הדרן עלך!

מי שפטרנו מהראשון, הוא יפטרנו גם מהבא אחריו. וגם: על התמונה האמיתית שמשתקפת אלינו מלמעלה

01

לאחר שבועיים של דיווחים שוטפים אודות היד המגובסת, ולמרות זרם התגובות שממשיכות להגיע, אני חושב שכבר הגיע הזמן להתייחס לענייני השעה. בחירות בפתח. ראשי ממשלה מתפטרים, או נרצחים. וביידן, אוטוטו מגיע. כלומר, מביאים אותו הנה, קשיש מסכן, וכופים עליו לחיצות יד ומפגשים עם ראש ממשלת מעבר, ראש ממשלה חליפי, ראש ממשלה לשעבר, חליפי לשעבר, ועוד איזה חמישה טוענים לכתר ראשות הממשלה, חליפיהן וצרות צרותיהן.

בדיוק השבוע הרהרתי במצב העגום שאליו נקלענו בעיני העולם. מדי כמה חודשים נאלצים מנהיגי העולם לקבל שיחת טלפון של ראש ממשלה חדש שהוכתר לכמה חודשים ושממש חייב לשוחח איתם, כמובן כדי 'לדון' איתם בסוגיות הבוערות העומדות על הפרק, ובעיקר, כדי לפרסם את השיחות האלה לציבור הבוחרים. אני בטוח שבקצב התחלופה הזה, בלשכות מנהיגי העולם עוד יעבירו את השיחות מלשכת ראש הממשלה, לממתינה נצחית.

מצד שני, סוף-סוף אנחנו זוכים לרגעים של נחת. סוף-סוף עברו עלינו שבועיים תמימים שבהם אנחנו לא נאלצים לשמוע את הגיגיו הדלוחים של הפוליטיקאי השקרן ביותר שהיה לנו עד כה, אדון-בנט-מי-בכלל-זוכר-אותו. אין מחזה נעים יותר ומשובב את הנפש ומרגיע את הקרביים, מאשר לראות את חברי המפלגה הזאת, מתדפקים בעיניים כלות על דלתי שאר המפלגות כמו אחרוני ההומלסים. נכון שפוליטיקה היא דת של שקר, לא מהיום ולא מאתמול. אבל לדיוטא התחתונה שאליה גררו אותה חברי 'ימינה', מתברר שיש מחיר. וטוב שכך.

וראש הממשלה יאיר לפיד? זה כבר סתם קוריוז מחומצן מהלך על ארבע. הכלי הריק והמקשקש הזה, שלא קרא ולא שנה, ולא עשה בחייו שום דבר משמעותי, מעבר לדקלום חצאי סיסמאות, נקודות ציון היסטוריות שמעולם לא התרחשו, ופסוקים משובשים מאיזה תנ"ך נסתר שעין עוד לא שזפתו, כל כך מתאים להיות ראש ממשלת מעבר של ממשלת מיעוט מפורקת חסרת השפעה. אני רק תמיד חושב מי הם, למען השם, העשרים מנדטים האלו שמוכנים להצביע בשביל הדחליל הפתטי הזה. כנראה הם אותם אלו שפעם הצביעו לפתטים אחרים, שכעת יושבים בבית ואף אחד לא זוכר את שמם.

02

מצד שלישי, לפעמים כואב כשפוליטיקאי הולך בדרך כל הארץ, ועוד בשיא פריחתו. בטח אחד שהיה חביב המדור הזה, ולא אחת ולא שתיים הפלגנו כאן בעלילותיו המופלאות. אתם בטח מבינים לבד שאני מתכוון למיודענו, ידידנו וידיד כל בית ישראל, מר בוריס ג'ונסון, או כפי שנוהגים לכנותו בשטיבלעך של פינטער'ס בסמטפורד היל: ר' ברוך יונתן.

הכאב הוא כפליים. לא רק כי הוא היה ראש ממשלה מדהים ופוליטיקאי אמיץ שבמהלכיו הצבעוניים אתגר את הצביעות המאוסה של הפוליטקלי קורקט. אם המפלה של ראש הממשלה הנוכל שלנו סימלה את ניצחון הערכים על פני הצביעות, הרי שהמפלה שלו דווקא סימנה את נצחונו הבאוש של מסדר הצביעות והרוע.

