הוא הגיע ממשפחה תימנית ספוגת אהבת תורה שבטעות שלחה אותו לבית ספר כללי מלא חולין | ואז הגיע נובהרדוק'ר נלהב, שהציל את נשמתו ושלח אותו למסלול פלאות שמסתיים בהנהגת עולם התורה הספרדי | אחרי פטירתו של זקן חכמי התורה מרן הגאון רבי שמעון בעדני זצ"ל חוזרים יוסי אליטוב ואריה ארליך אל שיחת הזיכרונות המיוחדת שהעניק להם מרן זצ"ל במעונו ובה התייחס גם לכל הסוגיות המאתגרות את דורנו | אשכבתיה דרבי
שר וגדול
נפל בישראל
קיתון אפרורי וצר ממדים, על אֵם הדרך שבין רחוב עזרא לרחוב בן־יעקב בבני ברק. כאן, בקומה הראשונה של בניין שְׂבע־שנים, היה ספוּן לו המנהיג הרוחני שהשפיע על כל שלבי המהפכה התורנית שעברה על הציבור הספרדי בעשרות השנים האחרונות.
חכמת אדם תאיר פניו. מרן הגר"ש בעדני זצ"ל
טיפסנו במדרגות ונכנסו אל חדרו של מרן הגאון רבי שמעון בעדני. שם, בגומחה שבין קיר אפור לארון ספרים נושן, פגשנו אותו עם הסטנדר והגמרא. כך, ללא גינונים, חי המנווט הגדול, מאיר הדרך, הקברניט הצנום, שקומתו התורנית הענקית עמדה בסתירה למקום המועט שהוא תפס בעולם, החכם אשר לקח על כתפיו את משימת קימומו של עולם התורה הספרדי והפיכתו לְמה שהוא כיום. נדהמנו לגלות כיצד איש התורה שמאות מיליונים עברו תחת ידו להקמת מרכזי תורה וחינוך בארץ – דיו בקב חרובים, במובן הכי פשטני של ההגדרה.
חבר מועצת חכמי התורה, מרן הגאון רבי שמעון בעדני, ישב לו בתוך פְּחֶתֶת צרה הפעורה בקיר סלונו הקטן, ומשם חלש על אימפריות. מאחוריו תלויות תמונות קטנות של רבותיו. לפניו גמרא קטנה, מצהיבה. לימינו כוננית ובה טלפון שלשיחות המתקבלות אליו הוא עונה באופן אישי. ליד מכשיר הטלפון פזורים כמה מיני מרקחות לחיזוק גופו.
וזהו.
המנהיג שחצה את שנות ה־90 התנהל לבדו, ללא עוזרים ושמשים, ללא נהגים ומשב"קים. סביבו מרוכז היה כוח רב – גם פוליטי – אבל למרות זאת, לא היו מרפקנים, יחצנים, משפיעים או מושכים בחוטים. לבדו ישב הרב. מי שמבקש לראותו – נקש בדלת ונכנס.
הייתה זו הנהגה ששאבה את השראתה מחכמי התלמוד של פעם, שהיו ספונים בביתם, מסתדרים ומתנהלים לבד, משרתים את עצמם ועושים את מלאכתם לעצמם, וכל הרוצה ליטול וליהנות מאור תורתם – יבוא וייטול. רב ספרא מחריך רישא, רבא מלח שיבוטא, והרב בעדני בדורו – אורז לעצמו מזוודות, מזמין לעצמו מוניות ומכוון טלפונית את בנות ישראל הספרדיות הבאות לשערי ביתו במסגרת חיפושיהן אחר הזיווג המיוחל (בהמשך שמענו על הפרויקט מפי הרב עצמו).
עיני חכם בעדני יוקדות, בוערות בחכמה, משדרות פִקחות עצומה. התכליתיוּת שבה הוא מתנהל – כמעט קיצונית.
בעניין זה, סיפור ששמענו מפיו של הרב שמואל גבאי, תלמידו הנאמן של הרב עשרות שנים: "פעם ליוויתי את הרב למסע חיזוק במקסיקו סיטי. ירד גשם עז, וה'פראק' המהוּה של הרב נרטב כולו, עד לשד עצמותיו. הרב היה צריך להיכנס לבית המדרש, שם המתינו לו מאות אנשים, על מנת למסור שיעור. הרב ביקש מאחד המלווים את חליפתו הקצרה, לבש אותה, נכנס כך לבית המדרש, עם המבורג וחליפה קצרה, והחל כך למסור את השיעור כאילו כלום לא קרה. זה יכול היה להיראות אפילו מצחיק. גדול בתורה עם חליפה קצרה. שאלתי אותו: 'הרב, כבוד התורה מה יהא עליו?' והרב אמר לי: 'חבל על כל דקה. עד שידאגו לייבש את המעיל שלי או ישיגו מעיל ארוך – אנשים ימתינו. זה ביטול תורה. העיקר שיהיה עלי משהו, ונוכל להתחיל בשיעור".
עכשיו, אחרי שנשמתו הטהורה עלתה בסערה השמיימה, אמרנו לחזור אל אותו מפגש מיוחד. להביא את עיקרי זיכרונותיו של מרן זצ"ל, ומי ייתן שזכותו הגדולה תעמוד בעד כל קהל ישראל.
"אין יותר טוב מדוגמה אישית". מרן זצ"ל בשיחתו ליוסי אליטוב ואריה ארליך
משכונת נחליאל לנובהרדוק
ראשית דרכו התורנית של הרב הייתה בשנים שבהן כיהן כראש ישיבת 'פורת יוסף' המעטירה – נזר הישיבות הספרדיות בארץ ובעולם – אותה ייסד בקטמון בעשר אצבעותיו. עד ליום שבו העביר את השרביט לנשיא מועצת חכמי התורה, מרן הגאון רבי שלום כהן זכר צדיקים לברכה.
כבוד הרב, אמרנו ביראת כבוד, אנו רואים היום את עולם התורה הספרדי הולך ומתקדם בצעדי ענק. בימים ההם, לפני שישים שנה, כשהרב כיהן כראש ישיבת 'פורת יוסף', מישהו חלם שהולכים לקראת מהפכה שכזו?
הרב מיקד לעברנו מבט קצר. תשובתו נאמרת בישירוּת, במהירוּת, ללא שמץ גינון או התפארות: "לא. לא היה כלום. לספרדים בארץ לא היה כלום. לא היו תלמודי תורה, לא ישיבות, לא כלום. הישיבה היחידה הייתה ישיבת 'פורת יוסף', שהייתה ללא פנימייה, כלומר – לירושלמים בלבד, שגרים קרוב והולכים הביתה בכל ערב. בקום המדינה, כשבאו העולים ממרוקו ומשאר ארצות – עלתה הדרישה לפתוח פנימייה. מנהל הישיבה הלך והשיג בניין בקטמון – ושם הקמנו את הישיבה הראשונה לספרדים עם פנימייה".
על איזה בסיס תורני הקים הרב את ישיבת 'פורת יוסף' בקטמון?
"העתקתי את מה שלמדתי בישיבות. את דרך הלימוד, את שיטת המוסר".
מול מקום מושבו של הרב תלויה הייתה תמונה נושנה: תמונתו של הגאון רבי אלחנן פרלמוטר זצ"ל, חניך אסכולת נובהרדוק וראש ישיבת נובהרדוק שהייתה בחדרה. דמותו של רבי אלחנן עמדה תמיד לנגד עיני הרב כתזכורת מאין בא. אנו מבקשים לשמוע מפיו של הרב לפשרה של התמונה.
זיק ניצת בעיניו של הגר"ש בעדני. "רבי אלחנן הציל אותי", השיב לנו. "בילדותי, בעיר חדֵרה, למדתי בבית ספר של המפד"ל. 'חיידר' לא היה שם. בכלל, לא היו אז בתי ספר תורניים ברחבי הארץ – בפרט לא לספרדים. הרב פרלמוטר היה נוֹבהַרדוֹקֶר. הוא פתח ישיבה בעיר, עם מספר בחורים. אני הייתי אחד מהם. כשבגרתי שלח אותי רבי אלחנן לישיבת נובהרדוק בירושלים. אחי הגדול התנגד לכך – אבל רֶבּ אלחנן בא ושכנע אותו".
הסיפור מתחיל מספר שנים מוקדם יותר: הגר"ש בעדני נולד וגדל בשכונת נחליאל בחדרה. הוריו, ה'מוֹרִי' דוד בעדני זצ"ל, שהיה תלמיד חכם וירא שמיים, ואימו מרת חביבה בעדני ע"ה – עלו בכוחות עצמם לארץ ישראל, מתימן, עם תום מלחמת העולם הראשונה. הם חווּ כיסופים לארץ הקודש, ואז החליטו לקום ולעלות. הם הותירו מאחוריהם כאב־לב רב: מתוך עשרה ילדים שהביאו לעולם – נותרו רק שני בנים (סעדיה ויוסף) ובת (שושנה). את ביתם שבנו בשכונה התימנית הצעירה 'נחליאל' – הם יסדו על אדנים של אהבת תורה ויראת שמיים טהורה ללא גבולות. בבית זה בא לעולם הגר"ש בעדני, צעיר הילדים.
