עשרות שנים לפני שהוטלה על שכמו אדרת ההנהגה, הפך ביתו של מרן הגר"ח קניבסקי זי"ע למקום שכל מי שצריך ישועה למעלה מדרך הטבע נוהר אליו >> אחרי הפטירה פגשנו את האנשים שראו בעצמם מופתים מופלאים ושמענו את סיפורם המרגש >> צדיק גוזר

"מעולם לא נחשבתי לחלק מהציבור החרדי, ולא הכרתי את הגאון רבי חיים קניבסקי באופן אישי. למרות זאת, מהביקור היחיד שלי אצלו אני לא מצליח להתאושש עד היום", אומר בשיחה ל'משפחה' ברוך בן יגאל, אביו של סמ"ר עמית בן יגאל הי"ד, שנרצח מפגיעת אבן בראשו בעת פעילות מבצעית.

"כשנכנסתי לחדר ראיתי אדם גדול יושב ולומד", הוא מתאר. "כשרבי חיים ראה אותי הוא עצר הכל, ליטף לי את הפנים, נגע בדסקית של עמית ואז אמר לי: 'הבן שלך גיבור, הוא נמצא הכי קרוב לכיסא המלכות. לידו נמצאים רבי שמעון בר יוחאי ורבי עקיבא'. כל כך הצטמררתי, כי עמית נהרג בדיוק בל"ג בעומר. לא סיפרתי על כך לרבי חיים, אבל הרגשתי שהוא רואה את הכל גם בלי שאגיד לו".

אם תרצו, דווקא הסיפור הפשוט הזה משקף יותר מכל את מה שהיה רבי חיים בשביל רבבות בני אדם, מכל המגזרים, במשך עשרות השנים האחרונות. מדי יום נהרו לביתו מאות אנשים כדי להתברך. כי כפי שידעו – כדי לזכות בברכה של רבי חיים אי אפשר להסתפק בשיחת טלפון, אלא יש להגיע עד אליו, רצוי לתפילת הנץ בבית הכנסת, ולהתעכב לאחר התפילה. רק אז יש סיכוי לשוחח עם כבוד תורתו. גם התייעצות עם הרב אפשרית אך ורק דרך משמשיו ואנשי ביתו.

רבבות אנשים פקדו במשך השנים את ביתו של רבי חיים. הרב העניק להם ברכות, המליץ להם במילים קצרות אך מתומצתות כיצד לנהוג, והתווה את דרכם בנוגע לאין־ספור נושאים. סביב דמותו של מרן שר התורה הגר"ח קניבסקי זצוק"ל נקשרו אין־סוף סיפורים על מופתים מדהימים, ועל מקרים של גילויי רוח הקודש שנראו בביתו דבר יום ביומו.

במשך השנים יוחסו לו גם יכולות כמעט על־טבעיות, שלעיתים התבהר גודלן רק כעבור זמן. בכתבה זו ביקשנו להציץ אל מגוון ניסים ונפלאות שיצאו מהבית הצנוע ברחוב רשב"ם – ולשמוע עדויות לסיפורים מכלי ראשון.

"הבן שלך גיבור". ברך בן יגאל במחיצת מרן זצ"ל

 השקל של רבי חיים

אחד המופתים הגדולים ביותר שפורסם ואף תועד, הוא סיפורו של הרב משה ניימן שהגיע במיוחד כדי לבקש מהגר"ח ברכה, בשל הליך משפטי שהתנהל נגדו. הוא תינה את מצוקתו וסיפר כי במפעל היין שלו אחד מעובדיו הגויים נפל ונפצע. אף על פי שהוא, בעל המפעל, לא היה אשם בפציעתו, תבע אותו הפועל בסכום גבוה. בית המשפט קיים דיון בעניינו והוחלט כי יש לחייב אותו – ולבסוף הציע לצדדים להגיע לפשרה. הרב ניימן שיתף את הגר"ח בכך שאין באפשרותו לעמוד אפילו בסכום של הפשרה שהציע השופט.

