'מצביא שהוא גם חייל' | שני תלמידים ומקורב מתכנסים במערכת 'משפחה' ומשחזרים את הרגעים האישיים הכמוסים שלהם במחיצת מרן ראש הישיבה הגרא"מ שך זצ"ל
ראש הישיבה אמר לי: 'אני לא יכול לדבר עכשיו, אני פשוט רעב'
"הייתה לו רק הנאה אחת בחיים – לעשות טובה ליהודי" >>> עשרים שנה לאחר ט"ז במרחשוון תשס"ב – שלושה מהתלמידים הקרובים מתכנסים בחדר הישיבות של 'משפחה' ומשחזרים את הזיכרונות האישיים במחיצת ראש ישיבת פוניבז' מרן הגרא"מ שך זצ"ל >>> יו"ר הוועדה הרוחנית של 'משפחה' מורנו הגאון רבי מנחם כהן, העורך הראשי הרב משה גרילק והגאון רבי משה פראנק, מעלים זיכרונות על המצביא שהיה לוחם וחייל אמיץ מחד, ורך כחמאה מאידך >>> מה סימני החיים שהתגלו בימיו האחרונים ולמה רצה הרב שך לזרוק את הרב כהן מכל המדרגות בישיבה – יום למחרת השיעור? >>> נפשם תערוג
לצפייה בקטעים נבחרים מתוך הריאיון
הסיטואציה הייתה הזויה. בחורים צעירים התגודדו מסביב, ולא הבינו מה קורה לנגד עיניהם. ראש הישיבה הנערץ עומד ומטיח ב'עלטערע'ר בחור' שתפקידו לחזור על השיעור, מילים לא מובנות בעליל. הם מתווכחים על השאלה האם הוא ישן היטב בלילה.
הרב שך הניח את ידו על כתפו של הבחור, שתפקידו היה לחזור למחרת ה'שיעור כללי' בפני הבחורים הצעירים יותר, ושאל אותו פעם נוספת: "אבל תגיד, מנחם, באמת ישנת היטב הלילה?"
התשובה חזרה על עצמה שוב ושוב, בלי שינוי: "אכן, ברוך השם ישנתי טוב!"
ואז, ראש הישיבה פסק את פסוקו: "אם ישנת טוב, צריך לזרוק אותך מכל המדרגות ולבזות אותך ברבים!"
הסובבים, כמו הבחור המבוגר עצמו, היו המומים. כאלה מילים, בבית המדרש, ומפיו של הרב שך. על מה ולמה?
אם נרצה להבין מה אירע, נצטרך ללמוד משהו על דמותו הכבירה של ראש ישיבת פוניבז' במשך שנות דור, יו"ר 'מועצת גדולי התורה' של 'אגודת ישראל' ובהמשך של 'דגל התורה', נשיא 'ועד הישיבות' ו'החינוך העצמאי', מנהיג עולם התורה והציבור התורני בארץ ישראל מרן ראש הישיבה הגאון רבי אלעזר מנחם מן שך זצוק"ל, שהשבוע חל יום היארצייט העשרים שלו.
…
גם אלמלא התקבצנו לשם העלאת זכרו של מרן ראש הישיבה לרגל מלאת עשרים שנה לעלייתו לגנזי מרומים, מפגש בין אישים שעמדו על ערש היהדות החרדית בארץ יותר מיובל שנים – הוא חוויה מרתקת. קשה לתאר את החשמל שהיה באוויר. הדקות הראשונות היו רוויות אמוציות. בעקבות הגיל המתקדם (ה'גיל החציוני' עמד על שמונים וחמש שנה. עוד ינובון בשיבה לאורך ימים ושנים טובות), וביתר שאת בשל מגבלות הקורונה – מפגשים מהסוג הזה הם מועטים מאוד. הנוכחים לא התראו מזה עידן ועידנים.
הם חשו את ההתרגשות, ולא פחות מכך – את השמחה בעצם המפגש. כל אחד מהם עסק במשך שנים רבות, ועדיין עסוק, בחלקים יסודיים של הציבוריות ביהדות החרדית מזוויות שונות.
מורנו הגאון רבי מנחם כהן שליט"א – יו"ר הוועדה הרוחנית של 'משפחה', הוא כידוע ממקימי ה'פעילים' לפני עשרות שנים, ממקורבי מרנן הרב מפוניבז', הרב שך ושאר גדולי ישראל.
הרב משה גרילק שליט"א – עורכו הראשי של עיתון 'משפחה', היה בין היתר מחלוצי עולם התשובה ומראשוני המרצים ובהמשך מונה על ידי ראש הישיבה לעורכו הראשון של 'יתד נאמן', ובשל כך זכה לקרבה מרובה מהרב שך.
הגאון רבי משה פראנק שליט"א, ה'צעיר' שבחבורה – אף הוא מראשוני הפעילים בעולם הקירוב, מראשי ישיבת 'אור שמח' ומחלוצי המרצים ועד עצם היום הזה ממשיך בפעילות זו ("עד לפרוץ הקורונה מסרתי ארבעים וחמש שנה שיעור קבוע בימי שלישי בתל אביב"). גם הוא זכה לקרבה אצל מרן הרב שך, גם בעיסוקו בעולם התשובה וכאחד מראשי ישיבת 'אור שמח' ובהמשך כאשר היה ממייסדי 'דגל התורה' ומנווטי דרכה.
כל אחד ואחד מאישים אלה זכאי ליריעה נרחבת בשל פעליו הרבים, אך אפילו כאן, כשבאנו להתמקד בקשר עם הרב שך ובדברים שראו עיניהם – מתברר שיכלה הגיליון ודבריהם לא יכלו. "כדי לתאר מאה ושתיים שנות חיים ופעילות רצופים, צריכים לפחות מאה ושתיים שנה"…
הקשר בין המשתתפים הוא רב גווני, ומתפרשׂ על פני תחנות רבות לאורך שנותיה של הציבוריות החרדית בארץ. מעבר לכך, הרב כהן והרב גרילק עצמם הם תלמידי ישיבת פוניבז' באותם ימי בראשית. הרב כהן עלה ל'קיבוץ' בפוניבז' כשהרב שך הגיע לישיבה לכהן כר"מ.
