שוברות שגרה

אין להן מושג מה יקרה מחר, הן גם לא רוצות לדעת: אולי הים יקבל אותן באמצע הלילה, עם כרבוליות ופיצוחים? אולי הן תיקלענה לארוחה טובה עם נערות בסיכון? ואולי דווקא הילדים יזכו להפתעה-מגוונת-שגרה ויצאו לטיול משפחתי בלתי צפוי?  רגע לפני שאנחנו חוזרות לשגרה, נשמע את הנשים חסרות השגרה. עבורן, השגרה רצופה בהפתעות ובחידושים, והן כאן כדי לספר לנו עליה ועליהן, ולהעניק לנו גם טיפים מניסיונן הבלתי שגרתי  כך משגרים שגרה

איורים: אלה מושקוביץ

מתכוננות לחורף ארוך? מכינות את עצמכן לשגרה אפרורית? רגע לפני, תנו לי לשאול אתכן: מה עשיתן היום שלא עשיתן אתמול? ומה התוכניות למחר, בשונה מהיום?

חלק מכן ודאי פותחות כעת זוג עיניים תוהות, ומשיבות בפליאה: מה יש לעשות? קמים, מתארגנים, רצים לעבודה, מטפלים בילדים, מבשלים ארוחה, צונחים למיטה וחוזר חלילה.

אבל, ייתכן שבקוראות יש גם כאלה שהשגרה הקרובה נראית להן מדכאת ומלחיצה. הן מביטות בלוח השנה בציפייה, מחפשות בדפיו את הטוויסט. נתלות בכל שינוי, נתפסות בכל גיוון ואוהבות לנקד את יומן בתוכניות שונות, מפתיעות ומרגשות.

רגע אחרי החגים והחגיגות ורגע לפני שגרת חורף משמימה וקרה, מצאנו את הנשים המרתקות, שלא ממש יודעות מהי שגרה. הן רק מחפשות איך לשבור אותה ולהוסיף לה עניין וריגושים. היכונו להאזין להן, ולקרוא כתבה סוחפת ושוברת שגרה…

כשהחיים נטולי שגרה

"זה היה סתם שבוע רגיל. לא הייתה לנו שום שמחה וגם לא תוכנית מעניינת באופק הקרוב או הרחוק. הבנות חזרו מבית הספר ובעלי מהכולל, ואני החלטתי שמותר לחגוג גם בסתם יום של חול. 'יוצאים לרידינג', הכרזתי בחיוך.

"כירושלמים שלא רואים פיסת ים, החוויה נשמעה קורצת מאי פעם. הבנות הנרגשות לא שאלו לכבוד מה. הן כבר מכירות את אמא שלהן, שחייבת לשבור שגרה כל פעם מחדש. תוך עשר דקות כבר היינו במונית, עם תיקים תפוחים וציפייה בלב.

"מאז עוד היו הזדמנויות נוספות לחגיגות, אבל אנחנו אוצרים בקרבנו את כל החוויות, שומרים אותן היטב לימים של שגרה".

(רחלי)

איך נראים חיים שהשגרה אינה אחד מרכיביהם המרכזיים?

מאירה רפאלי, אמנית משחק, לא מכירה את המונח שגרה בחייה האישיים. "אין אצלי שבירת שגרה כי אין שום שגרה". היא מחייכת. "כל חיי נעים סביב מעגל השאלות הבלתי פוסק: איך עומד להתנהל יום המחר? ואיך אני מתמרנת עם המציאות?

"אישית, אין לי שום דבר בחיים שמסודר ומתוכנן באורח שגרתי, כמו אישה נורמלית שעובדת משמונה בבוקר עד ארבע, או מתפקדת כעקרת הבית.

"אמנם יש כאלו שעובדות בעבודות לא שגרתיות, והן ניחנו במשמעת עצמית שמסייעת להן להתמודד איכשהו, ואם הן יודעות שבצהריים יש להן מופע, בבוקר הן תנצלנה את הזמן ותשקענה את כל כולן בבית.

"אצלי, כמו הרבה מאותגרות קשב וריכוז, הבעיה היא חוסר משמעת עצמית. אני יכולה למצוא את עצמי רצה בצהריים למופע אחרי שבוקר שלם הייתי בטלפונים…"

אבל קבלו צפירת הרגעה: בסופו של דבר דברים נעשים. "ודווקא בתחום העבודה אני מאוד מסודרת ואחראית, אף פעם לא אאחר ותמיד אביא בחשבון את הפקקים או את האיחור הבלתי צפוי.

