מגזין אליעזר שולמן כ"ו ניסן התשפ"א

לשון מאזניים' או גַיִס חמישי? | העמדות הלא-מצונזרות של המפלגה האסלאמית שמחוזרת על ידי המערכת הפוליטית מימין ומשמאל

ה'נאום הפייסני' של מנסור עבאס הצית את דמיונם של מפלגות השמאל ושל גורמים בליכוד ובגוש-הימין, ועבאס הפך לשותף לגיטימי להקמת ממשלה או לתמיכה מבחוץ >>> אלא שנבירה בעמדותיו האמיתיות מעלה תמונה של גַיִס חמישי, שעלול לחדור למעוז קבלת ההחלטות השלטוניות ולהחזיק את ממשלת ישראל בגרון >>> בעזרת מומחים לתנועה האסלאמית וחוקרי תקשורת: הנה מה שעבאס וחבריו לא רוצים עכשיו שתדעו על דעותיהם>>> שותפות לגיטימית? שלב העובדות

 

ההודעה שקיבלנו ביום ראשון השבוע מזבידאת מוחמד, הדובר של חבר הכנסת מנסור עבאס מרשימת רע"ם, הייתה קצרה: "לצערנו, אין אפשרות כרגע". היה זה לאחר ששעות אחדות קודם לכן נראה היה שיש אפשרות לשיחה עם חבר הכנסת ששני הצדדים במערכת הפוליטית רואים בו לפתע לשון מאזניים.

לא רק עבאס עצמו. גם אנשים המזוהים עם מפלגת רע"ם הביעו הסכמה עקרונית להתראיין לעיתון החרדי, אולי מתוך רצון להכשיר את חלומם לשותפות פוליטית; הם רק ביקשו לדעת מה הנושאים שיעלו בשיחה. הסברנו שאנו מתעניינים לשמוע על התנועה האסלאמית, על ההבדלים בין הפלג הדרומי לפלג הצפוני, האם יש קשר בין התנועה לארגון הטרור חמאס ועוד כמה נושאים. הם הקשיבו בנימוס ואמרו שיחזירו תשובה. וזו הגיעה באותה הודעה קצרה.

ניסיון דומה לשוחח עם ח"כ לשעבר איברהים צרצור, כיום חבר 'מועצת השׁוּרָא' – הסמכות הרוחנית שמנהיגה את המפלגה – נענה כי "הוא בנסיעה ואין לו שום עניין לענות על שאלות". אחר כך התברר שבאותה שעה היה בדרכו לטקס קבלת הפנים למחבל רושדי אבו מוך, רוצחו של החייל היהודי משה תמם הי"ד, שסיים השבוע לרצות את עונשו בכלא הישראלי. בעקבות הזעזועים בצמרת הממלכה ההאשמית, פרסם השבוע צרצור מעין 'תפילה' שבה כתב: "שמור על ירדן מכל פגע, מפני בן סלמאן (המלך הסעודי) ובן זיאד (מנהיג האמירויות), בשביל פלסטין ואל אקצה".

ניסיון דומה לשוחח עם יו"ר הפלג הדרומי של התנועה האסלאמית במדינת ישראל, השייח' טאלב אבו דעבאס, לא צלח אף הוא. התנועה גזרה על עצמה שתיקה.

האמת, זה לא מפתיע. ח"כ עבאס, פוליטיקאי ממולח ובעל תחבולות, נזהר מאוד בדבריו לאחר האהדה הרבה שקיבל בעקבות הנאום שנשא ביום חמישי בשבוע שעבר. כאשר מסביבו הדגלים הירוקים של התנועה האסלאמית הוא פנה לציבור הישראלי בנאום פייסני בעברית ואמר: "אני, מנסור עבאס, איש התנועה האסלאמית, ערבי ומוסלמי גאה, מושיט יד כדי ליצור הזדמנות לחיים משותפים, בארץ הקדושה והמבורכת לבני שלוש הדתות ושני הלאומים. אינני רוצה להיות חלק משום גוש – בימין או בשמאל", הבהיר והמשיך הלאה במסרים נגד אלימות ובעד קבלה והקשבה לאחר.

מעטים מהמאזינים זכרו, שרק לפני כמה חודשים, באלול תש"פ, כתב אותו עבאס ש"שלום אמיתי מתחיל עם סיום הכיבוש והקמת מדינה פלסטינית בגדה ובירתה אל־קודס (הכינוי הפלסטיני לירושלים. א"ש)".

באין שיתוף פעולה מצד התנועה ודובריה – יצאנו למסע מקיף בעזרתם של חוקרי החברה הערבית, מומחים לאסלאם ועיתונאים שחקרו אחר שורשיה של התנועה שמייצג עבאס. הניסיון היה פשוט: להבין האם מאחורי מתק השפתיים של יו"ר התנועה הערבית שהציע שותפות על בסיס אזרחי עומדת התפכחות, התנערות מרצח יהודים ורצון לבסס שותפות אזרחית – או שזוהי מזימה מתוחכמת שאין מאחוריה כל שינוי תודעתי.

 

מקלשונים לחיוכים

המטרייה הרעיונית והארגונית לפעילותה של מפלגת רע"ם – היא רשת הסניפים של 'התנועה האסלאמית', אשר לה נציגויות ברחבי המזרח התיכון. מה הרעיונות והעקרונות שמאחורי התנועה? ועד כמה עמוקה הזיקה בין עבאס ומפלגתו לבין יתר סניפי התנועה האסלאמית?

ד"ר יהודה בלנגה מ'בר-אילן' אומר בשיחה עם 'משפחה', כי דבריו של ח"כ עבאס בנאומו האחרון, תואמים היטב את המטרה של התנועה האסלאמית, שהיא בעצמה חלק מ'האחים המוסלמים': "התפיסה שלהם בשנים האחרונות היא להפוך להיות חלק מהממסד.

