סקר דרמטי של 'משפחה' ומכון 'דיירקט פולס' קובע:
מבחן הכוח: הרוב המובהק של בוחרי 'דגל התורה' מעדיפים ריצה עצמאית>>מי בראש: בצל המתיחות הפנימית ב'אגודת ישראל', נתונים יוצאי דופן בקרב על ראשות המפלגה>>וגם: מי הם חברי הכנסת הוותיקים שנקראים להניח את המפתחות>>מספרים מדברים
צילום: פלאש 90
מחיר הנאמנות
אחרי ארבעה סבבי בחירות, כאוס פוליטי מתמשך, ונציגות חרדית שמלוכדת בתמיכתה במועמד המחנה – אך מפוצלת בינה לבין עצמה – הגיע הזמן לבחון את מד הדופק של החברה החרדית.
מה עמדתה כלפי נציגיה; מי מהם צריך לעמוד בראש; האם הגיע הזמן להפריד כוחות; כמה מקבל סמוטריץ' ועוד ועוד. שאלות רבות, מרתקות, שנותנות הצצה חטופה לשיחות הסלון במגזר.
מכולן, המסקרנת ביותר היא כמובן עמדת הציבור על התמיכה הבלתי מסויגת בבנימין נתניהו. השאלה נוסחה במבט
לעתיד, אך היא מלמדת לא מעט ברטרוספקטיבה.
המספרים מפתיעים; חלקם דרמטיים. שורת הסיכום העולה מהם, היא קריאת כיוון לנציגות החרדית. קריאת כיוון אישית
, פרסונלית, אבל בעיקר ציבורית. ההנחה שהובילה אותה לחתום על כתבי נאמנות שגררה לופים בלתי נגמרים של מערכות בחירות, מתבררת כשגויה.
זעמו הכבוש של יו"ר 'יהדות התורה' על הסתימה שנוצרה בראש הפירמידה, זאת
שלמעלה משלוש שנים חוסמת הקמת ממשלת ימין, בעלת רוב מובהק – למפרע מתברר כמוצדק.
מאידך, חוסר האונים של דרעי, נוכח התמיכה האדירה של מצביעיו בבנימין נתניהו, ובמיוחד, נוכח העובדה שכמעט מחצית ממצביעי ש"ס דורשים נאמנות מוחלטת למנהיגותו, גם במחיר סבב שישי, נראית הגיונית, אל מול התוצאות הברורות העולות מסקר 'משפחה' שערך עבורנו מכון "דיירקט פולס".
הביצה והתרנגולת
שאלנו את הציבור – אם בבחירות הקרובות בנימין נתניהו שוב לא יצליח להרכיב ממשלה, כיצד צריכות לנהוג הסיעות החרדיות.
במקרה שכזה, ל-75% ממצביעי 'יהדות התורה' אין בכלל שאלה: יש להתנתק מנתניהו, הייתה תשובתם. 55.9% מהם קוראים לו לפנות את מקומו לטובת מועמד אחר מהימין, בעוד ש-19% השיבו, שבכדי למנוע סבב נוסף, נבחרינו צריכים לבחון – ובדגש על לבחון – תמיכה במועמד מחנה המרכז-שמאל. רק לעשרה אחוז לא הייתה עמדה בנידון.
הבנתם נכון: רק 15% מקרב מצביעי המפלגה האשכנזית, דורשים נאמנות מוחלטת לראש המחנה ובאשר
ילך ילכו גם הם.
המספרים מדברים בעד עצמם. ובכל זאת, עדיין ישנם כמה נעלמים.
למשל, אם ייכשל בחמישית ועדיין יסרב לפנות את כיסאו, מה תהיה עמדתם של אלו שדורשים ממנו לעשות זאת: האם ירחיקו לכת, ויצטרפו ל-19% שאינם פוסלים תמיכה במועמד המרכז-שמאל, או שיצטרפו ל-24% הסבורים שיש לקיים בחירות נוספות?
ומאידך, האם אותו מיעוט מפתיע אכן אינו רואה הבדל בין הדרישה להציב מועמד אחר מהימ
ין לבין התמיכה במועמד המחנה השני – או שעמדתם נגזרת מהמגעים שהתקיימו לאחרונה מול יו"ר כחול לבן, בני גנץ, על הקמת ממשלה חלופית בראשותו, ובתשובתם כיוונו אליו ורק אליו.
