וולפגנג סובוטקה, נשיא הפרלמנט של אוסטריה והאיש השני בחשיבותו במדינה, מישיר מבט לאנטישמיות ומדבר בגילוי-לב. ריאיון נוקב
בגיל 14 הקניטו החברים את הנער וולפגנג סובוטקה, ואז הוא גילה סוד משפחתי אפל | כשסבו על ערש דווי גילה וולפגנג, שהוא מעריץ של האנשים האפלים בעולם | מאז החליט להקדיש את חייו למסע של תיקון | כיום, כשהוא מכהן כנשיא המועצה הלאומית של אוסטריה והאיש השני בחשיבותו במדינה, הוא מדבר על העבר האפל, ההווה המורכב והעתיד המדאיג | ריאיון
וולפגנג סובוטקה הוא האיש השני בהיררכיית החשיבות בווינה.
תוארו הרשמי הוא 'נשיא המועצה הלאומית האוסטרית', האגף החזק ביותר של הפרלמנט האוסטרי. בעוד המועצה הלאומית נבחרת ישירות על ידי קולות המצביעים מקרב העם, חברי המועצה הם אלו שבוחרים את נשיא המועצה. אחרי הבחירות הכלליות בתשע"ז (2017), בחרה המועצה את סובוטקה לנשיא, יחד עם נשיא שני ושלישי, החולקים עימו את סמכויותיו הפרלמנטריות.
סובוטקה הוא בעל הדרג הגבוה מבין השלושה, ובאוסטריה, נשיאי המועצה נחשבים לבעלי הכהונה השנייה בחשיבותה במדינה. את דרגתו של סובוטקה ניתן להשוות לזה של דובר הבית הלבן בקונגרס, אך תפקידו כולל הרבה מעבר לכך, שכן הוא נדרש להכין גם את התקציב הלאומי והאג'נדה החוקתית.
סובוטקה הוא חבר במפלגת העם באוסטריה (OVP), מפלגת מרכז ימנית, שהיא כיום השותפה הבכירה בקואליציית השלטון, לצד המפלגה הירוקה.
רבים מהקוראים למדו להכיר את מפלגת העם, בתקופה שסבסטיאן קורץ עמד בראשה.
להביט לעבר האפל בעיניים ולפעול לתקן. וולפגנג סובוטקה בשיחה ל'משפחה' (צילום: אריאל מורגנשטרן)
קורץ נאלץ לפרוש בשנה שעברה בגלל פרשייה כלכלית שהוא היה מעורב בה, אך קשריו הקרובים עם מדינת ישראל ועם ראש הממשלה לשעבר, בנימין נתניהו, היו נקודת אור בתקופת שלטונו הקצרה.
וולפגנג סובוטקה אף הוא אדם מוכשר. הוא למד היסטוריה באוני' וינה, ומוזיקה באוני' למוזיקה ואומנויות בווינה. הוא גם ניצח על תזמורות בקונסרבטוריון ברוקנר בלינץ. בתחילת דרכו הוא עבד בהוראה בכמה מקומות ושימש בתפקיד מנהל הארכיון העירוני בעירו וויידהופן אן דר איבס (Waidhofen an der Ybbs), המכיל מסמכים המתוארכים החל משנת קט"ו (1355). משרתו הפוליטית הראשונה הייתה חבר מועצת עיריית וויידהופן.
את סובוטקה אנו פוגשים לריאיון ב'ארמון אפשטיין' המפואר בווינה. חדרי הארמון, שנבנה במאה ה-19 עבור איש עסקים יהודי מפורסם מווינה, משמשים כיום כמשרדים, חדרי ועידות ואולמות אירועים, כמו גם כחדרי קבלת הקהל עבור נשיא הפרלמנט.
ביטחון ברחובות
בווינה של ימינו האנטישמיות אינה מורגשת חזק ברחובות, אבל היא קיימת. זהו ביקורי השלישי בווינה בעשור האחרון והארוך מביניהם.
כמי שנסע לבירות אירופה פעמים רבות במרוצת השנים, למדתי לבדוק את השטח היטב לפני שאני מגיע למקום, שכן הרוחות עשויות להתחלף שם במהירות. כששאלתי את אחד מעמיתיי למקצוע מה כדאי לי לחבוש לראשי ברחובות וינה, ברט או כובע מסוג אחר, הוא אמר לי שהדבר מיותר לגמרי. וינה גאה בעובדה שיהודים יכולים להתהלך ברחובותיה במראה יהודי אותנטי ובדרך כלל אף אחד לא יפגע בהם.
מצאתי שהדבר נכון במאת האחוזים. חלק מכך הוא אולי בזכות שדרותיה הרחבות של וינה, עם כמה וכמה נתיבים עבור התחבורה הציבורית, רכבים פרטיים, רוכבי אופניים והולכי רגל. יש מספיק מקום לכולם, כך שגם באותם מקרים שבהם ננעצו בי מבטים מצד העוברים והשבים, תמיד הרגשתי מספיק בטוח במרחב האישי שלי.
