ההקדשות האישיות, תשלום ה'משכורת' והסודות שלא חצו את מפתן הבית: #הנכד הקרוב והחביב, הרב אריה קניבסקי, מתאר ל'משפחה' עשרים ושתיים שנים של עמידה מסורה לצידו של גדול הדור
צילום: פנחס עמנואל, בית הרב
במשך עשרות שנים שימש הרב אריה קניבסקי – בנו של הבן הגדול, הגאון רבי אברהם ישעיהו קניבסקי שליט"א – כיד ימינו של סבו זצוק"ל.
פגשנו אותו בביתו לאחר אחד מימי השבעה העמוסים. הרב אריה קניבסקי, ראש מפעל 'אורחות יושר' ומי שהפקיר את חייו הפרטיים עבור סבו מיד לאחר חתונתו, ישב מהורהר דקות ארוכות, עד שהצליח למצוא את הכוחות לדבר על מרכז חייו שנסתלק לישיבה של מעלה.
22 שנים של שימוש צמוד. הרב אריה קניבסקי במחיצת סבו בשנים עברו
תאר לנו מה התרחש אצלך מאז פטירת הסבא זצוק"ל.
"בזמן הפטירה הייתי בבית שלי וקיבלתי טלפון מבית הרב שמשהו לא כשורה. אמרו לי שהרב בהחייאה. רצתי לשם מיד, כל עוד נפשי בי. את המילים הללו – 'הרב בהחייאה' – לא אשכח לעולם. הייתי מחובר אליו מאוד כמעט מאז שנולדתי, ופתאום, לשמוע כאלו מילים קשות – זו תחושה שאי אפשר לתאר. לא חלמתי שאשמע משפט כזה בשנים הקרובות. לא חשבתי שזה ייגמר כל כך מהר. והאמת, אף אחד מאיתנו לא ראה את זה מגיע.
"סבא היה כמה פעמים בסכנת חיים ועבר את הקורונה, אבל הצליח לצאת מהכל. אני עדיין לא מעכל ואני מאמין שייקח עוד זמן רב עד שנעכל. כשהגעתי ביום הראשון לשבעה כדי להתפלל – חיכיתי שהרב יצֵא לתפילה. לא הבנתי למה הוא מתעכב. כשעמדתי בלוויה על הרמפה הגבוהה בכניסה לבית וראיתי איך הרכב השחור נוסע כשסבא מכוסה בתוכו – הבנתי שאני נמצא ברגע המשבר הגדול ביותר בחיי. אל הבית הזה, שבו הוא גר 64 שנים, הוא כבר לא יחזור".
איך היית קורא לו?
"ליד אנשים – 'הרב' בדרך כלל. בשיחות אישיות או ברגעים שבהם היינו לבד – 'סבא'".
כמה זמן זכית לשמש אותו?
"עשרים ושתיים שנה, מאז החתונה שלי. יום יום. בהתחלה, כשהיו פעמיים ביום קבלות קהל, הייתי לידו שעה בצהריים ושעה בערב. הוא היה אומר תמיד שזה 'מעשר הזמן' מהיום שלו עבור הציבור. בהמשך, כאשר הציבור התרבה והבקשות להיכנס הלכו ותפחו – גם קבלות הקהל התקיימו למשך פרקי זמן ארוכים יותר".
'אריה התפלל יפה'
"אני זוכר בתור ילד, שהרב היה מגיע בכל שבת לבית של ההורים שלי ברחוב נחמיה, מרחק שלוש דקות הליכה מביתו. הייתי מדבר איתו הרבה, והוא היה מספר לי סיפורים על גדולי ישראל ומתעניין מה אני לומד. פעם הוא שאל אותי אם אני רוצה שהוא יבחן אותי. עניתי לו שתמיד כשסבא בוחן אני לא מצליח. הוא שאל אם אני רוצה מבחן שאני יודע לענות עליו, ושאל אותי שאלה פשוטה. אני מעריך שהוא היה בוחן עם כל מיני שאלות שלבטח ידע שהנבחן לא יֵדע לענות – רק כדי שיראו לאן אפשר לשאוף בידיעת התורה. הוא אמר לי מפורש: 'אם תחזור הרבה פעמים על הדף שאתה לומד – תדע גם את השאלות שלי'".
מתי התחלת להכיר אותו לעומק?
"מגיל קטן הייתי מחובר אליו מאוד. הייתי מתפלל אתו מדי יום תפילת מעריב ב'לדרמן'. בסוף התפילה הוא היה לוקח דף, חותך ממנו פיסה קטנה מאוד, וכותב לאבא שלי: 'אריה התפלל יפה'. ככה כל יום. פעם אחת הוא כתב: 'היום אריה חלם'. עד היום אבא שלי שומר את מאות הפתקים הללו".
