אבודים

מדוע הרמטכ"ל כוכבי טורח לברר את כל פרטי התפוצצות רימון לפיזור הפגנות?

איך הוראות הפתיחה באש של צה"ל יכולות לעצור גנבי אמל"ח בדואים?

וגם, שנה לפני סיום תפקידו, מה חושבים הפרשנים על התנהלות כוכבי?

מעטים הם המקרים שבהם הרמטכ"ל טורח לברר אודות אירוע שנראה בעל חשיבות אזוטרית. ביום שלישי השבוע הופתע מפקד יחידת דובדבן לשמוע שהרמטכ"ל מבקש פרטים על אירוע ביחידה, שבו שני לוחמים מהיחידה נפצעו קל כתוצאה מפיצוץ רימון לפיזור הפגנות. המפקד מיהר לערוך תחקיר ולברר את שמות החיילים הפצועים והודיע למפקדיו כי התאונה התרחשה בזמן אימון שגרתי בבסיס באזור מישור אדומים וכי הפצועים פונו לקבלת טיפול רפואי בבית חולים.

הסיבה לכך שרב אלוף כוכבי התעניין בנושא, קשורה לרצף אירועים בשבועות האחרונים שבהם נראה כי קיימת התרופפות מוחלטת בנושא הבטיחות בצה"ל. האירוע ביום שלישי השבוע מצטרף לאירוע קשה וטראגי מיום רביעי בשבוע שעבר. באותו יום בשעת ערב מאוחרת הסתיים אימון שגרתי של סיירת אגוז באזור המכונה נבי מוסא באזור הבקעה. הלוחמים מיחידת הקומנדו, מותשים מיום מפרך, הולכים לישון במאהל בשטח. שניים מהמפקדים, אופק אהרון ואיתמר אלחרר, מחליטים לצאת לסריקה בשטח. הם נושאים נשק, אך לא לוקחים איתם מכשיר קשר. גם קסדות לא היו על ראשם.

יום קודם לכן אבד באזור המטווחים בבסיס אמצעי ראיית לילה, וביחידה הניחו שהאמצעי נגנב בידי בדואים המתגוררים באזור. אלחרר ואהרון יחד עם מפקד פלגה נוסף ועוד לוחם יצאו לחפש את האמצעי האבוד ואולי לתפוס גנבי נשק. פעילותם לא תואמה באופן מסודר עם שאר מפקדי הכוחות והחיילים בשטח. במאהל ידעו על יציאתם, אבל לא התייחסו אל הסיור כאל משימה צבאית.

לסריקה במטווחים יצא באותה עת גם קצין צעיר יותר, סגן נ', מפקד צוות ביחידה. הוא עדכן חיילים במאהל על צאתו לסיור עצמאי על רקע גנבת אמצעי לראיית לילה מהיחידה לילה קודם לכן. כך נוצר מצב שאף אחד מהמפקדים השונים לא ידעו זה על נוכחותו של זה. לאף אחד מהצדדים לא היה מכשיר קשר. המאהל של חיילי סיירת אגוז הוקם בסמוך לאזור המטווחים. כ-200 מטר מהאוהלים מזהים אלחרר ואהרון יחד עם מפקד הפלגה והלוחם הנוסף דמות חשודה בקצה המטווח. הם מחליטים לאגף אותו ובחסות סוללת המטווחים מתקדמים לכיוונו. הם מטפסים על הסוללה, מזהים אותו באמצעי לראיית לילה וצועדים לכיוונו. במקביל, סגן נ' שיצא לבדו לאותה המשימה צועד במרחב שבו ראה דמויות חשודות. הארבעה מצמצמים טווח אליו מבלי שהרגיש. שני הצדדים בטוחים שהם "סוגרים" על המחבלים, כל אחד מכיוונו.

