תעלומה ואין קורא לה

"כל יהודי שמתבונן במה שקורה בשנים האחרונות, שואל את עצמו: מה הקב"ה רוצה מכלל ישראל?" | אחרי שנה שבה כ"ק האדמו"ר מתולדות אהרן מתבודד עם קונו ומנסה לברר אצל כל גדול בישראל שנכנס למעונו בשל מ"ה הסער הזה, הגיע הזמן לשמוע תשובה | אריה ארליך וישראל א' גרובייס זכו להיכנס להיכל הקודש, ולשמוע דברים נוקבים על השליחות המיוחדת שיש לדור שלנו: "לצד הכאב והצער, יש לנו עבודה מיוחדת, למצוא את נקודות האור שבתוך ההסתרה" | סוד בעליית הגג

החסדים שבתךוך ההסתרה | סודות, לקחים וטללי נחמה בעליית הגג שצופה למקום המקדש, במחיצת כ"ק האדמו"ר מתולדות אהרן שליט"א

שליח ציבור. כ"ק האדמו"ר מתולדות אהרן בההדלקה מירון (צילום: פלאש 90)

חצות לילה ברחוב שבטי ישראל. רק קומץ חסידים לבושי 'קפטן' יודעים על הסערה שמתחוללת בגג למעלה. סערה ששמים וארץ נושקים בה.

בבית המדרש הקטן שבקומת הגג הסתיימה תפילת מעריב ארוכה שבסופה ספר הרבי אחד ושלושים יום לעומר. בעוד יומיים יגיע היום הגדול. מלאכים יֵחפזון. חיל ורעדה יאחזון. הנה בא יום השמחה של רבי שמעון וכל פמליא דיליה.

והשנה, שום דבר לא ברור. הרבי, יסבירו בני עלייה, יחידי סגולה שבאמת מבינים – ממש חי את רבי שמעון, חש את הקשר אליו באופן הכי נשמתי שיש. ועכשיו, כשהכל כל כך מבולבל, שאלה מרכזית טורדת את מנוחתו של הרבי: מה מבקשים מאיתנו מלמעלה? מה רוצה רבי שמעון?

והשאלה לא נותנת מנוח: הרבי מתייעץ עם גדולי ישראל שעולים למעונו, אבל מסוגל להפנות את אותה שאלה גם לחסיד מן השורה או סתם יהודי שנקלע למעונו: איך שמחים השנה? מה רוצה מאיתנו רבי שמעון?

כאן, על הגג שצופה אל מקום המקדש – החורבן מורגש. חורבן הבית, ואי הבהירות סביב הר מירון – מעין מקום רוחני שנותר לנו לפליטה בימי הגלות למי שמבקש קרבת אלוקים.

וכאן, על הגג שבו מסוגר הרבי בכל שעות היממה, הוקמה ועדת חקירה פרטית, רוחנית. המסקנות עוד לא גובשו. הן מתגבשות בכל רגע. לב יודע מרת נפש. ימים רצופים של התבודדות בתוך הררים של ספרים, עם טלית ותפילין שלא מָשִׁים מעל הירמולקה הצחורה עד דמדומי חמה.

כאן, המאורע המטלטל לא קרה בשנה שעברה; הוא קורה בכל יום. הרבה אחרי שהציבור הרחב חזר לשגרה, כ"ק האדמו"ר מתולדות אהרן יושב עדיין בשקו ובתעניתו, אינו מוצא מנוח. הכל חי ומוחשי אצלו. והשאלה אינה מרפה: איך עושים רצון השם בשלמות, ואיך נלחמים עם הכוחות המעיקים לשכינה?

בעוד הכל עסוקים בוועדת החקירה, במעללי המשטרה, בהחלפת כרטיסים, הרבי מתולדות אהרן מנסה לקרוא להסתכלות אחרת. מתוך האטמוספרה הרוחנית שלו, הוא רק מבקש: לחשוב אַבִּיסְל הֶעכֶער, קצת יותר גבוה.

הערת העורך: לפני כשנה פניתי אל הגה"צ רבי נחום קאהן, אב"ד חסידי תולדות אהרן בבית שמש, וביקשתי להיכנס לקודש פנימה. התגובה הייתה שבתולדות אהרן מתרחק מתקשורת עד הקצה. הרבי מדריך את חסידיו להיות שקועים אך ורק בארבע אמות של תורה ועבודת השם, ולכן הדבר לא יתאפשר. כיבדנו את הבקשה. לפני כשנה שוב פנינו, והתבקשנו להימנע מכך, אך נאמר לנו שעוד חזון למועד. עתה, כיוון שזכינו לקרבת הקודש מבחינה משפחתית (כ"ק האדמו"ר מתולדות אהרן היה קרוב אל הגה"צ רבי משה וובר זצ"ל, מורו ורבו של אבי יבדלחט"א), זכינו להיענות נדירה, כאשר האדמו"ר, שמעולם לא סוגר דלת בפני אף יהודי, ניאות להקדיש דקות יקרות מזמנו כדי למסור דברי חיזוק עבור יהודים.

גם בתוך הסתר הפנים הנורא של כלל ישראל, אנו מחויבים לראות את החסדים ולהמתיק את הדינים. כותבי השורות זוכים לשמוע דברי חיזוק (צילום: אלעזר ובר)

הנחמה של רב מיילעך

אם לנקוט לשון מעודנת, זו לא הייתה שנה שמחה עבור כ"ק מרן האדמו"ר מתולדות אהרן שליט"א. אם לא די באסון מירון ששינה את חייו והפך אותם לסדרה ארוכה של צומות, תיקונים ומחשבות טורדות נפש – צרה אחרונה נוספה על הראשונה. לפני פחות משלושה חודשים ישב הרבי שבעה על רעייתו, הרבנית הצדקנית מתולדות אהרן, מרת הינדא קאהן ע"ה, לאחר שנים של התמודדות בריאותית מייסרת.

ואף על פי כן, אחד הקרובים למלכות לחש לאוזנינו משפט מצמרר: "מהפטירה של הרעבעצין הרבי התחיל להתאושש קמעא; אבל מה'אוּמְגְלִיק' (האסון) שקרה במירון – הרבי עוד לא התאושש. הוא אינו מוצא מנוח".

רק אנשי סוד יודעים כמה סדרי לימוד נלמדים כאן לעילוי נשמה. הגג הזה הוא שער השמים, ולא רק בשל מקום המקדש המשתקף ממנו, בינות למחיצות עץ מיוחדות שהותקנו כאן כדי להסתיר את סמלי הטומאה של בתי תיפלה במזרחה של ירושלים; מכאן בוקע הרבי שערי שמים בלמעלה מעשרים שעות של ישיבה עייפה ורעננה, הוא וכתבי הסוד, הוא וספרי הנגלה, הוא וסדר עבודתו הטמיר.

כאן, בעליית הגג של הרבי, אפשר לחוש את צער השכינה. צער שהתעצם עד אין קץ מאז ל"ג בעומר תשפ"א. מילותיו של רבי יהודה הלוי, אֵיךְ יֶעֱרַב לִי אֲכֹל וּשְׁתוֹת בְּעֵת אֶחֱזֶה כִּי יִּסְחֲבוּ הַכְּלָבִים אֶת־כְּפִירָיִךְ? – מתממשות כאן הלכה למעשה. אין לפניו שינה, בקושי מעט אכילה ושתייה. הוא יושב ספון ליד סטנדר רחב ועמוס בספרים, עם מנורת לילה מעל, וחי את צער השכינה וצערו של כלל ישראל בכל רגע ורגע.