ר' אריה קניבסקי מוציא מהספרייה 'אורחות צדיקים' במהדורה ישנה, פותח את הכריכה ומגיש לנו את הספר: "את זה קיבלתי ממנו שנה לפני בר המצווה". בהקדשה בכתב יד קודשו נכתב: "מתנה לנכדי מר ארי' שיחי', יה"ר שתעלה בתורה ויר"ש, כברכת סבא חיים קניבסקי". ר' אריה שולף ספר נוסף שקיבל שנתיים קודם בר המצווה – ספר שאוגד כתריסר ספרי מוסר שונים. גם כאן יש הקדשה: "ב"ה ממחרת יו"כ התשנ"א, מתנה לנכדי מר ארי' ליב נ"י בתנאי שילמד בזה כל יום".
לכל נכד שנהיה בר מצווה – העניק הרב ספר אחד מהספרים שהוא חיבר. לרוב היה זה הספר שכתב על מסכת ציצית ותפילין – שרלוונטי עבור המאורע. ר' אריה נותן לנו לקרוא את ההקדשה על מתנת בר המצווה שלו: "בעזה"י טבת התשנ"ד, מתנה לנכדי היקר מר ארי' ליב שיחי' ליום הבר מצווה. תזכה ללמוד תורה וללמד לשמור ולעשות לתפארת כל משפחתך. מאת סבא חיים קניבסקי". ר' אריה מגלה, כי בחתונת נכדיו היה מעניק להם את כל ספריו, כאשר היה מגיע לבקר בדירה החדשה של הזוג הצעיר.
איך הקשר והקרבה לרב השפיעו על החיים הפרטיים שלך?
"מיד לאחר שהתחתנתי הוא עבר את האירוע המוחי. עד אז לא היה אצלו בבית מושג של גבאות. הייתי מגיע מדי יום למרכז הרפואי, וכך נשארתי צמוד אליו גם כאשר חזר לביתו. אם לפני כן אנשים היו נכנסים אליו מתי שרצו, בלי שעות קבלת קהל מסודרות – מאז שהוא חזר הביתה ולאחר אזהרת הרופא כי עליו להפסיק להכביד על עצמו – לקחתי על עצמי לדאוג לו. ההפקרות נגמרה. הוא היה חייב לשמור על מנוחה".
איך התנהל הקשר ביניכם?
"הקשר איתו התנהל באופן טבעי. לא הייתה לי שאלה בכלל אם לעשות את זה או לא. זו הייתה הזדמנות נהדרת בשבילי להתקרב אליו וקפצתי על המציאה. יחד עם זאת, השתדלתי להשאיר את הבית שלי לילדים. כשהייתי נמצא במהלך היום בבית או בשבתות – ניצלתי את הזמן עם הילדים והשתדלתי להיות איתם במאה אחוז.
"לפעמים, כשאחד הילדים קיבל פתק טוב מהרב'ה, הוא היה מגיע לבית של הרב להראות לי. הרב היה מתייחס אליהם, מתעניין בלימודים שלהם, ונותן סוכריה. יש תמונה מפורסמת בה נראה הרב כשהוא סוגר כפתור בחולצה של ילד – זה הבן שלי".
משכורת של עשרים שקלים
תאר את החוויה בלהיות צמוד לגדול הדור.
"המציאות היומיומית הזו, בה אתה מחובר לאדם גדול שהוא בעצם מלאך, מכניסה בך שאיפות אינסופיות. אתה רואה ומבין כמה אתה רחוק ממה שבנאדם מסוגל להגיע אליו. זה נתן לי רצון לעזור לאנשים והעניק לי את הכוחות לעשות דברים טובים.
"הייתה לי דוגמה חיה כל הזמן מול העיניים. ראיתי בנאדם שחי על פי ההלכה ברמה של פרטי הפרטים הקטנים ביותר. פעם הוא שם לב שהציציות שלי בצד אחד, מחוברות ונראות כאחת. הוא קרא לי לגשת אליו והוא הפריד אותן. כשהייתי יושב לידו עם שרוול מעט מקופל, הוא היה רוכן אלי ומוריד לי את השרוול. הוא סבר שבן תורה צריך להקפיד על נראות מכובדת. תמיד היה עושה בעצמו או שהיה מעיר בחיוך ובנועם. אף פעם לא כפה, אף פעם לא הטריח. מה שהיה יכול לעשות לבד היה עושה לבד".
ספר לנו על רגעים אישיים שלך עם הרב.