כלומר: נניח שבני גנץ לא היה בסביבה, האם גם אז היו תומכים 19% בהקמת ממשלה עם מועמד המרכז-שמאל, או שרק בגנץ הם רואים דיפולט ראוי.
במילים אחרות: אילו נשאלו שמית על המועמדים השונים במחנה המרכז-שמאל, ייתכן שהמספרים היו מצטמקים לטובת העמודה שדורשת מנתניהו לפנות את הכיסא למועמד הימין – כשכל אלו יחד מצטרפים לשאלה שבה פתחנו: בהינתן שכפי שלא פינה את כיסאו בראשונה, בשנייה, בשלישית וברביעית, כך ינהג בחמישית – האם גם אז יש להרים ידיים בהכנעה או לבחון חלופות. וחוזר חלילה, תרתי משמע.
סתירה מנצחת
כמו בכל סקר, לכאורה, השורה התחתונה היא זאת שמעניינת. הרוב. מה חושב הרוב. בעד או נגד; שחור או לבן.
לא אצלנו.
אומנם 66% מכלל הציבור החרדי יתבעו מנתניהו לזוז הצידה אם האלטרנטיבה היא בחירות שישיות, אך כשמכנסים את הסך הכולל תחת עמודות המפלגות, אפשר להבין למשל מדוע, למרות הכל, "אריה רוצה ביבי חזק".
רוב מצביעי ש"ס, 53%, חושבים שזהו הצ'אנס האחרון של נתניהו להשיג הכרעה. לעומתם, 38% דורשים מהמפלגה להבטיח נאמנות אבסולוטית ליו"ר הליכוד. כן, גם אם הלופ יימשך. לכולם גם ברור מי מהם יזלוג ולאיפה, אם עמדתו לא תתקבל.
מפילוח מצביעי 'יהדות התורה' עולה, כי רק 13% מהציבור הליטאי רואה בהנהגת נתניהו סיבה הגונה לבחירות חוזרות וחוזרות, בעוד שבציבור החסידי 17% סבורים כך. הפרש קטן, בן ארבעה אחוז.
באשר למרחק שאותו צריכים הח"כים לצעוד: 59% ממצביעי 'דגל התורה' מבקשים קודם כל למצות את החלופות במחנה הלאומי, ורק 19% מהם יאפשרו במקביל גישושים מול מועמדים במחנה הלעומתי. ואילו בציבור החסידי, 52% ידרגו את האלטרנטיבות – או יתנגדו בכלל למועמד שאינו מהימין – כש-20% מבקשים קודם כל למנוע בחירות.
והנה פגענו בנקודה החשובה. מבעד למספרים היבשים צריך להפעיל שכל ישר: 19% ממצביעי 'יהדות התורה' ו-7% ממצביעי ש"ס אינם תומכים בממשלת שמאל. ברור שלא. השאלה נסובה על היעדר הכרעה והתבצרות ראש המחנה בתפקידו בדרך לסיבוב שישי.
בנוסף, יש לדייק את הנתונים ולהבדיל בין גיוס מועמד מהמרכז-שמאל, בני גנץ למשל, לבין חבירה ל
ממשלת שמאל. לא ברור מי מקרב 19% רוצה בצירוף מועמד חיצוני לראשות ממשלה, ומי מהם – או אולי כולם – תומכים בממשלת מרכז-שמאל.
כך או אחרת, מתברר שאחרי שכינו אותנו 'ביביסטים' וטענו שתמיכת הרחוב החרדי בנתניהו איתנה אף יותר מתמיכת הליכודניקים עצמם – רק 24% מתוכנו עונים על ההגדרה הזאת.
בין הגרוע לגרוע יותר
בזמן שאתם אוחזים בידיכם את הגיליון, מערכת הבחירות כבר יצאה לדרכה. הכנסת ה-24 פיזרה עצמה לדעת והיא תשוב לפעילות רק בעוד ארבעה חודשים.
הסקרים עדיין מנבאים קיפאון בין-גושי. בהנחה שגם הניסיון הזה לא יניב בשורה, הנציגים החרדים כבר רומזים כי פניהם לאופציות נוספות. מבחינתם, בחירות נוספות לא באות בחשבון.
