'הרפורמים עבדו עלינו' | שבעה מאוכזבים שעברו 'הליך גיור' רפורמי, חושפים את השקר הגדול. מסמך נוקב
המונולוגים של המגוירים בטמפלים הרפורמיים שלא יותירו אתכם אדישים: הם נסעו למרחקים, ביקשו להתקרב אל העם היהודי, אבל כבר בשלבי התהליך התחילו לקלוט שהכל זיוף רפורמי אחד גדול אחר כך היה להם האומץ להתחיל הכל מבראשית, הפעם באמת שבוע אחרי ההכרה השערורייתית של בג"ץ ב'גיורי' התנועה הרפורמית והקונסרבטיבית, פגשנו שבעה מאוכזבים שהתנסו בתהליך הרפורמי השקרי הם חושפים את הבדיחה הגדולה, את היעדר קבלת המצוות ואת תהליך הפייק המזורז שמאיים להכניס אלפי גויים לעם ישראל עדויות מזעזעות
לפני שבוע נפל דבר.
היהדות החרדית תציין זאת כרגע בו פגע בית המשפט העליון באחד היסודות הכי חשובים לעם היהודי. נושא הגיור. שערי הכניסה לעם היהודי נפרצו לרווחה בידי שמונה שופטים שלא קרו ולא שנו הלכות גרות. 'כבודם' החליטו, שכל ליצן בתחפושת 'רב' מטעם התנועה הרפורמית או הקונסרבטיבית, יכול לקבל כל גוי שירצה לעם ישראל, ומעשה הליצנות-במסווה-גרות שלו – יזכה בהכרה לעניין חוק השבות.
החומה הזאת, חומת כרמו של העם היהודי שבמשך אלפי שנים שמר על האומה שלנו ולא אפשרה לזרים להתקרב אליו – הובקעה ביד גסה. אם במשך שנים של פסיקה הלכתית, ממתן תורה ועד ימינו, ישבו גדולי עולם וגדרו גדרות כדי להבטיח שלא כל המבקש להתפרץ אל העם היהודי מכל מיני כוונות זרות ולא ענייניות לא יוכל לעשות זאת – בג"ץ הניף דחפור D-9 על החומה הזו וניתץ אותה לרסיסים. חז"ל הקימו גדרות וביצורים שהגנו על עמנו אלפי שנים – הבג"צניקים הרסו אותם.
אחרי שזלזלו בכל הגדרים והסייגים, הגיעו אל חומת הגיור. השערים הנעולים נפרצו. כל הרוצה יכול להיכנס ולצאת באין מפריע. בשערים עומדים ראביי'ס, חלקם תאבי בצע וכבוד, חלקם סתם ליצנים. מספיק שהעומד מולם – או חיית המחמד שלו – יבקשו 'להתגייר' מכל סיבה שהיא, והופס, הם בפנים. עם הכרה ממלכתית בהכשר בג"ץ.
אז נכון, כולנו יודעים ומשוכנעים שה"גיור" הרפורמי הוא מעשה זיוף והונאה. בדיחה לא מוצלחת שאיש לא לקח ברצינות. עד לפסיקת בג"ץ לפחות. אבל יש את אלו שהרגישו את הדבר הזה על בשרם. במקום לשמוע עוד תאוריה או 'מומחה לענייני' – פגשנו שורה של אנשים שהדבר צרוב בליבם, נוגע לחייהם היומיומיים.
הם עברו 'גיור רפורמי'.
אנשי שיחנו חוו מקרוב את התהליך הרפורמי ל'קבלת' גויים לעם היהודי. הם עברו אותו על בשרם, אלא שאז – אחרי שכבר חשבו שהם 'יהודים' – הגיע רגע ההתפכחות הכואב. לפתע הם קלטו שליהדות יש תורה שניתנה על ידי בורא העולם, יש 'שולחן ערוך' וכללים שקבעו חז"ל והפוסקים על פיה, ושהתורה הזאת לא תהא מוחלפת.
ואז, כשהגיעה ההתפכחות – הם חזרו לנקודת ההתחלה. התחילו את הטיפוס אל עבר הר סיני, והפעם באמת. רק לאחר עבודה מפרכת ואמיתית – הם הגיעו אל הגיור ההלכתי והאמיתי.
אחרי הפסיקה הרדיקלית והכואבת של שופטי בג"ץ – יצאנו לפגוש את אותם בעלי מעשה ולהביא את סיפורם המרגש: איך עשו מהם צחוק ושכנעו אותם שהם עוברים "גיור", ואיך לבסוף, למרות הקושי והבלבול שהיו מנת חלקם – הם הצליחו בסופו של מסע להצטרף באמת אל העם היהודי.
פייק בניו-יורק
'חשבתי שאני יהודי'
זה היה לפני כמעט שלוש עשרה שנים. נריה גונזלס ניצב בפתחו של טמפל רפורמי בארצות הברית, והודיע כי ברצונו לעבור תהליך של גיור.
"הרצון להצטרף לעם היהודי התחיל לפעם בי זמן קצר קודם לכן", מספר נריה בשיחה ל'משפחה'. "זה היה אחרי שהתגלה לאשתי במפתיע, כי סבא וסבתא שלה מצד אימה, שהגיעו מפולין, היו יהודים, מה שאומר שגם אמא שלה יהודייה וגם היא ואפילו שני ילדינו – הם יהודים. זה היה הלם גדול, כי עד אותו רגע היא הייתה בטוחה שהיא בת למשפחה נוצרית. היא וגם הוריה מעולם לא ידעו על כך".