"מהסיבה הזאת הם נזהרים שלא להצטייר כאנטי ישראלים – כמו בל"ד, שהיא אנטי ציונית ורוצה להפוך את מדינת ישראל למדינה דו לאומית, אך מדברת במונחים חילוניים. ברע"ם מציגים פנים של תנועה חברתית שדואגת לציבור הערבי. עם זאת, האג'נדה האסלאמית בולטת בפעולות שלהם. ככל שהכוח שלהם מתחזק – כך בולט הרצון של אנשי התנועה לבסס במדינת ישראל מדינת שריעה אסלאמית".

בלנגה עורך הקבלה בין דפוס הפעולה של התנועה – בארץ ובמצרים: "בשנים הראשונות לפעילותה של התנועה במצרים, היא הייתה תנועה אופוזיציונית שלא רצתה לקבל כל מימון מהשלטון. לאחר מכן היא פתחה את הסניף הראשון שלה בסוריה וכך צמח כוחה. היא דאגה לציבור התומכים שלה, הרחיבה אותו, פיתחה מוסדות חינוך משל עצמה.

"כשהגיעה ההזדמנות, אחרי הפלת שלטון מובארק, הם היו המאורגנים והמסודרים ביותר מול שורה ארוכה של מפלגות שקמו לאחר מכן". ואכן, עם הפלת מובארק, תפס את השלטון מוחמד מורסי, איש האחים המוסלמים, עד להדחתו והעמדתו לדין שנה לאחר מכן.

"האג'נדה האסלאמית", אומר בלנגה, "נמצאת באמירות השונות של רע"ם. הם תומכים באישים שהיו מעורבים בעבר בטרור או לקחו חלק והביעו תמיכה בטרור".

הנה, דוגמה לתמיכה בטרור: בליל שבת, אור לי"א באדר א' תשנ"ב, בשעה 23:15, חדרו שלושה רוצחים למאהל צבאי באזור קיבוץ גלעד. הם היו מצוידים בשני גרזינים שרכשו במיוחד, שלושה סכינים וקלשון. הם פגשו את טוראי יורי פרדה, שומר המאהל, ופצעו אותו. פרדה נמלט לאוהל והמרצחים רדפו אחריו ורצחו אותו.

באוהל פגשו המחבלים את טוראי יעקב דובינסקי, רצחו אותו בדקירות ופצעו חייל נוסף. הרוצחים נטלו עימם את נשקם של החיילים, רובים מסוג M-16. כשיצאו מהאוהל נתקלו במפקד הכיתה, רב טוראי גיא פרידמן, רצחו גם אותו וגנבו את נשקו, רובה גלילון. חייל נוסף, עולה מארגנטינה, פתח באש, אך סבל ממעצור בנשקו אחרי שני כדורים בלבד. הרוצחים הספיקו להימלט. הפיגוע, שנצרב בתודעה בשם 'ליל הקלשונים', זעזע את העם בארץ.

כעשרה ימים לאחר הרצח נתפסו המחבלים, מוחמד ואיבראהים אגבריה, תושבי אום אל פאחם, החברים בתנועה האסלאמית. בביתם נמצאו כלי הנשק של החיילים, חומרי תעמולה של האחים המוסלמים וגם 'הפרוטוקולים של זקני ציון' – אותו מסמך אנטישמי שהיווה את הבסיס הרעיוני לאנטישמיות החל משנות העשרים. על החוליה נגזרו מאסרי עולם. אימם של המחבלים שיגרה מכתב למזכ"ל חיזבללה, חסן נסראללה, בו קראה לו לפעול למען בניה בעסקאות לשחרור מחבלים עם מדינת ישראל. במכתב סיפרה על 'גבורת בניה' שהכו את חיילי הציונים.

לפני שבע שנים, בשנת תשע"ג, הגיע וליד טאהא, כיום מספר שלוש בסיעת רע"ם של עבאס, לביתה של משפחת המחבלים מהפיגוע ליל הקלשונים. הוא בא לחזק את ידי ההורים הגאים מאוד בבניהם המחבלים ולקרוא לשחרורם.

בריאיון שהעניק ח"כ מנסור עבאס לערוץ הטלוויזיה ehna.tv בערבית, אמר הח"כ שזה עתה ניסה להציג פנים פייסניות לחברה הישראלית: "המציאות במדינת ישראל לימדה, שכרגע האפשרות לאחוז בנשק ולצאת למלחמת ג'יהאד איננה רלוונטית, ולכן התנועה עסוקה ב'ג'יהאד אזרחי' – לשמור את נוכחותנו בארצנו ולשמור על זהותנו… כשאנחנו מדברים על אדמות, דיור והרס בתים, האם זהו נושא אזרחי?! אדרבה, זהו נושא לאומי שעומד בבסיס המאבק שלנו על מולדתנו".

בדבריו הבהיר עבאס, כי תמיכתו בערבים תושבי הרשות הפלסטינית היא עניין מהותי לא פחות מייצוג הערבים אזרחי מדינת ישראל, תוך שהוא משתמש במילים: "הפטריוטיות שלנו מתבטאת במעשים ולא בסיסמאות. במקום להגיד סיסמאות, אנחנו מסייעים לעם שלנו בגדה המערבית, בעזה ובאל־קודס הקדושה".

בריאיון שנתן בגלי צה״ל בט"ו בחשוון תש"פ (13 בנובמבר 2019), נשאל עבאס על חיסולו של מפקד הג׳יהאד האסלאמי בעזה. תשובתו הייתה: "אני לא בעד חיסול אף אחד". בהמשך אמר כי הוא מייצג את הפלסטינים ולא את הישראלים: "במאבק הזה אני נוקט עמדה מאוד ברורה. אני פלסטיני. אני דוגל בהקמת שתי מדינות. אבל אני קודם כל פלסטיני. אני מייצג את התנועה האסלאמית בתוך מדינת ישראל".