שלושה רועי ישראל. מרנן הגר"ע יוסף, הגר"ש כהן והגר"ש בעדני זצ"ל
על העלייה לארץ מספרים בני משפחתו של הגר"ש בעדני, כי כאשר הגיעו ההורים עם ילדיהם לעיר הנמל התימנית עדן, משם ביקשו להפליג באונייה לארץ ישראל, נודע לאביו של הרב כי מלחמת העולם הראשונה מתנהלת, וכי עליהם להתעכב, אחרת הם עלולים להיקלע לאזורי מלחמה מסוכנים. מוֹרִי דוד בעדני מייד פנה לבית המדרש ללמוד. רק בערב שב האב הביתה וסיפר לבני משפחתו כי יהיה עליהם להמתין מעט. הרב המקומי, שהבחין בו בבית המדרש יושב והוגה בתורה – תהה על קנקנו ומצא בו אוצר מלא תורה וחכמה. משראה כי מדובר בתלמיד חכם מופלג – החליט לסייע לו עד שיעלה לארץ ישראל. בתום המלחמה עלתה המשפחה לארץ.
חרף היותו של האב תלמיד חכם ותופס תורה – המושג 'ישיבה' לא היה מוכר בתודעתו, שכן בתימן לא היו ישיבות במתכונת המוכרת לנו. צעיר הבנים נשלח לבית ספר דתי. ואז הגיע רבי אלחנן. רבי שמעון בעדני החל להתוודע לשיטת המוסר הנובהרדוקאית, והחל להתעלות במדרגות התורה. לאחר שראה ברכה בלימודיו נשלח לישיבת נובהרדוק בירושלים, שעמדה תחת הנהגתו של הגאון ואיש המוסר רבי בן ציון ברוק זצ"ל.
על המעבר מ'נובהרדוק' ל'פורת יוסף' – רוֹוח סיפור מעניין: בעודו בחור בנובהרדוק, פגש בו מרן הגר"ש כהן זצ"ל, לימים עמיתו למועצת חכמי התורה. שני פרחי התלמוד שעתידים להאיר את עולם התורה הספרדי הסתודדו ביניהם, והגר"ש כהן, בגישתו הישירה, אמר לחברו החדש: "מה אתה מחפש בישיבה אשכנזית? לא חבל עליך? תבוא אלינו ללמוד ולטעום מהשיטה הספרדית". הגר"ש לא נענה מייד, אולם כעבור מספר חודשים החליט לאמץ את ההצעה. הוא עזב את נובהרדוק והלך ללמוד בישיבת 'פורת יוסף' בעיר העתיקה בראשות הגאון רבי עזרא עטייה זצ"ל.
מפגש עם הרא"ש
תקופה קצרה לאחר מכן הקים הגר"ש בעדני את ביתו עם הרבנית שולמית לבית עבאדי. זמן קצר לאחר נישואיו, כשהוא בן שלושים ואחת בלבד – כבר התמנה לראש ישיבת 'פורת יוסף'. על התקופה בהנהגתה של 'פורת יוסף', סיפר ל'משפחה' עמיתו למועצת חכמי התורה, הגאון רבי משה מאיה: "עד שהגיע 'חכם שמעון' – למדו ב'פורת יוסף' בשיטת הלימוד הספרדית. השיטה הזו מבוססת על הבנת דברי הראשונים לעומק, תוך תשומת לב ודקדוק בכל מילה. רק לאחר מכן אפשר לנסות ולחדש דברים. לעומת זאת, שיטת הפלפול לא הייתה מוכרת ב'פורת יוסף'.
"כשהרב בעדני הגיע לישיבה, הוא שילב בשיטת הלימוד עתיקת היומין מוטיבים משיטת הפלפול. היה זה מעין שילוב של שתי השיטות, לפיה ראשית למדו את דברי הראשונים, ולאחר מכן ניסו הבחורים את כוחם בפלפול, בעוד הישיבה, שעמדה אז בראשותם של מרנן הגאון רבי יהודה צדקה והגאון רבי בן ציון אבא שאול, נותרה עם שיטת הלימוד הספרדית הצרופה. עד היום נותר המצב הזה על כנו, כאשר ב'פורת יוסף' בעיר החדשה לומדים כיום בצורה דומה ליתר הישיבות האשכנזיות.
"הייתי אז נער צעיר, כבן ארבע עשרה", מספר עוד הגר"מ מאיה על שנות היותו תלמידו של הגר"ש בעדני. "יחד עם עוד מספר חברים התגוררנו בדירה בקטמון, ששימשה כפנימייה של הישיבה. אני זוכר את הרב בעדני נשאר בכל לילה, יושב ולומד עד השעה אחת אחר חצות. הוא למד בפרוזדור שבין החדרים, ואני, שמיטתי הייתה סמוכה לשם, נרדמתי והתעוררתי לצלילי לימודו הערב, במנגינה שובת לב.
"לילה אחד, אני שם לב שהאור לא כבה בשעה הרגילה. חכם שמעון ישב והגה בדברי תורתו של הרא"ש, והתקשה בהבנתם. למרות השעה המאוחרת ועייפותו הרבה, לא יכול היה הרב לתת תנומה לעפעפיו. הקושיה לא נתנה לו מנוח, ורק כששמורות עיניו נעצמו ממש נכנע לעייפותו, ושכב לישון.
שריד לדור דעה. בראשות חברי מועצת חכמי התורה הגר"ר אלבז, הגר"ד יוסף, הגר"מ מאיה ואריה דרעי
"מייד כשנרדם", ממשיך הרב מאיה לספר, "הוא חלם שהרא"ש בעצמו מסביר לו את פשט הדברים. הרב בעדני התעורר מייד משנתו, הדליק שוב את האור והעלה את הדברים על הכתב. את הסיפור הזה, שנראה כלא מתאים לדורנו בכלל, סיפר לי הרב בעדני בעצמו למחרת בבוקר, כששאלתי אותו לפשר התנהגותו בלילה. אבל בצניעותו האופיינית, כשהסיפור הזה התפרסם, הוא לא אישר אותו".
הרב מאיה מעיד: "הגאונות של הרב בהבנת הדברים, כבר אז – הייתה לשם דבר ממש. גם בצל האריות שלמדו איתו, הוא נודע בשערים כעמקן גדול, בקיא עצום ומתמיד שאין כמוהו. אבל מה שהיה משותף לכל המעלות הללו, ובעצם המעלה הגדולה ביותר – הייתה הלב שלו. הוא היה יושב ולומד בהתמדה, מתפלל בהתלהבות ומעומק הלב, לומד מוסר בהתעוררות הנפש, משוחח ומדריך את צעירי הצאן.
"גם כאשר גער בתלמיד – הכל היה מאהבה, ללא כעס. כשהוא עלה לשמש שליח ציבור בישיבה, ראינו כיצד הוא שם את הלב שלו ושל כולנו על השולחן. אנו רואים אצלו 'לב טוב', כמאמר התנא, במלוא המשמעות של המושג הזה. למעשה, כל עבודת השם שלו נעשית מתוך אמת פנימית, ללא כחל וסרק, בהתאם לרוח ישיבת נובהרדוק שהוא חניך שלה. בלימוד – הדבר בא לידי ביטוי כאשר הרב אינו מתעקש על הסברא שלו דווקא, אלא כיוון רק לאמיתה של תורה. לא פלא שהוא משמש עבורנו, אלו שלמדו במחיצתו בישיבה – דמות לחיקוי, עד עצם היום הזה".
המוסד הספרדי הראשון
תור הזהב של הגר"ש בעדני בראשות 'פורת יוסף' – לא נמשך זמן רב. כעבור תקופה קצרה עזב במפתיע את תפקידו ועקר לבני ברק.
מדוע עזב הרב את ראשות ישיבת 'פורת יוסף'?
"הרב משה פרדו, בנה את מוסדות 'אור החיים' לבָּנות בבני ברק. הייתי שותף למהפכה בבני ברק. לא היה אז מוסד תורני ספרדי בבני ברק – לא תלמוד תורה, לא ישיבה ולא כולל. אמרו לי: 'בוא, תעשה משהו'. החלטתי שאני צריך לעבור לבני ברק, ל
גשר בין המגזרים. עם האדמו"ר ה'ברך משה' מסאטמר זצ"ל
סייע במהפכה. אמרתי לחכם שלום (נשיא מועצת חכמי התורה מרן הגאון רבי שלום כהן – י"א, א"א) 'כבודו ייקח את הישיבה – ואני אעבור לבני ברק'".
וחכם שלום הסכים על אתר?
"בתחילה הוא לא רצה, כי לא הכיר עדיין את התפקיד. אמרתי לו: 'אני אבוא בכל שבוע ליומיים כדי לעזור לך, עד שתתבסס בתפקיד. וכך היה. הגעתי בכל שבוע. לאחר מכן, הישיבה בקטמון עברה לעיר העתיקה. ועד היום אני הולך מדי שנה ביום הכיפורים כדי להתפלל ב'פורת יוסף'".
על המסורת הזו, להתפלל ביום הכיפורים בישיבה שאותה ייסד – הגר"ש בעדני שמר מכל משמר. בחלק מתפילות היום הקדוש – עבר לפני התיבה, ומתיקות תפילתו – בקעה רקיעים. 'כשהרב בעדני מתפלל', אמר חכם שלום זצ"ל, 'בית המדרש כולו מתפלל יחד עימו'.