ואם בכל השנה כך, ככל שמתקרב היום הקדוש ל"ג בעומר – הרגש מתעצם. ושוב עולה השאלה הנוקבת ביתר שאת: מה רוצים מאיתנו משמים. וכמו שניסח זאת הרבי במכתבו המצמרר: "מ"ה השם אלוקיך שואל מעימך". ה'מ"ה' רומז כמובן לארבעים וחמישה הקדושים שנתעלו להיכלו של רשב"י במעמד ההדלקה לכבודו.

. . .

והנה נפתחת הדלת. דמות מפתיעה, מוכרת מאוד לכולנו, נכנסת במרוצה אופיינית. זהו רב מיילעך. רבי אלימלך בידרמן הידוע. תמיד הוא מחזק חסידים; הפעם, חסידים ביקשו ממנו לעלות וללבן יחדיו את הסוגיה – מה רוצים מאיתנו משמים.

הרבי ורב מיילעך מסתגרים. אף גבאי אינו מורשה להיכנס פנימה. שעה ארוכה הם שוהים ביחידות, ואין כל בריה עומדת במחיצתם. לאחר כחצי שעה שוב נפתחת הדלת. הרבי ואורחו יוצאים החוצה. אפשר להבחין במעין נהרה עדינה השפוכה על פניו המיוסרות של הרבי. ואז, אנו זוכים לשמוע את ספיחיה של שיחת הקודש. "במערת צורים שעמדת, שם קנית הודך והדרך", מצטט רבי אלימלך מתוך שירת בר-יוחאי, ומפרש: "את כל ההשגות שלו רכש רבי שמעון דווקא במערה, היכן שחשוך וקודר".

הרבי לוחש גם הוא כמה מילים, שאיננו מצליחים לקלוט. מה שברור, גם הרבי קונה את הודו והדרו דווקא במצב זה. מתוך עומק ההשתתפות בצער הכלל שהופכת כאן לצער פרטי שיורד עד נימי הנפש הפנימיים ביותר.

'שמחת הרשב"י היא השמחה של כל כלל ישראל, ובוודאי רבי שמעון רוצה שנמשיך לשמוח'. מעמד ההדלקה במירון בשנים עברו (צילום: נפתלי לרר)

הרבי מלווה את רב מיילעך עד למעלית. ממתין שדלת המעלית תיסגר. סדר הלילה עוד גדוש. עייפות ורעננות שורות על פניו של הרבי בערבוביה. גם אחרי סדר יומו העמוס בקבלת קהל, בהדרכת חסידים, בתפילות שנערכות במאמצים פיזיים משברי גוף בנוסח חבורת הקודש של שומרי האמונים – עכשיו יצלול הרבי אל האותיות הקטנות. עוד שעות של לימוד והתבוננות לפניו. בדד ישֵב הרבי עם ספריו ותיקוניו.

הרבי מתיישב על גבי שולחן קטן במרפסת, מול מקום המקדש. פותח ספר. כתמי טבק על המפה. אנו מעזים ומתקרבים. מתאזרים עזות דקדושה, מנצלים רגע של היסח הדעת מצד הגבאים, ואנו באים אל המלך אשר לא כדת.

בשנה הזו לא ימסור הרבי את שיחתו ספוגת הלהט ויקוד האש בפני רבבות אלפי ישראל שעולים ומתכנשים בהילולא דבר יוחאי. מי יודע אם השיחה הקצרה בה זכינו, שאותה יקראו רבבות אלפי יהודים – אין בה כמעין תחליף לעת מצוא. אלה היו עשרים דקות של הוד שבהוד. ולוואי יעוררו הדברים את הלבבות ולו במקצת, ונקבל משהו מאותו עול מלכות שמים שרבבות יהודים מקבלים על עצמם ברגעים המיוחדים בהר מרום הרים.

'אַ הִימְל גֶעשְׁרֵיי'

כעת אנו ניצבים על הגג, שני לילות לפני היום הגדול, ל"ג בעומר.

עננה של צער על פניו של הרבי.

המחזה קשה. ספר תורה שרוי בצער. עיניו של הרבי שואלות נחמה, ומשהוא מבקש נחמה – גם פשוט שבפשוטים יכול להציע נחמה. "רבי שמעון לכל", יחזור הרבי ויאמר.

מי שרגיל להביט על חסידות תולדות אהרן דרך משקפיים של קנאות – עלול להחמיץ את עוצמת אהבת ישראל שמפעמת בליבו של הרבי. החידוש שחידש הרבי מתולדות אהרן במשנת אהרן, מורכב מכדי להסבירו. מצד אחד, הרבי מוביל קו נחרץ נגד כל מה שמסמל ציונות. מאידך, הוא מתעקש לראות גם ביהודים רחוקים – יהודים, חלק אלוק ממעל ממש. הכל מוצאים עימו שפה, קירוב לבבות ומאור פנים.

. . .

השנה, אמרנו, קשה להגיע לרבי שמעון.

הרבי נאנח. "צריכים באמת להתבונן מה רוצים מאיתנו משמים. הרי באדרא זוטא נאמר: 'שמעו קלא, עולו ואתו, ואתכנשו להילולא דרבי שמעון'. אבל ראינו בשנה שעברה הסתר פנים נורא ואיום. מ"ה יהודים קדושים וטהורים – נשמתם יצאו בטהרה לאחר קבלת עול מלכות שמים בהתעוררות עצומה.

"זה נראה שהיה קטרוג נורא ואיום על כלל ישראל, והיהודים האלו, הקדושים האלה, גרמו כזו המתקת הדינים במותם! מי יודע מה היה קורה ח"ו בלי זה. והרי זה עצמו אסון שאין דרך להבינו בשכל של בן אנוש, אבל הייתה כאן בחינה של 'בקרוביי אקדש'. בוודאי זכו מ"ה הקדושים הללו שעל ידם הומתק הדין והוסר הקטרוג מעל כלל ישראל.

יש חושבים שרבי שמעון לא רוצה אותנו. 'נבעטנו'.

"ח"ו לומר כן", אומר הרבי נחרצות. "אין שום ספק, שרבי שמעון בוודאי רוצה שכל יהודי ויהודי ישמח עימו ביום שמחתו. האר"י הקדוש ותלמידיו הקדושים שמחו ביום זה בהר מירון כידוע וכמובא בספרים הקדושים".

מדוע קרה מה שקרה?

"בהדי כבשא דרחמנא, למה לי. כנראה שהיינו צריכים לבוא בהכנעה גדולה יותר. ידוע שה'אור החיים' הקדוש, כיוון שהגיע לתחתית ההר במירון – נפל ארצה בפישוט ידיים ורגליים, ועלה על ידיו ועל רגליו ברטט ובחלחלה, כשהוא אומר: 'היאך אני עולה למקום אש להבת שלהבת שהשכינה הקדושה וכל פמליא דיליה נמצאים שם'. ראינו איך הקדושים עלו למירון. צריך לבוא בהכנעה.

"ואכן, רואים בחוש כבר כמה שנים שמאוד קשה להגיע כסדר. כבר משנת הקורונה לא התאפשר להגיע, ובשנה שעברה, אוי מה שהיה, הסתר פנים נורא. אַ הִימְל גֶעשְׁרֵיי (זעקת שמים). גם השנה רואים שישנם קשיים".

