מה הם הקריטריונים? למי מאשרים להיכנס ארצה? ואיזו סיבה נתפסת מוצדקת בעיני ועדת החריגים?
ישראלים שתקועים בחו"ל וחוצניקים שאינם יכולים להגיע לארץ, הורים שמוותרים על השתתפות בשמחות ילדיהם, ונכדים שלא מגיעים ללוויה של סבם • אלפי פניות מגיעות לוועדת החריגים, אך רובן נענות בשלילה • סבל נוראי
ר' הוא בחור ישיבה מחו"ל הלומד בארץ. בתחילת שנת הלימודים ערמו עליו לא מעט קשיים כאשר הוא ביקש להגיע ללימודים בארץ, והוא נדרש להציג מסמכים ותעודות שאישרו שהוא אכן תלמיד, שהוא מחוסן ושאינו חולה בקורונה למרות החיסון. לתומו הוא סבר שבכך סיים את מסע התלאות, אלא שלא שיער היכן ימצא את עצמו כעבור שלושה חודשים.
השבוע הוא אושפז בבית חולים (בלי קשר לקורונה), אך כשהוריו ביקשו להגיע מחו"ל כדי לשהות לצידו, הם נתקלו במענה אטום – אין להם אישור לבוא, שכן הם אינם אזרחי הארץ. כך מצא את עצמו בחור ישיבה בן 16, שוכב לבדו בבית החולים, כשהוא בקושי דובר את השפה, ואין לידו כל קרוב או מכר.
הסיפור הזה, כך מתברר, הוא רק קצה הקרחון. בימים אלו קיימים אלפי מקרים שעוברים דרך ועדת חריגים. מאחורי כל אחד מהם מסתתר סיפור של אנשים שמבקשים מסיבות דחופות והומניטריות לטוס לחו"ל, או להגיע מחו"ל לארץ, למרות האיסור הרשמי על טיסה למדינות המוגדרות אדומות. למרבה הצער רבות מהפניות נדחות, לא פעם בלי שהסיבה לכך ברורה דיה.
קריטריונים סותרים
"אני מקבל עשרות פניות ביום, בעיקר ממשפחות של עולים", מספר חבר הכנסת לשעבר יוסי טייב. "יש כאלו שרוצות לבוא לבקר את ילדיהן שמתגוררים בארץ, ויש שרוצים לבקר את הוריהם בחו"ל. יש בקשות שאין בהן נימוק מיוחד, אנשים פשוט חושבים שיהיה להם קל יותר להתנהל מול נציג ציבור. במקרים כאלו אני מפנה אותם לגוף הרלוונטי, אם זה בארץ – משרד הפנים, ואם בחו"ל – השגרירויות.
"אבל יש גם שמצויים במצוקות אמיתיות. רק השבוע קיבלתי פנייה מאישה שמתגוררת לבדה בארץ עם ששת ילדיה. אביה המתגורר בחו"ל נמצא במצב רפואי קשה מאוד, אחרי התקף לב, והיא חייבת לטוס אליו, אבל אין אישור לילדיה להצטרף. היא ניסתה לפנות לוועדת החריגים, אך במשך יותר משבוע לא קיבלה תשובה. אחרי שישה ימי המתנה, בבוקר הטיסה המתוכננת, היא קיבלה מענה שלילי – הוועדה לא אישרה לילדים לטוס.
"וזה לא המקרה היחיד, אלא רק אחד מתוך מאות מקרים שמגיעים אלי בשבועיים האחרונים. דיבר איתי תושב מונסי שנולד לבנו בן אחרי 12 שנות ציפייה, והוא הוזמן להיות הסנדק, אך בוועדה לא מאשרים את כניסתו לארץ. נחשפתי גם למקרים של אנשים שרצו לבוא לחתונות, או חלילה ללוויות. כולם נתקלו באותו מחסום ששמו 'ועדת חריגים', כאשר הקריטריונים אינם ברורים, התנאים מעורפלים, ואפילו אני מרגיש שאני עובד מול רובוטים שמתנהלים לפי הנחיות שאף אחד לא מכיר".
טייב מציין שהוא שמח כששמע בתחילת השבוע שוועדת החוקה מתכנסת כדי לדון בנושא. "אך לצערי הקריטריונים לא השתנו. בוועדה טענו שבכל מקרה ההנחיות הן לטווח קצר, שכן בקרוב כנראה ייפתחו השמים בחזרה. מבחינתי זו אמירה שלא מקובלת. אתה לא יכול לומר דבר כזה לאזרחים שמצויים במצבים הסבוכים ביותר בחייהם.
