שמרן הסף

כשהוא חמוש ב-140 חוקרים, דעות שמרניות מוצקות ותקציב שנתי של כשלושים מיליון שקלים – ביסס 'פורום קהלת' את מעמדו כמכון החשיבה המשפיע ביותר בערוגות הימין הישראלי | עכשיו, כשהרפורמה שניסח הפורום הפכה לתוכנית המשפטית שמסעירה את מדינת ישראל ומוציאה רבבות להפגנות בתל-אביב, משה קופל, האיש מאחורי הסערה, מתיישב לריאיון | כיצד בתוך פחות מעשור הפך 'קהלת' מגוף מחקר כמעט אנונימי לקטר הראשי של תוכנית הרפורמות במערכת המשפט הישראלית?

שווּ בנפשכם שהתרגלתם להיות האדם הכי משפיע בשכונה. האנשים החשובים מתייעצים איתכם לפני כל מהלך משמעותי, מבקשים את חוות דעתכם לפני כל החלטה רצינית, ועמדותיכם זוכות להקשבה בפורומים הנכבדים ביותר.

אלא, שיום אחד מגיע בחור חדש לשכונה. אומנם טיפוס קצת מוזר, עם זקן, כיפה, ואפילו ציצית, השם ישמור – אבל בניגוד לכל הסטריאוטיפים, הוא רהוט, ידען, יסודי ואינטליגנטי לא פחות מכל המשפיענים האחרים. גרוע מכך: דבריו של הבחור החדש נשמעים הגיוניים ואפילו 'עושים שכל'. הוא מדבר בז'רגון האינטלקטואלי הנכון ובשלב מסוים דבריו מתחילים להשפיע על הצביון השכונתי. בקיצור, מישהו מאיים להזיז את הגבינה שלכם. איך הייתם מגיבים?

סביר להניח שלא הייתם מתלהבים מאוד. ייתכן והייתם מקנאים קצת. אולי אפילו מחוללים איזה טנטרום קטן או שניים בליווי זעקות שבר ותלישת שיער נמרצת.

ניסח את הרפורמה המשפטית שקיטבה את המדינה, אבל הוא לא מתרגש: "טבעי שזו התגובה כשמזיזים למישהו את הגבינה", הוא אומר. משה קופול, השבוע

משהו ממנעד התגובות האמוציונאלי הזה בא לידי ביטוי בשבועות האחרונים מאז ש'פורום קהלת' הפציע בציבוריות הישראלית כאחד הקטרים המרכזיים מאחורי תוכנית הרפורמות המשפטיות של יריב לוין. לוּ ינחת חייזר בימים אלה במדינת ישראל ויטה את אוזנו לשיח התקשורתי הרווח בפינת רחוב קפלן בואכה כיכר הבימה – הוא ישתכנע כי 'פורום קהלת' הוא תמנון מפלצתי רב-זרועות המופעל מרחוק בידי חבורת מיליארדרים טראמפיסטים שיושבים בבונקר חשוך ומתכננים משם את כיבוש הדמוקרטיה הישראלית (והכל בליווי מוזיקה קודרת וקולות צחוק מרושע). תחושת העלבון הפריבילגית באה לידי ביטוי בשורת תחקירים שמבקשים להדביק נופך אפלולי לפעולות הפורום ובעיקר למתג אותו באופן שחוקרים מן השורה לא יעזו לשתף איתו פעולה בעתיד.

אותו חייזר תיאורטי, לבטח היה מופתע ללמוד שהשימוש במכוני מחקר מוכווני אג'נדה לצורך קידום סדר יום אידיאולוגי – הוא מסורת ישראלית ותיקה. והם אפילו – מי היה מאמין – ממומנים בידי בעלי הון.

