תורה שלמדתי באף

בגיל שמונה כבר רשם את שמותיהם של כל התנאים והאמוראים בש"ס והגיש ספר ל'חזון איש', בגיל חמש-עשרה התחיל את סדר הלימוד של כל התורה כולה מדי שנה, ובשנה מעוברת יכול היה 'לנשום' מעט ולנצל את החודש שהתפנה כדי לכתוב חיבור תורני חדש >>> בני הבית מספקים הצצה נדירה לקצב הלימוד התובעני. שהפך את מרן הגר"ח לגדול הדור > בְּאַהֲבָתָהּ תִּשְׁגֶּה תָמִיד

הוא היה השקדן של הדור.

לפני הסגולות, הברכות, ההילה הסגולית וההמונים שנדחקו שעות כדי לשמוע 'בּוּהַ' קצר ששינה חיים – הייתה זו ההתמדה הפלאית. השקיעה המוחלטת בתורה בכל שעות היממה. הידיעה שהוא והתורה הם חטיבה אחת שאינה ניתנת לפירוד.

כל ילד חרדי גדל על סיפורי השקדנות, על כך שסביבו יכולים לשרוק טילים (אלמלא הבטיח ש'בבני ברק לא ייפול' והדבר נתקיים) – ושום דבר לא יוציא אותו מהריכוז העצום במילות התורה שהיו חמצן נשימתו והסיבה לחייו.

הברכות, הסגולות – כל אלו נמשכו מעובדת היותו 'פה קדוש'. פה שנתקדש בתורה במשך למעלה מתשעים שנה.

התמונה הזו, של שקדן הדור יושב רכון על הגמרא הענקית ולומד, בעזרת הזמנה לחתונה ששימשה עבורו כסימנייה – הייתה הסגולה האמיתית של הדור. הידיעה שיש מי שמסוכך על הדור בקדושת לימודו.

לאחר שהתייתם חדר הלימוד והעולם חָסֵר את תורתו של ר' חיים זצ"ל – יצאנו למשימה כמעט בלתי אפשרית: בעזרת המקורבים, האנשים שהיו שם בקודש הקודשים לאורך כמעט עשרים השעות היומיות שהוקדשו ללימוד – שרטטנו את סדר הלימוד המפורט והמדויק, לצד אִפיוּן יבולו הספרותי של מרן שר התורה שהיה בקי בכל מכמניה.

לא סקרנות סתם יש כאן – אלא ספר לימוד. זה ספר תולדות אדם שכל חייו היו תורה, ועתה, עם עלייתו לישיבה של מעלה – יכול כל אחד לקחת משהו. הנהגה אחת. סדר אחד. הסתכלות אחרת, רצינית ותובענית יותר, כלפי חובת לימוד התורה שרובצת על כל אחד ואחד.

ולוואי שנזכה לגעת בשולי האדרת.

מאות מכתבים ביום, גם לילדים קטנים. עונה למכתבים שזרמו לביתו

כמו גנרל בקרב

במשך שנים ארוכות כלל סדר לימודו של מרן הגר"ח זצ"ל בגמרא את שלושת המרכיבים של – גמרא, רש"י ותוספות. הקצב היה שמונה דפי גמרא ליום.

בשנים האחרונות, עם התגברות זרם הפונים, היה לומד או רש"י או תוספות, שנה-שנה לסירוגין. בדרך כלל שימשה לו הזמנה לחתונה, שנשלחה אליו בתחילת לימוד המסכת, כסימנייה. עד לתחילת המסכת הבאה – אז היו זוכים חתן וכלה אחרים שההזמנה לחתונתם תשמש כסימנייה ללימודו של שר התורה.

רבי חיים הקפיד ללמוד בכל יום את הגמרא המקבילה בתלמוד הירושלמי על שמונת דפי הבבלי. כשהוא מסיים מסכת ב'בבלי', הוא לומד אף את המשניות בסוף המסכת שאין עליהן גמרא בבלי, אך יש עליהן גמרא בירושלמי. כך יוצא שכאשר סיים את מסכת ברכות, עליו היה להשלים את כל משניות זרעים שאין עליהן גמרא בבלי אך יש עליהן ירושלמי. באותם ימים ההספק שלו עמד על חמישים או שישים דפי תלמוד ירושלמי ביום(!).

