"תסתלק מפה, אתה רשע!" צעקו לעברי חברים בכת כשזיהו אותי כעיתונאי ופתחו במסע אלים של מכות ובעיטות | מיוחד: שליח 'משפחה' דוד דמן נסע לתעד מקרוב את המאבק לחילוץ הילדים הרכים מכת לב טהור בגואטמלה | דיווח מיוחד מהמפגשים עם בכירי הכת ועם העסקנים שנלחמים בה, מהעימותים האלימים ברחובות ומרגעי ההתרגשות בבית המשפט כשהורים זכו לקבל בחזרה את ילדיהם | וגם: השיחות המטלטלות עם חברי הכת, הסודות האפלים שנחשפים לראשונה והתקווה הגדולה שסוף סוף נראית באופק | האם זהו סופה של אחת הכיתות המסוכנות והאכזריות בימינו?
תסתלק מפה!"
"אני לא מסתלק. למה שאסתלק? עשיתי לכם משהו רע?"
"תסתלק מפה עכשיו! אתה רשע מרושע! אתה שותה את הדם שלנו!"
"אני? למה אתם אומרים ככה, על סמך מה?"
עוד אחד הגיע. ועוד אחד. כולם לבושים בבגדי הכת. הם התקרבו אליי קרוב יותר, ועוד יותר. הבטתי סביבי באימה. הבנתי שנשארתי לבד. בני לווייתי עזבו מזמן ואני נשארתי בודד בתוך כת אלימה ומסוכנת. כמה דקות לפני כן עוד ניהלתי שיחה ארוכה וידידותית עם אחד מהם. כעת, משום מה, סומנתי כאחד שבא להרע להם. מאומה לא עזר לי.
התחלתי להתרחק, אבל כבר היה מאוחר מדי. הם הקיפו אותי בצעקות, בבעיטות ובדחיפות. אחד לקח לי את הכובע, השני את הכיפה, השלישי העלים את המשקפיים והרביעי ניסה לתחוב את ידיו לתוך כיס מעילי כדי לקחת ממני את מכשיר הטלפון שלי ואת שאר חפציי. כל השאר, גברים עטויים בבגדי
תורם את קשריו המסועפים. העסקן יעקב פליטשקין עם הגאון החיד"ו וויס בגואטמלה
הכת ונשים עטויות שאל, רדפו אחריי בחרון אף ובזעם קדוש.
בלי משקפיים אני לא רואה כלום. התחלתי לרוץ אחוז אמוק. ניסיתי למצוא מחסה בחנות פתוחה, אך מאחר שהם הזהירו את המוכר כי מדובר בפושע, הדרך אליה נחסמה בפניי. חבורה שלמה דחפה אותי בכל הכוח, ניסתה לתלוש כל מה שהיה עליי ואני הבנתי שההרפתקה שלי בגואטמלה לא עשויה להסתיים בכי טוב. למה לא הקשבתי הפעם לאשתי?
רק אתמול הגעתי הנה. שדה התעופה היה רדום למחצה. השעה אחת עשרה בלילה בגואטמלה. שמונה שעות לפני שעון ישראל. החנויות בטרמינל כבר סגורות. האור דלוק רק למחצה. התנועה דלילה למדי. דומני שהגעתי בטיסה האחרונה לגואטמלה סיטי, העיר הגדולה והמרכזית של המדינה.
הפקיד הביט בי קלות במבט חצי משועמם, דפדף מעט בדרכון וחתם מייד. הוא אפילו לא התעניין למטרת בואי. בשבועות האחרונים חלפו דרכו לא מעט מהפרצופים 'האלה'. הוא יודע היטב לאן פניי מועדות. לא רק הוא. כל המדינה יודעת. התקשורת פותחת כאן כל בוקר בחדשות מתפרצות על כת לב טהור. אומנם ארך להם זמן רב להבין את ההבדל בין חרדי אמיתי לבין החרדים של 'לב טהור', אבל בסוף הם קלטו אותו, ובגדול.
ארכו לא מעט שנים. שנים רבות הצליחו אנשי 'לב טהור' להסתתר מעין התקשורת ובעיקר מעין הרשויות. במחוז סנטה רוזה, במקום נידח, על אם הדרך למדינת אל־סלבדור, הם ניהלו את הכת שלהם, ביצעו לפי החשדות את מעשי הזוועה הנוראיים שלהם, בלי שמישהו יפריע להם.
לפני שמונה שבועות הכל השתנה. לאחר עבודת הכנה של חודשים ארוכים וליקוט פרטני של עדויות קשות מפיהם של אלו שהצליחו להיחלץ משם, מאות שוטרים הקיפו את המתחם הסגור וחילצו ממנו כמאה ושישים קטינים. קטינים, לפי הגדרת החוק הבין לאומי, אך לא לפי הכללים האכזריים בכת לב טהור. בקטינים נמצאים לא מעט אימהות ואבות לילדים, צעירים מסכנים בני 15-14 שאנשי הכת השיאו אותם בגילי 13-12. הם, עם התינוקות האומללים שלהם, שוכנו בחמישה מתקנים בעיר ובפרוורים, בעוד חברי הכת המבוגרים העתיקו את מקום מגוריהם אל הרחובות הסמוכים. הם ישנים שם באוהלים ברחוב, מוחים נגד הרשויות.
עוד מעט נגיע גם אליהם.
