איפה ה(י)שרות

את הטור הבא אני אוצר אצלי קרוב לחמישה חודשים, חוכך בדעתי אם לכתוב או לא לכתוב. מדוע לגעת בנושא שכמה שנים נמנעתי מלגעת בו, למרות כמות בלתי נספרת של תגובות שדרשו ממני לגעת בתפוח האדמה הלוהט?

אך דווקא תגובה מרגשת שקיבלתי לאחרונה גרמה לי להחליט לספר את מה שאני נושא בליבי זמן רב כל כך.

זה התחיל בטלפון מרגש שקיבלתי מידידי הסופר המוכשר ר' יעקב רייניץ מ'המודיע' שביקש לעשות לי טוב על הלב. "אני עומד פה אצלי בבית", הוא מספר לי. "הזמנתי טכנאי, יהודי חסידי, לתקן את מכונת הכביסה. כשהייתי צריך לשלם לו אמרתי לו שפשוט כיף לי לשלם ליהודי משלנו. תשמע מה הוא עונה לי", הוא אומר ומעביר את הטלפון לטכנאי שאומר לי את המילים המרגשות הבאות: "תדע לך שעשית שינוי תודעה מטורף לכל מי שקרא את הטורים שלך ב'משפחה'. אני מגיע לאנשים הביתה ופתאום אני שומע אמירות שמעולם לא שמעתי: 'מרגש לפרנס אנשי מקצוע משלנו'. 'משמח אותנו שאתה פה'. העסק הזה התחיל לפרוח, אנשים נותנים טיפים ביד הרבה יותר רחבה. אני מרגיש את זה גם על עצמי", הוא מתוודה. "התחלתי גם אני להקפיד לתת פרנסה רק ליהודים משלנו".

החושים העיתונאיים של ר' יעקב התעוררו ואני שומע אותו שואל את מיודענו: "ואיך זה היה בעבר?"

"אנשים דרשו לקבל את העבודה בעשרים שקלים פחות או מאה שקלים פחות, ואם לא הסכמת הם הזמינו ערבי".

אתם יכולים לתאר לעצמכם את מפלס ההתרגשות שלי באותו רגע. המשכתי את השיחה עם הטכנאי היקר ולסיום שאלתי אותו אם יש נקודה מסוימת שמעיבה על ההתפתחות המדהימה של עולם עבודה חרדי, שישלוט בכל תחומי התעסוקה המניבים, או מונעת אותה.

"כן", הוא אמר לי בכאב. "יש צעירים שנכנסים לשוק ומזלזלים בלקוחות, לא נותנים שירות טוב ובעיקר נוהגים שלא ביושר, רח"ל. מדובר במיעוט, אך כאשר מדובר בתחום שנמצא במגמת התפתחות, מספיק שרק קומץ ינהג כך ולקוחות שנכוו יספרו לכולם שזאת טעות להעסיק או להשתמש בשירותיהם של חרדים".

וזה החזיר אותי לנושא הטעון ששוכב לי אי שם בירכתי המוח כבר שנתיים וחצי, מיום שהתחלתי לעסוק בנושא כלכלה חרדית עצמאית. עד היום שמור אצלי קובץ עם עשרות תגובות של יהודים מכל גוני הקשת שדרשו ממני במפגיע שלא להתעלם מהנקודה הכואבת של אנשי מקצוע משלנו שמוציאים שם רע לכולם, אך אני כן התעלמתי. הרגשתי שאין זה מתפקידי לגעת בנושא. חשבתי אז ואני רוצה לחשוב גם היום שברוב המקרים ההתנהגות הזאת אינה נובעת מזלזול מכוון, אלא מחוסר ידע והכוונה כיצד בעל עסק צריך להעניק שירות. מתי המחיר שאתה מבקש נחשב הוגן ומתי הוא כבר מגיע לרף של עושק.

עד שנפגעתי בעצמי. או שמא לא. תחליטו בעצמכם.