בעת תפילתו לפני העמוד ביום הכיפורים – הרב בעדני זעק מקירות ליבו והוריד דמעות כמים. "כל מי ששמע אותו עובר לפני התיבה פעם אחת, לא יכול כבר להתפלל במקום אחר ולוותר על ההתעלות הזו", מתארים בוגרי הישיבה.
התפילות שבהן ניגש רבי שמעון לפני התיבה ביום הכיפורים ב'פורת יוסף' – הן ערבית, שחרית ונעילה. על כך מורגל היה בפיו של חברו הגר"ש כהן לומר: "בשם רבי שמעון (שמו של הרב בעדני), רמוזים התפילות, ש'חרית מ'תפלל ע'רבית ו'גם נ'עילה"…
כשעקר הגר"ש בעדני לעיר התורה והחסידות, הוא מצא את משכנו בדירה קטנה וסגפנית, שם גידל את משפחתו הברוכה בצניעות מופלאה, בהסתפקות במועט. "הפשטות האמיתית והענווה המיוחדת הן אבני היסוד של הבית הזה, מאז ועד היום", מספר לנו אחד מבאי ביתו של הרב. "כל המהות שלו התרכזה בתורה ובעבודת השם בצורה פנימית ואמיתית. הוא הקפיד תמיד לנהל את חייו על פי פסקי מרן בעל ה'שולחן ערוך', וגם נוסח התפילה אצלו היה כמקובל בקרב עדות המזרח, למרות שהוא מגיע מהעדה התימנית. רק כשהוא התפלל – אפשר היה להבחין בהגייה התימנית המקורית שהוא הקפיד עליה מאוד, כדי לצאת ידי חובת 'אל תיטוש תורת אמך'.
"כשהגעתי לבני ברק", סיפר לנו הרב, "פתחתי את כולל 'תורה וחיים', שהוציא מתוכו ראשי ישיבות ומרביצי תורה. קודם לכן – היו רק אברכים ספרדים בודדים בבני ברק.
"אספר אפיזודה", המשיך הרב לספר לנו בגילוי לב. "באותם ימים באו אלי שני אנשים מבוגרים, ואמרו שברצונם לפתוח ישיבה בשכונתם – שכונת התקווה בתל אביב. אמרתי להם שבשכונה כזו אסור לפתוח ישיבה, מצד שמירת עיניים, אבל אעזור להם לפתוח כולל. אמרו לי: אבל בקבלות ההתרמה כתוב שזה מוסד עם פנימייה, לכן הם חייבים להקים ישיבה לבחורים. נזכרתי שישנו אברך שהיה לומד אצלי בקטמון שעדיין אין לו דירה, ואמרתי שאביא להם אברך שיתגורר במקום, וזו תהיה פנימייה לאיש אחד…
כאברך כולל לכל דבר. מרן זצ"ל בלימודו בכולל
"ואכן, הבאתי לשם את האברך – הגאון רבי אליהו בקשי דורון זצ"ל, לימים ה'ראשון לציון', שכיהן כראש הכולל, עד שעבר לכהן כרבה הראשי של בת ים. הבאתי עוד אברכים אחרים, ובהמשך פתחנו במקום כולל נוסף. גם שם עשו מהפכה. הרב יעקב עטיה, שהיה אז רב המקום, סיפר לי שעד שנפתח הכולל – הוא היה צריך ללכת בשבתות ברגל במשך חצי שעה כדי להתפלל במניין ספרדי!"
'יש לנו ישיבות טובות'
שאלנו את הרב: האם אז, לפני חמישים שנה – הבחורים הספרדים הרגישו אפליה והתנשאות כלפיהם מצד האשכנזים?
"התנשאות", אמר לנו הרב, "הייתה באופן כללי. הסיבה לכך הייתה שבישיבות האשכנזיות היו תלמידי חכמים גדולים, ואצלנו פחות, והספרדים היו נתפסים כירודים. היום ברוך השם השתנה המצב לגמרי".
מה היחס של הרב אל הספרדים שמעדיפים לשלוח את ילדיהם לחינוך אשכנזי?
הגר"ש: "צריך לשלוח את הילדים לתלמוד תורה שמחנכים בו כראוי. ברוך השם, ב'מעיין החינוך התורני' יש כיום למעלה ממאתיים וארבעים תלמודי תורה. אני עוד זוכר את תלמוד-התורה הראשון בבת ים, שנוסד כאשר העיר הייתה מדבר שממה רוחני. היום, ברוך השם, יש שם תלמידים למאות ואלפים".
האם ישנו הבדל בין חינוך תורני ספרדי לאשכנזי?
"בכלל לא. דברים בטלים. אין שום הבדל. יש הבדלים במסורת ובמנטליות – אבל בלימוד אין שום הבדל".
טוענים בצדק שיש אפליה, שלא מקבלים מספיק תלמידים ספרדים במוסדות חינוך אשכנזיים. רוצים לפתוח מוסדות לספרדים, אבל אלו שמחזיקים עצמם לנחשבים יותר – מתעקשים לשלוח למוסדות אשכנזיים, וכך נשאר הרושם שהמוסדות הספרדיים נמצאים בדרגה פחותה. אז מה הפתרון לזה?
להרבות תורה בישראל. בוחן תלמידים צעירים
הגר"ש: "במשך שנים היו אצלי בכל חודש אלול בכיות של בחורים – שהגיעו להתלונן שלא רוצים לקבל אותם לישיבות. היו ישיבות בודדות לספרדים, ברמה נמוכה, ולשם הם לא רצו ללכת. התייעצתי עם מרן הרב שך, שאמר לי שהישיבות הספרדיות הקיימות הן ברמה נמוכה – כי מתוך רצון להיטיב לכולם מקבלים את כל מי שבא, לכן צריך לפתוח ישיבות ברמה גבוהה.
"באמת כך עשינו. ברוך השם, היום כבר אין בכיות. נכון שעדיין ישנם בחורים שרוצים דווקא ישיבות אשכנזיות, ומנסים להתקבל, אבל אם לא הולך להם – הם לא תקועים בלי ישיבה. יש לאן ללכת. יש ישיבות ספרדיות טובות".
האם אפשר להכריז שבחור ספרדי צריך להעדיף ישיבה ספרדית?
"אינני יודע. תלוי אם זה מסתדר או לא מסתדר. על כל פנים, מהישיבות למדנו גם על תחום הסמינרים. גם כאן, הייתה בעיה קשה של בנות שלא התקבלו. דחפתי שיפתחו סמינר ספרדי ברמה גבוהה, ואכן הוא נפתח, ומצליח מאוד ברוך השם. את כל נכדותיי אני שולח לשם. למרות שהן מוצלחות והיו מתקבלות בכל מקום בזרועות פתוחות – דאגתי שהן תלמדנה בסמינר ספרדי.
"לאחר מכן פתחנו סמינר נוסף. בשלב הפתיחה הייתה בעיה בהשגת מבנה. ניסינו להפעיל לחץ בעירייה ולא עזר. כשראיתי כך – הוריתי למנהלת שתמצא מבנה פנוי שבבעלות העירייה ותיכנס מבלי לשאול איש. כך עשו. ברוך השם, כיום בני ברק היא העיר היחידה בארץ שבה אין אפילו בת אחת שאינה מסודרת בסמינר".
המהפכה
נוסעת למקסיקו
שלוש פעמים עמד רבי שמעון בעדני זצ"ל ליד ערש לידתן של התנועות הגדולות בציבור הספרדי: בשנות הכ"ף – עם הקמת ישיבת 'פורת יוסף' בעיר החדשה, בשכונת קטמון. בשנות הלמ"ד – כאשר בנה את מערכות הדת והתורה לציבור הספרדי בבני ברק ובסביבותיה, ובתדש"מ – אז היה שותף מלא להקמתה של תנועת 'שס'.
מאז ועד יומו האחרון, הגר"ש בעדני היה הרועה הרוחני שניצח בעוז על מערכות החינוך של עולם התורה הספרדי: הרב כיהן כנשיאן של ישיבות גדולות וקטנות, כוללים לאברכים וסמינרים לבנות – כולם התנהלו בדמותו ובצביונו. ולא מדובר במתן עצות ונאומים גרידא – אלא בכיתות רגליים וחרישת מדינות העולם לאיסופם של עשרות מיליוני דולרים לטובת מוסדות תורה, כאשר עבור עצמו אין הרב נוטל פרוטה לפורטה.
יחד שבטי ישראל. עם מרנן האדמו"רים מויזניץ, צאנז, מודז'יץ ואלכסנדר
מיום הקמתה של תנועת 'שס' כזרוע הפוליטית בשירות עולם התורה הספרדי – הגר"ש בעדני הוא זה שהרכיב את רשימות המפלגה לכנסת, והוא עשה זאת בחכמה ובתבונה: איזן בפלס בין ירושלים לבני ברק, בין רבנים לעסקנים, בין ייצוג לשכבות עמך בית ישראל לבני תורה, ובין אנשי עשייה לדמויות ייצוגיות. חרף עדינותו והשקט הפנימי שבו התנהל, עיקשת הייתה דרכו, ויכולתו לעמוד בלחצים המופעלים עליו מתוקף הכוח המרוכז בידיו – היו חלק מסוד הצלחתו. הרב מצא אלפי דרכים לומר 'לא', מבלי לדפוק אף פעם אחת על השולחן.