עוד יבוא היום שבו כל העדויות הנוראיות, שאת חלקן שמעתי בזו אחר זו כשדמעות רותחות זולגות מעיניי, יתפרסמו ברבים. חלקן כמובן לא מתאימות לאכסניה הטהורה והמזוקקת שלנו. בינתיים המטרה הבוערת בחלל היא אחת ויחידה: להציל את הילדים מהכת ולהעבירם לחוף מבטחים.
מה שקורה בחמ"ל
המערכה הזו מתנהלת בעיקר ביו כותלי בית המשפט לענייני משפחה בגואטמלה סיטי, שבו עוד אבקר בהמשך. אבל את האווירה, את הלהט ואת תחושת הדחיפות, אני שואב לתוכי מייד כשאני מגיע לבית חב"ד בגואטמלה סיטי כדי להתפלל שחרית.
ליד שולחן אחד יושב הצמד בלום-גרינהוט, אימת אנשי הכת. הרב יהושע העשיל בלום, מחצר קאשוי בברוקלין, כבר עוסק שנים בעניין, שכן משה יוסף רוזנר, מנהיגה הנוכחי של הכת, נשוי לאחותו. בלום גייס את ידיד נעוריו הנגיד הרב אברהם גרינהוט לעניין, ושניהם שוהים כבר מספר שבועות בגואטמלה. הם חוזרים הביתה רק לקראת שבת ושבים מייד בתחילת השבוע. גרינהוט מממן בנדיבותו שירותים משפטיים לכל דורש, כרטיסי טיסה ליוצאי 'לב טהור' שחוזרים הביתה, וגם כמובן – חבילת התאקלמות נדיבה ביותר במקום החדש.
ליד שולחן אחר יושב הרב יהושע הכט, חסיד חב"ד ומומחה לענייני כיתות, עסוק בשיחה מעמיקה עם הגאון רבי חיים יוסף דוד (חיד"ו) וייס מאנטוורפן. רבי חיד"ו וייס, שידיו רב לו בפרויקטים בין לאומיים של הצלה, הגיע הנה בכלל בהזמנת אנשי 'לב טהור' כדי לסייע להם להחזיר את ילדיהם מידי השלטונות, אך משהגיע ושמע את מה ששמע, הוא התייצב בראש המערכה נגדם. חיד"ו וייס גם יושב בראש כינוסי הרבנים שמתקיימים בימים אלה בברוקלין, מספר מכלי ראשון את סיפור האימה של הכת ומפריך את תירוצי המאבק בציונות וכדומה שחברי הכת נהגו לתרץ במטרה לגייס כספים במחוזות סאטמר והגלילות.
מאז תקופת הקורונה שוכן בית הכנסת של חב"ד באוהל ענק בחצר. בגואטמלה אף פעם לא קר. גם כעת חם, שלושים מעלות לפחות. בפינה יושב ר' יעקב פליטשקין האגדי, הצעיר האמריקני דובר עשר השפות שמצליח להגיע לכל מקום, מטראמפ ובני משפחתו ועד למנהיגים בכירים ביותר בעשרות מדינות ברחבי העולם. פליטשקין תורם למאבק הזה את קשריו המסועפים, גם אם המחיר הוא לפעמים מכות רצח מידי חברי הכת.
לא נראה שהשתכנעו. דמן והרב יהושע הכט בשיחה עם חברי הכת
"הפעם, תשעים אחוז שהמערכה תסתיים לטובת הילדים והכת הזו תחוסל", הוא אומר לי בסיפוק.
"מה קרה עד עכשיו?"
"לרשויות לא היו מספיק עדויות ממשיות. וגם, לא תאמין, הן בכלל לא הבינו את ההבדל ביניהם לבין שאר העם היהודי. שאלתי פעם את הנשיא הקודם, שהיה אוהב ישראל מובהק: 'למה לא פעלת נגדם?' הוא ענה לי בפשטות: 'חשבתי שאם אני פועל נגדם, אני פועל נגד העם היהודי'. לקח להם זמן להבין את זה".
השליח החב"די הרב שלום פלמן והרבנית הדגולה עסוקים מבוקר עד ערב. הקהל הקבוע שלהם – מטיילים ישראלים שחורשים את הציר של מדינות דרום אמריקה, השתנה לטובת מחזות הלקוחות היישר מוויליאמסבורג. הם מארחים את כולם בטוב טעם, בחן ובחסד, בהרבה סבלנות. לא מעט מהאורחים הם בני משפחה מסכנים של השבויים בינתיים בתוך הכת. הם באו להציל את הילדים.
הדאגה של הרוזנרים
עוד אנחנו מדברים וזוג מבוגר נכנס בצעדים מהוססים. הם מגיעים הנה היישר מדטרויט שבמדינת מישיגן. בתם וחתנם, עם ילדיהם, נמצאים בכת. הילדים נמצאים כעת במתקני הרווחה של המדינה וההורים באוהלי המחאה ברחוב.
"לא ידענו כלום לפני כן", הם מספרים. "בערב ראש השנה אחד לפני מספר שנים, הבת מתקשרת לאחל שנה טובה בערב ראש השנה. 'עוד לא חג אצלכם?' אנחנו שואלים אותה בפליאה. בארץ ישראל הרי כבר מזמן חג. 'אנחנו נמצאים כעת במדינה במרכז אמריקה', היא עונה. 'אנחנו מנסים כעת מקום חדש', הוסיפה. המדינה הזאת היתה גואטמלה והמקום החדש, היה, כמובן, המתחם של 'לב טהור'".
