שלושה בחורים ספרדים, בני עלייה ששוקדים יום ולילה על התורה והעבודה, מתייצבים לראשונה ומדברים בכאב גדול על תחושת הרדיפה ובעיקר על ההתכחשות | "אנחנו כמובן לא רוצים שמישהו ייעצר, לא אשכנזי ולא ספרדי, אבל יש כאן מציאות הזויה, מערך שלם שעובד לזהות מי ספרדי ומי אשכנזי" | ומה שהכי גרוע בעיניהם: "לנציגים שלנו לא אכפת"
צילום: דוברות ש"ס אלחנן קוטלר ופלאש 90,
הטקסטים שתקראו כאן, מטלטלים וכואבים.
זעם ברחובות. הפגנות השבוע נגד חוק הגיוס
הם מתארים מציאות קשה של כאב, חשש, זעם ועלבון שנמהלים יחד למונולוגים מצמררים של שלושה בחורי ישיבות שאותם פגשנו השבוע.
שלא תטעו, מדובר בבחורים עמלי תורה בכל מאודם, הם אינם משתייכים לחבורות קיצוניות, ההפך, שלושתם בני קהילות ספרדיות, ובלשון העם – משפחות שסניקיות מובהקות. הם גדלו אל תוך המושגים המוכרים של 'להחזיר עטרה ליושנה' ו'המהפכה' שהובילה שס לפני עשרות בשנים, ובמובן מסוים אש המהפכה עדיין מפעמת בהם.
ודווקא משם נובע הכאב העמוק. העלבון הנוראי. אחרי שנים, כשכבר חשבו שהאפליה והקיפוח חלפו עברו מן העולם, הגיעה גזרת הגיוס והוכיחה להם שממש לא. והנה ראיה: חבריהם האשכנזים, החובשים לצידם את ספסלי בתי המדרשיות – נמצאים תחת מעטפת הגנה. להם דואגים, עליהם שומרים. ואילו הם, הספרדים, חיים בפחד יומיומי מפני מעצר ותקופת כלא ממושכת.
ארך להם זמן להאמין שדווקא הם יהיו החוליה החלשה בשרשרת. תקופה ארוכה סירבו להאמין שיש כאן יד מכוונת שפועלת אך ורק נגדם. הם גם ציפו להגנה ציבורית של נבחרי הציבור, אותם הנבחרים שהם במו ידיהם הצביעו עבורם, פעלו למען המפלגה במשך שנים רבות וביום הדין גילו שהם לבד בעולם.
עכשיו הם מתיישבים מולנו כדי לפתוח את הכל. הם חוששים, מבקשים להסתיר כמה שיותר פרטים אישיים, כדי שלא יבולע – לא להם ולא למשפחותיהם. חלק מהם לומדים בישיבות אשכנזיות. אחרים בספינות הדגל של עולם התורה הספרדי. הצד השווה שבהם: כולם נמצאים על הכוונת של רשויות הצבא שבולשות אחריהם ומנסות להתחקות אחד צעדיהם, כדי להביא אותם אל הכלא הצבאי.
יודגש: חלק מהטקסטים ששמענו מהם לא יובאו כאן, בגלל חריפות הדברים. לפעמים נאמרים דברים שלא ראויים לפרסום, בעיקר כאלו הנוגעים בגופו של אדם. אך די בתיאורים ובמילים שכן ליקטנו כדי לפתוח צוהר לעולמם של בני התורה הספרדיים – עולם מפואר וגדוש – שבחודשים האחרונים חשים שהם מופקרים לגורלם.
לא סוג ב'
שלושה יושבים עכשיו מולנו. נתחיל ביונתן. הוא בן 24.5, בן תורה בכל מאודו. הוא נולד בדרום הארץ, באחת הערים שבהן יש ציבור חרדי עצום. בצעירותו למד בישיבה קטנה ספרדית מוכרת ולאחר מכן עלה לישיבה גדולה, מהישיבות האשכנזיות המוכרות בירושלים.
"אני מוגדר עריק", הוא אומר בפתח הריאיון הזה, "וכמו כולם אני מקבל כל הזמן שיחות טלפון מהצבא. מבקשים שאגיע להתייצב. אני אישית לא עונה לטלפונים האלה, אבל זה משהו שכל בחור במצבי מכיר.
