יוסי אליטוב
י"ח שבט התשפ"ה
התמורות המדיניות הדרמטיות שהתחוללו בימים האחרונים לא הסתכמו רק בצירים הבין לאומיים המחברים בין ירושלים לוושינגטון. הן חלחלו עמוק אל תוך המרקם העדין של העולם החרדי, אל הנתיבים המתפתלים בין חצרות גדולי התורה בירושלים ובבני ברק.
בעוד העולם כולו עוקב בסקרנות ובהשתאות אחר ההצהרות חסרות התקדים שבוקעות מהבית הלבן בעשרת הימים האחרונים, המציאות החדשה מותירה פעורי פה אפילו את הציניקנים המושבעים ביותר.
אם נחפש אנלוגיה מן המקורות, הרי שלפנינו מתרחש מעין היפוך של סיפור בלעם. בעוד אותו רשע קדמון מצא את עצמו מברך את ישראל בכורח שמימי, אנו עדים כעת לתופעה מפעימה: קיסר העולם החופשי, מעין עשו אדמוני בן ימינו, ניצב מולנו ומאתגר את ישראל בתפיסות עולם יהודיות מובהקות. התופעה כה תקדימית עד שאפילו בכירי הממשל עצמם עומדים נבוכים אל מול עוצמת המפנה. הם פשוט אינם ערוכים להתמודד עם ישועה בלתי צפויה שכזו.
לראשונה מאז הקמתה של מדינת ישראל, נשיא המעצמה החזקה בתבל מציב קו ברור בין המחנות. בשפתו הנחרצת הוא מבהיר אמת היסטורית פשוטה: ארץ ישראל כולה שייכת לעם ישראל. לא זו בלבד, אלא שהוא קובע כי היא צרה מלהכיל את יושביה. ובסגנונו הישיר, הבלתי מתחכם, טראמפ משרטט תמונת עתיד שונה לחלוטין: עזה תתרוקן מתושביה ותהפוך מכיס של טרור לפנינת תיירות משגשגת. תושביה, הוא מבהיר, לא ישובו עוד.
במהלך אחד מבריק, כמו קוסם המסיר את המסכות בהינף יד, הוא חושף את צביעותן של מדינות ערב. המדינות שהתחזו לחסרות אונים בעוד הן מאפשרות לחמאס להתעלל בשבויינו. האמת הכואבת היא שכל אחת מהן – ממצרים ועד סעודיה – יכלה בכוחות עצמה, בתוך חצי שעה בלבד, לכפות על חמאס לשחרר את כל השבויים. אך כעת מסתיים המשחק הכפול הזה, כי בבית הלבן יושב נשיא שכמו הושם בפיו מלאך, והוא מיישר את ההדורים בעולם המבולבל.
ואנחנו? אנו, קטני האמונה וצרי האופק, יושבים בארצנו ומתקשים לתפוס את גודל השעה ההיסטורית הנגלית לנגד עינינו. במקום לרכוב על גל השינוי, אנו מנסים לצמצם את הישועה. כמו אותו זוכה בלוטו שחזר למשרדי מפעל הפיס בבוקר שלמחרת, מבקש להחזיר את הזכייה ולהסתפק בקצבה צנועה מביטוח לאומי. כך בדיוק נראית הנהגת ישראל – מהססת ומגששת בהזדמנות היסטורית חד פעמית.
גישה נועזת
המתרחש בשבועות האחרונים חורג מגדר הרגיל. שר ההגנה החדש של ארה"ב הסביר בפשטות: "התפקיד שלנו הוא לא לשמר את המצב הקיים". כמו הרוח המפרקת הרים ומשברת סלעים, השיטה הישנה של 'ניהול הסכסוך' מתפוררת לעומת גישה חדשה, נועזת, שאינה חוששת לומר את האמת: עזה צריכה להשתנות מן היסוד.
בעוד התקשורת מגמגמת באי נוחות, טראמפ מניח על השולחן אולטימטום ברור: שחרור כל החטופים עד שבת בצהריים או "פתיחת שערי הגיהינום". לא עוד משא ומתן מתמשך, לא עוד פעימות קטנות של שניים-שלושה חטופים בשבוע. הנשיא האמריקאי, בסגנונו הישיר והבלתי מתפשר, דורש: "כולם יצאו בשבת".
