שיתוף הציבור ברשויות המקומיות החרדיות – האם הגיעה העת ובשלו התנאים?
שניים מהדברים שמשבר הקורונה חידד לנו הם חשיבותם של גופי השלטון המקומי, והצורך בשקיפות ובשיתוף יעיל של הציבור בתהליכי קבלת החלטות.
העיקרון של שיתוף הציבור בתהליכי קבלת החלטות שלטוניים מבוסס על אידיאל של אזרחות מודעת, פעילה ומשפיעה. הוא צמח על רקע משבר האמון במוסדות הדמוקרטיים, אך עם הזמן הוא הלך וביסס את מעמדו ככלי מדיניות נחוץ ויעיל המתפקד כאמצעי לטיוב החלטות ומדיניות. תכליתו להרחיב את נקודת המבט של מקבלי ההחלטות ולהעמיק את בסיס הידע שלהם באמצעות חשיפה לכיווני חשיבה ונתונים המייצגים את 'השטח' ומביאים לקבלת החלטות עדכניות, רלוונטיות, וישימות יותר.
תהליכי שיתוף ציבור עשויים לתרום לזיהוי מוקדם של צרכים ייחודיים ובעיות וחסרונות שעולות מן השטח, ולשקף סדרי עדיפות ציבוריים עדכניים ומדויקים יותר.
במישור המעשי ישנה חשיבות לכך ששיתוף הציבור יתבצע בכל רמות השלטון, אך חשיבות מיוחדת נודעה לשיתוף הציבור בזירה המקומית, המזוהה כזירה השלטונית הקרובה והנגישה ביותר לאזרחים. נגישותה איננה רק משום גודלה הקטן (באופן יחסי למדינה), אלא בעיקר משום שהעניינים הנמצאים על סדר יומה, חינוך, תברואה, תרבות ופנאי, שירותי דת ורווחה הם בעלי השפעה ישירה ומיידית על חיי התושבים.
השלטון המקומי נחשב כזירה נוחה יותר לשיתוף, בין היתר בשל נגישות רבה יותר של נציגי הציבור לתושבים, היכרות רבה יותר של תושבים עם פרטי הנעשה בסביבתם והיכולת של הרשויות להגיב במהירות ויעילות לדרישות הציבור.
בהיבט הזה, ישראל מעט חריגה בנוף הבינלאומי. בעוד שבמרבית המדינות מגמת שיתוף הציבור זכתה לדומיננטיות גדולה על בסיס מקומי, בישראל המגמה צמחה והעמיקה דווקא בקרב משרדי הממשלה.
אולם, בתחום זה, כמו גם בתחומי מדיניות אחרים, משבר הקורונה מתפקד כמאיץ תהליכים די מוצלח. כאמור, החיים בצל הנגיף חידדו הן את חשיבותו הקרדינלית של השלטון המקומי והן את חשיבות הקשר בין הממשל לאזרחים. לא רק לטובת העברת מידע חיוני ואמין מהרשויות לתושבים ולהפך, אלא גם כדי שהממשל יוכל להבין טוב יותר את צורכי האזרחים ולדייק את המענה להם.
בהתאמה לתובנה הזו, התקבלה לאחרונה החלטת ממשלה שעניינה הרחבת התשתית לשיתוף ציבור בעבודת הממשלה. לשון ההחלטה מצהירה כי ההחלטה התקבלה "בהתאם לצורך ההולך וגובר ליצירת דיאלוג מתמשך עם הציבור לאור התמודדות עם נגיף הקורונה וכחלק מהפקת הלקחים והכנה להתמודדות עם התפרצויות נוספות", וקובעת כי היא רואה חשיבות גדולה בחיזוק שיתוף הציבור ברשויות המקומיות דווקא.
להנחת רבים, ההחלטה, הכוללת גם הסדרים מעשיים לקידום ופיתוח התחום בקרב הרשויות המקומיות, עשויה להיות בעלת השפעה חיובית על מעורבות האזרחים בנעשה במרחב חייהם. אמנם בשנים האחרונות מגמת שיתוף הציבור חלחלה 'מטה', ונתפסה כפופולרית בקרב מספר לא מבוטל של ראשי רשויות. אלא שניכר כי לפחות חלק מהם מעוניינים להצטייר כמי שמובילים תהליכים כאלו יותר משהם מעוניינים לערב את תושביהם בענייני העיר.
עם הקבוצה האחרונה ניתן למנות את ראשי הרשויות החרדיות – מרביתם נמנעים מלשתף את תושביהם באופן שיטתי, ומקצתם עושים זאת באופן דל ולמראית עין. ייתכן מאוד, ומיעוט התהליכים נובע מתודעת חסר או רתיעה תרבותית מתהליכים המזוהים (באופן שגוי) עם פלטפורמות מקוונות.
יחד עם זאת, ברור שאלו אינם הגורמים המעכבים היחידים. על מנת שגם הרשויות החרדיות יוכלו ליטול חלק במגמה שתכליתה המוכחת היא טיוב תהליכי מדיניות ובכלל זה: חלוקה הוגנת של משאבים ציבוריים, תכנון שירותים מותאם צרכים וקידום סדרי העדיפות הייחודיים של הקהילות השונות המרכיבות את העיר – נדרשים שינויים משמעותיים בדפוסי העבודה המקובלים ברשויות החרדיות ואימוץ סטנדרטים מחייבים של שקיפות ודיווחיות במידע ונתונים. תנאים המהווים את התשתית ההכרחית לקידום תרבות שלטונית משתפת שמטרתה קידום איכות חייהם של התושבים.
@הכותבת היא מומחית בשיתוף ציבור ומנהלת היחידה לשלטון מקומי, שיתוף וקהילה בפורום 'קהלת'
# מרבית ראשי הרשויות החרדיות נמנעים מלשתף את תושביהם באופן שיטתי, ומקצתם עושים זאת באופן דל ולמראית עין