ליבו חלל בקרבו

אותו לילה שינה את חייו של הרבי, אולי לתמיד. החסידים אולי לא מרגישים זאת. ההנהגה ממשיכה ביתר עוז. החצר פורחת. מעמדים תורניים, אירועים חינוכיים. מעגל שנה שלם הסתובב לו מאז ל"ג בעומר הקודם, ובכל חמש הקומות שמתחת לקומת הגג בה ספון הרבי במרכז העולמי של חסידי תולדות אהרן – ממשיכה לרחוש מהפכה רוחנית שמחולל הרבי בשנות הנהגתו. מהפכה של תורה.

אחד הסודות הכי מפורסמים בעולם החסידות הוא עובדת היותו של כ"ק האדמו"ר מתולדות אהרן שליט"א אחד מגדולי וגאוני הדור בכל מקצועות התורה. ש"ס ופוסקים, בבלי וירושלמי, קבלה וחסידות, שגורים על לשונו ושזורים בכל דברי תורתו, כתביו ואמרותיו. חסידי תולדות אהרן כבר רגילים לשמוע באמצע שמוע'ס התעוררות חסידי – פלפולים בנגלה ובנסתר. תורתו וחסידותו כרוכים בחדא מחתא.

הרבי מתולדות אהרן הוא בראש ובראשונה איש של תורה. התקנה הראשונה והעיקרית שתיקן מיד עם עלותו לכס ההנהגה בטבת תשנ"ז – היא שלימוד התורה ביגיעה צריך להיות חוק בל יעבור בחייו של כל חסיד, בן תורה כאיש עמל-כפיים. אין תירוצים. האדמו"ר העמיד את התורה כמרכז חייו של כל חסיד, ראשית חכמה לעבודת השם. ה'עמוד היומי' שנלמד בקהילה ביגיעה ובעיון, בחזרה ובשינון, הם יסוד חייו של חסיד תולדות אהרן, בשוכבו ובקומו, בשבתו בביתו ובלכתו בדרך. בחסידות מסתובבים להם מאות 'ש"ס אידן', יהודים שסיימו את הש"ס כמה פעמים בעיון ובהעמקה. באמצע ההקפות של שמחת תורה תיערך הפסקה לצורך לימוד העמוד, וכן לפני כל נדרי, בין התפילות בראש השנה ואפילו בפורים.

הרבי ממשיך לנצח על פעילות 'שערי רחמים', הארגון האישי שהוא בבת עינו, שדואג להרנין לבבות של אלפי אלמנות ויתומים מכל חוג, בכל מקום בארץ. הרבי לא מבחין בין עדות וחוגים בישראל. בשנה האחרונה התווספו לרשימה האלמנות והיתומים של מירון.

הכל נמשך ביתר שאת, אבל משהו בלב הגדול של מנהיג הקהילה המשומרת שבמאה שערים – כבר לא ישוב להיות כשהיה.

. . .

רק עכשיו מותר לגלות מה אירע שם בלילה הנורא.

"דבר אחד היה ברור לנו מיד כאשר החלו להתברר ממדי האסון", אומר אחד הקרובים. "אסור שהרבי יֵדע מיד מה קרה שם. קל זה לא היה. נדרש מבצע הטעיה שלם כדי שהרבי לא יֵדע מיד את המתרחש.

"דקות לאחר שהמוזיקה הפסיקה וקולות החירום החלו להישמע במערכת ההגברה, עדיין עמד הרבי ורקד, מנותק לגמרי מהמתרחש. יש לו משקפיים מיוחדים, שבלעדיהם הוא כמעט אינו רואה. בעת ההדלקה – הוא נוהג להסיר את המשקפיים".

פעם, סיפר אחד הקרובים למלכות, רצו לעשות קבלת פנים גדולה לרבי לאחר ששב מחו"ל. היה זה בתקופה קשה של רדיפות מצד חוגים ידועים. העסקנים רצו שהילדים יכבדו את הרבי בדגלים ובגדי שבת ברחוב מאה שערים. הרבי אמר: בשום פנים ואופן, נפשי כעפר לכל תהיה. כבוד הוא דבר מאוס.

לבקש רחמים כעני בפתח. כ"ק האדמו"ר מתולדות אהרן בפסוקי הייחוד לפני ההדלקה (צילום: משה גולשטיין)

אחד הקרובים העז ושאל: 'הרי בל"ג בעומר עומד הרבי במירון מול רבבות ישראל ומנהל אירוע הדלקה כביר. מה נשתנה זה מזה?' הרבי השיב: 'האמינו לי, מעולם לא הרמתי את עיניי במירון לראות מה קורה סביב. חושב על רבי שמעון. אני מסיר את משקפיי וחשוך סביב. אחר כך מספרים שהיה קידוש השם וזה גורם נחת רוח, אבל מעולם לא הרמתי עיניי, אני יודע שהשמחה של רבי שמעון היא שמחה של כלל ישראל. אני שמח להיות שליח של כלל ישראל'.

הרבי מביאלא מנחם

בשעת האסון, הרבי המשיך לרקוד ללא המשקפיים, לא ראה וגם לא שמע. "התזמורת נעצרה", מספר אחד החסידים, "קריאות חירום מחרידות נשמעו, ורק אחרי דקות שאל הרבי את אחד העומדים סביב בלשון-קודש, כדרכו בזמנים שבהם הוא לא רוצה להפסיק מדבקותו: 'למה הפסיק המוּזִיק?' אמרו לו: 'נפלה איזו מרפסת'. הרבי התכווץ. ואז הובן מה שאמר שהוא לא רואה את המעמד.

"הרבי ירד מהבמה, ואמרו לו: קרה מקרה חריג מאוד, מרפסת הכהנים קרסה. לא דיווחו שמדובר בתולדות אהרן. הרבי שאל אם יש נפגעים, ומישהו השיב: 'עדיין כולם חיים, אבל צריך הרבה רחמים'. עדיין לא ידע הרבי שזה קשור להדלקה של תולדות אהרן. אבל הרבי עמד מתחת הבמה ופרץ בבכי תמרורים, כשהוא רק ממלמל: 'איך השמחה של רבי שמעון הושבתה?' ראו ממש בחוש יהודי שנפל ברגע אחד מאיגרא רמה לבירא עמיקתא.

"הרבי ירד מהבמה, שמע סירנות ואמבולנסים, אבל טרם ידע שיש קשר להדלקת תולדות אהרן. די היה לו בזה שכלל ישראל בצער, ששמחתו של רבי שמעון הושבתה – כדי לבכות תמרורים. הוא נעצר למרגלות הבמה והמשיך לבכות.

"הרבי התיישב בקרוואן בקצה הרחבה, ולא אמר מילה. מאוחר יותר נסע לצפת, וכל הלילה הסתגר לבדו, בינו לבין קונו. כל העולם כבר ידע שיש ארבעים וחמישה הרוגים, הרבי לא ידע בכלל שיש הרוגים. לפנות בוקר יצא הרבי מחדרו, קרא למשב"ק ר' הרשל וייס ואמר לו בטון נחרץ: 'אמור לי בבקשה מה קרה, איפה קרה וכמה יהודים נפגעו?' לא נותרה ברירה. 'ארבעים וחמישה יהודים נפטרו רח"ל'.

"הרבי פרץ בבכי איום ונורא, סגר אחריו את הדלת וסירב לראות אנשים".