אלו ימים שבהם שידר רבי חיים קוצר רוח, וכל יומו התנהל סביב הלימוד, ללא קבלת קהל ופעילות אחרת. בימים כאלה אף השכים בשעה מוקדמת מהרגיל. ובשעה חמש אחר הצהריים, כשסיים את לימודו הרצוף והמייגע – ניכרה על פניו נהרה, שבאה לידי ביטוי בחיוך רחב, הדומה לגנרל שחזר עטור ניצחון מקרב קשה. פעמים היה מפטיר: "ברוך השם סיימנו. עכשיו אפשר לעבור הלאה"… כיוון שמול שישים דפי ירושלמי, לימוד עוד שמונה דפי בבלי נראה עליו כמלאכה קלה.

סדר סיום הש"ס בכל שנה נמשך מאז היותו של רבי חיים בן חמש-עשרה. הוא נהג לספר, כי בשנה הראשונה והשנייה לא הצליח במשימתו; בשלישית הצליח, ומאז הוא מצליח בכך בכל שנה. בדרך כלל הוסיף ללמוד גם תוספתא ומדרשים – ולימודו זה הוביל לחיבור ששמו 'טעמא דקרא', העוסק בביאור מדרשי חז"ל ובתיווכים שהוא מצא להם בכל חלקי התורה.

לדברי נכדיו, נוסף על כל אלו, רבי חיים הקפיד ללמוד בכל יום ויום שלושה פרקי 'היד החזקה' לרמב"ם, במחזור שנמשך פחות משנה, משום שאת ספר המצוות הוא היה לומד בנפרד. בנוסף היה לומד בכל יום חמישה דפי 'שולחן ערוך', שלושה דפי 'משנה ברורה', מכילתא או ספרא או ספרי על סדר הפרשה, ופרק נ"ך לפי חלוקת המסורה – המציגה כל פרק בגרסה ארוכה יותר מהחלוקה המקובלת.

יום י"ד בניסן שבכל שנה, היה היום שבו פתח רבי חיים מחזור חדש בכל סדרי לימודו. ברחוב רשב"ם היה זה יום של התחדשות כוללת, התחדשות עצומה, של לימוד חדש בכל חלקי התורה.

במשך שנים רבות נהג ללמוד בחברותא, אלא שתמיד הייתה החברותא נפסקת לאחר פעם אחת שבה לא הצליח החברותא להתייצב בזמן המדויק, גם אם הסיבה לכך הייתה אונס גמור. פעם איחר אחד החברותות בדקות בודדות בלבד. הוא בא להתחנן על נפשו שייאות רבי חיים לתת לו הזדמנות. רבי חיים נתן הזדמנות נוספת, והלימוד המשותף נמשך בנעימות גדולה שהפרתה את שני הצדדים.

אלא שלאחר שנרשם איחור נוסף – כעבור מספר שנים! – אמר רבי חיים בצער כי לא יוכל להמשיך ללמוד כך עם חברותא שלא מגיע בזמן… מני אז – עסק רבי חיים בתורה בגפו. לרוב היו בניו יושבים לצידו, לומדים כל אחד לעצמו, במעין בית מדרש שקט שמתקיים לו בסלון הקטן.

'לא הצלחתי להתרכז'

פעם נשאל האם הוא מצליח תמיד להתרכז בתלמודו. בתגובה סיפר, שלאחר שה'חזון איש' נפטר, היו לו יומיים שבהם לא הצליח להתרכז. "ה'חזון איש' נפטר בשבת ונקבר ביום ראשון, וביומיים האלה לא הצלחתי להתרכז כלל. חזרתי מההלוויה שבור ורצוץ והייתי בתשישות כזו, שגרמה לי שלא אבין כלום מתלמודי. התחזקתי ואמרתי לעצמי, שאם לא אלמד אאבד את הסדר, בבחינת 'אם תעזבני יום – יומיים אעזבך'. סדר לא מבטלים. למדתי בכל זאת, מבלי להבין כמעט, אבל למחרת חזרתי ללמוד בכוחות מחודשים".