"בתחילה, כאשר אתה מוצא עצמך במצב כזה, יש חשש עצום. מעצר, כלא, זה לא משהו שנשמע כמו חלק מהחיים שלי. בתקופה הראשונה שבה הוגדרתי עריק, הייתי נוסע עם אבא שלי ברכב המשפחתי, וכשהיינו עוברים ליד משטרה, רעדתי מפחד. מה יהיה אם יעצרו אותנו? לאן ייקחו אותי? הפחד הוא קשה, קשה מנשוא.
"אבל הזמן עושה את שלו, ואני גם התחלתי לקרוא וללמוד על כל הנושא של המעצרים, הכלא הצבאי וכו'. למדתי איך זה עובד, מה קורה שם ונאבקתי בפחד. היום אני יודע לומר שאני לא מפחד מזה. אולי אפילו להפך. שיעצרו אותי. אנחנו במצב שאין לנו יותר מה להפסיד ואני לא מוכן שהפחד ינהל אותי".
הוא מגדיר עצמו כתלמידו של מרן הגר"ע יוסף זי"ע ויבדלחט"א חכם משה צדקה, ראש ישיבת 'פורת יוסף' המעטירה. "רבותינו הורו לנו שלא מתייצבים ולא משתפים שום פעולה עם הרשויות", הוא אומר, "וכשאתה נסמך על גדולי ישראל, החשש נרגע. אני הכנתי את עצמי למעצר, למדתי מה זה כלא צבאי, מה זה דיון משמעתי ומה הענישה שניתנת למי שהצבא החליט שהוא עריק, כמוני".
וכשהיה מוכן, נפשית ורעיונית, להיות עצור על רצונו ללמוד תורה, התחיל יונתן להבחין במספרי העצורים מסביבו. "מהר מאוד הבנתי שרק בחורים ספרדים נעצרים", הוא אומר. "היום כבר ברור לכל שיש פה יד מכוונת. הבעיה הגדולה יותר היא השתיקה הרועמת של ההנהגה הציבורית–ספרדית.
"אני ושכמותי גדלנו בצל הסטיגמה המושרשת שאנחנו סוג ב'. היום, לא נעים לי לומר, אנחנו מרגישים שאנחנו אפילו לא סוג ב'. שקופים לחלוטין. בעולם הזה מסתובבים אנשים שווים, יש שווים יותר ויש שווים פחות. אני חלק מאלו ששווים פחות. התחושה נוראית, מתסכלת.
"ואם היו לי ציפיות מהמפלגה שמתיימרת לייצג את הציבור הספרדי – גם הן נעלמו מהר מאוד. כפי שאמרתי, אנחנו שקופים. אני משתמש במושג הזה כי שס השתמשה בו כדי לגרוף קולות בבחירות. מתברר שאנחנו עצמנו השקופים. אנחנו אלו שנזכרים בהם לפני בחירות, מבקשים שנתגייס לפעול, אבל ברגע האמת, הפכנו בעצמנו לשקופים בעיניהם".
יונתן עוצר לרגע את שטף הדיבור. הוא מהרהר. אחר כך ממשיך, בטון כואב. "ברור לי שבדיוק כמו בשנות השמונים, אם אנחנו לא נתעורר, אף אחד לא יעשה את העבודה בשבילנו. יש לי חברים שהיו עצורים. בכלא. המשפחות שלהם פנו לנציגי הציבור שלנו וקיבלו אפס יחס. ממש כך.
"אני אומר את זה בכאב. התעלמות מוחלטת. מהמפלגות האשכנזיות אנחנו לא ממש מצפים, אבל מהאנשים שלנו? אלו הנציגים שאנחנו נלחמים כל מערכת בחירות שיגיעו לכנסת, כדי שיפעלו עבורנו, עבור הצרכים הכי בסיסיים שלנו. אז עכשיו, אנחנו בני התורה, ניצבים לבד מול איום הכלא? יש מישהו בעולם שזה נשמע לו הגיוני?