לדברי ד"ר בלנגה, ארגון החמאס בנוי גם הוא על אותו עיקרון – "תנועה חברתית של האחים המוסלמים מעזה שצמחה והפכה למפלצת המוכרת כיום, שדוגלת בחיסול מדינת ישראל". לדבריו, אנשי האחים המוסלמים במדינת ישראל רק נמנעים מלומר בקול את מה שאומרים בגלוי האחים המוסלמים במצרים. נשיא מצרים לשעבר, מוחמד מורסי, איש האחים המוסלמים, בכל זמן כהונתו לא הזכיר אפילו פעם אחת את המילים מדינת ישראל, בגלל השנאה שלו כלפיה. בשנת תשע"ג אמר בנאום אנטישמי שנשא: "מוצא הציונים מן הקופים והחזירים".

 

תפיסה ממסדית

"התנועה האסלאמית בארץ היא לא תופעה ישראלית, פלסטינית או ישראלית־פלסטינית", אומרת הפרשנית לענייני ערבים גב' שמרית מאיר. "היא חלק מרשת של תנועות אסלאמיות ברחבי האזור והעולם שנקראת 'האחים המוסלמים'. זוהי תנועה רעיונית, חברתית, דתית ופוליטית על־לאומית, שמלווה את האזור כמעט מאה שנה".

מאיר מציינת, כי התנועה מקיימת את אותן מסגרות פוליטיות (מועצת שׁוּרָא, לשכה מדינית, פעילות רווחה והחזרה לדת). יש לה את אותו דגל ירוק – צבעו של האסלאם – היא מדברת באותה שפה רעיונית ובכיריה למדו באותם מוסדות דתיים ומתקיימים באותו מרחב רעיוני וחברתי אסלאמיסטי חוצה גבולות.

מאיר מסבירה, כי תנועת 'האחים המוסלמים' היא אחד הכוחות החזקים ביותר במזרח התיכון. יש שיאמרו שהייתה יכולה להיות הכוח החזק ביותר בתנאים דמוקרטיים יותר. הקונפליקט בינה לבין המשטרים במצרים, בסעודיה, בירדן, עם הפלסטינים – עומד במרכז ההוויה הפוליטית במשך עשורים. את הפלסטינים הקונפליקט הזה בין חמאס למדינה פילג באופן כרוני, את מצרים הוא כמעט הרס לחלוטין ועדיין ממשיך לאיים עליה. בסעודיה האחים הוצאו מחוץ לחוק. השבר לא עובר רק בתוך המדינות, אלא גם בינן – טורקיה, קטאר וחמאס – ציר השלטון של האסלאמיסטים במרחב האזורי, נמצאות בעימות מתמשך עם הציר המפרצי־מצרי.

טורקיה וקטאר תומכות בחמאס ובתנועה האסלאמית במדינת ישראל – כי הן כולן חלק מאותה רשת, אותה קהילה רעיונית. מתברר, כי עוד לפני נאומו לציבור הישראלי, העניק מנסור עבאס ריאיון לסוכנות הידיעות הטורקית 'אנדלו', המקורבת לפטרונו בחו"ל, נשיא טורקיה ארדואן. סוכנות התקשורתית פרגנה לעבאס בחום על היותו איש המפתח, שמחזיק בידיו את עתידו הפוליטי של נתניהו.

"לכאורה", מסבירה מאיר, "ניתן היה לצפות שתנועות פוליטיות וכלי תקשורת המזוהים עם האחים המוסלמים, אלה שבימים כתיקונם מסקרים בתיעוב כל מה שקשור למדינת ישראל, ובעיקר את נתניהו, יגלו מעט ביקורתיות לפלסטיני שמוכן להיות זה שמנציח את שלטונו. אבל לא. להפך. מנסור עבאס מאותרג, מטורקיה, דרך 'אל ג'זירה' ועד כלי התקשורת של חמאס בעזה".

במהלך השנים, השיח הפוליטי של התנועה האסלאמית במדינת ישראל עבר תהפוכות. תנועת 'האחים המוסלמים' התחילה כארגון טרור חתרני, 'אוסרת אל־ג'יהאד', (משפחת הג'יאהד), עם חלום להקים כאן מדינה אסלאמית. ממנה התפתחה תנועה חברתית דתית, חוץ פרלמנטרית, שפעלה לבניית משק המבדל את אזרחי המדינה הערבים מהמדינה היהודית; עד שהתנועה התפלגה, ואחד מפלגיה היה לשחקן פרלמנטרי המשתתף בבחירות לכנסת ועתה מציג פנים מפויסות.

 

פרגמטיות מתעתעת

בשיחה עם 'משפחה' אומרת ד"ר נסיה שמר, מומחית לאסלאם מבר אילן, כי השייח' עבדאללה נימר דרוויש מכפר קאסם, שמת לפני שלוש שנים – היה המייסד של התנועה האסלאמית בארץ. "הוא גדל בבית קומוניסטי, אחרי מלחמת ששת הימים עבר ללמוד אסלאם בשכם ושם נחשף לעולמם של האחים המוסלמים. עם חזרתו לכפר קאסם ב-1972 (תשל"ב) הקים את התנועה האסלאמית שפעלה לקדם מהלך של 'חזרה בתשובה' בקרב ערביי ישראל. לקראת סוף שנות ה־70, הקים ארגון טרור בשם 'אסרת אלג'האד' (משפחת הג'האד), ובשל כך ישב בכלא במשך שלוש וחצי שנים".

