יוסי אליטוב
י"א אייר התשפ"ד
בשעות אחר הצהריים של יום שלישי האחרון עשה רכבו של הראשון לציון, הרב הראשי הספרדי, מרן הגאון רבי יצחק יוסף, את דרכו לעבר העיר שדרות המופגזת. הנסיבות הן טקס הענקת פרסי ישראל שהתנייד לשדרות בעקבות המצב. באותה שעה כבר החלה הצעדה ברחובות העיר, ובהישמע התרעת 'צבע אדום' השתטחו כל הצועדים על הרצפה. בעוד הנהג מתעדכן כל העת על היירוטים סביב העיר, הגר"י יוסף היה שקוע במושב האחורי באחד מספרי השו"ת שנמצאים לצידו דרך קבע.
רק לפני כחודש עתרו ארגוני שמאל לבג"ץ וביקשו למנוע מהגר"י יוסף את פרס ישראל על חיבורו המונומנטלי, 'ילקוט יוסף'. אילו היו יודעים שמעייניו של הראשון לציון לא באמת נתונים לפרסים הללו ושביטול הזמן בדרך שעליו לגמוא מירושלים לשדרות כבד עליו, היו הללו מבינים איזו טובה הם יכולים לגמול לו אילו היה הפרס נלקח ממנו.
מנגד, רמת הדיוק והדמיון שבין מסלול החיים שעבר האב הגדול זי"ע לבין המסלול שעובר בנו שיבלחט"א, נראית לפעמים שמיימית. מפעל חייו הגדול של הראש"ל, מרן הגר"ע יוסף זי"ע, התמקד – החל משנות התש"כ והתש"ל – בהנחלת פסקי ההלכה שלו בתוככי כל קהילות ישראל. באותם ימי בראשית שבהם הודפסו הקבצים הראשונים של 'יביע אומר', וגם לאחר מכן, כשטיפס בעולם הרבנות והדיינות, לא עזב מרן הגר"ע את הפצת התורה וההלכה הפסוקה. הייתה זו משימתו הכבירה, עד סוף ימיו.
המסלול של בנו הגר"י יוסף זהה לו כמעט במדויק. עולם הלכתי מפואר, שבו 'ילקוט יוסף' הוא הסדרה ההלכתית הנפוצה ביותר בעולם היהודי ומשמשת מורה דרך לדיינים, מורי הוראה ופוסקי הלכות בכל אתר ואתר. האב הגדול קיבל את ההכרה כבר בתחילת הדרך, הבן הדגול עבר דרך מעט שונה. הוא עבר את המשרה הרמה בבית הדין הגדול, כיהן כרב הראשי לישראל, ועתה, ארבעים וחמישה ימים לפני פרישתו מתפקיד הראשון לציון ועלותו על כס נשיא מועצת חכמי התורה, גם מדינת ישראל מכירה במפעלו הגדול של הבן, שהוא המשך ישיר להפצת התורה וההלכה של מרן הגר"ע.
מי שמכיר את הגר"י, ברא כרעיה דאבוה, יודע שסדר יומו הוא של ענק רוח וגדול בתורה. הוא לוחם תמידי, שנאבק על הקדשת כל דקה למסירת שיעורי תורה, למתן הוראה לרבים או לכתיבת פסקי הלכה שיעמדו לדורות. מנקודת מבטו של הגר"י יוסף, אילו בזכות הפרס המתוקשר יתוודעו עוד כמה יהודים לחיבורו ויקיימו את הנכתב בו הלכה למעשה, הדרך לשדרות, שכרוכה הייתה בשיבוש סדר יומו, הייתה שווה כל דקה.
