עו"ד אבי בלום ד' שבט התשפ"ה

 

זה היה משא ומתן קשוח שהתנהל ביום שני השבוע, עד לדקה האחרונה ללא הכרעה ברורה. עוד רגע של התמהמהות, וממשלת ישראל הייתה מאבדת את הקלף האחרון אל מול האויבת הגדולה. לבסוף נמצא הפתרון להמשיך את הסחבת ולהימנע מהכרעה ברורה.

עצרו רגע את מרוץ המחשבות, יען כי אין המדובר במשא ומתן מול חמאס להשבת ארבל יהוד תמורת שמיטת הקלף האחרון של החזרת העזתים לצפון הרצועה. "אני רואה את התמונות ומפחדת", אמרה לי השבוע ח"כ דבי ביטון מ'יש עתיד', תומכת עסקה מכורח מיקומה הפוליטי, הדואגת לשלום משפחתה מכוח מקום מגוריה בשדרות ומגורי בתה בכפר עזה.

משפט הפתיח, כמשפט מפתח להתנהלות הממשלה, אינו נוגע (רק) למו"מ עם חמאס, שהביא לכך שישראל נפטרת מהקלף המרכזי שלה – השליטה בצפון הרצועה – כבר בשבוע השני לעסקה. בבזאר המזרח תיכוני כבר הורגלנו שהקונה הישראלי משלם תמיד מחיר מופקע ובמזומן, לסוחר שהוא שקרן ונוכל מדופלם, עבור סחורה עתידית שלעולם לא תגיע בזמן, אם בכלל.

מי שיצאו ובאו במסדרונות הכנסת בקומת הממשלה, היו בכירי הממשלה ובראשם שר המשפטים לוין, שר האוצר סמוטריץ', וגם האיש שהתפטר עם חתימת העסקה, אך רוחו מוסיפה לרחף מעל למשרדים שעזב, באמצעות אנשיו שנותרו בתפקידם.

הרקע לטרללת שהביאה למרוץ העכברים בקומת הממשלה, היה התפטרותו של שר האוצר סמוטריץ' מהתפקיד, ולא על רקע הבטחתו, מלפני שבוע, להפיל את הממשלה ולא רק לפרוש ממנה כלשונו, אם לא תיראה כאן חזרה ללחימה. פרישתו של סמוטריץ' מהממשלה, התרחשה בכלל בזירת לחימה אחרת, שבה שום הפסקת אש לא נראית באופק, ומדובר כמובן בירי בתוך הנגמ"ש של מחנה הימין, בקרב הבלתי נגמר שבין בצלאל סמוטריץ' לאיתמר בן גביר.

התפטרות של סמוטריץ' מהממשלה וחזרתו לכנסת, הייתה מביאה לפרישתו האוטומטית של הח"כ הנורווגי יצחק קרויזר, וזאת מכיוון ששתי הסיעות, 'עוצמה יהודית' ו'הציונות הדתית', רצו כזכור ברשימה אחת, אחרי שהשדכן בנימין נתניהו הצליח להשכין בין הניצים שלום בר קיימא שהחזיק מעמד עד לתום ההצבעה, בדיוק כפי שעלה בידו להותיר את 'דגל התורה' ו'אגודת ישראל' תחת מטרייה אחת, כשהוא עובד ללא לאות עד הרשימה האחרונה.

"האוטובוס הזה צריך לנסוע רק תחנה אחת, עד לסוף מערכת הבחירות", אמר לי אז נתניהו, שהצליח להרכיב את הפאזל ולהביא במו ידיו לניצחון פירוס ולהקים ממשלת ימין על מלא. מי האמין באותם ימים, שכבר בתחנה הראשונה יפונצ'רו ארבעה גלגלים?

 

הקלף האחרון

הדאגה לשלומו של ח"כ קרויזר גברה השבוע על כל חרדה אחרת, מסיבה אחת פשוטה. הקלף האחרון, מרוט ומקומט, שנותר בידי שר המשפטים במלחמת הנפל שהוא מנהל נגד מערכת המשפט, הוא מינוי השופטים לבית המשפט העליון.