תגובתו של הגר"ח הייתה מעניינת. "אני יכול להציע לך פרוטה", הוא אמר ברצינות, הוציא שקל מארנקו ונתן לו. "תגיד להם שאפילו את זה היית צריך ללוות", העיר.

הרב ניימן הסביר שהוא לא מבקש השתתפות בכסף אלא ברכה, ואכן רבי חיים בירכו להצלחה במשפט.

זמן קצר לאחר מכן שוב הופיע הרב ניימן בבית הגר"ח וסיפר שהעניין סודר במפתיע על הצד הטוב ביותר, בלי שהוא צריך לשלם אפילו פרוטה. חברת הביטוח תישא בכל החוב. כעת הוא הגיע כדי להחזיר את השקל לרב. לאחר שהרב ניימן מסרו לרב הוא ביקש לקחתו בחזרה למזכרת – והרב הסכים.

סיפור מעניין נוסף התרחש כאשר נכנס אל רבי חיים אדם שביקש ממנו ברכה עבור עסקן מארה"ב שנחשד בהעלמת מס ועלול להישלח לכלא לזמן ממושך. רבי חיים בירך, ונוסף על כך ציין: "גם השופט שאינו יהודי יבין מה זה אומר לעשות חסד ועזרה עם אנשים אחרים".

הנוכחים בחדר לא ירדו לעומק הדברים, אך כעבור ימים ספורים שב אותו אדם וסיפר את המעשה המופלא: "ביום שהתקיים המשפט בארה"ב קרא השופט את עדויות האופי של הנאשם ופתאום אמר: 'לא ייתכן שאדם שעושה חסד עם אחרים, כפי שמתואר כאן, יעשה את מה שיוחס לו'. ואכן, הוא יצא זכאי".

היו גם מקרים שבהם רבי חיים חזה דווקא את חוסר ההצלחה. כך למשל בתקופה שבה עמד להיבחר מפכ"ל חדש למשטרת ישראל. ניצב דוד ביתן, שהיה מועמד לתפקיד, הגיע יחד עם קבוצת מלווים כדי לבקש מהרב ברכה אישית להצלחתו.

רבי חיים שמע את הדברים ואז שאל כביכול ללא שום קשר: "אתה כהן?"

ביתן השיב בשלילה. הוא ישראל ואינו כהן.

למרות זאת שאל הרב שוב: "קוראים לו כהן?"

בני ביתו הסבירו: "קוראים לו דוד ביתן, הוא לא כהן, והוא רוצה שהרב יברך אותו".

לרגע השתררה דממה ואז הרב איחל: "ברכה והצלחה לכולם".

הנוכחים שמו לב שברכה אישית לא הייתה במפגש הזה. זמן קצר לאחר מכן התברר שביתן לא נבחר לתפקיד המפכ"לות, ואילו המפכ"ל הנבחר היה ניצב מוטי כהן, ממש כפי שחזה הגר"ח…

בכלל, מי שעקב אחר פרסומים וסיפורים שנפוצו לאורך השנים על ברכותיו של רבי חיים היה רואה במוחש שיש בהן רוח הקודש.

כך למשל סיפר אברך מירושלים: "לאחר שנים שלא נולדו לי ילדים פניתי להתברך אצל רבי חיים, והוא הדריך אותי לעשות הבדלה דווקא על יין. התחלתי להקפיד על כך, אך הישועה לא הגיעה. ואז, אחרי ציפייה של שנתיים, חזרתי אל הרב וביקשתי ברכה נוספת. התגובה שלו הייתה מפליאה. הוא חזר על מה שאמר לי לפני שנתיים: 'להקפיד להבדיל על יין'. שאלתי: 'והרי אני מקפיד על כך', ואז רבי חיים אמר לי: 'היין שלך יין נסך'.

"בתחילה", מספר האברך הנרעש, "לא הבנתי את התשובה, אבל לאחר שחזרתי הביתה ושוחחתי עם אשתי, נזכרנו שאנו מתארחים בקביעות בשבתות אצל סבא וסבתא של אשתי ואני זה שמבדיל שם. התברר שהעובדת הפיליפינית של הסבא נהגה להחזיר את היין שנשאר בגביע אל המקרר, וכשהיא נגעה ביין הוא הפך ליין נסך".