לא שכרתי רכב, אבל דבר אחד שאליו קשה היה לי להתרגל היה פריסת הכבישים בצורה שמעניקה את אותם נתיבים לרכבים פרטיים ולרכבות הקלות. יותר מפעם, תוך כדי חציית הכביש, מצאתי את עצמי ממהר כדי לחמוק מפני החשמלית המתקרבת לעברי, ממה שהיה נראה לי כזווית לא שגרתית.
הביקור שלי בעיר יצא בדיוק באותם ימים בהם התקיימה ועידת סבב"א, שהתכנסה במטה הראשי שלה בווינה כדי לדון בחוסר שיתוף הפעולה של איראן עם סוכני סבב"א בהתאם להסכם שנחתם עימה. עצם הרעיון שנושא כה קריטי לביטחון מדינת ישראל מצוי בדיון בעיר בעלת עבר מוכתם כל כך בדם יהודי, העביר בי תחושה לא נוחה.
התחלתי להרגיש יותר בבית, כשהגעתי לבניין מטה סבב"א כדי להצטלם לצורך קבלת תג העיתונאי, שיאפשר לי לסקר את הפגישה עם חברי המועצה. האישה שצילמה אותי קיבלה את פניי במבטא ישראלי שיכולתי רק להתקנא בו. מתברר שהיא במקור מראשון לציון ועובדת כעת בשירות האו"ם בווינה.
בחזרה למחוז השני בווינה, ביתם של רוב היהודים שומרי המצוות, ראיתי אברכים חסידיים מסתובבים בבטחה ברחוב בלבושם המסורתי, חלקם עם מגבות על כתפיהם בשובם מטבילת שחרית, או עם נרתיקי הטלית והתפילין תחת בית שחיים. וינה היא עיר תיירות פופולרית עבור יהודים בדרכם לקברו של מרן ה'חתם סופר' בברטיסלבה, שנמצא במרחק של שעת נסיעה מווינה. היא פופולרית עוד יותר בקרב ציבור הישראלים; הטיסה מתל-אביב לווינה ארוכה אך במעט מזו שמניו-יורק למיאמי.
בשעות הבוקר המוקדמות המאפיות והסופרמרקטים הכשרים מלאים בקונים יהודים ושאינם יהודים. כמה מסעדות כשרות פזורות ברחבי המחוז השני, כולן עם שלטים בולטים ואין שום רמז לנוכחותם של אנשי ביטחון וגם לא לצורך בהם.
בעוד שכמה ממוסדות התורה והחינוך של הקהילה היהודית נמצאים תחת מעטה אבטחה כבד, עם שערי ברזל וביצורי בטון אחרים, מערך האבטחה הזה אינו אוניברסלי. ישנם המסתפקים בביתן שומר פשוט צמוד לכניסה, המאויש על ידי מאבטח בודד. היהודים המקומיים סיפרו לי שכך עדיף, שכן ככל שהמבנה פחות מושך תשומת לב, כך יש פחות סיכוי שהוא יהווה יעד למעשי טרור.
סוד משפחתי אפל
וולפגנג סובוטקה היה נער בן 14 כשפתחו חבריו במסע הצקות. הם כינו אותו 'נאצי בואה' – ילד נאצי, בשפת הרחוב האוסטרית.
בתחילה לא ידע סובוטקה הצעיר מה זה אמור להיות. היו אלה שנות השבעים, ומלחמת העולם השנייה הסתיימה למעלה מעשרים וחמש שנים קודם לכן. אוסטריה הייתה מדינה ריבונית עצמאית, שזה זמן רב ניתקה את כל קשריה עם גרמניה הנאצית. המפלגה הסוציאל-דמוקרטית באוסטריה הנהיגה דמוקרטיה פרלמנטרית יציבה, ויו"ר המפלגה, ברונו קריסקי, התמנה לא מכבר לקנצלר היהודי הראשון במדינה.
לטובת הקהילה היהודית. סובוטקה עם הרב יעקב פרנקל מראשי הקהילה החרדית בוינה (צילום: אריאל מורגנשטרן)
מה ידעו חבריו של סובוטקה שהוא עצמו לא ידע?
"לא ידעתי מה זה אומר, אז התחלתי לחקור את שורשי המשפחה שלי", הוא מספר בריאיון ל'משפחה'.
עד אז, ידע סובטקה מעט מאוד על הרקע המשפחתי שלו. אביו נפצע בחזית במהלך מלחמת העולם השנייה, אך למרות שנלחם עם צבאות ציר רומא-ברלין, בליבו וברוחו הוא לא באמת היה שם.
"אבי היה אדם מאוד דמוקרטי, אבל כמעט עד סוף ימיו הוא לא סיפר לי על עברו", הוא אומר.
וכשהוא סיפר, הוא שיתף את בנו בשתי פיסות מידע חשובות.
הראשונה הייתה, שסבו היה עצור בתקופת הרפובליקה הראשונה, שקמה בסוף מלחמת העולם הראשונה על הריסותיהן של למעלה מ-600 שנות השלטון של שושלת המלכים לבית הבסבורג. הייתה זו תקופה שהתאפיינה בסערות פוליטיות וכלכליות בכל רחבי אירופה ובאוסטריה במיוחד.