"רוצות הצצה קצרה לחיים המעניינים שלי? יום אחד אני בנתניה, למחרת אמצא את עצמי בווילה במושב נידח בקצה הארץ, ביום שלישי יש לי פתאום זמן לקפוץ למירון בין הופעה להופעה, וביום רביעי אני אוכלת ארוחת גורמה עם קבוצת נערות בסיכון".

אבל גם בתוך חוסר השגרה יש שגרה מסוימת. "יש לי כלל אחד: לא משנה מתי אני חוזרת, גם אם זה בשלוש לפנות בוקר, תמיד אני אהיה זו שאעיר את ילדיי ואשלח אותם למסגרות הלימוד.

"נוסף על כך, יש תקופות שאני רוב היום בבית, בין פורים לפסח ובבין הזמנים. בשבועות האלו אני בוחרת להופיע פחות ולהיות קצת יותר אמא, וזהו יתרון שאישה שכירה לא יכולה ליהנות ממנו. מובן שצריך להיות בנויים לחיים מסוג כזה".

שושנה מלמד כהן, המפיקה המופלאה של עיתון משפח, מזדהה עם התיאור. "החברות שלי מגדירות אותי כאישה שיודעת 'לחיות את החיים'. בתוך המרתון של עבודה-ילדים-בית, להצליח גם לצאת ולנשום. לפחות שלושה ערבים בשבוע אני יוצאת מהבית. לא משנה לאן, רק לצאת, להתאוורר, לשבור את המרוץ האין-סופי של החיים.

"גם עם הילדים אנחנו יוצאים לטיול משותף אחת לשבוע בשעות אחר הצהריים. לאן? לכל מקום שיקבל אותנו. לגן החיות, לגן המפלצת, לפיקניק בטבע, לים. נראה לי שהצורך הזה עובר בגנים, כי הם מצפים לטיול השבועי הזה כל השבוע. וחוץ מהיציאה הזו, בכל יום חמישי בערב אנו חוגגים עם פופקורן, משהו טעים והווי משפחתי כיפי.

"גם בעלי, שזקוק לשגרה, כבר מכיר את הצורך של אשתו ומשתדל לזרום איתה. לא אחת קורה שאנחנו מחליטים סתם ביום חול לקחת יום חופשי ויוצאים יחד בספונטניות לאיזו טיילת מול הים או לנופש קצר.

"אני חייבת את ה'פיקים' האלו וחיה מחופשה לחופשה. וחשוב לומר שהחוויות הללו לא באות על חשבון התפקוד בבית. אם תרצי, הן רק משביחות אותו.

"מטבע הדברים, עבודה בהפקת עיתון היא מורכבת מאוד. אני זו שאמורה להביא אותו לידי גמר אחרי כל השלבים: עריכה, הגהה, עיצוב וביקורת רוחנית. אני אמורה להריץ את העבודה ולדאוג גם להפקת מגזין 'טעימות' המשובח.

"כדי שלא אחוש שחיקה בעבודה המאתגרת הזו, מבחינתי כל יום הוא יום חדש. אני מוצאת את עצמי נהנית עם החברות בעבודה, צוחקת איתן, יוצרת לי סביבת עבודה מלאה חיות וחידושים ומוצאת את כל הדברים הקטנים שהופכים את היום לבלתי שגרתי. אין יום אחד דומה לרעהו, גם כשהעבודה משמימה ודורשת את כל כולי".

ארבע לפנות בוקר, כרבוליות על חוף הים

גם אתי קצבורג, מלווה עסקים, מרצה ליזמים בנושאי תקשורת בין-אישית ועיתונאית, היא טיפוס שובר שגרה סדרתי. "ביום יום שלי אני מלווה עסקים לצמיחה ולהתקדמות, ובאיזשהו מקום העבודה היא מונוטונית יחסית. הליווי עצמו עשוי להיות אפור ואינטנסיבי. יש ימים שבהם אני נפגשת עם ארבעה לקוחות ברצף. אבל כמו שאמרתי, אני לא מסוגלת לשמור על שגרה, ולכן אני מגוונת את מהלך העבודה.