בכתר הנהגתה של 'שס' נטל הרב על עצמו את עטרת התורה והחינוך. הרב עצמו מרביץ תורה ומחנך לאלפים, שמקים כל העת עולמות חדשים של תורה, ולא רק בארץ: מצודתו פרושה על ארצות דרום אמריקה, אשר בהן מתגוררים רבים מתלמידיו, מהם רבנים ומנהיגי קהילות שחלקם מכנים אותו: 'חכם עובדיה של יהדות הגולה'.
מפיו של הגאון רבי משה בעדני, בנו של הרב, שמענו כי באחד ממסעות החיזוק שקִיים אביו במקסיקו לפני שנים רבות, פגש אברך כולל, בן למשפחה אמידה, ששוכנע על ידי בני משפחתו לעזוב את לימודיו לטובת השתלבות בעסקים המשפחתיים. האברך בא לקבל את ברכת הדרך מהגר"ש בעדני.
תשובת הרב הדהימה – שלא לומר זעזעה – את האברך, עד לשד עצמותיו: "אני מברך אותך שתיכשל בכל מה שתעשה!" אמר הרב.
"מדוע הרב אומר לי כך?" שאל האיש, מבוהל עד עמקי נשמתו.
"מפני שאני חושב שאתה צריך להישאר ב'כולל' וללמוד. את העסקים ינהלו אנשים אחרים".
חרף אזהרת הרב – חזקה על האברך מערכת הלחצים שהפעילה משפחתו והוא יצא לעסקים. אלא שהמזל, בדיוק כפי שאמר הרב בעדני – לא האיר לו פנים: נכשל פה, מעד שם, לא הצליח בכלום. לאחר תקופה ניכרת הבין ש'ברכת' הרב לא שבה ריקם – והוא שב לחבוש את ספסלי ה'כולל'.
כיום – האברך הזה הוא אחד ממנהיגיה הרוחניים הנודעים של דרום אמריקה, ועל שולחנו מתאחדים גם גדולה חומרית, אבל בעיקר תורה מפוארת.
שאלנו את הרב: כיצד נראתה מקסיקו היהודית כשהרב נסע אליה בפעם הראשונה?
הגר"ש: "כשהגעתי למקסיקו לראשונה, היה שם מוסד תורני אחד – 'כתר תורה'. ולמדו בו עשרים ילדים, שהתקשו מאוד בקריאה וכתיבה. כך התחלנו. היום הגענו לאלפיים תלמידים ותלמידות, ועשרים כוללים ברוך השם".
איך קרה המהפך?
מראשוני המייסדים של התנועה הקדושה. בכנס היסוד של תנועת שס עם מרן הגר"ע יוסף, הגרב"צ אבא שאול והגר"י כדורי
"בשלב הראשון שלחתי לשם אברכים שיחזיקו את המקום, עד שגדל אברך יקר מתוך הקהילה והפך לרב של הקהילה. לחצתי עליו לעמוד בהנהגת הקהילה וכיום הוא מחזיק את הכל".
איזה מוסדות קיימים שם?
"כל המוסדות. ישנם שני גופים. ישנו גוף חרדי יותר, קוראים לו 'ארם צובה', ויש את 'כתר תורה'. המלצתי להם שהבחורים יבואו ללמוד בישיבות בארץ, כדי שיראו מה זה בן־תורה".
הרב עשה מהפכה גם בארגנטינה, אנו מציינים.
"בארגנטינה הייתה קהילה חרדית, קהילת 'שובה ישראל'. היה להם רב מסוים, שאמר להם שאינם צריכים ללמוד, מספיק שיבואו לשיעורים שלו בערב. ואני התווכחתי איתו. ניהלתי מאבק שילמדו כל היום, שיהיו כוללים לאברכים. לבסוף הוא נשבר והלך, וכיום יש שם פריחה גדולה, ברוך השם".
אני מפחד ממזכירים
עם הקמת תנועת 'שס', בשנת תשד"מ, התמנה הגר"ש בעדני לחבר 'מועצת חכמי התורה'. מלבד גדלותו בתורה, פקחותו וראייתו הישרה – הגר"ש אף שימש כגשר בין ירושלים לבני ברק, ובין התנועה הספרדית המתהווה, לעולם התורה הליטאי שממנו צמח. בעת שהתגלעו משברים וחילוקי דעות בין 'שס' ל'דגל התורה' – תמיד היה זה הגר"ש בעדני שנקרא לגשר ולפשר, וכמעט תמיד מצא את שביל הזהב שיוביל לשלום בית חרדי.
מה הביא את הרב להיכנס למועצת החכמים של 'שס'?
הגר"ש בעדני: "התייעצתי עם הגרא"מ שך. כתלמידו, הייתי קשור איתו והוא היה ה'רב'ה' שלי. אמרתי לו שאינני רוצה להיכנס לפוליטיקה – אבל הוא הורה לי להיכנס למועצת החכמים, ובשל כך נכנסתי".
אמרו עליו, שדעותיו בישיבות ה'מועצת' – תמיד התאפיינו במקוריות. הוא לא קיבל שום מוסכמה כמובנת מאליה. יודעי דבר מספרים שאף בפני נשיא ה'מועצת', מרן הגאון רבי עובדיה יוסף זצ"ל – לא היסס הגר"ש להציע לא אחת את דעתו האחרת, כאשר מרן הגר"ע יוסף זצ"ל תמיד החשיב את יושר ראייתו ואת גישתו המקורית. לא תמיד התקבלה דעתו. מקרה אחד כזה היה בעת הצטרפותה של 'שס' לממשלת רבין – דעתו של הגר"ש בעדני הייתה נגד. אולם בדרכו השקטה והענוותנית, החליט הגר"ש לבטל את דעתו ולגבות את ההחלטות שהתקבלו במועצת החכמים.
האיש המאחד בין הקצוות. עם הראשל"צ הגר"י יוסף והגרש"מ עמאר
במהלך השיחה, הופתענו לשמוע מפיו של הגר"ש: "כמה פעמים הייתי בבית מדרשו של הרבי מליובאוויטש. הייתי הולך להתפלל מנחה בבית המדרש של הרבי בברוקלין".
והרב פגש את הרבי?
"ראיתי אותו בתפילות, אבל לא יצא לי לפגוש אותו באופן אישי. רצו לארגן פגישה, אבל לצערי לא איסתעיא מילתא.
"מפליא לראות", אמר לנו הגר"ש בעדני, "שחסידי חב"ד לא רק שלא נשברו לאחר הסתלקותו של הרבי – אלא שהם ממשיכים לפעול מכוחו ביתר שאת, בכל העולם כולו. זה מעל לטבע".
מה ההסבר של הרב לזה?
"כבר הבטיחה תורה ש'ישראל יעשו תשובה בסוף גלותם'. ולכן נותנים משמיים לשלוחי חב"ד כוחות לקרב יהודים עוד ועוד".
מרכיב מרכזי בהנהגתו התורנית של הרב – הייתה העובדה שהוא איש של שלום. בשנים עברו – היו אלו מאמציו להשכין שלום בין חוגי 'שס' ל'דגל התורה'. בשנים האחרונות – התאמץ להשכין שלום בתוך היהדות החרדית הספרדית. גם בתקופות מתוחות – בצעד שאולי לא יהיה מקובל על כל הצדדים – הרב פתח את דלת ביתו בפני נציגיהם של כל הצדדים. כאשר עסקנים אמרו לו 'כיצד זה קיבל הרב לביתו את פלוני שמתנגד לנו' – תשובת הרב הייתה פשוטה בתכלית: 'הדלת הייתה פתוחה. הוא נכנס. הקשבתי לו. אולי נצליח לעשות שלום'.
בעשור ומחצה האחרונים התרוצץ הגר"ש בעדני בין בתים, טיפס עם כל שנותיו על גרמי מדרגות, וגמע מרחקים במאמץ להשכין שלום בית בתוככי הציבור הספרדי. אין אבן שלא הפך, אין מהלך שלא קידם – ובלבד שיהיה זה מהלך שייעשה על פי תורה, ומבלי להתפשר על עקרונות יסוד שאותן קבע.
הרב כמו ישב בפסגתו של הר שתחתיו בנוי לתלפיות עולם התורה הספרדי, אותה בנה, טיפח וריבָה יחד עם מרן הגר"ע יוסף ומרן חכם שלום כהן זצ"ל, וכאשר עסקנים ביקשו לחבל בכרם מחמת אינטרסים שונים, הרב אמר לעצמו: 'כלום אתן למפעל החיים המפואר הזה להתפורר בגלל כמה עסקנים נמוכי השגות? לא יקום ולא יהיה!'
עם זאת, גם כאשר בלם מהלכים שראה בהם סכנה לשלמותו של הבית הספרדי – הוא עשה זאת ברוֹךְ, בענווה, ובאותה פשטות מופלאה שמאפיינת את כל הליכותיו.