שיעורי האבטלה הגיעו לשיא של חמישים אחוז. קשה היה להשיג אוכל והמצוקה החברתית והדחקות האיומה רק הגבירו את חוסר היציבות הפוליטית ושימשו כקרקע פורייה להתפתחות הקצוות הפוליטיים.
עד למותו בשנת תשי"ג (1953), היה סבו של סובוטקה שייך לגרעין הקשה של האידיאולוגים הסוציאל-לאומיים (נאצים), שהאמינו בתפיסת העולם הטוטליטרית, כמו רבים אחרים באותם ימים, בתקווה שממשלת המרכז רבת הכוח תפתור את כל בעיותיה של אוסטריה.
פיסת המידע השנייה שקיבל סובוטקה אודות סבו, הייתה על דבר קיומו של מכתב, שבו השאיר ליורשיו עצה, שהכניסה אותם להלם.
"סיפרו לי שהוא התנתק מהמפלגה ושכאשר שכב על ערש דווי, הוא כתב מכתב קצר לשלושת ילדיו, שבו נאמר: 'אל תתנו אמון במפלגה. כולם שם מושחתים. אבל אתם צריכים להאמין בהיטלר'. לא האמנתי כשראיתי את זה", הוא אמר.
משלא הצליח להוציא מאביו מידע נוסף, יצא סובוטקה הצעיר לארכיונים של 'המרכז לתיעוד ההתנגדות האוסטרית', כדי לנסות לגלות פרקים נוספים בהיסטוריה המשפחתית שלו.
את מה שהוא מצא שם, הוא שומר לעצמו בסוד, והוא סירב לגלות לנו מעבר לזה לאורך כל הריאיון שערכנו עימו.
סובוטקה יכול אולי לבחור לשמור בסוד את ההיסטוריה הפרטית שלו, אך הוא מדבר בגילוי לב מלא על הערכותיו בנוגע לאנטישמיות באוסטריה של היום ובכל רחבי אירופה, כשהוא כלל אינו מנסה לייפות את המציאות. הוא מראה הבנה ברורה ביחס להיסטוריה הארוכה, לקשר בינה לבין המתרחש בימינו, ולכל הביטויים שניתן למצוא כיום לשנאה העתיקה כפי שהיא מוכרת למין האנושי. בהקשר הזה, הוא מבין היטב שמדובר במלחמה שאולי לא ניתן לנצח בה, ועדיין חייבים ללחום אותה.
מגמה מדאיגה
מתקפת הטרור המפורסמת ביותר נגד יהודים באוסטריה התרחשה לפני כשנתיים בעיר גרץ, כ-190 ק"מ דרומית-מערבית לווינה, כאשר מפגע תקף באלה את אלי רוזן, נשיא הקהילה היהודית בעיר, בעת שהיה בבית הכנסת המקומי. רוזן לא נפגע והצליח לברוח לרכבו. כל הרשויות באוסטריה, החל מראש הממשלה ומטה, גינו את המתקפה.
אולי בגלל מעמדו החשוב של רוזן, זכתה המתקפה לפרסום רב, אך היא בהחלט לא הייתה חריגה. לשכת קנצלר אוסטריה הוציאה דו"ח בשנת 2021 תחת הכותרת 'האסטרטגיה הלאומית נגד אנטישמיות'. את המבוא לדו"ח כתב הקנצלר-לשעבר, סבסטיאן קורץ, כשהוא מצטט את הסטטיסטיקה משנת 2020 שהתפרסמה מטעם הקהילה היהודית באוסטריה (IKG), שהצביעה על כך, שבממוצע מתרחש מדי יום יותר מאירוע אנטישמי אחד ברחבי המדינה.
ייתכן שהמספר הזה נמצא בעלייה כרגע. באותו דו"ח, כתב אוסקר דייטש, נשיא 'הקהילה היהודית הדתית באוסטריה' (IRG): "בחמש השנים האחרונות לבד, מספר האירועים האנטישמיים המתועדים הכפיל את עצמו; במחצית הראשונה של שנת 2020 התרחשו בממוצע 43 אירועים בחודש".
מספר זה דומה למספרים הנוכחיים בניו-יורק, והם אמורים להדאיג יותר, בהתחשב בעובדה שהאוכלוסייה בווינה שמונה כשני מיליון נפש – היא כרבע ממספר תושבי ניו-יורק. ובכל זאת, אין תחושת סכנה ברחובות.
"אני לא מסתובב מודאג מהאנטישמיות", אומר הרב אריה פולגר, לשעבר רבה הראשי של וינה וממייסדי בית הדין בעיר. "זה משהו שכולנו אמורים לחשוש מפניו, ולהיזהר שלא נגיע למצב שנהיה מאוימים כאן".
ביחס לקשריו עם וולפגנג סובוטקה אומר הרב פולגר, שהוא נפגש עימו במספר הזדמנויות. "היו לנו כמה שיחות ושמעתי נאומים שלו. התרשמתי לטובה ממידת המחויבות שלו למטרות היהודיות", אמר הרב פולגר.
בתוך המוח האנטישמי
זוהי אחריות שסובוטקה לוקח מאוד ברצינות. כחמישים שנה אחרי התגלית משנות נערותו, הוא רואה במאבק נגד האנטישמיות חובה אישית ולאומית כאחת, כפי ששמענו בחלקו הראשון של הריאיון עימו.