"זה יכול להיות, למשל, בשינוי מקום המפגש, כך שבמקום לשבת שוב באותו משרד אני מציעה ללקוחה לשבת איתי על חוף הים או ביער. דווקא שם היצירתיות מתעצמת וההשראות החדשות מגיעות מהר. השינויים הללו מגבירים בבעלת העסק את התחושה המתוקה שיש למה לחכות. גם אנשים שהשגרה היא חברה טובה שלהם, זקוקים מדי פעם לחידושים. כי שגרה יכולה להרוג".

אתי סבורה שטיפוסים שזקוקים לשבירת שגרה, כמוה, צריכים לשרטט לעצמם נקודות אור ולסמן על גבי לוח השנה את כל הדברים הכיפיים והמשמחים, בדיוק כמו ילד קטן שנהנה להביט בלוח החופשה שלו, שמתמלא באטרקציות.

"נכון, הלו"ז שלנו גדוש במשימות, אבל פתאום מהצד מנצנץ יום חביב עם אירוע מעניין ומשמח, וביום שאחריו רשום לנו שאנחנו הולכים לבחור ספה, או להיפגש עם חברה. אנשים מהזן הזה יודעים שיש למה לחכות. יש חוויה בסיבוב…

"אני מזהה את הצורך הזה גם אצל בתי הקטנה, ואני מגדירה עבורה מראש את התוכנית להיום, אפילו כשמדובר ברכישה תמימה של זוג גרביים: 'היום נלך יחד לחנות לבחור לך גרביים', או 'בעוד שבוע יש לנו בר מצווה של בן הדוד'. ככה מחלקים את השבוע בצורה ברורה. ואם אני מרגישה שהשגרה ארוכה לה מדי ואין שום דבר באופק? אז אני יוזמת עבורה יציאה לפארק או פעילות אחרת".

אתי מתארת שבירת שגרה מעניינת שאותה למדה ליצור לעצמה לפני שנתיים: "כמלווה בעלות עסקים מטעם מעוף, אני נפגשת עם לקוחות מכל ערי הארץ. לפני כשנתיים הגיעה אלי לקוחה מטבריה, ולאחר מספר פגישות הצעתי לה שאני אגיע לעיר מגוריה.

"כך התחלתי להכיר את עולם העסקים בצפון והחלטתי לעשות לעצמי מנהג קבוע: אחת לשבוע אני מגיעה לצפון ומלווה שם בעלות עסקים. היום הזה בצפון מעניק לי כוח לכל השבוע. לפעמים אני אפילו נשארת לישון שם. אין מצב שאסע לצפון בלי לעבוד על שפת הכינרת או על מצפה מרהיב.

"גם את הדרך לצפון אני תמיד מגוונת, ומעדיפה להאריך בשביל ליהנות מנוף יפהפה. כדי שלא אשתעמם מהרוטינה אני תמיד מוצאת יישוב חדש וצופן סוד, שאת שמו אפילו לא הכרתי בעבר. נכנסת לשם, מריחה את האוויר החדש, מכירה עוד כמה אמות חדשות בארץ.

"לא אחת שואלים אותי אם השתגעתי, או יותר נכון איבדתי את הצפון, אבל גיליתי שם גוון חדש, פריפריה שלמה ומציאות מרתקת. שאני אפסיד דבר כזה לא שגרתי?"

ואם עוד לא הפנמנו כמה השגרה שלה לא שגרתית, היא מספרת על מוצאי שבת חורפי תמים ורגיל לכאורה, שבו הרגישה שהאפרוריות מתחילה להתפשט בבית, וברגע אחד קראה לגדולים שבחבורה, אמרה להם להצטייד בכרבוליות ובפיצוחים ו— קדימה לחוף ים שקט.

"ישבנו שם מול הגלים עד ארבע לפנות בוקר, מדברים, נהנים ומקבלים כוח לעוד שבוע אינטנסיבי", היא מתארת בחיוך. "ככה אנחנו, מי אמר שהחיים משעממים?"

סביב הארץ ביממה אחת

אסתי איזנברג, מפיקת וידאו ובעלת העסק 'פרפאקשן', מזדהה עמוקות ומעידה על עצמה שהיא חיה מאקשן לאקשן. "תמיד הייתי כזו, ראש וראשונה לכל תעלול, מסיבה או תפקיד. עסקתי בריכוז חברתי והפקתי מחנות.

"כבחורה, השגרה הרגילה לא סיפקה אותי וכל העת חיפשתי איך להוסיף לה עשייה. למדתי את תחום הפאנות והשיער, הייתי מביאה את אביזרי הספרות לבית הספר, ולאחר הלימודים הענקתי שירותי תספורת לכל דורשת. במקביל למדתי ועבדתי גם בגרפיקה וצילום ונקרעתי בין שני התחומים.