"ואם נניח לרגע ליחס המשפיל, לעובדה שאנחנו ממש ניצבים לבד, הרי החמור מזה הוא שאותם הנציגים שלנו הם אלו שעכשיו עובדים במרץ כדי לחוקק חוק, שברור לכל בר דעת שהוא הולך להמיט אסון על עולם התורה. אומרים לנו שהם פועלים למען יבנה וחכמיה, אבל חצי מ'יבנה' הולך לאסון. אם לא יותר.
"הקריאה שלנו ברורה: חוק שגורם לכך שאנחנו לא נוכל לשבת וללמוד תורה, הוא אסון. כל בחור שרוצה לשבת ללמוד זכאי לעשות את זה, ומוח שמשתף פעולה עם החרבת עולם התורה שלנו, נבוא איתו חשבון, כמובן רק באופן חוקי.
"אנחנו שומעים את גדולי התורה שלנו כשהם נאנקים מבכי בגלל המצב. לנציגים שלנו זה לא אכפת. זה כואב לומר, זה אפילו חמור מאוד, אבל זו התמונה המלאה והציבור חייב לדעת את זה".
מזנבים בחלשים
ביקורים בכלא 10. ח"כי ש"ס בן צור, בוסו, ביטון ומלכיאלי
לצד יונתן יושב ישראל, בחור חמד. הוא בן 21, ירושלמי שלומד באחת הישיבות הספרדיות המוכרות והנחשבות במרכז הארץ. "את הצווים אני זורק לפח, בדיוק כמו שגדולי ישראל הורו לנו", הוא אומר.
"בעבר הייתי מתייצב בלשכות הגיוס, בתחילה בלשכה ברחוב רש"י בירושלים ואחר כך בתל השומר. עד שהגיעה הוראה ברורה מרבותינו שלא להתייצב ולא לשתף שום פעולה עם שלטונות הצבא. בישיבה שלי יש מאות עריקים, כולנו בסירה אחת".
לישראל ארך זמן להפנים, שהעצורים הם רק בני עדות המזרח. "בהתחלה עצרו רק בחורים ממוצא בוכרי", הוא אומר, "יצחקוב, ברוכוב, יעקובוב ועוד. זה היה נראה קצת מוזר אבל לא שמנו לב לזה.
"חשבנו שמדובר במשפחות שמוגדרות 'חלשות'. שהאבא לא בוגר ישיבות, לא מכיר את המצב כמו שהוא. התפיסה הייתה שהצבא מנסה לזנב ב'נחשלים אחריך'. אבל ככל שחלף הזמן והתרבו המעצרים הבנו שזה עניין עדתי לחלוטין: רק ספרדים נעצרים במעצרים יזומים בעוד אשכנזים למעשה מוגנים".
יובהר: הבחורים שאיתם דיברנו לא מפנים לרגע את האשמה לחבריהם האשכנזים. "אנחנו כמובן לא רוצים שמישהו ייעצר, לא אשכנזי ולא ספרדי", אומר ישראל, "אבל המציאות שבה רק אנחנו נעצרים, היא הזויה. מערך שלם עובד כדי לזהות מי ספרדי ומי אשכנזי, וזו חרפה שלא האמנו שהיא אפשרית בכלל".
מה ההסבר שלו למציאות הזו? ישראל בטוח שבשל העובדה שמשפחות ספרדיות נחשבות 'חלשות' יותר, לצבא נוח להיטפל אליהן. "זה לא סוד שבמשפחה ספרדית, בטח כזו בפריפריה, ההורים יותר תמימים, חוששים וגם יותר מעורים בחיי הישראלים. כמעט בכל משפחה ספרדית יש איזה דוד חייל, איזה בן דוד מסורתי ודברים כאלה. לכן החליט מי שהחליט שכדאי להתחיל איתנו, ורק איתנו, כדי לזרוע פחד בכולם.
"חברי האשכנזיים, ויש לי רבים כאלה, כלל לא חוששים. ברור להם שאם יהיה מעצר בבית של בחור אשכנזי ממשפחה טובה, העולם ירעד. אז ממה יש לו לחשוש? אנחנו גם רואים שלמרות הפילוגים בתוך הציבור האשכנזי, בנושא הזה כולם מאוחדים. לעומת זאת אצלנו, המצב חמור מאוד מאוד".