איך הרגשת עם זה?
"מבחינתי זו הייתה בשורה שהגיעה בדיוק בזמן הנכון. כי למרות שגדלתי במשפחה נוצרית, אף פעם לא התחברתי באמת לנצרות. תמיד היו לי שאלות ודברים שלא הסכמתי איתם, עוד הרבה לפני שידעתי שאשתי יהודייה – קראתי הרבה מאוד ספרים על הדת היהודית. לאשתי לקח קצת זמן כדי להסתגל למציאות החדשה, אבל מהר מאוד היא הגיעה להחלטה שברצונה לחיות חיים יהודיים. הבעיה הייתה, שבארגנטינה, שם התגוררנו, לא היה לנו היכן לעבור את הגיור. אז החלטנו לעבור לארצות הברית".
את המעמד בפתחו של הטמפל הרפורמי – הוא לא מסוגל לשכוח: "הראביי הרפורמי שאל אותי אם קראתי בחיי ספרים יהודיים. השבתי בחיוב, ומניתי שמות של בערך שלושים ספרים. הראביי הגיב: 'נראה לי שאתה יודע על היהדות יותר מכל האנשים בבית הכנסת שלנו'… אחר כך הוא הסביר לי, שכדי לעבור גיור אצטרך לעבור תהליך של לימוד ולהיות חלק מהקהילה הרפורמית. לגבי אשתי ושני ילדיי, הוא אמר שהוא מאמין להצהרה שלי והם אינם צריכים לעבור אף גיור, שכן הם כבר יהודים. הוא לא ביקש תעודות שיעידו על כך".
משפחת גונזלס אכן התגוררה בסמיכות לטמפל הרפורמי, ובמשך שנה שלמה השתדלה לציית לכל מה שהורו לה. "הייתי בטוח שזו הדרך האמיתית אל היהדות, לא הייתי מודע לכך שיש יהדות אחרת", מציין נריה.
יחד עם זאת, כבר באותם ימים הוא הרגיש שיש דברים שאינם מתיישבים לו. "הראביי לימד אותנו שאמנם אסור לנסוע בשבת, אך כדי להגיע לבית כנסת – מותר בהחלט", הוא מציין דוגמה. "הוא גם אמר לי שאני לא צריך לעבור ברית מילה, ורק כשאמרתי לו שאני רוצה לעבור ברית – הוא אישר שאני יכול לעשות את זה. אחרי בערך שנה של לימודים הודיע לי הראביי שאני 'יהודי', וכך הפכנו לחלק מהקהילה".
אלא שמשפחת גונזלס לא המשיכה להתגורר עם הקהילה הרפורמית במשך זמן רב. "לא אהבנו את המגורים בארה"ב", מציין נריה. "הרגשנו שכל הזמן רודפים שם אחרי כסף, זה לא התאים לנו. רצינו עתיד טוב יותר לילדים שלנו, לכן עברנו לאיטליה, שם התגוררנו במשך שנה. ניסינו ללכת לבית כנסת שהיה באזור, אך לא התחברנו.
"קיימנו חיים שנראו על פניו כחילוניים, אך באופן אישי היו דברים שהקפדתי עליהם בכל מחיר. כך למשל הקפדה על צומות. בכל מקום בו הייתי, הקפדתי לצום. גם באחת השנים, כשהזדמן לי להיות בחדר לבדי במלון – שמרתי את הצום. בליבי כל הזמן פחדתי על הילדים שלי, כי הם הלכו לבית ספר גויי, ללא שום חינוך יהודי. לא היינו משויכים לשום קהילה".
התפנית בסיפור חלה, כאשר בתו החליטה להצטרף לתוכנית שמטיסה בני נוער לארץ ישראל. "שמחתי בשבילה, ושלחתי אותה בלב שלם. אלא שאז היא רצתה להשתתף בתחרות בינלאומית מטעם מדינת ישראל, והודיעו לה שהיא לא תוכל לייצג את המדינה כל עוד לא יהיה לה מעמד של אזרח. כששמעתי על כך, הגעתי להבנה שהדבר הנכון ביותר לכולנו יהיה לעלות לארץ, וכך עשינו".
…
"כשהגענו לארץ, הבת שלנו הייתה בת 15. הבן היה בן 11. ואז הגיע הרגע המפתיע, בו גיליתי שה'גיור' שעשינו אינו תופס, ולמעשה כולנו מוכרים כגויים, כולל אשתי והילדים, שכן לא היו לנו תעודות כדי להוכיח שהסבא והסבתא היו יהודים. זה היה הלם גדול מאוד".
נריה מדגיש, כי היה ברור להם שהם עומדים להתחיל באופן מיידי בתהליך של גיור כהלכה. "זה לא היה קל", הוא מציין. "קודם כל כי הייתי צריך לשם כך כמה מסמכים שהיו אצל הראביי הרפורמי בחו"ל. כשיצרתי אתו קשר וסיפרתי לו על רצוננו לעבור גיור אורתודוקסי – הוא כל כך כעס, עד שהוא כמעט מנע מאיתנו את קבלת המסמכים. לאחר מכן נדרשנו ללמוד במשך תקופה ארוכה ולהתגורר בקרבת קהילה יהודית.