שיטת מצליח שלא הצליחה

את הסיפור הזה אני נושא בליבי בכאב מאז חודש תשרי, אז זכיתי לבקר עם משפחתי בארץ. לקראת ההגעה הזמנתי מיני וואן אצל סוכן חרדי כמובן. יום לפני ההגעה שאלתי אותו לגבי המחיר. "אל תדאג", ענה לי וכבר אמרו וצדקו מי שאמרו שכאשר אומרים לך אל תדאג, אז צריך להתחיל לדאוג. הגענו לארץ. פנינו לסוכנות הרכב. נציג החברה הוציא לי חוזה עם השם שלי. אחרי שהיד שלי כמעט איבדה תחושה מכמות החתימות (יש למישהו מושג על מה חותמים שם?) נכנסנו אחר כבוד לרכב. הבטתי בחוזה, ונהניתי לראות את המחיר: 7,890 שקלים, כולל מע"מ.

השארתי הודעה לסוכן שבה הודיתי לו על השירות והמחיר. כעבור שתי דקות אני מקבל את ההודעה הבאה: "זה לא המחיר האמיתי, זה סתם דף רשמי של חברת ההשכרה, אני כבר שולח לך את המחיר הסופי".

התחלתי להריח שמתבשל פה תבשיל שאינו מדיף ריח טוב, וקיוויתי להתבדות. כיצד יכול להיות שחוזה שתהליך החתימה עליו ערך עשר דקות מינימום, היה על סתם דף? חיכיתי בסבלנות. כעבור זמן מה אני מקבל את ההודעה הבאה: "11,362 ש"ח, כולל מע"מ".

הייתי בהלם. התחננתי להקב"ה שיעשה לי טובה ויוכיח לי שמדובר בטעות. לא יודע אם תוכלו באמת להבין את אשר חשתי. באותם רגעים פחות עניינה אותי התוספת ההזויה של 3,500 שקלים, גם לא תחושת העלבון שהסוכן חושב אותי לדביל. זה היה הרבה יותר עמוק מזה; כאילו מפעל חיים שלם שלך קורס לו בן רגע.

קרוב לשלוש שנים אני לא מפסיק לכתוב על הצורך לצרוך שירותים מאחים שלנו, מתעלם שוב ושוב מתגובות רבות כל כך שמספרות על נותני שירותים שלא ממש עושים חשק להשתמש בשירותים של אחים שלנו, העיקר לא לכתוב רע על אחים שלנו, והנה אני חווה את זה בצורה הבוטה ביותר מאח שלנו.

צילמתי בידיים רועדות את החוזה שעליו מופיעים הפרטים שלי עם הסכום הסופי שעליו חתמתי, ושלחתי לו, נותן לו אופציה לרדת מהעץ, רגע לפני שאני אגלה את מה שאני כל כך מפחד ממנו.

אך לא כלום. ניסיתי לעזור ושאלתי אותו בעדינות אם הוא לא טעה עם שוכר אחר, הרי לא יכול להיות שהחברה תחתים אותי על חוזה בסכום של אלף דולר פחות.

אך הוא בשלו: החוזה הוא סתם דף והסכום שהוא כתב לי בלי שום מסמך, הוא הסכום האמיתי.

יותר משהרגשתי נבגד, הרגשתי פגוע עד עמקי נשמתי: האם עד כדי כך המצב שלי חמור שאנשים חושבים שהם יכולים להתייחס אליי כאל אדם חסר בינה ולומר לי שחוזה שחתמתי עליו שבע חתימות עד שהתפוקקו פרקי אצבעותיי הוא סתם נייר? אם היה מדובר באמריקאי מלידה שלא יודע אם קוראים את החוזה הזה מלמעלה או מלמטה ניחא, אבל להתייחס אליי כאל מאותגר נפשית ולמכור לי שטות שאוכל לברר בתוך דקה בחברת ההשכרה?

יותר מכל כאבה לי האמת שהתחילה לחלחל. אולי צדקו אלו שטענו לאורך כל הדרך שהבעיה היא בנו. החושים העיתונאיים שלי התעוררו והתקשרתי לידיד שמשמש גם הוא כסוכן נסיעות ושאלתי אותו אם יש אופציה שסוכן יכול להוציא רכב מהחברה במחיר זול במיוחד והוא רוצה להרוויח את ההפרש? "ייתכן", ענה לי הידיד, "אבל את זה אפשר לבדוק בדקה. תתקשר לחברה ותבקש לשכור את אותו רכב לאותה תקופת זמן ותשמע לבד את התשובה". התקשרתי לחברה ולבושתי גיליתי שהמחיר הוא בדיוק כפי שמופיע בחוזה. ניצלתי את ההזדמנות וסיפרתי שכבר יש לי רכב אחד מהחברה, וחשוב לי לדעת אם יש עוד תשלום כל שהוא על הרכב. "לא", הייתה התשובה.

