1.
אתמול (רביעי) בשעה 15:21, נחת בישראל מטוסו של הנשיא האמריקני ג'ו ביידן.
הטקס למרגלותיו היה קצר. שטיח אדום, דברי ברכה, פוטו-אופ עם שרי הממשלה ומעבר לאירוע הבא.
"הביקור שלך כאן", אמר לו רה"מ לפיד, "הוא ביקור אישי. יחסיך עם ישראל תמיד היו אישיים. פעם הגדרת את עצמך כציוני. אמרת שאין צורך להיות יהודי כדי להיות ציוני. אתה אחד החברים הטובים ביותר שהיו לישראל מעודה".
ביידן מצידו, נשא נאום פטריוטי. אוהד. נוסטלגי. הוא חזר והזכיר את פגישתו, ערב מלחמת יום הכיפורים, עם גולדה מאיר, את ההיכרות עם ממלא מקומה יצחק רבין, ואת העובדה שזה לו ביקורו העשירי במדינת היהודים.
בורח מהצרות בבית. הנשיא ביידן אתמול בשדה התעופה צילום: פלאש 90
בשונה מבעבר, הפעם איש לא נדרש לשלם במתת כלשהו. האייר פורס 1 נחת כאן ללא תנאים מוקדמים.
זה ביקור שמתקיים על טהרת האסקפיזם. ביידן בורח. מהפרוגרסיביים במפלגתו, מהרפובליקנים של טראמפ, מהסקרים המביכים. הוא מגיע לכאן, ומכאן לסעודיה, בניסיון נואש לשקם את מצבו.
לפיד רצה מאוד בלעדיות על האירוח. במחוות מנצחים, אולי מתוך הכרת טובה, ניאות לשלב גם את קודמו נפתלי בנט בלו"ז הצפוף.
יחס שונה ניתן לשר הביטחון. מבחינתם, הוא היה צריך להיות מחוץ לפריים. חלקו, כך ביקשו מלכתחילה, בתמונה המשותפת לשרי הממשלה.
העניין הוא, שביידן מעוניין קודם כל לסייע לביידן, והוא רוצה תמונה עם כולם. עם גנץ. עם לפיד. אפילו עם נתניהו. בהתאם, אחרי קבלת הפנים המשיך לסיור במתחם מערכות ההגנה הרב שכבתית של משרד הביטחון. מלכתחילה, האירוע אמור היה להתקיים בבסיס פלמחים, אך לבסוף, משיקולי לו"ז ואבטחה, העבירו את הכבודה לנתב"ג. לפיד השתתף בו כאורח, גנץ היה המארח. הפיתוח כחול-לבן, תרתי משמע, הכסף אמריקני.
לקראת השעה 17:15 עזב את נתב"ג והמשיך ל'יד ושם'. לפיד הקדימו בחמש דקות והמתין לקבל את פניו. ביידן שוחח עם ניצולי שואה, הדליק נר זיכרון וסיים את יומו במלון.
אפשר לנחש איזה מחנה ראוי בעיניו להנהיג את בעלת הברית המזרח תיכונית. בזמנים אחרים, במצבים נוחים יותר, אולי היה נוהג אחרת. במצבו כעת, לביקורו ישנו מטרה אחת: לקבל אצלנו מה שאין לו בבית. את זה הוא ישיג, רק אם יצליח לשכנע את הישראלים כי בא לכבודם; לא לכבוד ממשלתם.
כמו בכל דבר בחיינו בשנים האחרונות, מי שיקבע אם צלח את המשימה, אם לאו, הם הטוקבקיסטים. הבוטים. משני הצדדים. גם ביקור ממלכתי, של ראש המעצמה הגדולה בעולם, לא זכאי להנחה.
מה עובר עלינו הוא יודע היטב. יש לו מספיק מזה. במנות גדושות. הרשתות, בכל הדמוקרטיות, כפו רפורמה על המציאות: האמת אצלנו; האמת האלטרנטיבית נתונה כולה ליריבינו.
2.
היום (חמישי) ייפגשו ביידן ולפיד במלון וולדורף אסטוריה. זאת תהיה ישיבת עבודה ממושכת. בסיומה, יקיימו תדרוך משותף לכתבים המדיניים.
רבע שעה הוקצה בלו"ז לפגישה האישית, כל היתר בילטרלית. מקורבי רה"מ מבהירים: האישית תגלוש על חשבון המפגש עם הצוותים.
בשעה 13:30 יארח הנשיא פסגה מולטילטרלית, וירטואלית, בהשתתפות מזכיר המדינה בלינקן ושרי החוץ של הודו, האמירויות וישראל. ההרכב הזה גובש בשנה שעברה, בביקור שקיים בישראל שר החוץ ההודי.