ב'אגוז' מהרגע שחותרים למגע, התוצאה היא קטלנית. במרחק 15-10 מטרים זה מזה סגן נ' מסתובב אל הכוח ומטווח קרוב יורה בין שלושה לחמישה כדורים מבלי שנפתחה לכיוונו אש. לחוקריו סיפר השבוע כי שמע רעש חשוד, הסתובב וירה כי זיהה את החמושים שמולו כמחבלים, שמהווים סכנה מוחשית לחייו. האירוע נמשך שניות בודדות. תוך כדי הצעקות מבינים הלוחמים שהם יורים זה על זה. אלחרר ואהרון נהרגו מהירי המדויק שלו. הקצין והלוחם שהיו עימם ומפקד הצוות, לא נפגעו.

מרגע שזוהתה הטעות, הופסקה מייד האש והוזעק חילוץ. גם זה קרה באמצעות טלפון סלולרי, משום שהקצינים היו כאמור בלא מכשירי קשר. אילו היה תיאום בין הכוחות בשטח או אילו היו הקצינים חובשים קסדות שהיו מזהות אותם, ייתכן שהאסון היה נמנע. הרמטכ"ל מינה את האלוף (במיל') נועם תיבון, מי שהיה מח"ט נח"ל ומפקד אוגדת איו"ש, לתחקר את הנושא.

סגן נ' נמצא בבסיס בימים אלה, וחקירתו צפויה להתחדש בימים הקרובים לאחר איסוף עדויות מלוחמים ומפקדים נוספים ביחידת אגוז. חלקם ייחקרו תחת אזהרה. במקביל שוחח עימו ביום שלישי השבוע הרמטכ"ל רב אלוף אביב כוכבי באופן אישי. כוכבי הגיע לדבר גם עם קצינים ולוחמים נוספים ביחידה המובחרת של חטיבת הקומנדו.

כבר בשלב הראשון של החקירה ברור היה שהתקלות מתחלקות לשניים. הסוג הראשון הוא התרבות ביחידה מובחרת שכזו, שאפשרה לקצינים כל כך בכירים לצאת למשימה פשוטה יחסית של איתור אמצעי ראיית לילה בלי מכשירי קשר, בלי תיאום, בלי נהלים, ולחזור מתים. במהלך השבוע שמעו החוקרים טענות מפי הורים לחיילים על חוסר תכנון, נורמות מבצעיות לקויות והיעדר משמעת, שעל כולם מחפה רוח קרב נלהבת, החותרת למגע עם האויב.

הסוג השני הוא סוגיית שטחי האש שבהם צה"ל מתאמן באזור הבקעה והדרום. כל לוחם ביחידות האלה מכיר את ההתמודדות היום יומית מול הבדואים שגונבים אמצעי לחימה מהמאהלים הצבאיים. אין יחידה שלא מאבדת אמצעי לחימה באימון שכזה, השאלה היא רק כמה. זה כבר סיפור על ריבונות של מדינה שמתחבר בקשר ישיר לאירועים האחרונים בנגב שמחייבים פתרון.

בשבועיים האחרונים איבד צה"ל ארבעה קצינים מצוינים: אחד בדרגת סא"ל, סגן מפקד בסיס רמת דוד הטייס ארז שחייני, ושלושה רבי-סרן: הטייס חן פוגל ומפקדי הפלגות באגוז, אופק אהרון ואיתמר אלחרר. זכר ארבעתם לברכה.

אחת הסוגיות שעלו השבוע לדיון הייתה שינוי הוראות הפתיחה באש, שעליהן הוחלט לא מכבר במטרה להתמודד מול גנבי האמל"ח מהבסיסים. אלוף פיקוד המרכז יהודה פוקס הבהיר כי במקרה הזה אין קשר לשינוי ההוראות. לראיה, העובדה שלא בוצע נוהל מעצר חשוד (המתחייב לפי ההוראות).

החיפוש אחרי אמצעי לחימה הוא נורמה ותיקה בסיירת אגוז. המפקדים הם אלה שיוצאים כדי להשיב את מה ששייך להם. אחד מהסיפורים המיתולוגיים של אגוז לדורותיה, שעיצב את רוח היחידה בכל הנוגע לאתוס איסוף המידע והציוד, התרחש ב-1997 בדרום לבנון, מקום היווסדה של אגוז. זה היה במבצע שזכה לשם הקוד "נוף פראי". לאחר שחיסלו שני מחבלים בלב אזור המחיה הטבעי של חיזבאללה, הורה מפקד היחידה לשעבר תת אלוף (במיל') משה צ'יקו תמיר ללוחמים להעמיס את הגופות ולהביאן ארצה. זה היה צעד חריג ביותר, ומפקדים בכירים בפיקוד ניסו להניא אותו מההחלטה בצעקות רמות. אולם צ'יקו התעקש. הוא חשד שמטח המרגמות שהטיל חיזבאללה לאחר ההיתקלות היה מוזר ויוצא דופן.

