ההתפרעות בהפגנות? גזל וחילול השם, אין על זה כפרה
הצבא? מלא ניסיונות, לא מתאים גם לחרדי שאינו בישיבה
לעזוב את הארץ? חלילה מלהעלות על הדעת מחשבה כזו!
הגאון הגדול רבי בן ציון מוצפי שליט”א מתייחס לסוגיות הבוערות | על גיוס בני ישיבות: “בני הישיבות הם שבט לוי, קודש קודשים – אסור לגעת בהם, נקודה” | על שירות חרדים שאינם בני ישיבות: “הצבא רחוק ת”ק על ת”ק פרסה מתורה והלכה, אי אפשר לדמיין את הקשיים” | על ההפגנות האלימות: “נגע נורא הפושה במחננו – גזל גמור מדאורייתא וחילול השם” | על הרעיון להעתיק ישיבות לחו”ל: “חלילה וחס! רבי עקיבא לא העתיק את מושבו לבבל” | ועל ניסיון העוני של האברכים: “כשמורידים מפת לחמו הדלה זה ניסיון קשה, אבל הקב”ה לא עזבנו” | שיחה מיוחדת ל’משפחה’
צילום: אלחנן קוטלר, דוד ארזני, פלאש 90, ובאדיבות המשפחה
עטרה ויושנה. עם מרן הגר"ע יוסף זצ"ל
את השיחה המיוחדת עימו מבקש הגאון רבי בן־ציון מוצפי לפתוח דווקא בנושא החשוב לדעתו יותר מכל בעת הזו: ימי השובבי"ם שבהם נוהגים רבים בעם ישראל להיטהר, להתקדש ולתקן פגמים בנשמה.
לא זו אף זו – הרב עומד על כך שהכתבה תיפתח בנושא זה דווקא, ורק אחר כך תעבור לעסוק בנושאי השעה הבוערים.
את בקשתו של הרב קיימנו.
"אנחנו נמצאים בימי השובבי"ם המסוגלים לתיקון הנשמה ולכפרה על עוונות", פותח הרב בשיחה ל'משפחה'. "אנשים שואלים בלי סוף אם כדאי להם לצום ימים או שעות. כדאי להם לדעת שדווקא לימוד התורה הוא שמכפר על כל העוונות, כנזכר בפירוש הזוהר הקדוש (שלח קנט ע"א), בתרגום ללשון הקודש: 'כל מי שמשתדל בתורה, כאילו מקריב את כל הקורבנות בעולם לפני הקדוש ברוך הוא; ולא עוד, אלא שהקדוש ברוך הוא מכפר לו על חטאיו ומתקינים לו כמה כיסאות לעולם הבא'.
"ועוד נאמר בתלמוד ירושלמי (ר"ה ד, ח): 'אמר הקב"ה מכיוון שקיבלתם עליכם עול תורה – מעלה אני עליכם כאילו לא חטאתם מימיכם'.
"יש משהו גדול מזה?" שואל הגרב"צ מוצפי ושאלתו ממלאת את החלל.
"לכן אני אומר: בימי השובבי"ם אין עניין לצומות ולתיקונים למי שהוא תלמיד חכם. רק ללמוד תורה ולא להיחלש מהלימוד או חלילה להתבטל. זה הדבר העיקרי שצריך לתקן בו. כמו שכתב המקובל האלוקי רבנו אלעזר אזכרי ז"ל ב'ספר חרדים': 'עוד תקנה אחרת מצאתי בתוך ספרי המקובל האלוקי חסידא קדישא הרב רבי יצחק לוריא אשכנזי ז"ל… כל מה שתמצא בדברי הראשונים תוכחות על עוון, סיגופים וייסורים קשים ושלג וחרולים והפסקות עינויים – לא נזכרו אלא למי שאין עמלו בתורה. אבל מי שתורתו אומנותו ויודע דעת ויראת השם – זאת היא תקנתו: לא ייחלש ולא יתבטל מלימודו, אך יום אחד בשבוע יתרחק מבני אדם ויתבודד בינו לבין קונו ותתקשר מחשבתו בו כאילו כבר עומד לפניו ביום הדין'.
"ראו, יהודים יקרים", אומר הרב, "עד כמה מעלת עסק התורה רמה על הכל ומכפרת על הכל. וכואב הלב שדווקא בימי השובבי"ם יש מנסים להסיט את בני הישיבות מהשקידה המאומצת על התורה".
כאמור, הפתיח הלא שגרתי הזה נכתב על פי בקשתו המפורשת של הגאון הגדול רבי בן־ציון מוצפי שליט"א, מגדולי הפוסקים בציבור הספרדי, גאון בנגלה ובנסתר, פה מפיק מרגליות המוסר זה עשרות שנים שיעורים קבועים בבתי מדרש בירושלים וברחבי הארץ, לצד עשרות ספרים שחיבר.
שאר חלקי השיחה ל'משפחה' מתמקדים מטבע הדברים בגזרות הקשות על עולם התורה.