ה'מי שבירך' הראשון
בחרנו לפתוח בשאלה מסקרנת, שהיום אולי כלל לא תהיה מובנת, אך נכונה למציאת באותם ימים, בהם התקשורת בין אנשים לא הייתה מפותחת בכלל, וכל אחד חי את חייו הוא, בלי לחפש בכל רגע ריגושים חדשים:
מתי, בעצם, שמעתם לראשונה על הרב שך?
לקורא בן ימינו התשובות יישמעו לבטח מופרכות ביותר, אך כפי שציפינו, השאלה הייתה בהחלט במקומה.
הגאון רבי מנחם כהן: "עד שהגיע לישיבת פוניבז' לא ידעתי על קיומו. ב'שמחת תורה' נהגו לעשות בפוניבז' 'מי שבירך' מיוחד לרבני הישיבה. ב'שמחת תורה' תשי"ב ערך 'הרב' (מרן הגרי"ש כהנמן, א"ג) 'מי שבירך' לר' שמואל (רוזובסקי) ולר' דוד (פוברסקי), ואף אחד לא ידע שיש בכלל מועמד לר"מ חדש בישיבה לזמן הקרוב.
"היחיד שהיה בסוד העניינים מבין הבחורים, היה ר' צבי קרלנשטיין שהיה מקורב מאוד לרב מפוניבז', והוא צעק: 'ר' לייזר מנחם אֵייכֶעט' ('ר' לייזר מנחם גם' – כלומר שיעשו גם לו 'מי שבירך'). אף אחד לא ידע במה מדובר ולמי הוא מתכוון. למעשה, היו הרבה שהכירו אותו, הוא היה בישיבות אחרות לפני כן, בישיבת קלצק ב'פרדס חנה' וברחובות, אבל הוא היה נחבא אל הכלים, לא התערב בשום עניין ואני אפילו לא ידעתי עד אז שהוא קיים".
הרב גרילק: "אני למדתי לפני כן ב'קול תורה' ועד שהגעתי לישיבת פוניבז' – לא שמעתי את שמו".
הרב פראנק: "אני לא יודע בדיוק איפה שמעתי עליו. אבל ראיתי אותו לראשונה כאשר הייתי אברך צעיר מאוד. היו מודעות בירושלים שיש כנס בענייני צניעות ברחוב דוד ילין – היה שם אולם – והרב שך ידבר. הלכתי לשם ובפעם הראשונה ששמעתי אותו מדבר, יצאתי מהכלים. אמרתי שהוא אומר כל כך טוב, בלי לדבר. לומר את כל מה שהוא רוצה לומר, אבל במילה אחת בלבד. אף פעם לא שמעתי נואם כזה, הוא חִשמֵל את כל השומעים, כמעט בלי לדבר".
איך התחיל הקשר שלכם עם הרב שך?
הרב כהן: "האמת שכשמדברים על הרב שך צריך לכבד קודם את שני הר' משה'ס (ר' משה גרילק ור' משה פראנק)"…
הרב פראנק: "למה?"
הרב כהן: "כי הם היו בקשר איתו בשנים האחרונות גם בדברים החיצוניים לישיבה, הוא הרי ניהל את הציבוריות החרדית. אני הייתי בקשר איתו בעיקר בענייני הישיבה, לפעמים זה יצא מהגדר הזה גם כן"…
גירוש מהבית בידיים
אז אולי נתחיל משלב מוקדם יותר. הרב שלמה לורנץ ז"ל סיפר לי פעם שכשהוא נכנס לרב מבריסק וסיפר לו שרוצים למנות את הרב שך כחבר ב'מועצת גדולי התורה', הוא תמה: 'הרי ר' לייזר בכלל לא שייך לעניינים הללו'. איך באמת הרב שך, שהיה כולו תורה ושום דבר אחר לא עניין אותו – הגיע לעשייה הציבורית הענפה כל כך?
הרב כהן: "צריך לדעת, שכשהרב שך נכנס לעולם העשייה, זה עשה שינוי גדול. פעם, לפני מלחמת העולם, הייתה באירופה, ואפילו בצפון אפריקה – יותר תורה מאשר בארץ ישראל. לאחר המלחמה מרכז התורה עבר לארץ וקצת לאמריקה. היו כאן גדולי ישראל לא פחות מהרב שך, גם אם הם לא כיהנו כראשי ישיבות. היה את ה'חזון איש', היה את הסטייפלר, היה את ר' איסר זלמן (מלצר) והם עשו הכל ולקחו את האחריות. אבל כשהרב שך נכנס להנהגה, נהיה עולם אחר. הכל השתנה, הצורה, הגישה. מה קרה כאן?
"הגדולים עד אז היו ה'מפקדים'. הם אמרו 'דעת תורה' עד הסוף. אבל 'חיילים' לא היו כל כך באותם ימים, שיבצעו את מה שצריך. הרב שך הפך להיות גם מפקד וגם חייל בעצמו. הוא עשה את הכל בגופו, הוא לא הסתמך על אף אחד".
למה באמת?
"אספר מהיכן אני יודע, וזה יענה גם על השאלה. היה פעם מעשה, סיעה בתוך 'אגודת ישראל' עשתה שגיאה, וזה לא היה לרוחו של הרב שך. אני הייתי חשוד בעיניו שהייתי קשור לזה, למרות שזה לא היה שייך אלי בכלל וגם לא ידעתי מה היה. אבל הגיע מידע לרב שך שאני כן שייך לזה. אמרו לי שהוא מאוד מאוד כועס על זה, למה עשו את זה ושלא כרצונו. הבנתי שעלי לפייס אותו ולהודיע לו שאני לא בעסק הזה בכלל ולא שייך לזה.