לוחמיו הופתעו מהפקודה, אבל הצדיעו וביצעו: האלונקות נפתחו והגופות הועמסו במסע ארוך ארצה. רק לאחר מכן התברר כי אחת הגופות הייתה של האדי נסראללה, בנו של מזכ"ל חיזבאללה חסן נסראללה. מאוחר יותר היא שימשה קלף מיקוח להחזרת גופתו של לוחם השייטת איתמר אליה ז"ל שנהרג באסון אנצרייה.

קשה לפיצוח

סיירת אגוז הוקמה ב-1995 בפיקודו של תת-אלוף (במיל') ארז צוקרמן, יוצא שייטת 13, כיחידה ללחימה נגד ארגון חיזבאללה בדרום לבנון. המטרה הייתה להקים יחידה שתחשוב מחוץ לקופסה, ותפעל נגד אויב חמקמק בשיטות שלו. חצי שנה מרגע הקמתה הוביל אותה צוקרמן לחיסול חוליית מחבלים. היחידה צברה ניסיון בפשיטות קטנות ומארבים בשטחים סבוכים וקשים לפעולה, כמו גם הרריים ובנויים.

אחרי שצה"ל נסוג מלבנון היה חשש שלא תהיה פעילות ליחידה והיא תיסגר, אולם מהר מאוד הם מצאו עצמם מעבירים את הטקטיקה הייחודית לשטחים. היא הפכה לשם דבר בתחום, והחיילים שלה זכו להערכה רבה וציונים לשבח. המשרתים בה היו ידועים בלחימה אגרסיבית, שלא מפחדת להכניס "ראש בקיר" עבור המטרה.

לפני שבע שנים, עשרים שנה לאחר שהוקמה, נפרדו החיילים שמשרתים בה מהנעליים השחורות והכומתה החומה של גולני, והפכו לצד יחידות מגלן ודובדבן לחלק מחטיבת הקומנדו 'עוז'. הרעיון, שנולד והותנע על ידי הרמטכ"ל לשעבר גדי איזנקוט, ראה באיחוד מכפיל כוח שיספק לצה"ל ערך מוסף ומורכב. היחידה, שהוקמה כדי להשתמש בטקטיקות של גרילה נגד ארגוני הטרור וחיזבאללה בראשם, פועלת באותן השיטות נגד מחבלי חמאס והג'יהאד האסלאמי הפלסטיני.

"אגוז זה לדבר פחות ולעשות יותר", מסביר אחד מלוחמי היחידה, שאותה מוביל בשנה האחרונה סגן-אלוף א', יוצא סיירת מטכ"ל (בדומה לקודמיו בתפקיד). "לראות את הלבן בעיניים של האויב, להתחכך מקרוב, לא לחזור ללא ביצוע המשימה. זה מה ששמעתי על אגוז וזה מה שגיליתי כשבאתי", תיאר.

מפקדי היחידה התמקדו באימונים והפכו לסמן מקצועי של צה"ל בכל הקשור ללוחמה פנים מול פנים, ירי מנגד, טכנולוגיה מבצעית והישגים. באחרונה הוענק צל"ש אלוף וצל"ש רמטכ"ל לאנשיה, על פועלם בלחימה נגד הטרור, וכן פרס הרמטכ"ל על ארגון וכוח אדם.

ייעוד הפעולה של אגוז במבצעים צבאיים כולל, בין היתר, קיום עצמאי וממושך בשטח האויב, ומשימות לחימה בחזית ובעומק. יכולות הניוד ומעבר המכשולים של לוחמיה שודרגו, והיא אמורה, כדברי אחד המפקדים שלה, "להפתיע את האויב במרחק משמעותי מגבולות המדינה" בתצפית, איסוף ואש, תוך הפעלת מטוסי ומסוקי קרב וכלי טיס לא מאוישים. המטרה: מודיעין בזמן לחימה.