"אנחנו לא מבינים איך הם נסחפו לשם", מקוננת האמא. "הבת שלי הייתה בת מצוינת, בוגרת הסמינר בגייטסהד והחתן שלי למד עשר שנים בבריסק".
הקינה הזאת משותפת להורים רבים. המקום הזה הציג כלפי חוץ מגמה מזוייפת של חיי פרישות וקדושה וניתוק מהבלי העולם הזה, בעוד שלפי החשדות הוא שימש מסווה מזעזע לביצוע העבירות החמורות והגרועות ביותר.
הרוזנרים נמצאים פה גם כן בהרכב מכובד. שני האחים של משה יוסף רוזנר שנמצאים כאן כבר עוסקים בסוגיית 'לב טהור' עוד הרבה לפני שאנשים דיברו עליה בחלחלה. הם אף הצליחו לא אחת ולא שתיים להיכנס אל תוך המקום, בעיקר בשמחות משפחתיות, ולהתחקות קצת אחר הנעשה והנשמע במקום הזה.
כעת הם שוב פה, בפעם המי יודע כמה. גם אימם המבוגרת נמצאת כאן. מתוך עזרת הנשים היא מנהלת את החפ"ק המשפחתי כולו בתעצומות נפשיות נדירות. רק אתמול עצרה המשטרה את בנה-אחיהם משה יוסף רוזנר עם אהרן טלר, בגין חשדות כבדים. כשאני נמצא פה הם מנהלים שיחות ערניות עם עורך הדין שלהם. עוד מעט הם יוכלו לבקר אותו בבית המעצר.
"הטקטיקה שלנו הייתה תמיד לשמור קשר עם בני הדור השני", מסביר לי אחד הרוזנרים.
בתוך הכת כלואים עשרות נכדים ונינים של משפחת רוזנר.
מה עם משה יוסף עצמו, המנהיג?
"משה יוסף אף פעם לא הראה סימני שבירה או חרטה. הוא עדיין בטוח, לפחות כלפי חוץ, שהוא עשה את מה שצריך לעשות וככל שירדפו אותו, ככל שיהפוך למיעוט – המשיח בסוף יבוא רק אליו".
הפעם נראה לכם שיצליחו לשבור אותם?
"נראה שכן. הפעם זה מאוד רציני. גואטמלה תעשה הכל כדי לא להחזיר להם את הילדים".
שליטה מתא הכלא
כת לב טהור נוסדה לפני יותר מעשרים שנה בידי ארז אלברנס, שקודם לכן שינה את שמו לשלמה העלבעראנץ. הוא היה בעל תשובה ישראלי ברוך כישרונות, שלקה בשיגעון גדלות קיצוני ובשלב מסויים החליט שהוא מבין טוב יותר מכל גדולי ישראל בכל עניין. בתחילה הקים קהילה בשכונת בית ישראל בירושלים. לאחר שנמלט מהארץ עקב חשד לשיתוף פעולה עם גורמים אסלאמיים הוא הקים את קהילתו במונסי.
פינג פונג מילולי חסר תכלית. בשיחה עם דוב בער מלכה
לאחר שהיה מעורב בחטיפת ילד ישראלי בשם שי פימה, הוא נכלא ולאחר מכן גורש מארצות הברית. הניסיון הראשון שלו בהקמת מתחם מבודד היה במחוז קוויבק שבקנדה. הוא הקים קהילה בשם 'רימנוב', אך לאחר כמה שנים נאלץ לברוח משם בגין האשמות על נישואי קטינים ועוד עבירות חמורות שאין כאן המקום לפרטן. הוא ברח לגואטמלה עם אנשי הכת, משם עזבו וחזרו לסירוגין, עד שבשהות במקסיקו הוא טבע למוות בעת שטבל בנהר.
את מקומו מילא בנו נחמן. נחמן שיכלל את האכזריות של הכת לשיאים בלתי נתפסים. 'חומרות' ו'תיקונים' וגזרות שונות ומשונות הפכו את החיים בתוך הכת לבלתי אנושיים בעליל. לאחר שהיה מעורב בחטיפת ילדי אחותו, גברת טלר שברחה מהכת, הוסגר נחמן לארצות הברית. שם, עם עוד מחברי הכת הבכירים, הוא מרצה ארבע עשרה שנות מאסר. כל זה לא מונע ממנו לנהל את הכת מהכלא באמצעות הטלפון. הוא עדיין שולט בה בכל הכוח ועם המנהיג המקומי, משה יוסף רוזנר וחברי ההנהלה הידועים לשמצה – הוא מנווט את כל מעשי הזוועה.
חברי הכת הורעבו, הוכו, נענשו ונגזרו עליהם כל מיני גזרות, חסרות כל ניצוץ מינימלי של רחמנות אנושית. אלו הפכו את החיים שלהם לגיהינום עלי אדמות באופן שלא ניתן לתאר. חירותם האישית נשללה מהם כליל והם, נשותיהם וילדיהם הפכו לרכוש הנהלת הכת על כל המשתמע מכך. בימים שהייתי כאן בשבוע האחרון, הקשבתי למאות סיפורי אימה, תיאורי אכזריות פיזיים ונפשים, ששמעתי מפי ניצולים ובני משפחותיהם. תיאורים מסמרי שיער שגם הדף האילם לא מסוגל להכיל.