התלבטות מייסרת
האירוע הזה, שחותם את פרק הרבנות הראשית בחיי הגר"י יוסף, מסגיר את הסערה המתחוללת כיום בזירה שאותה יפנה הראשון לציון. בכ"ה בסיוון, אחרי אחת עשרה שנות כהונה של שני הרבנים הראשיים הנוכחיים, תמנה הוועדה הבוחרת שני רבנים, האחד אשכנזי והאחד ספרדי. מאה וחמישים חברי האספה הבוחרת, המורכבת מרבנים, שרים חברי כנסת ראשי רשויות וראש מועצות דתיות מכל רחבי הארץ ישלשלו אל הקלפי את שמות המועמדים המקובלים עליהם, ובכך ייפתח לו עשור נוסף של כהונת רבנים ראשיים חדשים, דור דור ודורשיו.
מאז ומעולם היו הבחירות לרבנות הראשית אפופות סערות שהעסיקו רבים וחרגו הרבה מעבר למאה וחמישים חברי האספה הבוחרת. המערכה הנוכחית אף היא מספקת כקודמותיה דרמות שמנערות את האבק מעל המוסד הוותיק, ובמובן מסוים שום דבר בה אינו דומה לבחירות שהתקיימו בארבעים השנים האחרונות.
בזירה החרדית־ספרדית, שתקבע את זהות ממשיך מסורת הראשונים לציון שמתפרשת על פני כארבע מאות שנות ממלכה רבנית מפוארת, מתמודדים הג"ר יהודה דרעי, רבה של באר שבע זה חצי יובל שנים וראש אבות בתי הדין בה, והג"ר דוד יוסף, חבר מועצת חכמי התורה. שניהם בשר מבשרה של שס, וכל אחד מהם הטביע את חותמו איש במקומו.
ברא כרעיה דאבוה. הראש"ל הגר"י יוסף בקבלת פרס ישראל על חיבורו 'ילקוט יוסף' (צילום: לע"מ)
הגר"י דרעי הוא מוותיקי הרבנים הספרדיים בישראל, מאחוריו עשרות שנות חברות במועצת הרבנות הראשית, שבהן עמד בראש מערכות פנימיות גדולות במועצת הרה"ר, שהסמיכו אלפי רבנים ודיינים במשך השנים, שבילי הממסד הרבני נהירים לו היטב והוא אף ידוע במתק שפתיו ובנועם אמרותיו.
הגר"ד יוסף הוא הסמכות הצעירה שנכנסה למועצת חכמי התורה מייד עם פטירת אביו הגדול, מרן הגר"ע יוסף זצ"ל, וזה שנים ארוכות עומד בראש בית המדרש הגדול 'יחווה דעת', בית היוצר להכשרת רבני ודייני הדור הבא. הוא מכתת את רגליו בעולם עבור הפצת התורה, וידוע בהיותו הדור פנים ובעל פה מפיק מרגליות.
לאורך כל הדרך התקווה הייתה כי בהסכמות שיושגו בין הצדדים יישאר על קו המרוץ לרבנות הראשית מועמד ספרדי חרדי אחד בלבד. אך בינתיים הבנה כזו לא הושגה, ואיש איש במקומו, בטוחים בהצלחתו. אף אחד מהם לא מתכוון להסיר את מועמדותו, וכאב הראש שנגרם לגוש החרדי, שהשכיל להתאחד סביב מועמד מוסכם, הן בצד האשכנזי והן בצד הספרדי, ולגשר על פערים מעין אלה, מתגבר כי השניים מתמודדים על אותו פלח מקרב חברי האספה הבוחרת.
כבנו של מרן הגר"ע יוסף זצ"ל שהאמין בקשר האישי והישיר, הגר"ד יוסף נוקט אף הוא בשיטת החריש עמוק בקרב חברי הגוף הבוחר בשיטה זו, הוא מקווה לעקוף את התמיכה הפוליטית שלה הוא זקוק. לגר"י דרעי, מעבר לניסיון עתיר השנים שצבר בעולם הרבנות, יש הייחוס הפוליטי, בהיותו אחיו הגדול של יו"ר שס, אריה דרעי. יש כאלה הלוחשים, כי יו"ר שס הצטווה על ידי אימו המנוחה ע"ה בטרם שבקה חיים לכל חי, להביא לבחירתו של אחיו הגר"י לכהונה הרמה על כס הראשון לציון.