"כשראיתי שאי אפשר לרקוד על שתי החתונות, החלטתי לבדוק מה המקצוע שייתן לי את מירב העניין והאקשן, ובחרתי בצילום ועריכת וידאו.

"היום אני מסריטה בכל הארץ. יום אחד מצלמת סרטון תדמית למגבות, ביום השני מראיינת גיורת על תהליך הגיור שלה, וביום שלמחרת מצלמת קורס דיגיטלי של עיצובי בלונים. אין יום דומה לרעהו ואין שעה זהה לחברתה.

"כך, למשל, יצא לי להגיע ביממה אחת לכמה מקומות: בערב לבני ברק לצורך צילום קולולם, משם לנסוע לציפורי בכינרת בשתיים בלילה, ומשם לחוף האון בצפון בשש בבוקר, כמובן בלי לישון באמצע.

"הריגוש, הגיוון וחוסר השגרה ממלאים אותי באדרנלין ובהנאה. כשאני מצלמת את הים אני כבר משתדלת להישאר שם עוד קצת, לתת לעצמי שעה של חוויה, מנצלת כל סיבה למסיבה.

"השגרה הפחות אטרקטיבית מגיעה כשאני אמורה לשבת מול מחשב ולערוך את כל התוצרים. אבל גם אז אני משתדלת לשלב חוויות לא שגרתיות".

בהקשר לכך היא נזכרת שכבחורה היא חשבה שלא תהיה לה בעיה לעבוד בעריכת וידאו ולטפל בכל תוכן שהוא, אך בפועל, כשהתקבלה לתקופת ניסיון בעבודת עריכה לסדרת הרצאות של מרצה מסוים, היא הרגישה שאינה שורדת. "כי כמה כבר אפשר לשמוע משפט – ולתמלל, לשמוע שוב – ולתמלל? מהר מאוד הפסקתי את עבודתי במקום וחיפשתי את התכנים המעניינים והמסעירים יותר.

"לפעמים אני אומרת לעצמי: 'אסתי, אולי תתחילי לחיות חיים רגילים כמו רוב הנשים שסביבך? תקומי בשעה נורמלית, תלכי לעבוד במשרד, תחזרי אחרי שמונה שעות ותלכי לישון בשעה שפויה?' ואז אני חושבת רגע ומתחלחלת. לא, זה לא יקרה. לא אוכל לעמוד בשגרה כזו…"

גם בחיים האישיים אסתי משתדלת לשבור את השגרה. "בעלי טיפוס מתון יותר, אבל הוא זורם עם זה ונהנה מהצבע שאני מכניסה לחיינו. כל תאריך מיוחד הוא ציון דרך אצלנו, ואני מחפשת איך להפתיע ולחדש בארוחה, בעיצוב ובתוכנית מיוחדת".

יוצאים מהריבוע

"אני עובדת הייטק בכירה. מרוויחה נחמד פלוס, אבל לפעמים אני שואלת את עצמי בשביל מה, ואם החיים האלו נועדו לעבוד בלי לנשום.

"לפני שנה עבדתי על פרויקט מורכב מאוד במשך שעות רבות כל יום. לא ראיתי כמעט את אור השמש. רצתי למשרד בשבע בבוקר ויצאתי אחרי השקיעה. הבית הצליח לתפקד בזכות העזרה שלקחתי בתשלום, אבל הנפש שלי כמעט מתה.

"כשבעלי גילה שאשתו נמצאת בתוך שגרה אפורה שעומדת להפוך לשחורה, הוא החליט לעשות סטופ. יום אחד חיכתה לי הזמנה מרהיבה לנופש משפחתי בצימר בצפון. הכל כבר היה מוכן, לי נותר פשוט להודיע לממונים ולהצטרף למשפחה היקרה. פתאום גיליתי את משפחתי מחדש. הבנתי כמה חשוב לעצור את המרוץ הסיזיפי ולשבור את השגרה פעם ב… כי אחרי הכל, בשביל מי אנחנו עובדים?"

(ללי)

למה לדעתכן צריך לשבור שגרה? מה זה נותן, ומדוע זה חשוב כל כך?