אברך נוסף שמעדיף שלא להזדהות בשמו (פרטיו שמורים במערכת) מספר בהתרגשות: "באחד הימים קמתי בבוקר כשאני סובל מעיוות קשה מאוד בפנים, סוג של שיתוק שלא עובר. אחרי כמה ימים של סבל ודאגה פניתי לרבי חיים, והוא הגיב: 'תקבל על עצמך לגדל זקן'. ידעתי שזה לא יהיה קל, אך היה ברור לי שאם זו הדרך היחידה אני מוכן – ואכן התחייבתי. כבר בדרכי החוצה מביתו של רבי חיים הרגשתי שהשיתוק משתחרר", הוא אומר בהתרגשות, "ומאותו רגע שב המצב לקדמותו, כאילו לא אירע דבר".

אחרי תקופה חווה האברך קושי גדול בגידול הזקן. הוא שב לרבי חיים ושטח לפניו את הבעיה. תגובתו של מרן הייתה: "עליך לבחור בין שתי האפשרויות" – כשהוא נותן לו להבין שאם יגלח את הזקן, השיתוק עלול שוב לתקוף אותו.

פרוטה של מופת. הרב משה ניימן מביא את האתרוגים לבית מרן

סיפור נוסף, מהשנה האחרונה – בעיצומה של הקורונה, סופר מפי נכדו של ר' חיים: "באחד הימים ניגש לסבא אדם שעמד להשיא את בתו בתאריך מסוים. האיש ציין כי הוא התייעץ עם חברי כנסת, והם אמרו לו שגם אם יהיה סגר, הוא יתחיל רק בשבוע שלאחר מכן. למרות זאת מרן הפתיע ואמר לו: 'תקדים את החתונה'. כך הוא עשה והקדים את החתונה ליום חמישי. בדיוק באותו יום הוחלט על סגר מוחלט מחצות הליל של יום חמישי".

ואי אפשר שלא להביא סיפור מרגש במיוחד שסופר מפיו של גיסו של מרן הגר"ח, הגאון רבי יצחק זילברשטיין: קבוצת בני תורה המתגוררים ביישוב במרכז הארץ סיפרו לגר"ח שאין ביישובם תלמוד תורה. לדבריהם, העירייה טוענת שאין לה מגרש פנוי להקמת מוסד חינוכי, והאפשרות היחידה שלהם היא להביא קרוון באישון ליל ולהציבו באחד המגרשים, מתוך תקווה שהעירייה לא תפנה אותו. הם שאלו את הגר"ח אם לנהוג בדרך זו.

תגובתו של מרן הייתה: "האם עומדת לפניכם אפשרות אחרת?" ולאחר שהם השיבו שאין אפשרות נוספת, פסק הרב כי הם רשאים להביא את הקרוון ואף הבטיח להם: "אף אחד לא יוכל לכם". הוא גם ציטט את דברי הגמרא: "ברם זכור אותו האיש לטוב ויהושע בן גמלא שמו, שאלמלא הוא נשתכחה תורה מישראל, עד שבא יהושע בן גמלא ותיקן שיהיו מושיבין מלמדי תינוקות בכל מדינה ומדינה ובכל עיר ועיר".

כבר בלילה הבא הובא הקרוון והוקם בו תלמוד תורה פעיל. אלא שכפי שחששו העירייה התוודעה מהר מאוד לנעשה והפקחים הגיעו עם מנוף גדול לפנות את המבנה הבלתי מאושר. המנוף החל בעבודות הפינוי, ולפתע קרס מוט המנוף ונשבר. בעירייה לא אמרו נואש ושלחו מנוף נוסף – ושוב המנוף נשבר. הגר"י זילברשטיין ציין כי בסופו של דבר העירייה הואילה בטובה להותיר את הקרוון ואף הנפיקה היתר רשמי לקיומו של מבנה תלמוד התורה. ממש כפי שבירך רבי חיים.