התחייב לשמירת העליונות האסטרטגית במרחב. נשיא ארה"ב עם שר הבטחון גנץ והרמטכ"ל כוכבי צילום: פלאש 90
במהלך פגישתו עם שר החוץ דאז לפיד, העלו השניים, לשיחת zoom את מזכיר המדינה האמריקני אנתוני בלינקן, ואת שר החוץ של איחוד האמירויות שייח' עבדאללה בן זאיד.
עם האוכל בא התיאבון: המפגש הווירטואלי הוליד בעקבותיו שורת הסכמים רב צדדיים. הקשר בין ישראל להודו, במיוחד בזירת החדשנות, נאמד בעשרות מיליארדים. אין כמעט חברה טכנולוגית, כחול לבן, שלא מקיימת פעילות בדמוקרטיה הגדולה בעולם. הסכמי אברהם הכניסו לתמונה גם את האמירויות. האמריקנים, כמו תמיד, גוזרים קופון ופורסים חסות.
את הפינלה שומר הנשיא למפגש עם התקשורת. אחרי שיסיים את השיחות הסגורות יתייצב מול המצלמות ויישא את 'הצהרת ירושלים'. זאת תהיה הצהרה היסטורית, כך מבטיחים לנו.
עיקרה יעסוק באיראן. ההדלפות אומרות, שביידן יתחייב למנוע ממנה נשק גרעיני "ולנצל את כל רכיבי הכוח הלאומי כדי להבטיח זאת". מה זה אומר? שהאופציה הצבאית חוזרת לסדר היום האמריקני.
לצד זאת, בדבריו יבטיח להגדיל את יכולותיה ההגנתיות וההתקפיות של ישראל, "תוך שמירה על יתרונה האסטרטגי במרחב". השורה האחרונה מבקשת לעצור: היא לא מתייחסת רק לאייתולות, אלא גם לעסקאות הנשק ההולכות ונרקמות עם הסעודים. בירושלים ביקשו ויקבלו התחייבות שבדרך להורדת מחירי הנפט, עליונותה האזורית לא תיפגע.
3.
אחר הצהרים, בסביבות השעה 16:00, תגיע הפמליה הנשיאותית למשכן הנשיא בשכונת טלבייה. לפי התכנון, השניים ייוועדו למשך שעה. כשיסיימו, ימתין בחדר סמוך יו"ר האופוזיציה נתניהו. כמו עם לפיד, לוח הזמנים מראה כי הוקצה לכך רבע שעה. סביר להניח, שגם במקרה הזה השיחה תגלוש לאירוע הבא: טקס הענקת 'עיטור הנשיא' לביידן.
אילו זה היה תלוי בו, ביידן לא היה פוגש את החבר לשעבר, בנימין נתניהו. הוא לא שוכח לו את נאומו בקונגרס, בשנת 2015, ערב אישור הסכם הגרעין המקורי. נתניהו עשה זאת מעל הראש של אובמה. חמור מכך: מעל ראשו שלו.
מחוות מנצחים. הנשיא ביידן עם רה"מ החליפי בנט צילום: פלאש 90
ג'ו ביידן, אז, צעיר בכמה שנים, רענן ואנרגטי מכפי שהוא כיום, תִּפְקֵד בממשל כשליח למשימות מיוחדות. על שמו רשומה ההצלחה לגייס אצבעות רפובליקניות שיתמכו ברפורמות הכלכליות של הנשיא; על שמו ביקש אובמה לרשום את בלימת הנאום בקונגרס.
משנואש, החרים את הטקס. שני מושבים ניצבים מאחורי הפודיום בקונגרס. האחד של יו"ר הנבחרים, השני של סגן הנשיא. כשמגיע אורח, מנהיג מדינה, לשאת דברים, נהוג שסגן הנשיא מכבדו בנוכחותו. מאותו נאום נפקד.
הפורמליות איננה מחייבת מפגש בין מדינאי המבקר במדינה ידידותית ליו"ר האופוזיציה המקומי. נשיאים אמריקאים שביקרו בישראל, נהגו לחמוק ממפגש כזה. הנימוק: סדר יום צפוף. הנשיא האמריקני לא הולך לבלות איתנו יותר מ-48 שעות. למרות זאת, ביקש להיפגש עם יו"ר האופוזיציה.
החריגה מהפרוטוקול ב-2015 והחריגה מהפרוטוקול ב-2022 מספרת את הסיפור כולו; מה עבר עלינו, על כולנו, במהלך 7 שנים. איך מצליחות הרשתות החברתיות להכתיב את סדר יומם של נבחרי הציבור. ביקור מוצלח, ככל שיהיה, לא ייחשב לכזה בלי שיעבור את הסכמת הגולשים.