"כל פעם שואלים אותי הסובבים: 'איך יש לך כוח לצאת?'" משתפת שושנה מלמד כהן, "ואני משיבה: 'אנחנו חיים רק בשביל לעבוד ולעשות דברים שקשים לנו?' גם בעלי שואל לפעמים: 'מה, את חושבת שצריך כל יום לצאת או לגוון?' ואני שוב עונה בשאלה: 'צריך כל יום לנקות, לטפל בילדים, לעבוד? לפחות אני יודעת שבערב מגיע הממתק, הדבר שיעניק לי אנרגיה ודלק'.

"הימים שלנו יכולים לעבור, שנה ועוד שנה, ופתאום נגלה שלא נתנו לעצמנו את מה שאנו זקוקים לו. אמא שלי היא דוגמה הפוכה, כל חייה עבדה קשה והיום היא אומרת לי בצער: 'איפה אני ואיפה הכינרת?'

"אני, לעומתה, מעדיפה לעבוד המון, להשקיע בכל החזיתות ואחר כך לתת לעצמי ולמשפחה. זה יכול להיות בכל מיני דרכים וצורות, החל ממוזיקה בווליום גבוה וריקוד עם הילדים, ועד להצגות מצחיקות או ופל בלגי בסתם יום סטנדרטי.

"שבירת השגרה לא חייבת להיות קיצונית וקבועה, היא עשויה גם לקבל פנים מתונות, כמו פעם בשבוע עם הילדים ועוד פעם עם הבעל. מה שחשוב זה לדבר, להקשיב ולעצור את המרתון המטורף של החיים. אם באמת נרצה, נמצא את הזמן לכך, מניסיון".

אסתי איזנברג  סבורה שאדם שעושה כל הזמן אותו דבר, מרגיש שהכל משעמם ורוטיני והעשייה לא מלווה בסיפוק. "כשפרויקט ספציפי היה מתחיל לשעמם אותי, הייתי אומרת לעצמי: 'אולי התוצר שהוצאתי תחת ידיי לא מספיק מעניין?' ומייד מעבירה לקולגה שתבדוק אותו.

"ההתנוונות בעשייה עלולה להוציא את הטעם מהזרימה של החיים. כשאישה משועממת בעבודה, היא חוזרת משועממת הביתה, בלי ברק וחידוש, והכל נגרר ככה. כשיש משהו חדש ומרגש, הכל בפנים שמח ונעים, כיף לנו וכיף לסביבה. אני, למשל, נמנית עם קבוצת צלמות שיודעות גם ליהנות. פעם בחודש אנו מארגנות לנו מפגש ומוצאות איך ליהנות מיום של חוויה באמצע השגרה.

"באופן אישי, לוח שנה משמים עושה לי לא טוב. אני מאוד אוהבת לסמן לעצמי כל מיני דברים, כמו מספר שנים לאירוסין, שנה למעבר דירה ועוד. את התאריכים הללו אני נהנית לציין לעצמי גם אם אינני חוגגת אותם באופן מיוחד. זה פשוט מרגש אותי".

ואיך אפשר לשבור שגרה בצורה טובה ונכונה?

"דבר ראשון יש לבדוק כמה הסובבים אותנו בעניין. יש כאלו שאוהבות לצאת מהשגרה אבל מי שחי לידם נבהל ולא אוהב זאת, יש ילדים שזקוקים לסדר יום מדויק ואסור לבלבל להם את הסדר.

"באופן כללי, בעיניי תמיד חשוב לציין יום בחודש שאז משנים מעט מהרגיל והמוכר. כילדה צעירה אני זוכרת שאימי הייתה יוצאת איתנו כל ראש חודש לטיול. ידעתי שיש למה לצפות, וגם אם העומס הלימודי מאיים, עוד מעט מגיע ראש חודש".

מאירה רפאלי מביאה מבט שונה על נושא השגרה והשבירה שלה: "ידוע שבשגרה יש יתרון. יש בה סוג של ביטחון. כאשר אנו מאבדות אותה פתאום ללא תכנון מוקדם, כמו בתקופת הקורונה, פתאום אנו מסתכלות על החיים מזווית אחרת, מצליחות להעריך דברים ולמצוא בתוכנו רגשות נוספים ותכונות אחרות. אנו מתחילות להודות מחדש על דברים פשוטים ומובנים מאליהם. ממש כמו שכאשר צריך להחליף את מפרק הברך, לומדים להעריך את הסחוס ששומר על הרגל ומאפשר לה ללכת ללא כאבים.

