"הפכתם את עירנו לעיר פשע ואת שכונותינו לשכונות פשע! הכרזתם על בחורינו כעברייני חוק, ואברכים ובחורים שעוברים התעללות חוששים לגשת למשטרה כי הם ייעצרו בעוון לימוד תורה!" | בשבוע הבוער בתולדותיה, רבה של בני ברק הגאון רבי חיים יצחק אייזיק לנדא שליט"א פונה במאמר מיוחד ל'משפחה' לרשויות המדינה והצבא וקורא לעצור את מחול השנאה
אובדן שליטה. מעצר אקראי של תושב על רקע האופנוע השרוף
אי שם במדינת הים ישב השבוע רבה של בני ברק, הגאון רבי חיים יצחק אייזיק לנדא שליט"א, וליבו בער מדאגה וחרדה. כדרכו מדי שנה בתקופה הזו הוא ארז לעצמו ספרים ומעט מזון והרחיק לחו"ל, כדי לפקח אישית על ייצור המזון הכשר לחג הפסח הבא עלינו לטובה.
ושם, בגולה, השיגו אותו השמועות. בני ברק בוערת באש של זעם ושנאה. חיילות נכנסו לעיר עם מסמכי גיוס, והן נתקלו בהמון זועם. הן חולצו על ידי כוח מתוגבר. בני נוער הציתו באש אופנוע בלי לדעת שיש בו טלית ותפילין שעלו רח"ל באש זרה ומדאיגה. אחר כך באו צעירים אחרים והפכו ניידת משטרתית. ובהמשך המשטרה חדרה לעיר בכוחות אדירים, בגדודי פרשים ואופנועים, ביריית רימוני הלם ומעצרים המוניים ללא הבחנה.
המרא דאתרא של בני ברק שמע את הדיווחים, והוא חרד חרדה גדולה. הכזאת היא עיר התורה והחסידות? מה אירע לעיר שסמלהּ הוא בשלוותה, בעדינות מידותיהם של בניה, בהקדשת החיים לתורה וליראת שמיים? ועכשיו – איכה הייתה קריה נאמנה שנוסדה בידי גדולי הדור למוקד של אלימות וברוטליות?
הרב לנדא, שאביו וסבו מסרו את נפשם על גדרי העיר וכשרותה – לא רק כשרות המאכלים אלא גם כשרות הדרכים ואורחות החיים – לא יודע את נפשו מצער ומדאגה. לדידו, האלימות המדאיגה שנראתה היא פועל יוצא של מדיניות שלטונית מכעיסה ועקומה, שמביאה את העיר ואת הציבור ואת היישוב בארץ ישראל לעברי פי פחת של מלחמת אחים.
הצענו לרב להעניק שיחה ל'משפחה', לפרוס את דאגתו ולהשמיע את התרעתו. אלא שדווקא בשל נפיצות הדברים ורגישותם – חושש הרב שכל מילה שתיכתב לא נכון או לא תתפרש כהלכה – אולי תזיק חלילה יותר מאשר תועיל.
אולם לשבת בחיבוק ידיים – בוודאי שלא בא בחשבון. בעת כזו דבר המרא דאתרא צריך להישמע.
וכך הוחלט על כתיבת מאמר שבו יביע רבה של בני ברק את דאגתו, ואנחנו נביא את הדברים ככתבם וכלשונם, לא חסר ולא יתיר.
שעות לאחר מכן פלט מכשיר הפקס שלושה וחצי עמודים, כתובים בכתב ידו הנאה והברור של הרב. במקום מושבו בארץ הגולה, למען העמדת הכשרות של פסח על תילה, ישב הרב של בני ברק, התפנה מטרדותיו וחרט דברים עלי גיליון, ויותר מדיוֹ על דפי פוליו – ניתן לזהות כאן את דם הלב הבוער מדאגה, שנחרט על הדפים ומייחל שהדברים שיוצאים מלב דואג של מרא דאתרא ייכנסו אל הלבבות ויחוללו את השינוי הנדרש.
מאמרו של הרב שליט"א מובא כאן במלואו, בתקווה שהפרסום יועיל מעט להרגעת הרוחות ולהחזרת השקט והשלווה לרחובות עיר התורה והחסידות.