"עליתי אליו והוא דיבר איתי יפה כמו בכל פעם, ואז שאל: 'מה אני יכול לעזור?' אמרתי לו שאמרו לי שיש לו כעס גדול, כעס אמיתי וחושדים בי… והוא אמר: 'בוודאי, אני חושד בך ובעוד אחד. אתם בוודאי עשיתם את זה ואני לא רוצה לשמוע שום תירוצים!' אמרתי לו: 'אולי אני יכול לדבר?' – והוא אמר: 'אין מה לדבר!' תפס אותי ביד והוציא אותי החוצה. אף אחד לא קיבל ממנו כזו 'קבלת פנים'…
"אני יורד למטה במדרגות ועומד. ניגש אברך או בחור, אני לא זוכר, ושאל אותי מה אני עושה כאן? אמרתי לו שאני יוצא מהרב שך. 'אם כך, למה אתה לא הולך?' עניתי שאם הרב שך היה מוציא אותי באופן רגיל, הייתי הולך, אבל הוא גירש אותי. איך אני יכול ללכת? 'אז למה אתה מחכה?' שואל האיש. אמרתי שאני תכף נכנס שוב. הלה שאל: 'הוא גירש אותך – אתה רוצה שיגרש אותך שוב? פעמיים תוך חמש דקות?' אמרתי לו שהוא לא מכיר את הרב שך. אני עולה אליו והוא יקבל אותי כאילו לא היה שום דבר. אם אתה רוצה, תעלה איתי ותראה…
"הוא אמר שאין לו את החוצפה לעלות בלי רשות, אבל הוא יקשיב מבחוץ דרך הדלת. עליתי, והרב שך פתח ואמר לי: 'או, ר' מנחם, וָואס מַאכְסְט דוּ, קוּם אַרַיין (מה שלומך? תיכנס)'… ולא דיבר בכלל על מה שהיה קודם. אמרתי: 'באתי לרב בשביל מה שהיה קודם'.
– 'מה היה קודם?' שאל.
"'הרב גירש אותי בידיים', עניתי.
"הרב שך השיב: 'כן, צריך לגרש אותך'.
"'אז למה עכשיו הרב לא מגרש אותי?' שאלתי.
"ואז הרב שך ענה: 'אסביר לך. אני לא מנהל עניינים כדי שיתנהלו. אני מנהל מה שהתורה רוצה. ומה שחשדתי בך קודם, התורה לא רצתה. כי נעשו דברים בניגוד לדעתי. אבל אמרת שלא אתה עשית והתורה אומרת להאמין לך – אז אני מאמין לך. אבל צריך לדעת שאני כועס מאוד. אז זה לא אתה אלא מישהו אחר, אבל צריך לדעת שאני כועס. אתה היית אצלי הקלף להוציא החוצה שאני כועס על זה. אבל עכשיו שב ונדבר".
פקודה מרבי אהרן
אחרי סיפור כזה – אנו סקרנים לדעת מה היה המקרה שבגינו יצא הקצף…
"הסיפור היה, שהיה משהו שהייתה בו פגיעה ב'אגודה'. אני זוכר את הרב שך מזמנים קדומים שבהם הוא לא היה 'חסיד' של 'אגודת ישראל'. אפילו היה קצת נשמע שהוא מזלזל. סיפרתי לו שב'שבע ברכות' של ראש הישיבה ר' בערל (פוברסקי) הוא דיבר. זו הייתה הפעם הראשונה שהוא דיבר חוץ מלימוד. קודם לא הכירו אותו מלבד בענייני לימוד.
"הוא דיבר על כך שכתוב בגמרא שדוד המלך אמר 'זמירות היו לי חוקיך' וחז"ל אומרים שהוא נענש על שכינה דברי תורה 'זמירות'. זמירות זה חשוב, אבל זה לא מגיע לתורה עצמה. והוא שאל: אם מה שהוא אמר זה לא טוב ואף נענש על כך – אז למה השאירו את זה בתהילים? היה צריך למחוק את זה? אם הקב"ה מתנגד לזה, אם התורה מתנגדת לזה, צריך למחוק!
"הרב שך ענה שאכן בדרגה של דוד המלך זה נחשב לעבירה, אבל בשבילנו, הלוואי שיהיו חוקיך כמו זמירות, כדברי ה'אור החיים' הקדוש שהיו מתלהטים ומשתגעים אחר התורה. והמשיך ואמר, שהיום בכלל זה תענוג ללמוד. יודעים שתי מסכתות – וכבר נכנסים ל'מועצת גדולי התורה'… היה שם חבר חשוב של ה'מועצת' שעמד לדרוש לאחריו, ובדרשתו אמר שה'מועצת' זה כן חשוב.
"אמרתי לרב שך, שאני רואה שהרב לא כל כך מתלהב מ'אגודת ישראל', אז מה כל כך התלקח? אז פגעו ב'אגודה' קצת… אתה לוקח ידיד שלך שאתה אוהב אותו ודואג לו וככה זרק אותו מהבית בחרפה? אז אמר: 'אני אסביר לך. אני לא אגודה'ניק, אני לא 'מועצת גדולי התורה', אני שליח. בא לכאן רבי אהרן קוטלר וראה את המצב בארץ ישראל, ואז הוא אמר לי: 'תראה, יש כאן ברוך השם גדולים, אבל זה לא מתקשר עם המעשה כל כך. צריך אחד שיוציא את זה לפועל. נכון, אתה ראש הישיבה הכי חשוב בארץ, אבל צריך אותך. האחרים לא מסוגלים לזה – הוא לא אמר שמות, היו ראשי ישיבות גדולים – אבל חיילים, אתה יכול להיות חייל גם כן'.
"זה מה שאמר לי הרב שך בשם רבי אהרן. בשביל זה הוא עבד – הוא היה הולך לאספות וצועק וכותב מכתבים. הוא היה חייל גדול, הוא היה עובד בפועל. זה מה שהיה חסר, אז והוא עשה את זה בכל הכוח. מפקדים היו הרבה, אבל חיילים לא.
