוכחות, זה מאוד חשוב. זה לא מה שיוצא מהפה שלי, אלא עצם ההופעה שלי במקום, שאני מבין מה האנשים האלה עוברים.
"אני אוהב לצאת, להרגיש את העם, להבין אותו, ולא לשבת במשרד ואנשים יבואו לדבר איתי. זה מגוחך, למה שתרצה להיות בתפקיד הזה, אם זה כל מה שאתה עושה?!" [