"זה לא פשוט כלל ועיקר", אומר לי הרב הכט, ואורז את חפציו לקראת עוד יום עמוס. "הילדים המסכנים האלה, גם חלק מההורים עצמם, נולדו לתוך המציאות האיומה הזאת. המוח שלהם נשטף ערב, בוקר וצהריים. הם באמת בטוחים שהם-הם העם הנבחר של העם הנבחר ושהמשיח יבוא רק אליהם. האבסורד הוא שכשאני מגיע אליהם עם שלושה דיינים מסאטמר, הם צועקים לנו: 'לכו מכאן, אתם גויים'".
מכאן, הרב הכט, הגאון החיד"ו, גרינהוט, בלום ופליטשקין ממהרים למפגש ממשלתי בדרג בכיר. הזמן בוער. כל רגע הוא קריטי. המבצע הממשלתי הותיר הפעם את חברי הכת חסרי אונים והתחושה היא שזה עכשיו או לעולם לא. לא שהם לא מנסים כל מניפולציה ותרמית אפשריות כדי להשיב מלחמה שערה. מספרים לי פה שהם מנסים לשלוח לדיונים מסויימים נשים וילדים בזהות שאולה. התופעה החמירה כל כך עד שבית המשפט התחיל לדרוש מבחני ד-נ-א כראייה הכרחית לקשר המשפחתי.
ביקור דרמטי
המערכה מתנהלת בשלל זירות. לצד הזירה העיקרית של בית המשפט, שבו מתנהלת מערכה על כל ילד וילדה, גם הזירה התקשורתית לא מופקרת. בערב, כשביקרתי במלון שבו שוהים העסקנים, נקלעתי למסיבת עיתונאים רחבת היקף, שבה ענו העסקנים וכמה מנצולי הכת לשאלות העיתונאים.
למעלה, באחת הקומות, מתאכסן כרגע מרקו רוביו, מזכיר המדינה החדש של ארצות הברית. הלובי מלא באנשי האבטחה החשאית שלו. לוחשים לי באוזן כי בשיחות של שר החוץ האמריקני עם מקביליו הגואטמלים, סוגיית 'לב טהור' והצורך למצוא לה פתרון מהיר – תעלה גם תעלה.
איך הם הצליחו לשרוד עד עכשיו?
"פשוט מאוד", עונה לי ר' יהושע העשל בלום. "הם הסתירו את המעשים שלהם. ככל שידענו – עדיין לא ידענו מספיק. כעת, העדויות של אנשים שיצאו משם, בעיקר קטינים שנאלצו לבקש את חסות בית המשפט, זעזעו את השלטונות המקומיים. היה אחד שעל גופו נמצאו סימני חבלה קשים ממכות שקיבל כעונש לפני מספר שנים!"
איך הם הצליחו לממן את ההגנה המשפטית?
"הם הרי הרעיבו את האנשים שלהם. הם לקחו את כל הכסף של החברים בתואנה שאין להחזיק כסף פרטי. הם היו אוספים כסף מכל מיני עשירים בניו יורק, בטענה שהציונים אוטוטו הולכים לקחת את הילדים ולהוביל אותם לשמד, או בשלל תואנות שקריות וחסרות ביסוס. לקח זמן להבין שאין כאן ציונים ואין כאן כלום. יש כאן כת מלאה רשע וטומאה ואני שם דגש על עניין הטומאה, שעשו את המעשים הכי איומים שניתן להעלות על הדעת, כביכול בשם התורה".
חברי הכת הורעבו, הוכו ונענשו. המתחם של הכת בסנטה רוזה
בשעות אחר הצהריים אני נוסע לבקר את הכת הנודדת. הם נמצאים במרחק של עשרים דקות עד חצי שעה ממרכז העיר. התברר לי שהגעתי ברגע מכונן במיוחד. האורח שהגיע לבקר אותם הוא מהפחות רצויים בקרב 'לב טהור'. זהו 'מיסטר בן' (חיים צבי) נאש, מיליונר חב"די ממיאמי, שהקדיש בשנים האחרונות לא מעט מכספו וממרצו כדי להילחם באנשי הכת. הגואטמלים לא מסתכנים. נאש מוגדר כאישיות מאויימת מהמדרגה הראשונה. הם מסיעים אותו כמו ראש ממשלה בשיירת משורינים מאובטחת ופלוגה של מאבטחים חמושים שמקיפה אותו בכל זמן שהותו בעיר.
נאש ניגש אליהם והם ממטירים על ראשו קללות נמרצות. הוא מנסה לדבר על ליבם, מנסה לשבור את מעטה הקשיחות, אך הם ממשיכים לגדף אותו. אנשי האבטחה נצמדים אליו מחשש לפגיעה בו. נאש לא מוותר. הוא מטיח בהם ישירות את כל מה שיש לו לומר ומבטיח להם להמשיך ולהילחם נגדם בכל הכוח.
הביקור הבלתי צפוי הזה שאני עד לו מרתיח אותם כהוגן. נאש הוליך אותם שולל לפני מספר שנים. בעזרת הכסף שלו הוא התחבב עליהם ואף הצליח להיכנס לתוך בתיהם. כך הצליח לחלץ את בני משפחת טלר ואימם, בתו של שלמה הלברנץ, ואף, בשלב מאוחר יותר, לאתר את עקבותיהם של חוטפיהם ולהסגיר אותם לאף-בי-איי. גב' טלר ברחה מהקהילה עם ילדיה ואנשי כת לב טהור הצליחו לחטוף את ילדיהם בחזרה בעיצומו של יום השבת. כאמור, הם נתפסו בידי האף-בי-איי ונגזרו עליהם עונשים כבדים.