מערכת 'משפחה'
כאב לי עד מאד לראות
רימוני הלם ומעצרים ללא אבחנה. מסע הנקם המשטרתי
את הרמת היד על יהודים, את גרימת הנזק לרכוש בשרפת והפיכת כלי רכב. לא זו השפה והחינוך שלנו. כבר הוזהרנו ש"כל המרים יד על חברו נקרא רשע", ואין שום היתר בעולם לנהוג כך.
גם אם כואב לנו מאוד על השליחות והמטרה שלשמה באו השוטרים – אין שום היתר בעולם להרים יד ולהתנהג בכוחניות. ועל המחנכים להזהיר על כך!
עם זאת, הכאב העצום הוא על משלחיהם של שוטרים וחיילים אלו, שמסתכלים בראייה צרה ואינם רואים את תמונת המצב הכללי. רואים הם את שורת הדין הצרה, ואינם רואים את ההשלכות המבהילות של מעשיהם על משלחי עט ודוברי רכיל אשר רוממות 'הנושא בעול עם חברו' בפיהם – ולא נותנים לאחריות וטובת הציבור כולו להפריע להם בחידוד חרבות לשונם.
תזכורת מדורות עברו
יהא ברור לכל: למודים אנו מכל הדורות למסור נפשנו בפועל ממש על טוהר חינוך ילדינו ושמירת קדושת בית ישראל, גם במחיר דמים ממש!
חווינו גזרת לקיחת ילדי ישראל לצבא, המכונה גזרת הקנטוניסטים, ומסרנו נפשנו; חווינו גזרת בתי ספר של המשכילים בשנים מאוחרות יותר, ומסרנו נפשנו; חווינו גזרת בתי החינוך 'אליאנס' בארצות המזרח, ומסרנו נפשנו; וגם עתה כולנו מכריזים קבל עם ועדה: לא נמסור את בנינו למסגרת שאינה מסגרת השומרת על דת וחינוך לתורה כמו בישיבות הקדושות.
אם נצטרך, נתחבא במרתפים ונלמד תורה בקדושה; אם יבואו לחטוף את ילדינו, נבריחם בעד החלון ובדרכי סתר להצילם מחינוך שאינו על טהרת הקודש; ואלו שיצליחו החוטפים לשים ידם עליהם – נקים קול זעקה ונעשה כל אשר לאל ידינו לחלצם ולהחזירם לחיק הישיבה הקדושה, כי בנפשנו הדבר.
אלה שלא מבינים
ישנם כאלו שאינם מבינים את עומק הדבר. בעיניהם הרי כשהם אומרים ברכה – הם שמים כיפה על ראשם, ולמה צריך יותר מכך? ואחרים מוסיפים ואף מתפללים שלוש תפילות ביום, והם אינם מבינים: למה צריך יותר מכך? ומהם עוד אחרים שאף קובעים עיתים לתורה, ובעיניהם – למה צריך יותר מכך?
איננו באים לחנך אחרים, ומחמם את הלב לראות יהודים אשר ליבם חם למסורת ישראל. אך לא בגלל זה יהיו הם המכריעים את אופן חינוך בנינו. עבורם, אם בחור מתפלל ג פעמים ביום ויש לו קביעת עיתים לתורה, הרי הוא מבחינתם במצב רוחני טוב ביותר וכלשונם: "נכנס חרדי ויוצא חרדי".
הם לא מבינים את שפתנו וחינוכנו כי הם לא גדלו במסגרת כזו ואינם מסוגלים להבין זאת. אצלנו בחור מתחנך על קדושת התורה וטהרתה. השינה של בחור ישיבה שונה היא, המוּנחוּת המוחלטת בעולם של תורה וקדושה מתוך התנתקות מהוויות העולם – זהו החינוך הטהור. האם כולם מתאימים לדרגה זו? לא, אך זו המסגרת שבה כולם מתחנכים, ועל ידי זה כל אחד מגיע למה שהוא מסוגל ומצליח להתקדם ולהתעלות.
על טהרת חינוך זו מסרנו נפשנו כל ימות עולם, כדי לא ללכת לבתי ספר אחרים. ילדינו פצעו את עצמם פיזית כדי שיהיה תירוץ על היעדרות מבית הספר. זקנינו עשו מומים בגופם בפועל כדי להיפטר מהצבא מחשש לירידה רוחנית. אנו בדרכם נלך וכל כלי יוצר עלייך לא יצלח.