הנהגה זו, כך סיפר לימים, למד מחבר החדר שלו בישיבת לומז'ה, הגאון רבי משה סולובייצ'יק, שהיה מסתובב בשעות הערב בבתי ישראל לשכנע את ההורים להעביר את ילדיהם לחינוך תורני. פעם התעורר ר' חיים לפנות בוקר וראה את ר' משה לומד את ה'דף היומי' לאחר שחזר מפעילות כזו, כאשר בכל כמה דקות הוא מתנמנם מרוב עייפות. למחרת שאל אותו איזו תועלת יש בלימוד כזה. ר' משה ענה: אני אכן לא זוכר את מה שלמדתי, אבל זה שווה, כי לפחות אני שומר על הקביעות שלא תאבד.

מעולם לא דילג רבי חיים זצ"ל על חובותיו הלימודיים שעשה לעצמו. אף לאחר שעבר אירוע בריאותי חמור, לפני למעלה מעשרים שנה, מיד כשפקח את עיניו במחלקה ביקש מסכת בבא מציעא וחזר ללמוד את שמונת דפיו. כך נהג כל ימי חייו, למעט בימי ה'שבעה' שלאחר פטירת קרוביו ע"ה, שלאחריהם חזר לעצמו ולסדריו, והכל ראו שהאור והחיוניות חזרו לעיניו, בבחינת 'לולא תורתך שעשועיי – אז אבדתי בעניי'.

מחצות של תשעה באב, לאחר סיום אמירת הקינות, ועד לצאתו – זמן האסור בתלמוד תורה – נוהג היה רבי חיים לקרוא ספרי תולדות של גדולי ישראל שיצאו לאור בשנה החולפת. נטייתו לקרוא בשקיקה כל מילה כתובה (נחשפתי לכך כאשר לפני כשנה הצגתי בפניו ספר שחיברתי, ורבי חיים עבר עליו בעניין רב) – גרמה לכך שגמע כתריסר ספרים כאלה בתשעה באב, כשמיד לאחר צאת הצום הסתגר עד אור הבוקר כדי להשלים את חוק לימודיו.

לאחר שישב שבעה על אביו, על אימו, על אחותו ועל בתו ע"ה, והרי ימי 'שבעה' אסורים בתלמוד תורה – הוא היה מסדר את יומו במשך ימים ארוכים כך שיוכל להדביק שוב את הקצב ולהשלים את כל חובותיו, מבלי להחסיר מאום. אגב, אביו, אחותו ובתו נפטרו בתוך או לפני שנה מעוברת, כך שבאותה שנה היה לו חודש נוסף להשלמת הלימוד של ימי השבעה.

רשימות בשולי הגליון ותיקון חצות בסתר. מעיין בספר בביתו

סוד תיקון חצות

נכדיו סיפרו לי לאורך השנים, כי במשך שנים היו רואים אותו עורך תיקון חצות, מתוך ספרון שאותו היה מטמין מאחורי מדף ספרים. לדבריהם, היו שם עוד ספרים שאותם התאמץ להסתיר, העוסקים בקבלה. בשנים האחרונות, משהפך ביתו פתוח לכל, חדל מלערוך את סדריו החשאיים. כשהיו שואלים אותו האם הוא לומד קבלה, נהג להתרעם ולומר לאיש שיחו: "מה אתה מדבר שטויות? ראית אותי פעם לומד בזה?"

למעלה משלושים ספרים חיבר מרן הגאון הגדול רבי חיים קניבסקי בכתב ידו. תמיד היה מתבטא ששני דברים היה אביו מחליט במקומו – שמות הילדים ושמות הספרים. את עמוד השער של ספריו היה אביו מנסח ומכאן החלוקה המעניינת שבה בספרים שיצאו לאור בחיי אביו, הסטייפלער זצ"ל, נכתב 'הרב חיים קניבסקי', ואילו בספרים שיצאו לאחר פטירתו הושמט התואר ונכתב רק 'חיים קניבסקי'. היה זה אביו שכפה עליו להצמיד לשמו את התואר 'הרב', אולם משנסתלק אביו – חתם את שמו ללא תואר.