אהובם של גדולי הדורות. עם מרן הגר"ח קנייבסקי זצ"ל
ההנהגה של כבוד הרב היא הנהגה של שלום. הרב מחבר בין גדולי התורה – אמרנו לרב.
"השתדלתי לעשות מה שיכולתי, כשהיה צורך בדבר. מחלוקת זה מסוכן. שמעתי מרבי עזרא עטיה, ש'מחלוקת' – אלו אותיות 'חלק מות'. אסור להחזיק במחלוקת. צריך לעשות הכל כדי שיהיה שלום".
איך הרב רואה את מצב שלום בציבור החרדי?
"כבר עכשיו יש שלום. לומדים ביחד, פועלים ביחד. הכל בסדר. העובדה שיש פה ושם אי הבנות – קשורה לא אחת לרקע התרבותי. יש מי שגדלו במקומות ספרדיים סגורים, ולכן יש להם השקפות משלהם, לעומת חכמי ספרד אחרים שאף אם גדלו בארצות המזרח – הם הכירו גם אשכנזים. אבל אפשר לגשר על הפערים האלה".
אנחנו מתרגשים, אמרנו לרב, לראות איך הרב מתנהל ללא מזכירים ומשב"קים…
הרב נאנח. "אתם חושבים שזה טוב? מפריעים לי כל הזמן…"
אנו מרהיבים עוז: אז מדוע הרב לא מעסיק מזכירים שיעמדו בפתח?
"אני מפחד ממזכירים".
ה'ממשיך' של
גדול המקובלים
חכם שמעון בעדני זצ"ל התהלך בטבעיות בין עולמות שונים: בין הרבצת תורה לחינוך, בין הכרעות בעסקי ציבור להובלת יוזמות לטובתם החומרית של אברכים (אחת מהן הייתה מיזם לחלוקת בשר למשפחות אברכים בכל ערב שבת. "צריך שלאברכים יהיה מקור לברזל בדם", הסביר לנו הרב). הגר"ש עמד בראש 'כולל טהרות' שפעל מול מקום המקדש, ואברכים מופלגי תורה מתכוננים בו ליום שבו ייבנה המקדש. טרם דיברנו על היותו של הרב מגייס כספים לעולם התורה, מזווג זיווגים לבנות ספרד, ועל היותו איש השלום – תכונה השוכנת לצד תכונתו כאיש של אמת יוקדת, שאינו מוכן להתפשר על שום שקר או סילוף.
לעשות אגודה אחת. משתתף בישיבת המועצות המורחבת
עשרות מוסדות תורניים, בארץ ובעולם, היו תחת נשיאותו. תלמידיו כבר התרגלו לכך שהוא ידע מה קורה בכל אחד מהם בכל רגע נתון. הוא עצמו ישב בכולל 'תורה וחיים' ברחוב רבי עקיבא בבני ברק, לאורך היום וטיפח את דור העתיד של ההנהגה הספרדית. מי שלא ידע על גדלות העומד בראש הכולל חשב שמדובר בעוד כולל רגיל, אך למעשה מדובר באחד מבתי היוצר האיכותיים ביותר לתורה בארץ.
אחד הדברים המרתקים באישיותו, הייתה ההקפדה שלו על כל קוצו של יו"ד מדברי ה'שולחן ערוך'. כך, למשל, בנושא 'פת שחרית' – הגר"ש השתדל שלקראת השעה שמונה בבוקר תובא לפיו ארוחה. אם הוא נמצא באותה העת בנסיעה, הוא מורה לנהג לעצור בצידי הדרך, כדי ליטול ידיו ולסעוד כדברי חז"ל, ללא כל חריגה או סטייה כלשהי.
לא רבים יודעים זאת, אולם הגר"ש היה בקי נפלא ברזי חכמת הקבלה. מי שחיבר אותו לעולם זה היה הגאון רבי ניסים פרץ זצ"ל, הגר"ש בעדני סיפר זאת בהלווייתו.
כשנתיים לפני הסתלקותו של המקובל האלוקי רבי מרדכי שרעבי בשנת תדש"מ, בהיותו על ערש דווי, שאלו מקורבו הרב חממי: "מי יהיה ממשיכו בתחום הקבלה? למי ניתן יהיה לפנות מכאן ואילך?"
"לכו לרב בעדני, שיודע את כל סודות התורה", הייתה התשובה שהכתירה את ממלא המקום האולטימטיבי. גם מרן הסטייפלר זצ"ל היה נוזף באברכים שהציגו את עצמם כתלמידיו של הגר"ש בעדני: "יש לכם רב כזה ואתם באים אלי?" גער בהם.
בתקופה מסוימת, בעת כהונתו כראש ישיבה ב'פורת יוסף', נהג לנסוע בחברת מספר תלמידים למירון לקראת שבת פרשת בהעלותך ובה' באב (יום ההילולא של האר"י הקדוש זי"ע שנטמן בצפת). הגר"ש היה מוסר בפניהם שיעורים עמוקים בחכמת הקבלה. המסורת הזו נמשכה כארבע שנים, אך השמועה על כך עשתה לה כנפיים ורבים התאוו להצטרף לשיעורים אלו. משראה הגר"ש כך חשש מפרסום יתר והחליט לחדול ממנהגו.
עיצב תלמידים רבים בדמותו. בברית מילה בבית מדרשו
כאמור הגר"ש מפורסם היה בכוח תפילותיו הבוקעות שערים. בתשעה באב, למשל, יושב היה בכולל 'תורה וחיים', ומקונן מרות על חורבן הבית. את הקינה 'אלה אזכרה ואשפכה עלי נפשי' שחוברה על עשרת הרוגי מלכות, היה אומר בבכי מר ומרטיט המזעזע את אמות הסיפים. פעם בשנתיים, בעת תפילת מוסף ביום השני של ראש השנה, שימש הגר"ש כשליח ציבור בבית המדרש האמור. הגר"ש ממרר היה בבכי לאורך כל התפילה. ליתר דיוק ייבב – וקולו לא נשמע. ערמת ממחטות ניצבו על השולחן, כדי למחות בהן את הדמעות שהוזיל ביום הדין.
הגר"ש היה מתנגד נחרץ לכל צעד אופנתי שהמודרנה אחראית לו. כאשר הביאו לו פעם חולצה חדשה, בחן אותה בעיון ואחר דחה אותה מעל פניו: "זוהי אינה חולצה שבן תורה אמור לעטות על עצמו. הצווארון כאן לא הולם את אופיו של בן תורה"…
משרד שידוכים בבית
צלצול נשמע ממכשיר הטלפון. הרב ביקש מחילה. "אולי זו שיחה חשובה", אמר לנו וענה לשיחה. היינו צריכים לצבוט את עצמנו כדי להשתכנע שהדיאלוג שלו היינו עדים בדקות הבאות – אכן התקיים במציאות.
"תפני ימינה לרחוב בן יעקב. בתחילת הרחוב תראי מדרגות מברזל. תעלי שמה, ותדברי עם השדכנית. את יכולה להגיד שאני שלחתי".
מנהיג ללא מזכירים. ביציאה מבית מדרשו ברחוב רבי עקיבא בבני ברק
כך, כפשוטו.
חבר מועצת חכמי התורה. ראש כוללים. נשיאם של עשרות מוסדות. מרביץ תורה לאלפים – מכוון בנות ישראל למשרד שידוכים.
שאלנו לפשר דבר, והרב הסביר לנו: "אני מגיע לכותל בכל שבוע, וכל פעם ניגשים אלי בחורים ובנות, ומבקשים: 'ברכה לשידוך', 'ברכה לשידוך'. אני נותן להם ברכה, אבל זה לא נגמר. החלטתי שברכה זה לא מספיק. צריך לעשות משהו'.
והרב, בדרכו התכליתית – עשה הרבה יותר ממשהו: הוא הפקיע חדר בביתו הקטן גם כך, דאג שתהיה כניסה חיצונית, ופתח… משרד שידוכים. הרב הושיב במקום שדכניות אשר לשכרן הוא דואג. השמועה על 'משרד השידוכים של הרב בעדני' עשתה לה כנפיים, וזרם המיועדים והמיועדות הולך וגובר. כך מקווה הרב לפתור את אחת הבעיות האקוטיות בעולם התורה הספרדי ולסייע בהקמתם של אלפי בתים חדשים בישראל.
מה דעת הרב על נישואין בין עדות?
"אותם שגדלו כאן בארץ – מתאימים זה לזה, מבלי קשר לארץ המוצא", קובע הרב. "בין ההורים יש לפעמים בעיה, אבל הדור הצעיר פחות מתייחס לזה".
גם ספרדים עם אשכנזים?
"זה לא הולך כל כך. אינני יודע מדוע".
מה דעת הרב באשר לנישואין בין בעלי תשובה לחרדים מבית?
"לא מבטלים שידוך בין בעל תשובה לבת 'בית יעקב'!" חרץ הרב בפסקנות. "אינני אומר שמעודדים שידוך כזה, אבל אם השתדכו זה את זה ורוצים זה בזה – אין למנוע".
אין בעיה של הבדלים במנטליות?
"כמו שאמרתי, בין ילידי הארץ אין בעיה של שינוי מנטליות".
כמה צריך אברך ללמוד אחרי החתונה כדי שביתו יהיה בית של יראת שמיים?