ואז החל גל הטלפונים. אדמו"רים וצדיקים הבינו שחוץ מארבעים וחמשת החללים – יש עוד לב שחלל בקרבו. ליבם של חסידי תולדות אהרן. עוד ועוד אדמו"רים מתקשרים לנחם ולעודד, אך הרבי מיאן להתנחם. רוחו לא הייתה עימו. הוא התהלך כארי בסוגר

"שעה לפני שבת התקשר אחד האדמו"רים החשובים שבדור, שלחש לאוזנו של הרבי כמה מילות נחמה. הצליח לומר משהו שאיתו הצליח הרבי להיכנס איכשהו לשבת".

כשאנו מנסים לברר מה היו המילים הללו – אנשי שיחנו אינם יודעים להשיב במדויק, אבל מציינים כי מדובר ב"דיבורים של אמונה". צריך לדעת איך לדבר עם אדם גדול. לפעמים, דיבורים פשוטים של אמונה עושים עליו את הרושם הכי גדול. הרבי אומר תמיד: 'האמנתי כי אדבר – על אמונה צריך לדבר בלשון פשוטה'.

"הרבי נשאר בצפת, ולא חזר לעצמו אפילו לרגע אחד. בכל רגע שאל את עצמו: 'מה רוצה ממני הקב"ה? מה אני צריך לתקן?' לא היה גדול בישראל שהרבי לא ליבן איתו את השאלה הזו", מספרים לנו בתולדות אהרן.

"עד ערב שבועות נשאר הרבי בצפת, לא רצה לחזור. סמוך לחג השבועות התקשר אליו כ"ק האדמו"ר מביאלא. יש ביניהם קרבה של תורה. הם לא הכירו בעבר, עד שפעם נפגשו באיזו שמחה, החלו לדבר בלימוד, וגלגלו גמרא ותוספות מברכות ועד עוקצין. כוח התורה של שני גדולי ישראל – הוא השפה המשותפת ביניהם". הרבי מביאלא ביקש מהרבי מתולדות אהרן שיבוא להשתתף בחנוכת הבית לבית מדרש שחסידות ביאלא חונכת בצפת.

"הרבי הגיב: 'איך אני יכול להשתתף? אני כל כך שבור ורצוץ. איני יכול לשאת את צער המשפחות. כלל ישראל בצער. אינני מסוגל לבוא'. אבל הרבי מביאלא הפציר, ואז הוסיף: 'אני רוצה לומר שם דבר-מה חשוב מאוד שקשור לטרגדיה במירון'. אז הרבי התרצה והגיע למעמד".

כשהאדמו"ר מתולדות אהרן נכנס, ביקש האדמו"ר מביאלא את הרמקול, והחל לומר: "אני רוצה להכיר טובה לרבי מתולדות אהרן שהגיע לכאן. אני רוצה לומר לציבור מה מתחולל בליבו של הרבי מתולדות אהרן. כל כלל ישראל עושה הדלקות לכבוד רשב"י, ובדיוק בהדלקה שלו קרה אסון כזה נורא, והרבי מתולדות אהרן מייסר את עצמו ואומר: 'עוונותיי גרמו'. אני רוצה לומר לו מה באמת היה. אני עברתי את השואה. גם לאחר השואה, יהודים שאלו: על מה עשה השם ככה. וגדולי ישראל השיבו מה שהשיבו.

"'ה'הרגש' שלי הוא", המשיך האדמו"ר מביאלא, "שהייתה גזירה איומה ונוראה על כלל ישראל, והרבי מתולדות אהרן זכה בנקיות שלו, בדבקות שלו, בעבודת השם שלו, שהיהודים הללו יהיו כפרה על כלל ישראל וזה יקרה במעמד כה כביר, במקום קדוש וברגע קדוש, בהיכלו של רבי שמעון בר יוחאי".

אלו היו טללי תחייה מדהימים, אומרים בתולדות אהרן.

'הרבי הוא נס מהלך'

בערב חג השבועות חזר הרבי לירושלים, ואז, רגעים לפני החג, אירע האסון שאירע בחסידות קרלין. ובעוד חסידים משוחחים בחוץ על החדשות המדאיגות מגבעת זאב, נכנס איש הרפואה של החסידות, ר' שמעון ברוין, ודיווח לרבי על החדשות מגבעת זאב.

הרבי צנח על כיסאו בחוסר אונים והשמיע אנחות קצובות: 'ריבונו של עולם, כזה סבל, כאלה צרות לעם ישראל. עוד אידישע קינדער נהרגו, עוד אלמנות'. קולו של הרבי רעד כעלה נידף, והוא הוסיף: 'אם הייתי יכול, הייתי אומר שלא לומר תיקון ליל שבועות, אלא לומר כל הלילה תהילים. אבל לפחות עכשיו, לפני התפילה, שכל העולם יאמרו פרקי תהילים בהתעוררות הלב'.

במוצאי החג הציעו לרבי שיתקשר לכ"ק האדמו"ר מקרלין להרעיף עליו נחמה. "הרבי אמר שהוא רוצה לוודא שהדיבורים שלו אכן יעוררו חיזוק, שלא ייגרם שום צער או הרגשה לא טובה. ומאז, אין יום שבו הרבי לא חושב ומדבר על ל"ג בעומר. בכל עת הוא שואל ומברר: 'מה הקב"ה רצה מאיתנו, מה צריך לתקן'.

תנחומיך ישעשעו נפשי. הרה"צ רבי אלימלך בידרמן יוצא השבוע מביקורו במעון הרבי. (צילום: אלעזר ובר)

השנה, כשעלתה השאלה לגבי ההדלקה, אמר האדמו"ר: "לבטל מיוזמתנו זו אחריות גדולה, אבל אם יתגלגל שלא תהיה הדלקה – פשיטא שזהו רצון השם ואין להיאבק על כך. לא לעשות שום פעולה מיוחדת כדי שתהיה הדלקה במירון". כך גם השבוע: היה דיבור לערוך הדלקה במושב מירון, או בבני עקיבא למעלה. הרבי הגיב נחרצות: "בשום פנים ואופן. חס ושלום, כלל ישראל יהיה בצער ואנחנו נערוך הדלקה? רבי שמעון זה כלל ישראל. אם כולם יערכו הדלקה, גם אנחנו נערוך. אם לא, אנחנו חלק מהכלל".

עוד מספרים כאן: בשנת הקורונה נכנסו עסקנים ואמרו שיש אישור לערוך הדלקה בהשתתפות חמש מאות איש בלבד, בהם מקובלים וגדולים, עם מרווחים בין הציבור. הרבי אמר: 'כמה יהודים רוצים לבוא לרבי שמעון? רבבות ואלפים. כלל ישראל בצער – אני גם בצער. יהודים הולכים לבכות, ריבונו של עולם, אני לא יכול להגיע למירון. אז מדוע שאני כן אגיע למירון?' אם רבי שמעון רוצה, הוא ידאג שתהיה הדלקה גדולה. אבל אם רבבות ישראל לא יוכלו להגיע – גם אנחנו לא נגיע'. סוף דבר: הרבי הדליק עם קומץ אנשים, הדלקה זעירה שנערכה על גג בית המדרש. עימו אנוכי בצרה.

ועכשיו, כמו חוזרים המאורעות. "בימים האחרונים אומר הרבי שצריך לעורר רחמי שמים. כששמחת רשב"י היא שלמה – יורד שפע לעם ישראל. עכשיו חסר בשמחה, וצריך רחמים מיוחדים. זו צרה גדולה, אבל צריך להתחזק". גם כשאלו אותו על ילדי חלאק'ה, הרבי אמר: שיעשו מה שיכולים כדי להגיע, אבל בלי להיכנס לשום חשש סכנה.

