ז'יל דרמון י' אייר התשפ"א

בואו לא נחמיץ את ההזדמנות להפיק לקחים

שנה אחרי פרוץ משבר הקורונה, דומה שהצלחת מבצע החיסונים מציינת את סוף המשבר הבריאותי והחברתי החמור ביותר שידעה החברה הישראלית מאז קום המדינה. ואולם, בעוד שכל הקשור לבריאות הציבור נראה בשליטה, נידרש לשנים רבות כדי לתקן את נזקי המשבר הקורונה בתחום החברתי.

בתום השנה הראשונה למשבר עלינו לערוך חשבון נפש אחרי הטראומה שעברה עלינו. אם נדע לערוך אותו כראוי, הדבר יהיה הזדמנות בלתי-חוזרת לחולל שינויים כבירים בכמה מבעיות היסוד של החברה הישראלית, כאשר בראש ובראשונה נמצאת בעיית העוני. אסור לנו להחמיץ אותה, אחרת הדבר יהיה בבחינת יום הכיפורים של החברה הישראלית.

הנתונים שפורסמו בדו"ח העוני האלטרנטיבי האחרון של ארגון 'לתת', הצביעו על שתי תופעות חמורות:  ראשית, המשבר פגע בראש ובראשונה באוכלוסיות העניות ביותר בישראל. שנית, היקף האסון החברתי שיצר משבר הקורונה עומד כעת על 850,000 משקי בית הנמצאים כבר היום במצב של עוני. האיזון התקציבי הרופף שעליו נשענים משקי הבית העניים ביותר התפרק לרסיסים מאז הסגר הראשון.

אם נתבונן היטב בממד החברתי של המשבר, נוכל להפיק כמה לקחים: קודם כל, טיפול הממשלה במשבר היה כושל. למרות האמצעים שעמדו לרשותה, המדינה התגלתה כחסרת אונים לבלום את העלייה המסיבית במספר משקי הבית הנמצאים בעוני או בקשיים כלכליים עצומים, שעלו מהנתונים של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה.

ההחלטה האבסורדית לחלק מענק לכלל האוכלוסייה, עשירים ועניים כאחד, היא דוגמה, פר אקסלנס, של שימוש גרוע ובזבזני במשאבים כספיים. היא מעידה על הכושר הלקוי של הממשלה לספק תשובות ולבצע צעדים הולמים כדי להתמודד עם המצב. ההחלטה חשפה את חוסר ההיגיון הטמון בעקרון הסיוע האוניברסלי במאבק בעוני. הבה נפיק את הלקח הנדרש כדי להעלות את הדרישה להפנות אחת ולתמיד את המשאבים, הדלים ממילא, של המדינה בתחום הרווחה למשפחות הנזקקות באמת, ולהן בלבד.

משבר הקורונה דחף מאות אלפי עובדים למצב של אבטלה. העובדים המוגדרים "עובדים עניים" הפכו כעת למובטלים החדשים, והסיכוי שלהם למצוא עבודה אחרי המשבר אינו גדול. נראה שמשבר הקורונה יזרז במידה משמעותית את המעבר לשוק עבודה המתרכז סביב מקצועות ההיי-טק, שממנו מודרים ממילא עובדים חסרי הכשרה מקצועית. יותר משני שלישים מהנתמכים על ידינו ציינו בסקר שערכנו שהם אינם יודעים כיצד יצליחו למצוא עבודה חזרה בטווח הקצר. חיוני להקים מנגנון להכשרה מקצועית במימון המדינה והמפעלים לטובת העובדים העניים הללו, כדי שיוכלו להתמחות במקצועות הדיגיטליים החדשים, ולהבטיח את חזרתם למעגל העבודה.

לבסוף, לא ניתן לסיים את תמונת המצוקה החברתית הנוכחית בלי לציין את המפגן המרשים של סולידריות אשר פשטה בכל הארץ במהלך השנה הזאת הייחודית כל-כך. אי-אפשר לאמוד את המספר העצום של יוזמות חברתיות שנקטו אנשים, ברמת השכונה, הרחוב או בניין המגורים, כדי להושיט עזרה לשכניהם חסרי היכולת והאמצעים. שוב ושוב התייצבו אזרחי ישראל בזמן אמת ומילאו את מקומה של המדינה שבלטה כל-כך בחסרונה. זה היה, לדעתי, גל של סולידריות בלתי-רגילה בתולדות המדינה. בזכות האחווה החברתית האמיתית הזאת, ניתן היה להתמודד עם משבר זה שהיה חסר תקדים באופיו. ומי שעמד בראש ההתגייסות היה המגזר השלישי, אשר הוכיח יעילות וכושר תגובה חסרי תקדים.

ניתן רק להביע צער ומורת רוח על כך שמערכת הבחירות שזה עתה הסתיימה לא ראתה לנכון לתת את הדעת על הסוגיות החברתיות הבוערות, ובכללן, מצב העוני בחברה הישראלית. הפער העצום הזה, הנפער בין האליטות הפוליטיות לבין המצב בשטח והמאבקים שהציבור מוכן להירתם אליהם הוא סכנה לדמוקרטיה הישראלית. צריך לסגור לאלתר את הפער הזה, אחרת משבר הייצוג ילך ויחמיר, והוא יוביל אותנו לסבב בחירות חמישי בפחות משלוש שנים.

 

הכותב הוא נשיא ומייסד ארגון 'לתת'

העובדים המוגדרים "עובדים עניים" הפכו כעת למובטלים החדשים, והסיכוי שלהם למצוא עבודה אחרי המשבר אינו גדול