בהתאם לחקיקה שהעביר בשעתו גדעון סער, אשר הפכה למורשתו העיקרית – ולא במסגרת המתווה שהשיק לאחרונה עם לוין, בעסקה שבה הימין רק נותן, בלי לקבל אפילו הסכמה – נדרש רוב של שבעה מתוך תשעת חברי הוועדה לבחירתם של שופטים לבית המשפט העליון. הכלל הזה אינו תקף כמובן לבחירת שופטים בערכאות הנמוכות יותר, וגם לא לבחירת נשיא לבית המשפט העליון, מה שהוביל השבוע למינויו הכפוי של יצחק עמית לנשיא העליון, ושל עוד עשרות שופטים לערכאות השונות במסגרת ועדה שאותה החרימו שלושת נציגי הקואליציה – באירוע שאליו עוד נחזור בהמשך, במורד השורות.

בקלף הזה, מתכוון לוין להשתמש מעתה ועד להודעה חדשה במהלך שאמור לגרום למערכת המשפט כאב ראש, וזאת משום שעד לתום הקדנציה, אם הממשלה תמלא את ימיה ותקצר את ימינו, תרד מצבת השופטים בבית המשפט העליון מחמישה עשר לאחד עשר בלבד. כבר כיום עומד מספר השופטים על שנים עשר, אחרי פרישתם לגמלאות של הנשיאה חיות והשופטים ברון ופוגלמן. בסוף השנה אמור לפרוש גם השופט אלרון, ושופטי העליון שקורסים תחת עומס של אלפי תיקים – ברובם ערעורים אזרחיים משמימים אך מתישים – ימצאו עצמם לוקחים לבתיהם עוד ועוד פסקי דין לכתיבה, ללא יד מסייעת ואצבע על המקלדת של כוח אדם טרי על כס השיפוט העליון.

חברי הוועדה מטעם הקואליציה הם שלושה: יריב לוין העומד בראש הוועדה מתוקף תפקידו כשר המשפטים, וכגורם היחיד שמוסמך לכנס את הוועדה, על פי לשון החוק שהייתה רלוונטית עד לשבוע זה, שבו כונסה הוועדה בלעדיו, בהוראת בג"ץ. השניים הנוספים הם נציגת הממשלה השרה אורית סטרוק, ונציג הכנסת יצחק קרויזר, שנבחר בשעתו אחרי בחירתה המוקדמת של נציגת כנסת נוספת מטעם האופוזיציה קארין אלהרר, שזכתה מן ההפקר כאשר ח"כ טלי גוטליב התמודדה מולה עצמאית.

אילו קרויזר היה נפלט מהכנסת, הדרך לחזרתו הייתה נחסמת גם במקרה של חזרת 'עוצמה יהודית' לממשלה, וזאת מכוח החוק הנורווגי הקובע כי אופציית התפטרות שר לטובת ח"כ נוסף במורד הרשימה, היא הסדרה חד-פעמית בכל קדנציה. מהרגע שהשר מתפטר מתפקידו וחוזר לשורות הכנסת, אין דרך שתחזיר את הח"כ הנורווגי למשכן באותה קדנציה, גם אם השר המתפטר ימונה בשנית לתפקיד ויבקש להתפטר מהכנסת. פליטתו של ח"כ קרויזר מהמשכן, שהייתה חלה אוטומטית עם כניסת התפטרותו של שר האוצר לתוקף בתום 48 שעות מהגשת מכתבו, הייתה גורמת לימין לאבד את המאחז האחרון בוועדה לבחירת שופטים.

אילו הכנסת הייתה נדרשת לבחור מאחורי פרגוד נציג חדש מטעמה כחבר הוועדה לבחירת שופטים, לא בטוח בכלל שהקואליציה המסוכסכת הייתה מצליחה להכניס לוועדה נציג מטעמה. בן גביר מן הסתם היה נוטר, וכך גם חברי כנסת אחרים מהליכוד שישמחו לראות במפלתו של לוין, ואולי גם של נתניהו, באותה נשימה. בהתאם לתקדים בחירתה של קארין אלהרר, הקואליציה הייתה עשויה למצוא עצמה עם שני חברים בלבד, נציגי הממשלה ולא הכנסת, בוועדה לבחירת שופטים, מה שהיה מאפשר את בחירתם של ארבעה שופטים פרוגרסיביים לבית המשפט העליון ברוב של שבעה מתוך תשעה, על אפו וחמתו של שר המשפטים המחרים את הוועדה שהוא עומד בראשה.