כידוע ספריו של מרן רבי חיים קניבסקי עוסקים בכל מקצועות התורה: החל מ'טעמא דקרא' שמכיל אלפי פירושים ופרפראות על התנ"ך, חמש מגילות, מועדים וכיוצא בזה – ועד לעשרות ספרים בכל מקצועות ההלכה, בעיקר הנידחים שבהם. כמעט בכל היו שבת נופלים ברעיונו חידושים נוספים על ספריו הקיימים. במוצאי השבת היה נחפז לרושמם במחברת, על מנת להדפיסם במהדורות הבאות.

גולת הכותרת במפעלו הספרותי היא סדרת ספריו בהלכה. שלושת כרכי 'שונה הלכות' מכילים קיצור של כל ההלכות שבחלק 'אורח חיים' ב'שולחן ערוך' באופן קצר ובהיר, הלכה למעשה, ומשולבים בדברי ה'חזון איש'. הספר יצא בכעשרים מהדורות. בשנים האחרונות, כשהחלו לעבוד על ההדרה מחדש של סדרת 'שונה הלכות', נמצאו אלפי רשימות בשולי הגיליון, המעירות הערות על ביאורי ה'משנה ברורה'.

דרישה מניו יורק

סדרה נוספת ביבולו הספרותי של רבי חיים היא סדרת ספרים על מסכתות קטנות שבש"ס, שעליהן כמעט ולא נכתבו ביאורים. ספרו 'קריית מלך' מציג מקורות לכל ההלכות ברמב"ם, גם כאלה שגדולי האחרונים לא מצאו להן מקורות. המהדורה הראשונה יצאה לאור לפני כשישים שנה, בהוצאת 'פרדס'. בשנת תשי"ח הוציא לאור מהדורה נפרדת. אביו, הסטייפלער, צירף לספר הסכמה נלהבת שבה כתב: "פעמים רבות אין-ספור הציע בני הרה"ג לפניי מקורות לדברי הרמב"ם". לאחר שיצא הספר לאור, נמלך הסטייפלער וחזר בו מהביטוי 'אין ספור', באומרו: "אם יספרו, יגלו שיש מספר. ואכן, במהדורה הבאה נמחקו תיבות אלה.

ספריו של הגר"ח על הרמב"ם קנו להם שם בקרב תופשי התורה ברחבי העולם התורני, בשל הייחודיות והנדירות שהציגו. בשנים האחרונות נחשף מכתב מפתיע שהורה כ"ק מרן האדמו"ר מליובאוויטש זי"ע למזכירו לכתוב לגאון רבי עזריאל זעליג סלונים, מחסידי חב"ד בירושלים, בבקשה שישיג לו בדחיפות את ספרי 'קריית מלך' של מרן הגר"ח קניבסקי.

וכך כתב הרב חיים מרדכי אייזיק חדקוב, מזכירו האישי של האדמו"ר מליובאוויטש, במכתב מניו יורק הנושא את התאריך ב' בניסן תשכ"ז (לפני חמישים וחמש שנים!): "מוכרחים הננו שוב לחזור על עניין השגת ספרים, אשר כמה פעמים ביקשנו את כת"ר להשתדל בזה, וטרם נתמלאה בקשתנו במילואה. ולכן הננו לבקש את כת"ר להשתדל כעת בכל תוקף להשיג את כל הספרים שטרם נשלחו לכאן, ולנצל עתה את ההזדמנות של נסיעת התלמידים לכאן, כדי להקל על ידי זה את המשלוח…

"הננו לבקשו בקשר עם זה ששמענו אשר בנו של הסטייפלער, הרב קניבסקי שיחי', מוציא לאור ספר מראי מקומות ומקורות על הרמב"ם – בבקשה לקנותו עבורנו ולשלוח לכאן גם ספר זה על ידי הנוסעים עכשיו לכאן".

אגב, לפני מספר שנים דאג כותב השורות, כי המכתב שנחשף אז ברבים, יוצג בפני מרן הגר"ח. העותק הודפס והונח על שולחנו של שר התורה, שקרא את המכתב בעיון ובהתבוננות, כשקורת רוח ניכרת על פניו.