 מבט של יהודי

הסופר הרב אברהם אוחיון הוציא לאור ספר מיוחד שבו סיפורים על הגר"ח. בשיחה ל'משפחה' הוא מציין שאחד הדברים שהוא הקפיד עליהם בכל מאודו בעת כתיבת הספר היה לברר את המקור של כל אחד מהסיפורים, כדי לאמת ולוודא את הפרטים המדויקים.

אחד הסיפורים שלדבריו הותיר עליו רושם בל יימחה הוא על תלמידים מתחזקים שנכנסו לחדרו של שר התורה כדי להתברך. רבי חיים בירך את כולם, אך מאחד מהם הוא התעלם ולא בירך אותו. התלמיד היה סבור שהרב לא הבחין בו, נעמד בסוף התור והמתין שוב. אלא ששוב התעלם ממנו רבי חיים. הרב שליווה את הקבוצה החליט לעשות מעשה. הוא אחז בזרועו של התלמיד וקירבו אל הרב. ואז אירע דבר מצמרר, כשרבי חיים הגיב בלחש: "איך אוכל לברך מי שלא מקפיד על בשר בחלב?"

השתררה דממת מוות והתלמיד נמלט החוצה ממרר בבכי. לאחר מכן הוא הסביר לרבו שקשה לו מאוד להמתין בין הארוחה הבשרית לשתיית הקפה, ולאחרונה הוא נוטה לזלזל בכך. הרב המלווה נפעם ושב אל הגר"ח כדי לברר: "איך הרב ידע שהבחור אינו מקפיד על בשר בחלב? האם זו הייתה רוח הקודש?"

"לא", השיב רבי חיים בפשטות. "בדברי חז"ל כתוב שמי שאינו מקפיד על בשר בחלב – דמות של עז מופיעה על מצחו… דמות העז היא שגילתה לי שהבחור אינו מקפיד על כך".

עוד מספר הרב אוחיון סיפור שהתוודע אליו אישית: "מתווך דירות הגיע אל הגר"ח ותינה את צערו: 'לאחרונה כל עסקה שאני עומד לסגור – נופלת ברגע האחרון. בנוסף, נוחתות עלי גזירות שונות שגורעות ממני כספים רבים'. הרב שמע את הדברים והגיב: 'איננו יודעים חשבונות שמים, אך לפעמים עדיף לסבול עניות ולא גזירות קשות יותר'.

"אך המתווך לא התנחם – והמשיך להתעקש: 'שהרב יברך אותי שלא אסבול עוד מקשיי פרנסה. זו גזירה מספיק קשה עבורי'.

"הרב חזר ושאל: 'וכי אתה יודע מה טוב בשבילך?' אולם כאשר המתווך המשיך להתעקש, הוא נאנח ואמר: 'שתהיה לך ברכה והצלחה ושיסתדר עניין הפרנסה על הצד הטוב ביותר'.

"כעבור שבוע מאותה שיחה צלצל הטלפון בבית הרב. על הקו הייתה אשתו של המתווך. בבכיות רמות היא סיפרה כי בעלה חזר מחתימה על עסקה גדולה ובדרכו הביתה פגע בו רכב והוא נפצע. האישה התחננה שהרב יתפלל ויעורר עליו רחמים.

"ויש סיפור נוסף שריגש אותי מאוד", אומר הרב אוחיון. "היה בחור בעל תשובה שלמד באחת הישיבות הגדולות בבני ברק, כשמשפחתו נותרת רחוקה מדרך התורה. באחד הימים קרה אסון – הבחור חלה ונפטר בתוך זמן קצר. רבני אותה ישיבה ביקשו לבוא לנחם את בני משפחתו של הבחור, אך התלבטו מה לומר ואיך להסביר להורים שדווקא כשבנם הגיע לשיא פריחתו הרוחנית התרחש אסון כה גדול. הם פנו להתייעץ עם הגר"ח והוא יעץ להם: 'תגידו לבני המשפחה שכנראה כבר לפני שנה נגזר על בנם למות, אך משמים נתנו לו שנה של חסד, כדי שיוכל להספיק לחזור בתשובה, לאגור זכויות ולעזוב את העולם נקי וטהור'.