זו הייתה הסיבה למשא ומתן המואץ שהתנהל בין 'עוצמה יהודית' להנהלת הקואליציה המקרטעת, ובמסגרתו הסתמנה עסקת חילופין: 'עוצמה יהודית' לא תבקש להכריז על הח"כ המורד אלמוג כהן כפורש, ותאפשר לו להצביע עם הקואליציה ללא סנקציות אישיות, בעוד ח"כ יצחק קרויזר, שיישאר בכנסת אם סמוטריץ' ימשוך את התפטרותו, יימנע מלהצביע נגד הקואליציה בנושאים לעומתיים. ומה תהיה הערבות לעמידתו של קרויזר, ולמעשה בן גביר, בתנאי ההסכם? "פשוט מאוד", הסבירו ב'עוצמה יהודית', "אם לא נעמוד בדיבורנו, סמוטריץ' יוכל בכל רגע להתפטר ולהביא לפרישתו של קרויזר מהכנסת".

רק שכאן, כמו בכל תהליכי המו"מ שמנהל לוין ומובילה ממשלת ישראל – החל מהרכבת הממשלה ועד לעסקאות האחרונות בנוגע לעזה וללבנון – נראה אותו בזאר טורקי של משיכת המו"מ עד לרגע האחרון, פיצוץ המגעים ולבסוף תשלום במחירים מופקעים. אין כינוי אחר שהולם את הנושאים והנותנים מטעם ממשלת הימין, ובראשם ראש הממשלה, מלבד 'בעלי מו"מ', ובלי מירכאות, בנסיבות.

בקואליציה פוצצו את ההסכמות ודרשו מבן גביר לאפשר לאלמוג כהן להתפצל כסיעת יחיד עם יחידת מימון. בדקה התשעים, ולמרות החזיזים שנזרקו למגרש, החליט סמוטריץ' למשוך את ההתפטרות כדי לתת צ'אנס לעסקה. לא לעסקת השבויים חלילה, אלא לדיל הנורווגים.

 

קשה להשגה

כוונו בבקשה את שעוני החול. המועד האחרון לעברת התקציב יחול אומנם בסוף מרס, אך כבר בעוד כחודש ימים, תפקע הארכה שקצב בג"ץ ותבוטל ההנחה לאלפי משפחות אברכים ששולחות את ילדיהן למעונות – מה שיקפיץ דרמטית את תשלומי ההורים באלפי שקלים לחודש.

במקביל, גם ביצוע השלב השני של עסקת החטופים עומד אחר כותלנו, בעוד כחודש ימים, בתקופה שאמורים להרבות בה בשמחה. רק שבינתיים, והרבה לפני ימי הפורים, הסיטואציה של המערכת הפוליטית כולה, היא של עד דלא ידע.

שני האיומים שמרחפים כצל מעל לממשלה, משפיעים זה על זה. ההתייצבות של מזכיר הממשלה יוסי פוקס בישיבת ועדת חוץ וביטחון, נועדה לשמור על גזרת חוק הגיוס מול החרדים, אחרי שבשבוע שעבר נראה היה כי הגנרלים ברחו לשר הביטחון מהקריה. ראש אכ"א האלוף דדו בר כליפא, הגיע לוועדה עם אותה יוהרה נושנה של ה-6 באוקטובר 2023, והבהיר כי ביכולתו של צה"ל, אם רק יידרש, לגייס את כל החרדים וגם לכבוש את תימן… הנוכחים ובראשם יו"ר הוועדה יולי אדלשטיין – הלעומתי והנקמני, מאז נדחק לירכתי הרשימה בפריימריז בליכוד – גאו מצחוק. ורק שר הביטחון נראה באותם רגעים, כמי שהודיעו לו בזה הרגע על הארכת כהונת הרצי הלוי בעוד שנה לפחות…

הגורם החרדי הבכיר שהתנה עד לשבוע זה את הצבעתו בעד התקציב בהעברת חוק גיוס, זהו שר השיכון יצחק גולדקנופף שאין לו בכלל אצבע במליאה מתוקף היותו נורווגי הפטור משהייה לילית ממושכת במשכן, ולפיכך שמורה לו הזכות להתייצב בשעה נוחה בבית המדרש הגדול של חסידות גור, מדי בוקר בבוקרו.