"ידוע שהוא היה יושב לארוחת צהריים רק עם הרבנית. הוא לא היה מתחיל לאכול בלעדיה. קרה לא פעם שהרבנית התעכבה בבית הכנסת עם נשים רבות, והיה צריך לקרוא לה. לפעמים, בזמני ההמתנה האלו עד שהרבנית תגיע – הוא היה מספר לי סיפורים על ה'חזון איש' והיה מתעניין בחיי הפרטיים, ממש כמו כל סבא חביב, עד הפרטים הקטנים.
"יום אחד הוא קרא לסבתא באמצע ארוחת צהריים ואמר לה: 'אריה נמצא פה כל כך הרבה ומתמסר אלינו. צריך לשלם לו כסף על העבודה'. סבתא אמרה: 'ברור שמגיע לו'. תוך כדי כך סבא פתח את הארנק שלו והוציא משם שטר של עשרים שקל. הוא שאל אותי 'זה בסדר? זה נחשב משכורת?' לא היה לו שום מושג כמה השטר הזה שווה. עניתי לו שזו זכות בשבילי להיות איתו ושאני מוכן לשלם לסבא על הזכות הזו.
"לפני שהתחיל לאכול היה שואל אותי על כל דבר מה לברך. הוא הכיר את המאכלים רק באמצעות הברכה שמברכים עליהם. אני נזכר באנקדוטה משעשעת בעניין הזה: מישהו נכנס לשאול אותו לגבי הדין שאסור לאכול פת חמה – האם גם בבורקס זה כך. סבא קרא לי להתקרב ושאל אותי מה הוא רוצה. חזרתי על השאלה אבל סבא פשוט לא ידע מה זה בורקס. וזה לא היה רק באוכל. פעם קרה שהוא נכנס לחדר ורגע אחר כך יצא בבהלה ואמר שיש שם מישהו נוסף. זו הייתה מראה על הקיר. הוא לא ידע מה זה ולא ידע איך הוא עצמו נראה. כשהיו מראים לו תמונות שלו הוא היה אומר שזה שכנו, הגאון רבי יהודה שפירא".
אביי מגיע בחלום
"אני רוצה להדגיש נקודה חשובה. סבא לא היה מנותק מהמציאות. הוא היה איש משפחה במלוא מובן המילה. אבל הוא היה מנצל כל רגע ללימוד וזה הדבר היחיד שתפס אצלו מקום. כשהיה הולך לנוח בצהריים לחצי שעה והייתי בא להעיר אותו, מעולם לא קרה שהוא התעכב רגע אחד להסתובב או להתמתח. תמיד היה קופץ מיד. לא היה אצלו מושג של 'עוד רגע'. אני זוכר פעם שהתעורר ממנוחת הצהריים עם חיוך רחב. שאלתי אותו לפשר הדבר והוא ענה שהייתה לו שאלה קשה בגמרא, ועכשיו כשהוא נח – הגיע האמורא, כמדומני רב אשי או אביי, וענה לו על השאלה.
"בעת אמירת 'שפוך חמתך' בליל הסדר, הייתה סבתא ניגשת לפתוח את הדלת והייתה צועקת לאליהו הנביא 'ברוך הבא'. שאלתי אותה פעם איך אליהו הנביא נראה, אז היא אמרה שיש לו זקן לבן, יפה, ארוך וגדול. אבל כששאלתי את סבא, הוא רק היה מחייך. כך זה חזר על עצמו מדי שנה".
מדוע הרב לא דיבר בציבור?
"הייתה לו 'אימתא דציבורא'. הוא מעולם גם לא סידר קידושין, אולי למעט פעם אחת, כי הוא טען שאינו יודע בטיב גיטין וקידושין. רק פעמיים בשנה הוא היה מוסר שיעור קצר ב'לדרמן' – ביארצייט של ה'חזון איש' והסטייפלר".
מה אתה הולך לעשות החל מאחרי השבעה?
"יש לי את הארגון 'אורחות יושר', שנפתח בעידודו של סבא. אמשיך להתעסק בזה. באופן אישי, הדמות שלו תחסר לי מאוד. מעולם לא עשיתי צעד בחיים בלי לקבל את אישורו וברכתו. היינו כל כך קרובים, שכאשר יום אחד לא הגעתי אליו הוא שאל והתעניין מה קרה לי ואם הכל בסדר. כל החיים שלי היו בנויים סביבו".
מהו המסר לציבור הרחב?
"סבא תמיד אמר שאבא צריך ללמוד עם הילדים שלו. כשאבא לומד עם ילדיו, זה משפיע יותר מהמלמד. יש בזה גם מהדוגמה האישית שסבא תדיר דיבר בשבחה. הוא היה אומר שמה שהאבא יתנהג – כך בדיוק יהיו הילדים".