אולם דרעי עצמו נתון בסבך ההתלבטויות. מצד אחד, הגר"ד יוסף הוא גם ידידו הוותיק עוד מאז ימי החברותא בין השניים בישיבת חברון, שדרכה עשה דרעי את מסלול חייו במעלה תנועת שס. לשניים יש עשרות שנים של שכנות קרובה ויחסים של קרבה שצלחו גם את העליות והמורדות שהתברכה בהן שכונת הר נוף. הגר"ד יוסף הוא גם בנו של מרן הגר"ע יוסף, שדרעי לבטח היה רוצה לשמחו בבחירת בן נוסף שלו שימשיך במסורת המפוארת. אך מן הצד האחר מתמודד אחיו הגדול, רבה של באר שבע, שמחזיק ברזומה מפואר של ניסיון בעולם הרבנות ומצפה לתמיכתו של אחיו.
ארבעה אוחזים בגלימה
השבוע אושרו השמות האחרונים באספה הבוחרת. לכאורה, יש לומר בזהירות מרובה, שני המועמדים המובילים, הגר"ד יוסף והגר"י דרעי, מטלטלים את חברי הגוף הבוחר. מצד אחד לגר"י דרעי יש ניסיון רב ברבנות שאותו הוא מציג לחברי האספה הבוחרת ושעשוי לספק לו הובלה ברורה, ומצד שני גם לגר"ד יוסף יש הייחוס המשפחתי כבנו של מרן והיוקרה התורנית שעשויים לספק לו לא מעט תומכים, שמביעים כלפיו אהדה מרובה.
מנהיג הציבור הספרדי מרן הראשון לציון שליט"א, כמו גם המנהיג הפוליטי יו"ר שס, נזהרים עד כה שלא להשמיע הגה בנושא. מחד גיסא הראשון לציון הוא אחיו הגדול של הגר"ד יוסף, ומאידך גיסא הוא גם מחותנו של הגר"י דרעי. התלבטות קשה, והההתלבטות של דרעי מייסרת לא פחות.
הממסד השסי, בהשפעת ההנהגה הפוליטית, עשוי לנטות לכיוונו של הגר"י דרעי, אך עדיין הגר"ד יוסף נהנה מתמיכה לא מועטה אף הוא, מקרב תלמידים ומקורבים שמאיישים את האספה הבוחרת. מקורביהם ועושי דבריהם של יו"ר שס ושל הראש"ל, בשל הכבוד הרב שהם רוחשים לשני המועמדים הגדולים בתורה, ממלאים פיהם מים ולא תשמעו מהם אף מילה בנושא.
המציאות הזו, ששני גדולי תורה אהובים ונערצים מתמודדים יחדיו, לצד קשרי המשפחה וההתלבטויות הנוספות, מובילה לאווירה מתוחה בצמרת שס. כאן המקום להזכיר כי מועמד נוסף שטרם הכריז על מועמדותו הוא הגאון רבי מיכאל עמוס, זקן חברי בית הדין הגדול, שצפוי להצטרף לכרכרת המועמדים. סיכוייו כמועמד שלישי, שהיה עשוי להכריע את הכף בשל התפצלות התמיכה במועמד החרדי-ספרדי, אינם ברורים.
מנגד יש בסביבתו של הגר"מ עמוס הסבורים כי דווקא העובדה שהוא מגיע ללא כל קשרים וייחוס, היא שתסייע לו במרוץ. רק ימים יגידו אם יגיש הגר"מ עמוס את מועמדותו בכלל, ואם זו תצלח את משוכת חברי האספה הבוחרת. רק נציין כי עד כה הוא ביקר בבתיהם של כשליש מחברי הגוף הבוחר ובסביבתו ניכרת אופטימיות.