ההתפתחות השבועית, זוהי הצהרתו של יו"ר שס אריה דרעי כי אם בתוך חודשיים ימים לא יחוקק חוק שיסדיר את מעמד לומדי התורה "נלך לבחירות".

קולות שחרור. יו"ר שס דרעי צילום: פלאש 90

האיום של דרעי שהחזיק מעמד פחות מיממה והפר את זכות השתיקה, שוגר במכוון לעבר נתניהו שהגיש לאחרונה 'בקשת דחייה' נוספת בחקיקת הגיוס, ובדק אצל הנציגים החרדים אם יסכימו לגלגל את העברת החוק למועד שאחרי העברת התקציב. נתניהו שאל בחדרים הסגורים וקיבל את תשובתו של דרעי מעל גלי האתר.

למרות ההצטרפות של דרעי למעגל המאיימים, ב'דגל התורה' ובשס הרשמית, עדיין נשמעת מוזיקה שונה, בטונים נמוכים יותר לעומת המארש הגוראי הקצבי של גולדקנופף. כל זאת במסגרת המחלוקת שעל אודותיה הורחב כאן בעבר, בין ההנהגה הרוחנית של 'דגל התורה' והמיינסטרים של מועצת החכמים, שאינם שוללים תמיכה ביעדים מרחיקי לכת כל עוד יוסדר עניין הסנקציות האישיות, לבין כ"ק האדמו"ר מגור הסבור כי תמיכה חרדית פוזיטיבית ביעדי גיוס שאינם בני השגה, רק תגרום לחרדים להידרדר למצב רע, ועוד יותר רע.

מוביל הקו של 'חקיקה כיעד עליון' הוא מרן הגר"ד לנדו, הסבור כי הסדרת מעמד בני הישיבות שחרב המעצר מוצמדת לצווארם היא צו השעה, מתוך אותה תפיסה שהוביל מרן הגראי"ל שטיינמן עוד מימי חוק טל. נתניהו שמודע לכל הסדקים, ואף דאג להרחיב אותם, כזכור, ולאשפז את מאשפזיו, בליל ההצבעה על חוק הרווחים הכלואים, לא סומך הפעם על ההפרד ומשול בין 'שלומי אמונים' ובעלזא לבין ויז'ניץ וגור.

ראש הממשלה שחושש מאפקט הדומינו וחרד מכך שהחרדים ייסחפו כמו ב-2016 אחרי העמדות המיליטנטיות יותר של חלק מהאדמו"רים, מגייס את כל משאביו, שריו ועוזריו כדי לקדם את פני הרעה בניסיון להוביל לחקיקה מהירה.

כבר כעת אפשר להניח שעל סמוטריץ' וח"כי 'הציונות הדתית', וגם על חלק מח"כי הליכוד, אי אפשר לבנות כתוכנית עבודה. מערכת היחסים בין שר האוצר לחרדים יודעת לאחרונה מורדות ומורדות, ורק השבוע הטיחו מכיוונו של סמוטריץ' כי תמיכתם הפומבית של הנציגים החרדים בפעימה השנייה של עסקת החטופים, נועדה להלבין את העברת חוק הגיוס.

דבר אחד ברור: כל עוד בן גביר נותר מחוץ לממשלה, ואיום הבחירות נראה קרוב כיום, יותר מכל נקודת זמן אחרת מאז הקמת הממשלה, כולל בתקופת הרפורמה ובשיא הלוחמה, החברים בציונות הדתית ששומעים את הקולות מבית הכנסת וקוראים את עלוני השבת, לא ימהרו לתמוך בחוק שיקים עליהם את הבייס.

אל הסדק הזה מנסה נתניהו להשתחל באמצעות חיזור גורלי אחר בן גביר וסיעתו. כעת נתניהו עסוק בשימור מעמדו של בן גביר בממשלה, כמו היה הבן האובד במיאמי שאיש לא מעז לסדר את חדרו בהיעדרו.