ענק ההלכה והשיעורים
הגאון רבי בן־ציון מוצפי נולד לאביו, המקובל האלוקי רבי סלמן מוצפי זצוק"ל, שעלה לארץ מבגדד בצעירותו ונודע בירושלים של מעלה כחסיד ופרוש אשר הרבה בתעניות ובתפילות רבות בקברי צדיקים לישועת הכלל והפרט.
חכם בן־ציון התחנך בתלמוד תורה 'תורת אהרן' בירושלים ולאחר מכן בישיבת 'פורת יוסף'. הוא זכה לקבל את תורתו מגדולי ירושלים, בהם מרנן ורבנן הגאונים המקובל רבי אפרים הכהן, רבי עזרא עטיה, רבי יהודה צדקה, רבי בן־ציון אבא שאול, רבי שבתי אטון, רבי מנצור בן שמעון, רבי יהודה מועלם וגדולי תורה נוספים.
את עיקר לימודו והנהגותיו הוא קיבל מאביו הגדול, שאליו היה צמוד ומקושר בכל ליבו ונפשו. בספריו הרבים הוא מרבה לצטט את הנהגותיו של אביו בכל נושא ואת ההסברים שקיבל ממנו. בכל שנה, בליל היארצייט לאביו, הוא נוהג למסור שיעור מיוחד בנושא נבחר, שאותו הוא מקיף מכל חלקי הפרד"ס לזכרו ולעילוי נשמתו של אביו, רבי סלמן זצוק"ל.
בהיותו צעיר לימים, עוד בשנת תשל"ז, הוא התמנה כמשגיח בישיבת 'פורת יוסף', תפקיד שמילא שלוש שנים. בשנים הבאות ביסס והרחיב הגאון רבי בן־ציון מוצפי את ישיבת 'בני ציון' שקבעה את משכנה ברחוב יונה בשכונת גאולה הירושלמית. הישיבה הוקמה על ידי אביו הגדול עוד בבגדד וכשהגיע לארץ הוא הקים אותה מחדש. בהמשך הוא הקים בד"צ בשם 'בני ציון'.
כבר עשרות שנים משמש רבי בן־ציון מוצפי ככתובת לשאלות בכל תחום בהלכה, באגדה, בקבלה ובמוסר. הוא מוסר שיעורים קבועים בבתי הכנסת 'מוסיוף' ו'בורוכוב' בירושלים, שאליהם מגיעים מאות אנשים, וגם בבית הכנסת 'סודאי' בחולון. דומה שאין מי שלא נחשף לשיעוריו הבנויים לתלפיות ומכילים אוצר בלום של חידושים וביאורים, המוגשים בלשון לימודים ובצורה מרתקת ששווה לכל נפש.
בשנים האחרונות משקיע הגאון רבי בן־ציון מוצפי זמן רב בכתיבת ספריו. הם משלבים בגאונות מפליאה הלכה, קבלה והנהגות ישרות על פי סדר מועדי השנה. הרב הוציא ספרים מיוחדים על שבת קודש, על כל החגים והמועדים, סידור מפורש על פי הכוונות וספרים בעניינים הלכתיים שונים. לצד העיסוק הזה משקיע רבי בן־ציון זמן רב בהכוונה ובעידוד של ארגונים המסייעים לבניית מקוואות בערים השונות, בעיקר ארגון טהרת הבית, בדגש על יישובים קטנים ומרוחקים.
מבחן פומבי בישיבת 'פורת יוסף ' בשנת תשכ"ח. עומד הגרב"צ מוצפי, יושבים הרבנים הגאונים הגר"י צדקה, הגר"מ אליהו, הגר"ש אטון, הגר"א רפול, הגר"י שעיו, הגר"י עדס, הגר"י שרבאני, חכם יעקב מוצפי, חכם סלמן חוגי- עבודי, הגר"ד עובדיה והגר"א פטאל
צבא מלא בניסיונות
מעמדם של לומדי התורה נמצא בשפל המדרגה. בחורים נעצרים ויושבים בכלא בגלל שהם לומדים תורה ולא מתגייסים, כהוראת גדולי ישראל. איך עלינו להתייחס למציאות הזו, שלא הייתה מעולם במדינת היהודים?
"צריך לזכור שמאז חורבן הבית ועד היום אנחנו בגלות. אנחנו לא יושבים תחת גפן ותאנה", משיב הרב ל'משפחה'. "לאורך כל ההיסטוריה, בכל התפוצות, עם ישראל מסר נפש לתורה ולמצוות בכל דור ודור, כי תמיד קמו מפריעים. עם ישראל למד בתנאים לא תנאים ובזכות אבותינו זכינו שהיום התורה ממשיכה ותמשיך עד ביאת המשיח.
"מגיל צעיר עודד אותי מו"ר אבי זצ"ל, כשלמדנו במסירות נפש פיזית ממש", הוא ממשיך. "תלמוד התורה שלי היה 'תורת אהרן' ברחוב שמואל הנביא בירושלים, מול מעבר מנדלבוים, מאתיים מטרים מקני הרובים של הליגיונרים הירדנים.