האולטימטום הוא רק חלק קטן מתמונה רחבה הרבה יותר. טראמפ מציע תוכנית שאפתנית לשינוי פני האזור כולו. הוא מבין מה שרבים מנסים להתעלם ממנו: המצב הנוכחי בעזה אינו בר קיימא. במקום להמשיך במעגל האין סופי של עימותים, הוא מציע פתרון יסודי: הפיכת עזה לפנינת תיירות משגשגת, והעברת תושביה למדינות האזור. "יהיה להם דיור הרבה יותר טוב", הוא מבטיח, ומגבה את הבטחתו במנופי לחץ כלכליים אדירים.
לעומת חזון נועז זה ניצבים המקטרגים הנצחיים. אותם 'מומחים' שהובילו אותנו למבוי הסתום הנוכחי ממשיכים לדקלם את מנטרות העבר. הם מזהירים מפני זעזוע בהסכמי השלום, כאילו המצב הנוכחי הוא התגשמות החזון האוטופי של אוסלו; הם מדברים על יציבות אזורית, בעוד הטרור ממשיך להכות: ברצועה – פלסטינים מתקרבים אל הגדר במטרה לחצות אותה ולאתגר את כוחותינו בעוטף; ביו"ש – מתנהלת מלחמה של ממש, והפיגועים שיוצאים מהכפרים ומהערים שבשליטת הרש"פ לא מותירים מקום לחזיונות הדמיון מימי רבין ופרס.
בחסדי שמיים, להבדיל מהעבר, יושב בבית הלבן מנהיג שאינו נרתע מקולות השמאל ומהמקהלה המתוקשרת שמזילה דמעות תנין. והנה, הפלא ופלא: דווקא כשמדברים אמת, דווקא כשמציעים פתרונות אמיתיים במקום פלסטרים זמניים, הדברים מתחילים לזוז. חמאס, שהורגל לשחק במשחק החתול והעכבר, מוצא את עצמו לראשונה מול קיר. כבר אין את מי להאשים ב'הפרות' ישראליות. הברירה פשוטה: או שחרור כל החטופים או התמודדות עם כוח צבאי חסר תקדים.
אולי זה מה שמפחיד כל כך את מבקרי התוכנית: סוף סוף יש מי שמוכן לקרוא לילד בשמו, לזהות את הבעיה האמיתית ולהציע לה פתרון אמיתי. וכן, לפעמים הפתרון האמיתי מחייב לחשוב מחוץ לקופסה, לשבור את הפרדיגמות הישנות. זה מה שקורה עכשיו, אל מול עינינו הנדהמות.
שינוי מגמה
הניצוצות מוושינגטון משפיעים גם על המשבר העמוק בתוך הממשלה סביב חוק הגיוס ועל תפיסת המציאות המחודשת שנדרשת מצד המפלגות החרדיות. בשבועות האחרונים הערכנו כאן לא פעם שבסופו של דבר כלל הסיעות החרדיות, על כל פלגיהן, ילכו עד הקצה וידרשו להעביר את חוק הגיוס לפני התקציב. החישוב היה ברור. עבור נתניהו המועד הקריטי להמשך תפקוד ממשלתו עד 2026 מתקרב: בעוד 45 יום, ב־31 במרץ, יחול המועד האחרון להעברת תקציב המדינה. אם התקציב לא יעבור עד אז, נמצא את עצמנו בעיצומה של מערכת בחירות קיצית.
לכאורה האולטימטום שהציבה אגודת ישראל החסידית, בתמיכת שס ודגל התורה, על שולחנו של נתניהו היה חד וברור: קודם כל חוק גיוס, אחר כך תקבל את מבוקשך: תקציב, רפורמות משפטיות וכל מה שתדרוש הקואליציה. אלא שהמציאות החדשה שנוצרה בעקבות ביקורו ההיסטורי של נתניהו בוושינגטון יוצרת דינמיקה שונה לחלוטין. כמו אותו הוריקן טראמפי שמגיע מעבר לאוקיינוס ומטלטל את המזרח התיכון כולו, גם בזירה הפנימית מנשבת רוח של תמורות בעמדות.