יהדות בכל פינה. הרב פרנקל וכתב 'משפחה' מסיירים במבנה בית הכנסת העתיק שעומד בחצר התלמוד תורה (צילום: אריאל מורגנשטרן)
"אני מאמין שזו חובתי האישית להציע תמיכה לעם שסבל כל כך תחת השלטון הנאצי", אמר סובוטקה. "עד כמה שהדבר תלוי בי, אני רוצה לתת להם בחזרה את הכבוד העצמי שלהם יחד עם חיים נורמליים. הדבר כולל הקמת גלעד לקורבנות, לימוד מטעויות העבר ומאבק נגד כל סוגי מעשי השנאה והאנטישמיות".
מאז שנכנס לתפקידו כנשיא המועצה הלאומית בתשע"ז (2017), הקים הפרלמנט האוסטרי סדנאות לחינוך נגד אנטישמיות עבור תלמידים ומתמחים, כדי לעודד את המודעות לאפליה גזענית.
לפני קצת למעלה משנתיים יזמה המועצה, תחת הנהגת סובוטקה, החלטה מטעם כל המפלגות החברות בפרלמנט המגנה את ארגון ה-BDS ואת כל פעולות האנטישמיות הקשורות למדינת ישראל.
מעבר להערכה המחודשת של ההיסטוריה המשפחתית שלו עצמו, טוען סובוטקה שהמאבק באנטישמיות הוא גם צעד לאומי חשוב לאוסטריה כולה. הוא הביע את הערצתו לעבודת המחקר של גב' דבורה ליפשטט, ההיסטוריונית היהודית-אמריקנית שעובדת כ'שגרירה מיוחדת לפיקוח ומאבק באנטישמיות' מטעם ממשל ביידן. סובוטקה ציין במיוחד את מסקנות המחקר שלה המוכיחות כי התפיסה האנטישמית היא גם אנטי-דמוקרטית ביסודה.
"אם אתה מוכן להילחם למען הדמוקרטיה ולפתח אותה בכל תחומי החברה, אתה חייב להילחם נגד הרעיונות המאיימים על הערכים הדמוקרטיים", אמר סובוטקה ל'משפחה'. "זה כולל את האנטישמיות, כמו גם גזענות ושתלטנות".
מומחים רבים מחריגים את הרעיון שניתן להשוות את האנטישמיות לסוגים אחרים של גזענות, טוען סובוטקה.
"האנטישמיות היא תופעה ייחודית", הוא אומר. "יש לה מסורת ארוכת שנים, והיא מהווה תופעה תרבותית איומה מאז המאה השנייה לספירה".
סובוטקה תומך גם בתפיסתה של החוקרת הגרמנית מוניקה שוורץ-פריזל, מדענית קוגניטיבית ופרופסורית באוני' הטכנית בברלין, שקנתה לעצמה שם כמומחית בינלאומית לחקר האנטישמיות ומחברת הספר 'בתוך המוח האנטישמי'.
היא השוותה טקסטים קדומים מתקופת האימפריה היוונית והרומית, שהגדירו את היהודים כ'זרים' עם כתביו של מרטין לותר, הכומר הגרמני שחולל את הרפורמה הפרוטסטנטית במאה ה-16, שהשחיר את פני היהודים, כמו גם עם נאומים ומאמרים של גורמים במפלגות הימין הקיצוני והשמאל הקיצוני בעת הזו.
"קווי הדמיון מדהימים", אמר סבוטקה. "הדבר מוכיח, שהאנטישמיות היא תופעה גזענית מובהקת, ואף מסביר למה כל כך קשה להילחם בה. היא טבועה עמוק כל כך בתפיסת עולמם של בני האדם, שאנחנו חייבים למצוא כלים מיוחדים שיסייעו לנו לרדת לשורש התופעה".
האנטישמיות באוסטריה בהחלט טבועה עמוק בדם. הפוגרומים נגד יהודי אוסטריה תועדו כבר החל מהמאה ה-14 וה-15, עם פשעי שנאה נגד יהודים שהלכו וגברו ככל שהתנועות הנוצריות החדשות הלכו והתחזקו. כבר בשנת שי"א (1551), אולצו היהודים לענוד סמל צהוב על בגדיהם, כדי שיותר להם להיכנס לערים הגדולות או לערי היריד.
עם השנים חלו תמורות, עם עליות ומורדות, אך לאחר מלחמת העולם הראשונה חיו באוסטריה כשלוש מאות אלף יהודים, מאתיים אלף מתוכם בווינה עצמה. חוזה סן-ז'רמן שנחתם בתרע"ט (1919) הבטיח לאוכלוסייה היהודית זכויות של קבוצות מיעוט ועד מהרה נבחר לפרלמנט האוסטרי רוברט שטריקר, אחד מגדולי ראשי הציונים.
