טורים עו"ד אבי בלום י"ב טבת התשפ"ה

זה היה שבוע שבו נתניהו לא הצליח להסתיר מסובביו את מכאוביו הפיזיים, ובחלק מהפגישות עטף עצמו בחליפות ספורט רחבות. "העיקר הבריאות", נהוג לומר כאיחול שגרתי למחלים, אך דומה שבפוליטיקה החוקים אחרים, גם בהיבטים הבריאותיים.

שני אישים שהובילו את המלחמה עד לפני חודשיים, שהו בשישי שעבר בשני מקומות הפוכים זה מזה, פיזית ובריאותית. יואב גלנט שר הביטחון המפוטר שהחל מהשבוע עם כניסת מכתבו לתוקף, התווסף לתוארו חבר הכנסת המתפטר חזר לנוהגו, והתיישב ללגום כוס יין ליד השולחן השמור לו, תחת סוכת הגפנים ב'דרך הגפן' של המושבה זכרון יעקב.

במרחק פיזי ומנטלי, השתחרר באותה שעה ראש הממשלה נתניהו מבית החולים, מתאושש מניתוח קשה שעבר, עם כאבים עזים שרק החמירו, אחרי שנטל שני כדורים לשיכוך כאבים, ונגרר לכנסת כדי לעצור את המפולת הקואליציונית במליאה.

על מצבו של גלנט שכילה את יגונו ביין ידובר פה בהמשך, אך הנימוס מחייב לדרוש תחילה בשלומו של האיש שמנהיג את המדינה בשעת מלחמה. את השבוע הזה העביר נתניהו במנוחה יחסית, ומרבית פגישותיו התקיימו בביתו ברחוב עזה למעט הבלחות קצרות בלשכה לטקסים סמליים כמו קבלת המלצות 'ועדת נגל' לבחינת תקציב הביטחון, ועוד גיחה ביטחונית ארוכה יותר, לישיבת קבינט שהתקיימה בלשכת ראש הממשלה בירושלים, עם מספר נוכחים שהסלון הביתי אינו מאפשר לארח, גם בימים שבהם הרעיה שומרת הבית שוהה בחו"ל.

הסכמת הפרקליטות לדחות בשבועיים את הופעתו לעדות, הותנתה בכך שנתניהו יימנע מהופעות בכנסת ובאירועים, אך מי שפגש את נתניהו השבוע, הבחין מייד שזהו תירוץ אמיתי ולא תעלול משפטי: "ביבי התפתל מכאבים כשעלה לירושלים מייד אחרי הניתוח", סיפר לי אחד מאנשי הלשכה שדיבר על חרדה אמיתית לשלומו באותם רגעי עלייה לירושלים ממיטת חוליו.

בגיל שבעים וחמש, הכאבים מוסיפים להציק גם בחלוף שלושה ימים. בהשפעת המשככים, ביטל נתניהו את ישיבת הממשלה השבועית שמציקה גם בימי בריאות, אך דווקא מנקודת השפל הזאת, הצליח נתניהו לבצר את הקואליציה בראשותו, בעיצומו של משבר פוליטי ובריאותי. כמו שנהוג לומר אצל החבר'ה, כביטוי של הערכה ובמובן הכי בריא של המונח: "האיש חולה".

 

 

הכיתה המופרעת

אחרי שנעל את שר החוץ גדעון סער בקואליציית הימין, עם חתימת ההסכם לשילובו בתנועת הליכוד, קיבל נתניהו במתנה עוד ח"כ מטעמו, בן העדה הדרוזית עבד עפיף שהחליף השבוע את גלנט, עם כניסת התפטרותו מהכנסת לתוקף.

לזאת יש להוסיף את הצלחת נתניהו לגרום לח"כ הצבעוני אלמוג כהן, מרשימת 'עוצמה יהודית' של בן גביר, לחצות את הביביקון ולהצביע גם השבוע בניגוד לעמדת מפלגתו.