מועמד רביעי שעתיד להציג את מועמדותו לתפקיד הראשון לציון הוא בנו של הראש"ל הגר"מ אליהו זצ"ל, הגר"ש אליהו, רבה של צפת. הגר"ש אליהו אינו כפוף לדיל שבין סמוטריץ' לדרעי, שלפיו שס תתמוך במועמד הציונות הדתית והאחרונה תתמוך במועמד החרדי, קרי: הגר"י דרעי, מועמד שס הבלתי רשמי. אלא שבתקופה האחרונה שמו של אב בית הדין הרבני באשקלון הרב מאיר כהנא כבר לא מחליק היטב בציבור החרדי, משום שהוא נתפס כרפורמטור שמזכיר לחלק מחברי הגוף הבוחר את חוגי הרב דוד סתיו ותנועות ליברליות שונות ברבנות. נראה כי הדיל בין המפלגות יישאר בכתובים ולא יבוא לידי מימוש. בהמשך נרחיב עוד על הצד האשכנזי של המפה, שכרוך לא מעט בצד הספרדי, וחוזר חלילה.
ברגע האמת
שאלה נוספת שהתשובה לה אינה ברורה דיה, היא מה יעשו חברי האספה הבוחרת ברגע האמת, בקלפי. דמותו של מרן הגר"ע יוסף שהשפיעה כל השנים על חברי הגוף הבוחר איננה, אך גם ההשפעה הפוליטית לא בהכרח מספיקה כדי להכריע את הכף ברגעי ההצבעה. המועמדים השונים, מכל הגזרות, משקיעים שעות רבות במפגשים אישיים עם כלל חברי הגוף הבוחר, וכבר יותר משנה שלשכותיהם של ראשי ורבני הערים מוצפות בפניות לפגישות אישיות.
אין לשלול כי גורל הבחירות יוכרע על בסיס פגישות אלה, אולם חשוב לזכור כי פניהם שבעות הרצון של המועמדים בצאתם ממפגשים אלה, אינן מלמדות דבר על ההכרעה שתיפול מאחורי הפרגוד. התחושה האישית הטובה שמעניקים המפגשים האישיים הללו מתעתעת, ויכולה להסביר מדוע לכל מועמד יש, להבנתו, לפחות תשעים קולות בטוחים, כשהמתמודדים האחרים מחזיקים לשיטתם באותו מספר ויותר.
מי שיכול היה להחזיק את מפתח ההכרעה בבחירות לרבנות, לפחות מהצד הספרדי, הוא הראש"ל הגר"י יוסף שמחזיק בהשפעה רבה על חברי הגוף הבוחר. אלא שהגר"י גזר על עצמו שתיקה מוחלטת ומסרב להשתתף בהליך שבו מן הצד האחד מתמודד אחיו ומן הצד השני מתמודד מחותנו. בסביבתו ידעו מראש כי כמי ששימש נשיא בית הדין הגדול בעשור האחרון הוא ינהג כפי שהיה נוהג בכל עניין הדורש את הכרעתו ביושבו על מדין, ולא יכריע בעניין שבו יש לו נגיעה משפחתית.
באותו הקשר חשוב לציין כי גם מועצת חכמי התורה של שס מנועה מלומר את דברה, הן משום שעם חבריה נמנה הגר"ד יוסף, והן משום שבכל מקרה השפעתה על הגוף הבוחר תהיה מזערית.
כך נותר יו"ר שס דרעי כמעט לבדו בהתמודדות עם דילמת התמיכה באח, בחבר, או שמא במועמד שלישי. בשלב הזה הוא מרחיק את עצמו מהעניין ונמנע מהתערבות, אך לא מן הנמנע כי הוא יפשיל שרוולים וייכנס למערכה דווקא בימים האחרונים שלפני הבחירות, ויביא את ההכרעה לכאן או לכאן.