אולם שטריקר היה אחד מרבבות היהודים הווינאיים שגורשו למחנות הריכוז בתקופת מלחמת העולם השנייה והוא נרצח באושוויץ. בשלב זה, גרמניה הנאצית כבר סיפחה את אוסטריה במה שנקרא ה'אנשלוס' המפורסם. פושע המלחמה הנאצי הגדול ביותר, אדולף אייכמן, הציב את המטה המרכזי שלו בווינה, כשהוא משתמש בו כמעבדה האישית שלו להקמת 'הלשכה המרכזית להגירה יהודית' – כשהמילה 'הגירה' מהווה שם נרדף לגירושה של הקהילה היהודית בווינה, ואף שימשה כמודל למבצעי הגירוש האחרים ברחבי אירופה.
יהודים בודדים ממש שבו לווינה אחרי השואה. גל ההגירה היהודי הגדול ביותר לווינה היה של יהודי ברית המועצות שהצליחו לצאת ממנה, כשרבים מהם מתיישבים בגרמניה ובאוסטריה. המרד ההונגרי בשנת תשט"ו (1956) נגד המשטר הסובייטי הביא גם הוא גל של מהגרים יהודיים לווינה. בשנה שעברה עמד מספר הנמלטים מאוקראינה לווינה על כאלף יהודים.
ידיד היהודים
מלבד התמיכה הממשלתית באותם מהגרים חדשים, הממשלה הפדרלית באוסטריה יצאה בכמה מבצעים למיגור האנטישמיות מחד, ולשיפור תחושתם של היהודים החיים בקרבה מאידך.
בשנת תשע"ח (2018), כשכיהן סבסטיאן קורץ בנשיאות מועצת האיחוד האירופי, תמכה המועצה בראשותו בהכרזת האו"ם הראשונה על המאבק נגד האנטישמיות על הגנה על ביטחון החיים היהודיים ברחבי אירופה, כשהיא קוראת לארגונים החברתיים, לרשויות ממשלתיות ולסוכנויות ביטחון לעבוד יד ביד עם הקהילות היהודיות.
כפי שציינו לעיל, לשכת הקנצלר האוסטרית, יחד עם חמישה שרי קבינט, חנכו את תוכנית 'האסטרטגיה הלאומית נגד אנטישמיות', הכוללת חינוך, הכשרה ומחקר, עידוד צעדים בוני ביטחון לצורך הגנה טובה יותר על הקהילות והמוסדות היהודיים והקמת פלטפורמה להמשך שיתוף פעולה בחברה הכללית.
לכפר על פשעיו של סבא. מציב זר הנצחה ב'יד ושם' (צילום: פלאש 90)
מעשים חשובים יותר ממילים ומהצהרות וראשי המנהיגים היהודיים בווינה רואים בסובוטקה ידיד של הקהילה היהודית.
הוא היה הנואם המרכזי בוועידה השנתית האחרונה של רבני אירופה שהתקיימה במינכן. סובוטקה הודה בכך שאוסטריה לא הייתה רק קורבן של מלחמת העולם השנייה, אלא גם הייתה שותפה לפשע, כאשר הצטרפה כבת-ברית של גרמניה הנאצית.
"רק בחלוף השנים, יש לנו כעת תמונה ברורה מאוד על ההיסטוריה שלנו, ויש לנו אחריות לאומית משלנו", הוא אומר.
אוסטריה קיבלה אל גבולותיה למעלה משבעים אלף פליטים מאוקראינה, ביניהם כאלף יהודים, והעניקה סיוע כלכלי ממשלתי כדי לעזור להם להתאקלם בה. לפני מספר חודשים, נפגש סובוטקה עם משלחת תלמידים יהודים מניו-יורק, שהגיעו לווינה בשליחות הומניטרית, לסייע ליהודי אוקראינה.
כשכיהן סובוטקה בתפקיד שר הפנים, הוא הגיע לביקור באחד מבתי הכנסת בווינה, בעקבות דיווח על תקיפות נגד ילדים יהודיים במחוז השני בעיר, שבו שוכנים הרוב היהודי הדתי הגדול, בתי כנסת, חנויות ומסעדות כשרות.
בו במקום תיעד סובוטקה ופרסם קליפ קצר, שדרכו הביע את תמיכתו בקהילה היהודית. "ביטחונם של בני העם היהודי באוסטריה הוא קריטי", אמר סובוטקה. "אנחנו חייבים לדאוג לכך שהגברים היהודים, הנשים והילדים יוכלו לחיות ולנוע בחופשיות בכל מקום באוסטריה".
הרב יעקב פרנקל, חסיד בעלזא יליד ירושלים, שעקר לווינה לפני כעשרים שנה ומחזיק כיום בתפקידי מפתח הן בקהילה החרדית המקומית והן בקהילה היהודית האוסטרית הכללית, משבח אף הוא את סובוטקה על תגובתו המיידית ועל תמיכתו למען ביטחון הקהילה היהודית. הרב פרנקל התלווה אליי לריאיון עם סובוטקה, והיה ניכר כי בין השניים שוררת הערכה הדדית עמוקה. "הנשיא גם עובד קשה מאוד כדי לתמוך בכל בתי הספר האורתודוקסיים שלנו כאן, ומהבחינה הזו, אין עוד כמוהו בכל אירופה", אומר הרב פרנקל.
התמונה הגדולה
בעוד הוא מכהן כשר הפנים, בטרם התמנה לנשיא המועצה הלאומית, נלחם סובוטקה קשה מאוד למען עמדת מפלגתו בנושא ההגירה.