"קרה לא פעם שבשעות הלימודים היו הליגיונרים מחליטים לנסות את מכונות הירייה החדישות שלהם. המחנכים היו מתרגלים איתנו שברגע שנשמע רעש, צריך לתפוס מחסה מתחת לשולחן. למדנו תורה תחת אש ולצערנו נרצחו מהיריות הללו שני תלמידים מתלמוד תורה דושינסקיא הסמוך, השם יקום דמם.
"כך מדי פעם היינו מפסיקים באמצע השיעור ומשתטחים ארצה בידיים מגינות על העורף. כשהשקט היה ברור היינו מזדקפים וחוזרים לכיסאות, ממשיכים את הלימוד כאילו לא קרה דבר. היו אצלנו בת"ת ילדים שהגיעו ברגל משכונת קטמון. הם היו צועדים בכבישים לא סלולים כמו היום, בבוץ, בקור ובחום, כדי ללמוד. בלי תנאים, בלי אוכל מספיק, בלי בגדים הולמים. התורה נקנתה בעוני.
"כל יהודי יכול לספר את סיפורי אבותיו, איך התמסרו ולמדו למרות בעיות פיזיות, טכניות, רוחניות או אחרות. אנחנו כעת בחבלי משיח וחלק מחבלי המשיח הוא שאנחנו במבחן יום יומי של דבקות בתורה, שהיא לא נלמדת בשלווה, כמובן מאליו".
הרב יוצא חוצץ נגד הכוונה לגייס בחורי ישיבות גם בבמות שעליהן הרב משמיע שיעורי תורה לכלל האוכלוסייה. יש שרואים דיסוננס בעובדה שחלק מהתלמידים של הרב ושומעי לקחו בארץ הם בוגרי צבא או חיילים. מה הרב עונה להם?
"ראשית אני רוצה להדגיש: המערכה הנוכחית שאנחנו עדים לה אין בה נדון על גיוס חרדים. אומר זאת שוב ושוב: ההנהגה במדינה לא מכוונת לגיוס חרדים בכלל. נכון, עובדה שיושבים בשיעורים בארץ מאות רבות של אנשים נפלאים יראי השם שחלקם משרתים בשירותי הביטחון, הצבא, המשטרה וכדומה – אלא מאי? מה שהמדינה רוצה לעשות כאן הוא גיוס בני ישיבות ובזה יש חילוק עצום מאשר גיוס חרדים! בבני הישיבות אסור לגעת. נקודה. הם שבט לוי, קודש קודשים שכל הנושא הזה לא נוגע אליהם".
ומה דעת הרב לגבי מי שלא זכו להיות בני ישיבות?
"גם המצב הזה של חרדים שאינם בני ישיבות שמשרתים בצבא, הוא מציאות לא פשוטה", מטעים רבי בן־ציון. "אני שומע את זה השכם והערב מכל אלו שהתגייסו. הם מדגישים כל העת שהצבא לא מותאם לאורח חיים חרדי, עלולים לאבד את כל הרוחניות שם.
"אני מעריך את החיילים שומרי המצוות, מעודד אותם ומחזק אותם, במיוחד בשל המצב הקשה שהם מגיעים כל העת עם סוגיות ושאלות שנוגעות לקושי שלהם להתמודד עם שמירת המצוות בצבא. מדובר בשאלות שגופי תורה תלויים בהן: בהלכות חמורות בנושא שבת, כשרות וצניעות. זה לא הנושא לכן לא נרחיב בו, אבל אלו שאלות כבדות משקל שמראות שהצבא רחוק ת"ק על ת"ק פרסה מתורה והלכה. אי אפשר לדמיין את המשרתים היקרים שמוסרים נפשם מתמודדים גם עם קשיי דת ובעיות רוחניות גדולות מאוד.
"אני מתפלל בכל יום, ויותר מפעם ביום, על המשרתים בכל מקום שהם שהקב"ה יהיה בעזרם ברוחניות ובגשמיות, שהקב"ה יילחם בשבילנו ויצילנו מיד כל אויבינו. אבל הקושי לשמור על מצוות בצבא הוא עצום ממש".
ניסיון העוני
איך אפשר לעודד בחורי ישיבה, ובמיוחד אברכים, שמרגישים שמצרים את צעדיהם ומכים בהם בכל מיני דרכים בגלל שהם לא מתגייסים?
"זה באמת ניסיון גדול ועצום. כשאברך רואה כיצד מורידים מפת לחמו הדלה ומשיתים עליו הוצאות של אלפי שקלים נוספים בחודש על מעונות יום למשל, זה ניסיון קשה. אבל אנחנו צריכים לשים מול עינינו את העובדה שאנחנו בגלות וזה אחד מניסיונות הגלות.
"באופן אישי אני אומר את המוסר הזה לעצמי", מוסיף הגרב"צ. "צריך לקנות את מידת הביטחון יותר ויותר, ללמוד בספרי מוסר ולדעת שהקב"ה לא עזבנו ולא יעזבנו גם בניסיון הזה. רבנו בחיי כותב שגם כשהקב"ה סוגר שער אחד – הוא פותח כנגדו עשרה שערים אחרים. ואכן, אברכים מספרים על הניסים האלה. הלוואי שנזכה לראות את זה עוד ועוד".