אחד הספרים החשובים ביבולו הספרותי הוא 'ספר הבהיר' לרבי נחוניה בן הקנה, שעליו כתב רבי חיים ביאור על כל פסקה. שם הביאור הוא 'בהיר בשחקים' – המכיל את ראשי התיבות של שמו 'שמריה יוסף חיים קניבסקי'. ולפי שהביאור עוסק בענייני קבלה, הוא נשאל פעם אם למד בספר הזוהר. רבי חיים הגיב בביטול ואמר: "כשחיפשתי מקורות לרמב"ם בעת שחיברתי את 'קריית מלך', חיפשתי מקורות גם בזוהר, על אף שמקובל שהרמב"ם לא ראה את ספר הזוהר. יש עניין ללמוד זוהר גם אם לא מבינים"…

בעשורים האחרונים כתב מרן הגר"ח קניבסקי חמישה כרכים על הלכות הרמב"ם, אשר בשם 'דרך אמונה' יכונו. הסדרה מבוססת על ההלכות בסדר זרעים שברמב"ם, כאשר מתחת לדברי הרמב"ם מובא הביאור המרכזי ששמו 'דרך אמונה', ובצדדים ממוקמים 'ביאור הלכה' ו'ציון הלכה'. חיבור דומה חיבר על הלכות קידוש החודש ומסכת שקלים, בשם 'שקל הקודש'. לפני כמה שנים החל לכתוב את סדרת 'דרך חכמה' על סדר קדשים. כרך אחד כבר יצא לאור, והשני פסק באמצע מלאכת הכתיבה. לא אחת הוא אמר – "כשהקב"ה ייתן כוח נוכל להמשיך במלאכת הכתיבה".

'ספר קרש קרשים'

ספר נוסף שלו, שנכתב לפני שנים רבות, הוא 'נחל איתן', העוסק בהלכות עגלה ערופה. נטייתו הייתה תמיד לעסוק בחיבור ספרים על הלכות נידחות ומסכתות שאינן נפוצות כל כך בקרב הלומדים, זאת על מנת לגואלן מאלמוניותן היחסית. גם את נכדיו היה מעודד לכתוב חידושי תורה, באומרו בשם ה'חזון איש', שכאשר אדם כותב ספר – הוא מעיין היטב בלימודו.

בעבר סיפר הגר"ח: "כשהייתי ילד הייתי רואה את אבי כותב ספרים והתקנאתי בו. מה עשיתי? לקחתי מחברת וכתבתי חידושים ששמעתי מה'חזון איש' על הלכות סוכה. אחר כך באתי ל'חזון איש' לבקש הסכמה, וה'חזון איש' כתב בראש המחברת את שלוש המילים – 'כתב יפה מאוד'…"

"בגיל תשע או עשר", סיפר לי בנו הגרא"י, "כתב אבי ספר שבו תירץ את כל ה'צריך עיון' של רבי עקיבא אייגר על מסכת עירובין. הוא בא להציג את הספר בפני אביו, שאמר לו: 'את התירוצים האלה גם רבי עקיבא אייגר ידע'… מעולם לא עשה לו הסטייפלער הנחות, אלא תמיד חינך לתבוע מעצמו עוד ועוד".

לעומת זאת, רבי חיים אף סיפר על עצמו כי בהיותו בגיל שמונה כתב לעצמו מחברת חידושים, כשהוא נותן לחיבור את השם 'קֹדש קֹדשים'. הגר"ח סיפר: "אבי, שרצה לחנך אותי לשאוף יותר, לקח עט ותיקן את השם בשחוק ל'קֶרֶש קרשים'…"

עוד סיפר על עצמו, כי כשהיה ילד קטן כתב מחברת עם ליקוט של כל שמות התנאים והאמוראים מהש"ס ומהמשניות. "מחמת שהייתי ילד תמים, היו שם דברים מעוררי חיוך דוגמת השם 'רב גזלן', שאותו לקחתי בטעות ממקום בש"ס שבו נאמר: 'אמר רב, גזלן וכו'"…

קונטרס הזיכרון

ספרו של רבי חיים 'שיח השדה', כולל בחובו אוצר של קונטרסים קטנים במקצועות מגוונים. קונטרס ידוע נוסף שלו, 'קונטרס הזיכרון', כולל מובאות מכל התורה כולה על סגולות לזיכרון ופירוט כל הדברים הגורמים לשכחה. קונטרס נוסף, על הלכות כשרות חגבים, נכתב כאשר בעיצומה של הכתיבה נחת חגב על שולחנו, ויהי לפלא. את פירושו על ספר 'אורחות חיים' לרא"ש – שבו מקופלת בקיאות עצומה בכל רחבי ים התורה – כתב בעת סדר מוסר, בעודו בחור בישיבת לומז'ה.