ישראל מתאר את עצמו כמי שבמשך שנים פעל עם בני משפחתו למען שס. "הגאווה שלנו הייתה שס", הוא אומר, "כל מערכת בחירות פעלנו כמו אריות למען המפלגה. במערכת הבחירות האחרונה אני וכמה חברים קנינו טלית חדשה, כדי שנגיע לקלפי ונברך עליה 'שהחיינו' בזמן שמכניסים את הפתק עם האותיות 'שס' לקלפי.
"ואז כאשר אנחנו נמצאים מול שוקת שבורה, אנחנו מצפים שתהיה מחאה אדירה. רק ספרדים נעצרים, ואנחנו לא שומעים את קולות אלו שעבדנו קשה כל–כך כדי שיהיו בכנסת, שיפעלו עבורנו.
"שס הייתה כל השנים הפה לחלשים, למסכנים, לשקופים. והנה, אנחנו הפכנו לשקופים! לאלו שאף אחד לא סופר אותם, שנאנקים ממש מהפחד הנוראי הזה ממעצרים. אז איך ייתכן שאתם שותקים? איך אין אמירה ברורה נגד הביזיון הזה?"
המילים שלו חריפות מאוד. "אנחנו מצפים מהנציגים שלנו להפוך את העולם. כשנעצר הבחור הראשון, למה לא הפלתם את הממשלה? בשביל מה שלחנו אתכם לכנסת, בשביל לשבת ולאשר תוכניות לתקיפה באיראן או להגן על עולם התורה? וכשאנחנו פונים לנציגים אנחנו מקבלים תשובות כמו 'אין מה לעשות', 'נסה להתקשר מחר ללשכה' וכל מיני תשובות דומות. ח"כ משלנו שפניתי אליו בעצמי אמר לי 'אני לא מבין בנושא הזה. לא בשביל זה שלחו אותי לכנסת'.
"בחורים נעצרים כאן מדי יום, ומהם ישנה שתיקה. זו מציאות הזויה. בשביל הנימוס שלחו כמה ח"כים אל שערי בית הכלא. אנחנו אפילו לא יודעים אם הם נפגשו עם הבחורים בפנים. איפה ההנהגה הציבורית שלנו? למה קולכם לא נשמע? למה הם לא עומדים איתנו בחזית המאבק? למה הם לא מנשקים את ידיהם של הבחורים שנמקים בכלא הצבאי רק כי נהגו כהוראת רבותינו, נאחזו בלימוד התורה וסירבו ללכת לצבא?"
נדגיש שוב: חבורת הבחורים הזו היא נורמטיבית לחלוטין. לא מדובר בקיצוניים, כאלו שמחפשים ריב ומדון או חלילה. הם בני תורה שעולמם כולו הוא בין כותלי בית המדרש. דווקא משום כך, הכאב שלהם אותנטי מאוד ומילותיהם חדות ונוקבות.
ישראל ממשיך. "אנחנו לא עוסקים בפוליטיקה. זה לא מעניין לא אותי ולא את חבריי שחרב המעצר מונפת על ראשינו. אבל ברור לכל בר דעת שיהיה לזה מחיר. אף אחד מאיתנו לא יוכל להמשיך ולהתעלם מהכאב שלנו. בסופו של דבר תהיה מחאה ציבורית אמיתית, ומובן שביום הבחירות, שאני מבין שהוא מתקרב, נבוא חשבון עם המפלגה שזנחה אותנו.
"אם שס לא תתעשת, היא הולכת לרדת בכמה מנדטים. אולי אחרי הבחירות הם יעשו חשבון נפש איך הם הגיעו למצב הזה. במקביל, עוד ועוד בני ישיבה ספרדיים פשוט הולכים למחוזות של הפלג הירושלמי. למה? כי שם לפחות שותפים איתנו בצרה. אנחנו רחוקים מהם מאוד אידאולוגית, אבל בשעת צרה מתברר שהם היחידים שנמצאים לצידנו".
הבכי של מרן
הגר"א סאלים בביקור בבית הורי הבחור העצור יצחק רביבו ברמן גן
הבחור השלישי שיושב איתנו הוא יוני ד'. הוא לומד בישיבת 'מאור התורה' הירושלמית. מסיבות ברורות הוא מבקש שנטשטש כל פרט שמסוגל לגלות מי הוא. "כבר לפני שנים רבות, מרן חכם שלום זצ"ל בכה כשהוא דיבר על כך שעולם התורה הספרדי הולך להיפגע מאוד.