"התהליך היה ארוך, אבל הייתה תחושת סיפוק. גם זכינו להשתייך לקהילה ברעננה, בה יש משפחות נוספות עם רקע דומה. בסופו של דבר כולנו עברנו את הגיור, כולל בני הצעיר שהגיע ממש השבוע לבית הדין, שם הוכרזה יהדותו באופן רשמי. היה מרגש מאוד לדעת אחרי כל כך הרבה שנים – שסוף-סוף זכינו להיות חלק מהעם היהודי".
מדובר בתהליך כל כך מורכב ולא קל. מה נתן לך כוח להמשיך עד הסוף?
"רק ריבונו של עולם", הוא אומר לאחר הרהור ארוך. "בשבוע שעבר, כשקראנו בפרשה על י"ג מידות הרחמים של הקב"ה – הרגשתי את הקשר היחיד שזכינו לו. הנה, למרות הכל, הוא ממשיך וסולח, גם כשאנחנו לא עושים את רצונו, הוא לעולם לא מחליף אותנו בעם אחר".
זיוף אנגלי
=10,000 דולר ל"גיור"
"הדברים שאני עומד לומר כאן יישמעו אולי הזויים", אומר יהושע מוזו בעברית רהוטה. "קשה להאמין", הוא ממשיך, "אבל הדרך שלי ליהדות התחילה בבית נוצרי אדוק ביותר.
"התגוררנו בספרד, ואבא שלי עמד בראש כנסייה אליה שויכו כמעט 500 אנשים. כחלק מתפקידו הוא היה נואם מדי יום ראשון, ובכל שיחה הוא הזכיר נושאים כמו שבת, כשרות ועם ישראל. זה לא הסתדר למאזינים, שהרי אנחנו נוצרים, אבל אבא תמיד התעניין בנושאים האלו.
"כאשר חגג אבא יום הולדת – קנינו לו במתנה כרטיס טיסה לארץ ישראל. הוא אכן טס לארץ, וכשחזר – הודיע לי ולאחיי באופן ברור שכולנו עומדים לעבור גיור ולהפוך ליהודים, כי פשוט אין לנו מה לעשות עם הנוצרים. עוד באותו יום הוא הגיע לכנסייה, והודיע לכל המאמינים שהוא הולך להתגייר, ומי שרוצה לבוא איתו – ברוך הבא. למחרת היו 400 אנשים שעזבו את הכנסייה והצטרפו לאבא במסע אל היהדות.
"אבא בנה בית כנסת ומקווה, וגם הקים רשת גדולה בספרד שעליה נמנו מאות אנשים שמבקשים להתגייר. אלא שבשלב מסוים, הדברים נעצרו. גילינו שלא קל להעביר את כולם גיור אורתודוקסי, ורובם נשארו עם רגשות חמים ליהדות, ולא יותר".
בינתיים התחתן יהושע עם אשתו. "שנינו ידענו שאנו רוצים להפוך ליהודים לפי כל כללי ההלכה. ניסינו לעבור גיור הלכתי בבית כנסת במדריד, אך שם שלחו אותנו לחפש בארצות הברית מקום שבו יוכלו לגייר אותנו. הגענו לקהילות רפורמיות וקונסרבטיביות, שבחלקן דרשו מאיתנו 10,000 דולרים כדי לקבל גיור, מה שמבחינתנו לא בא בחשבון.
"לבסוף החלטנו לטוס לאנגליה, שם הבנו שנוכל לעבור 'גיור' רפורמי בקלות. זה לא שחשבנו שזה גיור נכון, אלא קיווינו שלאחר מכן יהיה לנו קל יותר להתקדם לגיור האורתודוקסי והאמיתי".
את הגיור האורתודוקסי הם עשו לפני כשבע שנים, לאחר שעלו לארץ. "מכיוון שבזכות אבא היה לנו ידע רב מאוד, וגם היה קיים אצלנו רצון חזק – הצלחנו, בסיועו של הרב מרדכי מערבי שליווה אותנו, לעבור את הגיור מהר מאוד: תוך תשעה חודשים. מאז אנחנו כאן, שולחים את הילדים למוסדות שומרי מצוות, מודים להקב"ה על רגע, וגם שומרים על קשר חם עם חלק מהאנשים שאבא קירב, שעלו גם כן לארץ, עברו גיור הלכתי ומתגוררים ברעננה ובכפר סבא.
"הגשמנו חלום", הוא מוסיף. "אני מביט על החיים שהיו לנו לפני כן: במשך שנים עבדתי כטכנאי מעבדה והשתכרתי היטב, היה לנו בית גדול וגם משפחה וחברים. אבל בכלל לא רצינו את זה. כשהגעתי לארץ, מבלי לדעת מילה בעברית ובלי שום מקור פרנסה – לא הצטערתי לרגע. עניינו אותי דברים אחרים לגמרי".
הוא עוצר לרגע ואז מציין בהתרגשות: "החלום הגדול עוד יותר עומד להתממש בקרוב ממש. מיד כשתחלוף סכנת הקורונה, צפויים הוריי לעלות גם כן לארץ ולהצטרף לקהילה שלנו. אין לי עוד סבלנות לחכות".