"והוא לא היה סתם חייל, אלא חייל עם הרבה אותות הצטיינות… למעשה הוא אמר לרבי אהרן: 'אני יושב ולומד ואומר שיעורים, יש עוד הרבה מה ללמוד ואני לא חולם על דבר כזה. זה יגרום להרבה ביטול תורה'. אבל רבי אהרן אמר לו: 'אין ברירה ואני גוזר עליך'. הרב שך אמר שזה בתנאי שהוא לא יהיה אחראי. אבל רבי אהרן ענה שאין דבר כזה בלי אחריות, אתה חייב להיות אחראי. הרב שך הסביר שהוא התכוון לומר שהוא לא לוקח אחריות על 'אגודה', אלא רק על מה שהוא שליח של ר' אהרן, תעשה אותי שליח שלך, על זה אני אחראי. אבל על 'אגודה' – הם לא בחרו בי…
"רבי אהרן הסכים ואמר שהוא יודע שאינו יכול לעשות אותו אחראי על הכל, אבל יש שני דברים שהוא עושה אותו שליח לשמור עליהם – ה'חינוך העצמאי' ו'אגודת ישראל'. על השאר הוא לא מחייב אותו לשמור. הרב שך אמר לי שהוא אמר לרבי אהרן שזה בתנאי שלא צריך לסגור את הגמרא. אם צריך לסגור – הוא לא מקבל על עצמו את השליחות. אמר לו רבי אהרן: 'זו כבר הבעיה שלך. אתה תסתדר שלא תסגור את הגמרא, תמצא את הדרך'.
"ואז הסביר לי הרב שך: מה ההבדל בין בעל הבית לשומר? בעל הבית יכול לקחת את החפץ ולהחליט לזרוק אותו. אבל שומר, בשנייה שהוא לא שומר – הוא פושע והוא חייב. 'רבי אהרן עשה אותי שומר על 'אגודה' ולא בעל הבית. אילו הייתי בעל הבית אולי הייתי זורק את כל ה'אגודה'. אבל כשומר אני חייב לשמור. לכן, כשחשדו בך ובעוד מישהו שפגעתם ב'אגודת ישראל', מכיוון שאני שומר של 'אגודה', לכן כדי שחס ושלום לא ירד הערך של ה'אגודה' – הייתי צריך לתקוף אותך".
"בזה הוא כבש את הציבור. זה היה הכוח שלו. אומרים בשם רבי שמעון משה דיסקין, ששאלו אותו האם צריך לברך על הרב שך ש'חלק מחכמתו' והוא ענה: "לגבי ברכת 'שחלק' אני לא יודע – אבל ש'שכוחו וגבורתו מלא עולם' בטח צריך לברך"…
מעשה בתייר ומצלמה
הרב גרילק: "בקשר לברכת 'שכוחו וגבורתו' – הדבר מזכיר לי דבר משעשע שראיתי בשנותיי בישיבה במו עיניי: הגיע תייר אמריקאי לישיבה עם מצלמה, והוא צילם את הרב שך בעת שעמד וחשב בלימוד. כשצילם, הבזיק הפלאש. הרב שך חשב שמדובר בברק ומיד בירך 'עושה מעשה בראשית' והמתין לרעם כדי לברך גם ש'כוחו וגבורתו'".
ללא ספק יש לכם הרבה זוויות אישיות מהקשר עם מרן ראש הישיבה במשך השנים. ברור שאי אפשר להקיף אפילו חלק קטן, אבל היינו רוצים לשמוע לפחות כמה זוויות ייחודיות…
הרב פראנק: "הפעם השנייה בה הייתי אצל הרב שך בביתו, הייתה כאשר הגיע לארץ העלייה מגרוזיה בתחילת שנות הלמ"ד. הגעתי אל הרב שך עם שלושת האחים דבראשווילי, ר' משה 'הקטן', ר' רפאל, ור' יעקב, שהיו רבנים בגרוזיה והצילו את היהדות של גרוזיה. 'ר' משה הקטן' נקרא כך בגלל שהיה נמוך קומה, והוא למד אצל רבי חיים מבריסק וגם אצל ה'חפץ חיים' וידע כמעט את כל התורה כולה. לקחתי אותו גם לרבי יושע בער סולובייצ'יק זצ"ל. הוא סיפר שהוא הציץ דרך חור הדלת כאשר רבי חיים ישב אחרי שחרית במשך שלוש שעות כשהוא סגור לבד בחדרו ונשען במצחו על אצבעו, כך שנוצר שם כתם אדום. בזמן הזה היה רבי חיים עובר במחשבתו על כל הש"ס, כך בכל יום. רבי יושע בער אמר שהוא שמע על כך, אבל ר' משה הקטן העיד בפניו שראה זאת במו עיניו.
"לקחנו אותם לישיבת פוניבז' להראות להם את הישיבה. זו הייתה הפעם הראשונה שבה ראו ישיבה והיקף כזה של לימוד. ראשי הישיבה היו אז בישיבה, גם רבי חצקל (לווינשטיין). ניגשנו וסיפרנו לראשי הישיבה במי מדובר וכולם קיבלו אותם ב'שלום עליכם'. הרב שך לא היה בישיבה, לכן לקחנו אותם לביתו של הרב שך. לא ייאמן באיזו התרגשות הוא חיבק אותם וממש יצא מהכלים, ואחר כך ישב איתם וחקר אותם בדיוק על מצב היהדות, וביקש שיספרו כי הוא רוצה לשמוע בדיוק מה המצב. ראיתי את ההתרגשות של הרב שך, זה היה משהו מדהים".
הרב גרילק: "אספר דווקא משהו ששמעתי מידידי רבי מנחם כהן שליט"א. פעם כאשר הוא ביקר בביתו של הרב שך, הוא ראה אותו במצב של אי שביעות רצון. ר' מנחם טען באוזני מרן: 'הרי ראש הישיבה הוא בשיא השפעתו הציבורית, והכל משכימים לפתחו וסרים למשמעתו. ראש הישיבה צריך להיות מרוצה שהכל מתנהל כרצונו'.
"ענה לו הרב שך: 'האמן לי, ר' מנחם, אין לי כל הנאה מכל הפעילות הפוליטית הזאת. אני, יש לי רק הנאה אחת בחיים: אם אני מסוגל לעשות טובה ליהודי כלשהו'".
הרב כהן מאשר: "נכון, בדיוק כך הוא אמר לי"…
הרב גרילק: "לכן אני חושב שחשוב לספר לקוראים ולדור הצעיר שלא זכה להכיר אותו בדיוק – את הסיפורים הללו, שהיו כל מהותו של הרב שך. הייתה פעם נערה יוצאת מרוקו, שלמדה במוסד 'אור החיים' בבני ברק. הציעו לה שידוך, בחור מאחת מערי השפלה, אך באין לה מודע, היא לא ידעה היכן תוכל לברר עליו האם הוא מתאים לה או לא. בצר לה היא החליטה לפנות אל הרב שך, אולי הוא יצליח לעזור לה. מרן האזין לבקשתה ואמר לה שתחזור אליו למחרת.