עבודה מהבית עם גיחות ללשכה. נתניהו מקבל את דו"ח ועדת נגל צילום: מעיין טואף, לע"מ

בגיבור ה-7 באוקטובר שנלחם במו ידיו נגד המחבלים בנתיבות והשתדל למתוח אך לא לקרוע את החבל עם יו"ר מפלגתו, יש לראות מעתה לוויין שהתנתק מחללית האם, ובכך גורם להפחתת כוח המיקוח של האיש שתגרנותו אומנותו.

היו רגעים שבהם נדמה כי איתמר בן גביר וגלנט הוציאו לנתניהו את הערמונים מהאש, כל אחד בדרכו, כשבהפוך על הפוך, נתניהו יצא מחוזק בשני ח"כים נוספים באחת מהתקופות הקשות עבורו, פיזית ופוליטית.

בחישוב מספרי, יש כיום לנתניהו, אחרי פרישת גלנט וחציית הקווים של אלמוג כהן, שישים ושלוש אצבעות בקואליציה גם ללא איתמר בן גביר. שתיים יותר מהרוב הנדרש, 61. קשה להחזיק מעמד, אך לא בלתי אפשרי. בדיוק כמו מצבו הבריאותי של ראש הממשלה.

בצוות הקרוב של נתניהו שראה את ראש הממשלה מתייסר, התפתח ויכוח סביב השאלה כיצד נכון לנהוג בשר הסורר איתמר בן גביר. את הקולות שקראו לנקוט מעשה אריק, ולפטר את בן גביר מהממשלה, היסה נתניהו עוד לפני שהגיעה בקשת ההתנצלות.

כמיטב השאלה ארוכת הימים "ככה מבקשים סליחה?" – איש בסביבתו של נתניהו לא התייחס ברצינות יתרה למשחק הסליחה הכפולה של בן גביר במוצ"ש, למצלמה ובכתב. אחרי התגובות האלימות באולפני הימין, ההתרסקות בסקרים והפידבק מהרחוב האילתי, שם שהה בן גביר בסופ"ש פניית הפרסה באמצע הצומת הייתה מחויבת המציאות.

כשבן גביר ניגש לנתניהו אישית אחרי ישיבת הקבינט שהתקיימה בלשכת ראש הממשלה, ביבי הגיב בקרירות. הוא ניהל עם בן גביר שיחה עניינית קצרה אך נמנע מלחבק ולומר: "אני אוהב אותך", כמו אחרי ההצבעה הקודמת, ולא רק בגלל הקושי הפיזי לחבק בהשפעת הניתוח. גופו הדואב של נתניהו כמו הגיב במקום הראש ואמר לבן גביר: הפעם, הגזמת.

מפלס הזעם לא שכך, אך ביבי שלל מכל וכל את הקריאות להדחת בן גביר מהממשלה. "בדברים הגדולים הוא איתנו", אמר נתניהו והזכיר גם את חוק הגיוס, אך לא רק אותו. נתניהו שאכל מרורים משותפים שפרשו ותקעו סכין בגבו, לעולם אינו לוקח אישית סיבובים פוליטיים שהוא עושה לאחרים, או כאלה שאחרים עושים לו. בניתוח הקר שלו, פוליטית כמובן, הרי בן גביר בניגוד ליריבים במחנה מן העבר, מנהל קרב יצרי ופוליטי מול יתר השותפות: נגד דרעי בסבב הקודם, ונגד סמוטריץ' בסבב הזה, כשנתניהו כראש המחנה, סופג בעיקר את הריקושטים.

ביבי סיגל כלפי איתמר, מנטליות של מורה מול התלמיד המופרע של הכיתה: אתה לא מרחיק תלמיד לצמיתות, אך ורק בגלל היקלעות למריבות עם ילדים אחרים. בקשת ההתנצלות של בן גביר, הייתה מהבחינה הזאת סוג של אמירה אישית כלפי נתניהו, כמורה היחיד שמצליח לשרוד בכיתה המופרעת של ממשלת הימין.