עימות עם אנשי הכת
מאוחר יותר, בערב, אשוחח עם נאש ואשאל אותו את השאלה הבאה:
כיצד התגלגלה הפרשה עד לשלב הנוכחי?
"אם לומר לך מפורשות", אומר לי נאש בכאב, "חלק מהציבור אשם. יש כאלו בציבור שתמכו בהם ואולי עדיין תומכים בהם, למרות כל מה שכבר ידוע היום לכולם".
כשנאש והשיירה המאובטחת שלו עוזבים את המקום, אני צופה ברב הכט המנסה נואשות לדבר על ליבם של שני חברים מאנשי הכת ולהסביר להם שהם טועים. לא נראה לי שהם השתכנעו.
אני מתיישב בצד לשיחה עם חבר הכת. ארך מעט זמן עד שהוא הסכים להזדהות בשמו המלא:
דוב בער מלכה.
משפחת מלכה היא אחת מהמשפחות הדומיננטיות של הכת. האב ישראל נמצא בה מהרגע הראשון, וחלק מצאצאיו, אלה שעוד לא ברחו משם, עדיין שם, חלקם בתפקידי ניהול בכירים. אחד מהם, חיים צבי, הוא כיום האיש הכל יכול ב'לב טהור' ורק לשמע השם שלו אנשיה מזדעזעים מרוב אימה.
מלכה רק רצה לוודא שאני לא קשור בשום צורה ל'בלום את גרינהוט' ורק אז הסכים לדבר. אגב, אנשי הכת מוכנים לדבר עם כל אחד. זו הייתה הטקטיקה שלהם מאז ומעולם. הם תמיד ניסו להסביר את עצמם כלפי חוץ ולנסות להציג את עצמם כקורבנות נרדפים, עדיף של הציונים.
שטופי מח. עם חברי הכת מול בית המשפט.
לקחנו שני כיסאות פלסטיק מתוך האוהל והתיישבנו לשיחה. אולי, חשבתי לעצמי מחשבה פתאית, עוד אצליח לשכנע אותו לברוח עם הרכב שלי. לא ידעתי מה מצפה לי. הייתי נאיבי מדי.
הדברים האיומים שמספרים עליכם נכונים?
"כמו מה?"
כמו זה שמחתנים ילדים בגיל 13 עם ילדות בגיל 12?
"כן. הרי גם האבות הקדושים התחתנו בגיל הזה".
אבל לאחר מכן מפרידים ביניהם לחודשים ארוכים בתור עונש. מה עם העונשים האיומים האחרים שעליהם שמעתי?
"מה הבעיה?" מיתמם מלכה. "תפתח את ספרי הרמ"ק", הוא מציע לי, "ותמצא שם שורה של תיקונים ועינויים שיש לאדם לקבל על עצמו על כל עבירה ועבירה".
האם שמעת פעם במאתיים השנים האחרונות על איזה צדיק, מהבעל שם טוב הקדוש ועד הנה, שהורה לאנשים פשוטים להתנהל לפי אחד מכל התיקונים האלה? ובכלל, מי אתם בכלל שיש לכם יכולת להשית אותם על אנשים אחרים?
"בשביל מה הרמ"ק חיבר את הספר הזה? ובשביל מי חיבר רבי אהרן ראטה את ספרי התיקונים שלו? אם אנחנו לא נתקן את זה בעולם הזה, אנחנו נקבל עונשים כבדים בעולם הבא".
למה אתם לבושים ככה?
"כי זה היה הלבוש של האֶלְטֶער זֵיידֶעס (הסבים הגדולים) והאֶלְטֶער בָּאבֶּעס (הסבתות הגדולות) שלנו".
דווקא אני הכרתי כמה וכמה 'אלְטָער זֵיידֶעס ובָּאבֶּעס' שלי ויש לי אפילו תמונות של הסבות שלהם עצמם. משום מה לא ראיתי שהם היו לבושים כך.
"כן, אבל לפני הרבה מאוד זמן, כן התלבשו ככה".
איך אתה יודע?
"ברור שזה היה ככה. גם האבות הקדושים והאימהות הקדושות התלבשו ככה".
מי אמר לך?
"זה ברור. אין שום ספק".
ומה רע אם מישהו בוחר ללכת כמו הסבות שלנו במאות השנים האחרונות?
"אנחנו מנסים להיות הכי קרובים למה שהיה פעם".
וכל מעשי הרשעות והאכזריות ששמעתי שאתם מבצעים?
"לא היו ולא נבראו. מי אמר לך? תגיד לי שמות ואני אסביר לך כל דבר".
כמובן שלא הסגרתי שמות.
וזה שלא נותנים לחברים לצאת מהכת?
אין פרוייקט הצלה שהרב לא יהיה מעורב בו. בשיחה לילית עם החיד"ו שליט"א
"לא היה ולא נברא. הנה, אתמול יצא מישהו עם הילדים שלי. אין לנו שום בעיה עם זה".
כמובן שהכרתי את המקרה הספציפי הזה היטב וידעתי לא רק שהתשובה הזאת שקרית אלא שכמויות אין סופיות של רשעות ואכזריות ליוו אותו.