"לאחר שיצאה, הוא פנה לאחד מאנשי ביתו ושאל אותו: 'את מי אנחנו מכירים באותה עיר?' והלה ציין את שמו של אחד הרבנים שם. כשניגש אותו אדם לחייג לרב הנזכר, עצר אותו מרן ואמר לו: 'לא. בוא וניסע אליו ונחקור אותו על הבחור'. בן הבית חס על כוחותיו של הרב שך וטען: 'למה לנסוע? הרי אפשר להשיג את אותו מידע באמצעות שיחה טלפונית!'
"'זה אחרת', השיב לו הרב שך. 'זה אחרת כאשר יושבים מול בן אדם, ועל פי הבעות פניו ניתן ללמוד בדיוק מה כוונותיו ומה דעתו מאחורי המילים היוצאות מפיו'. והם נסעו כדי לברר על הבחור עבור אותה נערה מ'אור החיים'. מדהים איזה כוחות הרב שך השקיע, כדי לעשות חסד מושלם עם נערה שאותה כלל לא הכיר"…
במונית עם הרב שך
הרב פרנק: "פעם נכנסנו עם בחור בעל תשובה מ'אור שמח'. זה היה ממש בזמן שהתופעה של בעלי התשובה הייתה רק בתחילתה. בחור ראשון מבעלי התשובה הללו עמד להינשא והוא החליט שהוא רוצה שהרב שך יהיה זה שיסדר קידושין בחופה שלו. חשבנו שאין סיכוי שהרב יגיע, הוא לא מכיר אותו ומה פתאום שיגיע. אבל הבחור התעקש ונכנסנו איתו לרב. הבחור דיבר עם הרב שך וביקש שיסדר קידושין. הרב שאל איפה החתונה, ונענה שהיא תיערך באולמי מודיעין. הרב שך אמר שהוא לא יכול לעלות במדרגות, אז הבחור אמר שיעשו את החופה למטה והרב שך אמר שיבוא ויחכה למטה. וכך היה. הרב שך סידר קידושין. אחר כך היו עוד בחורים שביקשו שיבוא לסדר אצלם קידושין והוא בא"…
הרב כהן: "אני זוכר שהגיע לישיבה בחור מאמריקה בחודש אלול והתיישב ללמוד בהתמדה. הוא למד טוב בזמן וגם כל 'בין הזמנים'. בחודש כסלו הייתה חתונה בירושלים. נכדה של ר' ישראל לוריא התחתנה עם בחור מהישיבה. כמה בחורים לקחו יחד מונית כדי לנסוע לחתונה.
"הרב שך הגיע לשאול האם יש במונית מקום גם בשבילו ועוד מקום אחד, בשביל אותו בחור. הוא הסביר, שהבחור שהגיע מאמריקה עוד לא היה בירושלים, כי הוא למד. אבל ההורים שלו, שהיו קצת מודרניים, לא יבינו איך יכול להיות שהבן שלהם נמצא כבר חצי שנה בארץ ועוד לא היה בירושלים. הם עלולים לחשוב שבישיבה כנראה מטמטמים את הבן שלהם וזה יכול לגרום שהם לא יסכימו שימשיך ללמוד בישיבה.
"הרב שך החליט שזו הזדמנות, כי לשלוח אותו לנסוע באוטובוס הוא לא רצה, אבל אם יש מונית ישירה – הוא ייסע איתנו. יצאנו לדרך, וכשחלפנו ליד כל שלט של יישוב או מושב – הוא הסביר לאותו בחור באיזה יישוב מדובר. אני זוכר שאמר על הישוב תעוז, סמוך לבית שמש: 'דָאס אִיז אַ תֵּימֶענִישֶׁער יישוב'. ישב שם גם בחור חשוב שהרגיש חלישות הדעת, שהרב שך נהיה מורה דרך, והוא אמר לראש הישיבה שיש לו מה לדבר בלימוד. הרב שך ענה, שלדבר בלימוד הוא יכול כל היום בישיבה, אבל עכשיו צריך לעשות הכנסת אורחים, לקבל את פניו של הבחור החוצניק".
הרב גרילק: "אחד ממכריי סיפר לי בעבר, שהוא לקח פעם את הרב שך במונית, כמדומני לברית מילה. הרב שך ישב במונית מאחור שקוע במחשבותיו, והמספר ישב ליד הנהג. אגב השיחה, החל המכר לחדור לפרטיותו של הנהג ולדבר איתו על שמירת מצוות ותוך כדי השיחה שאל אותו גלויות: 'האם אתה מחלל שבת?'
"לפתע הזדעק הרב שך מאחור ואמר בקול נחרץ לנהג החילוני: 'אתה לא חייב לענות לו!' והוא באמת לא ענה על השאלה של היושב לצידו.
"לאחר זמן רב נזדמן לאותו יהודי לנסוע שוב עם נהג זה. הנהג זכר אותו מן הנסיעה הקודמת והזכיר לו: 'אתה זוכר שהישיש שנסע איתנו אמר לי לא לענות לך על השאלה בדבר שמירת השבת שלי? ובכן, תדע לך – עד לאותה שבת אכן הייתי מחלל שבת. אולם דבריו של אותו ישיש, שכל כך התחשב בי ומנע ממני להתבזות לפניך, כל כך ריגשו והשפיעו עלי – ומני אז אני לא נוהג יותר בשבת'".
'גם אני גֵר'
הסיפורים ממשיכים לזרום, כמים שאין להם סוף.
הרב פראנק: "הייתי ברוסיה מיד אחרי נפילת מסך הברזל. הייתי שם כמה שבועות, 'אגודת ישראל' באמריקה ערכה שם סמינרים והזמינו אותי למסור שם שיעורים. נסעתי במיוחד ברכבת לווילנא נסיעה של 12 שעות, והייתי שם בבית החיים אצל קברו של הגאון מווילנא.