"הרבנים הגיעו אל בית המשפחה, וכפי שחששו כך היה. קבלת הפנים הייתה תוקפנית וכאובה. 'כיצד זה ייתכן?' שאלו בני המשפחה. 'האם זהו השכר שמגיע לבננו?' הרבנים ניסו בעדינות להסביר כפי שאמר להם רבי חיים: 'איננו יודעים חשבונות שמים, אך כנראה נגזר עליו למות כבר לפני שנה'…

"פתאום קמה אימו של הבחור ואמרה לכולם בהתרגשות: 'אתם צודקים! הוא באמת היה צריך למות לפני שנה'. ואז היא סיפרה שלפני שנה הוא שירת בצבא ונסע באחד הימים למשימה צבאית מסוכנת. לפתע עלה הטנק שלו על מטען חבלה והתפוצץ. כל יושבי הטנק נהרגו ורק הוא ניצל בנס. לאחר הדברים השתנתה האווירה בחדר וכולם הבינו את הדברים אחרת. ממבט של יהודי מאמין המקבל דין שמים באהבה".

מדבריו לא מפל ארצה. בברית

שינוי השם

שינוי השם גם הוא נושא שדובר עליו לא מעט במעונו של הגר"ח, ורבים יכולים לספר שאימצו את המלצתו של הרב לשנות את שמם ולאחר מכן ראו ישועות.

אומן הזמר המפורסם נתן גושן סיפר בריאיון ל'ידיעות אחרונות' על המלצתו של מרן זצ"ל כבר לפני יותר מ-15 שנה לשנות את שמו ממתן לנתן. "זה הגיע דרך אמא שלי, שהתייעצה עם הרבנית ע"ה, והיא המליצה לה על כך בשמו של הרב. אני זוכר שניתקתי את הטלפון והודעתי לכולם: 'חברים, מהיום אני נתן גושן'". לדבריו, מאז הוא ראה ברכה בעניינים רבים ובתקופה האחרונה הוא גם עבר תהליך מרגש של חזרה בתשובה.

על סיפור נוסף בנושא שינוי השם סיפר בעבר הצייר ראובן צוקרמן, בריאיון ל'משפחה': "בתקופת לימודיי בישיבה הגעתי להתברך אצל מרן הגר"ח קניבסקי. הוא המליץ לי לשנות את שמי לראובן, ואכן כך עשיתי. רק כמה שנים לאחר מכן גיליתי שעל הסידור שירשתי מסבא רבא שלי רשום בעיפרון 'ראובן צוקרמן 1927'. הסידור כנראה היה שייך לאחד האחים של סבא. איני יודע מה עלה בגורלם ואם יש להם צאצאים שמתפללים או לא, אבל העובדה שהגר"ח הדריך אותי לבחור בדיוק בשם ראובן, השם שגם רשום על הסידור, היא לא צירוף מקרים".

סיפורי מופתים רבים סופרו גם בנושא הילודה, ואין מי שלא שמע על 'התינוקות של שונם', אותם תינוקות שנולדו לאחר שהגר"ח ערך תפילות מיוחדות בקבר השונמית לזכותם של חשוכי הבנים.

הנה סיפור מצמרר במיוחד שנוהג המגיד הרב שלמה לוינשטיין שליט"א לספר בהרצאותיו: היו בני זוג מחו"ל שלא זכו לילדים במשך עשרים שנה. הם שמעו שהישיבה בארץ ישראל היא סגולה לזכות בבנים והחליטו לעלות לארץ. אלא שגם אחרי מגורים של שלוש שנים בארץ לא חל שינוי במצבם. באחד הימים פגש אותם ידיד מחו"ל ודרש בשלומם. כשהוא שמע שהם עדיין מצפים להיפקד, אמר להם: "אם במשך עשרים ושלוש שנים לא נפקדתם, כנראה כבר לא יהיו לכם ילדים… תתעודדו ותמשיכו לחיות כך, יש עוד מצוות בתורה שאפשר לקיים".

הוא כמובן התכוון אך ורק לטובה, אך כשחזר לחו"ל ופגש את אשתו היא תמהה באוזניו: "מנין לך שלא יהיו להם ילדים?"