מפריז באהבה
מחשב ומקרן בשבת
סיפורה של גב' הדסה קרייף מתרחש דווקא בפריז. "אני ילידת צרפת", היא מספרת. "גדלתי בבית שאינו מאמין, אבל היו לי כמה חברות יהודיות והכרתי סביבי יהודים. זה לא שנקשרתי במיוחד ליהדות, אבל מצד שני גם לא הייתי מחוברת לנצרות".
לתהליך הגיור היא הגיעה במקרה, לצורך נישואין עם בחור יהודי. "כשהבנתי שיהיה עלי לעבור גיור, ניגשתי באופן טבעי למקום רפורמי שהיה סמוך לביתי בפריז, והתחלתי עם שיעורים שכללו ידע על ההיסטוריה של עם ישראל. הסבירו לי שזה עדיין לא נחשב גיור, אבל אם אראה שאני נמשכת לנושא, אוכל להתקדם הלאה".
ולמה בחרת בגיור רפורמי ולא באורתודוקסי?
אנחה של כאב נשמעת מעבר לקו. "זו שאלה טובה. הבנתי כבר בתחילה שגיור אורתודוקסי הוא מסובך ותובעני, ובאותם ימים לא הייתי בטוחה שאני מסוגלת בכלל לעבור אותו. חיפשתי את הגיור המהיר ביותר שיכול להיות. גיור אינסטנט. זה מה שעניין אותי".
ואיך נראה 'תהליך הגיור' הרפורמי?
"דרשו ממני להגיע מדי שבוע לשיעור של שעה וחצי בנושאי היסטוריה, חגים ותפילות. בנוסף, נדרשתי להשתתף בשיעור שנמשך כשעה, בו לימדו אותי לקרוא ולכתוב בעברית. היה בשיעורים האלו הרבה ידע תאורטי, אך לא היו בכלל פרטים מעשיים. לא דיברו איתנו על שמירת מצוות, אלא בעיקר על ההיסטוריה".
והיו גם הרבה עיוותים: "אני זוכרת שאחד השיעורים התקיים ביום צום. אני הייתי היחידה בכיתה שצמתי. כל האחרים אכלו במשך השיעור עצמו, אפילו הראביי אכל. גם מבחינת כשרות – הרגשתי שמשהו לא מסתדר לי: הרבנים הסבירו לנו שאנחנו יכולים לאכול מה שמתחשק לנו – גם אם התבשל על ידי גויים – רק לא טרפות.
"שמירת השבת אף היא הוצגה לנו באופן מעוות לגמרי. הסבירו לנו שמותר להגיע לבית הכנסת ברכבת או בתחבורה ציבורית, אבל לנסוע לנסיעות פרטיות – אסור. בקריאת התורה אפשרו גם לנשים לעלות, אבל למען האמת, כמעט לא קראו בתורה, כי המתפללים טענו שהם רעבים, אז העדיפו לקרוא רק חלק מהפרשה, ומיד לעבור ל'קידוש'.
"באחת השבתות", היא מוסיפה, "הגעתי לטמפל וגיליתי להפתעתי את הרב מוסר שיעור על הפרשה, כשהוא משתמש במחשב ובמקרן. באותו רגע אמרתי לעצמי: 'עד כאן. אני לא ממשיכה בגיור הזה'".
הבנת שזהו גיור שאינו אמיתי?
"כן, ידעתי את זה מההתחלה, כי כפי שציינתי – הכרתי סביבי משפחות יהודיות, שלמרות שלא היו ממש דתיות, הן היו רחוקות מאוד מהרפורמים. ידעתי שאני לא עושה את מה שנכון, אבל לא ידעתי מה אני כן צריכה לעשות".
…
לאחר סיום ה"גיור" – החליטה הדסה להתגורר עם אחותה בסמיכות לפריז. "במקום מגורינו היה בית כנסת קטן וחמים מאוד – בית כנסת אורתודוקסי, לפי ההלכה. התחלתי לבוא אליו בקביעות כדי להתפלל, ורק שם הסתדרו בליבי הדברים והבנתי שאני רוצה לעבור גיור הלכתי".
את התהליך הרציני היא התחילה בצרפת, ושנה וחצי לאחר מכן היא עלתה לארץ, כאן עברה את הגיור האורתודוקסי במלואו. "אני לא אגיד שהוא יותר קשה, כי זה לא עניין של קושי. רק כשלמדתי שיעורים עם הרבנית נקש המופלאה, שליוותה אותי לאורך כל הדרך, הצלחתי להבין את המעשיות של המצוות ועד כמה הן נוגעות לחיי היום יום שלנו. אצל הרפורמים לא נגעו בכלל בדברים האלו, הייתה רק תאוריה".
היום הגדול של הדסה היה בצום גדליה לפני שנתיים, אז היא סיימה את תהליך הגיור והצטרפה לעם היהודי. "בתקופה הראשונה בה הייתי יהודייה, לחשתי לפני כל תפילה או ברכה: 'תודה השם, תודה שאני פה, תודה שהגשמת את המטרה שלי'", היא נזכרת. "כיום אני מאושרת מהידיעה שהילדים שלי יהיו יהודים מיום היוולדם, כדת וכדין".
בריחה בלוס-אנג'לס:
'דעות מוזרות על שבת'
סיפורה של גב' רבקה שרביט מתחיל לפני קרוב לחמישים שנה.