כמו בסיפור הידוע עם החתול המאולף של רבי יהונתן אייבשיץ, חמש שנות דמיון שהפכתי לאמריקאי מעודן, התנפצו לרסיסים ובהודעה ישראלית שאינה משתמעת לשתי פנים הסברתי לסוכן את מה שאני חושב עליו ועל אבות אבותיו עד סוף כל הדורות. כך חשבתי, אך בעת כתיבת שורות אלו, חמישה חודשים לאחר מכן כשחזרתי לשמוע שוב את ההודעה המוקלטת, גילתי שבאמת התקלקלתי באמריקה.

אלו היו מילותיי: "אח יקר שלי, לא נעים לי, מאוד לא נעים לי, אבל תסלח לי. אני אגיד לך את האמת. אני מרגיש הכי נבוך בעולם, לא נולדתי היום ואתה לא יכול 'למכור' לי שהחוזה שחתמתי עליו הוא סתם דף. אשמח שתרוויח, אבל אתה לוקח ממני עוד אלף דולר??? אני לא מבין למה אתה עושה לי את זה. אני נבוך בכלל מכל הסיטואציה שאני צריך לדבר על זה. תרוויח באהבה, אבל לא ככה. אתה מוסיף לי עוד כמעט שליש על ההשכרה? מה קורה פה?"

לא אלאה אתכם בהמשך הדו שיח כי הוא פחות רלוונטי ואין לי עניין לפגוע באף יהודי, רק אומר שלא ממש עזר לי, אלא להפך: הסוכן היקר ממש התרגז על שאני מעז להטיל בו רפש ולנסות להתערב במה שהוא מרוויח. הוא ממש דרש ממני התנצלות כשניסה להוכיח לי באותות ומופתים שהוא בכלל מקבל את הרכב במחיר הרבה יותר גבוה ממחיר המחירון שמופיע בפרסום של החברה. חוץ מהמשפט הישראלי הידוע "אני בכלל מפסיד עליך" היה שם הכל, עד שבשלב מסוים חשבתי לעצמי שאולי בכלל אני גם אמור לשלם לו את חשבונות החשמל והמים בבית, כי הוא חרדי, ואני הרי כותב שצריך לפרגן לחרדים אז איך אני מעז בכלל לשאול אותו למה הוא עושה דבר כזה.

ניסיתי להסביר לו שעמדה בפניו אופציה מאוד קלה לעשות זאת בלי נזקים, והיא לדאוג שאני לא אחתום על החוזה עם החברה, כך לא הייתי יודע את האמת ומשלם את הסכום המופרז שהיה דורש, בלי שיתעורר אצלי כל חשש. בתגובה הוא ענה לי שיצא המרצע מהשק, מתברר שרפאל וואהל הוא סתם חרטטן שכותב גבוהה גבוהה על הצורך להתפרנס זה מזה ולפרגן לאחים שלנו, אבל בפועל כשזה מגיע אליו הוא לא מקיים את שהוא אומר.

תעזרו לי להחליט

האמת, הייתי בדילמה לא פשוטה. הגאווה האמריקאית אמרה לי: שחרר. תתנהג כמו אמריקאי שצריך להראות לכל העולם שהוא גביר העיירה גם כשהוא לא, אלף דולר יותר, אלף דולר פחות. אך הפרקטיות הישראלית הזדעקה מנגד: יש לי כל כך הרבה קרובי משפחה שיוכלו להשתמש באלף דולר הללו כדי לקנות אוכל לחג, האם תהיה לארג' על חשבונם? בשלב מסוים גם המצפון התחיל לעבוד: אולי מן השמיים מנסים אותי כדי לבדוק אם אני יודע לשלם ליהודי משלנו את מה שהוא דורש גם כשזה לא נראה צודק. אך אז הגיעה תגובת הנגד: האם תיתן לעושק הזה להצליח? אתה הרי כורת במו ידיך את הענף שאתה מנסה לטפח כמה שנים! תעצור את זה בזמן.

מי שפתר לי את כל הספקות היה היהודי בעצמו שהבטיח לי שאני אשלם לו עד הפרוטה האחרונה בין אם אני רוצה ובין אם לא. וזה אגב משהו שגם הישראלים וגם האמריקאים מאוד לא אוהבים – שמאיימים עליהם.