קחו למשל את ה'מכון הישראלי לדמוקרטיה', גוף מוכר היטב בציבוריות הישראלית שבשנת הכספים 2019 חלש על תקציב בסך ארבעים מיליון ש"ח. ה'מכון הישראלי לדמוקרטיה' מחזיק בחמישה מרכזי מחקר, מנהל קמפיינים מגוונים והצליח לקדם רעיונות בכנסת. במהלך 2019 אנשי המכון קיימו 178 פגישות עם גורמי ממשל והופיעו 1,195 פעם בתקשורת. המכון אומנם מציג את עצמו כגוף מקצועי א-פוליטי, אבל מטבע הדברים יש לו עמדות אידיאולוגיות ברורות מאוד ביחס לסוגיות הציבוריות העומדות על הפרק. לא רק שהוא אינו טורח להסתיר אותן, הוא מתאמץ לקדם אותן ככל יכולתו – כי זה מה שמכוני מחקר תמיד מנסים לעשות: להשפיע על הציבוריות הישראלית. בטח לא תיפלו מהכיסא אם תשמעו שהמכון הזה לא בדיוק מצדד בעמדות ימניות.

אך כאמור, לאחר שנים בהן התרגלו גופי שמאל לראות בתחום הפעולה האזרחי את המגרש הביתי שלהם, פתאום גם בימין למדו את הטריק. מתברר שגם בצד השמרני של הפוליטיקה הישראלית יודעים לגבש רעיונות, לארוז אותם בחוברות ובקליפי הסברה מלוטשים, לנסח אותם כניירות עמדה המוגשים לחברי ועדות הכנסת או כטיוטת חוק לעיון המשרדים הרלוונטיים, ולהשפיע על המדיניות.

לא פלא שכלי תקשורת המזוהים עם השמאל – צווחים בימים אלו מרות.

תחמושת אינטלקטואלית

גם בחלומותיו הפרועים לא דמיין פרופ' משה קופל שיבוא יום והוא יהפוך למרואיין מבוקש.

"כשיצאתי לדרך ידעתי שבצד הימני של המפה האידיאולוגית אין מכון מחקר רציני שנותן פייט לרעיונות של השמאל", הוא אומר בריאיון ל'משפחה'. "אבל שזה יגיע עד כדי כך שאהיה מושא לתחקירים תקשורתיים – את זה לא שיערתי".

ואכן, הזינוק הפנומנאלי של 'פורום קהלת' ממכון מחקר אנונימי-יחסית לגוף בעל השפעה דרמטית על מערכות ציבוריות במדינת ישראל, תהליך שהתרחש רובו ככולו מתחת לרדאר של התקשורת הישראלית, הוא סיפור מרתק בפני עצמו, גם בלי קשר לרעיונות ולתכנים שהפורום מקדם.

זה התחיל באופן הכי בנאלי שיכול להיות: אדם אחד שמקטר על המצב הפוליטי, על שלטון הבג"ץ ועל הגיבוי האינסופי שהוא זוכה לו בתקשורת.

האם הדמוקרטיה אכן קורסת, או שהרפורמה דווקא תחזק את יסודותיה? הפגנת השמאל נגד הרפורמה המשפטית

קופל, יליד ארה"ב ותושב גוש עציון, היה באותם הימים פרופסור מן המניין למתמטיקה בבר אילן. לא היה לו שום ניסיון קודם בתחום הציבורי. "הקשבתי לריאיון שנערך עם חבר הכנסת מיכאל איתן, שהיה אז יושב ראש 'ועדת חוקה חוק ומשפט', שבו הוא מתח ביקורת על השופטים ש'גם ממנים את עצמם וגם נוטלים לעצמם זכויות יתר'. משהו במילים האלו תפס אותי. הרמתי טלפון ללשכה של איתן וביקשתי להיפגש איתו".

איתן, שעסק בניסוח חוקה לישראל, ביקש מקופל לנסח עבורו את אחד הפרקים שיהפוך לימים ל'חוק הלאום'. "לא היה לי שום ניסיון קודם בניסוח חוקות", צוחק קופל, "אבל ידעתי ש'במקום שאין אנשים – השתדל להיות איש'. הטיוטה היחידה שהונחה על השולחן הוועדה נכתבה בידי מומחים המזוהים עם השמאל. היינו צריכים להציג אלטרנטיבה שמרנית-ימנית, ומכיוון שלא היה אף אחד אחר שיעשה זאת – עשינו את זה בעצמנו".

מה שמביא אותנו לעובדה העגומה הבאה: עד לא מכבר, הימין השמרני הישראלי – אם מתוך רשלנות, ואם מתוך חוסר מודעות לחשיבות העניין – די הפקיר את המגרש האינטלקטואלי לטובת השמאל.