בשעתו, הצליחו לחדור לאירופה קרוב לשני מיליון מהגרים בלתי חוקיים, בעיקר מאזורי הקרבות במדינות המזרח-תיכוניות, במה שנקרא 'האביב הערבי'.
משבר ההגירה יצר תסיסה גדולה בקרב האירופאים המקוריים, וחיזק את עמדות המפלגות הימניות הקיצוניות, בעיקר אלה שהיו רדומות מאז מלחמת העולם השנייה.
ואז עלתה לשלטון מפלגת הימין-מרכז המתונה יותר. בשנת תשע"ו (2016) השגתי ריאיון קצר עם סבסטיאן קורץ, שכיהן אז כשר החוץ האוסטרי. קורץ השווה את משבר ההגירה באירופה ל'פקק תנועה אנושי' בריאיון מוקדם יותר באותה שנה, אותו העניק לעיתון ה'גרדיאן' הבריטי, ובריאיון שלנו, הוא הבהיר את הדברים, כשהוא מסביר שזרם הפליטים הוא "אדיר יחסית למדינה קטנה כמו אוסטריה".
"אנחנו חייבים להחזיר לעצמנו את השליטה על הגבולות שלנו, להילחם נגד מבריחי הגבול. אנחנו גם צריכים להגביר את הסיוע ההומניטרי למדינות המוצא שלהם, כי זהו צעד מעשי יותר מאשר להביא את כל הפליטים והמהגרים לאירופה", אמר קורץ.
באותם ימים היה סובוטקה שר הפנים וביקורת הגבולות והאוכלוסין הייתה אחת מתחומי אחריותו.
הוא נקט עמדה קשוחה מאוד בריאיון שהעניק לעיתון 'די וועלט' הגרמני, כשהוא קורא לאיחוד האירופי להגביר את האכיפה למניעת העקורים מלהגיע ליבשת אירופה, ולזרז את גירוש אותם אלה שנדחתה בקשתם לקבלת מקלט מדיני.
כשישה חודשים מאוחר יותר, כשהחלו פוליטיקאים טורקיים להגיע לאוסטריה לצורך קמפיין בחירות בקרב מצביעים נעדרים מקרב כ-116,000 האזרחים הטורקים המתגוררים במדינה, הגיש סובוטקה הצעת חוק חדשה, שתאפשר לממשלה להחרים פקידי ממשלות זרות ותאסור עליהם לנאום באוסטריה, אם נאומים אלה עלולים לאיים על זכויות האדם או על הסדר הציבורי. סובוטקה אמר לערוץ ORF, תוכנית השידור הלאומית באוסטריה, שהוא לא יאפשר לפוליטיקאים זרים להביא את המאבקים הפנימיים שלהם אל אדמת אוסטריה, וכי הוא מעביר את הצעת החוק למומחים משפטיים בטרם יציג אותה בקבינט.
כחלק מסמכותו הפרלמנטרית, יכול סובוטקה לקחת לעצמו תפקיד ממלכתי, כפי שהוא אכן עושה כאשר הוא מסתכל על התמונה הרחבה יותר של הבעיות הבינלאומיות הנוגעות לאיחוד האירופי ולאוסטריה. בחודש סיוון תש"פ (יוני 2020), ביקשה המועצה הלאומית באוסטריה תחת הנהגתו של סובוטקה מהאיחוד האירופי לשקול מחדש את קשריו עם ארגון החיזבאללה, שחברי הפרלמנט האוסטרי רואים בו ארגון טרור.
לאחר פלישת רוסיה לאוקראינה, נפגש סובוטקה עם מקבילו מקייב – דובר הפרלמנט האוקראיני – והם דנו בשאלה כיצד ניתן לתמוך בבקשת אוקראינה להתקבל כחברה באיחוד האירופי, ובתפקיד שאוסטריה יכולה למלא בשיקומה של אוקראינה לאחר המלחמה.
וינה גם אירחה את הוועידה העולמית החמישית של דוברי פרלמנט בחודש אלול האחרון, שם קידם סובוטקה את הצעת החוק שלו להגדיל את האיחוד האירופי, כך שיכלול את שש מדינות מערב הבלקן בדרום-מזרח אירופה, שרובן השתייכו בעבר ליוגוסלביה. צעד זה, לדבריו, עשוי "למנוע מאחרים לנצל את החלל שנוצר".
חיסון נגד שנאה
הממשלה מממנת כעת מחקר שיטתי על האנטישמיות. האם אתה מקבל עדכונים קבועים? מה אתה מקווה שיצא מהמחקר הזה?
"הפרויקט הספציפי הזה נועד לחקור את האנטישמיות באופן נרחב יותר ממה שנעשה בדרך כלל. יש לו מטרה מיוחדת, בדומה לאוני' ברלין, שם החוקרת פרופ' מוניקה שוורץ-פריזל מתמחה בחקר האנטישמיות במרחב הדיגיטאלי.
