שבע מי יודע?
המושג: חשוד על השביעית
חכמים ראו שישנם יהודים המזלזלים בדיני שביעית, לפיכך גזרו כמה גזרות על אותם אנשים המכונים: 'חשודים על השביעית'.
מכירת שדה – בשנת השמיטה אין למכור לחשוד מטע או שדה זרוע משום שמכשילו בעשיית עבודות אסורות. לעומת איסור זה, מותר למכור לאדם שאינו שומר שמיטה קרקע ריקה, משום שייתכן שמטרת הקנייה היא לצורך השנה השמינית. אולם אם הקונה אומר בפירוש שבדעתו לעבוד בשדה בשביעית, אסור למכור לו את השדה גם אם אין בו זרעים וגידולים.
מכירת זרעים – בשנת השמיטה אין למכור זרעים לאדם שאינו שומר שמיטה, אך לאחר שעברה עונת הזריעה של אותם זרעים מותר למכור לו, משום שברור שהוא יזרע אותם בשנה השמינית.
השאלת ומכירת כלים חקלאיים – אסור להשאיל, להשכיר או למכור ל'חשוד על השביעית' כלים חקלאיים כגון מחרשה, לעבודות האסורות בשביעית. אולם מותר להשכיר או למכור כלים שמשמשים גם לעבודות המותרות כגון טרקטור ועגלה, שכן ניתן לתלות שישתמש בהם לעבודות המותרות.
אסור לקנות פירות או כל גידול חקלאי שיש בו שייכות לדיני שביעית מ'חשוד'. כמו כן, אין למסור דמי שביעית ל'חשוד' שלא ינהג בהם קדושת שביעית וישתמש במקום בכסף מזומן באשראי. וכמובן, ה'חשוד על השביעית' אינו נאמן להעיד על פירותיו או על פירות של אחרים.
סובו ציון
המקום: יבנה
שמה של יבנה התפרסם בעקבות בקשתו של רבי יוחנן בן זכאי שיצא מירושלים ערב חורבנה והתחנן בפני הקיסר הרומאי: 'תן לי יבנה וחכמיה'. בקשתו הגיעה לאחר שהבין שירושלים תחזיק מעמד או על ידי שלושה עשירי העיר, או בעזרת הבריונים או בעזרת חכמי התורה. וכיוון שראה שאסמי התבואה של העשירים נשרפו ושהבריונים מתעללים בתושבי העיר, הבין שהחורבן יבוא אולם התורה לא תיפסק מעם ישראל, ובשל כך מוטלת עליו – על החכם, לשמור ולשמר את עולם התורה.
הסנהדרין הגדולה עברה במסעיה ליבנה, ובאותה תקופה תיקן שמואל הקטן את ברכת המינים, וכן נאמר (ברכות מח ב) שברכת 'הטוב והמיטיב' גם תוקנה ביבנה, כנגד הרוגי ביתר שלא הסריחו ושהובאו לקבורה.
עוד מוזכר (ירושלמי ברכות ט א), שבת הקול שיצאה ואמרה: 'אלו ואלו דברי אלוקים חיים אבל הלכה כבית הלל' נאמרה ביבנה.
קברו של רבן גמליאל השני, שהיה נשיא ישראל לאחר החורבן וגיסו של רבי אליעזר בן הורקנוס – נמצא ביבנה. רבן גמליאל זה סידר את תפילת שמונה עשרה (בקשתו השנייה של ריב"ז מהקיסר הייתה: תן לי שושלת רבן גמליאל).
המושג: 'כרם דיבנה' הגיע מתקופת שלמה המלך, שנטע כרם סביב המתיבתא ומקום הסנהדרין (ע"פ תרגום יהונתן).
גור בארץ הזאת
בעל 'ישמח משה' (ויחי דף קיד א) כתב שארץ ישראל מסוגלת לבנים, ולכן מצינו אצל אברהם ואעשך לגוי גדול, ופירש רש"י (ד"ה לך) 'כאן אי אתה זוכה לבנים". והענין דשורש המחצב אין ראוי למציאות על פי הטבע, ולכך התרופה לזה היא ארץ ישראל עיני ה' אלוקיך בה, ואין המזל שולט שם. וכן הוא בכל איש הישראל כי מצד המזל אינם פרים ורבים, ובחוץ לארץ צריך איזה זכות. והחתם סופר כתב שתפילה להיפקד בבנים מתקבלת יותר בארץ ישראל, כי מפתח חיה ביד הקדוש ברוך הוא ולא ביד שר, אם כן, ארץ ישראל הוא תחת הקדוש ברוך הוא, מה שאין כן חוץ לארץ הוא תחת שר.
(מתוך 'ארץ חמדה – רבי יחיאל מיכל שטרן)
שביעין חביבין:
במקרים המובאים להלן, ניתן לראות כיצד מרן ה'חזון איש' היה קשה כארז בכל הנוגע לשמירת השמיטה וקדושת הארץ, אך בה בעת, היה רך וקשוב למצוקת החקלאים, גיבורי הכוח.
יהודי תושב באר שבע, הגיע בשנת השמיטה תשי"ב אל מרן ה'חזון איש' בטענה: "קשה לשמור שמיטה בעירי…" (בבני ברק ובירושלים עניין השמיטה היה מסודר.) הגיב ה'חזון איש' ואמר: "הרי בתורה נאמר (ויקרא כה כ-כא) 'וכי תאמרו מה נאכל בשנה השביעית הן לא נזרע ולא נאסוף את תבואתנו', צום ווייזען אקונץ, התורה אומרת שזה קשה ואף על פי כן מצווים אנו לקיים ולשמור!"
מנגד, מספר הרב מונק על יהודי שהתגורר בבית חלקיה ועסק לפרנסתו בגננות, ובהגיע שנת השמיטה חדל מעבודתו. הלך ידידו וסיפר ל'חזון איש' שהיהודי נותר ללא פרנסה. מייד דאג ה'חזון איש' ליהודי ולמשפחתו, ובכל חודש היה שולח לו מאה לירות והוסיף ודאג שישלחו לו חבילות מאמריקה (כפי שהובא בספר 'מעשה איש' חלק ה עמוד צט וחלק ז עמוד קפט וחלק ב עמוד קכ).