"הייתי בת שלושים", היא מספרת ל'משפחה', "התגוררתי בלוס אנג'לס ועסקתי בעבודה סוציאלית. באותה תקופה פגשתי בחור שעד מהרה התגלה לי שהוא 'ראש הישיבה' של הקהילה הרפורמית באזור. היום אני מבינה שהוא היה אדם ידוע מאוד, אך באותם ימים זה לא אמר לי דבר, כי לא האמנתי בכלום. בטח שלא ידעתי שיש הבדלים בין הקהילות היהודיות השונות.
"באחד הימים ביקש ממני אותו בחור להצטרף אליו לטמפל של הרפורמים. זה היה במוצאי שבת, והם עשו טקס של הבדלה. זה דווקא מצא חן בעיניי, ובפעם הראשונה גיליתי עניין בחיים היהודיים. באותו זמן ניסיתי לקרוא על היהדות ולשמוע עליה. הזדמן לי בין היתר לקרוא את סיפורו של ניצול השואה אלי ויזל, וזה מאוד ריגש וחיבר אותי לעם היהודי.
"באותם ימים", מוסיפה גב' שרביט, "הבחור שהכרתי הסביר לי, שאם אני רוצה להתחתן – אהיה חייבת לעבור גיור. הוא הביא אותי לשם כך לטמפל גדול יותר, ושם הודיעו לי שאני צריכה לבוא פעם בשבוע כדי ללמוד על ההיסטוריה של היהודים".
הצטרפת ללימודים?
"כן, הצטרפתי, כי רציתי לעבור את תהליך הגיור. בכלל לא הבנתי שיש אופציה להתגייר באופן אחר. כל היהודים שהכרתי סביבי בארה"ב היו רפורמים. לא הכרתי שום אורתודוקסים. רק כשהגעתי לארץ פגשתי לראשונה בחיי יהודים דתיים ושומרי מצוות".
על 'תהליך הגיור' הרפורמי היא מספרת: "אני זוכרת שלימדו אותנו בעיקר היסטוריה וגם השמיעו דעות מוזרות על השבת. כך למשל הסבירו לי שבשבת צריכים להתפלל רק בלילה בבית הכנסת. לאחר תשעה חודשי לימוד אמרו לי שאני מוכנה ויכולה לסיים את תהליך ה'גיור'. אלא שבדיוק ביום בו תכננו לציין את ה'גיור' מול שלושה 'רבנים' – קרה משהו בלתי צפוי: חליתי ואושפזתי כדי לעבור ניתוח. בינתיים הרצון להתגייר התפוגג. חזרתי להתגורר עם הוריי במיז'ורי ולא נמשכתי יותר לרפורמים".
אל היהדות האמיתית היא הגיעה רק שנים לאחר מכן. "זה היה בזכות בעלי, שהיה כומר בפטיסטי. הוא עזב את הכנסייה ועלו לו הרבה שאלות, אז התחלנו לעבור ממקום למקום ברחבי ארה"ב כדי לחפש את הדרך האמיתית בה צריך לחיות. ניסינו לבדוק זרמים שונים בנצרות, אבל הרגשנו כל הזמן שהאמת נמצאת במקום אחר. עם זאת, לשנינו היה ברור שהיא לא נמצאת בקהילה הרפורמית. זה היה מובן מאליו, כי דווקא אני, שראיתי אותה מקרוב, ידעתי עד כמה שיש בה משהו כל כך מקל ופשרני. חיפשתי משהו יותר עמוק ואמיתי.
"לפני שלושים שנה נסעתי לארץ יחד עם בעלי ובתי היחידה", ממשיכה הגב' שרביט. "המטרה לשמה הגענו הייתה: לחפש את האמת. אז עוד לא ידענו מה תהיה אותה אמת. רק אחרי שגילינו את היהדות החלטנו שאנו רוצים להתגייר כהלכה. התגוררנו במשך תקופה במבשרת ציון ועברנו שם את תהליך הגיור האורתודוקסי, כשאנחנו חלק מקהילה שומרת מצוות שתומכת בנו כל הזמן.
"כיום אני כבר בת שמונים", היא אומרת בהתרגשות, "אני מתגוררת ביישוב נחליאל יחד עם בעלי, על יד בתי הנהדרת. אין יום בו אני לא נושאת עיניים לשמים ופשוט מודה לאלוקים, שלא אִפשר לי לטעות ושהוביל אותי בדרך הנכונה".
אכזבה בגרמניה:
'בחופה החלטנו לוותר'
"אני לא יודעת מתי בדיוק זה יקרה", אומרת בשיחה ל'משפחה' גב' אפריל באואר, שהיא ובעלה דארק עומדים לקראת סיום תהליך של גיור אורתודוקסי, בליוויו הצמוד של הרב אבישי גרוסר מבאר שבע. "אני לא יודעת מתי נסיים", היא מדגישה, "אבל ברור שמדובר בתקופה קצרה מאוד. סיימנו כבר את הלימודים הנדרשים, רק שבעלי נמצא כעת בחו"ל לצורכי העבודה. מיד כשהוא ישוב לארץ יקבעו לנו תאריך בבית הדין", היא אומרת, נרגשת.