"ובאשר לצורך בשבירת שגרה יזומה, אין ספק שיציאה מהשגרה מדי פעם תורמת לכל אחד ואחת. אני באופן אישי סבורה שאם לא עושים את זה מדי פעם במהלך השנה, לפחות בבין הזמנים חובה לצאת מהשגרה ולהשקיע משאבים בשביל לתת למשפחה כוח, אנרגיות וגיבוש".

לא שוברים את הכלים

"זה קרה לפני תקופה לא קצרה, כשקיבלתי משרה טובה ונחשקת. השתדלתי להיות עובדת טובה ולהשביע את רצון המעביד, אבל שבועיים לאחר תחילת העבודה אחיותיי היקרות ארגנו יומיים של נופש משותף, ואני הרגשתי שאני חייבת להיות שם.

"אטמתי אוזניים מפני הקולות הפנימיים שאמרו לי שלא לעניין לבקש חופשה כשעוד לא התברגתי היטב בעבודה ואני אמורה להוכיח את עצמי. ביקשתי מהבוסית ימי חופשה, היא עיקמה את האף, שאלה אם זה חשוב והסכימה בעל כורחה.

"כשחזרתי, היחס שלה היה הרבה פחות נינוח ויותר קצר רוח. אני חושבת שהבקשה הבלתי שגרתית שלי בעיתוי הלא נכון היא שגרמה לכך".

(חיה)

מתי שבירת שגרה אינה מתאימה? שושנה סבורה שתמיד מתאים לצאת משגרה, וכמובן תלוי כיצד ומה המינון. "לפעמים אני אומרת לעצמי 'תרפי! את צריכה מנוחה, תפסיקי לחפש את היציאות והאטרקציות בחיים!' אבל תמיד אשתדל לעשות משהו בשביל הנשמה. עם זאת, בזמנים עמוסים במחויבויות צריך להוריד הילוך ולהנמיך את המינון".

"שבירת שגרה אינה מתאימה כשהיא באה על חשבון דברים חשובים", קובעת אתי. "אני מאוד מבינה שאת רוצה מסיבה, אבל אם בגלל זה הבית לא יתפקד, הילדים יסבלו או משהו חשוב אחר ייפגע, החוויה אינה מתאימה, ולא משנה כמה היא שווה וקורצת. יש סדרי עדיפויות".

אסתי: "כאשר חוגגים יותר מדי, יש חלקים בעבודה שעלולים להיפגע, ולכן אני תמיד ערה למחויבויות קודמות, ועומדת בהן תמיד. גם אם מאוד מתחשק לי לענות 'כן' נלהב על כל הזמנה לצילום במקום אקזוטי, אני מכירה במגבלות הזמן והיכולת שלי ומאיטה הילוך. בכל מקרה, מילה אצלי זו מילה, ותאריך יעד הוא תאריך יעד, גם אם אהיה ערה לילה שלם בשביל לעמוד ביעדים".

משפחה שגרתית

"'עוד פעם את מארגנת יום כיף?' שואל הבן בתמיהה. 'שוב אנחנו נוסעים לשבת?' נאנחת הבת בשקט. 'שוב את צריכה לצאת לנופש?' נדהם הבעל, 'רק לפני חודשיים יצאנו ליומיים!'

"לכי תסבירי להם שחודשיים בשבילך הם המון זמן, ושאדם שלא מסוגל לחיות בשגרה – צריך שינויים כמו חמצן".

(זהבי)

לפעמים דווקא הקרובים אלינו נולדו עם אופי הפוך לחלוטין. הם חייבים לחיות חיים של שגרה וסדר. כל יציאה מערערת בהם את השקט הפנימי. מה עושים אז?

איך מתמודדים עם סביבה שלא מבינה את הצורך בשבירת שגרה, או לא מסוגלת להיות חלק מהשינויים?

אתי מסבירה על השוני הזה מהמקום המקצועי שלה: "כחלק מעיסוקי אני מלמדת שפה מסוימת שנקראת סגנונות תקשורת. השפה הזו היא בעצם עולם שלם שמתחלק לארבעה סוגי אנשים. בתוך העולם הזה יש אנשים של שגרה, שכל יציאה מהמסגרת 'הורגת' אותם, מהעבר השני של המתרס יש אנשים שמבחינתם כל יום הוא סיבה לחגיגה, וגם אם אין סיבה מיוחדת, תסמכו עליהם שהם ימצאו אותה. מבחינתי, אגב, החיים הם מסיבה, וכשאני רואה שהשבוע הולך להיות אפור, אייצר משהו שישבור זאת.