מדי פעם הוא מציג לי במכשיר הפלפון המתקדם שלו כל מיני קליפים המוכיחים, כביכול, את דבריו.
מותר לכם להחזיק מכשירים כאלה?
"כעת מותר, כי אין ברירה. אנחנו במלחמת שמד. אבל יש לנו סינון". אשרי המאמין.
לינץ' לשליח 'משפחה'
מתוך הסיפורים והעדויות ששמעתי למדתי כבר מזמן שעבור אנשי 'לב טהור' הכל מותר לצורך קיומה של הכת. גם חילולי שבת בסיטונאות. האמינו לי: מכל מה ששמעתי, החזקת מכשיר חכם היא ה'עבירה' הקטנה של אנשי הכת.
אחרי חצי שעה של פינג פונג מילולי חסר תכלית, הבנתי שאין עם מי לדבר. קמתי ממקומי, הבטתי ישירות לתוך עיניו ואמרתי לו את הדברים הנוקבים הבאים:
"שמע לי, יהודי יקר. אין טעם שאדבר איתך. אתה לא מבין את השפה שלי ואתה גם לא תבין. אתה נולדת לתוך מציאות מסוימת עקומה ומוחך שטוף בצורה חסרת תקנה. דבר אחד אני כן יכול להגיד לך ותקשיב טוב:
"יש עולם גדול יהודי ויפה בחוץ. אני מקווה שאתה עוד תזכה לגלות אותו. לפי המצב הרעוע שלכם נראה שהיום הזה הולך להגיע בקרוב. אולי רק אז תבין את המשפט הבא שאני אומר לך עכשיו:
"כשהיום הזה יגיע, אתה תבכה על כל יום ששהית בגיהינום המטורלל הזה".
דוב בער הביט בי ולא אמר מילה. קמנו והלכנו.
המשכתי להסתובב שם, מביט באי אימון במתרחש מול עיניי. הגברים באוהל אחד והנשים באוהל שני. הם חיים שם בתנאים תת אנושיים. כל אחד מפחד מהצל של השני. גם מי שבסתר ליבו חושב לעזוב, לא ממהר לעשות זאת. הפחד שולט. הם שוהים כל הזמן בפיקוח אנשי הכת, כדי שלא יחשבו על אפשרות של בריחה.
המנהיגים כמובן כביכול ישנים גם ברחוב, אבל אל דאגה. הם שכרו לעצמם מלון קרוב, שם הם מנהלים מפגשים ארוכים, שבהם הם תופסים תנומה על מצעים מהודרים. לא מעט גויים מקומיים מקיפים אותם ולמרבה הצער יש מהם שתומכים בהם. לגוי מקומי קשה להבין את ההבדל בין הקבוצות השונות, כך שהם נרתמים אוטומטית לתמיכה ביהודים 'נרדפים'.
ואז, לפתע, הכל התהפך. זה התחיל באחד מהם שהגיע אליי ודרש ממני במפגיע לעזוב. לא הסכמתי. "למה שאעזוב?" התרעמתי. "זהו שטח ציבורי ומותר לי להסתובב כאן כאוות נפשי".
בעת שהוא התרה בי הגיעו עוד אנשי הכת, אחד ועוד אחד והקיפו אותי בצעקות רמות: "תלך מכאן! תלך מכאן!"
לפתע החלו הדחיפות. הבעיטות. רציתי להסתלק מהמקום אבל להם זה כבר לא הספיק. הם המשיכו לרדוף אחריי ולדחוף אותי באלימות. פתאום הרגשתי שהכובע שלי נעלם. רגע לאחר מכן הכיפה גם כבר לא הייתה. יד נעלמת העלימה ממני את המשקפיים גם כן, וידיים גסות אחזו בי בכוח, מנסות לרוקן את כיסיי ממכשיר הטלפון שלי וחפציי האישיים.
אני בורח והם בעקבותיי. אני מנסה להימלט אל תוך חנות סמוכה, אך הם מזהירים את המוכר שמדובר בגנב. הדרך נחסמת בפניי ואני ממשיך לרוץ, רואה כבר בעיני רוחי את הרעה העתידה לבוא. אני בורח כל עוד נשמתי פה ומסתובב אחורנית רק כשאני בטוח שאף אחד כבר לא נמצא בעקבותיי.
נשמתי בקושי. עמדתי שם בלי כיפה, חסר כובע, והעיקר, בלי משקפיים. התקשרתי לאנשים שאני מכיר והם הבטיחו לבוא לחלץ אותי במהירות. בלי משקפיים לא יכולתי לנהוג ברכב ששכרתי. בינתיים הבחנתי ברכב משטרתי שחולף במקום. לא חשבתי פעמיים. פתחתי את דלת הניידת וקפצתי פנימה. התקשרתי למישהו שמדבר ספרדית וביקשתי ממנו לתרגם את דבריי עבור השוטרים. דרשתי מהם לשוב לזירה ולדרוש את חפציי.
כל הנוכחים מתפרקים בבכי. עם האב המאושר רגע לאחר שקיבל את בנו בחזרה
הם נסעו לשם מייד. השוטרים נכנסו לתוך האוהל ולאחר כמה דקות מתוחות יצאו משם עם השלל. הכובע והמשקפיים. הכיפה לא נמצאה. הם טענו כי היא אבדה אי שם על אם הדרך. השוטרים האיצו בי לעזוב את המקום במהירות ואני עשיתי זאת מייד. לא הלכתי לחפש את הכיפה. בימים הבאים הסתפקתי בכיפת משי שמצאתי בבית חב"ד, שהייתה הכי קרובה לכיפה חסידית.