בעלה התעקש: "אם עשרים ושלוש שנים לא היו להם, אז לא יהיו לעולם".

האישה לא ויתרה. "ואם כן?" היא שאלה.

"אם יהיו להם ילדים, אני מתחייב לסגור את העסק שלי בחו"ל, לעלות לארץ ישראל ולהיות אברך כולל".

והנה הפלא הגדול התרחש. לאחר שנתיים נוספות של המתנה נולדו לבני הזוג תאומים – בן ובת. הרב לוינשטיין מציין שאותו אדם נכנס ללחץ גדול. הוא עלה למטוס לארץ ונסע ישירות לביתו של רבי חיים כשבפיו שאלה: "כך וכך התחייבתי. מה עלי לעשות עתה?"

הוראתו של רבי חיים הייתה ברורה: "תנהג כפי שהתחייבת". ורבי חיים הוסיף משפט מצמרר: "מי יודע, אולי העובדה שנולדו להם ילדים היא בזכות שנדרת ללמוד בכולל?"

"היוצא מפיו התקיים". הגר"י זילברשטיין במחיצת גיסו זצ"ל

לטפל ולהתפלל

נושא נוסף שעסק בו רבי חיים כמעט בכל יום היה התחום הרפואי. "חשוב להדגיש שכל המופתים המדהימים שמספרים על הרב הם בזכות דבר אחד – גדלותו בתורה", מבקש להבהיר הרב חנניה צ'ולק, יו"ר 'עזר מציון'. "זה גם הדבר שכל כך מיוחד אצל הרב. כי כשהוא קיבל אנשים, זה היה על חשבון לימוד התורה. בכל זאת הוא ויתר על לימוד תורה כדי לתת עצות טובות ולברך. זוהי לדעתי הגדלות האדירה שלו".

על עצמו מספר הרב צ'ולק: "הייתי נוהג להתייעץ איתו במגוון נושאים רפואיים. זכורים לי מקרים רבים שהוא הכריע בהם וכעבור זמן התברר עד כמה ראייתו הייתה מדויקת ונכונה. גם הברכות שלו התקיימו אחת לאחת, ממש באופן פלאי.

"באחד הימים הגעתי אליו עם ילד בן 12 בשם יוסי, שהיה ערב השתלת מח עצם. סיפרתי לרב שיוסי חולה סרטן והוא לא מוכן לגשת להשתלה לפני שיקבל ברכה. הרב בירך אותו, אבל יוסי לא קם. לבסוף הוא אמר: 'אני יודע ששערי בקרוב ינשור. אני רוצה שהרב יברך אותי שהפאות יישארו'. היה ניכר שהרב מתרגש והוא אכן בירך.

"כמה שבועות לאחר מכן פגשתי את יוסי", ממשיך לספר הרב צ'ולק, "וברכתו של הרב התקיימה באופן המדויק ביותר – שערו של יוסי נשר לגמרי, הוא היה קירח כמו הלבנה, אבל הפאות נשארו גדולות ויפות".

ויש לו סיפור מצמרר נוסף: "הגיע אלי מקרה לא פשוט בכלל – כלה צעירה שהייתה שלושה שבועות ערב חתונה, והתגלה אצלה סרטן בירך. באופן אישי ליוויתי את הכלה לבדיקות וכעבור עשרה ימים הבנתי שהמקרה לא פשוט בכלל. הרופא הזעיק אותי והסביר לי: 'המצב ביש. מצאנו לה עוד גוש מסוכן מאוד בברך. יש עשרה אחוזי סיכוי שהיא תישאר בחיים'.

"עוד באותו יום מיהרתי לרבי חיים, סיפרתי לו על המקרה – והוא ענה באופן חד ונחרץ: 'הרופא לא יודע מה הוא אומר. הקב"ה יעזור והכל יהיה בסדר'. שאלתי אותו אם להגיד משהו לחתן, ורבי חיים השיב: 'אל תגיד כלום, כי הכל יהיה בסדר'".