היחידה, שתמיד שאבה מתגייסים איכותיים, נהנית בשנים האחרונות מלוחמים שנשרו מגיבושי סיירת מטכ"ל וקורסי הטיס. היחידה ידועה בהיקף מבצעים גדול וגמישות המאפשרת לה לפעול בכל הזירות. כך, למשל, לאחר גל הפיגועים הקטלניים בחטיבה המרחבית בנימין באוגדת יהודה ושומרון, הוקפצו לוחמיה מאימון לפעול באזור. הם נקראו גם למרדפים אחר מבוקשים, והתוצאות בשטח הובילו את ראש אגף המבצעים לשעבר, האלוף אהרון חליוה (כיום ראש אגף המודיעין), לקבוע כי היחידה תשמש כוח עתודה מטכ"לי למשימות קצה, בזכות גמישותה ויכולתה לעבור מזירה לזירה בכלי רכב ומסוקים.

אותן הקפצות הובילו את הלוחמים לרצועת עזה בתקופת ההפגנות האלימות על הגבול. זה החל בהצבת צלפים, שהציגו על פי היחידה אחוזי פגיעה של 90%, והמשיך לאחר מכן במארבים נגד החדירות. "חמאס היה מגיע לקו הגבול, מפעיל רחפן, מנסה לראות איפה יש לנו כוח, ובמקומות שהעריך שאין שלח חודרים שחיבלו בגדר, נכנסו פנימה לזמן קצר, הצטלמו וחזרו. קראנו לזה 'פיגועי עקיצה'", סיפר מפקד הפלגה. "למדנו את דפוס הפעולה, ניתחנו את השטח והכנו להם הפתעות עם הרבה יצירתיות".

בנקודת מפתח ארבו שני צוותים מול הגדר בעזה במשך 12 שעות. כאשר זיהו דמות מתקרבת שמתעסקת עם הגדר צלף פגע בה. הלוחמים יצאו מהמארב, העבירו אותו לשטח ישראל והזעיקו מסוק פינוי.

באירוע אחר חדרו לשטח עזה צוותים של יחידת אגוז. הם נכנסו לפנות בוקר, ואחרי שנטמעו בשטח ארבו לחוליות מחבלים. הפעולה הייתה קטלנית. בשעות הצהריים דיווחו בחמאס על 15 הרוגים, בהם גם בנו של חבר ההנהגה המדינית של החמאס, מחמוד א-זהאר. מחבלים נוספים נהרגו אחרי שהחיילים הכווינו לעבר המחבלים אש מהאוויר.

בשנים האחרונות שינתה אגוז את פניה. טווחי הפעולה התרחבו, המפות גדלו, אמצעי הלחימה התווספו, ואפילו מערכות הקשר שודרגו כך שיאפשרו תקשורת חלקה כמעט מכל מקום עם טייסי חיל האוויר. בהתאם, חוזקה גם מפקדת המודיעין, והלוחמים עצמם החלו להשתתף בתכנון המבצעים. הלוחמים מעורבים גם בתוכניות אופרטיביות. "היום זה ברור שהמלחמה הבאה תהיה בעומק שטח העורף הישראלי. נצטרך להפתיע את האויב כדי לקצר את משך הלחימה. לכן ארגז הכלים שלנו גדל", מספר לוחם מ'אגוז'.

האימונים של אנשי היחידה מתקיימים רק בשטח ישראל. בעבר הם התקיימו גם בחו"ל, אך הקורונה על נספחיה השונים (דלתא, אומיקרון ועוד) הביאה לשינוי מתווה האימונים שמתמקד כיום בצליחת מסלולים מפרכים באזורים שונים ברחבי הארץ. הרכסים המשמשים את החטיבה לאימונים בשנה האחרונה והנוף הסובב אותם לא מותירים מקום לספק באשר למטרת האימון – לבנון. חלק מהאימונים כוללים הליכה של עשרות קילומטרים, 12-8 ק"מ בממוצע ללילה. אימון שנערך לא מכבר כלל טיפוס שיפוע חד בחרמון בגשם וקור.