לא רק שביבי נתן הוראה חד משמעית להימנע מחילופי גברי, עד לרמת הרל"ש במשרד לביטחון פנים, אלא שנוסף על כך, הוא נותן לחברים ב'עוצמה יהודית' תחושה של שותפות גורל, יותר מאשר בתקופה שבה ישבו כחברים בממשלה. התגייסותו השבוע למנוע את פיטורי קרויזר, לא באה רק כדי לסייע לחבר יריב לוין, שעל יכולותיו כמיניסטר נתניהו חושב בערך את מה שחושבים החברים החרדים המתוסכלים. אם לוין דאג להישארותו של קרויזר כדי לחסום את מינוי השופטים לעליון, הרי שדאגתו של ביבי נבעה בעיקר מרצונו לשמור את איתמר בן גביר בתמונה, כדי שיוכל לממש את 'זכות השיבה' לממשלה.

הקלף האחרון אולי נשמט עם חזרת העזתים לצפון הרצועה, אך בביקורו בוושינגטון בשבוע הבא כמדינאי הראשון במעלה שמתקבל בחדר הסגלגל ומתארח בבלייר האוס שבמתחם הבית הלבן, מתכוון נתניהו להשתמש במנוף של שיקום הרצועה, ולמנוע באמצעותו מחמאס לחזור ולתפקד כגורם ריבוני בעזה.

לקירוב הרחוקים מ'עוצמה יהודית' יש גם מטרה תורנית: השגת תמיכה או לפחות הימנעות, כאשר חוק הגיוס יעלה ויבוא. א-מה-מה, שחקיקה שתזכה לרוב בשלוש קריאות, נראית כיום כמשימה קשה להשגה, בערך כמו הצעת טראמפ להגליית הפלסטינים מעזה.

 

איני מכיר

לא בחירתו של יצחק עמית לנשיא העליון שיקפה את השלטון המוחלט של החונטה המשפטית, אלא דווקא מה שנראה למחרת היום בבית המשפט המחוזי. את הופעתו של נתניהו לעדות, בשיאו של משבר ביטחוני, מדיני ובריאותי – של ביבי, ולא של השופט שבו דווקא התחשבו השבוע – יש להשוות בשבוע כזה אל השתחררותו של טראמפ מכל הכבלים המשפטיים. ההבדלים כה גדולים, עד שאי להימנע מהמסקנה שאין דרך שלישית. זה או אנחנו או הם. אחת מהמדינות דמוקרטית, והאחרת – פשוט לא.

לפני כשבועיים נכתב כאן שגם משלוח של דחפורי די-ניין לא יצליח להזיז את יצחק עמית מלשכת נשיא העליון. עם התממשות התחזית השבוע, קיבלנו בית משפט מחוזק מאי פעם שמרשה לעצמו, לראשונה מאז הקמת המדינה, לבטל חוקי יסוד ולכפות מינוי נשיא מטעמו. האי-הכרה של לוין בבחירתו של עמית, מזכירה את ה"איני מכיר" המפורסם של נטורי קרתא במוסדות המדינה, בעיקר ברמת התוצאה.

החרמה דומה של הוועדה לבחירת שופטים, נראתה כאן בשלהי ממשלת החילופין, כשאבי ניסנקורן שר המשפטים דאז, כינס את הוועדה, ובבליץ של כמה שעות מינה עשרות שופטים המזוהים עם השמאל. נציגות הימין, רגב ומארק, החרימו גם אז את הישיבה, אך הנבחרים לובשי הגלימה ממלאים את אולמות השיפוט עד ליום הזה ממש.

מי שהיה יכול להטות את הכף הוא השופט נועם סולברג, שהצבעה שלו נגד הייתה מונעת את המינוי, אך גם כאן הכתובת הייתה על קיר האבן הירושלמית בביהמ"ש הגבוה לצדק. סולברג כזכור, נמנע מלהשהות את כתיבת עמדתו ב'בג"ץ הסבירות' למשך מספר שבועות, עד לפרישתה המוחלטת של אסתר חיות, במהלך שהיה מביא לתיקו ומונע את פסילת החוק.

גם השופטים השמרנים לכאורה, נראים כיום כמי שאומרים למחנה הימין שהתייחס אליהם בכבוד וראה בהם את נציגיו בבית המשפט העליון: איני מכיר.