הרב צ'ולק מספר כי עוד בתוך ימי השבע ברכות עברה הכלה ניתוח שבו נלקחו ביופסיות לצורך אבחון. כעבור שלושה שבועות הוזמנו היא ובעלה כדי לקבל תשובות והרב צ'ולק התלווה אליהם. "ישבנו מול הרופא", הוא נזכר ברעד, "והרופא שאל אותי: 'מה קרה כאן? מה עשיתם?' ואז הוא הסביר שכל הבדיקות תקינות וגם הגוש בירך אינו סרטן אלא רק גוש. השבתי לו במשפט אחד: 'אתה יודע מי זה רבי חיים קניבסקי?' ואז הוא דפק על השולחן: 'זו פעם שלישית שהוא עושה לי את זה'".

על מקרה אחר מספר רופאו האישי של רבי חיים: "מספר פקידות בסניף של אחד הבנקים בבני ברק נתקפו בכאבי רגליים חזקים. הן פנו לרופא, אך הוא לא מצא את סיבת הכאב. זה היה מפליא: היה מדובר באותו כאב בדיוק. לבסוף הן פנו לרבי חיים והוא שאל אותן: 'האם אתן עובדות בחול המועד?' הן השיבו בחיוב. רבי חיים הסביר להן שחול המועד נקרא 'רגל', וברגל אסור לעבוד. לכן הן נענשו ברגליהן. הוא הדריך אותן לקבל עליהן להפסיק לעבוד בחול המועד. כך באמת היה והכאבים פסקו".

עוד מספר הרופא שהיה נוכח בחדרו של הגר"ח כאשר הגיע אליו בחור צעיר וסיפר שגילו לו גידול מסוכן בעצם החזה. רבי חיים הורה לו: "תלמד הלכות חול המועד". הבחור אימץ את הרעיון, ולא רק שלמד את ההלכות אלא גם הוציא עליהן חוברת חידושי תורה – ואמנם הגידול נסוג. כמה שנים לאחר מכן נודע כי הגידול חזר, והבחור שוב פנה לרבי חיים. רבי חיים הדריך אותו להדפיס מהדורה נוספת של חוברת החידושים – ושוב נעצר הגידול.

"אתה כהן?" במפגש עם דוד ביטון

סיפורי הישועות רבים ומצמררים. כך גם סיפורו של נתן לוי, אביו של מוישי בן החמש וחצי. "מוישי נולד עם סוג של ניוון שרירים", הוא מספר. "בגיל חצי שנה אובחנה אצלו מחלת ה-SMA. הרופאים הבהירו לנו שבמצב כמו שלו רק מעטים שורדים אחרי גיל שנתיים, וגם אלו שממשיכים לחיות סובלים מניוון מוחלט בכל חלקי הגוף.

"מכיוון שלמוישי היו בעיות בנשימה, ביקשו הרופאים לעשות לו הנשמה קבועה. הם נתנו לנו לבחור – או טרכאוסטום, שזו הנשמה דרך פתח בצוואר, או מסכה על הפנים. היה לנו קשה להכריע. העברנו את השאלה על ידי ידיד קרוב לגר"ח קניבסקי, והוא השיב: 'לא לעשות הנשמה, רק להתפלל'. התפלאתי מאוד. היה ברור לנו שהנשמה היא האופציה היחידה להארכת החיים. שאלתי את הידיד אם הוא בטוח שרבי חיים הבין את השאלה וגם ביקשתי ממנו לחזור ולהדגיש לרב שמדובר בפיקוח נפש. זמן קצר לאחר מכן הוא חזר אלי עם אותה תשובה: 'לא להנשים, רק להתפלל'.

"כל זה היה ביום רביעי", נזכר הרב לוי. "באותו שבוע בדיוק חל חג החנוכה, ובמוצאי שבת, מיד לאחר הדלקת החנוכייה, נכנסה אחות אל החדר שלנו כשהיא בוכה ללא הפסקה ומעדכנת: 'בשבת נמצאה תרופה חדשה למחלת ה-SMA והיא אושרה. אבל מדובר בתרופה יקרה מאוד שעולה שלושה מיליון לשנה ואינה בסל התרופות. אנחנו צריכים לקוות שמוישי יזכה להיות מהבודדים בארץ שיקבלו אותה".