"הרבי", מספרים הקרובים למלכות, "שבור ורצוץ כבר שלושה עשר חודשים. ולאחרונה, הכל התעורר שוב ביתר שאת. הרבי אומר: כשלא נותנים ליהודים לעלות לרבי שמעון בחופשיות – זה אומר שמשהו מתחולל כאן בעולמות העליונים. ליבי אומר לי שבשמים מתחולל רעש עצום. הרבי מצטט את דברי הזוהר הקדוש על הכוחות המעיקים לשכינה, שהקב"ה עוד יתבע מהם את עלבונם של ישראל.

חלק ממשפחות הקדושים ממירון, מספרים בהיכל הרבי, באים כל העת לחזק ולהתחזק. אחד מבני המשפחה ציין, שאחד הניסים הגדולים הוא העובדה שהרבי המשיך להנהיג את עדתו למרות שליבו שבור ומרוסק. אפילו הקרובים ביותר חשבו שיסתגר לו וייקח כמה צעדים אחורה מהנהגת הציבור. אבל מוחו של הרבי שליט על ליבו.

שבר על שבר

לאורך כל השנה, מאז אותו לילה, יהודים נעלים, יחידי סגולה ומנהיגים בישראל – עולים לכאן בלאט, מבקשים להרעיף נחמה על מנהיג בישראל שאינו מוצא נחמה. גלריה מפוארת של אדמו"רים חסידיים, אנשי סוד ספרדים, נכנסים לכאן, מדברים דיבורים של אמונה.

"הדיבורים שבאמת מצליחים למצוא מסילות", יאמרו לנו המשמשים בקודש, "הם דווקא הדיבורים הפשוטים. דיבורי אמונה. כל ההשגות הגבוהות והנעלות – כוחן יפה לזמנים של גדלות המוחין. יש זמנים של 'ווין תתקטר'; זמנים שבהם צריכים לדבר דיבורים פשוטים של אמונה".

והאורחים שהכי מצליחים לחזק את הרבי – הם בני משפחה שכולים מאותו אסון נורא, שהדלת בפניהם פתוחה בכל שעות היממה.

לפני כמה שבועות, כשהרבי ישב שבעה, הרגעים הכי מרגשים היו כאשר משפחות ניצולי האסון באו לנחמו.

מכל אלפי המנחמים שחצו את מפתן הבית ברחוב שבטי ישראל – המחזה שיתואר להלן הותיר רושם אדיר ומטלטל על ליבו של כ"ק האדמו"ר מתולדות אהרן. לב שבור לרסיסים, שמאז האסון שאירע בהדלקה במירון לפני שנה – מתקשה לחזור לאיתנו הראשון. "אין יום שבו הרבי לא מזכיר את האסון בכאב ובדמעות", יספרו לנו המקורבים לקודש.

בשלהי חודש אדר ב' השנה – חווה הרבי שבר אישי נורא: רעייתו, הרבנית הצדקנית מרת הינדא קאהן ע"ה, הלכה לעולמה לאחר חודשים בהם התמודדה עם המחלה הנוראה. בחודשים שקדמו לפטירתה, חסידי תולדות אהרן בקעו שערי רחמים, והרבי עצמו ערך תפילות ותיקונים לרפואת הרבנית במקומות ההתבודדות שלו, בטבריה, בצפת ובמושב ברקת. אולם ביום שישי, כ"ב באדר א' נגזרה גזירה, והרבנית הלכה לעולמה, מותירה את בעלה הצדיק לאנחות.

ללא ספק, הייתה זו השנה הקשה ביותר עבור רועה האמונה – כ"ק האדמו"ר מתולדות אהרן. בעודו שרוי בשקו ובתעניתו על הסתר הפנים הנורא ביום השמח ביותר בארבע אמותיו של רבי שמעון, שדמותו וספר הזוהר שלו נוסכים בו חיים ושמחה בכל רגע – ניטלה ממנו רעייתו הרבנית. בחינה של 'כל משבריך וגליך עלי עברו'.

ההלוויה שיצאה מבית המדרש הגדול, בסוף רחוב מאה שערים, הייתה סחופת יגון. הרבי ספד לרעייתו וקיבל עליו את הדין בדומייה. בשבוע שלאחר מכן – הפך ביתו של הרבי מוקד עצום של עלייה לרגל: יהודים מכל החוגים עלו לנחם את הרבי, ובראשם, גדולי ישראל מכל עדות היהדות החרדית, שהסבירו כי הם מבקשים "לנחם את הרבי של כלל ישראל".

היה ברור, שלא מנחמים את הרבי רק על פטירת רעייתו; בכל השיחות והדיבורים – אסון מירון תפס את עיקר המיקוד.

את כולם קיבל הרבי בארשת של שברון לב וקבלת הייסורים, כשהוא מקשיב לדברי הניחומים שהורעפו ומוסיף עליהם דברי אמונה משלו.

אבל כאמור, היה רגע אחד בלתי נשכח. רגע מרעיד לבבות ומטלטל עד דכדוכה של נפש. רגע שהרבי עצמו אמר לאחר מכן – שנסך בו לראשונה חיזוק עצום שכמותו לא חווה מאז התכנס לתוך עצמו בל"ג בעומר תשפ"א.

היה זה כאשר הגאון רבי יצחק מנחם מנדל אנגלרד, ראש כולל באבוב בירושלים, חתנו של חבר בד"ץ העדה החרדית הגאון רבי נפתלי הירצקא פרנקל זצ"ל, נכנס לנחם את הרבי. הרב אנגלרד שכל באסון מירון שניים מבניו – הבחור היקר משה נתן נטע אנגלרד ז"ל בן הארבע עשרה, שהגיע למירון כשבכיסו מונח 'קוויטל' עם כל שמות חבריו לישיבה להזכיר על הציון הקדוש, ואחיו הילד היקר יהושע אנגלרד ז"ל, שבחודש אב האחרון היה אמור לחגוג בר מצווה, ועל מצבתו נחרט: "בשלהי שנת י"ב לחייו נהפך לאבל מחולנו ועלה ונתעלה ביקוד אש שלהבת שמחתו של רשב"י ביום ל"ג בעומר, ונטמן בעלות אש אורה של שבת מלכתא".

'רב'ה, אני רוצה לנחמך'

המפגש בין הרבי לבין אב-הבנים שנתעלו להיכל רשב"י – היה מרטיט כל לב. בפעם הראשונה מאז האסון, עלה הרב אנגלרד לנחם את הרבי.

כשהתיישב הרב אנגלרד – הרבי דמע. "היה זה מחזה קורע לבבות – לראות את הרבי, כשדש מעילו קרוע וליבו מרוסק לרסיסים, בוכה מול האבא שהקריב קרבן כפול במירון, כששני בניו עלו על מוקדה".

ואז, פנה הרב אנגלרד לרבי במילים מרטיטות: "תולדות-אהרן רבי, איך וויל אייך טרייסטן" (הרבי מתולדות אהרן, אני רוצה לנחם אתכם).

הרבי כרה אוזן.

"עברו עלי ועל רעייתי חודשים קשים, לאחר הילקחם של שני בנינו באסון הנורא. אבל לאחרונה חשבנו: הרי ברור שאם הם נלקחו בחטף, בדמי ימיהם – הרי שכך נגזר מלכתחילה משמים, ואת הגזירה הנוראה הזו, לא ניתן היה לבטל. בל"ג בעומר שעבר הגיעה העת להחזיר את שני הפיקדונות היקרים.

