התקווה שמחזקת דורות

הסבר מחודש לטענותיו של המן ולתשובת חכמיו, על פי מדרשי חז"ל

זה הרגע שבו סיפור המגילה מקבל תפנית שמחה. לאחר שהמן מרכיב את מרדכי היהודי על הסוס ברחובות העיר וקורא לפניו 'ככה יעשה לאיש' – הוא נדחף אל ביתו אבל וחפוי ראש.

עכשיו חושפת המגילה את מה שמתרחש בבית המן:

"ויספר לזרש אשתו ולכל אוהביו את כל אשר קרהו, ויאמרו לו חכמיו וזרש אשתו אם מזרע היהודים מרדכי אשר החלות לנפל לפניו לא תוכל לו, כי נפול תפול לפניו".

כשמתבוננים בפסוק זה, מתעוררות מספר שאלות:

א. בולטת מאוד העובדה שהמן מספר את הכל ל'אוהביו'. אף קודם לכן, ראינו שהמן מספר את גדולתו ואת בעייתו עם מרדכי ל'כל אוהביו' והם אלו שמייעצים לו לעשות עץ גבוה; אך עכשיו מי שעונה לו זה 'חכמיו'. מה פשר השינוי?

ב. מה הפירוש "אם מזרע היהודים מרדכי"? וכי יש ספק בדבר יהדותו של מרדכי? מה גם שבאותו הפרק גופא, אומר אחשוורוש: "מהר קח את הלבוש ואת הסוס כאשר דברת ועשה כן למרדכי היהודי". ובכלל – כל העלילה במגילה התחילה מכך שמרדכי היהודי לא כורע ולא משתחווה ותגובת המן זכורה היטב: "ויבז בעיניו לשלח יד במרדכי לבדו כי הגידו לו את עם מרדכי". לא סביר שהמן שכח לספר בביתו את מוצאו של מרדכי והוא גם לא צריך שיזכירו לו.

ג. מדוע במקום לומר את הנוסח הקבוע 'מרדכי היהודי', הפעם כתוב הפוך – 'אם מזרע היהודים מרדכי'?

ד. "ויספר המן… את כל אשר קרהו". מה באה להוסיף המילה 'כל'?

כדי לענות על תמיהות אלו, עלינו לספר את סיפור המגילה, כפי שהוא מתגלגל במדרשי חז"ל.

המדרש מתאר דו-שיח בין המן לזרש וכל אוהביו, המתקיים בלשכת המן: רעיו של המן מזהירים אותו מלצאת נגד עם ישראל. הם מזכירים את שקרה לאשור: "ויצא מלאך ד' ויך במחנה אשור מאה שמונים וחמישה אלף וישכימו בבוקר והנה כולם פגרים מתים". גם מצרים נמצאו בסוף מתים על שפת הים. החברים מייעצים לו להתעלם מ'בעיית היהודים'.

אך השנאה מקלקלת את השורה ומעוותת את הגיונו של המן. הוא עונה לאוהביו, שאכן כך היה בהיסטוריה, בימים שלאלוקי ישראל היה עוד כוח, אך כיום אלוקיהם כבר זקן ותש כוחו. עובדה, ממשיך המן, שחרב בית מקדשו, ועמו גלה לבין הגויים.

זו הסיבה שהפסוק מחליף בין 'אוהביו' ל'חכמיו'. השינוי מדגיש, שבתחילה ניסו היועצים להסביר להמן כ'אוהביו', וכעת כ'חכמיו' באומרם: "אמרנו לך, היית צריך לשמוע בעצתנו".

ואז מגיע אותו לילה שבו נדדה שנת המלך – מלכו של עולם.

המן מגיע לקראת בוקר לבית המלך לבקש לתלות את מרדכי; אך בעצם הלילה ההוא, כבר יודע מרדכי על העץ שעשה המן ומשער שזהו לילו האחרון.

במסכת מגילה מתואר, כיצד מרדכי מתכונן למותו ולומד כל אותו הלילה, מוקף בתלמידיו. העת היא חול המועד פסח, ובישיבה עוסקים בדיני הקמיצה של קרבן העומר, לקראת ביאת הגואל ובניין המקדש. מרדכי פונה לתלמידיו, ואומר להם שישאלוהו שאלות אחרונות, בטרם יילקח למיתה. כך מתגלגל הלימוד בבית המדרש עד לבוקר.