על מה שהוביל אותם לתהליך היא מספרת: "גם אני וגם בעלי נולדנו באמריקה. אני באופן אישי הרגשתי כבר מאז שהייתי ילדה שאני רוצה להיות יהודייה. אבל כשאמרתי את זה לאנשים שסביבי, הם הודיעו לי באופן ברור שאין אפשרות כזו, כי יהודים גרים רק בארץ ישראל והם לא מצרפים אליהם אחרים".
הכרת סביבך יהודים?
"לא הכרתי בכלל יהודים וגם לא שמעתי עליהם, אבל קראתי עליהם בספרים ובעיקר בתנ"ך. זה ריתק אותי מאוד. הייתי קוראת שוב ושוב על יציאת מצרים ועל הניסים שהקב"ה עשה לעם ישראל. עכשיו אני מבינה שמשהו בנשמה שלי תמיד נמשך ליהדות".
מה הורייך חשבו על כך?
"הוריי כמעט לא דיברו על הנושא, הם היו בטוחים שזה סוג של שיגעון ילדות שיחלוף ויעבור. אבל בדיוק להפך, ככל שגדלתי כך המשכתי לחקור. היהדות עניינה אותי מאוד-מאוד".
בינתיים התחתנה אפריל עם בעלה דארק. "גם בעלי בא מרקע דומה לשלי – משפחה נוצרית המקפידה על תפילות ועל אורח חיים דתי", היא מספרת. "כשהתגוררנו בארה"ב הוא עבד בתעשייה הביטחונית ובסך הכל היו לנו חיים טובים. נחשבנו לנוצרים מאמינים, אבל מתחת לפני השטח הרגשתי שהאדמה בוערת. נמאס לי מהחיים הללו שאין בהם כל אמת, רציתי יותר מכל להצטרף לעם היהודי".
מה שאפריל לא ידעה, זה שגם בעלה הגיע למסקנה שהוא מואס בנצרות, אך חשש לספר לה על כך. "הנצרות מספרת שמי שעוזב את האמונה הנוצרית נשרף בגיהינום", היא מסבירה, "ואף אחד מאיתנו לא רצה לשתף את השני בתחושותיו ה'כפרניות'".
בינתיים הם עברו להתגורר בגרמניה, כחלק מעבודתו של בעלה. "בגרמניה הצלחנו סוף-סוף ליזום שיחה בנושא, ואז גילינו את האמת על תחושותינו המשותפות, והייתה אנחת רווחה גדולה", היא נזכרת.
משפחת באואר חזרה לארצות הברית עם רצון ברור וחד משמעי – להצטרף לקהילה יהודית ולהתחיל תהליך של גיור.
"פנינו לערוץ הקונסרבטיבי", משחזרת אפריל. "עשינו זאת מסיבה פשוטה – כאנשים שנשואים במשך שנים כה רבות ויש לנו ארבעה ילדים, היה חשוב לנו להתחתן כיהודים כמה שיותר מהר ולהפוך למשפחה יהודייה. הקונסרבטיבים הציעו את האופציה המהירה ביותר. תוך כדי לימוד הבנו שנהיה חייבים להמשיך לגיור האורתודוקסי, בכלל לא הייתה בכך שאלה. אלא שרק לקראת סיום ה'גיור' הקונסרבטיבי, התחלנו להבין את גודל הבעייתיות שיש בו, וכשהציעו לנו לעמוד תחת החופה – החלטנו לוותר".
מהר מאוד החליטו בני הזוג להתקדם לעבר גיור אורתודוקסי אמיתי, והם עברו לקהילת חב"ד, שם סייעו להם להתחיל בתהליך גיור אורתודוקסי. "השליח מחב"ד הסביר לנו שעלינו להתגורר בתוך קהילה שומרת מצוות", היא מסבירה, "וזה הוביל אותנו מהר מאוד להחליט שאנו עולים לארץ ישראל ועוברים שם את כל התהליך. כך עלינו לארץ, למען הגיור".
מאז שהם הגיעו לארץ חלפה כמעט שנה, בה מקדישים השניים שעות ארוכות מדי שבוע לצורך הלימוד. "בבית הדין התפעלו מאוד מהידיעות שלנו, אך הסבירו לנו שיש עדיין נושאים רבים שאנחנו צריכים ללמוד ולהבין יותר לעומק", מסבירה אפריל. "בתחילה נפגענו, אחר כך הבנו שזו הדרך היחידה".
הבן הבכור שלהם, בן ה-20, נמצא עדיין בחו"ל ומקווה להצטרף אליהם בקרוב. יתר הילדים מתגוררים בארץ ולומדים במוסדות חרדיים בבאר שבע. "שלושת הגדולים שלנו זוכרים את ה'גיור' הקונסרבטיבי שעשינו, ואנו צריכים להסביר להם הרבה כדי שהם לא יהיו מבולבלים, ויבינו למה אנחנו נאלצים לעבור את התהליך מחדש", מסבירה אפריל. "הקטנה בת השש לא זוכרת את אותה תקופה, אבל היא יודעת על הגיור שאנו עושים כיום. היא מאוד חכמה ומבינה עניין. מדי פעם היא שואלת להיכן אנחנו הולכים ואנו מסבירים לה שאנחנו הולכים ללמוד על היהדות, כדי להיות חלק מעם ישראל".