 

 

השתמש וזרוק

להתמכרות של גלנט ונתניהו, האחד להשפעת הטיפה המרה על התודעה, והשני לתחושת עשן הסיגר הכחלחל כחלק מהאווירה, יש מכנה משותף אחד: השניים יודעים לשים גבולות, ועושים זאת במידתיות. מי שישב עם גלנט יודע שהאיש לעולם לא יגזים ותמיד ישאיר בכוס יותר מטיפה אחת של אלכוהול. נתניהו מצידו, לעולם ישאיר יותר מחצי סיגר קובני שמנמן במאפרה, כמו היה בדל שאפשר לזרוק, ולא פריט ששוויו מוערך בעשרות דולרים ליחידה. איווט ליברמן שחוטא פה ושם בסיגר הרחק מן העין, הסביר בעבר שהתייחסות מזלזלת שכזאת לסיגר הקובני, יכולה לבוא רק מצידו של איש שמעולם לא שילם עבור התענוג העולה בעשן.

מכנה משותף מעולם התחביבים יש, וככל שזה תלוי בגלנט, גם מחנה משותף פוליטי היה ונותר למרות הכל. יואב גלנט שפרישתו מהכנסת נכנסה לתוקף בראשית השבוע, עדיין רואה בעצמו פוטנציאל להנהגת הליכוד ביום שאחרי נתניהו, אי שם בקדנציה שאחרי כהונת טראמפ השנייה

בחירתו לפרוש מהכנסת, אחרי חודשיים של היעדרות כמעט מוחלטת מהבניין, מאז פוטר מהממשלה, הייתה לפני הכל החלטה של כדאיות אישית. כדי למנוע 'קלנתריזם' וגנבת מנדט כפי שנראה בעבר במשכן הכנסת כשהשפל היה בימי הסכם אוסלו, חוקקה הכנסת כללי ברזל שאינם מאפשרים לח"כ מורד שהוכרז עליו כ'פורש', להתמודד ברשימה אחרת שאינה מפלגת האם, בבחירות שלאחר מכן.

גלנט הבין, כי אם יישאר במשכן אפילו עוד רגע אחד, יזכה אולי לעוד קצת מחיאות כפיים מספסלי האופוזיציה, עד לרגע שבו יוכרז כ'פורש' ויישאר בדד מאחור כמיטב מסורת השמאל של 'השתמש וזרוק'. את הלקח הזה, כמה מאנשי הציונות הדתית שכחו לאחרונה, אך זה כבר עניין לטור בפני עצמו.

אלא שעתידו של האיש שבתחילת הקדנציה סומן כיורש עתידי של נתניהו, גם כך לוט בערפל. התקשורת שהלבינה את תפקודו כשר הביטחון של ה-7 באוקטובר עשתה זאת אך ורק בשל הליכי המרד הגלוי של האיש בנתניהו ובלימת חוק הגיוס, במה שנתפס כניסור הענף שעליו יושבת ממשלת הימין.

גלנט מאמין שבקרב הליכודניקים יהיו קליינטים לסחורה שהוא מבקש למכור, של ימין מתון, שאינו נסחף למחוזות ה'ביביזם'. את השבוע שאחרי הפרישה, גלנט לא ניצל לטיול סביב העולם שאחרי הצבא, ולא רק בגלל צו המעצר הביןלאומי התלוי ועומד נגדו שאינו מאפשר לו לנחות במרבית מדינות העולם, לעת עתה, עד לכניסת טראמפ לבית הלבן.

השבוע, נצפה גלנט במגרש של הימין הממלכתי שממנו היה שמח לשאוב קולות, בהכנסת ספר תורה לזכרו של הליכודניק המסורתי והממלכתי מכולם, השר דוד לוי, שנתרם על ידי איש העסקים יוסי עמוס, שאביו ר' עמרם היה ידיד אישי של המנוח.

לצד בני משפחת לוי וליכודניקים אותנטיים שעדיין מאמינים בכוחן המאגי של האותיות 'מחל', גם ללא נתניהו, נראה גם שר הביטחון הנכנס ישראל כ"ץ עם ליכודניקים רבים, שנהנו לרגע לחזור לאווירה המחשמלת של ההם, עם החברות החמה, המחנאות הלוהטת ובעיקר המסורתיות הבולטת. בליכוד הציני נטול הנשמה של 2025, קשה לדמיין תמונה של הכנסת ספר תורה אחרי המאה ועשרים של המנהיג, שיוזמים בני משפחה של חברים לדרך שנותרו נאמנים עד הסוף, גם למורשת.