הרב לוי מספר כי הם דבקו בהמלצתו של רבי חיים – תפילות, תפילות ותפילות. "בתוך חודש וחצי הגיעה התרופה לארץ, ולפני חמש שנים, בדיוק בחודש אדר, קיבל אותה מוישי לראשונה. עד היום מוישי ברוך השם לא זקוק להנשמה, התרופה עצרה לו את ההתדרדרות ואפילו ייצבה את מצבו. הוא ילד חכם בהרבה מהממוצע, קורא היטב ומפותח. כל זאת בזמן שהרופאים היו תמימי דעים שמעל גיל שנתיים אין לו סיכוי לחיות. ראינו עין בעין כיצד ברכתו של רבי חיים מתקיימת".

סיפור נוסף ופלאי מספר ר' דובי דויטש, סיפור הנוגע לבנו שמעון: "שמעון הוא הילד הרביעי שלנו. לקראת הלידה שלו חששו הרופאים שיש לתינוק מום קשה שיעורר הרבה בעיות בהמשך. זו הייתה תקופה מאוד קשה עבורנו. מספר שבועות לאחר מכן הגענו לביתו של הגר"ח. ביקשתי מהגבאי להיכנס לרב כדי להתייעץ בנושא. הגבאי שאל את הרב, והוא הגיב בשתי מילים: 'רפואה שלמה'. זה הלחיץ אותי, כי הבנתי שמדובר במקרה קשה שזקוק לריפוי, וביקשתי להיכנס שוב לרב. בפעם השנייה הוא כבר פירט יותר ואמר: 'הילד בריא ושלם. אל תתייחסו למה שאומרים לכם'.

"לפני הלידה הדריכו אותנו הרופאים להיות ב'היכון' עם החומר הרפואי. בוודאי יהיה בו צורך לאחר הלידה, כאשר התינוק יזדקק לטיפול מיוחד. הם גם השמיעו תחזיות קשות על המצב".

"הפאות נשארו גדולות". הרב חנניה צ'ולק מתברך ממרן זצ"ל

וכאן מגיע ר' דובי לחלק המרגש: "הגעתי ללידה עם התיק הרפואי, אבל הרופאים לא הבינו מה אני רוצה. הם הסבירו לי שהתינוק בריא ושלם, ואם באמת היו לו בעיות כמו אלו שמתועדות במסמכים הוא היה מאושפז מיד בטיפול נמרץ".

ישנו סיפור מעורר מאוד שפרסם רופאו הפרטי של הגר"ח, על אישה שהגיעה למרפאה עם כאבי בטן עזים. בשל אופיים של כאבי הבטן היא נשלחה לבית החולים. שם נעשו לה כל הבדיקות האפשריות, אך הן לא העלו דבר. למרות זאת השאירו אותה למעקב ממושך. לאחר תקופת אשפוז ארוכה היא פנתה אל הגאון רבי חיים. הרב שאל אותה: "האם את מכבדת את ההורים שלך?" האישה פרצה בבכי מר והשיבה שמסיבות שונות אין באפשרותה לכבד אותם. הרב הגיב: 'תכבדי אותם ותהיי בריאה'. ואכן כך היה.

הרב צ'ולק מבקש לציין דבר חשוב לסיום: "שמעתי מכמה וכמה אנשים חולי סרטן שרבי חיים אמר להם שיתפללו ואין צורך בטיפולים. התקשיתי מאוד להאמין לכך, וכששאלתי על כך את הרב הוא אמר לי כמה וכמה פעמים: 'אני אף פעם לא אומר במצבים כאלו לא לטפל, אלא כוונתי שיטפלו ויתפללו שהטיפול יצליח'. הוא הבהיר לי: 'יש לעשות מה שהרופאים אומרים וגם ללמוד ולהתפלל'. אני חושב שזה מה שאפיין את סיפורי המופתים והישועות שהתרחשו בביתו, כולם לוו תמיד בתפילות, בתורה ובציטוטים מן המקורות".

הוא עוצר לרגע ומוסיף בקול חנוק: "כזה היה הרב שלנו, שהותיר אחריו חלל כל כך גדול, שאין מי שימלא אותו".