"אנשים שזקוקים לשבירת שגרה נתפסים לעיתים כלא יציבים, ואנשים שזקוקים לשגרה נתפסים כמשעממים. אך יש צורך לתת לגיטימציה לשני הצדדים, להכיר בהבדלים ולדעת שגם בתוך מערכת נישואין ומול ילדים עלול להתגלות פער, וחשוב לכבד ולהבין".

שושנה מכירה את המציאות הזו מהחיים הפרטיים שלה: "בדרך כלל אני מוצאת לעצמי את החברות שיש להן 'אותו ראש', אבל אני תמיד מנסה להתאים את עצמי ואת הקצב למי שמולי. בעלי לדוגמה, הוא טיפוס שאוהב שגרה, ואני מבינה אותו לחלוטין, לא מנסה להפתיע אותו עם רעיונות מרתקים שנוחתים עלי משמים, וגם אם אני מנסה לפעמים להדביק אותו בהתלהבות, זה לא תמיד הולך… לכן אני מוצאת הזדמנויות לצאת עם חברות מהזן שלי, ואיתו מתנהלת בקצב מתאים.

"גם אחד מהילדים שלי אוהב יותר את הבית והעיסוק המוכר, ולפעמים כשאני יוצאת עם הילדים האחרים, הוא נשאר עם בעלי בבית, כי יש לו 'עניינים לסדר', כדבריו".

"אמא שלי תמיד הייתה כמוני. אולי ממנה ינקתי את הצורך הזה, אם כי אני משלבת בו יצירתיות יתר", מעידה אסתי בקריצה. "היא הייתה יכולה להודיע לנו פתאום בצהריים שיוצאים לבית חלקיה. כמה טלפונים, סידורים והתארגנות ותוך מספר דקות כבר היינו בדרך.

"אבי, לעומת זאת, הרבה יותר מתוכנן, וכמרצה הוא מתכנן כל הרצאה שלו במשך זמן רב. אני, כשהתבקשתי להכין SPEECH באנגלית, זרמתי עם המצב, וכמה שעות קודם לכן חשבתי על רעיון והתאמתי לו תוכן.

"כשיש מציאות שבה צריך להיפגש חזיתית עם מישהו הפוך ממני, חשוב להבין את האופי שלו ולדעת שלא כולם בסגנון שלי.

"כשעמדתי לפנות בוקר וצילמתי סצנות על הים, חברה צלמת שהבאתי איתי, לא גמרה להזדעזע מהעובדה שעכשיו לילה והיא לא נמצאת כעת במיטתה החמה והמחבקת… הסוד הוא כבוד והזדהות עם הפער".

ככה שוברים שגרה

מהו הטיפ שלכן לאישה שמעוניינת לגוון את תקופת החורף האפרורית והמשמימה? איך היא יכולה לשבור שגרה בלי לשבור תוכנית חיסכון?

מאירה: "צורת ההתאווררות היא מאוד אינדיווידואלית. כל אחת צריכה למצוא את המקומות שבהם מתאים לה לשבור שגרה. יש כאלו שאוהבות נופש נשים, ויש שלא אוהבות את ההמוניות הזו ומעדיפות לצאת לבדן, עם הבעל או עם חברה אחת.

"אפשר גם לצאת לשעה לקפה או ליום של טיול בטבע, להחליף דירה עם בני משפחה בקצה הארץ, להרכיב פאזל של אלף חלקים, להיפגש עם חברה, ובעיקר למצוא את מה שעושה לך טוב, לאו דווקא לחברה שלך".

"תמיד אפשר למצוא את החוויות גם בתוך הבית, בעזרת קילו בצק או יצירות מגוונות". סבורה שושנה, "לא חייבים דווקא את היציאה הבומבסטית. מה שהכי חשוב זה לסמן יום בלוח, פעם בשבוע או בשבועיים, שבו אנחנו לא מתנהלים כמו כל יום אחר.

"בנוסף, מציעה לכן לנסות להיות ספונטניות ולהרשות לעצמכן לעשות דברים לא רגילים, לצאת לים, לשבת ביער, להשתולל עם הילדים ולארגן סדנת צחוק בתוך הבית. תראו שאחרי כן השגרה הרבה יותר זוהרת".