"ומכיוון שכך נגזר", המשיך הרב אנגלרד, "כך היה קורה ממילא. אבל זה היה עלול לקרות בסתם תאונת דרכים בדרך למירון למשל, או בכל דרך אחרת. בזכותכם, רבי, שני בנינו היקרים עלו להיכל הנשמות באווירה של תפילת נעילה ביום הכיפורים, רגעים לאחר שאמרו 'שמע ישראל' ופסוקי 'השם הוא האלוקים', לאחר ששרו 'אני מאמין' ורקדו לכבוד התנא האלוקי, ואז, בשיא השיאים של הקדושה, לאחר שהשלימו נפשם בפסוקי הייחוד כמו שיהודים עזבו את העולם במאורעות מסירות הנפש הגדולים – הם החזירו את נשמותיהם לאדון הנשמות.

"ועל כך, רבי, אני רוצה לומר לכם יישר כוח".

הרבי פרץ בבכייה מחודשת, אולם היו שראו כאן – לראשונה מזה אחד עשר חודשים – טללי תחייה ראשונים שהורעפו על נפשו הדוויה של הרבי.

. . .

ומאז, אין לו שיור רק התורה הזאת. המקורבים יודעים, הגבאים מרגישים, הבנים חסרי אונים – אבל החסידים לא מרגישים את כל זה. באופן פומבי, הרבי ממשיך לנהל ולנווט. לרבי יש שורה של חדרי התבודדות, אחד בקבר רבי מאיר בעל הנס בטבריה, אחד בצפת, אחד במרום הגליל. גם למושב ברקת יברח הרבי כאשר יבקש לעצמו שקט והתבודדות.

הרגעים הכי איכותיים מבחינתו, הם אלו שבהם הוא חומק לתוך בית כנסת ספרדי במושב אי שם בצפון, במקום שאין מכירים אותו, ומרגיש אחד מכלל ישראל. הוא פותח סידור ספרדי, אומר 'פתח אליהו' במניין של יהודים פשוטים מעדות המזרח, שאין להם מושג מיהו לבוש הפסים שיושב בקצה בית המדרש ועובד את קונו בפרישות.

ובין לימוד לתפילה, הרבי לא מפסיק לברר האם אלמנה פלונית קיבלה מתנת חג, האם יתומים ממשפחה אלמונית קיבלו בגדים חדשים. "הנושא של האלמנות והיתומים אינו עוזב אותו ולו לרגע", מציינים בהיכל החסידות.

המימון לתמיכה באלמנות ויתומים – מגיע מכספו הפרטי של הרבי. מה שיכול הוא נותן להם. "הרבי", אומרים לנו כאן, "מרבה לצטט את דברי הרמב"ם בסוף הלכות מגילה: 'מוטב לאדם להרבות במתנות אביונים מלהרבות בסעודתו ובשילוח לרעיו, שאין שם שמחה גדולה ומפוארה אלא לשמח לב עניים ויתומים ואלמנות'.

"והרבי שואל: הרי רואים שהאדם כן שמח! הוא שותה יין, רוקד ומאושר. איך אפשר לומר ש'שאין שם שמחה'? אלא, הפשט הוא שאם האדם שמח רק עם עצמו ועם משפחתו – אז אולי הוא מרגיש בשמחה, אבל בשמים אין שמחה. ואם אין שמחה למעלה – גם למטה אין שמחה. הדרך להרבות שמחה בכל העולמות – היא בהבאת שמחה לליבם של אלמנות ויתומים".

יכול לפטור העולם

כעת אנו כאן, בעליית הגג של הרבי מתולדות אהרן שליט"א.

השנה, לאור הקשיים והמניעות – האם נכון להרים ידיים ולא לבוא? שאלנו בהיכל קדשו של האדמו"ר.

"בוודאי שצריכים לבוא", נענה הרבי. "העניין של 'עולו ואתכנשו להילולא דבר יוחאי' – נשאר ביתר שאת. כל אחד עד היכן שהוא מגיע. מי שיכול להגיע עד המערה, מה טוב ומה נעים. מי שלא יכול – מספיק להגיע לאזור, לקרבת המקום. היום-טוב והשמחה נמצאים שם. היו שם גילויים גדולים. רבי שמעון וחבורתא קדישא דיליה למדו שם, האידרא קדישא. האר"י הקדוש בא למקום. מי שיכול לבוא – בוודאי שצריך למצוא כל דרך לבוא. רבי שמעון נמצא סביב המערה שלו.

"חז"ל מספרים שבשעת פטירתו של רבי שמעון: 'אתו טריקין ומארי תריסין דכפר ציפורי והוו בני מרוניא צווחין בקטירין דחשיבו דלא יתקבר תמן. בתר דנפק פוריא הווה סליק באווירא ואישא הווה להיט קמיה'.

"כלומר, בעת פטירתו של רשב"י היה ויכוח בין אנשי ציפורי לאנשי מירון, איפה ייקבר רבי שמעון. ואנשי כפר ציפורי באו עם אנשים חזקים לקחת את המיטה, והיו בני מירון צועקים עליהם אבל לא היו יכולים להתעמת איתם. כשהוציאו את המיטה מהבית, היא ריחפה באוויר כמו שהיה עם ארון ברית ד', שלא נתן להוליך אותו אלא שהוא הוליך אותם למערה שבה הוא קבור עד היום. ואש הייתה הולכת לפניו כמו עמוד האש הלך לפני ארון ברית השם, לפני בני ישראל במדבר סיני.

"ויכוח כזה היה אחרי כמה שנים, לאחר פטירת רבי אלעזר בן רבי שמעון. בני כפר עכברא לא הסכימו שייקחו את רבי אלעזר בנו לקבורה. לקחו חכמים את רבי אלעזר למערה לקבורה. ראו שם נחש עכנא כרוך על הפתח, אמרו לו: "עכנא עכנא פתח פיך וייכנס בן אצל אביו". ואז נפתח הפתח.

"רואים מכאן", אומר הרבי, "שהמעלה של מירון היא בכל ההר. הקדושה בכל מקום בהר, ולכן צריך גם להיזהר מאוד בקדושת ההר, לא רק סביבות הציון, אלא בכל סביבותיו".

נראה שהשנה, רבים לא יוכלו לבוא.

"צריכים לעשות מה שאפשר, כמובן בלי להגיע ח"ו לידי סכנת נפשות ולא בדרך של מהומה. אבל צריך להתאמץ ולשמוח עם רבי שמעון בכל דרך".

ומי שאינו יכול לבוא בכלל?

"עצם הצער מכך שאי אפשר להתקרב לרבי שמעון – זה עצמו מכפר ומעורר תיקון גדול. ההשתוקקות היא מעלה גדולה. מרחוק השם נראה לי. מי שמרגיש בדרך רחוקה וצועק 'למה ניגרע' – מקבל משמים אור גדול ומיוחד".

אפשר לשמוח במצב שכזה?

"זה אכן לא פשוט. מה יש לומר".

הייתה כאן בחינה של 'משל לעבד שבא למזוג כוס לרבו ושפך לו רבו קיתון על פניו'.

"אכן", אומר הרבי, "זו הייתה ההרגשה. אבל אנחנו יודעים בביטחון שרבי שמעון כן רוצה כל אחד, ולכן נראה שהייתה כאן המתקת הדינים שאין לנו בזה השגה כלל".