"אגב, יש בעיה גדולה גם לאנשים שגרים בארץ, אך עובדים בחו"ל וטסים לשם פעם בשבוע או בשבועיים. הם יכולים אמנם לטוס, אך אין להם אישור לחזור, והם מוצאים את עצמם במצב לא הגיוני שבו הם צריכים לאבד את העבודה, או לחלופין – לעזוב את המשפחה לזמן בלתי ידוע. ברור שמשהו כאן לא מתנהל באופן הגיוני, חייבים לעשות סדר".
החוקים משתנים
"הבלבול הגדול נוצר בגלל שכללי המשחק משתנים תוך כדי משחק", מבהירים בלשכתו של ח"כ אוריאל בוסו, גם שם מקבלים אין-ספור פניות ומשתדלים לסייע, אם כי לא תמיד מצליחים. "היו מקרים שטיפלנו, שאם הפונים מגיעים ארבע שעות מוקדם יותר היו מקבלים אישור, אלא שבשעות שחלפו הספיקו הדברים להשתנות והאישור כבר לא ניתן. נוסף על כך, כוח האדם בוועדת החריגים דליל על גבול הגיחוך, זאת בזמן שמתקבלות שם אלפי פניות ביום. אין שום תירוץ שיוכל להסביר מדוע לא מגייסים יותר פקידים – הרי ההחלטה להפוך מדינות לאדומות לא הגיעה ביום אחד, היה ברור שיגיעו בקשות רבות לוועדה, וניתן היה להתכונן".
בלשכתו של בוסו טוענים כי עיקר הבקשות של המגזר החרדי הן לאישור טיסות לארה"ב. "יש הרבה מאוד אזרחים ישראלים, בפרט מהמגזר החסידי, שילדיהם גרים בארה"ב או שהם עצמם באים משם. לאחרונה התוודענו לאירוע קשה כשהורים שעלו לארץ ביקשו לטוס לבנם בקנדה, שביתו נשרף. הם רצו לבוא לתמוך בו, אלא שהאבא קיבל אישור ואילו האמא סורבה. לא הצלחנו בשום אופן להבין את שיקולי הוועדה".
מה אתם כעסקנים עושים כדי להשפיע?
"לשמחתנו יש אנשים טובים שעוסקים בתחום ומגדילים ראש, ואליהם אנו מנסים לפנות. הכוונה אינה לנציגי הוועדה, אלא לכמה אנשי מקצוע אחרים שמקבלים את הפניות שלנו. אנו לגמרי מבינים את הציבור, ובהחלט מנסים לעזור לו. עם זאת, ישנה תחושה שבסגרים הראשונים, כשהחרדים היו בקואליציה, היה מענה מהיר יותר וקריטריונים פחות קשוחים, כך שאחוזי ההצלחה שלנו היו באותם ימים יותר גבוהים".
מנגד אי אפשר להתעלם מהעובדה שמציינים בלשכתו של בוסו: "הציבור הישראלי ובפרט החרדי, לא תמיד יודע להגיש בקשות. לעיתים במקום להתעסק עם הפעלת לחץ על מקבלי ההחלטות, אנו מנהלים דיונים על מסמכים שחסרים ועל סריקת אישורים שונים שאילו רק ניתנו בזמן יכלו לחסוך המון עוגמת נפש. כל כך חבל שטיסות של משפחות שלמות מתבטלות רק כי לילד הקטן חסר מסמך, או כי לא שלחו כל מה שהתבקשו".
נהלים קשוחים
מי שעוד פוגש את הציבור במקום הלא פשוט הזה הוא פסח פרידמאן, מנכ"ל 'חיים וחסד רסורסז', עמותה המסייעת לציבור דוברי האנגלית בישראל. "אנו מתעסקים בנושא לא מהיום", הוא אומר. "לאורך כל השנתיים האחרונות, מאז שהקורונה החלה, נאלצנו להתמודד עם ועדות החריגים. היו תקופות שבהן הקריטריונים היו קשוחים יותר ותקופות שבהן הם היו קשוחים פחות, אבל אף פעם לא היה פשוט".
לגבי התקופה האחרונה הוא אומר: "לפני כחודשיים מדינת ישראל פתחה את שעריה לכלל התיירים שעמדו בקריטריונים הנדרשים, אבל כעבור פחות מחודש היא שוב סגרה בשל העלייה בתחלואה, ואז זה כבר לא היה רק ללכת צעד לאחור, אלא גם להקשיח את הנהלים יותר מכפי שהיו קודם.
"המשמעות היא שבשבועות האחרונים רוב המדינות שאזרחי ישראל מבקשים לטוס אליהן, או שהתושבים מבקשים להגיע מהן לארץ, הפכו לאדומות, וזה מייצר בעיות רבות. כך למשל אדם המתגורר בחו"ל לא יכול להיכנס לארץ לרגל לידת נכד; גם לחתונה אין אישור להגיע מחו"ל, אלא אם כן מדובר בחתן ובכלה או בהוריהם. אם יש מישהו שרוצה לבוא כדי לטפל באביו הקשיש, הוא יקבל אישור רק אם המצב באמת חמור. אני מכיר כמה אנשים שלא היו בפטירה של יקיריהם, כי הגישו בקשה ולא קיבלו אישור, או שהאישור לא הגיע בזמן.