הפכתם אותנו לעיר פשע
הם מביאים פסוקים ומובאות מחז"ל ובזה טוענים כלפינו. הרי זה ממש כמו אדם שלמד מבוא לתורת הרפואה, והוא מתווכח עם הפרופסור המומחה על דרכי רפואה לחולה. הוא דוחה את דברי הרופא באמירות שאכן מחוכמת הרפואה הן לקוחות – אך צריך להיות רופא מומחה כדי לדעת להיכן ולמי אמירות אלו מכוונות.
שימו נא לבבכם לאיזה מצב אתם גורמים בהיצמדות למשבצת החוק היבש ובהיעדר הפתיחות לראות את התמונה הכללית.
הפכתם את ערינו לערי פשע ושכונותינו לשכונות פשע, שהרי כל בנינו "פושעים" הם ומיועדים להיעצר על עוברם על החוק! האם חשבתם על המשמעות החינוכית שבכך? הרי אומר לעצמו בחור: בין כך פושע אני ומה ההבדל בין פשע זה לפשע אחר? המסקנה שאליה אתם מביאים את בנינו היא לזלזל בחוקי המדינה! דבר שאנו כואבים אותו, כי אלמלא מוראה של מלכות איש את רעהו חיים בלעו. ואין זו רק תאוריה, אלא עובדות המתקיימות בפועל.
חוששים לפנות למשטרה
הפכו אותנו לפושעים ועבריינים. מעצר בחור ישיבה כחלק מנקמה משטרתית
בחור ישיבה שנשדד ברחוב לא יפנה למשטרה, כי הוא זה שייעצר – על עוון לימוד תורה! אברך חרדי שעבר התעללות לא פונה למשטרה – כי הוא עצמו ייעצר. התרתם את דמנו בפני כל פושע, כי אין מגן לנו!
כמה טרחנו ויגענו – ויעידו כל מפקדי וקציני משטרת בני ברק ומחוז גוש דן – ליצור אמון ושיתוף פעולה בין הציבור החרדי למשטרה ולכוחות הביטחון. ועכשיו, במחי גלגול עיניים ו"שמירת לשון החוק", במירכאות, הורסים אתם כל מה שנבנה ביגיעה משותפת של הקצינים והמפקדים עצמם.
ויודע אני שהם עצמם כואבים את העניין מאוד.
גרמתם לילדינו להסתכל על שוטר כאיש רע, על אנשי החוק כדורשי רעתנו. במקום להתחנך שהשוטרים הם שומרי החוק והסדר והם המגינים על אנשים ישרים – נהפכו הם בעיני נערינו למבקשי נפשם, למחפשים את עבירת התנועה הקלה כדי לעוצרם מאחורי סורג ובריח בעוון לימוד תורה.
הפסיקו לחנך אותנו
אינני בא לטעון ולזעוק בלבד, למרות שכאשר כואב – צועקים.
אני בא להתחנן ולבקש מכם: עִצרו לרגע והתבוננו להיכן תוביל את כולנו התנפלות זו?! מה תשיגו אתם ואיזו טובה תצמח לכם מהתנהלות זו?!
גדולי התורה ומנהיגי הציבור מנסים כל כך להגיע להידברות ולהסכמות בדרכי פעולה שפויות שיביאו תוצאות לכולנו, תנו דעתכם על כך, וכלשון העולם: היו חכמים ולא צודקים בהיצמדות ללשון החוק היבש, ואל תגרמו לייבוש כל חלקה טובה ולהפסד גידולים מבורכים לכולנו.
חשבו מסלול מחדש! גדלות המנהיג החכם ניכרת בהכירו כי גם הוא יכול לטעות, לשנות גישה ולהקרין אחדות וקבלת האחר גם אם הוא שונה ממנו.
אש זרה ומדאיגה. המהומות בבני ברק
בואו נפסיק לשנות ולחנך זה את זה ונחפש יחדיו דרכים לחיים משותפים של אחים בני עם אחד החיים בשלום ובאהבה זה עם זה, גם אם דרכיהם והנהגותיהם שונות, כי גדול המאחד והמשותף לנו יותר מהמפלג והמפריד.
ועושה שלוום במרומיו – בין מיכאל שר של מים וגבריאל שר של אש – הוא יעשה שלום עלינו ועל כל ישראל, אמן.