לדברי הרב ישנו חיזוק גדול בזכירה התמידית שאולי הקשיים הטכניים והכלכליים האלה מונעים צרות ומצילים אותנו מייסורים קשים לאין ערוך. "מי יודע חשבונות שמיים. אם רק היינו יכולים להסיט את המבט רחוק יותר ולראות את הרושם שיוצר הלימוד הזה מתוך צער בשמיים, היינו מתמלאים יותר בכוחות נפש וגוף לצלוח את הניסיון הזה".
רבי בן־ציון בוחר להקדיש מילים חמות ומחזקות לנשות החיל של הדור הזה, כהגדרתו. "אשריכן בנות ישראל צדיקות. בזכותכן התורה עומדת והשכר שלכן עצום. חז"ל אמרו: 'גדולה ההבטחה שהבטיחן הקב"ה לנשים יותר מן האנשים'. איש יכול לקבל עולם הבא אחד על הלימוד שלו, אישה יכולה לקבל כמה עולמות. אם היא שותפה בעזרה בלימוד תורה, היא זוכה גם לעולם הבא של אביה, של אחיה, של בעלה, של ילדיה ושל כל צאצאיה".
בעצה אחת. עם ידידו מרן הגר"מ צדקה
מה יענה בחור צעיר שמטיחים בו בחוץ: בחורים בגילך מגינים בגופם על המדינה, במה אתה תורם?
"בחורי ישיבה צריכים לשים נר לרגלם מה שאמרו רבותינו ז"ל בתלמוד (מכות י א): 'אמר רבי יהושע בן לוי: מאי דכתיב 'עומדות היו רגלינו בשערייך ירושלים'? מי גרם לרגלינו שיעמדו במלחמה? שערי ירושלים שהיו עוסקים בתורה'.
"בחורי הישיבה מקיימים את עם ישראל בהגנה ובשמירה פיזית ועוד יותר ברוח עם ישראל, בנשמת עם ישראל ובעתיד עם ישראל.
"ואל יאמר איזה קל דעת: וכי מה אתה בחור צעיר מאוד יכול לחדש או להוסיף בלימוד? יש גדולים בישראל, יש זקני תלמידי חכמים, יש מחברי חיבורים וכי מה אני יכול להועיל או לתת? זכור נזכור מה שכתב בירושלמי, מאמר מבהיל ומדהים ביופיו ובעומקו: 'אמר הקדוש ברוך הוא: אם שמעת דבר מפי קטן ישראל, והנייך (ונהנית) – לא יהא בעיניך כשומעו מפי קטן, אלא כשומעו מפי גדול; ולא כשומעו מפי גדול, אלא כשומעו מפי חכם; ולא כשומעו מפי חכם, אלא כשומעו מפי נביא; ולא כשומעו מפי נביא, אלא כשומעו מפי רועה; ואין רועה אלא משה, כמו שנאמר (ישעיה סג, יא): 'ויזכור ימי עולם משה עַמּוֹ, אַיֵּה הַמַּעֲלֵם מִיָּם את רועי צאנו, אַיֵּה הַשָּׂם בקרבו את רוח קודשו'.
"אחר כך מוסיף התלמוד הירושלמי: 'לא כשומעו מפי רועה, אלא כשומעו מפי הגבורה! 'ניתנו מרועה אחד' (קהלת יב יא), ואין 'אחד' אלא הקדוש ברוך הוא'. נו, תתאר לעצמך – אתה, בחור צעיר ויקר שלומד תורה – לאיזו דרגה אתה יכול להגיע!"
תולדות האכיפה העדתית
אנחנו רואים שבאתגר גיוס בני הישיבות נפגעים יותר מבני הציבור הספרדי. המציאות מוכיחה שרוב רובם של העצורים מגיעים מבני עדות המזרח ובמיוחד מהמתגוררים בפריפריה. איך צריך להתייחס למציאות הזו?
"זה לא דבר חדש", מפתיע הגרב"צ. "עוד בשנים הראשונות שלאחר קום המדינה, במערכה נגד גיוס בנות, התברר שיש ניסיונות לגייס קודם את בנות עדות המזרח. זכורני כילד צעיר בשנת תשי"ג שחכם דוד שרבאני זצ"ל הוציא אותנו בהפסקת צהריים מהתלמוד־תורה לצעדת הפגנה ברחוב יפו, כי נתפסו בנות ספרדיות והוכרחו להתגייס.
"הממסד אז, וגם היום, ראה ורואה בציבור הספרדי טרף קל, משום שמדובר כנראה באנשים נוחים יותר וניתנים להשפעה. קהילות הספרדים כבר דורות היו קהילות ממושמעות מטבען ומקבלות מרות מבעלי סמכות וכוח. לכך יש להוסיף את הנתון של הורים תמימים שלא היו בקיאים בפיתויים החדשים שלא שיערום אבותיהם ולכן לא הבינו לאן גיוס יכול להוביל.