אסתי מאמינה שכל עבודה מונוטונית, אפילו במשרד, יכולה להפוך לכיפית יותר. "יום אחד גיליתי מפיץ ריח מעניין ששכן עד אז במטבח, העברתי אותו לפינת העבודה שלי ומאז הרגשתי שכיף לי לשבת מול המחשב. מאז אני קונה את מפיץ הריח הספציפי ונהנית מניחוח קסום באמצע עבודה מאתגרת.

"אפשר גם להחליף תמונות על הקיר ממול, לתלות פתקיות עם פתגמים מתחלפים, או לבחור משפט שבועי או יומי שייתן כוח. פעם בתקופה מומלץ לקחת חופש, לארגן יציאה לנוף, לנשום אוויר או אפילו לקום עם הזריחה ולהביט בשמש שעולה על עוד יום חדש".

"שבירת שגרה איננה חייבת להתרחש דווקא בעזרת אייטמים דרמטיים, אפשר תמיד לעשות את אותם הדברים רק בשינוי האדרת", מציעה אתי. "זו יכולה להיות אותה העבודה עם מוזיקה גבוהה יותר או במקום מעניין יותר. העולם שלנו מציע אין-סוף גוונים, צריך רק למצוא אותם".

…

שגרה? מצחיק מאוד

איך יוצאים משגרה ומה נותן כוח לכל אישה? כמובן, הצגה טובה, משחק מרתק ובמה. מאירה רפאלי נמצאת במקום הייחודי שבו היא עוזרת לנשים לשבור את השגרה שלהן ולנקד אותה בגוונים מאירים, מצחיקים ומחויכים.

איך את מרגישה בצומת הזה? ומהן התגובות של הצופות, שמקבלות אנרגיות ליום יום?

"בשבילי בית מלון זה ממש לא נופש, כי שם העבודה שלי. אבל כשאני מגיעה לנופש נשים ורואה איך נשים יושבות מולי וצוחקות את נשמתן, אני מתמלאת בסיפוק אדיר.

"כאישה וכאמא שחיה בדור שלנו, על קשייו ומורכבויותיו, אני יודעת כמה השגרה המרתונית שלנו איננה פשוטה. לפעמים אני שואלת את עצמי במה זכיתי או מה עשיתי בגלגול הקודם שלי, שניתנה לי הזכות לשמח את נשות ישראל…

"כשהתחלתי בתפקידי לא חשבתי שאני עושה משהו גדול, אך כשנשים התחילו לגשת אלי והעידו בהתרגשות שבמשך חודשים לא מצאו את עצמן צוחקות ככה, וכמה כוח הן שאבו לשבועיים הבאים ואפילו לחודש הקרוב, התחלתי להבין כמה כוח יש בידיי.

"אני מעלה יחד עם שותפתי ביילי דויטש נושאים כאובים, בצורה הומוריסטית שהיא כלי נוח ויעיל שאפשר להעלות באמצעותו תכנים משמעותיים. הקהל פתוח לקבל, והנשים משתפות אותי בדברים אישיים שאף אחד לא מודע להם.

"חלק מהמשתתפות הן נשים שעוברות אתגרים לא פשוטים, אימהות לילדים מיוחדים שלא מוצאות לעצמן יום אחד להתרעננות, נשים חולות שהשגרה שלהן כואבת ומייסרת, ואפילו 'סתם' אימהות לבית מבורך שמתמודדות עם קשיי פרנסה או עם ילדים בגיל המרי.

"במהלך קנייה שעשיתי פגשה אותי אישה מכובדת, עצרה אותי וביקשה לשתף במה שחוללה ההצגה לבתה. 'אין לך מושג מה עשית לבת שלי', אמרה בדמעות. 'היא חולה במחלה האיומה, ולקראת יום ההולדת שלה ביקשו חברותיה לחגוג לה במסיבה עליזה, אך היא לא הסכימה לכך.

"החברות החליטו לשנות את התוכנית ולערוך את המסיבה לחונכת שלה, כך שהיא הייתה חייבת להגיע. למסיבה הזו את וביילי הוזמנתן.

"זו הייתה הפעם הראשונה במחצית השנה האחרונה שהיא צחקה כך. חודשים שהיא לא העלתה חיוך על פניה! היא שברה שגרה קשה, רצופה בטיפולים, בדיקות וריצות לרופאים. הנס הגדול התרחש יום למחרת. היא ערכה בדיקות דם, ולמרבה הפלא כל המדדים עלו!' אין ספק שפה באה לידי ביטוי האמרה המוכרת 'הצחוק יפה לבריאות'".