לפני מספר שנים יצא לאור הספר 'מוסר אב', שכולל משא ומתן הלכתי ענף בין רבי חיים לבנו רבי אברהם ישעיהו בדיני 'בן סורר ומורה'. על תהליך כתיבתו של הספר, שארך שלושים שנה, שמענו במהלך הריאיון עם הגרא"י קניבסקי, המתפרסם בנפרד בגיליון זה: "לפני למעלה משלושים שנה אמר לי אבי: 'בוא נלמד את פרק 'בן סורר ומורה' בסנהדרין', זאת מתוך נטייתו לעסוק בסוגיות נידחות. אחר כך התחיל לכתוב לי עשר קושיות בהבנה, כשהוא מורה לי: 'תענה עליהן'. עניתי לו, הוא ענה על התשובות שלי, אני עניתי שוב וחוזר חלילה. אחרי זה כתב עוד עשר שאלות. עד שהגענו למאה וחמישים שאלות, שמקפלות את כל האזכורים לסוגיה בש"ס וברמב"ם. בסוף נשארו עשר שאלות שלא הספקתי לענות עליהן, משום שכבר עברנו לסוגיה אחרת.

"באחד הימים אמר לי אבי: 'תדפיס את הספר שכתבנו יחד על בן סורר ומורה. יש שם דברים יפים'. התחמקתי. 'את מי זה יעניין?' שאלתי, אבל הוא דחק בי: 'זה מעניין מאוד', אמר. תוך כדי הדין-ודברים, נכנס לבית אבי יהודי עשיר. אבי פנה אליו ואמר: 'אתה רוצה הצלחה בפרנסה שלך? תסייע בהוצאת הספר על בן סורר ומורה'. הלה שאל: 'כמה זה עולה? מאה אלף דולר?' אמרתי: 'לא, אולי ששת אלפים'. על אתר הוא אמר: 'אני לוקח על עצמי'. ואז אמר אבי: 'נו, כבר יש מישהו שמשלם. עכשיו תדפיס'.

"אמרתי: 'יש עשר שאלות שלא עניתי עליהן'. והוא אמר: 'אז תענה ותדפיס'. כתבתי תשובות והוא כתב עליהן את הערותיו, וכך ראה הספר אור. במשך זמן ממושך היה הספר הזה מונח כל העת לידו, ובכל פעם שהוא עסק בסוגיה הזו – היה מעיין בו. אחת לכמה ימים היה נתקל בעוד אזכור בש"ס על בן סורר ומורה, והיה פונה אלי לוודא האם האזכור מובא בספר".

במשך השנים יצאו מאות ספרים הכוללים תשובות שהעניק הגר"ח קניבסקי בכל מקצועות התורה לשואלים שונים, כאשר הגר"ח היה נוהג טובת עין ומאפשר לכל אחד לפרסם את התשובות שקיבל בספר משל עצמו, כמובן לאחר ניפוי והגהה, שנעשו לרוב בעזרת בניו של הגר"ח זצ"ל.

אחת הסיבות לכך שחלק מתוכניותיו לגבי כתיבת חיבורים לא התממשו בקצב שהוא היה מצפה מעצמו – כרוך בעול שלקח על עצמו מצעירותו – להגיב למאות המכתבים שנשלחו אליו מדי יום. כשישב שבעה על רעייתו הצטברו ארבעה ארגזים(!) מלאים באלפי מכתבים. פעם אמר רבי חיים, שהוא רואה הבדל בין כותבי מכתבים מארץ ישראל לכותבים מחוצה לה. "בדרך כלל", אמר, "כותבי המכתבים מהארץ טובים יותר ורואים עליהם שאוויר ארץ ישראל מחכים".