"כל אחד לפי מה שהוא רוצה לגדול. אם הוא רוצה רק יראת שמיים – אולי מספיקות שנתיים או שלוש. אבל אם הוא רוצה לגדול תלמיד חכם – צריך ללמוד הרבה".
אבל שנתיים או שלוש זה הכרח?
"אפילו יותר".
הכנה לימות המשיח
אחד ממפעלות־חייו של הגר"ש בעדני, הוא כולל אברכים נדיר מסוגו בכל העולם – כולל ללימוד סדר 'טהרות'. את הכולל העמיד הרב בעיר העתיקה ב
בעל התפילה של כלל ישראל. בישיבת מועצת חכמי התורה
ירושלים, מול מקום המקדש, ובו לומדים כוהנים תלמידי חכמים המתכוננים בצורה מעשית לבניין בית המקדש, אז יחודשו דיני טהרה וטומאה.
הרב סבור שעניין הציפייה לגאולה בדורנו טעון יותר חיזוק?
"זה טעון הרבה חיזוק. חייבים לחכות יותר. הגמרא אומרת שאחת השאלות שאדם נשאל לעתיד לבוא היא האם ציפה לישועה".
ואכן, תלמידי הרב מספרים, שציפייתו לגאולה – הייתה מוחשית ועמוקה. הרב עורר בכל עת על הצורך לצפות לביאת המשיח, ולהפוך את הציפייה למעשית, באמצעות לימוד הלכות שיתחדשו עם בניין בית המקדש. ציפייה זו, הייתה חלק מאמונתו העזה, המוחשית והעמוקה של הרב, שאפיינה את כל אורחותיו.
לפני כעשור אירע אסון במשפחתו: נכדו, הבחור שלום אהרן בעדני הי"ד, נרצח בפיגוע דריסה שביצע מחבל נתעב בירושלים. הרב קיבל את הדין בדומייה – בדיוק כפי שקיבל זאת כשנפטרו על פניו שלושה נכדים נוספים ה"י – וחיזק את בני משפחתו ההמומים בדברי נוחם ונועם שנבעו מליבו הטהור, המצדיק את הדין באמונה שלמה ויודע שכל מה דעביד רחמנא – לטב עביד. במסגרת ההתחזקות המשפחתית – הנהיג הרב שבכל מוצאי שבת מגיעות בנות המשפחה לביתו לאמירת חצי מספר התהילים בצוותא.
ביקשנו לשמוע מהרב עוד על הציפייה לגאולה, והוא זצ"ל נענה לנו:
"הרמב"ם כותב, ש'אין ישראל נגאלין אלא בתשובה'. והדבר לא מובן – וכי אם ישראל לא יעשו תשובה – לא ניגאל לעולם חס ושלום? אלא הרמב"ם ממשיך וכותב: 'וכבר הבטיחה תורה שעתידים ישראל לעשות תשובה בסוף גלותן – ומיד נגאלין'. זו הבטחה של התורה. וזה מה שקורה בדור הזה. אנו רואים שההבטחה מתקיימת.
כל אחד יכול לפתוח את הדלת ולהיכנס. עם תלמידים
יהודים חוזרים בתשובה.
"אני מסתובב בעולם, ואני רואה הבדל עצום בין פעם להיום. במקסיקו לא היה בחור ישיבה אחד. היום יש אלפיים בחורי ישיבה ועשרים כוללים. זו מהפכה! אותו דבר בארגנטינה, בניו יורק, בכל מקום שאליו אני מגיע. לפני ארבעים שנה הייתה בניו יורק ישיבה אחת בשם 'מקדש מלך', רובם היו מרוקאים ממרוקו. בודדים מניו יורק. והיום יש שם עשרות ישיבות, שבהן לומדים אלפים ורבבות. בניו יורק, בלייקווד, בכל מקום".
מי עשה את המהפכה הזאת?
"התורה! התורה הבטיחה שבני ישראל יעשו תשובה בסוף גלותם. עכשיו הגלות נמצאת בסופה, וישראל עושים תשובה. הראשונים לומדים את הפסוק 'ושבת עד ד' אלוקיך' – שיש מצוות עשה של תשובה, והרמב"ם סובר שזוהי הבטחה: התורה מבטיחה שעם ישראל ישוב. ורואים שאנשים מתעוררים. הרצאות בכל מקום. אנשים באים בהמוניהם ומתחזקים".
ועדיין, התופעה אומנם מקיפה רבבות, אבל רוב עם ישראל עוד לא שם. מה לגבי שאר היהודים שלא חזרו עדיין בתשובה?
"זו קושיה טובה: מה הלאה. חשבתי, אם נצטרך לחכות שכולם יחזרו בתשובה – אפשר שייקח שנים רבות. עד שנחה דעתי. נראה לי שצריכים לעיין בדברי הרמב"ם בהלכות מלכים שם משמע שמשיח יבוא לפני שכל ישראל יעשו תשובה. נראה שבשעה שיהיה ציבור משמעותי שיתקרב להשם יתברך – אז יבוא משיח.
מעמיד תלמידים הרבה. במסירת שיעור כללי לתלמידי ישיבה
"במכת בכורות כתוב 'כי אין בית אשר אין שם מת', וכאן אפשר לומר, להבדיל, שמרובה מידה טובה – אין בית אשר אין בו חי; אין בית שאין בו בעל תשובה. מתארחות אצלנו בשבתות בנות מארגון סל"ה, מוסד לבעלות תשובה, ופלא לראות איך הן מתחזקות. אני שואל אותן מאיפה הן, והן מספרות על משפחות רחוקות לגמרי שמהן באו, והן חזרו בתשובה. זה פלאי פלאים ממש".
לקראת סיום שאלנו את הרב: במה צריך להתמקד כדי לזכות בילדים יראי שמיים?
"לחנך ולחנך ולחנך. להראות דוגמה אישית כל הזמן. אין יותר טוב מדוגמה אישית. והעיקר – להתפלל ללא הרף".
***
חמש שנים חלפו. והנה באה השמש בצהרים. מרן זצ"ל הסתלק לבית עולמו. ודבריו ועצותיו, חיים וקיימים. ומי ייתן ויהיה מליץ יושר, להתחנן בעד קהל ישראל, שתבוא הגאולה שכל כך ציפה לה כל ימיו.
הגאון הגדול רבי ראובן אלבז שליט"א
חבר מועצת חכמי התורה
עבד נאמן קראת לו
אור תורתו של מרן הגאון רבי שמעון בעדני זצ"ל זרח לפני למעלה משבעים שנה, כשהקים יחד עם הגאון מרן רבי שלום הכהן זצ"ל את ישיבת פורת יוסף בקטמון, ושימש אז כראש הישיבה. בהמשך יסד ליד הישיבה כולל לאברכים מצוינים, בו גם אני זכיתי ללמוד וכך זכיתי להכירו. הכולל היה בתוך בית כנסת בשכונה, כאשר הגר"ש בעדני זצ"ל היה מוסר בו פעם בשבוע שיעור כללי ולאחר מכן שיחה מוסרית.
באותה תקופה התקרבתי אליו מאוד. בכל שאלה ששאלתי אותו היה לו מה לומר ומה להשיב, הכל היה אצלו כמונח בקופסה. דבקתי בו בכל מאודי והרגשתי כיצד אני נבנה מכל שיחה ששמעתי ממנו; בכל דיבור עימו. גם כשעזב את הישיבה לבני ברק, לאחר נישואיו, היה מגיע פעם בשבוע למסור את השיחה השבועית בכולל.
***
השיחות שלו נחקקו בעצמותיי. הן היו ברמה גבוהה מאוד, ותכליתן הייתה להביא את האדם לכך שיהיה עבד השם בכל מאודו. הוא חזר שוב ושוב על כך שאתה יצור בעולם והכל הקב"ה בכבודו ובעצמו עושה, זו הייתה המהות שלו. עבד נאמן.
הענווה, הפשטות וההסתר שלו היו לשם דבר. הוא היה ממש בתוך הסתרה. גדול ההסתר מן הנגלה, ופעל ככל שהיה יכול היה לכסות את הגאונות שלו, את השקיעות שלו. אבל את המידות שלו לא היה ניתן להסתיר. כולם ראו כיצד הוא עבד על עצמו בצורה הגבוהה ביותר. הגאון רבי חיים ויטל זיע"א, תלמידו של האר"י הקדוש כתב שהמידות לא כתובות בתורה מכיוון שהן היסוד של התורה. בלי מידות אין שייכות לתורה, ומידותיו של מרן הגר"ש בעדני היו הסימן המובהק לגדלותו הענקית בתורה. העולם הזה לא עניין אותו בכלל.
היו לו קהילות בארה"ב, בדרום אמריקה. כל תלמיד שלמד אצלו הקים קהילה, ובכל מקום היה ניתן לראות את חותמו. הוא היה נוסע לבקר את בני הקהילות הללו עד לאחרית ימיו ממש, והכל היו נהנים ממנו עצה ותושייה.
החינוך בער בקרבו. הוא תמיד גרס שאם אין גדיים אין תיישים כמו שיעקב אבינו שלח את יהודה לפניו להורות גושנה כך הוא היה. הוא פעל להקים בכל הארץ קהילות ותלמודי תורה. תמיד אמר לפני הבחירות שהיה מספיק להקים את ש"ס רק למען תלמודי התורה.