"יתר על כן, כאחת המדינות הראשונות באיחוד האירופי, אוסטריה הקימה את 'האסטרטגיה הלאומית נגד אנטישמיות'. כחלק מהאסטרטגיה הזו, אנחנו תומכים במחקר ושומרים על קשר רצוף עם החוקרים. אנחנו מקיימים גם שיתופי פעולה עם מנהיגים פוליטיים במדינות אירופיות אחרות. בנוסף, הפרלמנט האוסטרי עורך מדי שנתיים מחקר משלו על נטיות ותפיסות אנטישמיות באוסטריה. המחקר של שנת 2022 נמצא כעת בעיצומו".
מניסיונך, כמי שהתגורר באוסטריה במהלך שישים השנים האחרונות, אלו שינויים בתפיסה ראית ביחס לאזרחים היהודיים כאן, הן מנקודת מבטו של אדם מהרחוב, והן מהפן הפוליטי?
"לפי המחקר אותו ציינתי זה עתה, היחס האנטישמי פחת באופן כללי בקרב האוכלוסייה בשלוש-ארבע השנים האחרונות. באופן אישי, אני מסכים עם תוצאות המחקר.
"אבל כשצפינו בהפגנות נגד הממשלה בתקופת הקורונה, יכלה להתקבל תמונה ממש קשה על התפיסה האנטישמית בקרב החברה שלנו. המפגינים ענדו טלאי צהוב עם המילים 'לא מחוסן', בחיקוי של ה'מגן דוד' שהנאצים אילצו את היהודים לענוד בתקופת השואה. האחרים הביאו שלטים 'אימפפן (לחסן) מאכט פריי', בהשאלה צינית של שער ה'ארבייט מאכט פריי' בכניסה לאושוויץ. לראות את זה הייתה עבורנו חוויה מזעזעת.
"מצד שני, יש לנו חוקים אנטי-נאציים קשוחים מאוד ומי שעובר על החוקים האלה נרדף על ידי הממשלה. מכיוון שאין די בחוקים האלה כדי לנצח את האנטישמיות, הפרלמנט האוסטרי יזם מספר פרויקטים למניעתה – למשל, סדנאות לסטודנטים".
מה אוסטריה עושה כדי להילחם באנטישמיות הדיגיטלית?
"בהחלט אנחנו רואים אנטישמיות דיגיטלית. זוהי אחת הסיבות שבשלה אני ממליץ להקים תקנון עריכה לפלטפורמות האלה. חברות שידור מסורתיות מנועות מלפרסם תכנים לא חוקיים. לדעתי, את אותם סטנדרטים חייבים ליישם גם בפלטפורמות הדיגיטליות. אסור שהמרחב הדיגיטלי יעניק חופש ביטוי לשנאה.
"החשיבות של תקנון העריכה הזה מודגש היטב במחקר האחרון על האנטישמיות שנערך מטעם הפרלמנט האוסטרי. הוא מוכיח שתפיסת העולם האנטישמית עדיין מגיעה ממרכז החברה.
"לאורך תקופות ממושכות, התמקדנו רק בשוליים הקיצוניים בימין. אבל כשאנחנו מסתכלים קצת עמוק יותר, נראה שהאנטישמיות עדיין מגיעה גם ממרכז החברה, כפי שמחקרה של פרופ' שוורץ-פריזל מוכיח. בשוליים זה רק גלוי יותר. יש את הימין הקיצוני ויש את השמאל הקיצוני (ששניהם אנטישמיים ואנטי-ציוניים), ואז יש את השוליים של קהילות המהגרים החדשות, שפעמים רבות באות ממדינות שבהן הנטיות האנטישמיות מודגשות יותר.
"לכן יש לנו שלושה סוגי אנטישמיות במדינה והמאבק בהם נעשה מורכב יותר".
בין אוסטריה לגרמניה
במהלך הריאיון מספר לנו סובוטקה על קרן מיוחדת שהקים הפרלמנט האוסטרי – המעניקה את 'פרס שמעון ויזנטל'. הפרס מעניק הוקרה ליוזמות אזרחיות שמפגינות מעורבות מיוחדת במאבק נגד האנטישמיות או בקידומה של הוראת השואה.
מה אתם מקווים להשיג בזה?
"המטרה של 'פרס שמעון ויזנטל' היא להגביר את המודעות, לשתף את העולם במה שהכי עובד וללמד אנשים על האנטישמיות. ראינו מהניסיון ומהדיווחים, שצעירים מלומדים הם פחות אנטישמיים מאנשים פחות מלומדים. בתוך הפרלמנט האוסטרי עצמו הקמנו אגף מיוחד בשם 'דמוקרטי וורקשטאט' – סדנת הדמוקרטיה – שמציע סדנאות וכלים אחרים בנושא המאבק באנטישמיות, שורשי האנטישמיות, סכנת האנטישמיות לערכים הדמוקרטיים, מה קרה במלחמת העולם השנייה, ופרצופה הנוכחי של האנטישמיות.
"מכיוון שהחינוך הטוב ביותר, או החוקים הקשוחים ביותר, לכשעצמם אינם מספיקים כדי להגיע לקשת רחבה יותר של אנשים בחברה האזרחית הכללית, יזמנו את 'פרס שמעון ויזנטל' עבור אנשים הלוקחים יוזמה ונלחמים נגד האנטישמיות. אנחנו רוצים להעניק להם במה ופלטפורמה, שמהן הם יכולים להמשיך את עבודתם החשובה ולהוות דוגמה אישית לאחרים. בהקשר של המאבק באנטישמיות, חשוב להגיע לשיח עם הציבור.