מחר(שישי) יוקדש ברובו לפלסטינים. להבנתי, ביידן נכנע ללחץ הישראלי ולא יכריז על פתיחת הקונסוליה במזרח ירושלים. כתחליף, יפתח את יומו בביקור בבית החולים הפלסטיני 'אוגוסטה ויקטוריה'. עבורו, זאת פשרה נפלאה: הוא מבקר במזרח העיר, אבל עושה זאת לצרכים הומניטריים, בבית חולים פלסטיני, הנמצא בגירעון כספי עמוק. ביידן יכריז שם, כך מעריכים, על סיוע כלכלי משמעותי שימחק את חובותיו.
ב-12:05 תמשיך הפמליה למעבר בית לחם, שם ימתין יו"ר הרש"פ אבו מאזן. האמריקנים הקצו לנסיעה הזאת – הלוך, חזור ופגישה עם הראיס – פחות משעתיים. ב-13:45 הם כבר צריכים להיות בטקס שהוכן לכבודם בשדה התעופה.
גם בנתב"ג, זה יהיה מפגש קצר, בן רבע שעה, ללא נאומים, עם הנשיא הרצוג ורה"מ לפיד. פרֵדה והמראה ליעד הבא: סעודיה.
4.
שרי הממשלה קיבלו השבוע את ההודעה הבאה: "בשל אילוצי לוח הזמנים, מגפת הקורונה ומזג האוויר החם, הנשיא האמריקני לא ילחץ את ידי המוזמנים…"
אני מניח שראשי מדינה יוצאים מהכלל. ביידן ילחץ את ידם של הנשיא הרצוג, של ראש הממשלה לפיד, של יו"ר הרשות הפלסטינית עבאס, וכן, גם את ידו של שנוא נפשו, יורש העצר הסעודי מוחמד בן סלמאן.
תצוגת תכלית. שר הבטחון מציג לנשיא את מערכת כיפת ברזל צילום: פלאש 90
בלי קורונה, ללא קשר למזג האוויר, את יד האחרון הבטיח לבוחריו שלא ילחץ. אז הבטיח. המלחמה באוקראינה, הסנקציות המשתקות על רוסיה, נזקפות לזכותו. אבל גם הזינוק במחירי האנרגיה.
רוסיה היא אחת מיצואניות הנפט הגדולות בעולם. שנייה רק לערב הסעודית. התנזרות המערב מדלק סובייטי, החזירה את בן סלמאן למשחק. החרם שהטילו עליו, תמרץ אותו להעלות את מחיר הנפט. עכשיו, ביידן זקוק לו; עתידו הפוליטי תלוי בו.
לשם כך הוא מסכים להרחיק לכת. כולל למכור לסעודים נשק התקפי. הפרוגרסיביים במפלגתו ימשיכו לצקצק בלשונם. מה לעשות, הזעזוע מרצח העיתונאי חשוקג'י לא תורם להורדת מחירי הדלקים הגלובליים.
הנשיא האמריקני רצה מאוד לבשר בביקורו על השגת נורמליזציה בין ישראל לסעודיה. היו גם הדלפות כי בכוונתו לקחת איתו במטוסו, מכאן לשם, נציג ישראלי בכיר. אולי את ראש המל"ל, ד"ר איל חולתא. זה כנראה לא יקרה. הוא יסתפק בהצהרה אופטימית על נורמליזציה קרובה, אך לא יבשר על השגתה.
התנאים עוד לא הבשילו למהלך כזה. בן סלמאן, המכונה M.B.S, משחק פוקר עם מי שביקשו להשפילו. הכטב"מים ששרקו מעל ארמונו, שפגעו באחוזת הקיט שלו, לא נענו בתגובה אמריקאית נגד החות'ים בתימן. הוא זוכר כיצד קיפל ביידן את מטריית ההגנה מעל ארצו. זוכר ונוטר.
לפני נורמליזציה עם ישראל, הסעודים מבקשים נורמליזציה עם הבית הלבן. לא רק החזרת עסקאות נשק אלא גם הגדלתן; לא רק מטריית ההגנה אלא ברית הגנה.
האמריקאים רצו מאוד שלוחות הזמנים שלהם יתכתבו עם סדר יומו של בן סלמאן. נכון לעכשיו זה לא צולח.
אפשר לנחש שאם יישאל על כך יורש העצר, יגיד, כרגיל, שהסוגיה הפלסטינית היא שעושה את ההבדל בין הפורמלי לבלתי פורמלי.