יוסי אליטוב
וימת יוסף וכל הדור ההוא
אלה היו ימי הבראשית של תנועת שס, אי שם באמצע שנות השמונים. הרב הראשי הספרדי לשעבר מרן הגאון הגדול רבי עובדיה יוסף זצ"ל יצא לדרכו הציבורית החדשה, כשלצידו שני אורים ותומים צעירים ממנו: חבריו, ראשי ישיבת 'פורת יוסף', מרנן חכם שלום הכהן וחכם שמעון בעדני זצ"ל.
באותם ימים, היו גם מי שהרימו גבה לנוכח שילוב הזרועות שנראה היה בלתי טבעי. חרף גאונותו הענקית בתורה – היה מרן הגר"ע יוסף מעורב עם הבריות מכל הסוגים. זאת מתוקף תפקידו כרב הראשי לישראל, ומלפנים רבה הראשי של תל אביב, סגן ראב"ד פתח תקווה, דיין בבתי דין רבניים ומוסר שיעורים ל'עמך' בבתי הכנסת של שכונות בית ישראל והבוכרים בירושלים. לעומת זאת, שני ראשי הישיבות, שיחם ושיגם היה בעיקר עם בני התורה. אבל שני הצדדים עשו יד אחת למען מטרה גדולה – הקמת מסגרת פוליטית שתבסס את עולם התורה הספרדי ותדאג להחזיר את העטרה ליושנה.
היחס של הגר"ע יוסף לממסד של 'פורת יוסף' היה אמביוולנטי. הוא עצמו היה בוגר הישיבה, לאחר שנאסף על ידי ראש הישיבה הגאון הגדול רבי עזרא עטייה והיה לאחד מגדולי תלמידיו. אולם כאשר חזר מכהונתו הרבנית במצרים ונותר ללא אפשרות להשתכר בארץ – הודיעה לו הנהלת 'פורת יוסף' כי תקציב הישיבה המדולדל אינו מאפשר להחזיק אותו כאברך וכר"מ בשכר, שכן כל כספי התרומות מיועדים לתלמידים.
הגר"ע יוסף מחל על עלבונו והחל לשקוד על תורתו ב'כולל קדשים' שנוסד על ידי רבה של ירושלים מרן הגרצ"פ פראנק זצ"ל, והיה בניהולה של משפחת רוזנטל שהחזיקה את הכולל שנים רבות. כך התעלה בתורתו והשתכר מעט למחייתו, עד שהתמנה לדיין בבית הדין הרבני בפתח תקווה כשש שנים לאחר מכן, ופרנסתו התרווחה מעט.
התפטרות והעברת השרביט
באותן שנים – תחילת שנות השישים – בעוד כוכבו של הגר"ע יוסף דורך במערכת בתי הדין הרבניים, החל לזרוח אורם של שני ראשי ישיבת 'פורת יוסף' בשכונת קטמון בירושלים. לאחר הקמת המדינה והכיבוש הירדני בירושלים המזרחית נסגרה ישיבת 'פורת יוסף' בעיר העתיקה. תחתיה נפתחו שתי ישיבות חדשות: 'פורת יוסף' בגאולה, בראשותם של מרנן הגאונים רבי עזרא עטייה ורבי יהודה צדקה, וזרוע נוספת של 'פורת יוסף' בשכונת קטמון הירושלמית, בראשותם של שני ר"מים צעירים ודינמיים, בגילי העשרים לחייהם, שקיבצו תלמידים מכל הארץ והרביצו בהם תורה.
בשנת תשכ"ז חזרה ירושלים העתיקה לידיים יהודיות. בחלוף שנים מספר חזרה העטרה ליושנה, וישיבת 'פורת יוסף' נבנתה מחדש בעיר העתיקה, ואז עבר הסניף הקטמוני לשכון סמוך ונראה לשריד בית המקדש.
המעבר בישר גם על שינויים בשולחן המזרח של הישיבה. אחרי שנים של הרבצת תורה משותפת בקטמון, החליט הגר"ש בעדני כי הישיבה התבססה דיה, וכי בשלה השעה להותיר את הנהגתה בידיו של עמיתו חברו חכם שלום הכהן לבדו. הוא עצמו ירד לבני ברק, לעמוד בראש כולל 'תורה וחיים' שהקים.
כאשר זכיתי לשבת במעונו לפני מספר שנים, יחד עם עמיתי אריה ארליך, שאלנו את חכם בעדני זצ"ל: מדוע החליט הרב לעזוב את ראשות ישיבת פורת יוסף? ורבי שמעון תיאר: "לא היה אז מוסד תורני ספרדי בבני ברק – לא תלמוד תורה, לא ישיבה ולא כולל. אמרו לי: 'בוא, תעשה משהו'. החלטתי שאני צריך לעבור לבני ברק, לסייע במהפכה. אמרתי לחכם שלום 'כבודו ייקח את הישיבה – ואני אעבור לבני ברק'. אמרתי לו: 'אני אבוא בכל שבוע ליומיים כדי לעזור לך, עד שתתבסס בתפקיד'. וכך היה. הגעתי בכל שבוע. הישיבה בקטמון עברה לעיר העתיקה. ועד היום אני הולך מדי שנה ביום הכיפורים כדי להתפלל ב'פורת יוסף'".
ושוב נפגשים הענקים
עשור חלף. חכם שלום מרביץ תורה וממשיך לפתח את 'פורת יוסף' בעיר העתיקה – וחכם שמעון מקים מוסדות תורה לבנים ולבנות בבני ברק. ואז, שוב נפגשות דרכיהם של שני ענקי התורה המיודדים משכבר הימים.
בערב חג הפסח תשמ"ג סיים הגר"ע יוסף את כהונתו בתפקיד הרב הראשי לישראל, לאחר שלא צלחו ניסיונותיו להאריך את הכהונה. הגר"ע, כמו בכל התחנות בחייו, לא אפשר לנכאות הרוח להשתלט עליו, ובחלוף כמה חודשים של שהייה בבית, החליט לקום ולעשות מעשה: להקים תנועה ארצית, על בסיסן של שתי תנועות ספרדיות-חרדיות שהוקמו קודם לכן ברשויות המקומיות – 'שס' בירושלים שהקים ר' ניסים זאב, ו'ח"י' בבני ברק שהוקמה תחת שרביטו של הגר"ש בעדני.
אל המסע הזה יוצא הגר"ע יוסף עם שלושה ראשי ישיבות שהחלו לכהן לצידו כחברים במועצת חכמי התורה החדשה אשר הועמדה בראשות שס הפוליטית: חכם שלום הכהן, שעמד בראש האסכולה הספרדית-תורנית של 'פורת יוסף' בירושלים; חכם שמעון בעדני, שהיה המנהיג הרוחני של בני התורה הספרדים בבני ברק; וחכם שבתי אטון, ראש ישיבת 'ראשית חכמה', ידידם של שלושת גדולי התורה אשר היה שותף לכינונה של התנועה הספרדית להחזרת העטרה ליושנה.
בתוך זמן קצר מולאו המשבצות: בעוד חכם שלום מייצג במועצת החכמים את עולם התורה הספרדי – הגר"ש בעדני נהפך לעמוד החינוך, המלאך שמכה על קודקודה של מערכת החינוך של שס ההולכת ומתהווה, ואומר לה: 'גדלי'. ממנו היו משקים את 'מעיין החינוך התורני', ומן הבאר שלו ישתו כל העדרים.
במסגרת כך היה נוסע לערי השדה, פוגש את עמך בית ישראל, בוחר את המנהלים, מחליט היכן להקים בתי ספר ומלווה אותם בעצה ובתושייה, והכל בזמינות ובאהבה אין קץ. מהפינה שבה היה יושב בביתו, היה עונה לבדו לכל שיחת טלפון נכנסת ופותח בעצמו את הדלת לכל מי שנוקש עליה. כל מהפכת החינוך של שס, שאפשרה לרבבות ילדים שלא גדלו בבתים חרדיים לזכות בחינוך על טהרת הקודש – רשומה על שמו של חכם בעדני זצ"ל.
הנובהרדוקר'ס הספרדים
פעם פגש חכם שמעון את מו"ר אבי יבדחלחט"א, שהיה תלמידו בישיבת נובהרדוק בחדרה. אבי שליט"א העלה זיכרונות מהשנים שבהן למד תורה מפי חכם שמעון בישיבה שבראשותה עמדו רבי אלחנן פרלמוטר ורבי יעקב גלינסקי זצ"ל.
"אני", אמר הרב בעדני, "הייתי אחד הילדים שנאספו מהבתים הפשוטים הישר לישיבה. לפי המסלול שהייתי בו, לא הייתי אמור לזכות בחינוך על טהרת הקודש. אלמלא אותם יהודים צדיקים, נובהרדוקר'ס, ששכנעו אותי לבוא וללמוד בישיבתם – כמה שמעונים איכא בשוקא. הבטחתי לעצמי שאת חיי אקדיש לכל אותן נשמות שלא מקבלות חינוך על טהרת הקודש, כדי למשוך אותן לחינוך חרדי כשר".