"כשחזרתי, נכנסתי לרב שך. הוא התעניין מה קורה שם, בישיבת 'תורת חיים' ועוד. סיפרתי לו על היהודים הרוסים שפגשתי, אבל את העיקר מבחינתי – השארתי לסוף, כדי לרגש אותו. ואז אמרתי: 'הייתי אצל הגר"א'… אבל הוא בסך הכל הגיב: 'אַזֵיי, בִּיסְט גֶעוֶוען בַּיי דֶעם גאון (אז כך, היית אצל הגאון)'. התברר שלמרות הוא גר כמה שנים בווילנא, מעולם לא היה ליד הציון. על השולחן היה כרך של 'שולחן ערוך' והוא הצביע עליו ואמר: 'הגאון הוא כאן'. הוא רק רצה לדעת מה קורה עם היהודים בווילנא…
"הנגישות אליו", אומר הרב פראנק, "הייתה מדהימה. יכולת לבוא ולדבר, בלי שמשים, בלי גבאים בלי בעיות. אפילו בבית".
הרב גרילק: "הרגישות שלו לזולת הייתה מדהימה ממש. אני זוכר שסיפרו לפני כמה שנים על משפחה נוצרית בארצות הברית שהתגיירה, וניהלה אורח חיים האמון על שמירת תורה ומצוות. בתם הקטנה נרשמה ללימודים בבית ספר חרדי, אבל שם, ברגע שילדות כיתתה גילו שהיא גיורת, החלו להציק לה: 'את גויה, את גויה'. סבלה של הילדה היה נורא, בעיקר לנוכח העובדה שהמורות לא נעמדו לצידה כדי להגן עליה ולגעור בילדות המציקות. ההורים העבירו אותה לבית ספר חרדי אחר, והנה, שוב אותה התעללות בילדה החפה מפשע.
"לימים הם עלו לארץ והילדה נרשמה ל'בית יעקב', אולם גם כאן, בארץ הקודש, היא זכתה להשפלה בגין היותה בת גרים. הדבר נודע איכשהו לרב שך וליבו הגדול, שאהב כל יהודי באמת, נכמר בקרבו. הוא ביקש לקרוא לילדה ואמר לה: 'את יודעת, לא רק את גיורת. גם אני, הרב שך, גר'. הילדה לא האמינה לו, אז הרב הוציא חומש והראה לה שכתוב שכולנו גרים – 'כי גרים הייתם בארץ מצרים'. 'מהיום, בכל פעם שיגידו לך 'את גיורת', תאמרי להם שגם הרב שך הוא גר. את תראי, מהר מאוד יפסיקו להציק לך'".
הרב פראנק: "סיפר לי יהודי פעיל גדול באידישקייט, ממשפחה חסידית, שהסתובב אצל הרב שך. שאלתי אותו, אתה הרי דבוק באדמו"רים, מה אתה עושה אצל הרב שך. ענה לי היהודי: 'אספר לך סיפור. הייתה ישיבה, לא בבני ברק, שראש הישיבה היה גרוע מאוד. כנראה שהוא נשחק עם השנים ובחורים איבדו אצלו את הטעם בלימוד. היה ברור שצריך לסלק אותו מתפקידו ובהנהלה דיברו מה עושים. דא עקא, הוא יהודי מבוגר מאוד, והתלבטו מה הדרך להוציא אותו ממשרתו בלי לפגוע בו.
"'הרב שך הבין שלהשאיר אותו זה יהיה ממש חורבן של הישיבה כולה. הוא ביקש לנסוע לשם, ור' יחזקאל אסחייק לקח אותו לישיבה. הוא שהה שם יותר משעה, עד שנכנס ודיבר עם ראש הישיבה. הוא אמר שלא שייך שהוא יאמר לו לעזוב. אז הוא אמר לראש הישיבה שהוא היה רוצה לבוא פעם בשבוע או בשבועיים ללמוד ביחד איתו.
"'פעם בשבועיים היה מגיע ללמוד עם אותו ראש ישיבה שעה או שעתיים, כמה פעמים. לראש הישיבה זה היה מדהים, ללמוד עם הרב שך! אבל במשך הפעמים שהרב שך הגיע ללמוד איתו, הוא הביא אותו להכרה שהוא לא מתאים יותר לתפקיד והוא החליט לעזוב מעצמו את ראשות הישיבה. בתור חסיד עקבתי אחרי זה, איך בגיל תשעים ראיתי איך קשה לו לבוא, אבל הוא בא שוב ושוב כדי להציל את הישיבה, כזו מסירות נפש לא ראיתי'".
'מחבואים' בישיבה
נושא שאולי מיותר לדבר עליו, אבל בכל זאת – זו הרי הייתה כל מהותו, זה לימוד התורה, הרבצת תורה, היגיעה העצומה שלו. העמדת תלמידים…
הרב כהן: "בסוכות של שנת תשי"ב ישבנו אצלו בסוכה ודיברנו על זמן חורף הקרוב שבו לומדים את מסכת בבא בתרא. בישיבה גדולה לא למדתי את המסכת, רק בישיבה קטנה. זכרתי שפרק 'לא יחפור' זה פרק קשה, יש שם 'קצות'ים גדולים וראשונים ואחרונים. אמרתי שזה פרק קשה קצת. אבל הרב שך רק אמר שצריך ללמוד את הכל.
"בדיוק אז נכנסתי ל'קיבוץ'. בשיעורים הנמוכים אתה קשור לקצב של הדף, בגלל השיעורים היומיים, אבל בקיבוץ זה רק שיעור כללי, ואתה פחות קשור ואפשר לדלג. הוא כנראה חשד בי שאני מתכונן לדלג על זה. יש בבבא בתרא מספיק פרקים ללמוד גם בלי זה. ב'סדר' ישבתי על אותו ספסל עם הרב שך, חצי מטר לידו. בזמן הסדרים הוא ישב בצד מערב של הישיבה, רק בתפילות ישב ב'מזרח'. ישבתי חמש שנים לידו. הרבה פעמים היו לו הרגשים שונים שתפסו לו את הרגש, והוא תפס בחורים שעברו לידו כדי לומר להם את הדברים. הרבה פעמים זה הייתי אני, כי ישבתי קרוב.