"יכול להיות שזה נבע מכך שהכסף הגדול שזמין למימון מכוני מחקר נמצא בשמאל", אומר קופל ל'משפחה'. "יכול להיות שהיו לכך סיבות אידיאולוגיות עמוקות יותר: בימין חשבו שהעיקר הוא המעשה. עוד דונם ועוד עז ועוד התנחלות. פחות ייחסו חשיבות לתחום הרעיונות שהושאר בידי השמאל. מה שהם לא הבינו זה שעולם הרעיונות לא נשאר במחוזות האבסטרקטיים. הרעיונות מכתיבים בסופו של דבר את המעשים".

פרויקט החוקה לא הגיע רחוק. הממשלה נפלה והסעיפים שקופל השתתף בניסוחם נשלחו לגניזה, למרות שבתפנית בלתי צפויה – הם הפכו מקץ שנים לנוסח עליו התבסס 'חוק יסוד: הלאום'. אולם מבחינת קופל, היה כאן שיעור חשוב בפוליטיקה.

חוקים כמו נקניקיות

המדינאי אוטו פון ביסמרק, אחד המדינאים החשובים בהיסטוריה, אמר שחוקים הם כמו נקניקיות – לא רצוי לדעת איך מכינים אותם. ואת זה בדיוק למד קופל מקרוב ומבפנים. "זה היה בלתי נתפס", הוא אומר. "יש כאן מדינה שרוב אזרחיה בוחרים במפלגות ימין, אבל הפקידות, התקשורת, האליטות, ההשכלה הגבוהה – כולם שייכים לשמאל.

"הבנתי שאנחנו נוטים לתת משקל גדול מדי לפוליטיקאים ולא מבינים מספיק את ההשפעה שיש לפקידים בשטח. בעבר, כל השטח היה שמאלי. פוליטיקאי ימני היה מגיע לוועדות בכנסת ומצביע על דברים שלא היה לו מושג מה הם, כך שהמנגנון שלט בנבחרים. גם ראיתי מקרוב איך ארגוני החברה האזרחית בשמאל מעצבים למעשה את פעולת החקיקה. אמרתי לעצמי: למה לנו אין דבר כזה?"

התובנה שלפיה נבחרי הציבור בדרך כלל עמוסים מכדי ליזום ולקדם ביעילות יוזמות חקיקה, היא הלוז הרעיוני מאחורי פעילותם של מכוני חשיבה לסוגיהם, ובכלל זה 'פורום קהלת'. במציאו

האם יהיה לו האומץ ללכת עד הסוף, או שהאיומים משמאל יגרמו לו להתקפל? ראש הממשלה בנימין נתניהו

ת הפרלמנטרית המודרנית, אין לחבר הכנסת הממוצע את הידע והמומחיות לזהות את נקודת התורפה שדרכה ניתן לשנות מצב נתון, ולא את הידע להגן על עמדתם מול המתנגדים לכך. לוביסטים זיהו מזמן את הנקודה הזאת והם מניחים בפני נבחרי הציבור הצעות מגובשות וארוזות – בדרך כלל לצורך קידום אינטרס כלכלי. מכוני חשיבה פועלים באופן דומה.

"זה לא עוזר לבוא למחליטים עם רעיונות", הציג קופל את משנתו ב'כנס השמרנות' שנערך לפני כמה שנים. "תפסת נבחר ציבור ואתה רוצה לשכנע אותו – אל תגיד לו 'מאוד כדאי שתפעל בעניין X'. זה לא יגיע לשום מקום. אתם צריכים פשוט לכתוב עבורו את החוק. אתם רוצים החלטת ממשלה – פשוט תכתבו החלטת ממשלה. תגיעו עם טקסט מוכן".

והיה לו עוד דגש. "צריך לעשות את כל זה בלי לקחת קרדיט", אמר. "הקרדיט הולך לנבחרי הציבור ובצדק. כי בסופו של דבר הם חתומים על החוק. מדהים מה אתה יכול להשיג, אם לא אכפת לך מי מקבל את הקרדיט".

ואכן, היום 'פורום קהלת' מתגאה ביכולתו לספק למקבלי ההחלטות מחקרים מנומקים, מבוססי נתונים אמפיריים, בשלל רחב של תחומים – בדרך כלל בתוך יממה אחת. כמו בתחום הצבאי, לא מספיק שיהיה לך את הנשק ואת כוח האדם. צריך גם להיות מסוגלים להביא אותם למקום הנכון ובתזמון המתאים שבו תהיה להם אפקטיביות מקסימלית.