"הייתי רוצה לספר לך יותר על אחת היוזמות שלגביה הוגשה בשנה שעברה בקשה לקרן 'פרס שמעון ויזנטל'. ליוזמה הזו קוראים 'זיכרון בסלון'. כחלק מהיוזמה הזו, אנשים נפגשים יחד בסלון ביתם, במקום שבו הם מרגישים משוחררים לדבר זה עם זה ולחלוק את הגיגיהם. הם נסתרים מעין הציבור, שם הם חוששים מהתדמית הציבורית שלהם, או שאנשים יזכירו להם מה הם אמרו בעבר. זוהי בהחלט דוגמה טובה לצעד בונה".
בעבר ציינת, שחשבת שאוסטריה טעתה כאשר הזמינה יהודים לחזור ולהתיישב בה אחרי השואה. כשהקהילה היהודית שוב הולכת וגדלה היום, במיוחד לאור התגברות זרם הפליטים מאוקראינה, מה יכולה אוסטריה לעשות כדי לפצות על הטעות ההיא, במיוחד מאחר שקשה מאוד לקבל אזרחות אוסטרית?
"זה קצת מורכב. אין אצלנו את אותם חוקים כמו בגרמניה, שם קל ליהודי אוקראינה להשיג אזרחות גרמנית. באוסטריה קשה למצוא פתרון חוקי וחוקתי. אנחנו עדיין עובדים על זה. ב-2019 העברנו חוק, שמאפשר לנו להעניק אזרחות לצאצאי קורבנות המשטר הנאצי. ההכרה שלנו בצורך הזה הגיעה מאוחר מדי. בכל זאת, מדובר בפרויקט מצליח מאוד, שעדיין ממשיך להתקדם. בכל פעם שאני מבקר במדינה זרה, אני נפגש בשגרירות שלנו עם כמה משפחות של ניצולי שואה, כדי להחזיר להם את האזרחות האוסטרית.
"לצערי, החוק הזה אינו תקף לגבי הפליטים האוקראינים, כי למשפחותיהם לא היה לרוב כל קשר לאוסטריה בתקופת הנאצים. אבל אנחנו תומכים בהרחבת הקהילה היהודית. על ה-IKG – הקהילה היהודית האוסטרית – נמנים כ-8,000 חברים, אבל בסך הכל ישנם כ-20,000 יהודים החיים היום באוסטריה. זו ממש חובה להעניק לחיים היהודיים בארץ שלנו נראות גבוהה יותר, כי זה יכול לעזור לעם היהודי, במיוחד העם שבשדות, להכריז על דתם בגאון ולהצטרף לקהילה הרשמית. כדי לעודד את התהליך הזה, ממשלת אוסטריה מעניקה תוספת של ארבעה מיליון יורו בשנה למוסדות היהודיים".
הבת חזרה נרגשת
לסיום, אנחנו שואלים את סובוטקה:
ביקרת בעבר במדינת ישראל וכך גם לפני חודשים ספורים. נפגשת עם חברי כנסת. דנת עימם, בין היתר, בנושאי ההגירה, ביקורת גבולות וביטחון ועוד. במה יכולת לשתף אותם מתוך ניסיונך, שיכול לסייע למדינת ישראל, ומה למדת ממדינת ישראל, שיכול לעזור לך כאן?
"אוסטריה יכולה ללמוד הרבה ממדינת ישראל. תחום הפיתוח הטכנולוגי, במיוחד, הוא מדהים כאן, בנושאים כמו ביטחון הסייבר, אינטליגנציה מלאכותית, והמהפכה הדיגיטלית. דוגמה נוספת היא תחום הביטחון, הכולל הגנה על אנשים ועל מבנים, כמו גם פיתוח כל המערך נגד איומים פוטנציאליים.
"בנימה אישית יותר: בתי השלישית מרותקת לכיסא גלגלים. היא חזרה מהארץ ממש לאחרונה ואני יכול לספר שהיא התרשמה עד עמקי נשמתה ממה שמדינת ישראל עשתה בנושא ההנגשה למען בעלי המוגבלויות. היא הייתה שם שישה ימים יחד עם משלחת של משרד המסחר. הייתה לה חוויה נפלאה והיא חזרה מרוגשת מאוד.
"אבל אני רוצה גם להסתכל אחורה, לתקופת קום המדינה, לאור הניסיון של מלחמת העולם השנייה. קמה מדינה, מקום שבו כל יהודי העולם יכלו להגיע אליו ולהתקבל בזרועות פתוחות. זה היה הרעיון האידיאולוגי והבסיס שעליו קמה המדינה. אנחנו יכולים ללמוד מזה הרבה גם לעצמנו. לאוסטריה יש קשר מיוחד עם מדינת ישראל, והיא מודעת למחויבות שלה כלפיה. זוהי ידידות אמת מחייבת. מדינת ישראל יכולה להיות בטוחה שאוסטריה עומדת לצידה". [