זאת ועוד: סביר להניח, כך על פי ממוצע הסקרים, שגם אם מחנה נתניהו ישיג רוב, הוא יהיה זעום. הממשלה תתקשה לרדוף אחרי כל אצבע בלילות לבנים בכנסת ומי כמותם יודעים עד כמה קל להפיל ממשלה כזאת.
ברוח זו, העבירו השבוע חברי הכנסת החרדים את המסר הבא: זאת הפעם האחרונה שאנחנו נותנים ידינו להרפתקת הבחירות; כישלון נוסף פותח אפשרויות נוספות.
האפשרות הראשונה שעולה היא כמובן בני גנץ. ההוא שבסבבים הקודמים היה לא אפוי. זוכרים? כן, הרמטכ"ל ה
מגמגם שנטען עליו שאינו יציב וכי הוא בכלל שמאלן מוצהר, הפך לחביב החרדים.
רק שגנץ לא יבוא לעסקה לבדו. מצביעיו נמנים על מחנה רל"ב (להלן: "רק לא ביבי"), והוא האחרון שיתנדב
להיעקץ בשנית. בקמפיין התורן יבקש להציג אלטרנטיבה ראויה. מימין ומשמאל; מהחרדים ועד ניצן הורביץ. הוא לא מתכוון לשמש גלגל חמישי בממשלת נתניהו. גם אם יהיה הראשון ברוטציה.
גנץ רואה עצמו קונצנזוס ויחתור להקים ממשלה בראשותו שנשענת על ימין ושמאל. האם החרדי
ם יסכימו לכך? שאלה טובה.
***
השאלה הבאה ששאלנו, נגזרת ממורכבות המציאות הפוליטית. בימים כתיקונם, ברור שרובנו מעדיפים ממשלת ימין. רחבה. נטולת מפלגות שמאל. אבל אלו אינם ימים כתיקונם, והסתימה בצמרת – ושלא לומר בצנרת – עדיין במקומה עומדת.
אז אחרי שביררנו עד כמה רחוק אנחנו מוכנים להפסיק את הטרללת הפוליטית, בדקנו את מדד התנגדותנו לישיבה עם מפלגות השמאל השונות.
וכך שאלנו: עם אילו מהמפלגות הבאות, לדעתכם, אסור לנציגי המפלגות החרדיות לשבת יחד בקואליציה בשום מצב?
וכך עניתם: 78% מכם מתנגדים לישיבה עם 'ישראל ביתנו', 63% עם מר"צ, 53% עם 'יש עתיד', 50% עם רע"מ, 40% עם העבודה ו-15% תומכים בישיבה עם כולן.
מה זה אומר? ש-60% מאיתנו תומכים בהקמת ממשלה עם מפלגת העבודה? או חריף יותר: האם 22% תומכים בממשלה עם אביגדור ליברמן? הדעת נותנת שהתשובה שלילית. המספרים הללו, מסביר לי עורך הסקר, שלמה פילבר, משקפים את רמת ההתנגדות למפלגות השונות, לא את מדד התמיכה. בוודאי לא תמיכה אקטיבית, מלכתחילה.
וזה מה שמחזיר אותנו לראשית דברינו: בתקופה אחרת המספרים כאן מן הסתם היו שונים. התוצאות הללו הם תולדה של שיתוק מתמשך וויכוח פרסונלי עקר. בעד או נגד, כן או לא.
בזמנים אחרים איש לא היה מעלה על הדעת לחבור לשמאל. אבל בזמנים אחרים, איש מנבח
רנו לא היה בוחר צד בקיטוב המתמשך שקורע את החברה. אולי לאור המספרים הללו, מישהו מהם יחשב מסלול מחדש. אולי.
הבחירים והבכירים
כששאלנו את הציבור, מי לדעתו המועמד המתאים ביותר לעמוד בראש סיעת 'יהדות התורה', הערכנו שיו"ר 'דגל התורה' יביס כל מועמד שיתייצב מולו. מה שהפתיע, זאת התמיכה יוצאת הדופן שלה הוא זוכה בציבור החסידי.
55% מכלל הציבור החרדי סבורים שגפני הוא הראוי ביותר לכהן כיו"ר המפלגה, 15% סבורים שמאיר פרוש הוא הקנדידט המושלם לתפקיד, ואילו 8% אומרים זאת על הח"כ המיועד מטעם 'הסיעה המרכזית', יצחק גולדקנופף.