בנו, הגאון רבי יצחק שאול, הקים לפני מספר שנים מכון בשם 'דעת נוטה', שבו יושבים אברכים ומכינים את מכתבי הגר"ח לדפוס. הם נעזרים במפעל השימור האישי של הגר"ח, שהיה שומר לעצמו עותק מכל מכתב ששיגרו לו.

הבנה ברוסית

רבי חיים לא קרא לועזית, אולם לפני מספר שנים נחשפו מקורביו למחזה מפתיע: באירוע שנערך לאחר שנגיד ממוצא רוסי תרם ספר תורה שישמש עבור התפילות בביתו, נשא הפילנתרופ דברים ברוסית, כאשר מתורגמן עומד ומתרגם את דברי התורם. רבי חיים ישב והנהן בראשו ומקץ עשרים דקות של נאום פנה לחתנו רבי שרגא שטיינמן ואמר: "המתרגם תרגם יפה מאוד, ממש מילה במילה". משנשאל מנין הוא מכיר את השפה, הוא אמר: "מה זאת אומרת מנין אני יודע? כשהייתי ילד בפינסק, דיברו סביבי רוסית".

אגב, את השפה האנגלית לא חיבב, וגישתו כלפי ספרי קודש המתורגמים לאנגלית – מסויגת מאוד.

נכדיו סיפרו, כי בניגוד לרושם שעלה מסגנון התשובות המהיר והתמציתי – ליבו היה נשבר בקרבו כאשר שמע על סבלותיהם של אחרים. "סבתא, הרבנית בת-שבע, נפטרה מדום לב, לאחר ששמעה סאת תלאות בלתי נגמרת. בכל פעם הייתה נוטלת כדורי הרגעה לאחר קבלת קהל שגרתית, שבה נחשפה לכל צרות העולם. סבא עצמו לא שידר את רגשותיו כלפי חוץ, אולם לא אחת כשביקשו ממנו להאריך את קבלת הקהל, היה אומר לנו: 'וכי אתם חושבים ששמיעת תלאות וצרות כל העת אינה מזעזעת אותי? כמה צרות אני יכול לשמוע בכל יום? אני צריך להתאושש'. כאשר היו מובאים לפניו ילדים חולים, היה סוקר אותם בחמלה, מתבונן בהם באהבה גדולה, ועיניו הרחימאיות היו מתמלאות דמעות.

ובכל לילה, בטרם עלותו על יצועו, היה רבי חיים אומר פרק תהילים מיוחד לישועת אלו שהשיחו בפניו את צרתם במהלך היום.

סדר לימודו התנהל כאמור לפי קצב של שמונה דפי גמרא ביום – שאפשר לו לסיים את הש"ס מדי שנה, בערב פסח. אם אירע ונשארו עד לסיום המסכת יותר משמונה דפים, הוא היה גומע חמישה עשר דפי גמרא בבת אחת. כתוצאה מכך, בשנה מעוברת (כמו שנה זו) – הוא היה מקבל 'בונוס' בדמותו של חודש ימים פנוי, כיוון שהקצב שסיגל לעצמו מותאם לשנה של שנים עשר חודשים. הדבר אפשר לו להאט את קצב לימודו, והכל ידעו כי בכל שנה מעוברת יזכו תופסי התורה לספר חדש פרי עטו של רבי חיים.

בימים האחרונים נחלש, אולם אצל רבי חיים כבר הכרנו מקרים של מסכת שלמה שנלמדה על ידו בחלום, מהחל ועד כלה… ובכן, לפי סדר לימודו שנמשך במשך כשמונים שנים רצופות ללא הפסקה – ביום י"ד באדר (כזכור, השנה הנוכחית מעוברת) הוא היה אמור לסיים שוב את כל התורה כולה. מה סמלי הדבר שבדיוק יום לאחר מכן – ביום ט"ו באדר, בזמן שבו השלים שוב את כל התורה כולה – יצאה נשמתו הטהורה במיתת נשיקה.

ושמא, לא רק את ימיהם של צדיקים ממלא הקב"ה מיום ליום, אלא גם את סדרי לימודם – – –