התורמים האלמוניים

'פורום קהלת' נולד כרעיון ספונטני במהלך פגישת עסקים לפני עשר שנים. קופל מספר על פגישה עם מיליארדר יהודי-אמריקאי, אותו ביקש לעניין באלגוריתם שפיתח. בתוך כך התברר כי שניהם מודאגים ממצבה של מדינת ישראל. "האיש אמר לי: 'משה, היית בוועדת חוקה, אתה יודע איך לעשות את זה. שלח לי תקציב כמה אתה צריך, ואני אשלם'. שרבטתי משהו ובתוך כמה ימים הכסף הגיע. אספתי את החברים המוכשרים שהכרתי ויצאנו לדרך".

מי הם התורמים המסתוריים המממנים את המיזם המצליח ביותר בימין הישראלי בעשור האחרון? בתקשורת עסקו בשבועות האחרונים לא מעט בשאלה הזאת, שאמורה להצביע על המניעים הזדוניים של התורמים הפועלים במחשכים. בשיחה איתנו דוחה קופל את הביקורת. "אנשים מגלגלים את המילה 'מיליארדרים' בטון מאשים, כאילו מכוני מחקר בשמאל מקבלים כסף מאנשים עניים", הוא אומר. "האמת היא, שאין כאן שום קונספירציה. התורמים שלנו הם אנשים ביישנים שמעדיפים לשמור על פרופיל נמוך ולא מעוניינים שכולם יגיעו אליהם".

התקציב השנתי של 'פורום קהלת' עומד על כ-22 מיליון שקלים והוא מעסיק 130 עובדים וחוקרים בעשרות פרויקטים בשלל תחומים – מהיעדר השקיפות באגודות העות'מאניות ועד המלצות מקצועיות בנושא 'אגרת הגודש'. "מעולם לא התעניינתי בהשקפות הפוליטיות של חוקרי הפורום", אומר קופל. "אני מניח שיש בהם אנשים מכל גווני הקשת הפוליטית. הדבר החשוב הוא המסקנות המקצועיות במחקרים שהם כותבים".

קופל עצמו הוא חבר 'מרכז ליכוד', אבל הארגון בראשותו נמנע מלהיות מזוהה עם גוף פוליטי ספציפי, רק עם רעיונות. חברי הכנסת שאיתם הוא משתף פעולה, כשהוא מזין אותם בנתונים, מסמכים, חוות דעת משפטיות ואף הצעות חוק שלמות שצריך רק לאמץ ולהגיש – מגיעים משלל מפלגות. בין חברי הכנסת שהסתייעו בפורום ניתן למצוא את ניר ברקת, אמיר אוחנה ויואב קיש; נפתלי בנט, איילת שקד ומתן כהנא; וזאב אלקין, צבי האוזר ושרן השכל.

"אנחנו מנסים לזהות את הנושאים הדוחקים ביותר שבהם פעולה מכרעת עשויה להשפיע על המציאות הנוכחית", אומר ל'משפחה' מנכ"ל הפורום, מאיר רובין. "כל מה שאנחנו עושים, נועד לשנות את המציאות. אין לנו מכסה בת כמות מסוימת של ניירות עמדה שאנחנו צריכים לפרסם או עריכת מספר מסוים של כנסים. אם אנחנו מקדישים שלוש שנות מחקר לנושא מסוים והתוצאה היחידה היא הודעה שנשלחה לשר מסוים ברגע קריטי במהלך דיון ספציפי, וכתוצאה מכך הוא קיבל את ההחלטה הנכונה – אנחנו מרוצים מאוד. הפרויקט הזה הסתיים מבחינתנו בהצלחה ואנחנו חופשיים להתקדם לנושא הבא".

כוח רב מידי במקום אחד, ללא איזונים ובלמים. אבי המהפכה השיפוטית, נשיא ביהמ"ש העליון בדימוס אהרון ברק

לאזן את המערכת

המטרות המוצהרות של הפורום עוסקות בשלושה תחומים, אומר לנו קופל.