סגירה באש

הוראות הפתיחה באש בצה"ל עברו בשנים האחרונות שני שינויים, על רקע העלייה בגנבות הנשק, בעיקר מצד בדואים באזור צאלים בנגב. תחילה, בתקופתו של הרמטכ"ל הקודם גדי איזנקוט, הותר לבצע נוהל מעצר חשוד מלא כלפי גנבי אמצעי לחימה שחדרו לבסיס צבאי, כולל ירי לרגליהם. בנובמבר אשתקד, לאחר מחלוקות מרובות, אישר הרמטכ"ל הנוכחי אביב כוכבי הקלה נוספת: בעת חשד לגנבת נשק מותר לירות לרגליים גם אם הגנבה נעשתה בשטח אש, שאינו מגודר ויותר אזרחים נעים בתוכו ביום יום. דו"ח של מבקר מערכת הביטחון ומבקר המשרד לביטחון פנים שנחשף ב'הארץ' הזהיר מפני השינוי השני, בטרם בוצע. שני המבקרים התריעו כי הוא עלול להביא לשימוש אסור בנשק ולהרג שלא לצורך.

החלטת הרמטכ"ל לא התקבלה בחלל ריק. המדינה מתמודדת עם אלימות גוברת בפזורה הבדואית, שחלקה נובע מרקע לאומני ומכוון כנגד חיילי ומחנות צה"ל. גנבות הנשק הפכו יותר ויותר מתריסות, גם בנוכחות חיילים. יש מקרים שבהם מותקפים חיילים בעת ניווטי בדד בנגב ובגליל, במטרה לגנוב את נשקם ואולי לחטוף אותם.

אחרי האירוע הטראגי שהתרחש בשבוע שעבר התלבטו בצה"ל – האם השינוי בהוראות הפתיחה באש השפיע על האווירה ביחידה ועל האירוע הטראגי? האם הרוח שליוותה את השינוי היא שיצרה לחץ פנימי ביחידת 'אגוז' וביחידות אחרות בצבא, כי נדרש מהם לפעול באופן חדשני וקטלני נגד גנבים? האם האווירה הזו עודדה את מפקדי הצוותים לצאת למשימה לאיתור גנבים משטחי אימונים, כפי שקרה בליל רביעי בשבוע שעבר?

מפקד בה"ד 1 אלוף משנה יהודה ואך פרסם איגרת לחיילים ובה כתב: "אופק ואיתמר ראו את עצמם כשליחים ומסרו נפשם על הריבונות הישראלית. עלינו לזכור זאת ולחנך את חיילינו לפעול ברוחם". קצינים ציינו השבוע כי רבות דובר על הצורך לתת מענה טוב יותר לתופעת גנבת אמצעי הלחימה מבסיסי צה״ל ומשטחי האימונים. מדובר בתופעה חמורה שאסור להשלים איתה, וצה״ל מנסה להתמודד איתה במשך עשרות שנים בהצלחה חלקית בלבד.

בכירים במערכת הביטחון אמרו לאחרונה כי "גנבי אמצעי לחימה הם מחבלים" שיש "לפעול כנגדם בכלל האמצעים". במקביל קיימת ענישה כבדה של חיילים, ולרוב של צוותים שלמים, במקרים של אובדן ציוד. מפקדים יוצאים לעיתים תכופות למרדפים מאולתרים אחר חשודים בגנבה.

קשה יהיה להוכיח קשר בין ההתבטאויות בנושא לאירועי ליל רביעי שעבר בנבי מוסא. לצד החתירה למגע הראויה לציון של לוחמי אגוז, קשה להשתחרר מהעבודה שמצה״ל של 2022 נדרשים ומצופים סטנדרטים אחרים לגמרי.

שעתיים לפני תקרית הירי, שהובילה למותם של הקצינים איתמר אלחרר ואופק אהרון, קצין ביחידה נאלץ לבצע ירי באוויר בגלל בדואים שניסו לגנוב ציוד. לוחמים מהיחידה סיפרו שרוב האימון שהיה להם באותו היום בנבי מוסא הוקדש למרדף אחרי בדואים וגנבות נשק.