אפריל מוסיפה: "רק כשהתחלנו בתהליך הגיור האורתודוקסי גילינו את החורים הרבים שהיו ב'גיור' הקונסרבטיבי וזה צמרר אותנו ממש. אני מאושרת שזכינו להגיע לבסוף למקום הנכון ביותר לנו ולילדים שלנו ומחכה בקוצר רוח ליום בו נהפוך ליהודים אמיתיים".
הונאה ישראלית:
בר מצווה עם 'רבה'
את סיפורו של דן החלטנו לשמור דווקא לסוף, שכן הוא שונה מעט משל האחרים, ומציג זווית נוספת בגיור הרפורמי שנעשה דווקא במדינת ישראל.
דן הוא צעיר בן 28, המצוי בימים אלו לקראת סיום תהליך גיור. "נולדתי בתאילנד", הוא מספר בשיחה ל'משפחה'. "אבא שלי הוא יהודי ישראלי, ואמא שלי תאילנדית. אבא התעקש על כך שבגיל שמונה ימים אעבור ברית מילה. רק מאוחר יותר הבנתי שמבחינתו היה ברור מהרגע הראשון שאעבור בהמשך גיור. הוא גם אמר לי כל הזמן שאני יהודי ואפילו הקפיד שלא אוכל טרפות, מה שהיה די מורכב בתנאים של תאילנד. התגוררתי בתאילנד עד גיל שמונה, חייתי חיים כמו של ילד תאילנדי רגיל, ואז עליתי לארץ ועברתי לגור עם סבא".
דן, שנשא מלכתחילה שם ישראלי, נשלח לבית ספר ממלכתי בעיר מגוריו של הסב, והיה בטוח כל הזמן שהוא יהודי בדיוק כמו יתר חבריו. "דיברתי היטב עברית וגם חגגתי את החגים כמו כולם. תמיד הרגשתי שסבא מנסה לגונן עלי מפני משהו, אבל לא הבנתי מפני מה בדיוק. רק כשהגעתי לגיל שלוש עשרה, מעט לפני בר המצווה, סבא הודיע לי שאני צריך לעבור תהליך גיור".
איך הרגשת עם הבשורה הזו?
"זה לא היה משהו שעשינו ממנו עסק, אלא דבר שנעשה כבדרך אגב. הרי כל נער שמתקרב לבר מצווה הולך ללמוד את הפרשה, אז אני בנוסף ללימוד הפרשה גם למדתי לצורך הגיור. סבא בחר להעביר אותי 'גיור' רפורמי, ולכן הוא שלח אותי ללמוד דווקא אצל אישה שמכנה את עצמה 'רבה'. היא לימדה אותי לעלות לתורה וגם את טעמי הפרשה. ה'רבה' ליוותה אותי גם בחגיגת בר המצווה עצמה, תוך כדי שהיא מנגנת בגיטרה".
את הטבילה לצורך ה"גיור" עשה דן במקווה האר"י בצפת. "אני לא זוכר הרבה מאותה תקופה, אבל אני יכול להגיד דבר אחד – מאז אותו יום היה ברור לי מעל לכל ספק שאני יהודי. חבריי אפילו צחקו על כך שאני יהודי יותר מכולם, כי היו הרבה דברים שהקפדתי עליהם והם לא, כמו למשל צום ביום כיפור".
לפני כארבע שנים הוא שמע לראשונה על כך שאם הוא רוצה להיות יהודי אמיתי, עליו לעבור גיור אורתודוקסי. "בתחילה כעסתי והתעצבנתי, עד שבסופו של דבר הבנתי שאין לי דרך אחרת, והתחלתי אפילו להתחבר לעניין ולהתעניין מאוד ביהדות. התחלתי להגיע לשיעורים והרגשתי מוזר מאוד. הייתי שונה כל כך מהאנשים האחרים שביקשו לעבור את התהליך. הרגשתי יהודי ולא היה ברור לי מה בעצם אני עושה כאן. אבל זו הייתה טעות, כי כיום ברור לי שהייתי צריך ללמוד את הדברים בצורה מסודרת. כעת אני נמצא בסיומם של הלימודים, ובקרוב אצטרף לעם היהודי".
שאלת פעם את סבא שלך למה הוא העביר אותך דווקא גיור רפורמי?
"לא שאלתי אותו, אבל אני חושב שאני יודע את הסיבה. סבא רצה לגונן עלי והוא שיער שההליך הרפורמי יהיה קל ופשוט יותר מהגיור האורתודוקסי. הוא לא גר בסביבה שומרת מצוות ובעצמו לא הבין את גודל הבעייתיות שבעניין. הוא גם האמין שיום אחד הדברים יסתדרו. בסופו של דבר הכל לטובה, כנראה שהקב"ה רצה שאני אהיה זה שאחליט מרצוני האישי שאני מעוניין להיות יהודי, ושלא יהיו כאלו שיכתיבו לי".
לסיום מציין דן שיש יש לו גם בשורה טובה: "בשנים האחרונות אבא שלי חזר בתשובה שלמה, הוא כיום גר בארץ ואנו קרובים מאוד זה לזה. זהו אחד הדברים הטובים ביותר שקרו בחיי".