"אתגר נוסף הוא שנראה שאין עם מי לתקשר בוועדת החריגים. אחרי שאתה מגיש את הבקשה אתה מקבל תשובה שלילית או חיובית, אך לא מספרים לך למה לא עמדת בקריטריונים. לפעמים מדובר פשוט במסמך שהיה חסר, כמו במקרה מסוים שבו טיפלנו – מישהי ששכחה לצרף את הוויזה של הבעל. לצערי אחרי שמקבלים סירוב אין אפשרות להגיש בקשה נוספת במשך 14 יום".
גם פרידמאן מדגיש שהבעיה אינה רק אצל תושבי חו"ל שמבקשים לבוא לארץ, אלא גם אצל ישראלים שמגישים בקשות ליציאה לחו"ל. "גם כאן הנהלים קשוחים והאישור ניתן ל'מקרים הומניטריים' בלבד. אני לא יודע מהי ההגדרה של מקרה הומניטרי, אבל ליוויתי לא מעט מקרים שבהם הוגשו מסמכים רפואיים מבתי חולים בחו"ל שהעידו שאנשים ממש במצבי גסיסה, ובכל זאת כאשר בניהם ביקשו לטוס להיות איתם ברגעים האחרונים, הם קיבלו תגובה שהם 'לא עומדים בקריטריונים'. עברה דרכנו אישה שהגיעה עד לשדה התעופה ובכתה שייתנו לה לעלות למטוס כי אימה מאושפזת במצב קשה ביותר. לבסוף השגנו לה אישור והיא הגיעה שלוש שעות אחרי שהאם נפטרה. באופן כללי התחושה היא שלנציגים היושבים בוועדה לא תמיד יש את מלוא הידע הנדרש, וגם קיים שם מחסור חמור בכוח אדם. חשוב לי להדגיש שהמצוקה אינה רלוונטית רק למשפחות שבאות מחו"ל, אלא גם להרבה מאוד אנשי עסקים ולכל אזרח שזקוק לנסיעה דחופה".
מה לגבי ישראלים שכבר טסו לחו"ל? הם רשאים לחזור לארץ?
"אם הם יצאו לפני שהמדינה אליה טסו הפכה לאדומה, הם רשאים לחזור, אך אם הם טסו אחרי שהיא הייתה אדומה וללא אישור, הם חשופים לקנס. בכל מקרה הם נדרשים לבידוד מלא.
"אגב", מוסיף פרידמאן, "טיפלנו גם במקרים של אנשים שאינם אזרחי ישראל, אך הם מתגוררים בארץ, יש להם כאן אפילו דירה משלהם והם עובדים כאן, מגדלים משפחות ומשלמים ארנונה. למרות זאת כשהם טסו לחו"ל הודיעו להם שאין להם אישור לחזור, כיוון שהם לא אזרחי ישראל. ליווינו אנשים שממש התלבטו אם לצאת לצורך קריטי ביותר, מכיוון שידעו שאמנם יוכלו לצאת לחו"ל, אך לא יאפשרו להם לחזור".
נכון להיום, כאשר אלו הקריטריונים, האם יש לדעתך מה לעשות כדי לשנות את המצב?
"בוודאי. משרד הפנים מתייחס כל הזמן למצב הזה כאילו הוא זמני ו'מצב חירום'. אבל זה לא נכון, זהו מצב שנמשך כבר שנתיים ולא ברור מתי יסתיים. לכן חייבים לארגן נוהל ברור ולמסד אותו באופן שיהיה נהיר לכולם. שלא יובן לא נכון – אני לא אנטי ממסדי, ברור לי שזכותה של המדינה להחליט מי ייכנס בגבולה ומי לא, אבל בבקשה – שיקבעו קריטריונים סבירים ויעמדו בהם, ויאפשרו לאנשים לקבל את מה שמגיע להם".
מרשות האוכלוסין וההגירה נמסר בתגובה: "בקשות המוגשות על ידי ישראלים לצאת למדינה אדומה, כפי שהוגדרו על ידי משרד הבריאות, נבחנות על ידי חברי ועדת החריגים המשותפת לרשות האוכלוסין, משרד החוץ ומשרד הבריאות. הבקשות נבחנות לפי קריטריונים אחידים, בהתאם לתקנות (בהן מפורט מהם הקריטריונים ומהם המקרים אותם יש לבחון בחיוב) ואשר מפורסמים בצורה ברורה. המענה ניתן בתוך תקופה סבירה ומהירה. מי שסבור שסירוב בקשתו אינו מוצדק רשאי לפנות לוועדת ההשגה".