"אנחנו תומכים בכך שמדינת ישראל היא הבית הלאומי של העם היהודי; מאמינים בכוחו של השוק החופשי למקסם את חירות הפרט והשגשוג הכלכלי של המדינה; ודוגלים במערכת של איזונים ובלמים כלפי מנגנוני השלטון, ובכלל זה בית המשפט".

תחום שבולט בהיעדרו מהרשימה – הוא ענייני דת ומדינה. קופל לא מכחיש.

"אין לנו מומחיות מיוחדת בנושאי דת ומדינה", הוא מצהיר. "אנחנו עוסקים בהם רק במידה וקיימת השקה עם אחד הנושאים שפירטתי לעיל. למשל, אנחנו תומכים בשוק חופשי ולכן פרסמנו מחקר מקיף בנושא המונופול של הרבנות הראשית על תחום הכשרות. לתפיסתנו, גם בתחום הזה התחרות מיטיבה עם הלקוח המבקש כשרות איכותית. בארה"ב הפיקוח על הכשרות יעיל ואמין יותר מאשר במדינת ישראל. על ארגון הכשרות OU כמעט כולם סומכים, וזה נובע מכך שמתקיימת תחרות בין תאגידי כשרות שונים, מה שנותן להם תמריץ להתייעל. במדינת ישראל, לעומת זאת, קיומו של גורם רשמי יחיד בעל מונופול על הכשרות יוצר עיוות בשוק".

אז אתם עומדים מאחורי רפורמת הכשרות של שר הדתות לשעבר מתן כהנא?

"כהנא התבסס בתחילה על נייר עמדה שלנו, אבל הביצוע היה כושל, בעיקר בגלל המשפטנים שסיבכו את כל העסק. הרעיון הבסיסי היה, לאפשר לגורמים נוספים להיכנס לשוק. אבל הרגולציה הייתה כה כבדה, שזה נעשה בלתי יעיל והפך לקטסטרופה".

טוענים נגדכם שאתם מקדמים תפיסה של קפיטליזם אכזרי שרומס את החלשים ומתעלם מן העניים.

"ראשית, ההתמקדות העיקרית שלנו היא בבניית המנגנונים שיבטיחו צמיחה ושגשוג מרביים. הטענה שלנו היא ששוק חופשי מועיל בסופו של דבר לכולם – עניים ועשירים כאחד. משק חזק ומצליח צריך להיות האינטרס הראשון של מי שדואגים לשכבות החלשות. הניסיון ההיסטורי מלמד, שבמדינות סוציאליסטיות שהתיימרו למגר את העוני באמצעות התערבות ממשלתית כבדה – התוצאה הייתה כלכלה כושלת שבה כולם היו שווים לעוני. לעומת זאת, בארה"ב מצבם של העניים טוב יותר מעניים בכל מקום אחר בעולם. במילים אחרות, אם כבר להיות עני, מוטב שזה יקרה במדינה בעלת כלכלה משגשגת ולא כלכלה כושלת.

"כמובן שאיננו מתעלמים מכך שבחברה ישנם אנשים בעלי מגבלות כאלה ואחרות שצריך להעניק להם רשת ביטחון ולעזור להם לעמוד על רגליהם. אין לנו שום התנגדות עקרונית לכך. אבל גם כשבאים לעזור לאנשים, צריך לעשות את זה באופן היעיל והמיטיב ביותר – בלי 'מלכודות עוני' היוצרות תלות ומנציחות את חוסר האונים הפוגע בטווח הארוך באלה שצריך לעזור להם".

הגישה הזאת עשויה להעמיד אתכם בהתנגשות עם מפלגות חרדיות, שכן תומכות בהגדלת קצבאות והרחבת הסיוע הממשלתי.

"זה קונפליקט שקיים גם בתוך הקהילה החרדית עצמה. החרדים הם אנשי עסקים ממולחים והתומכים הנלהבים ביותר בשוק חופשי. מצד שני, יש הרבה אנשים שסומכים על המדינה שתדאג להם בצורה כזאת או אחרת. בסופו של דבר צריך להכריע בין הגישות".