בארגון הטרור היו חברים כשמונים אזרחי המדינה, שתכננו וביצעו פעולות טרור שמטרתן להביא להשמדתה של מדינת ישראל. כשהם נתפסו, הבין דרוויש שהוא קפץ מהר מדי על שני השלבים הראשונים. לאחר שנים קצרות בכלא הציג דרוויש את עצמו כ'איש שלום', שכביכול חזר בו מדרך הטרור. הוא התרכז כביכול ב'פעילות קהילתית דתית'.

עד כמה הדברים באו לידי ביטוי?

שמר: "הוא שינה את יחסו למדינת ישראל וקרא לתומכיו הרבים לקבל אותה בתור עובדה מוגמרת ולפעול אך ורק במסגרת חוקיה. הוא פסל שימוש באלימות. השילוב בחברה הישראלית החל בהשתתפות התנועה האסלאמית בבחירות לרשויות המקומיות ואחר כך, בעקבות הצלחתו, הוא קיבל החלטה היסטורית להשתתפות בבחירות לכנסת ב-1996 (תשנ"ו) מה שהביא לפילוג נוסף בתנועה – בין הפלג הצפוני, שנמצא כיום מחוץ לחוק, לפלג הדרומי".

ראשי 'הפלג הדרומי', שייח' דרוויש ושייח איברהים צרצור, שאף כיהן כח"כ מטעמה של התנועה, סברו שהשתתפות בכנסת תאפשר להם להשמיע את הקול האסלאמי ולהגדיל את כושר המיקוח הפוליטי. לעומתם, ראשי הפלג הצפוני, שייח' ראאד סלאח ושייח' כמאל חטיב, טענו ששבועת האמונים לכנסת – כמותה כהכרה במדינה היהודית אשר "מתקיימת על אדמתה הכבושה של פלסטין המוסלמית שליהודים אין זכות עליה". הם גם סברו שיש סתירה מוחלטת בין חוקי המדינה היהודית לצווי ההלכה האסלאמית, השָׁרִיעה, ובמציאות שבה יש רוב יהודי בכנסת – אין חשיבות לייצוג ערבי אסלאמי כלשהו. הם קראו להסתפק בבחירות לרשויות המקומיות.

"ההחלטה של ראשי הפלג הדרומי הייתה בניגוד גמור לפסיקתו של השיח' יוסוף אל-קרדאווי, הפוסק הבכיר והמשפיע ביותר בעולם המוסלמי (בין היתר על אחים המוסלמים וחמאס), שפסק שאסור למוסלמים להשתתף בבחירות הארציות", אומרת שמר. "ההתנגדות של קרדאווי נובעת מתפיסה לפיה התמודדות בבחירות הארציות במדינה היא הבעת הכרה במדינת ישראל. בגלל חילוקי הדעות החריפים, שהביאו לפילוג בתנועה האסלאמית, נמנע השיח' קרדאווי במשך שנים רבות מהבעת עמדה בכל נושא ששייך לערביי ישראל".

לפני שאתם מתרשמים מהפגנת הפרגמטיות המרעננת של הפלג הדרומי – כדאי לכם לדעת, כי נציגי התנועה האסלאמית, והזרוע הפוליטית שלה במפלגת רע"ם, השתתפו במסיבות הוקרה למחבלים שהשתחררו מהכלא בארץ. רק השבוע סערו הרוחות כאשר בכירי המפלגה וחברי מועצת השורא של התנועה האסלמית, יחד עם מאות תושבי בקה אל גרביה, הלכו לקבל את פניו של רוצח החייל משה תמם הי"ד, שהשתחרר לאחר 35 שנות מאסר. בני משפחתו של תמם זעמו על שחרור הרוצח ועל קבלת הפנים החגיגית שתוכננה לו.

אבל אם חשבתם שהתמיכה במחבלים נעצרת ב'מועצת השורא' ובמקום שלוש ברשימת רע"ם – כדאי להתעדכן לגבי עבאס עצמו: בשנת תשע"ג (2013), במסגרת תפקידו כסגן יו"ר התנועה האסלאמית, השתתף עבאס בביקור הזדהות לרגל 'יום האסיר' עם משפחות מחבלים ערבים-ישראלים. במשלחת השתתפו איברהים צרצור, אז יו"ר רע"ם, חבר הכנסת לשעבר עבד אל מלכ דהאמשה, ואברהים אלתכליאת, נציג התנועה האסלאמית במזרח הגליל.

עבאס הביע מספר פעמים תמיכה ב'צעדות השיבה' שארגן חמאס לפני כשנתיים וכתב כי הן "מהוות אישור לדבקות שלנו בזכות הפליטים והעקורים לחזור למולדתם". באחת ההצהרות שפרסם עבאס נאמר, כי מפלגת רע"ם מאשימה את מדינת ישראל ב"תוקפנות כלפי עזה" והפנה כלפי הפלסטינים דרישה "לנהל מאבק פלסטיני מאוחד לסיום הכיבוש ולהקמת מדינה פלסטינית בגדה המערבית ובעזה".

בנאום הניצחון שלו לפני שבועיים שיתף עבאס את הקהל הרב בעקרונות המתגשמים של מפת הדרכים שציירו מייסד התנועה, האב הרוחני של עבאס, השייח' עבדאללה נימר דרוויש, ותומכיו מהתנועה האסלאמית. "בשלב ראשון הוא בנה בית אסלאמי", אמר עבאס, "ובשלב השני נבנה בית פוליטי לכולם" ובו, הוא הבטיח, "כל ערבי, מוסלמי, נוצרי או דרוזי, ימצא מקום שווה". בהמשך תיאר עבאס את הצעדים והעקרונות של הכניסה לחברה הישראלית. היעדים העיקריים של רע"ם הם בחברה הפלסטינית במדינת ישראל, אבל תוכנית ההמשך מיועדת לבני הדודים – היהודים בארץ.