'הרבי של הרעבי'ס'

הרבי מפנה אותנו לספר יהושע. "יהושע בן נון עלה להילחם בעי, ונהרגו ל"ו מישראל. לאחר מכן ביקש יהושע להבין מדוע, והתברר שזה קרה בשל העובדה שעָכָן מעל בחרם. רואים מכאן שני דברים: א. שאחרי אסון צריכים לחשוב חשבונו של עולם ולהבין מדוע נפלו אנשים מישראל. ב. הרד"ק אומר, שלצד הדינים, הייתה גם המתקת הדינים. ובלשון הרד"ק: "זכות אברהם אבינו עמדה להם שם, שהרי היו חייבין על החרם ולא הכו מהם אנשי העי כי אם שלושים ושישה איש. אלא זכר להם הקב"ה זכות אברהם שבנה שם מזבח, שנאמר: בית ק-ל מים והעי מקדם ויבן שם מזבח להשם'".

האם זה אומר שצריך לתקן תיקון רוחני במירון?

"יכול להיות, אולי צריך לבדוק, אולי יש שם בעיות של צניעות, דברים שאנחנו צריכים לתקן. כבר באסון שאירע בל"ג בעומר תרע"א תיקנו גדולי ישראל תיקונים בענייני צניעות. בשנים האחרונות יש חיזוק גדול בעניין, ותיקנו כמה תיקונים, אבל אולי יש עוד דברים מסביב, במקומות יותר רחוקים, שציבור יראי השם צריכים ליתן את הדעת.

"האם אצלנו, סביב ההדלקה של תולדות אהרן, היו בעיות של צניעות?" נפנה אלינו הרבי בשאלה.

הייתי שם כל השנים. המקום וכל סביבותיו היה בקדושה ובטהרה בשלמות.

"אז אולי במקומות רחוקים יותר. צריך לדאוג לתקן מה שצריך תיקון".

בשנים האחרונות, אנו אומרים, רואים שיהודים מחוברים מאוד לרבי שמעון. מה ההסבר?

"בוודאי. רבי שמעון נמצא בכל התורה. חסידות זה רבי שמעון. כל יהודי מחובר לרבי שמעון. רבי שמעון הוא הרבי של כל כלל ישראל, וגם הרבי של כל הרעבי'ס. מאז שהאור של החסידות התפשט כל כך חזק – גם האור של רבי שמעון נוגע בכל יהודי. רבי שמעון לכל.

"רואים שמשנת הקורונה, הכל מסתובב סביב רבי שמעון. זה לא מקרה ולא עניינים טכניים. רבי שמעון הוא הלב של כלל ישראל. הוא יכול לפטור את כל העולם מן הדין. צריך להרגיש מאוחדים עם כלל ישראל, וכך נזכה לישועה. יש כאן כוחות עליונים שמעיקים".

 'חייבים לעורר'

"כבר בחול המועד פסח, החל 'לתפוס' את הרבי הנושא של ל"ג בעומר", מספר אחד מיודעי הדבר. "הרבי בכה נוראות. ככל שמתקרב המועד, הרגש עולה. הגעגועים לרשב"י מטלטלים את ליבו. הרבי מבין את הנעשה סביב, עיניו פקוחות ואוזניו פתוחות, והוא לא נותן לזמן להקהות את עצמת הצער. הוא חי עם דין וחשבון לבורא כל עולמים, וחושב בכל רגע מה רוצה הקב"ה ומה עליו לעשות השנה. וככל שהתקרב ל"ג בעומר – כך חזר הכל והתעורר אצלו.

"מצד אחד, העניין של שמחת רשב"י – זה אצלו מעל לטבע. בשנים שבהן היו קשיים, הרבי אמר: 'ריבונו של עולם, זו שמחה שלי? עניין פרטי שלי? הרי זהו עניין של רבי שמעון'. אבל כעת הרבי מסביר שהקב"ה רוצה שהשמחה תתנהל באופן אחר".

וכשעמדנו בחיל ורעדה בהיכל הקודש – שאלנו:

האם אפשר לשמוח בשנה כזו?

"בוודאי שזה קשה, ולאורך כל השנה יש צער גדול. קשה להסיח את הדעת מהצער הזה. זוכרים את הצער הזה בכל רגע. אבל בעיצומו של יום ל"ג בעומר – בוודאי שצריך לשמוח. ב'בני יששכר' מובא שהשמחה במירון בל"ג בעומר היא למעלה מדרך הטבע. השנה יש בחינה של 'גילו ברעדה'. במקום גילה – שם תהא רעדה. גם יום כיפור וגם שמחת תורה משמשים כאחד.

"אבל רבי שמעון רוצה שתהיה שמחה", מזכיר הרבי שוב.

מי שאין ביכולתו לעלות למירון מכל סיבה שהיא – היכן הוא יכול למצוא את רבי שמעון???

"רבי שמעון נמצא בתורות שלו. אותיות מחכימות. פשוט צריך ללמוד את המימרות של רבי שמעון, בש"ס ובזוהר הקדוש. האותיות הקדושות של הזוהר הקדוש מקדשות את כל כוחות הנפש".

האם כל אחד שייך לזה?

"בוודאי שלימוד קבלה שייך בעיקר למי שמילא כרסו בש"ס ובפוסקים. אבל אברך מעל גיל שלושים שכבר למד קצת, יכול גם להתחיל וללמוד, בוודאי את נגלות הזוהר. גם נערים יכולים ללמוד בנגלות הזוהר. אפשר אפילו לקרוא בלי להבין, 'למיגרס'. האותיות הקדושות מחכימות. האור הגדול של רבי שמעון טמון באותיות הזוהר הקדוש".

רגע לפני שאנו עוזבים, הרבי פונה אלינו:

"יש עניין נוסף שמעיק מאוד לשכינה הקדושה. ח"ו לקטרג על יהודים ולומר בשל מה הסער הגדול הזה, אבל לעורר חייבים: בעניין הכלים הבלתי כשרים, שקרויים 'סמארטפונים', שכל מי שמכיר את זה יודע שברגע אחד – אפשר להגיע דרכם לחמורות שבחמורות ממש. לא הייתה כזאת. זהו ניסיון קשה מאוד עבור יהודים, אבל חייבים לעמוד בניסיון הזה ולהתחזק ולתקן תיקון גדול, להתרחק מהמכשירים הללו".

הרבי אכן מעורר על כך בכל שנה לפני ההדלקה.

"מעוררים, אבל לא מקטרגים ח"ו. אכן חייבים לעורר. בוודאי שזהו ניסיון גדול, אבל נראה שכגודל הניסיון – כך גודל החיוב להיזהר וגודל הזכות למי שזוכה להתרחק מכך".

. . .

השנה לא ידליק הרבי במירון. היו כל מיני עסקנים שניסו לסדר הדלקה כזו או אחרת, במקום כזה או אחר, בהר מירון או בסביבותיו. אבל הרבי דחה מכל וכל, בתקיפות רבה. "אנחנו נהיה איפה שכלל ישראל יהיה. עימו אנוכי בצרה".

פה, על הגג, הלהבות כבר בוערות. אש מלהטת בקרבו של הרבי. כאן, בהיכלו של הרבי, אפשר לשמוע את הזמזום של תורתו מגן לנו, היא מאירת עינינו, הוא ימליץ טוב בעדנו אדוננו בר יוחאי.  [

"יש לנו משימה:
לגלות את החסדים שבתוך ההסתר"

הסוד ששמע הרבי מתולדות אהרן מ'זקני המקובלים' בדור | מה התפקיד הקשה שהוטל על הדור שלנו?