זה לא נכון. איך אמר לנו נתניהו בעבר? הפלסטינים חדלו מלהעסיק את המפרציות. זה היה עוד לפני הסכמי אברהם. זה נכון ביתר שאת לאחריהם. וזה נכון במשנה תוקף, נוכח מרוץ האמוק של איראן לגרעין.
בשעות אחר הצהריים של יום שני, כינס יו"ר האופוזיציה מסיבת עיתונאים בחדר סיעת הליכוד בכנסת. "הצהרה מדינית", הבטיחו דובריו. הדרמה, בניית המתח, לא הועילה. הנוכחות הייתה דלילה. ככה זה כשהזאב שוב ושוב מתברר כנמר מנייר. "אם הבוחרים יתנו לי את אמונם", הבטיח, "אביא להסכמי שלום מלאים עם סעודיה". היה קשה לפספס את העקיצה.
אבל עוד לא אבדה התקווה. בתדרוך לכתבים המדיניים, אמר השבוע גורם בכיר כי בימים הקרובים צפויה תזוזה בחזית.
מדבריו אני למד, שישנם כמה עניינים לסגור ולאחריהם, כבר בקרוב, ההכרזה המיוחלת תגיע. "אני מבקש להמתין עד שכל הנושאים ייפתרו", אמר, "זו מערכת יחסים עדינה ושברירית. הצעדים שננקטים עכשיו הם ההתחלה ופתיחת התהליך לנורמליזציה בין ישראל לסעודיה. אנחנו רוצים לברך את הממשל האמריקני על נסיעתו של ביידן לסעודיה".
5.
שני נושאים עמדו בעשורים האחרונים במרכז השיחות שקיימו ביניהם, בוושינגטון ובירושלים, נשיאי ארה"ב וראשי ממשלות ישראל. איראן והפלסטינים.
האחרונים קיבלו אומנם אי אלו מחוות מוקדמות, לא מעבר לכך. לא יינתנו התחייבויות, לא יידרשו דרישות. אבו מאזן יסתפק במפגש חטוף, קצרצר, עם הנשיא, וישוב לשקוע בתרדמת שהוא נתון בה מאז 2008, כשאולמרט הציע לו מלכות וחצי והוא בחר לברוח, מאימת הרחוב הפלסטיני.
חברות נצחית. נתניהו בהמתנה לנשיא ביידן צילום: לע"מ
לעומת הפלסטינים, האיראנים יעמדו במרכז הדיונים. וביתר שאת. היציאה החפוזה מהסכם הגרעין, דוחקת את ביידן למזער נזקים. הוא מסכים שההסכם המקורי לקה בחוסרים, אבל משוכנע שהוא הרע במיעוטו. בנט היה חלוק על התפיסה הזאת; הוא סבר שיש לבצע מקצה שיפורים כדי שניתן יהיה להחזיר את הגלגל לאחור.
הוא לא היסס לומר זאת לנשיא. מבחינתו, עדיפה איראן גרעינית, ללא הסרת הסנקציות, מאיראן שאיננה גרעינית עם מיליארדי דולרים שזורמים לקופתה ומועברים לחימוש ארגוני הטרור האזוריים.
מחליפו, לפיד, קרוב יותר לעמדת הממשל. אילו היה מונח כעת על השולחן הסכם, גרסת 2015, היה חותם על כך. ייתכן שנגיע לשם. הסיכוי לא רב. אם בסוף יגיעו הצדדים להסכמות, נראה יותר שזה יהיה מתווה פשרני. כזה שישראל תתקשה לחיות איתו. על כל המשתמע מכך.
אף על פי כן, הישג אחד בכל זאת הושג: הותרת משמרות המהפכה ברשימת ארגוני הטרור. כל היתר מטריד מאוד את הדרג המדיני.
ואחרי שאמרנו את זה, עדיין יש סיכוי לא מבוטל שהדברים שישמע הנשיא, כאן ובסעודיה, ישפיעו עליו. ובנוגע לכך, אנו חושפים בשורות אלו כי בכירים ישראלים ביקרו לאחרונה בערב הסעודית וניהלו שיחות עם גורמים בכירים בממלכה. במוקד: תיאום עמדות מול האמריקנים.
מתברר שאין צורך ביחסים דיפלומטיים כדי לייצר סכנה משותפת. האיום האיראני משותף למדינות האזור. מחירי הנפט משמשים עכשיו כמנוף לחץ משמעותי.
לא רק גורלו של ההסכם, כן או לא, ייקבע על ידי M.B.S. הוא ידרוש מביידן להכניס את היד לכיס ולממן פיתוח מערכות הגנה אוויריות. גם כאן, הפיתוח כחול לבן, הכסף צריך להיות בדולרים. [