"כשהגיעו ל'לא יחפור' הוא קרא לי: 'מנחם, בוא נלמד את ה'טור". ה'טור' (חושן משפט סימן קע"ה) מביא את כל שיטת הרא"ש בעניין והוא מסביר את זה קצת. 'את זה בטח לא ראית', אמר לי. למדתי 'לא יחפור' אבל לא למדתי עם ה'טור'. אז למדתי איתו. הרב שך אומר, אז שאני אשאל למה הוא עושה את זה? וכך, יום אחרי יום, הוא תופס אותי: 'בוא נלמד'. הכל בגלל שאמרתי שזה קשה…
"זה לקח זמן. בחורים המתינו ליד המקום שלו בתור כדי לדבר בלימוד, וכשראיתי שיש עומס של בחורים – הסתלקתי מהמקום, וחשבתי שהוא בטח לא ילך לחפש אותי. אבל הוא כן חיפש. בזמן מלחמת השחרור עשו בכניסה לישיבה – היכן שאחר כך היה המטבח – חומה קטנה. הייתה שם פינה קטנה שבה יכולים לשבת ולא רואים אותך. ישבתי שם, אבל לא עזר, הוא ביקש מבחורים: 'תחפשו את מנחם כהן'. וכך, במשך כמה חודשים עברנו על כל הטור, רק בגלל שחשב שאני לא רוצה ללמוד. היו עוד מאתיים בחורים, אבל הוא דאג לכל אחד. זה היה הרב שך. הוא היה עבד, מפקד, קצין וחייל".
הרב גרילק: "פעם, בשעה שלמדתי עם החברותא שלי ניגש אלינו הרב שך ושאל אותנו פשט בדברי התוספות. התעמקנו וטרחנו ויגענו כדי לנסות להסביר לו את הפשט. הוא התווכח עימנו, נשא ונתן כדרכו בבהירות, סתר את שניסינו לבנות ובנה באחת את שסתר רגע קודם לכן, והכל בנועם ובניחותא תוך שהוא מניח לנו להביע את דעתנו.
"השיחה נמשכה אולי רבע שעה, ובסיומה הוא קרא לחברותא שלי ודיבר איתו כמה מילים בצד. החברותא שב למקומו ובליבי הכתה ההבנה: הרב שך הבין היטב את התוספות והוא לא היה זקוק לנו כדי לדון בפשט של דבריהם. כל שביקש היה להיכנס בדברים עם החברותא שלי, כדי לומר לו כמה מילים בנושא שנעלם ממני עד היום. אנחנו, בחורים צעירים ופתאים שכמונו אך חכמים גדולים בעיני עצמנו – לא קלטנו ברגע הראשון שאנחנו לא בני שיח עם הרב שך בלימוד. אילולי הייתי מתבונן ומגיע למסקנה זו, יכולתי לספר לבניי ולנכדיי ולכל מי שיסכים לשמוע, שכבר בהיותי בשיעור ב' בפוניבז' הרב שך הגיע 'לשאול אותי' פשט בתוספות שהוא לא הבין"…
צעקות בחדר השיעורים
הרב כהן: "פעם, כשחזרתי מחו"ל, נכנסתי אל הרב שך. כשדפקתי בדלת יצא ר' יחזקאל אסחייק ואמר שהרב ביקש שאף אחד לא ייכנס, אבל מכיוון שזה אני – הוא יבדוק בכל זאת. הרב אמר שאכנס, אבל שאקצר. נכנסתי ואחר כך שאלתי מה קרה, למה הוא ממהר כל כך? הרב שך אמר שהוא פשוט רעב. אמרתי בסדר, אמתין חצי שעה עד שהרב יסיים לאכול ונוכל לדבר אחר כך. אבל הרב שך אמר שהוא צריך לאכול עכשיו שבע שעות…
"ידעתי שהרב שך לא אכלן. שבע שעות? הרגשתי קצת קרבה ודיברתי קצת בחפשיות ולכן שאלתי אותו: שבע שעות? אז הוא אמר לי: מה אתה מבין. יושבים אצלי כבר שבע שעות אנשי הפוליטיקה החרדית לדון לפני הבחירות מה לעשות, ולא למדתי שבע שעות. עכשיו אני 'רעב' לגמרא, אני חייב ללמוד עכשיו לפחות שבע שעות"…
"איך הוא כבש את הישיבה? אהבו את השיעורים של ר' שמואל (רוזובסקי) וגם את של ר' דוד (פוברסקי), אבל הרב שך עשה מהומה בשיעור שלו. הכל הלך עם התלהבות וצעקות. הוא התכונן ממוצאי שבת עד ליום שלישי והגיעו מכל הישיבות לשמוע את השיעור שלו".
הרב פראנק: "אני זוכר את השיעורים, הייתה שם מהומה גדולה, נכנסתי לשיעורים כמה פעמים ולא נתנו לו לדבר"…
הרב גרילק: "בוודאי, היו שם צעקות".
הרב כהן: "ר' צבי שיינקר שאל פעם קושיה, שברמב"ם כתוב אחרת, והרב שך חשב ואמר 'צודק'. הוא סגר את הגמרא והפסיק את השיעור. בחורים רצו אחריו שימשיך, אבל הוא סירב. 'הוא צודק'. היה גם ר' מאיר שפירא, אביו של ר' משה שפירא, שהיה לו קול חזק. והיה מתווכח איתו. והרב שך היה מתחנן: 'ר' מאיר, לָאזְט מִיר זָאגְן אַ וָוארְט (תן לי לומר מילה)'.
"ביום שלישי (יום השיעור הכללי) לא יכלו לדבר איתו. פעם באתי ביום שלישי ושאלתי משהו והוא הקשיב לי וענה על השאלה שלי. כשיציאתי, בדלת, אמרה לי הרבנית שאבוא למחרת שוב כדי לשאול את אותה שאלה. אמרתי לה שהוא הקשיב וגם ענה לי, אז היא אמרה: 'הוא לא יודע מה שאלת ולא מה שענה לך – היום יום שלישי'.
"שאר ראשי הישיבות היו מגיעים לישיבה לתפילות ולשיעורים ועוד שעה או שעתיים, כדי לדבר עם בחורים. הרב שך היה כל יום 12 שעות בישיבה, משחרית בשבע בבוקר ועד אחרי מעריב בשבע בערב".