"אנחנו רוצים לפרוץ את החומה האנושית של החברה הערבית, וזה הושג כבר ומתקדם", אמר עבאס בנאום הניצחון. זה משתלב עם החלום של התנועה האסלאמית להוביל את החברה הערבית כולה, לא רק את המוסלמים. מבחינת עבאס, רע"ם תהיה כתובת לכל הפלסטינים במדינת ישראל באשר הם. "האסלאם הוא האמצעי", הדגיש עבאס.

הצעד הבא בתוכנית של עבאס: "אנחנו רוצים לחדור את חומות החברה הישראלית כולה, והם חייבים לקחת אותנו ברצינות. לא נישאר בשוליים ולא נסכים להיות מחוץ למעגל. או אזרחים שווי זכויות – לאומיות, דתיות, אזרחיות – או שנשים את האלטרנטיבות האחרות על השולחן", הוא הצהיר.

 

תהליך זוחל

עבאס, כבן 48, נולד ביישוב מע'אר שבגליל התחתון. הוא בוגר תואר ברפואת שיניים באוני' העברית, אך מזה כעשור מטפח במקביל זהות פוליטית כדמות בכירה בפלג הדרומי בתנועה האסלאמית ונחשב לתלמידו של השייח' דרוויש. בעת לימודיו בשנים תשנ"ז-תשנ"ח עמד עבאס בראש ועד הסטודנטים הערבים, וכבר אז זוהה כבעל פוטנציאל להגיע לצמרת הארגון. בגיל צעיר נשא עבאס דרשות ב'מסגד השלום' במע'אר, ואימץ קו פייסני ופחות שמרני בהשוואה לקו הרדיקלי של הפלג הצפוני בתנועה האסלאמית.

בתשס"ז נבחר עבאס לשמש מזכ"ל תנועת רע"ם, ובתוך שלוש שנים התקדם לתפקיד סגן יו"ר הפלג הדרומי בתנועה האסלאמית. משם, דרכו לצמרת התנועה ולייצוגה בכנסת הייתה סלולה. בתשע"ח התמודד עבאס על ראשות רע"ם לכנסת, ונבחר להחליף את ח"כ מסעוד גנאים בתפקיד. הבחירות הפנימיות למועמדי התנועה לכנסת מתקיימות בתוך מועצת השורא העליונה, ולפי החוקה – מועמדי המפלגה לא יכולים להיבחר ליותר משתי קדנציות מלאות או שמונה שנים בסך הכל.

עם בחירתו לתפקיד יו"ר רע"ם – התפרק האיחוד בין המפלגות הערביות, ובבחירות לכנסת ה־21 התמודד עבאס במפלגה אחת עם בל"ד. המפלגה המאוחדת עברה את אחוז החסימה אך בקושי, וזכתה לארבעה מנדטים. פיזור הכנסת בתשע"ט (2019) הכשיר את השטח לאיחוד שורות כללי במפלגות הערביות בכנסת, תחת השם 'הרשימה הערבית המשותפת'. באיחוד הזה נבחר עבאס לכנסת בפעם השנייה מטעמה של רע"ם.

לאורך הקמפיין לכנסת ה־22 ואחרי הבחירות הצטייר מנסור עבאס כפוליטיקאי אפור, שהתנהל בצילם של יו"ר המפלגה איימן עודה ויו"ר תע"ל אחמד טיבי. הוא היה שותף להחלטה להמליץ על יו"ר כחול לבן בני גנץ להרכיב את הממשלה, אך מפח הנפש בעקבות הצטרפותו של גנץ לממשלת נתניהו – הביא אותו לשנות גישה. הוא אימץ עמדה, לפיה המפלגות הערביות לא צריכות להיות מזוהות בהכרח עם מחנה השמאל־מרכז והצהיר שהוא מוכן לקיים מגעים עם כל מי שיקדם את האינטרסים של הציבור שלו.

עבאס הביע התנגדות לחוקים שונים שכחול לבן ביקשה לקדם בכנסת. עמדתו זו קירבה אותו ללשכת ראש הממשלה והובילה לחילופי מסרים בינו לבין נתניהו. במשך כמה שבועות פורסמו דיווחים על הסכמות בין רע"ם לליכוד, שבמסגרתן רע"ם נעדרה מהצבעות בכנסת כדי לסייע לקואליציה. המגעים בין השניים הגיעו לשיא עם השתתפותו של נתניהו בישיבה של הוועדה הפרלמנטרית למיגור האלימות בראשותו של עבאס. גורמים במפלגתו טוענים שהוא מתח עד הקצה את המושג פרגמטיות בנכונותו לשוחח עם נתניהו, אולם הביקורת כלפיו נשארת בעיקר בתוך מוסדות התנועה, לרבות מועצת השורא.

עם פיזור הכנסת הקודמת, עבאס ורע"ם בחרו לחדד את ההבדלים מול חד"ש, תע"ל ובל"ד, מה שהוביל להיפרדות מהרשימה המשותפת לקראת ההתמודדות בבחירות לכנסת ה־24 (זו שהושבעה השבוע). עבאס זכה בארבעה מושבים בכנסת, ומכיוון שלא הודיע מראש על תמיכה פוליטית באף צד – ארבעת המנדטים האלה הפכו אותו לגורם דומיננטי בזירה הפוליטית.

תחילה היה נראה כי הוא יכריע בהחלטה מי ירכיב את הממשלה הבאה. אך לבסוף החליט שלא להמליץ על איש מהמועמדים, מה שאילץ את הנשיא ריבלין להטיל בחירוק שיניים את ניסיון הרכבת הממשלה על בנימין נתניהו.