גלנט שנותר ללא ביטחון, עדיין מאמין שהמותג 'הליכוד' גדול מהאדם נתניהו, אך ספק אם בליכוד של היום יש לו סיכוי כלשהו לשרוד בתחתית הרשימה, ועל אחת כמה וכמה לנסות ולשחזר את הצלחותיו בפריימריז מהעבר.

כמו שרי הביטחון מטעם הליכוד בממשלות נתניהו בעבר, דומה שהכתובת הייתה על הקיר. לפניו אלה היו איציק מרדכי ב-99', אי שם במאה הקודמת, ובוגי יעלון ב-2016, שיחסיהם עם נתניהו הסתיימו בגירושין מכוערים, ולאחריהם, ניסיונותיהם לקפוץ על עגלה פוליטית אחרת של מפלגת מרכז דרדרה אותם לבסוף לתהום הנשייה הפוליטי.

אם שר הביטחון הנכנס ישראל כ"ץ יצליח במקום שנכשלו קודמיו שלושת שרי הביטחון מהליכוד שנזרקו מהקומה ה-14 בקריה יהא זה דווקא בשל העובדה שבניגוד לשלושת שרי הביטחון הליכודניקים שהגיעו משורות הצבא והרגישו במסגרת תפקידם שהם עדיין חלק מפורום מטכ"ל, הרי שכ"ץ מגיע על מדים אזרחיים, ומחויבותו היחידה היא למחנה הימין, ולא למחנה המטכ"ל.

 

 

אשמים אנחנו

"התקופה הקשה ביותר ליהדות החרדית", כך מגדירים שלושת ראשי המפלגות החרדיות זה תקופה ארוכה, את מצב הביש שאליו נקלעה היהדות החרדית במגוון רחב של נושאים, כשבמרכזם הגיוס, אך לא רק.

גם אם מדלגים על הוויכוחים הפנימיים שהובילו בשבוע שעבר למהלך ההפרד ומשול של נתניהו בתוך סיעת 'אגודת ישראל' – שנמשך השבוע בישיבה השבועית עם עקיצות בין נציגי אגודה כולל רמיזות לקניית קולות בכסף אי אפשר להתעלם מהשורה התחתונה.

אמונה ללא ביטחון. גלנט בכתיבת אות בספר התורה שנתרם לזכר השר דוד לוי ז"ל, השבוע צילום: עזרא לנדאו

אובייקטיבית, המציאות מדברת בעד עצמה. אין כיום תחום שבו הציבור החרדי לא חוטף מכה אנושה, על רקע חוסר ההצלחה להעביר חוק שיסדיר את מעמד בני הישיבות, תחת אש. וכך, בעוד שר האוצר סמוטריץ' מפנק תקציבית את המתיישבים ביהודה ושומרון שמספרם, לפי נתון רשמי שהתפרסם לאחרונה, חצה את החצי מיליון, ובשעה שבן גביר, המאיים הסדרתי, מבצע מהפך במשטרה, החרדים הם המגזר שסופג את מרבית הגזרות, הקיצוצים והמכות ובכל הגזרות.

הסיבה לדבקות במחנה הימין נובעת בעיקר מההבנה, שלא המחנה הפוליטי הוא שתוקע מקלות בגלגלים, אלא החונטה המשפטית היא שבולמת כל ניסיון לתקן את המעוות. נטישת המחנה והליכה לבחירות, תוביל בסבירות גבוהה לתוצאות גרועות יותר עם עלייה דרמטית בכוחו של איווט.

מי שמנווטת את פקידי הממשלה שמסתערים על כל סעיף תקציבי, היא היועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב מיארה שעומדת על המשמר ורואה בתפקידה את קרב המאסף נגד הרפורמה המשפטית של ממשלת הימין. ואין לך בלם טוב יותר לעצירת הממשלה, כמו פגיעה בציבור החרדי, במהלך שזוכה לקונצנזוס ציבורי ולחיבוק תקשורתי.