"מו"ר אבי זי"ע, שעלה לארץ בטרם קום המדינה, כאב את כאב העולים החדשים שהיו נתונים תחת ההשפעה הרעה של השלטונות וכתב תפילה מיוחדת לביטול גזרת גיוס תלמידי ישיבות לצבא, שמובאת בספרו 'אורח צדיקים' – קונטרס לשון חסידים, תפילה שהיום רלוונטית לצערנו שוב.
"ההיסטוריה גם מראה שהאליאנס חולל שמות בכל מדינות המזרח וצפון אפריקה בפרק זמן קצר יחסית. כבר לפני מאה שנים ויותר התנהל מאבק איתנים בין שליחי אליאנס שהתחזו לא פעם לרבנים כדי לפתות רבנים מקומיים וברמאות הובילו מהלכים הרסניים שהצליחו להשפיע על צעירים ומבוגרים, אם זה בבגדד, בחלב, בקזבלנקה ואפילו בתימן.
"אחרי כמה שנים זה המשיך בגיוס", מטעים רבי בן־ציון . "צריך להבין שהציבור הספרדי הוא לא מקשה אחת. משפחות הספרדים שעלו לארץ לפני קום המדינה וחלקן גם ברחו לכאן מפחד השפעת האליאנס, כבר היו עם עיניים פקוחות והבינו את ההרס שבתנועה הציונית ומאוחר יותר את ההרס של גיוס בנים ובנות לצבא. מהמשפחות הללו כמעט לא התגייסו.
"לכן השלטון אז מצא כר נרחב של פעולה אצל העולים החדשים יותר, הצדיקים מלאי התום והזכות שהיו מאושרים שסוף סוף עלו לארץ אבות וכביכול יש לנו מדינה חופשית. הם החדירו בהם שצבא הוא דבר מוערך מאוד. כל השנים הם נרדפו ונרמסו על ידי הערבים שהתנכלו להם בארצות מוצאם וכעת יש להם גאווה.
"כך נוצר מצב שכאשר הגיעו לארץ העליות הגדולות של יהדות המזרח ויהדות צפון אפריקה, אנשים תמימי דרך שבארצות מוצאם שמרו על קלה כחמורה, חלקם לצערנו לא עמדו בדורסנות הממסד והשלטונות שניסו להעביר את ילדיהם על הדת, ואת התוצאות כולנו מכירים. אך גם בליבם של אלה שלא המשיכו בדרך התורה, עדיין נשארה פינה חמה למסורת בית אבא. יש מהם ששלחו את בניהם לישיבות קדושות והם שינו את צביון המשפחה שהמשיכה בדרך אבות.
"גם היום יש בחורים ספרדים יקרים, בני ישיבות קדושות, שהם בני עלייה מופלאים, אבל המשפחות שלהם במקור אינן משפחות ישיבתיות. יכול להיות שלחלקם המשפחות לא מבינות את ההרס הרוחני שבגיוס לצבא. מבחינה מסוימת הם טרף קל יותר מאשר אוכלוסיות אחרות".
בתפילה בקבר שמואל הנביא אחרי מלחמת תשכ"ז. עם מרן ראש ישיבת פורת יוסף הגר"י צדקה
נגד תרבות ההפגנות
השיחה עם גדול הפוסקים הספרדים מתקיימת זמן קצר אחרי ששני בחורי ישיבות, הבה"ח יוסף איזנטל ז"ל והבה"ח נפתלי צבי קרמר ז"ל נדרסו למוות בהפגנות, אחת נגד גזרת הגיוס ואחת נגד נתיחת הפעוטות שנספו במעון בירושלים. בדומה למרן הגאון רבי דוב לנדו שהתבטא באופן חריף במיוחד נגד ההשתתפות בהפגנות, וכן כ"ק האדמו"ר מסאטמר שאסר אף הוא על חסידיו להפגין בארץ הקודש – הגאון רבי בן־ציון מוצפי שליט"א מתבטא אף הוא בצורה חריפה ונחרצת נגד התופעה הפסולה של הפגנות אלימות.
"כבר התייחסתי לזה לא פעם ואני שב ואומר גם כאן: לצערנו זה נגע נורא הפושה במחננו ואסור להסכין לו. וזה לא רק בהפגנות: צאו וראו בכל כינוס או שלא תקום צרה חלילה, בעת לוויות המוניות שנערכו, מהבוקר של ההפגנה או הכינוס נראה שיש כאלה בשולי המחנה שבשבילם הותר הרסן.
"הם הופכים יום כזה ליום של הפקרות ופורקן יצרים לא טובים ומתנהגים כאילו אין דין ואין דיין. אם זה בטיפוס על פיגומים, וגרוע מזה, להיתלות בגובה של סכנת נפשות. יש צעקות, התלהמות ועימותים שמובילים לחילול השם. צעירים מחפשים אקשן ומובילים את עצמם למצב של פיקוח נפש וד"ל. היו כינוסים ולוויות שאמרתי שנס גדול עשה איתנו הבורא שאף יהודי לא נפגע בהם.