צילום: שלום קרויס

לפתע עוצם הרבי מתולדות אהרן שליט"א את עיניו, ומבקש להרחיב מבט. הרבה מעבר לאירועים השוטפים שכולנו מתערבלים בתוכם.

"כשרק מתבוננים על כל מה שקורה בעולם בשנים האחרונות, רואים בחוש הנהגה שמזוגה בהסתר פנים. עוד הרבה לפני מירון, החלה מגפת הקורונה ששיבשה את כל סדרי העולם, וגבתה עוד רבבות קורבנות יקרים מכלל ישראל, ובעיקר הקשתה על פעילות מוסדות התורה והיראה. ובכלל באופן כללי, מאז, התחושה היא שיש הנהגה של הסתר בעולם.

"כל יהודי שחי בעולם, חייב לשאול את עצמו שאלה אחת: מה רצונו יתברך? מה ד' אלוקיך שואל מעמך? מה רוצים מאיתנו? וואס וויל דער אייבישטער?

להעמיד עדרים של תורה וחסידות, הרחק מהבלי העולם. טיש בתולדות אהרן (צילום: שלום קרויס)

"זאת שאלה שמופנית גם לפרט, לכל אדם ואדם – אבל גם לכלל. לכל כלל ישראל. נראה שיש כאן תביעה מהציבור, לשפר את דרכיו. אם עוסקים ברבי שמעון, ההגדרה שלו היא למען כלל ישראל, רבי שמעון לכל, 'לפטור את העולם'. וכשמתחולל כזה רצף של הסתרת פנים על הכלל, על המוסדות, על הישיבות, על החצרות. והשאלה ממש נוקבת: מה רוצה הקב"ה מכלל ישראל?

"הרי אנו נמצאים בדור שיש בו כל כך הרבה תורה וחסד. יש רבבות לומדי תורה, רבבות מתנהגים בחסידות.

"ובמצב כזה", אומר הרבי בקול מתחטא, "כשמתקיים בנו הכתוב 'ואנחנו לא נדע מה נעשה' עלינו להמשיך עם הסיפא 'כי עליך עיננו'. אנחנו חייבים להביט כלפי מעלה ולשאול – מה רוצים מאיתנו".

לגלות את הרחמים

הרבי משתתק לפתע. כמו שוקל אם לומר או לא. לבסוף הוא ממשיך: "בתקופה האחרונה ליבנתי זאת עם זקני המקובלים שבדור. וכולם נמנו וגמרו, שיש לפנינו מצב מיוחד. יש בעולם שתי הנהגות של הקב"ה. יש תקופות שבהן יש גילוי גדול, שאנחנו מבינים ורואים את הטוב. זה נקרא 'עלמא דאתגליא', ויש מצבים שבהם הקב"ה מנהיג אותנו דווקא בהסתרה. 'עלמא דאתכסיא'. וזה מכוון. הקב"ה מכסה את עצמו, כדי לקרב את הגאולה.

"זה נשמע עניינים שמימיים", ממשיך הרבי, "אבל לנו יש תפקיד בעת הזאת. כאשר יש הנהגה של הסתר, התפקיד שלנו הוא לגלות, למצוא את חסד ה' שנמצא בתוך ההסתר. אחד היסודות שלימד אותנו הבעל שם טוב הקדוש, זה שאם מצליחים למצוא נקודות 'רחמים' בתוך ה'דין', מחוללים 'המתקה'. מפוגגים את ההסתר. 

"כן", מדגים הרבי, "גם ברגעים שנראים הכי מכוסים, חייבים למצוא את נקודות האור. ברוך השם, עדיין אנחנו יכולים לבוא לרשב"י. עדיין אנחנו יכולים להתפלל. ברוך השם, עולם התורה שרד את הקורונה. המוסדות ממשיכים לפרוח למרות הכל.

"ואפילו בהסתרה הגדולה, בתוך ה'דין' הקשה של מירון, ראינו נקודות גדולות של 'רחמים'. כולם שואלים מדוע נגזרה הגזירה. אבל יתכן שיש לנו תפקיד 'להמתיק' ולחפש את החסדים שהיו שם. הרי היו מאות יהודים באותו שביל. האסון יכול היה להיות עוד יותר גדול. רואים בחוש שהקב"ה בחר לו ארבעים וחמישה קורבנות ציבור. זה מאוד קשה, אבל יש שם גם נקודה של רחמים. התפקיד שלנו להתאמץ ולחפש את הטוב. זה לא קל. מול כזה אסון קשה. וודאי שחייבים להשתתף בצער של כלל ישראל, בצער של ההורים והמשפחות, אבל יש לנו גם תפקיד נוסף: בתוך כל הצער למצוא את הרחמים והחסדים".

לחפש מעלת חברינו

שוב ושוב הרבי חוזר על השאלה שלדבריו אמורה לבעור בליבו של כל יהודי: מה הקב"ה רוצה מכלל ישראל? ולפתע הוא לוחש. "כשהייתה גזירה על הכלל, אצל תלמידי רבי עקיבא, חז"ל למדו שזה בגלל 'שלא נהגו כבוד זה בזה'. אין לנו קצה השגה בתלמידי רבי עקיבא. מדובר בקדושי עליון. כל ה'לא נהגו כבוד' הוא בדקות-שבדקות.

"אולי גם אנו צריכים להתחזק בעניין הזה. להרבות אהבת חברים, אהבת ישראל. רבי עקיבא אומר שזה כלל גדול בתורה. להתאמץ גם כאן ולהמתיק, למצוא את מעלת חברינו ולא את חסרונו. למצוא מעלות ו'חסדים' בכל יהודי. ואחרי שנעשה את המאמץ הזה ונמצא את ה'טוב' שבמעשי חברינו, נוכל גם להבין ולמצוא את הטוב שבמעשי הקב"ה אלינו.

"המקובלים שעמם דיברתי", חוזר הרבי, "חזרו והסבירו שהאסון הזה, ככל שהוא קשה ואיום, היה בו המתקה גדולה שהצילה את כל הדור. אותם קדושים, נבחרו בקפידה כדי לכפר על בני ישראל. איש לא יכול להסביר אחרת, מדוע דווקא הם מכל האלפים שהיו שם. רואים בחוש, שהמשפחות שנבחרו להקריב את יקירהם, הם דווקא משפחות כאלו של הורים יקרים שקידשו את השם והצדיקו את דין שמים באהבה. הרבה למעלה מדרך הטבע.

"ההתנהגות הזו של ההורים, שהצדיקו עליהם דין שמים, היא ההמתקה הכי גדולה", ממשיך הרבי. "במדרש דרשו את הפסוק 'ד' חפץ למען צדקו – יגדיל תורה ויאדיר'. שכאשר יהודים מצדיקים את הדין, הם מעוררים הטבה גדולה, הם מגדילים ומאדירים את התורה.

"ההורים היקרים כבר הצדיקו את הדין, הם מצאו את נקודות ה'רחמים' בתוך הדין. עכשיו התביעה היא על כולנו. אין לנו שום הבנה בחשבונות שמים. אנחנו מאמינים שהכל מחושבן, ואנחנו מבקשים להמשיך לראות את החסדים. ובעזרת ה' ההסתרה תתבטל, ויבואו גילויים גדולים של גאולה".

ובעזרת השם יקוים בנו הפסוק: "היטיבה ה' לטובים – לאלו שיחפשו את ה'טוב', הקב"ה ייטיב ברחמים גדולים.