פתאום הפריע להם, לפוליטיקאים הבריטים המעודנים, שראש הממשלה שלהם שיקר כמה שקרים קטנים בנוגע לאיזו מסיבת קורונה ושאר ירקות. פתאום הנפש העדינה שלהם לא עמדה להם לכהן תחת אדם שלא עלינו ולא עליכם, השתתף במסיבת קורונה בניגוד לחוק, כאילו שיש מישהו שפוי בעולם שלא.

בוריס ג'ונסון הוא אדם שפיו ולבו היו שווים. הוא היה רחוק מאה מיליון שנות אור מאמינותו המופלגת של מי-בכלל-זוכר-אותו, נפתלי בנט. הוא היה המנהיג האמיץ הראשון להגיע לקייב, ואחד המנהיגים המעטים, שסחף אחריו את העולם כולו לתמיכה מדינית וצבאית בזלנסקי הנאנק תחת עול הרוסים הרוצחים.

ג'ונסון לא התבייש לאהוב יהודים בגלוי, וכשהיה צריך הוא בלע סופגנייה אחר סופגנייה, בלי להתרגש מן ההשלכות הבלתי הפיכות שלהן. אני כבר עכשיו מתגעגע להקלטות העסיסיות שלו לפני כל חג יהודי, בהן נשמע כשהוא מגדיר במדויק את מהותם של החגים האלו, כמו איזה משפיען יהודי רב מוניטין.

אודה ולא אבוש, שבעבר קצת כעסתי עליו בגלל הברקזיט, והטריז שנעץ בינינו לבין שכנינו הבריטים. אבל ממילא, כיום אף אחד לא בדיוק מרגיש את ההשלכות של המהלך הזה בחיי היום יום, מעבר לתורים הארוכים מעט בגבולות.

כעת יהיה ראש ממשלה חדש בדאונינג עשר. בטח אחד ממתנגדיו. אני כבר מודיע לו, שלא יצפה לתמיכה כלשהי מהמדור הזה. אנחנו לא מזניחים ידידים ולא מתנכרים להם כשהם נופלים. מצד שני, תהפוכות הפוליטיקה הן כה פתלתלות משנוכל לתאר לעצמינו, עד שאני עוד משעשע את עצמי ברעיון שאי פעם עוד ניתקל בעולם שבו נשיא ארצות הברית הוא דונלד טראמפ, ראש ממשלת ישראל הוא בנימין נתניהו וראש ממשלת אנגליה הוא בוריס ג'ונסון.

03

מצד רביעי, מה מצאנו בפוליטיקאים האלו שהם נוגסים בתחומי העניין שלנו? שיעשו מה שירצו, שיבואו, שילכו. מה זה אמור לעניין אותנו בשבוע שבו נגענו בפסגה של הדבר האמיתי? טוב, זה עוד לא כל הש"ס. בסך הכל סיימנו מסכת אחת. אבל זו הייתה מסכת י-ב-מ-ו-ת!

מה לא אמרו לנו על מסכת יבמות? איך לא הפחידו אותנו ממנה? אמרו שהיא מסכת קשה, מורכבת, שאין שם אף דף אחד קל לרפואה, ושרוב הלומדים נושרים ממנה באמצע, מותשים וחסרי כוח. העניין הוא, שהם צדקו. ודווקא בגלל שהם צדקו, הלימוד היה כל כך מאתגר, וכל כך מתוק, עד שהיא הזרימה שמחה יומית עצומה לתוך הנפש פנימה.

ללמוד מסכת יבמות זו פריבילגיה רוחנית שאין לתאר. בשביל ללמוד דף של מסכת יבמות לא היה מספיק ללמוד דף של מסכת יבמות. היה צריך לצלול עמוק לתוך מארג הקונסטרוקציות המורכב של ההיררכיה המשפחתית, ולהבין מי נגד מי, מי מרוויח על חשבון מי, ומה קורה כשאחד נופל מתוך המשוואה וכל חלקי הפסיפס מסתדרים ומשתלבים להם מחדש.

כשלומדים מסכת יבמות, מבינים עד כמה עמוקה וישרה הייתה דעתם של התנאים והאמוראים, עד כמה הם ליבנו כל סוגיה שנחתה על שולחנם, ועד כמה הם ניתחו אותה מכל צד, ולא הניחו שום תרחיש שלא לקחו בחשבון. אין עוד עומק כזה בשום מדע אחר, להבדיל, בעולם!