רגע לפני שעזבתי עם הרכב מיהר אליי דוב בער מלכה להתנצל.
המשפחה מתאחדת
לאזור ההוא כבר לא העזתי לחזור אבל לבית המשפט, למחרת היום, הלכתי גם הלכתי. לא רציתי לוותר על הרגע המרגש שבו זוג הקטנים של משפחת גולדמן חוזרים להוריהם. האב יואלי כבר ברח מהכת לפני חצי שנה. רעייתו עוד הייתה 'שם' עד לפני כמה ימים, מתגוללת ברחוב.
בדרך לא דרך היא השיגה מכשיר טלפון שממנו היא התקשרה לבעלה שיבוא לחלץ אותה. העסקנים היו שם מהר כדי לחלץ אותה למקום מבטחים. היום הם עשויים לקבל את אישור בית המשפט לקבל חזרה לידיהם את שני הבנים שלהם.
אנחנו מחכים באולם ההמתנה של בית המשפט. בחוץ מפגינים אנשי 'לב טהור'. הם מקללים ומגדפים, אבל לא נראה שזה עוזר להם הרבה. בפנים טחנות הצדק טוחנות מהר. כל ילד שהוריו נמצאים ב'לב טהור' יועבר בסופו של דבר למשפחתו החרדית שלא קשורה לכת, או במקרים של חוסר שיתוף פעולה – למשפחות אומנה חרדיות בארצות הברית וברחבי העולם. העסקנים סיכמו מפורשות עם נציגי הממשלה שילדים לא יועברו למשמורת אצל משפחות שאינן תואמות את אורח החיים החרדי השמרני ביותר. עימי נמצא ידידי ר' פנחס לייפער מהמגזין האידי המפורסם 'דִי מָאמֶענְט'.
כאן מרכז העניינים. הצמד בלום את גרינהוט משקיע כאן את מרב המאמצים. מנגד, גם אנשי 'לב טהור' לא טומנים את ידיהם בצלחת. אני רואה אותם מתרוצצים במסדרונות, נשרכים אחרי עורכי הדין שלהם. אני גם מזהה את הברנש שהיכה אותי אתמול. הפעם לא יעזור להם הרבה, משפחת גולדמן אמורה לקבל את ילדיה ממש בכל רגע.
אנחנו יושבים ומדברים ובלום מנצל את הזמן כדי לתאר לנו מעט ממעשי האכזריות הבלתי נתפסים של אנשי הכת. לדידו של בלום, בכל מה שקשור לעינויים נפשיים, ב'לב טהור' מתעלים על כל דמיון. בינתיים אנחנו רואים את העובדות הסוציאליות מביאות את האחים הקטנים, סימן טוב לבאות. הלב שלנו מפרפר בהתרגשות. מהקומה הרביעית מסמן לנו גרינהוט תנועת 'וי'.
השופט אישר את החזרת הילדים להוריהם! – – –
זוג ההורים מתקרב אל המעלית. היא נפתחת והמפגש המסעיר מתרחש. הזוג מקבל לידיו את שני הילדים הקטנים. כולנו בוכים מאושר. הדמעות זולגות כמים. הבלתי ייאמן אירע. האמא מחבקת אותם: "אתם עוד מכירים אותי?" היא שואלת את ילדיה השבים וכל הנוכחים מתפרקים בבכי. לפי החלטת השופט בתוך שלושים יום הם חייבים לצאת את המדינה. הדירה שגרינהוט הכין להם בוויליאמסבורג כבר מחכה להם.
בחוץ ממשיכים המפגינים מ'לב טהור' לקרוא קריאות גנאי, לקלל את העסקנים בכל מיני קללות ולצעוק חמס. המאבק הלא פשוט עוד לא נגמר, אבל האור בקצה המנהרה כבר החל להאיר. כפי שזה נראה, לאחר שנים ארוכות של רוע ואופל בלתי נתפס – הטוב עוד עשוי להתגבר. [
פודה השבויים
הרב הגאון חיד"ו וייס, העומד בראש הפעילות להצלת ילדי 'לב טהור', בשיחה ל'משפחה'
את הרב הגאון רבי חיים יוסף דוד וייס, רבם של חסידי סאטמר באנטוורפן, אין צורך להציג בפני הקוראים. כמעט אין פרויקט הצלה בין לאומי חובק עולם שהרב לא יעמוד בראשו, או לפחות יהיה הכוח המרכזי בו. החיד"ו – כפי שהוא מכונה בראשי תיבות – הוא אישיות רבת גוונים. מצד אחד תלמיד חכם עצום ששולח עשרות תשובות בהלכה מדי יום לכל דורש ויהודי צדיק שעובד את השם בכל מאודו. מצד שני רב שלא חת להתייצב בפני מלכים וראשי ממשלה ולעמוד בחוד החנית של כל משימה ציבורית מיפן ועד גואטמלה.
אני פוגש אותו בערב, לאחר יום עמוס בפעילות שלא מביישת אדם צעיר בהרבה. הוא עטוף כעת בשמיכה קלה לרגליו, כותב בריכוז רב את תשובותיו בהלכה.