 

המפתחות בידיו

ניתוח הפעילות של רע"ם בכנסת מאז שנת תשנ"ו (1996) מלמד, כי הנושאים שהמפלגה ביקשה לקדם היו ברובם המוחלט אזרחיים. היא עשתה זאת באמצעות הגשת הצעות חוק – לבד או בשיתוף מפלגות ישראליות – מימין ומשמאל. גם השבוע בהתבטאויות שלו בבית הנשיא דיבר עבאס על שיתוף פעולה עם מי שיהיה מוכן לקדם את מעמדם של האזרחים ערביי ישראל.

המסר הזה אינו חדש: ההצבעה הערבית בשיעורים גבוהים בבחירות באדר תש"פ (מרץ 2020) – רגע אחרי פרסום עסקת המאה של נשיא ארה"ב לשעבר טראמפ – הייתה מסר ברור לציבור היהודי ולמערכת הפוליטית בארץ: אנחנו ישראלים. כמוכם. ואנחנו רוצים שתספרו אותנו. בכסף, בקשב, בשיח רציף וכן גם להיות חלק ממוקדי קבלת ההחלטות במדינה. לשם מכוון עבאס והוא מציב אתגר לא פשוט למערכת הפוליטית שתידרש על ידי הח"כים של רע"ם להתמקד בטיפול בבעיות החברתיות הבוערות, בכללן: סוגיית הפשיעה בחברה הערבית, מצוקת הדיור, בעיית התשתיות ברשויות המקומיות, תעסוקה ועוד.

לדברי ד"ר דורון מצא, איש מערכת הביטחון לשעבר, תפיסה זו לא צמחה יש מאין. היא נכחה בתוך הפוליטיקה הערבית כבר שנים אחדות מאז הוקמה הרשימה הערבית המשותפת בשנת תשע"ה, שהייתה תגובה להעלאת אחוז החסימה ביוזמתו של אביגדור ליברמן, אבל גם ביטוי לשינוי רעיוני בפוליטיקה הערבית.

מצא: "באותן שנים נרקם מתחת לפני השטח שיתוף פעולה תכליתי, אבל מוכחש, בין ממשלות נתניהו לבין מנהיגי הרשימה המשותפת בכל הנוגע לקידום החלטה 922 של הממשלה ותוכנית החומש בעלות של למעלה מעשרה מיליארד שקלים. החידוש אצל עבאס הוא, בנכונות ללכת צעד קדימה בכל הנוגע לתעדוף השיח החברתי על פני זה הפוליטי-לאומי ובנכונות להלבין את שיתוף הפעולה עם הימין, לא כל שכן להפוך אותו לאידיאולוגיה המוצהרת של המיעוט הערבי".

בין אם מנסור עבאס יצליח לממש הפעם את חלומו ובין אם לא – הוא כבר ניצח ובגדול. במה שהתנקז לקצת פחות מחמש דקות בשעת צפיית השיא הפך עבאס את סדר היום ואת כללי המשחק שהיו נהוגים במדינת ישראל מאז כינונה. החל מהעובדה שבכל בית בארץ המתינו בדריכות למוצא פיו של איש התנועה האסלאמית, עבור בהגדרת עצמו כ'מוסלמי ערבי ישראלי' שמתמקד במצב הכבישים, בתי החולים והפשיעה שאיתה מתמודדים מדי יום כלל אזרחי ישראל, ועד להיותו לשון מאזניים שבידיו המפתחות לשלטון במדינה.

 

דפוס של חמאס

במערכת הביטחון חלוקות הדעות אודות התנועה האסלאמית. רבים זוכרים, כי כשארגון החמאס החל את דרכו ביהודה ושומרון, ובמיוחד בעזה – הוא קיבל תמיכה בקרב גורמי המודיעין: "מדובר בארגון חברתי שאין לו עניין בלאומיות, בוודאי שלא בפיגועים", הייתה הדעה הרווחת. "הם עוסקים בצדקה וברווחה, וחיזוק שלהם יחליש את ארגוני הטרור של אש"ף", אמרו ראשי המערכת.

בתמיכתה של מדינת ישראל נבנו בעזה תוך זמן קצר עשרות מסגדים, שהפכו להיות מרכזים קהילתיים־חברתיים עם מוטיבים אסלאמיסטיים מובהקים ומשנה ג'יהאדיסטית רהוטה. צעד אחר צעד בנה הארגון ה'חברתי' עוצמה אדירה, הן מבחינת כמות האנשים, והן מבחינת המחויבות האידיאולוגית להשמדת מדינת ישראל, כצעד ראשון בדרך להקמת המדינה האסלאמית. כאשר מערכת הביטחון הבחינה בטעות האיומה – כבר היה מאוחר. בחורף תשס"ו (ינואר 2006) בחר 'הארגון החברתי' חמאס להשתתף בבחירות לרשות הפלסטינית, וכנגד כל 'התחזיות' – זכה ברוב גורף. הדרך להקמת מדינת החמאס בעזה הייתה קצרה.

יש במערכת הביטחון מי שסבורים כי אין שום הבדל בין רע"ם של מנסור עבאס, לבין חמאס, בטח לא באידיאולוגיה, ובעומק הדברים – גם לא בפרקטיקה. לדוגמה, כששואלים את עבאס האם 'חמאס' הוא ארגון טרור, הוא תמיד משיב: "זה לא הנושא", או "נדבר על זה בהזדמנות אחרת".

מאיר אטינגר, פעיל ימין אקטיבי, עסק בשנה האחרונה יחד עם אנשי ימין נוספים בתיעוד התבטאויות של אנשי רע"ם, והוא טוען כי מדובר בדפוסי פעולה של 'חיות טרף בעור של כבש'. בשיחה עם 'משפחה' הוא מספר, כי האב הקדמון של כל תנועות הג'יהאד, הוא חסן אל בנא ממצרים. ענפי האחים המוסלמים במובלעות אסלאמיות בארץ ובעולם המערבי, אימצו אל חיקם את תבניות הפעולה שגיבש, שמטרתן השלטת האסלאם על כל העולם.