בימים האחרונים גדולי התורה מקבלים אל שולחנם את תמונת המצב החדשה: נתניהו חזר מוושינגטון בטוח בעצמו, מלא בתחושת עוצמה, ומעביר מסר ברור לנציגים החרדים. יש לנו הזדמנות היסטורית להגשים חלומות רבים במקביל. חלומות של מדינת ישראל, חלומות של הציבור החרדי, חלומות של גוש הימין וחלומות תקציביים שחורגים הרבה מעבר לאזורים המוגבלים כרגע בגלל חוק הגיוס, כך נתניהו.
וכאן ראש הממשלה הוסיף הערת אזהרה: ככל שהנציגות החרדית תבחר להפיל את הממשלה רק בגלל הקושי של השר כ"ץ להעביר את חוק הגיוס בצורה מסודרת והצירים החסומים שנוצרו בוועדת החוץ והביטחון אצל יולי אדלשטיין ובחסות הייעוץ המשפטי, הרי שזו תהיה טעות חמורה בין שותפים.
עד לאותו מסר חריף מנתניהו אפשר היה להמר כי מאחורי אגודת ישראל החסידית, בהובלת חצרות גור וויז'ניץ, יתייצבו בסופו של יום שס, על גדולי חכמיה שדעתם ידועה, עם האחות הליטאית שתצטרף אל המחאה. מסיבה זו ההערכה הרווחת הייתה שבסופו של דבר נלך בקיץ הקרוב לבחירות על רקע אי העברת חוק הגיוס.
עתה מתברר כי רוחות השינוי מוושינגטון חדרו אל תוך הדרג העליון בשס וטיפסו אל גבעת רוקח, היישר לבתי המנהיגים הרוחניים של דגל התורה. התובנה המחלחלת בחדרי החדרים של המנהיגות החרדית על מרבית פלגיה היא שהשעה הנוכחית, על תמורותיה, מחייבת חשיבה מחודשת. כעת מתגבשת ההכרה שאולי דווקא ויתור טקטי בסוגיית סדר החקיקה יאפשר הישג אסטרטגי משמעותי יותר.
בין ירושלים לבני ברק מתחילים עתה לגבש מתווה חדש, שיהפוך את סדר הדברים: קודם תקציב ואחר כך גיוס, עם מספר שינויי חקיקה שיאפשרו לעולם התורה לחיות איתם. באגודת ישראל החסידית מתקשים לקבל את השינוי הזה. שופרותיו של נתניהו יורים ללא הרף לעבר חצרות גור וויז'ניץ, ביודעם שעמדתן קשיחה יותר, אך ספק אם זו טקטיקה חכמה. התוצאה המסתמנת עתה תציב את דגל התורה, שס ואגודת ישראל של פרוש כחברות בממשלה, בעוד גולדקנופף וטסלר יפרשו זמנית מהקואליציה עד להעברת חוק הגיוס, ואז, ככל הנראה ימהרו לשוב אל תפקידיהם המיניסטריאליים.
מבחן כוח
אם תהיתם מי ימצמץ ראשון, החרדים או נתניהו, התשובה התבהרה השבוע: דווקא הנציגים החרדים הם הראשונים למצמץ. הבום של עליית טראמפ לשלטון סוחף את העולם כולו, ומרבית הזרקורים מופנים למזרח התיכון.
לא רק החרדים יצטרכו להתאים את עצמם לפאזה החדשה, אפילו איתמר בן גביר כבר מתדפק על שערי הממשלה ומבקש לחזור, גם אם בתנאיו שלו: הוא מעוניין לכרוך את חזרתו בהבטחה קואליציונית ברורה להדחת היועצת המשפטית לממשלה, גלי בהרב מיארה.