"הכל מתחיל בחינוך!" מרעים הגרב"צ בקול כאוב. "האחריות מתחלקת בין ההורים לבין המלמדים שצריכים להתריע על הסכנה הנוראה. הבעיה היא שלפעמים יש אנשים שלא מוכנים לקבל ביקורת ומי שמוכיח אותם נחשב בעיניהם רדיקלי קיצוני. אבל יש מצוות תוכחה וצריך להתריע ולהוכיח.
"נוסף על כך, חלק מההפקרות הוא שאנשים גוזלים וחומסים את הרבים ומסבים נזקים עצומים לרכוש בעודם מטפסים על מכוניות או נכנסים לחצרות פרטיות וגורמים נזק. מדובר בגזל גמור מדאורייתא וחילול השם נורא בצידו. גם חסימת כבישים גורמת לבעיות של גזל הרבים, התרעתי על זה פעמים רבות ואין צורך לפרט".
וכדרכו בכל נושא, גם לשאלה הזו יש לרבי בן־ציון מקורות קדומים. "בספר 'כד הקמח' לרבנו בחיי כתב: 'עוון הגזל הוא עוון כולל, כי הוא חוטא להקדוש ברוך הוא ולאדם'. ובפרשת משפטים כתב רבנו בחיי דבר מבהיל: 'אף על פי שעוון הרציחה חמור, עוון הגזל וחילול השם חמור ממנו… הגזל אין התשובה מועלת לו עד שיחזיר הגזל ואם אינו מחזירו, אינו נמחל לו לעולם".
לדבריו החינוך צריך להיות באחריות ההורים. שכל הורה יגלה אחריות על ילדיו וישוחח איתם כבר היום על ההתנהגות ברשות הרבים ועל שצריך להיזהר ב'ונשמרתם' ומעוון חילול השם ועוון הגזל. כל הורה צריך לדעת עם מי ילדו הולך ואיך הוא מתנהג ועם מי הוא מתחבר. "גם המלמדים בתלמודי תורה והמשגיחים צריכים לעמוד על המשמר וללמד מוסר ובמיוחד בימים של אירועים גדולים שלא תקום צרה, או כינוסים כאלו ואחרים".
גזע תרשישים. אביו חכם סלמן מוצפי זצ"ל
'לא נעזוב לחו"ל!'
בצל הגזרות על עולם התורה נשמעו בשנים האחרונות אמירות מפי גדולים שבלית ברירה נצטרך להעתיק את הישיבות לחו"ל כדי ללמוד בשקט ובשלווה. מה דעת הרב?
"חלילה וחס!" מזדעזע רבי בן ציון מעצם השאלה. "אבותינו בכל הדורות הכירו את המעלה של לימוד תורה בארץ הקודש ומסרו נפש להגיע ללמוד תורה ולקיים מצוות דווקא בארץ ישראל. הצרת צעדים של לומדי התורה היא לא דבר חדש. לא שמענו שבזמן שמלכות רומי שלטה כאן רבי שמעון בר יוחאי ואלעזר בנו ברחו מהארץ.
"גם רבי עקיבא לא העתיק את מקום מושבו לבבל, אלא לימד תורה פה למרות הסיכון. היה אז מרכז תורני גדול בבבל וגדולינו יכלו ללמוד בחוץ לארץ בהשקט ובטח, אבל הם בחרו ללמוד פה כי שקולה מצות ישיבת ארץ ישראל כנגד כל התורה כולה. הרמב"ן בספר המצוות מצווה ד מנה אותה בתור מצווה מהתורה ומקורו ממסכת גיטין (ע"ו) שם נזכר מעלת יישובה. והרמב"ם ז"ל פסק בהלכות מלכים: 'לעולם ידור אדם בארץ ישראל ואפילו בעיר שרובה גויים ואל ידור בחוצה לארץ ואפילו בעיר שרובה ישראל'.
"אתם יודעים עד כמה עצומה מעלת לימוד התורה דווקא בארץ?" שואל הגרב"צ ומסביר: "דרשו רבותינו ז"ל במדרש על הפסוק 'וּזְהַב הארץ ההיא טוב' – מלמד שאין תורה כתורת ארץ ישראל ולא חוכמה כחוכמת ארץ ישראל.
"מה גם שהובא בספרי המקובלים שלכל אחד מישראל שנמצא בחו"ל יש י"א אלף מלאכים שמלווים אותו שנאמר 'ייפול מצדך אלף ורבבה מימינך' ואילו מי שנמצא בארץ ישראל מלווים אותו כ"ב אלף מלאכים – ב' אלפים מימינו וכ' אלפים משמאלו, כמו שכתוב בזוהר הקדוש: 'רכב אלוקים רבותיים אלפי שנאן' שמיעוט רבים שניים והם כנגד כ"ב אותיות התורה המסייעים לאדם להחכים בה, שעל כן אמרו רבותינו 'אווירא דארץ ישראל מחכים'".
ואיך מתמודדים עם הכבדת השלטונות?