בשלב מסוים השהות שלנו בארץ התארכה וירדתי פיזית לסניף החברה כדי להאריך את חוזה השכירות. ניצלתי את ההזדמנות לוודא נקודה אחת שלא נתנה לי מנוח: 'אולי ייתכן שהסוכן לא מרוויח אחוזים על החוזה כמו כל סוכן והוא מרוויח רק מהסכום הנוסף שהוא לוקח ממני?' זה אומנם לא מצדיק את הסכום ההזוי, אבל עדיין מותר לו להרוויח. ערכתי שיחה ידידותית עם הנציג, שנהנה לשמוע על החיים באמריקה, ואז אמרתי לו שבשביל לדעת עוד על ההבדלים בין אמריקה לארץ, מעניין אותי לדעת כמה אחוזים הסוכן שלי מקבל על החוזה הזה. הוא נכנס לבדוק לפני שענה לי: שבעה אחוז.

שילמתי לחברה את מה שמגיע לה ונתתי לסוכן להבין שהוא מוזמן להזמין אותי לדין תורה על הסכום הנוסף שהוא דורש ממני.

חברים יקרים, האם אני צודק? אני לא יודע. אתם מוזמנים לכתוב לי את דעתכם, אך את התחושה הקשה מהסיפור הזה אני נושא איתי עד עכשיו.

אל תקטלגו

עד שתכתבו לי אשמח לשתף אתכם: העיסוק שלי בנושא של העסקת יהודים משלנו גרם לי להכיר ולשוחח עם המון בעלי מלאכה ונותני שירותים חרדים, רובם ככולם הם אנשים ישרים, מקצועיים, חרוצים, שירותיים ברמה יוצאת דופן. אך מנגד אי אפשר להתעלם מהעובדה שבדיוק כמו שאנשים מחוץ למגזר רואים את כל החרדים כקולקטיב אחד גדול, גם בציבור שלנו רואים את עצמנו כך, ואם בעל מקצוע אחד לא נוהג ביושר, הוא גורם לסטיגמה על כל בעל מלאכה חרדי וזה רחוק מהמציאות.

רק ביום חמישי האחרון קיבלתי תגובה נוספת מיהודי יקר שמנהל את אחד מארגוני הרווחה החשובים בציבור שלנו, חתנו של אחד מגדולי ההוראה שבדור, שפנה אליי וביקש לשתף אותי מתוך כאב: "אנחנו בונים עכשיו מחדש את הדירה של אבא שלי. מסרתי את העבודה לקבלן יהודי שאני מכיר והוא מסר את העבודות היותר מורכבות לקבלני משנה ערבים, אך בגלל ששיגעתי אותו כבר, ביקשתי ממנו שהיכן שהוא יכול שייקח יהודים משלנו. את האינסטלציה הוא מסר לבעל מקצוע צעיר משלנו.

"אני חוזר עכשיו מהדירה מוכה הלם. זאת לא עבודה ערבית, זאת עבודה זוועתית, פשוט נזק בלתי נתפס. מה שהיה צריך לשים בצד ימין הוא שם בצד שמאל, את הכיורים במטבח הוא התקין במקומות שבכלל לא קשורים לארונות שכבר הוזמנו. אמרתי לעצמי: 'הנה, הבאתי יהודי משלנו במטרה להעניק לו פרנסה ותראה איך הוא מתנהג אליי'.

"הכי כאב לי לשמוע את הקבלן היהודי שהסתכל עליי במבט מאשים: 'זאת הסיבה שאני מעסיק ערבים, הם לא יעשו לי דבר כזה, לכן אני לעולם לא אקח בעלי מלאכה צעירים משלנו, רק את המבוגרים שעוד יש להם מוסר העבודה והישרות של פעם'".

הרגעתי אותו שזה אפילו לא פרומיל מייצג של הציבור שלנו, אך אתם, בעלי מקצוע יקרים שמתחילים את התהליך של להתפרנס מעבודה, זכרו נא מה מונח על כף המאזניים ותעשו הכל כדי לקדש שם שמיים גם כשאתם יוצאים לעבוד, גם למען עצמכם וגם למען אלו שיבואו אחריכם, כי כשאתם פוגעים באמון של אלו שהזמינו אתכם אתם לא רק פוגעים בעתיד שלכם, אלא בעיקר באחים שלכם שילכו בעקבותיכם וייהנו מחוסר אמון מופגן.