"הוא ידע אז את מה שיקרה היום. אנחנו מכירים גם הקלטות של מרן הגר"ע שבוכה על שלושת אלפים בחורים ספרדים שרוצים לקחת אותם לצבא. זה היה בתקופת ממשלת בנט–לפיד. מי האמין אז שהחרב הזו תונף על כל עולם התורה הספרדי".
כמו חבריו, גם יוני עריק זה תקופה ארוכה. "מי חלם שיבואו וירדפו אחרי בחורים, שאימהות ינעלו את הדלתות בלילות מפחד שיבואו לקחת את הילדים לצבא. אלה סיפורים שלא האמנו שיכולים להתרחש במדינה הזו.
"וכשזה קורה והשמיים נופלים עלינו, מתברר שאין שום מענה. שום כלום. הנציגים שלנו פשוט נעלמו. אנחנו ציפינו שתפתרו את הבעיה מעיקרה, אבל אם כבר הגענו למצב הזה, איך ייתכן שאתם שותקים?
"אני חריף יותר מחבריי ואני אומר זאת חד משמעית: אנחנו לא ניתן כוח לאנשים שפשוט מתעלמים מציבור בני התורה הספרדי. לא רק שלא נצביע להם יותר אלא נפעל כדי שכמה שיותר אנשים לא יצביעו להם".
שאלתי את יוני מה הוא מצפה מנבחרי הציבור שלו. "מעבר לצעקה, אנחנו מבקשים עזרה. בישיבות שלנו מחלקים חוברות שמסבירות איך להתמודד עם המעצרים והכלא. מי מחלק אותן? כל מיני ארגונים שנרתמו לעזור. שס מצידה מחלקת פה חומרי הסברה למה החוק שהיא מקדמת הוא הדבר הכי טוב שיש. אתה מבין לאן הגענו?
"העולם שלנו נחרב, אנחנו רועדים מפחד, כל בן תורה נמצא על הכוונת של המשטרה הצבאית, והם מסבירים לנו למה החוק שהם מקדמים הוא ממש טוב. אבל מעל לכל כואבת לנו השתיקה. אפס סיוע, אפס אמפתיה. קולם פשוט לא נשמע".
יוני מתאר מציאות קשה מאוד בקרב חבריו לישיבה. "אצלנו אומרים על החוק המתגבש: 'חמישים אחוז יעדים – מאה אחוז ספרדים'. זו המציאות. כל מי שנעצר הוא ספרדי. אני בן למשפחה שסניקית במהות. ביום הבחירות אבא שלי קם בהנץ, טובל במקווה ובשבע בבוקר ניגש ראשון לקלפי לקיים מצוות מרן. פתאום אנחנו מבינים שאין לזה שום משמעות. שנים אנחנו סומכים ידינו על נציגות שברגע האמת פשוט נעלמת".
מי שכן מחזקים מאוד את יוני וחבריו הם גדולי התורה וראשי הישיבות של עולם התורה הספרדי. "מרן הראשל"צ הגר"י יוסף וראשי הישיבות הם היחידים שמדברים אלינו, שמחזקים אותנו. אבל מהנציגות שלנו, למרבה הצער, כבר אין לנו ציפיות.
"אז אומרים לנו ששס מפחדת לאבד קולות בציבור המסורתי, שכן תומך בגיוס בני התורה, ולכן היא נמנעת מלהגן עלינו. אז בשביל מנדט או שניים מציבור מסורתי אתם מוותרים על שליחותכם? למה מרן הקים את שס אם לא בשביל לומדי התורה, עולם התורה הספרדי המפואר? כל זה הולך להיעלם בגלל שיקול פוליטי?"
אנחנו מבקשים מהם לסכם. יוני מבקש להשלים. "בחורי הישיבות הם האנשים בעלי רמת המשכל הגבוהה ביותר בעם ישראל. אנחנו אלו שלומדים סוגיות מורכבות מאוד, כך שאי אפשר 'לערבב' אותנו. קראנו היטב את החוק שמתגבש וברור לנו לאן זה הולך: עולם התורה הספרדי על סף קריסה. אם אנחנו, הציבור, לא נתעורר ונצא למאבק, לא יהיו לילדים שלנו ישיבות ללמוד בהן".