…
לרב גרילק חשוב להזכיר נקודה נוספת: "כנשיא ה'חינוך העצמאי', הוא תבע במשך שנים לצרף אישים מעדות המזרח להנהלת ה'חינוך העצמאי'. דעתו הייתה, שמגיע להם ייצוג, שכן חלק גדול מתלמידי רשת זו הם ילדים ספרדים.
"לא פעם נסע בכבודו ובעצמו אישית, למרות גילו המבוגר, לאיזה תלמוד תורה שלא רצו לקבל ילד מעדות המזרח, כדי לכפות על ההנהלה כן לקבלו. ואני זוכר שמעולם אבל מעולם, לא חש תלמיד בן עדות המזרח בישיבת פוניבז' בדל של אפליה מצד הרב שך. אולי אפילו להפך, שכן ראה בכך משאת נפש לראות צעירים ספרדים גדולים בתורה ויעידו על כך צבא תלמידי החכמים הספרדים שגדלו על ברכי תורתו.
"יותר מזה: סיפר לי ראש ישיבה בן עדות המזרח, שהקים מתיבתא שהייתה אחת הראשונות בארץ שנועדו לתלמידים ספרדים. בהיותו מקורב לרב שך, הוא ביקש ממנו שיבוא לבחון אותם. הרב שך נענה לבקשתו, אך הוא לא בחן את התלמידים. כי למראה התלמידים בני עדות המזרח השוקדים על לימוד התורה פרץ בבכי מרוב התרגשות. הוא ביקש מראש המתיבתא שיקרא לו לבחון בהזדמנות אחרת, אבל שיודיע לו על התאריך מספר ימים קודם לכן, כדי שיוכל להתכונן רגשית למאורע"…
"סיפרו בזמנו", מוסיף הרב גרילק, "שחורף שלם לא בא בשר לפיו, מתוך צער על כך ששולמית אלוני היא שרת החינוך. ולא משום שקיפחה את החינוך החרדי – כי אם מתוך צער ועוגמת נפש שהיא מחלנת עוד יותר את הנוער במדינה. זו הייתה תחושת כאב של אחריות לכלל ישראל.
"וכמה דמעות שפך כאשר נודע לו על אסון המסוקים? אמנם טומי לפיד התבטא אז שלחרדים לא אכפת מן האסון כי אין בין החיילים הנספים תלמידים מישיבת פוניבז'. נכון, לא היו שם תלמידים מישיבת פוניבז' ובכל זאת בכה הרב שך".
מחזה ביציאת נשמה
כאן אנו חוזרים את התיאור בו פתחנו את הכתבה.
הרב כהן: "כשהרב שך התחיל לומר שיעורים, נהייתה מהפכה. היו בחורים צעירים שלא הבינו את הכל וזה הפריע להם. אז ארגנו שביום רביעי בבוקר בחורים מבוגרים יחזרו על השיעור. היו כמה קבוצות כאלה ואני הייתי בקבוצה כזו. פעם הרב שך נכנס, ניגש אלי ושם את היד שלו על הכתף שלי: 'מנחם, מה שלומך? ישנת טוב?' אמרתי: 'את האמת? לא אשקר. אכן ישנתי טוב'. והוא שוב שואל: 'ישנת טוב?' אמרתי 'כן'. כך אולי עשר פעמים. חשבתי שאולי אני לא נראה טוב – אני חייב לדעת. אז הרב שך אמר לי: 'לא אתה נראה טוב. אבל אני חייב לדעת האם ישנת טוב הלילה'. ואז הוא אומר לי: 'אם ישנת טוב, צריך לזרוק אותך מכל המדרגות ולבזות אותך ברבים'.
"ביקשתי: 'שהרב יסביר לי. את השיעור של אתמול הבנתי, את השיעור של היום אני לא מבין'. ואז הוא אמר: 'אתה יכול לחזור על השיעור?' אמרתי לו שאני יכול לחזור על כל מילה. 'ומה נשאר בסוף השיעור?' 'הרשב"א נשאר קשה'… 'הרשב"א נשאר קשה ואתה ישנת טוב?! אני אמרתי כבר שיעור עשרים פעם שיעורים על הרשב"א ואני לא ישנתי טוב'… זה היה הרב שך".
הרב גרילק: "התייעצתי איתו גם בעניינים אישיים, כמו שידוכים. מה שאני זוכר הוא, שבכל פעם יצאתי ממנו מסופק לגמרי, בלי שאלות. איזו הארת פנים, כולו אהבת אדם"…
הרב פראנק "קִינְדֶערְלַאךְ (ילדים), הוא היה קורא לנו. והיה מחלק סוכריות לילדים"…
הרב כהן: "אני זוכר שישבתי ביום רביעי שלפני פטירתו בחדר הוועדה הרוחנית במערכת 'משפחה', יחד עם ר' משה גרילק, והגיעה שמועה שהרב שך נפטר (שהתבררה אחר כך כלא נכונה). הרופא אמר לר' יחזקאל אסחייק שזה נגמר, והוא ניגש ואמר שהוא רואה שטרם הגיע הסוף. הרופא אמר שאפשר לבדוק, אבל הרב אסחייק אמר שאין צורך בבדיקה, הרב חי. הרופא טען שכרופא – הוא זה שצריך להחליט. אבל הרב אסחייק פשוט אמר כמה מילים בלימוד, והרב שך פקח את עיניו, אחרי יומיים שבקושי הגיב.
"כשהתפרסמה השמועה על הסתלקותו – ראיתי את הרב גרילק, הוא היה המום לגמרי. גם אני כמובן הרגשתי קצת משהו, אבל ר' משה ממש לקח את זה ללב"…
במשך השנים נכתבו ספרים רבים על חייו ועל מורשתו של מרן ראש הישיבה זצ"ל. אבל כששומעים את הדברים מכלי ראשון, מפיהם של אלה שנכחו במקום או היו מעורבים בהם – רואים איך הדברים קמים לתחייה לנגד עיניהם תוך כדי סיפור הדברים.
וזה כמובן משהו שונה לגמרי – – –