המפה מסתבכת
אם עד כה המפה הלכה ונעשתה סבוכה, זה עוד לא הכל. גִזרת הרב הראשי האשכנזי גם היא איננה שקטה ולתפקיד צפויים להתמודד לא פחות מחמישה מועמדים. לראשונה, ההתמודדות העיקרית לתפקיד היא בין מועמדים שברובם הם בני הציונות הדתית. הסיבה לכך היא גם בשל מיעוט המועמדים הפוטנציאליים מהמגזר החרדי ובעיקר בשל סעיף בהסכם הקואליציוני בין הציונות הדתית לבין הליכוד, המחייב לכאורה גם את המפלגות החרדיות והקובע כי המועמד למשרת הרב הראשי האשכנזי יהיה בן הציונות הדתית.
לסמוטריץ' היה מועמד אשכנזי משלו לרבנות הראשית: רבה של פתח תקווה, הג"ר מיכה הלוי. כזכור, מועמד המפלגה היה מי שנבחר על ידי ועדת רבני הציונות הדתית, המונה 35 מרבני המגזר, שהתכנסה בשנה שעברה בראשות הג"ר יעקב אריאל מרמת גן, ובחרה מבין כלל המועמדים שהתחייבו מראש לקבל את החלטתה. אלא שבעוד סמוטריץ' ראה בגר"מ הלוי דמות שמקובלת הן על הציבור החרדי בהיותו משתייך לחוגי הציונות החרדית, והוא יוצא ובא בבתיהם של כל גדולי ישראל, והן על המגזר הדתי לאומי, הסתבר לו כי הוועדה הפנימית של הציונות הדתית הדיחה אותו במספר קולות לטובת הרב כהנא.
למרות שהרב כהנא זוכה להערכה באופן אישי בקרב כמה מרבניה של הציונות הדתית הרכה בשל עמדות ליברליות והשתייכות מובהקת יותר לציונות הדתית, הרבנות הראשית הפכה למעוז של השקפות עולם, ומצד חברי הגוף הבוחר החרדים נדרשת זהירות רבה מהשפעות חדשניות סביב זהות הדמות שתאייש את המשרה הרמה. משכך, החברים החרדים עשויים שלא לתת לו את קולם.
לכאורה, אם סמוטריץ' לא יפעל לאיחוד השורות במגזר ויביא לתמיכה מאוחדת ברבה של פתח תקווה הגר"מ הלוי או במועמד ציוני אחר המקובל גם על החרדים, הוא עשוי למצוא את עצמו עם שני רבנים חרדים. אלא שכאשר הגר"ש אליהו הצטרף למרוץ, למרות היותו קשור יותר לתנועות שלהן שייך בנו, השר עמיחי אליהו ופטרונו איתמר בן גביר, הוא צובר תמיכה בקרב חברי הגוף הבוחר הנמנים עם הציונות הדתית, ששומרים אמונים לדמותו של אביו הראש"ל הגר"מ זצ"ל, והשפעתו של סמוטריץ' מידלדלת.
בין הוועדה למציאות
ארבעה מועמדים ספרדים ניצבים אפוא על הפרק, לצד הסאגה האשכנזית המורכבת פי כמה. מועמד רשמי של הציונות הדתית, הרב כהנא, שלא צולח את הגוף הבוחר, לעומת המועמד הלא רשמי, הגר"מ הלוי, שחלקים במגזר החרדי רוצים בו לצד חלק מהציונות הדתית, אך האחרונים מחושקים להחלטת הוועדה בראשות הגר"י אריאל. עם זאת, מכתב של פוסקי הלכה בכירים בציונות הדתית בראשות הגר"ד ליאור קבע כי ההחלטות שקיבלה ועדת הרבנים של הציונות הדתית אינן בתוקף, לאור הזמן שחלף והנסיבות שהשתנו. למעשה, זו קריאה בלתי כתובה לרבה של פתח תקווה להגיש את מועמדותו, חרף החלטת ועדת הרבנים, כמו גם לחבר בית הדין הגדול הג"ר אליעזר איגרא, שזו לו הפעם השנייה שיתמודד לתפקיד.