איך הרב מרגיש לאחר יום שכזה?
"מצד אחד, ממה שמעתי אפשר להזדעזע עמוקות. אני יכול להגיד שבמקום הזה בוצעו מעשים שאי אפשר להעלות על הדעת, השם יצילנו. מצד שני, יש כעת תקווה להוציא בסייעתא דשמיא את הילדים משם, ולהעבירם לחיקן של משפחות חרדיות רגילות. זאת הצלת נפשות ממש".
האם אפשר לסמוך על הרשויות שהן יעבירו אותם למשפחות מתאימות?
"בטח. את זה פעלנו אצלם בס"ד. הסברנו לרשויות שהילדים האלו עברו שבעה מדורי גיהינום ואם יכניסו אותם למשפחות שאינן מתאימות, הם ירדו לגמרי מדעתם. הרשויות הבטיחו לנו לפעות בהתאם".
התוכנית היא להכניס אותם לאומנה אצל משפחות חרדיות?
"הרצון של העסקנים הוא לכתחילה שהילדים, עם הוריהם, יצאו מהכת ויעברו למקומות אחרים, כפי שכבר הצליח עם כמה משפחות. אם לא יתאפשר, נצטרך למצוא משפחות. אולי בהמשך נרצה להקים להם מוסדות מיוחדים, שכן הילדים-בחורים-אברכים האלה זקוקים לצוות שלם שיעזור להם להירפא מנגע המקום שהיו בו. יידרשו לכך מחנכים ופסיכולוגים".
הילדים רוצים לצאת משם?
"הרבה ילדים היו מוכנים לצאת משם. הבעיה היא שהם שטופי מוח ומי שמפריע הן בעיקר האימהות. אני מתאר לעצמי שהאימהות יגיעו בעקבות הילדים. תאר לעצמך: אמרו שם לילדים שאם באים לקחת אותם למקום אחר – עדיף שהם ייטלו את החיים שלהם, השם יצילנו, כי 'לוקחים אותם לשמד'. אנשי 'לב טהור' הגיעו למתקני הרווחה שבהם שוהים הילדים והכריזו זאת ברמקולים כדי שהילדים בפנים ישמעו.
האם הרב נתקל בתופעה חמורה כל כך אי פעם כמו כת לב טהור?
"לא. אני חושב שבשישים שנים האחרונות לא נתקלנו בתופעה כזאת. הרב יהושע העכט, שאני הבאתי אותו הנה, אמר לי שהוא כבר טיפל במהלך השנים בהמון חילוצים מכיתות של עבודה זרה וכיוצא באלה, אבל דבר מסוכן כזה הוא לא ראה מעודו".
יש סיכוי לרפא את הילדים?
"בהחלט שכן, למרות שזה לא יהיה קל. הם שטופי מוח. אבל ברגע שהם יראו את בני המשפחה החרדים שלהם, הם יבינו שיש עולם אחר. השבוע ילד אחד ראה את הסבא שלו, יהודי חרדי לכל דבר, וקיבל הלם. הוא לא ידע שזה קיים. אין להם ידיעה ברורה על מה שאסור ועל מה שמותר. כשמישהו שואל בכת איך אפשר לעשות דברים שהם נגד דברים מפורשים בתורה, הם גוערים בו: 'מה, אתה צדוקי?'"
אין דעת תורה
הרב ביקר בתוך הכת?
"בטח. בהתחלה הם לא רצו לדבר איתי, אבל לאט לאט נפתחו אליי. אמרתי להם שחז"ל אומרים שכשם שיש לברך על הטובה כך יש לברך על הרעה ופצחתי איתם בריקוד סוער. בסוף הם כבר ביקשו ממני ברכות".
איך אפשר להימנע מלהגיע לכתחילה למצב שכזה?
"הכלל הוא שכשאין דעת תורה, הסוף מי ישורנו. אספר לך משהו: אל הרבי מוויז'ניץ בעל ה'תורת מרדכי' ממונסי זצוק"ל הגיע יהודי אחד מנטורי קרתא. הוא התחיל להציג את משנתו. אמר לו הרבי משפט אחד: 'האם יש לך דעת תורה?' ברגע שהוא אמר שלא, הרבי כבר לא רצה לשמוע יותר. כשלא שומעים לדעת תורה, כשמבטלים דעת תורה ומבינים יותר טוב מדעת תורה – אפשר להידרדר מהר מאוד למצב הנוראי הזה".
כיצד יכול הציבור לעזור?
"אני חושב שכל יהודי חייב לקחת על עצמו מימון של הצלת ילד יהודי אחד לפחות. חמשת אלפים דולר, זה המינימום שעולה הגנה משפטית לכל ילד, בגואטמלה ובארצות הברית. כפי שציינתי זה עניין של פיקוח נפש ממש. לכן הופעתי השבוע בכינוס רבנים מאוד חשוב בניו יורק שנערך בביתו של כ"ק האדמו"ר ממונקאטש שליט"א, בהשתתפות כ"ק האדמו"ר מסאטמר שליט"א ועוד. היו שם כל הרבנים והאדמו"רים החשובים, רבנים מבעלזא ועד סקווירא ועוד. אני מאמין שבקרוב יצא 'קול קורא' ברוח זו, שיבקש את תמיכת הציבור בהצלת הילדים ברוחניות ובגשמיות. הלוואי שנזכה לכך בקרוב".