וזה עוד לא הכל: בקרב הציבור החסידי גפני מקבל 25%(!), כשפרוש מקבל 29% וגולדקנופף 19%.
בנוגע לאחרון, המספרים עושים שכל: מדובר במועמד חדש, שטרם נכנס לזירה, ומשכך, קשה לסקור נבחר ציבור שטרם נבחר והוכיח את יכולותיו.
מי שבאמת סופג את המכה המפתיעה הוא מאיר פרוש. מתברר שהאיש שטוען לבכורת המפלגה מכוח הפופולריות הציבורית, נרמס אלקטורלית מול המועמד הליטאי.
עם הנתונים קשה להתווכח: הפער בין התמיכה שמקבל גפני במגזר החסידי אל מול ארבעת האחוזים הבודדים שמקבל פרוש במגזר הליטאי, מלמד לא רק על יחס הציבור לאחרון, אלא על בסיס התמיכה הרחב שמחזיק יו"ר דגל התורה בקרב ציבורים שאינם נמנים על החוג הליטאי.
היפרדו נא מעלינו
אפשר להירגע: בבחירות הקרובות הסיעות המרכיבות את 'יהדות התורה' ימצאו את הדרך לרוץ יחדיו.
בחסות המתח המבעבע ב'אגודת ישראל', ובמיוחד לאור המרמור הגובר והולך כלפי מנהיגה של 'שלומי אמונים', יעדיפו בסיעה החסידית להוריד את הראש ולהתגמש.
ובכל זאת, מסקרן לדעת מה חושב על כך הציבור: האם ההליכה המשותפת הינה חזות הכל, גם כשברור שבנפרד ניתן להשיג יותר? ובכלל: מה הלך הרוח בציבור הליטאי הטוען לקיפוח יחסי מול חלקו המספרי במגזר.
כשאלו הם פני הדברים, לא מפתיע לגלות שרוב מוחץ בציבור הליטאי מעדיף ריצה עצמאית. 32% תומכים מאוד, כלומר אקטיבית, כשאליהם מצטרפים 22% שתומכים במהלך. יחדיו הם מונים: 54% מבוחרי 'דגל התורה' שתומכים בהיפרדות מכובדת מסיעת האחות.
מנגד, נראה שהחסידים מסויגים יותר: 21% תומכים מאוד במהלך שכזה ויחד עם 11% שתומכים בכך פסיבית – הם מהווים 32% מכלל הציבור האגודאי שיגידו 'כן' לריצה בנפרד.
חילוף חומרים
פרישתו של יעקב ליצמן מהכנסת, מזמינה את השאלה הבאה: האם לדעתכם, על חברי הכנסת הוותיקים לפרוש ולפנות מקום לכוחות חדשים? אם כן, הוסיף הסוקר וביקש, נא ציינו שמית ממי הייתם מבקשים לעשות כן.
גם כאן, מי שמככב בצמרת הוא ח"כ מאיר פרוש. 16% מכלל הציבור דוחקים בו לפנות את מקומו לטובת דם חדש במשבצת סיעתו. מקרב החסידים 19% סימנו אותו ומאלו המשתייכים לחסידות ברסלב, 21% ירצו לראותו פורש. זהו נתון מדאיג עבורו נוכח זיקתו רבת השנים לקהילת ברסלב.
והוא עוד מיותר מדאיג כשמגלים שבזמן ש-19% מהזרם החסידי מבקשים חילוף חומרים ב'שלומי אמונים', רק 11% מהם מבקשים מגפני ללכת בעקבותיו.
בניגוד לפרוש, יו"ר ש"ס אריה דרעי זוכה לנתון מפתיע לטובה: רק 9% מכלל המגזר החרדי סבורים שעליו לפרוש, בעוד ש-15% ממצביעי התנועה הספרדית, מבקשים שינוי בהנהגה.
ואחרון חביב, ביושר חביב, הוא ח"כ אורי מקלב: רק 0% מקרב הציבור הליטאי רוצה בפרישתו, לעומת 1% בודד מהחסידים החושבים שעליו להסיק מסקנות ולהניח מפתחות.