זה המקום לציין כי אין מדובר בתקרית ראשונה מסוגה. תקריות מעין אלה כבר התרחשו בצה"ל, ובהתאם להן נכתבו פקודות שאמורות למנוע את הישנותן.

בשנת 2000 נהרגו שלושה לוחמי דובדבן מאש חבריהם ליחידה במהלך ניסיון לעצור מבוקש בכפר עסירה א-שמלייה שבשומרון. המבוקש נמלט, ובעקבות התקרית התפטרו מתפקידם מפקד אוגדת יהודה ושומרון ומפקד היחידה.

לפני ארבע שנים וחצי נהרג בחברון קצין גולני שתרגל את חייליו בעמדות השמירה. אחד הלוחמים לא פרק את נשקו לפני התרגולת, ובניגוד להוראות דרך את נשקו וירה בקצין מטווח קצר כשחשב שהנשק לא טעון.

הירי בנבי מוסא בוצע בשטח אימונים ולא במהלך תרגיל. הוא בוצע לאחר רצף ארוך של כשלים ושל הנחיות שלא קוימו, וייתכן שגם מעיד על תרבות ארגונית של נורמות פסולות ביחידת אגוז שהובילו למותם המיותר של קצינים מצטיינים בחטיבת הקומנדו. ימים אחדים קודם לכן כמעט אירעה תקרית ירי בשוגג בין לוחמי אגוז ליחידה אחרת באותו בסיס.

מהדהדים רעיונות

רצף האירועים הללו מתרחש בתקופה שבה הרמטכ"ל כוכבי מסיים שלוש שנים כרמטכ"ל, ומתחיל את שנתו האחרונה בתפקיד. הפרשן הצבאי יואב לימור כתב בשבוע שעבר כי ספק אם כך תכנן הרמטכ"ל שייראו החגיגות. יש מי שטוענים כי כוכבי מקיף את עצמו באנשים שמהדהדים את רעיונותיו ולא מאתגרים אותו. מי שניסה לאתגר את כוכבי מצא עצמו מורחק; זה קרה לרבים מאלופי המטכ"ל, ולעוד אנשים שביקשו רק לסייע לצבא ולמפקדו.

דוגמאות יש לא מעט. לימור ציין את הסיפור הבא: לפני כמה חודשים פנה סגן הרמטכ"ל דאז אייל זמיר בבקשה אל הרמטכ"ל אביב כוכבי להתמנות עם סיום תפקידו לנספח ההגנה של צה"ל בוושינגטון. זאת הייתה בקשה חריגה, כיוון שתפקיד סגן הרמטכ"ל בכיר בהרבה מתפקיד נספח ההגנה. לזמיר זה לא הפריע; הוא ממילא תכנן לצאת לשנת לימודים בארה"ב בזמן שהוא ממתין להכרעה מי יהיה הרמטכ"ל הבא.

על תפקיד הרמטכ"ל הבא מתמודד זמיר מול האלוף הרצי הלוי שמכהן כיום כסגן הרמטכ"ל. זמיר חשב שכיוון שהוא מקבל משכורת מלאה מצה"ל יהיה נכון יותר שימלא תפקיד כלשהו בזמן ההמתנה. בבקשה שלו ציין כי אם ייבחר להחליף את כוכבי, יחזור לארץ, אבל אם הרצי הלוי ייבחר – הוא ימשיך לכהן תחתיו את מלוא הקדנציה בוושינגטון.

כוכבי שמע את הדברים וכעבור כמה ימים השיב לזמיר שהחליט לדחות את בקשתו. תשובות דומות קיבלו גם קצינים נוספים כמו תת אלוף ניר ברקן, שפיקד בחיל האוויר על שני בסיסים ומילא ארבעה תפקידים של תת אלוף, ואלוף פיקוד הצפון אמיר ברעם. המועמד של כוכבי לתפקיד הוא האלוף הדי זילברמן ששימש עד לאחרונה דובר