יונתן: "אני לא רוצה לחשוב מה היה קורה אם היו עוצרים פה עשרות בחורים אשכנזים. אני חלילה לא רוצה שזה יקרה, אבל אולי אם זה יקרה, ההנהגה פה תתעורר ותבין שכל העולם מתקיים בזכות לומדי התורה. אין קיום לנציגות חרדית בכנסת אם היא לא פועלת למען עולם התורה.
"אגב אנחנו שומעים את הטענה שהצבא הולך לפריפריה כי הוא מפחד להיכנס לערים החרדיות ושם הם פשוט מוצאים את הספרדים. לא שמעתי על מקרה אחד של מעצרים בקהילת גור באשדוד או בקהילה של הרב פינקוס באופקים. יש פה יד מכוונת. רק אבהיר שלרגע לא ישתמע שאנחנו בעד שייעצר בן תורה, אשכנזי וספרדי כאחד, אבל אני אומר את זה רק כדי להבהיר שהתירוץ העלוב הזה לא באמת אמיתי".
ישראל: "אני יכול לומר בשם עצמי: אני לא מפחד מהמעצרים שלהם. אם איעצר, אעדיף לשבת שם בצינוק כדי שלא להיחשף לסביבה הרעה שיש שם. ויחד איתי יש עוד אלפים רבים, בני תורה, ששום כלא לא ישבור אותנו.
"אבל להנהגה הציבורית שלנו שמפקירה אותנו, לא נסלח. אנחנו מוסרים נפש למען לימוד תורה ואתם פשוט נעלמים. תתעוררו ומהר, כי ציבור בני התורה מופקר לגורלו. גם החברים האשכנזים שלי אומרים לי את זה בכאב: הפקירו אתכם. אתם אלו שתיפלו גם אם יעבירו את החוק הזה. ייקחו אתכם, לא אותנו.
"ומילה לסיום: אני שואל את עצמי מה מרן הגר"ע היה עושה היום? והתשובה ברורה לי: אם מרן היה חי, הוא היה עוצר את השמש. הופך את העולם אחרי שנגעו בקצה הציפורן של בן תורה ספרדי. מרן שלח אותם לכנסת כדי לדאוג לעולם התורה הספרדי ולא כדי לדאוג לעוד ג'וב למישהו במועצה הדתית בירושלים".
במילים כואבות ומזעזעות אלו, סיימנו את השיחה הכאובה הזו, בתקווה שזעקתם של עמלי התורה היקרים תישמע במקומות הנכונים.
מש״ס נמסר בתגובה:
הטענות נגד ש״ס מופרכות מהיסוד. ש״ס אינה יכולה למנוע את המעצרים בפועל, ולכן היא פועלת בנחישות לקידום החוק להסדרת מעמדם של בני הישיבות – הדרך היחידה למנוע את המשך המעצרים.
במקביל, ובהנחיית מועצת חכמי התורה, ש״ס פועלת במסירות נפש למען כל בחור שנעצר, בכל הכלים העומדים לרשותה.
אין שבוע שיו״ר ש״ס הרב דרעי לא פותח את ישיבת הסיעה בנושא הזה ומנהל הטיפול והתמיכה בעצורים, הכוללים ליווי משפטי צמוד על ידי עו״ד שלמה חדד, ביקורים תכופים של חברי הכנסת בכלא 10 ודאגה לכל צורכי העצורים. עד כה ביקרו במקום ח״כי התנועה: יואב בן צור, חיים ביטון, אוריאל בוסו, יוני משריקי, משה אבוטבול, יוסי טייב, והשבוע יעקב מרגי ביקר בביתו של עצור.
בנוסף, בחורים שמשתחררים זוכים לחיזוק ולעידוד במעונם של מרנן חברי מועצת חכמי התורה. רק לאחרונה הטריח עצמו חבר המועצת מו״ר הגר״א סלים לביקור חיזוק מיוחד אצל משפחת בן ישיבה שנעצר.
לסיכום: אין מפלגה שפועלת ומוסרת נפש למען בני הישיבות ולומדי התורה כפי שפועלת תנועת ש״ס.