שקר הכלכלה הקורסת

האיש שעומד במרחק נגיעה ממימוש חזונו ארוך השנים, והסתייע רבות בניירות העמדה שהוכנו ב'פורום קהלת'. שר המשפטים יריב לוין

מאות כלכלנים חתומים על עצומה הטוענת שדווקא הרפורמות המשפטיות שאתם תומכים בהן יגרמו לפגיעה קשה בכלכלה הישראלית. מדברים על משיכת השקעות ועל בידוד כלכלי.

קופל מפריך את הטענה הזו: "זה בדיוק להפך. המציאות היום היא, שחברות בינלאומיות שפועלות במדינת ישראל חותמות על חוזים ולפיהם במקרה של סכסוך משפטי צריך לפנות לבתי משפט באירופה או בארה"ב, בכל מקום אחר מלבד במדינת ישראל. למה? כי בתי המשפט במדינת ישראל אינם יעילים ואינם אמינים. בעקבות פס"ד 'אפרופים' של אהרן ברק (לפיו רשאים השופטים לפרש חוזים לפי 'התכלית המכוונת' המשוערת שלהם ולא לפי לשונם – א"א), אינך יכול לדעת איך הם יפרשו את החוזה. הדבר מכניס אי ודאות משפטית לכל עסקה. למשל, בא בית המשפט הישראלי – אחרי שכבר נחתם חוזה בהיקף מיליארדים עם חברות אנרגיה להפקת גז מהמאגרים התת־ימיים של מדינת ישראל – ופוסל התחייבות ממשלתית המופיעה בחוזה. דבר כזה מרתיע חברות מיצירת התקשרויות בעתיד עם מדינת ישראל. זו רק דוגמה אחת, שממחישה איך האקטיביזם השיפוטי המופרז פוגע בעסקים".

ועדיין, מאות כלכלנים יוצאים נגד הרפורמה, כולל חתן פרס נובל בכלכלה…

"אני מניח שאף אחד מהחותמים על העצומות לא הצביע למפלגות הקואליציה. מבחינה הגיונית, אין קשר בין הדברים. איך, למשל, רפורמה הקובעת כי יועץ משפטי אינו הבוס של המשרד אלא פקיד שיועץ לממשלה – משפיעה לרעה על עסקים? הרפורמה בסך הכל מקרבת את הדמוקרטיה הישראלית לנורמה המקובלת בעולם.

"נבואות הזעם הללו נועדו כדי להגשים את עצמן. זהו ניסיון ליצור מציאות. בכלכלה יש גם מרכיב פסיכולוגי, ולכן אם אתה כל הזמן מפמפם לעולם שהרפורמה תהרוס את הכלכלה – אתה באמת יכול להזיק לכלכלה. אבל זה בגלל מסע ההפחדה של מתנגדי הרפורמה, לא בגלל הרפורמה עצמה".

בוא נהיה ריאליים: גם אם הרפורמה תצלח את כל המשוכות ותיכנס לפועל, בסופו של דבר שופטים יצירתיים תמיד ימצאו דרך להכניס את האקטיביזם שלהם לתוך מילות החוק.

"נכון. כל עוד שופטים יכולים לפרשן את החוקים באופן יצירתי – הם יעשו מה שבא להם. אהרן ברק המציא את המושג 'פרשנות תכליתית אובייקטיבית'. במילים פשוטות, השופט מתעלם מלשון החוק ומהכוונה הסובייקטיבית של המחוקקים, ומכניס במקום זאת את מה שלדעתו האישית החוק צריך היה לומר".

ומה הפתרון לזה?

"זאת באמת בעיה בלתי פתירה. גם אחרי ששינינו את השיטה במסגרת הרפורמה הנוכחית – עדיין חלק מהשופטים יהיו אקטיביסטים, וצריך גם לקחת בחשבון שהימין לא ישלוט לנצח ועוד יהיו ממשלות שמאל ומרכז. בסופו של דבר זה יהיה תלוי בזהותם של השופטים, ומכאן החשיבות בקידום הרפורמה בהליך מינוי השופטים לעליון. ככל שההליך ייעשה במעורבות של נבחרי ציבור – יש מקום להניח שייווצר איזון ונקבל בית משפט שידע את מקומו ותפקידו וישקף פחות או יותר את הנורמה הציבורית".

ועד אז, הכל תלוי בשאלה אחת: עד כמה נתניהו וראשי הקואליציה יהיו נחושים מול מסע ההרעשה וההפחדה האפקטיביים משמאל.