הנעלם הגדול הוא כיצד יפעלו הנציגים החרדים באספה הבוחרת. נכון לרגע זה שני מועמדים מהמגזר החרדי מתכוונים להציג את מועמדותם. רבה של נתניה הג"ר קלמן בֶּר שנחשב גם בן הציונות הדתית, ומועמד נוסף חרדי באופן מובהק שמצפה ליהנות מפירות הפיצול הציוני דתי הוא הג"ר משה חיים לאו, שהוא גם בנו של הרב הראשי לשעבר הגרי"מ לאו וכמובן אחיו של הרב הראשי היוצא, הגר"ד לאו. השניים התמודדו זה מול זה בבחירות לרבנות העיר נתניה, ועתה הם עתידים להיפגש שוב בזירה הארצית.
למעשה, מי שיכריע את גורל המערכה הן שס ויהדות התורה, שלהחלטתן משקל רב על חברי הגוף הבוחר. הגרמ"ח לאו כבר פקד את בתיהם של גדולי תורה רבים התומכים במועמדותו, אך הדילמה היא אם הציבור החרדי צריך להתאחד סביב מועמדותו ראוי מהציונות הדתית כדי להבטיח את מועמדותו של הגר"י דרעי, או שמא אפשר לגרוף הצלחה כפולה בחסות הבוקה ומבולקה השוררת בציונות הדתית, ולהביא לבחירתם של הגרמ"ח לאו או הגר"ק בר (שהוא בוגר ישיבות ציוניות אך נחשב בעל דעות המתיישבות עם עמדת ההנהגה החרדית) לצד הגר"י דרעי.
בסביבת שר האוצר אומרים כי הוא מצידו עשה כל שביכולתו להעמיד מועמד ציוני דתי מוסכם, אך החלטת הרבנים המועמדים שלא להתיישר על פי החלטת ועדת הרבנים המגזרית, מביאה למצב של ריבוי מועמדים. כך, על אף נטיית הלב שלו לתמוך בגר"מ הלוי, הרי שכל מועמד ציוני דתי שייבחר יגשים מבחינתו את הבטחת הבחירות שלו להעמדת רב בן המגזר הציוני לתפקיד הרב הראשי, ומבחינתו כל המועמדים מלבד הגרמ"ח לאו עונים להגדרה.
מלחמת שושלות
נקודה נוספת שכדאי לשים אליה לב דווקא עתה, היא שמשפחות שושלות המלוכה הרבניות: יוסף, אליהו, לאו ואפילו דרעי עולות שוב ושוב לזירה, ולא רק בגזרת הרבנות הראשית. בשבועיים הקרובים עומדים להתמנות 21 דיינים לבתי הדין האזוריים ומקבץ של דיינים נוספים לבית הדין הגדול. גם בבחירות אלה המועמדים הם מי שמשתייכים בדרך זו או אחרת לשושלות רבניות ומלוכניות אלה. כך למשל ראב"ד ירושלים הג"ר מרדכי רלב"ג, שמועמד לבית הדין הגדול, ולצידו תמצאו ברשימת המועמדים את ראב"ד תל אביב הג"ר זבדיה כהן, תלמיד מובהק של הגר"י יוסף.
בדגל התורה מינו ועדה בראשות הגר"י אפרתי הן לנושא הרבנות הראשית והן להכרעה על אודות זהות הדיינים שבהם תתמוך המפלגה. לאור זאת לא מן הנמנע שהפור ייפול דווקא בחצרו של מנהיג דגל התורה, הגר"ד לנדו. המפלגה אומנם לא מחזיקה בקולות רבים בגוף הבוחר לרבנות הראשית, אך להכרעתו של הגר"ד לנדו יש משמעות רבה על ההחלטות שיתקבלו בשס ובציונות הדתית, מתוך הרצון להביא לבחירתו של מועמד מוסכם על כלל המפלגות.
בקרב הרבנים הנמנים עם הגוף הבוחר לרבנות הראשית, חלו שינויים רבים בשנים האחרונות. חברים בו תריסר מרבני חב"ד, וההרכב כולו נושא אופי אולטרה חרדי, יותר מאי פעם. רבני ערים ותיקים שמונו לתפקידם לפני שנת 1974 פרשו, ותחתם נכנסו לא מעט רבנים המזוהים עם הציבור החרדי.