זה לא היה קל, כלל וכלל לא. זה לא היה מובן מאליו להגיע מיום עבודה מרגיז ומתיש, ולהתחיל לחשב למה נכדה שנשואה לכהן גדול, מונעת מהסבתא שלה לאכול בתרומה, ואיך 'צרה' אחת מושכת את השטיח מרגלי משפחה שלמה, ותוקעת אותה כמעט לנצח נצחים.

הדרן עלייך מסכת יבמות. אנחנו מבטיחים בעזרת השם לשוב אלייך בהקדם. נעמת לנו מאוד. ואנחנו נפרדים בהזדמנות גם מראובן ומשמעון ומלוי ומיהודה וגם מיששכר ומזבולון, שסבלו בשקט, נכנסו בנימוס לכל תרחיש שהתבקשו, מתו ושוב קמו לתחייה, נסעו למדינת הים וחזרו, לעיתים בלי האישה, לעיתים הם עצמם טבעו בים או נאכלו בידי חיות טרף. לפעמים הם התבלבלו מרוב לחץ וחלצו במקום לייבם, או ייבמו במקום לחלוץ, אבל בדרך כלל הם היו מאוד ממושמעים ומלאי כבוד. הרבה בריאות ואורך ימים. בטח עוד נזדקק להם בהמשך.

הדרן עלך!

שאו מרום עיניכם

אני מסתכל על השעון כל הזמן, מחכה שהמחוג יצביע על השעה אחת בלילה. אבל הוא, להכעיס, זז לאט. אני רוצה ללכת לישון, אבל אני לא יכול לפני שהנשיא ביידן יואיל לשחרר את התמונות החדשות מטלסקופ החלל ג'יימס ווב.

ואז הגיע הרגע המיוחל. אדון ביידן חשף את התמונות לעולם ובדרך לא דרך הן הגיעו גם אליי. הלב שלי הלם בפראות כשפתחתי את התמונה הראשונה. פתחתי אותה והבטתי בה מכל צד, ולא ראיתי שום דבר שהצדיק את ההמתנה הארוכה. אוסף של נקודות אור מעורבבות בשלל צורות גיאומטריות. זה היה נראה כמו תקרה של סוכה שקושטה והוארה באופן מוגזם.

ואז אתה שומע את הפרשנים ושומע את ההתרגשות בקולם, ואז אתה מבין שאתה בכלל לא מבין מה הולך פה. מדובר בצילום של גלקסיות וצבירי גלקסיות וגרמי שמיים ואטמוספירות שלא ידענו כלל על קיומם.

ועדיין אני לא מבין מה בוער לאנשים לדעת מה קורה ברום של מיליוני קילומטרים מעליהם, בשעה שדברים לא מעטים סביבם עוד לא מפוענחים. אני, למשל, בזמן האחרון רואה כל לילה מחדר השינה אובייקט אור שמאיר ומתעמעם לסירוגין, ואף פעם לא הלכתי לבדוק האם זה שכן שקורא לאור הפנס או סתם השתקפות של נורת ניאון ממנורת הרחוב. האם עוד לא סיימנו את כל העניינים עם הגלקסיה שלנו, עד שאנחנו חייבים להתעניין בגלקסיות מקבילות במרחק עצום מאיתנו?

אבל מה? הכל היה שווה כדי לשמוע ולקרוא את ההצהרות הנרגשות של הפרשנים שמדווחים על העולם העצום והבלתי מושג, שככל שהוא נחשף יותר, רק מבינים עד כמה הוא עלום יותר וכמעט בלתי נתפס. עד כמה היקום המופלא שברא הקב"ה, הוא עמוק שאין לתאר, ועד כמה הטכנולוגיה האנושית המתקדמת ביותר, איננה מסוגלת לפענח את החוכמה האלוקית הזאת.

כשהם מרימים את הראש כלפי מעלה, הם רואים כוכבים וגלקסיות ועצמים בלתי מזוהים. אבל כשאנחנו מביטים כלפי מעלה, אנחנו רואים אלוקות. אנחנו רואים שיש בורא לעולם. שיש מנהיג לבירה.

"שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה, המוציא במספר צבאם לכולם בשם יקרא".