"זה קשה", הוא מדגיש שוב ושוב. "ארץ ישראל נקנית בייסורים והלימוד בה והבעיות הם חלק מהייסורים. עצם ההפרעה ללימוד בארץ הוא ההוכחה שזה דבר גדול, לכן יש לזה הפרעה מכוחות לא טובים. הגמרא אומרת שתלמיד חכם בארץ ישראל הוא כמו שניים מחוץ לארץ – 'חד מניהו כתרי מינן' – ואת זה אמרו על חכמי טבריה, כל שכן על חכמי ירושלים שבה יש הרבה ישיבות קדושות ברוך השם: 'כי מציון תצא תורה ודבר השם מירושלים'. זכינו פה לדורות של תורה ועוד נזכה בעזרת השם".
הפתרון לדאגה מאיראן
לסיום, נראה שהעולם נמצא כעת ערב מלחמה. מלכויות מתגרות זו בזו וארה"ב ואיראן מחממות מנועים. איך כבוד הרב יכול לחזק את העם היושב בציון?
"פעמי משיח נשמעים והוא לא בא בקלות. המשיח מגיע בליווי תופעות ובעיות ברוחניות ובגשמיות, בעיות פנימיות וחיצונית, כמו שיש בזוהר הקדוש מושג של 'אויב פנימי ואויב חיצוני' ורואים את זה בדור שלנו, רח"ל קמים אויבים מבית ומבחוץ שמפריעים.
"פעם היה בכל דור עמלק מסוים שעומד עלינו לכלותנו. בסוף עקבתא דמשיחא בכל שנה קם המן חדש של אותה שנה ומבקש לכלותנו. בכל פעם יש לו שם אחר להמן הזה והעיקר שהקב"ה מצילנו מידם.
"גם כאן יש לנו עצה בדוקה להינצל. מאמר הזוהר הידוע היה שגור בפיו של מו"ר אבי זצ"ל, מאמר על שבדור שיבוא משיח יתרגשו על שונאיהם של ישראל הרבה צרות ורק מי שיעסוק בתורה יינצל. והלא אנחנו יודעים את התשובה, על מה ששאלו תלמידיו של רבי אליעזר: 'מה יעשה אדם ויינצל מחבלי משיח?' והוא השיב להם: 'יעסוק בתורה ובגמילות חסדים'.
"זה המגן האמיתי שלנו בימים אלה והלוואי שנזכה כבר להיגאל בחסד וברחמים, עם הדגש על 'בחסד וברחמים', כמו שאנחנו מבקשים שלוש פעמים ביום: 'בשובך לציון ברחמים'". [
***
מציון יצא חיזוק
הצצה לאיגרות החיזוק של הגרב"צ לבני הישיבות
יצק מים על ידיהם. בנסיעה לקברי צדיקים עם ראשי הישיבה מרנן הגר"י עדס והגר"י צדקה
לאחרונה יצא ספר המלקט באופן נפלא אלפי תשובות של הגאון הגדול שליט"א, שהוציא לאור חתנו הגאון רבי עובדיה יוסף טולידאנו שליט"א. שם הספר: 'אגרות בציון'.
בין האיגרות שכתב בתשובה לתלמידי ישיבה, יש עיסוק רב בנושא תפקידם של בני הישיבות וחיזוק. נביא חלקים קצרים מתוך שתי איגרות שכתב הגאון רבי בן ציון כבר לפני שנים אבל כיום הם אקטואליים מתמיד.
"איגרת שלומים לבני הישיבות די בכל אתר ואתר.
"בני הישיבות היקרים, תלמידי תלמודי התורה הנפלאים, ובכללם בנות ישראל המסולאות בפז, ההולכות ללמוד תורה בבתי הספר החרדים די בכל אתר ואתר.
"מה נכבד היום הזה, ראש חודש אלול, שבו אתם הולכים לחבוש את ספסלי בתי־המדרש, ובפרט אתם המתחילים בשנה ראשונה את מסגרת הלימודים, אם בישיבות הצעירות, אם בישיבות הגדולות. היום הזה הוא יום חג לכל עם־ישראל, הוא אינו שייך דווקא לכם ולהוריכם, אלא לכלל ישראל ולכלל העולם. מי יכול לתאר את מסירות הנפש שלכם בדור יתום זה לקבלת עול תורה עליכם, אתם הנושאים במשא עם ישראל, אתם מבטיחים את קיומנו הגשמי והפיזי, אתם מקיימים את העולם כולו. אך יותר מכל, אתם מבטיחים את עתידה הרוחני של האומה כולה.
"היום הזה אתם מקבלים את התורה הקדושה מהר סיני, וממשיכים את שושלת הדורות ממשה רבנו ועד עתה! דעו אהוביי חביביי, עיני כולנו נשואות אליכם, כולנו מתפללים להצלחתכם, כי הצלחתכם היא הצלחתנו, עתידכם הוא עתיד כולנו. בלכתכם ללמוד תורה, כל בחור במשמרתו ובמקומו, הנכם שליחים של כולנו, איש ואישה, קטן וגדול, עולל ויונק, זקן ובחור, כי בתורתכם אתם מקיימים אותנו כולנו.