…
דרך קצרה שהיא ארוכה
הרבנים המגיירים חושפים את הזווית הכואבת של מאוכזבי הרפורמים
"מדובר בתופעה מוכרת, הנפוצה בעיקר בחו"ל", אומר הרב אבישי גרוסר, מנהל עמותת 'היהדות שלי'. "אנשים מעוניינים לעבור תהליך גיור, אך בוחרים לעשות אותו דווקא דרך הרפורמים. ברוב המקרים הם לא באמת חושבים ששם מצויה האמת, אלא עושים זאת מסיבות טכניות.
"צריכים להבין שכדי לעבור תהליך גיור, מוכרחים להגיע בקביעות לבית הכנסת. בתי כנסת אורתודוקסיים בחו"ל מצויים לרוב בשכונות היוקרה של העיר, מה שמונע מהמתגיירים להגיע אליהם בשבתות. לטמפלים לעומת זאת, אפשר להגיע בשבת גם בנסיעה…
"התוצאה ברורה", ממשיך הרב גרוסר, "יש שמעדיפים להתחיל בגיור רפורמי, לאחריו לקבל אישור עלייה לארץ וכאן להמשיך בגיור האורתודוקסי, על פי ההלכה". בארץ הם עוברים את ההליך ההלכתי במערך הגיור הממלכתי, המתנהל כיום בהכוונתו של הרב הראשי לישראל, הגאון הרב דוד לאו.
"באופן אישי", אומר הרב גרוסר, אני מלמד לא מעט גרים שעוברים בימים אלו תהליך של גיור אורתודוקסי אחרי שעברו את הרפורמי או הקונסרבטיבי. זה לא שהם התפכחו והחליטו להיות יהודים, אלא שהם מעולם לא רצו לעבור גיור אחר".
אצל ישראלים, לדבריו, הדברים הללו כמעט לא קורים, אך בכל זאת ניתן לפגוש אותם. "עברו אצלי כמה וכמה ישראלים שחיו ממש בתוך קהילות יהודיות ואף היו נשואים לנשים יהודיות, אך הם בעצמם עברו גיור רפורמי ולכן היו גויים".
על אחד מאותם אנשים הוא מספר דבר מפתיע: "הכרתי אותו דווקא כשפניתי אליו וביקשתי ממנו להיות 'מלווה' של משפחה גיורת. הוא היה נראה לי יהודי תורני ומתאים מאוד לתפקיד, אלא שאז הוא ביקש לשוחח איתי ביחידות וגילה לי על כך שהוא אינו יהודי, מכיוון שעבר בצעירותו 'גיור' רפורמי בלבד".
גם הרב מרדכי מערבי, המנהל אולפן גיור ברעננה, מציין דברים דומים: "בעברי שימשתי במשך שמונה שנים כרב הראשי של אורוגוואי ופגשתי את המקרים האלו מקרוב, כאשר ניגשה אלי למשל בחורה וטענה שהיא יהודייה ורוצה להתקבל למוסד חינוך שומר מצוות בארץ. ביקשתי ממנה להביא כתובה של הוריה, ורק כשהצצתי בה לעומק גיליתי שזו כתובה רפורמית. היא הייתה המומה, כי הייתה בטוחה עד אותו רגע שהיא יהודייה.
"כיום אני עומד בראש קהילה ברעננה המונה כ-50 משפחות. במשך השנים האחרונות עברו דרך אולפן הגיור שלנו מאות גרי צדק, בעיקר מדרום אמריקה ומספרד. חלק מהם עברו בתחילה גיורים קונסרבטיביים או רפורמיים ורק אחר כך הגיעו אלינו".
העובדה שאנשים עברו גיור רפורמי לא יוצרת אצלם בלבול בכל הנוגע ליהדות?
"זה בהחלט מבלבל מאוד, כי בנוסף לפרטים החיצוניים שלא מקפידים עליהם בגיור הרפורמי והקונסרבטיבי, יש כאן גם את הנושא ההשקפתי. על פי היהדות הטהורה התורה מן השמים, לא תהא מוחלפת ויש 13 עיקרי אמונה, בזמן שהתנועות הרפורמית והקונסרבטיבית מציגות שיבושים. כך מגיעים אלינו אנשים שיודעים הרבה פילוסופיה על היהדות, אבל באופן מעשי הם כמעט לא יודעים כלום על המצוות.
"בשלב ראשון נדרש מאיתנו לאבחן את הרצון האמיתי שלהם לעבור גיור כהלכה. אחר כך אנו עוזרים להם לצאת מהשיבוש על ידי כך שאנו נכנסים איתם למערכת לימודים קבועה. הם עוברים חוויה מטלטלת, כשהם מגלים שהיהדות כוללת הרבה יותר ממה שחשבו ולמדו בעבר. כך למשל היה אצלנו לא מזמן גר שעבר ברית מילה בפעם השלישית בחייו, אחרי שאת הברית הראשונה עבר כשנולד כנוצרי, אחר כך עבר הקזת דם כשהתגייר בגיור רפורמי, ולבסוף עבר את הברית האמיתית אצלנו".
הרב מערבי בטוח: "אין ספק כי המציאות הזו שנעשים כל כך הרבה 'גיורים' רפורמיים וקונסרבטיביים מובילה לבלבול רב שהולך וגובר עם השנים. אבל אני עדיין מאמין שכאשר אנשים רוצים באמת ובתמים להצטרף לעם היהודי, הם מוצאים את הדרך. המציאות מוכיחה על כך".