זה היה חמש שנים לפני קום המדינה. אבי שיחי' הגיע ללמוד אצל הרב בעדני עם קבוצה מילדי הרובע היהודי בירושלים שנשלחו ללמוד בישיבת נובהרדוק בחדרה, וזאת כדי שלא ייפלו חלילה לידיהן של תנועות הנוער החלוציות שהיו גדושות לעג לקודשי ישראל והפילו חללים רבים. רק כשהוקמה המדינה וירושלים המזרחית נפלה בידי הירדנים – התפזר הגרעין הירושלמי בחדרה בין ישיבות אחרות בירושלים ובבני ברק.
עכשיו, עם הקמתה של שס ומועצת החכמים שמנהיגה אותה – צמחה לה אותה מנהיגות שקטה ונחושה, פשוטה אך מרשימה – מנהיגותו של הרב בעדני זצ"ל. זו הייתה מנהיגות שמצד אחד נטועה הייתה עמוק בתוך המנהגים של יהודי תימן מדורי דורות; מצד שני – בעלת השקפה נובהרדקית-מוסרית, נוטה לליטאית; ומצד שלישי – הראש והמעיינות היו נתונים להצלת ילדי עדות המזרח ועדת תימן מחינוך כפרני.
חכם שמעון יודע
בכל שנותיו במועצת חכמי התורה החזיק הגר"ש בעדני זצ"ל בשני תיקים – תיק החינוך ותיק ההשקפה הטהורה. שני תחומים שבהם איש מעמיתיו – כולל מרנן הגר"ע יוסף והגר"ש כהן – לא ערער אחר קביעתו. חכם שמעון אומר, חכם שמעון יודע. שקט ותקיף היה בחדא מחתא, מביע את דעתו בלחש, אך באופן שאינו משתמע לשני פנים, ובעיקר – כשעיניו משקפות דאגה אין-סופית לכלל ישראל.
לישיבות ה'מועצת' היה מגיע ללא עוזרים, ללא מלווים, בדרך כלל באמצעות 'טרמפ' אקראי הישר מהכולל שבו למד בכל יום. בישיבות המועצת היה תופס את מקומו בצד, משל היה אברך שנקלע למקום. נמנע מלהתבטא בנושאים שאינם קשורים לעולמות החינוך שעניינו אותו. אבל כאשר היה פותח את פיו בחכמה כדי להזהיר מפני סכנות רוחניות ולהציב נורמות חדשות בפני תנועת שס – כל החברים הנהנו בהסכמה ולא העלו בדעתם לחלוק על דעתו.
הנושאים הפוליטיים היו זרים לו עד למאוד. דילמת השיבוצים ברשימות, השאלה מי ימונה לשר, התמונות עם ראשי הממשלה – כל אלה היו לו לזרא. חכם שמעון גילה חוסר עניין מוחלט בנושאים הללו. כאשר הרגיש שהדיון מגיע לשאלות פוליטיות שאין לו מה לתרום בהן – היה חומק עם ה'טרמפ' הראשון לתפילת מנחה בעיר העתיקה, ולאחר מכן נבלע לכמה שעות לימוד בישיבת 'פורת יוסף', כמנהגו ארוך השנים מדי רביעי בשבוע.
הכל ידעו דבר אחד: כאשר הגר"ש בעדני מביע עמדה – זוהי לא תולדה של פעילות לוחצת מצד מתווכים וחצאי שמועות שגונבו לאוזניו. את הכל הכיר מכלי ראשון. הוא עלה לאוטובוסים, ירד לשטח, קיבל מידע ממקורות בלתי תלויים, ורק לאחר מכן גיבש עמדה, ואותה הציג במילים מדודות ופשוטות בישיבות המועצת.
גשר בני ברק
פרק מפואר בימיו כחבר מועצת חכמי התורה קשור לימים שבהם שס ו'דגל התורה' נאבקו מרות זו בזו סביב שאלת ההצטרפות לממשלת רבין. שס הצטרפה, ואילו 'דגל התורה' נותרה בחוץ והכתירה את הממשלה כ'ממשלת שמד'. מי שעמד בתווך, בין שתי האסכולות, היה הגר"ש בעדני זצ"ל, הנובהרדוק'ר הספרדי שניסה להביא שלום בין הצדדים. תחילה התנגד להצטרפות, אולם משהוכרע כך בידי חבריו ל'מועצת' – ביטל את דעתו, ומאותו הרגע ואילך התמסר למשימה אחת: לשמור על התפרים העדינים בין האסכולות. בימים ההם התרוצץ לעיתים קרובות בקו ירושלים-בני ברק והחזיק על כתפיו את החוטים האחרונים כדי שהקשר לא ייפרם, עד שחלפה התקופה הבלתי קלה.
עם פטירתו בטרם עת של הגר"ש אטון והחלטתם של מרנן הגר"י צדקה והגרב"צ אבא-שאול זצ"ל שלא להשתלב במערך ההנהגה של שס ולסייע רק בנושאים הקשורים למוסדות חינוך – נותרה ההנהגה הרוחנית של שס בידיהם של מרנן הגר"ע יוסף, חכם שלום הכהן וחכם שמעון בעדני. בהמשך הצטרף אליהם יבדלחט"א הגאון רבי משה מאיה, שבדיוק פרש מתפקידו כרב שכונת 'יד אליהו' בתל אביב, ועתה, כשהוא משוחרר מכבלי התפקיד הממלכתי – יכול היה לכהן במועצת החכמים. רביעיית החכמים הנהיגה את שס מאז ועד לשנת תשע"ד, עם הסתלקותו של מרן הגר"ע יוסף זצ"ל בג' בחשוון אותה שנה.
עם הסתלקות הגר"ע יוסף זצ"ל הזדקקה שס לחיזוק, לנוכח אתגרים שונים ותנועות שקמו לעומתה. יום אחד הגיע חכם שלום הכהן אל היכל ישיבת 'אור החיים' הסמוכה למאה שערים בירושלים, והפציר מול כל התלמידים בגאון רבי ראובן אלבז, ראש ישיבת 'אור החיים', להצטרף למועצת חכמי התורה. רעייתו של רבי ראובן סירבה בתוקף להסכים למינוי. רק לאחר שהראשון לציון הגר"י יוסף עלה אל הקו והצטרף למסע ההפצרות – ניאות הגר"ר אלבז להצטרף ל'מועצת'. לאחר מכן הצטרף הגאון רבי דוד יוסף, בנו של מרן הגר"ע יוסף, שעשה זאת על פי צוואת אביו.
עין לראשל"צ צופייה
פטירתו של מרן חכם שמעון בעדני זצ"ל, חותמת את דור המייסדים במועצת חכמי התורה ומכניסה את שס לעידן חדש. ה'מועצת' הנוכחית מורכבת מדור ההמשך בלבד, והגר"מ מאיה הוא היחיד שעוד כיהן בחלק מהזמן לצידו של דור החכמים המייסדים.
שס עומדת בפני אתגר מורכב: בחודש מנחם אב הקרוב צפוי הראשון לציון הגר"י יוסף לפרוש מתפקידו כרב הראשי הספרדי. ההערכות הן שהוא ימונה מייד לנשיא מועצת חכמי התורה, ועימו גם יצורפו מספר חברים נוספים. השאלה היא כמובן איך תתגבש ה'מועצת' החדשה, וכן אם ימונו חברים נוספים כבר בתקופה הקרובה, או שהדבר יקרה רק עם מינויו של הנשיא המיועד.
חילופי הדורות במועצת חכמי התורה מתרחש במקביל להתחזקות ציבורית משמעותית בשס: במערכת הבחירות האחרונה החזירה שס לחיקה את כל בתי המדרשות שאמורים להיות חלק ממנה, וכל החוגים התכנסו סביב מדורת השבט. אם אלו חוגי העדה החרדית הספרדית בראשותם של שושלות הרבנים מוצפי וצדקה שנמנעו לאורך השנים מהצבעה בבחירות, אם זו קבוצת 'מרביצי התורה הספרדים' שבאופן מסורתי היו מזוהים עם 'דגל התורה' והפעם חתמו על קריאה להצביע לשס, ואם זו ישיבת 'כיסא רחמים' בראשותו של מרן הגר"מ מאזוז, מנהיגם של יוצאי תוניסיה וג'רבה.
כעת נותרה שאלה פתוחה: כיצד יגבש יו"ר שס אריה דרעי, עם ההנהגה הרוחנית הספרדית, נבחרת חדשה למועצת החכמים, אשר תביא לידי ביטוי את כל שמנה וסולתה של ההנהגה הספרדית בארץ ישראל ותבטא את כלל החצרות, הישיבות ובתי המדרשות, תוך העמדה של עתודת ההנהגה לדור הבא? ברור שלא מעט חצרות ובתי מדרשות בציבור הספרדי רואים את עצמם מועמדים להשתלב ב'מועצת' שתתחדש, והאתגר אפוא יהיה משמעותי.
ובכל מקרה, גם אם תצלח המשימה – הגעגועים הגדולים ייוותרו לאותם שני אורים ותומים, ה'יכין ובועז' של מועצת החכמים, חכם שלום וחכם שמעון, ששמשם שקעה בהפרש של חמישה חודשים האחד מרעהו, ותנועת שס נותרה יתומה ואין אב.