"אחריות עצומה מוטלת על כתפיכם, שליחות הרת גורל היא מתפקידכם, חיילים על משמרת שלום ישראל, הצלחתם, בריאותם, כלכלתם, קיומם, חייהם ועתידם, בגלל תורתכם כולנו ניכתב בספר חיים טובים, ונצליח בכל מעשה ידינו, כי כל ישראל ערבים זה לזה, וחיינו מסורים בידכם. אנא מכם, אל תיראו ואל תערצו במשמרתכם, אנא אל תתרשלו ואל תיחלשו במשימותיכם, כי העולם כולו מוטל בכף מאזניים בכל רגע ובכל שעה, למדתם עמוד גמרא, פירשתם דברי רש"י או דיבור תוספות אחד, אמרתם חידוש תורה, כתבתם איזה סיכום סוגיה, הכרעתם את העולם כולו לכף זכות. היזהרו לא להתרשל, לא להישבר, פן חלילה כולנו ניכשל".
כאן הרב מרחיב בפירושי תורה. לאחר מכן הוא מסיים:
"עוד משפט אחד קטן אדבר באוזניך ידידי הצעיר, אהובי וחביבי, אבקש ממך: אנא, גם בעיתות משבר, וישנם במהלך הימים כמה כאלה מדומים וגם חולפים, כשהרב אינו מאיר פניו, המשגיח אינו מתייחס, חבר מתלחש עליך, מישהו מקניט אותך או אמרת איזה רעיון או חידוש בלימוד ולא התייחסו אליך כפי שחשבת או ציפית ובצדק התאכזבת, אל תיבהל ואל תתפעל, זה קרה וזה קורה וזה יכול לקרות, כולנו עברנו כזאת.
"ושוב אקרא לכם בחורים אמיצים, ילדים רכים, בנים יקרים, לכו לאוהלי התורה בששון ובשמחה, בשירה וריקודים, זכיתם לכתרה של תורה, זכיתם להיות בניו המיוחדים של אבא שבשמיים, הוא ישמרכם, הוא יעזרכם, הוא עומד ויעמוד לימינכם תמיד. כל ישראל עיניהם נשואות אליכם, המלאכים בשמיים מצפים למוצא פיכם, אבותינו הקדושים מקשיבים לקול תורתכם, כל הצדיקים בגן עדן מחרישים ומאזינים לדברי תורתכם, עימדו איתנים על המשמר על התורה ולימודה, התמידו בה, חזרו עליה, היא פתי מחכימה. לא מרימים ידיים, ולא מתייאשים, אלא מחזיקים מעמד והנה הישועה באה.
"אוהב אתכם ומחבק כל אחד מכם".
באיגרת נוספת במענה לבני ישיבה שביקשו חיזוק הוא כותב בין השאר:
"אינני ראוי ולא הגון לתאר את מעלת בני התורה היקרים ההוגים בה יומם ולילה ומגינים על כולנו בתורתם… הנה כמה שמחה נכנסת לליבנו ומציפה אותנו, היום הזה ראש חודש אלול, יום גדול הוא, חג הוא לכל עם ישראל. זה היום שבו נפתחים הישיבות הקדושות, תלמודי התורה, הכוללים ובתי ההוראה. זה היום שבו קול התורה מהדהד בעוצמה ברמה, כקול הכהן הגדול בבית המקדש, וכקול שירת הלוויים על הדוכן.
"בשנה זו חרף הגזרות המשונות והצרת הצעדים מצד השלטונות, גדל, בן פורת יוסף, מספר לומדי התורה במספר שלא היה זה 1945 שנים מיום חורבן בית המקדש, מימי רבן יוחנן בן זכאי שהרביץ תורה בירושלים בתפארתה. כמה שמחה ונחמה יש לאבינו שבשמיים, בראותו בניו הרכים כגדיים וכאיילים צובאים על פתחי בתי המדרש, עם ערמות גמרות וספרי קודש בידיהם, ובחרדת קודש נכנסים להיכלי הישיבות הקדושות.
"משפט אחד רציתי לומר להורים המאושרים: אשריכם! היום הזה זכיתם להכניס את בנכם ללמוד תורה. אשרי האם שהרתה! אשרי האם שגידלה! אשרי שהלבישה והאכילה! אשרי ששלחה את בנה ללימוד תורה! אשרי האב שגידל! אשרי שחינך! אשרי שכלכל! יהא חלקי עימכם, מגורלכם יהא גורלי, ומחלקכם יהא חלקי. התורה הקדושה הזאת תגן בעדכם ובעד כל ישראל. הצלחת עמנו ישראל בכל העולם כולו, בכלכלה, ברפואה, בחוכמה, בביטחון, בחן ובחסד, תלויה בבחורי חמד אלה.
"יהי רצון שיעלו במעלות התורה והיראה, ויניבו פירות טובים בחידושי תורתם, ויהיו לענקים בתורה בחכמה ובתבונה, ויזכו לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא, ואתם תזכו להאריך יחד איתם ימים ושנים, בשמחה באושר ובהצלחה, בבריאות איתנה ונהורא מעליא.
"המברך אתכם מכל הלב, בעת היותו בנסיעה ארוכה בדרום ארץ הקודש, בן־ציון מוצפי ס"ט".