אם חשבנו שלאחר שתסתיים בחירתם של הרבנים הראשיים והדיינים הסאגה תהיה מאחורינו, מסתבר שלאחריה ממתינות מערכות הבחירות לרבנות הערים הגדולות, ירושלים, חיפה, תל אביב ועוד. בירושלים, למשל, יש בדגל התורה מי שסבורים כי אין מתאים לכהונה זו יותר מאשר הרב הראשי היוצא, הגר"ד לאו. אחרים רוצים להצניח מועמדים שונים לירושלים וליתר הערים הגדולות.
אם חוק הגיוס יעבור ונתניהו ישרוד בראשות הממשלה, בשנה הבאה עתידים להתמנות כשלושים רבני ערים. בשנה הקרובה ייקבע מי האסכולה שתשלוט במבצרי הרבנות בישראל, מה יהיה כוחן של המפלגות ומי יהיו נבחריהם של גדולי ישראל. זהו קרב גדול, שבמובנים מסוימים הוא קרב בין בתי מדרשות, אך לא פחות מכך יש לו מהלכים פוליטיים לא מעטים.
באשר לקרב על הרבנות הראשית, המשמעותי שבמערכות הבחירות הקרובות וזה שישפיע על כל הזירות הבאות, ייתכן שתיסגר בסופו של דבר הסכמה בין הגורמים הפוליטיים. אך יש להביא בחשבון, כי אם הפיצול בין חברי האספה הבוחרת יימשך ולא תהיה התלכדות סביב מועמדים מוסכמים, הרי שבגוף שמורכב ממאה וחמישים חברים תמיד יכולות להיות הפתעות. במצב שכזה, מועמד שלישי או רביעי יוכל לגרוף בהפרש של קולות בודדים את כל הקופה.
פתרון בחקיקה
לסיום נדגיש, כי לא מן הנמנע שההיחלצות מהסאגה סביב הרב הראשי האשכנזי תבוא ממקור הרבה פחות צפוי. בתחילת כנס הקיץ של הכנסת עשויה לעבור הצעת חוק שתעלה את סף גיל המועמדים לרבנות הראשית משבעים לשבעים וחמש. המשמעות היא כי הג"ר יעקב שפירא, ראש ישיבת מרכז הרב, ישוב למרוץ. הגר"י שפירא זוכה לתמיכה הרחבה ביותר בחוגי הציונות הדתית.
כזכור, מפלגת הציונות הדתית התחייבה בעבר רשמית לתמוך ברב מאיר כהנא המשמש דיין בית הדין הרבני באשקלון, אלא שבהחלטתה קבעה הוועדה כי כל עוד לא ישונה החוק המאפשר לראש ישיבת מרכז הרב, הנחשב למועמד שבקונצנזוס ציוני-דתי-חרדי, הגר"י שפירא, להתמודד לתפקיד הרי שהמועמד מטעמה יהיה הרב מאיר כהנא. במצב שכזה, סמוטריץ', שהעדיף את רבה של פתח תקווה ולבסוף יצא ובידו מועמד לא בכיר דיו בדמות הרב כהנא, ישוש לאפשרות שתכניס את הגר"י שפירא למרוץ מחדש.
יש להתייחס למהלך בזהירות ולראות אם הוא יצלח הליך של חקיקת בזק ולא ייבלם בתואנה כי הוא פרסונלי. בשיחה לא רשמית הביע ראש הממשלה בנימין נתניהו את עמדתו, כי יעדיף את ממלכתיותו של הרב שפירא ואת הידידות רבת השנים בין המשפחות, על פני מועמדים אחרים. התמיכה הממשלתית בחוק מובטחת אפוא, וכל השאלה היא אם הצעד שעשוי לטרוף את הקלפים מחדש יצלח את כל המשוכות, שעתידות ללא ספק לצוץ בדרכו.