השיטה: ארגון קהילתי של תורמים ונתרמים בענייני רווחה, חינוך ובריאות. הפעילות נעשית סביב מסגדים שהופכים להיות מרכזים קהילתיים. מתחת לפני השטח מוקמת מדינה בתוך מדינה, המורכבת מחתך סוציולוגי רב ממדי – רופאים, עורכי דין, קציני משטרה, חקלאים ופועלים קשי יום. הם מלוכדים סביב אידיאולוגיה סדורה, שהסיסמה שלה היא: האסלאם הוא הפתרון.

"איש לא יפגע באגודת ספורט אסלאמית תמימה, שאוספת בני נוער מהרחוב ומספקת להם תעסוקה ולימודי אסלאם", אומר אטינגר. "איש לא יכול לצאת נגד מרכז רפואי במסגד המקומי שנותן ייעוץ, תרופות ולימודי אסלאם". לדבריו, בשיטה הזאת הצליחו 'האחים המוסלמים' במצרים לצמוח בתוך שני עשורים מתנועה של שישה אנשים לגוף ענק עם כמיליון תומכים, ולהוציא מתוכם גדודי מוג'אהדין שביצעו פעולות טרור נגד יהודים ונגד המשטר במצרים.

"באותה שיטה בדיוק צמח החמאס כ'ארגון חברתי דתי'. מי היה מאמין שיום אחד הם יזרקו מגגות עזה את מתנגדיהם ויפציצו את תושבי אשקלון ונתיבות במאות טילים ביממה?" לדברי אטינגר, באותה השיטה צומחת התנועה האסלאמית בארץ על שני ראשיה, ו'הפתיעה' בבחירות האחרונות שקראה תיגר על התנועות הערביות החילוניות, כשהיא צולחת בקלות את אחוז החסימה.

ויש מי שסבורים שיש לנקוט ב'כבדהו וחשדהו': פרשנים ביטחוניים לענייני ערבים אומרים ל'משפחה': "תנועות אסלאמיות תמיד מתחילות כתנועות חברתיות שדואגות לעניים, מרפאות, בתי ספר, חינוך חלופי ואחרי תקופה מגיע שלב של ג'יהאד. אם מראש אתה שולט עליה ומרסן אותה – אז יש אפשרות למנוע זאת.

"האחים המוסלמים היא תנועה שמבטאת מסרים מסוכנים. האידיאולוגיה שלה ערמומית. רבים מאנשיה הם בעלי השכלה מערבית ובחסות החוק מגיעים ליעדים שהם מעוניינים בהם. במערב היה תמיד ויכוח האם עדיף להדיר אותם מהשלטון כאנשי טרור, או שיהיו חלק מהשלטון והשלטונות ישמרו את צעדיהם. התנועה האסאלמית מציגה דרך שונה מזאת של אחמד טיבי, חנין זועבי והפלסטינים, אבל מערכת הביטחון צריכה לשמור היטב את צעדיהם.

"זאת תנועה אסלאמית, על כל המשתמע מכך", הם מבהירים. "הם מיישרים קו עם האחים המוסלמים בכל נושא. הם היו נגד אסד וסעודיה ותומכים בחמאס – תנועת שאנשיה מזדהים איתה לחלוטין. מה שנותנים להם, מתקבל על ידם. לכן טורקיה מעודדת אותם. ארדואן התחיל כראש עיר ולאט לאט הכניע את כל האליטות והשתלט על השלטון. אם לא מגבילים אותם – הם מסוכנים".

מערכת הביטחון פוקחת עליהם עיניים?

"למעשה, הפלג הצפוני של התנועה האסלאמית מטריד יותר את מערכת הביטחון בנושא אל אקצה, פלסטינים ולגיטימיות. מנסור עבאס לא הצהיר שהשלטון הישראלי הוא לגיטימי. אם ייתן כזאת הצהרה – אין סיבה שמדינת ישראל לא תעבוד איתם. אבל אם לא יודעים מה הם עושים נגד המדינה – אז חובה לשמור את כל צעדיהם ולהגביל אותם. משמעות העובדה שלא מגבילים את חברי הכנסת שלהם לבקר את ברגותי או אסירים בבתי הכלא, כמו גם להלל שאהידים – היא שהם נהנים מכל הזכויות ואין להם שום חובות. העלמת העין הזו – עלולה להיות בעוכרינו".

 

בערבית זה נשמע אחרת

ההתבטאויות עבאס וחבריו לאורך השנים לא מותירות ספק לגבי דעותיו

בציטוטים והתבטאויות שקיבץ מאיר אטינגר מפעילותם של עבאס וסיעת רע"ם מהשנים האחרונות, יש בהחלט כדי לעורר דאגה. כך למשל, בתמוז תשע"ט (יולי 2019), דיבר עבאס על "המאבק שלנו בכיבוש ובמצור על עזה, להגדרה עצמית לעם הפלסטיני והקמת מדינה פלסטינית שירושלים בירתה והחזרת הפליטים".

בתשע"ז (2017) אמר מנסור עבאס: "ירושלים ואל אקצה הם לב האומה האסלאמית, לאיש אין זכות לוותר עליהם". לאחר שנפלה הממשלה במרחשוון תשע"ט (נובמבר 2018), אמר עבאס: "אין ספק שההתנגדות ('התנגדות' = חמאס) בעזה הובילה לפירוק הממשלה הקיצונית במדינת ישראל. כיום יש הזדמנות להוביל לסיום הכיבוש והקמת מדינה פלסטינית בירושלים".

