פרשת ויקרא
הלב שומע
"ויקרא אל משה וידבר אליו מאוהל מועד לאמר" (ויקרא א, א)
רש"י מלמד שהיה הקול נפסק ולא יוצא חוץ לאוהל מועד
"הלכתי לנחם אצל פאלי", סיפרה לי מישהי.
"איך את מכירה אותם?" שאלתי בתמימות.
"מהרבה מקומות", היא נאנחה. "מיום שישי הארור ההוא אני כבר מכירה אותם. מהצופרים של האמבולנס שעברו לי מתחת לבית. מהטלפונים עם השמות לתפילה. מהקבלות שקיבלנו, מהסיפורים. מהחדשות, מהתמונות של הילדים. מאיפה לא? אז קמתי ובאתי לנחם. ואת יודעת מה דבורי אמרה לי?"
לא. אני לא יודעת. אני יודעת מה כולן שמעו ממנה. אני יודעת מה הקליטו והסריטו והפיצו ותמללו בשמה. אני יודעת שהיא לא אמרה לה במיוחד אלא שהיא נדחקה בינות לעשרות נשים שהיו שם ושמעו את הדברים שנאמרו באופן כללי.
אבל היא שמעה שדבורי אמרה לה. דיברה איתה. שלחה לה מסר.
כולם שומעים באוזניים החיצוניות והיא שמעה באוזניים הרוחניות.
יש המון קולות שממלאים את החלל, בכל התדרים האפשריים. כדור הארץ הולך וסובב בתוך רעש נוראי. אבל בתוך הכל יש בת קול רוחנית. שהולכת מסוף העולם ועד סופו. והיא מתחננת והיא מפצירה. אבל רק מי שיש לו אוזן רוחנית יכול לשמוע.
"צריך להבין אם הקול היה כל כך חזק למה עשה השם נס שנפסק הקול, והלא אין עושים נס בכדי? ויש לומר שלא היה בזה שום נס כי כדי לשמוע את קול השם דרושה לזה קדושה של אוהל מועד – אז שומעים את קול השם מדבר, אבל מאחורי אוהל מועד לא שומעים את קול השם ולכן רק משה שמע וכל בני ישראל לא שמעו. זה לא היה נס, כי לשמוע את קול השם זקוקים לאוזן ורק האוזן של משה שמעה. אבל זה לא מפני שמאחורי אוהל מועד אין שום קול השם, כי קול השם הוא חזק מאוד ובלי הפסק, אלא שהייתה חסרה לבני ישראל האוזן הרוחנית כדי לקלוט את קול השם.
"כמו ששמעתי בשם מרן הסבא מקלם זצ"ל שאמר: מובא במסילת ישרים: "שהרי הנביא צווח: שימו לבבכם על דרכיכם". אנחנו לא שומעים את 'צווחת' הנביא מפני שאין לנו אוזניים לשמוע אותה, אבל רבי משה חיים לוצטו (מחבר 'מסילת ישרים') שמע איך שהנביא צווח.
"כי לרמח"ל הייתה אוזן רוחנית.
"אמר רבי יהושע בן לוי: כל יום ויום בת קול יוצאת מהר חורב ומכרזת ואומרת אוי להם לבריות מעלבונה של תורה.
"אנחנו לא שומעים כלום והוא שמע בכל יום ויום, זה מפני שאין לנו אוזניים לשמוע את קול השם.
"חז"ל הקדושים אומרים: לא נבראו רעמים אלא כדי לפשט עקמומיות שבלב. וזה הרעם אשר בעינינו כדבר רגיל בכל יום ויום, בכל זאת יש בזה כדי לפשט עקמומיות שבלב ולהפוך את האדם לגמרי איש אחר, למי שיש אוזן להבין ולשמוע" (דרכי מוסר לגר"י ניימן).
השמש זורחת על חלונותינו, ענני נוצה קלים מקשטים רקיע תכול, והמון אביב באוויר. ובכל זאת נשמעים הרעמים.
עזים, מתגלגלים, מחרידים.
האם רעם אינו תוצר לוואי של רוח, עננים וזגוגיות זולגות?
לא. רעם בא לפשט עקמומיות שבלב. קווים מכוערים ועקומים, שהצטיירו לנו בלב, ותופסים נתחים בנשמה. וכשצריך ליישר באים רעמים באוזנינו.
"שמעת? לוי, מהבניין ממול, נפטר".
השקיות צונחות על המדרכה באחת. הרעם היה חזק מאוד. מכה מאוד מאוד.
"היה פיגוע".
שתי מילים. שורה ארוכה של רעמים מחרישה את אוזנינו.
דום לב. תאונת דרכים. גילו לו את המחלה. נולד לה ילד פגוע.
רעמים מתגלגלים ברציפות אכזרית. ד———י. לא רוצים לשמוע.
"וכמה רחוקים אנו מכך קולות רעש מפצצות שנהרגו בהם אנשים ונשים וילדים רחמנא ליצלן ואנחנו בשלנו. לא מאזינים להבין את הקולות. נפחדים ונרעדים מהצעקה והכאב. אוזנינו קולטות כל הידיעות והרעמים המחרידים וכלום אנו מבינים טיב שמועה? כלום אנו יורדים לעומק הבנתה? לא מרגש הרום העז אשר צריך להראות אותותיו בתפילותינו הבוקעות שמיים ובכל מהלך חיינו" (שם).
שמועה רעה שמענו. רעם גדול בא עדינו. אך האם שמענו גם בלב?
רעמים נשלחים אלינו בדואר אישי אוהב. בת קול מחורב מרחפת בינותינו. הנה היא. השמיעה את דברה. פלוני אלמוני נפטר. פלונית אלמונית חולה מאוד.
ואנחנו?
אנחנו נקשיב. לא נצקצק בצער ונפטור במנוד ראש. לא תאחז בנו הבעתה לרגע אחד ואחר כך תבוא השכחה הברוכה. לא! נשאל את עצמנו מה השם רצה וניישר את כל הקוים העקומים בלב. אהה. אחותי היקרה. בכלל תכננתי לספר לך איזה לשון הרע על אחד הילדים שלי, אפילו לא חשבתי איזו תועלת יש בזה. אבל את השחלת רעם בשיחה. סיפרת לי על שכנה שלך, זו שבעלה חולה מאוד. "אוי ואבוי" אמרתי. "מסכנה" הוספת גם את. ופתאום שמעתי, בת קול קראה לי מעל חוט הטלפון. ושתקתי.
אז מה רצית בעצם לספר לי? ניסית שנית. רציתי לשאול אם יש לך את המתכון ההוא של עוגת האגוזים. עניתי לך. כבר לא יכולתי לספר לך את הסיפור ההוא.
כן, אנחנו שומעות על אסון שקרה. טרגדיה. נותרות עם הרעם הזה, שליח מאלוקים. ואז צריך לשמוע, לשמוע בלב, ליישר לרגע את כל הפסים העקומים הללו, אלו שאוהבים לקטר על הבעל, על הילדים. על העבודה ועל החיים. סליחה השם. כמה אני צריכה להודות. שיש לי בעל וילדים, והם בריאים ושלמים. שיש לי עבודה וחיים, ושום רעידת אדמה לא לקחה אותם.
רעמים באים כדי שנרעד, כדי שתזלוג הדמעה מן העין. שנתפלל באמת.
זה לא מספיק לדעת מה בדיוק קרה וכמה נורא. צריך לשמוע. לשמוע בלב.