המשבר עם החרדים התעצם בשבוע שעבר, בחלוף שבועיים מהדחת גלנט האיש שבו תלה נתניהו את הסיבה לאי העברת חוק הגיוס. והנה מתברר, כי גם במשמרת של שר הביטחון החדש ישראל כ"ץ, העניינים יגעים ומתנהלים בעצלתיים כמו ההליכים במשפט נתניהו.

חודש ימים חלף מאז הכריז יו"ר שס כי חוק הגיוס יוגש למליאה בתוך שבועיים, וגם המועד שנעץ נתניהו בשבוע שעבר כיעד, חלף עבר לו אתמול (רביעי) בלי שהונח על סדר היום במליאה אפילו קדימון להצעה. כל התשובות נכונות וכל העילות מוצדקות, אך הח"כים החרדים אינם יכולים להימלט מהמסקנה שאליה הגיעו אחי יוסף: "אבל אשמים אנחנו".

 

 

מצב סחיטה

את הזמן שהתפנה לו השבוע, לרגל החופשה שנטל מישיבת הממשלה ומדיוני העדות במשפטו, נתניהו לא ניצל למנוחה אלא לשיחות רציפות, בעיקר עם ישראל כ"ץ והנציגים החרדים, בניסיון כמעט אחרון להעביר חקיקה שתזכה לרוב קואליציוני ותסיר את האיום החרדי מסדר היום.

עם בן גביר לבדו, אחרי שהחליש את מעמדו, ביבי מאמין שידע להסתדר, אך למציאות שבה בן גביר מתאם מהלכים עם השר גולדקנופף מ'אגודת ישראל' – ביבי לא יכול להתרגל. בחג החנוכה הוא הצליח לנטרל את האיום, אך נתניהו יודע שביומיום הקואליציוני שאחרי החגים, אי אפשר להסתמך על ניסים כשיטת עבודה.

זו הסיבה לכך, שביבי דחה השבוע הצעה שעלתה, להוציא את קידום חקיקת הגיוס מאחריותה של ועדת חוץ וביטחון, שהעומד בראשה יולי אדלשטיין נוטר לנתניהו מאז דחיקתו בפריימריז, ונוקם כיום בטקטיקה שביבי אוהב כל כך לעשות לאחרים: במסמוס ודחייה של החקיקה שחשובה כל כך לחרדים במישרין ולנתניהו בעקיפין.

להלן ההסבר שהתקבל מלשכת נתניהו: כדי להעביר את האחריות על חוק הגיוס מוועדת חוץ וביטחון לוועדה מיוחדת, נדרשת הצבעה בכנסת, וכאן בסבירות גבוהה למדי, נקבל הצבעה לעומתית של איתמר בן גביר. "בגיוס הוא יהיה איתנו", אמר נתניהו, אך בהצבעה משנית לחוק, כמו זו שתבקש להעביר סמכויות מוועדה לוועדה, בן גביר יזהה מייד עוד כפתור של העברת המכונה הקואליציונית ל'מצב סחיטה'.

כך נראית קואליציית הימין, שבה החרדים הפכו לשק חבטות, מבית ומחוץ. לא רק היועצים המשפטיים מזהים את החרדים כחוליה החלשה. גם השותפים הפוליטיים המבקשים לקרוא תיגר על ראש הממשלה למדו לעשות זאת דרך הפגיעה בחרדים.

השיקול להישאר חרף הכל ולתחזק את הממשלה בהצבעות שכולאות את התסכולים ולא רק את הרווחים אינו פוליטי גרידא. ברמה האמונית ובמישור האמון מול הציבור המסורתי יש פה סוג של אמירה, שהיא אולי החשובה מכל: חרף הקשיים והתסכולים, איננו נוטשים את המחנה היחיד שמתוכו עולים קולות ברורים של תמיכה בלומדי תורה גם בתקופת מלחמה עקובה מדם.

עזבו אתכם לרגע מהנבחרים והביטו על הבוחרים. בעולמם של עמלי התורה שמוכרזים לראשונה בתולדות המדינה כעבריינים בעלי רקע פלילי, קולות התמיכה האותנטיים שעולים מהציבור המסורתי מוכיחים, כי זהו המחנה היחיד בעם שנותר עבורנו לפלטה.