באדר תש"פ (מרץ 2020) פרסם עבאס את הצהרת התנועה האסלאמית לרגל 'יום האדמה': "יום האדמה הוא תחנה היסטורית ופטריוטית, תהילה לשאהידים שנאבקו במדיניות ההחרמה, ממשלת נתניהו גזענית, עסקת המאה נותנת לגיטימציה לכיבוש ולהתנחלויות". בשנת תשע"ו (2016) תקף עבאס את השתתפות החיזבללה בלחימה בסוריה לצידו של אסד: "עם הערכים האלו לא נוכל להיאבק בציונות ובכיבוש, מאשים את אסד וחיזבאללה בכך שמסייעים לציונות".

באייר תשע"ז (מאי 2017) פרסם עבאס מאמר תמיכה בשביתת הרעב שביצעו רבי המרצחים בהנהגת מרואן ברגותי בכלא הישראלי, ובתשרי תשע"ז (אוקטובר 2016) תקף את עמיתו-יריבו אחמד טיבי על שגמגם כאשר נשאל אם היה בית המקדש בהר הבית: "לא היה שום דבר לפני מסגד אל אקצה", קבע. "מסגד אל אקצה הוא מולדת כבושה, אין שום מקום לגמגום".

מרחשוון תש"פ (נובמבר 2019): מנסור עבאס בהצהרת התנועה האסלאמית מגנה את הכרת ממשל טראמפ בהתיישבות היהודית ביו"ש. בהודעה שפרסם נאמר: "העם הפלסטיני יתנגד לכיבוש ולאפרטהייד ויגשים את חלומו להגדרה עצמית ועצמאות או בשתי מדינות או במדינה אחת". גם על נתניהו, זה שאת השותפות עימו לא שולל עבאס בנקודת הזמן הנוכחית, היה לעבאס מה לומר: "נתניהו מושחת וגזען. מקומו בכלא, לא במשרד ראש הממשלה".

בסיוון תשע"ט (יוני 2019), לאחר שמוחמד מורסי, נשיא מצרים לשעבר מטעם האחים המוסלמים מת במהלך הדיון בבית המשפט המצרי במסגרת הערעור שהגיש בעקבות הרשעתו ברצח המונים, פרסם עבאס את ההספד הבא לזכר חברו לתנועת האחים המוסלמים העולמית: "יש הבדל בין המזריקים את דם בני עמם לבין הפוקדים את אנשי סוריה, לוב ותימן. יש הבדל בין מוחמד מורסי, לבין בשאר אל אסד ומועמר קדאפי.

"הערך של נשיא קדוש מעונה, לא רק בהיותו נשיא נבחר אזרחי לגיטימי – התהפך. זה בגישה האצילית הזו וביצירה האסלאמית והפטריוטית הגבוהה, שבה נשיא השאהיד והאחווה המוסלמית במצרים סירב להטביע את מצרים בהרדמה ובמלחמה עקובה מדם, למרות כל העוול וההרג של אלפים ומעצרים" (הכוונה להפיכה הצבאית בניצוחו של הגנרל א־סיסי שבה הודח מורסי). את מאמר ההספד, שאליו צירף עבאס תמונה מכובדת וממלכתית של מורסי, סיים עבאס במילים: "אִמרו את זה והאמינו בזה: השלום שלנו חזק מכדורים".

עבאס אף היה חבר במשלחת של בכירי הפלג הדרומי שיחד עם חברי כנסת נוספים ערכו ביקור הזדהות אצל איקרימה סברי (המופתי לשעבר של ירושלים שתמך בפיגועי התאבדות באוטובוסים), לאחר שנחקר במשטרה בחשד להסתה לרצח. גם וליד טאהא, מקום שלוש ברשימה, השתתף באותה משלחת חיזוק.

באלול תשע"ו (2016), לאחר פטירתו של נשיא המדינה וראש הממשלה לשעבר שמעון פרס, הסביר עבאס מדוע לא השתתף בהלווייתו: "מאז 1948 העם הפלסטיני חי באסון מתמשך, שנוצר על ידי כנופיות הטרור של הציונות. שמעון פרס, מסמלי הציונות, לא התחרט על פשעיו נגד העם הפלסטיני".

ואם היו למישהו ספקות באשר לדעתו של עבאס על פעולות שעושה צה"ל בשליחות הממשלה לסיכולם של פיגועים וירי רקטות נגד אזרחים ישראלים – הנה מה שהוא אמר לכלי התקשורת 'אל קודס' לפני שנה וחצי: "לא יעלה על הדעת שאדם ערבי יהיה חלק מממשלה שעושה את מה שעושה הממשלה כיום בירושלים ובעזה".

במסע הבחירות האחרון פרסמה מפלגת רע"ם קליפ ובו תשובות לשמונה שאלות על מנסור עבאס. על השאלה "האם ויתר מנסור עבאס על עקרונות אידיאולוגיים?" משיב עבאס: "כל ההבדל בינינו לבין 'הרשימה המשותפת' הוא רק בנושאים אזרחיים. בכל הנושאים הלאומיים – מעולם לא הצבעתי באופן שונה ואצביע תמיד כמו המשותפת".

'ואולי בכל זאת עבאס התפכח?' – היו מי שחשבו לאור הנאום האחרון. אז הנה ההסבר של עבדול כרים עזאם, איש הפלג הדרומי ואחד המקורבים למנסור עבאס, לנאום שריגש חלק מהישראלים: "אחת – טוענים שעבאס לא הזכיר זהות פלסטינית, זה לא נכון. הוא דיבר על זה, כאשר הזכיר את הנרטיב. שתיים – הנאום שמדבר על שתי מדינות לשני עמים ושוויון אזרחי מלא בשטחי 48' מוסכם על כל הפלסטינים, כולל אמנת חמאס מ־2017".