באותו הבוקר, באמצע שיעורו של מרדכי, פוסע המן לתוך בניין הישיבה, במצוות אחשוורוש. מרדכי רואה את המן מתקרב ויודע שבא לקחתו למות. הוא פונה לתלמידיו ודוחק בהם לנוס על נפשם, שלא יענשו יחד איתו. אך תלמידיו עונים לו, כי הם יישארו עימו לחיים ולמוות והשיעור נמשך.

המן נכנס אל תוך בית המדרש ומתיישב בכבדות לצד אחד התלמידים. מכיוון שאינו מבין לשון הקודש, הוא מבקש מהיושב לצדו לתרגם לו את מאמר מרדכי. אותו תלמיד מסביר לו, כי הם עוסקים בהלכות קמיצה אשר היא מנחה לד'. המן, המנסה להבין כיצד גבר עליו מרדכי, אומר לעצמו שבטח בזכות שוחד זה ששיחדו היהודים את ריבונו של עולם, ניצחוהו.

הוא מנסה לברר במה הצליחו לשחד את הקב"ה ושואל: "האי עומר, כספא או דהבא?" – האם בכסף או בזהב שִיחדתם את אלוקיכם? עונים לו יושבי בית המדרש, כי עומר זה עשוי משעורים – מאכל בהמה. המן איננו מבין כיצד הקב"ה מסתפק בדבר פחות כמאכל בהמה ובתפיסתו הגשמית-כמותית שואל: "כמה?" והתשובה שהוא מקבל "לכל היותר עשר מעות" שוברת אותו לגמרי. הוא נאנח ואומר: "עשר מעות שלכם הכריעו עשרת אלפים כיכר כסף שלי?!"

שיעורו של מרדכי מסתיים והוא יוצא עם המן. זה האחרון מסביר לו, שהמלך ציווה עליו להרכיבו על סוס ולקרוא לפניו.

בדרכם החוצה, בשעת בוקר, חולפים על פניהם תינוקות של בית רבן בדרכם לבית המדרש ללמוד. הם נעצרים ליד מרדכי רבם, המבקש מהם לפסוק את פסוקם, ומרדכי מתרגם להמן את הפסוקים אחד לאחד.

ילד תם, שלא טעם טעם חטא, כמו נבואה נזרקה מפיו: "אל תירא מפחד פתאום משואת רשעים כי תבא"; הילד השני פוסק את פסוקו: "עוצו עצה ותופר דברו דבר ולא יקום כי עמנו ק-ל"; מוסיף השלישי ואומר: "ועד זקנה אני הוא ועד שיבה אני אסבול אני עשיתי ואני אשא ואני אסבול ואמלט" – ממש בניגוד לדברי המן ש'תש כוחו'.

המן מרכיב את מרדכי על הסוס וקורא לפניו: "ככה יעשה לאיש אשר המלך חפץ ביקרו" ולאחר מכן נדחף לביתו אבל וחפוי ראש. הוא מספר לאוהביו ולזרש אשתו את כל אשר קרהו, היינו את אשר אירע בבית המדרש, פגישת הילדים והרכבת מרדכי על הסוס. אז אומרים לו חכמיו וזרש אשתו: "אם מזרע היהודים מרדכי – אשר החלות לנפל לפניו לא תוכל לו כי נפול תפול לפניו".

לאור האמור יובנו דבריהם בצורה שונה מעט: "אם מזרע היהודים – מרדכי, אשר החלות"… ויכוחם הראשון של המן ורעיו נסוב על נושא הדת בעם ישראל. המן טען כי זרע היהודים אינו קשור לתורה ולמצוותיה. אך כעת, לאחר שראה שמקומו של העם הוא בבית המדרש, שזהו 'עם מרדכי', הוא סיפר זאת לאוהביו; והם אומרים לו: "אם מזרע היהודים" דהיינו: הדור הצעיר, המשכיות העם, כ'מרדכי' עצמו – הרי שאתה המן, טעית בהנחת היסוד שלך על המשכיות התורה בעם הזה וממילא: "אשר החלות לנפל לפניו לא תוכל לו כי נפול תפול לפניו". ודאי הוא שיעזור ד' לעמו המקיים מצוותיו וממית עצמו באוהלה של תורה. מעולם לא היה ספק בדבר יהדותו של מרדכי, אלא שהטענה נסובה סביב המשכיות נאמנה של הזרע שאחר מרדכי.

רק תקווה זו של המשכיות שלשלת הקבלה "שאל אביך ויגדך, זקניך ויאמרו לך" – חיה ומחזקת את עמנו כאז גם היום, בימים ההם ובזמן הזה.