בן גביר לא פועל בחלל ריק. למי שעוקב אחרי המתרחש בזירה הפוליטית ברור שהפרק הבא בדרמה הזו יהיה בפיטורי היועצת המשפטית לממשלה. המערכה הזו היא מבחן כוח מכריע בין הרשויות. היא המשך ישיר למהלך ההיסטורי שהתרחש סביב הבחירות לנשיאות בית המשפט העליון, אך הפעם מדובר בעימות חזיתי יותר, שתוצאותיו עשויות לשרטט מחדש את מפת היחסים בין הרשויות במדינת ישראל.
עם בן גביר ובלעדיו, בנימין נתניהו הפנים שאם הוא חפץ להשלים את כהונתו עליו להיערך ברצינות לאפשרות של הדחת היועמ"שית. הוא מודע היטב לכך שבג"ץ ינסה למנוע זאת, אך הוא מתכנן לשחזר את התרחיש שהתרחש סביב נשיא בית המשפט העליון: המערכת המשפטית הוזמנה למנות את יצחק עמית לנשיא בג"ץ מטעם עצמה, אך השלטון בישראל בחר שלא להכיר בו. מהלך כזה מחליש את המערכת המשפטית ומפחית מכוחה.
בדיוק כך מתכוון נתניהו לנהוג כלפי היועצת המשפטית הלעומתית: היא תפוטר ובג"ץ, כמעט בוודאות, יידרש לסוגיה. אם בית המשפט העליון לא יורה על ביטול הדחתה – תרחיש בעל סיכויים נמוכים – טוב ויפה. אם בג"ץ יקבע שפיטוריה אינם חוקיים ויורה על החזרתה לתפקיד, הממשלה תפסיק להכיר בה. השרים וראש הממשלה ישלחו את בהרב מיארה להתוועד ולקבל החלטות עם נשיא העליון מטעם החונטה המשפטית, יצחק עמית.
זהו רגע האמת שבו תיבחן יכולתה של הממשלה להוביל את המדיניות שעליה הצהירה רגע אחרי כינונה. לשם מועדות פנינו. ימים לא פשוטים נכונו לנו, והעיניים שנתונות לחוק הגיוס ומבכות את המכות הכלכליות שיותכו בינתיים על ראשם של לומדי התורה, יצטרכו להמתין עד תום הסרת החסמים הפוליטיים והמשפטיים.
אין אלא לקוות שכפי שהישועה בדמותו של טראמפ צמחה ממקור בלתי צפוי, גם בנושאים הנוגעים לציפור נפשה של היהדות החרדית נזכה ונחזה מהרה בנחמה.
החיים עצמם | זעקת הדממה
היו שנים שהעיתונות החרדית נזהרה מלעסוק בתפוחי אדמה לוהטים. העיתונאים התמקדו בעיקר בתיאור מעלתם ושבחיהם של הפוליטיקאים החרדים, והכתבות עסקו בייפוי המגזר. אמת, יש צורך לראות את הטוב, אך אין להתעלם מהאתגרים הכואבים בחיים עצמם. בחסד ה' התקופה הזאת מאחורינו. בגיליונות הגדושים שעיתון 'משפחה' מגיש מדי שבוע לקוראיו, עולות לא אחת סוגיות בוערות ורגישות, המצריכות שימת לב מעמיקה מכולנו.
בשבועות האחרונים חושף עמיתנו עורך החדשות ישראל יוסקוביץ' בסדרה אמיצה את הכיתות שחדרו פנימה לתוככי המגזר החרדי. אלו הן כיתות וחצרות מיסטיות הזויות, המתנהלות בסטייה מוחלטת מדרך השולחן ערוך. כולנו תקווה שהפרקים הללו יובילו לחשיפה נוספת ומעמיקה, ויהיו חלק מתהליך חיוני של הזנה הדדית בין העיתון לקוראיו: האזנה למצוקותיהם העמוקות והעלאתן למודעות חברתית גבוהה. כך נזכה לקיים את מצוות 'ובערת הרע מקרבך': להזהיר את הבאים שעלולים ליפול ברשתם של מאחזי עיניים ושרלטנים אלה, ולהתיר את כבלי השבי של אלו שהלכו שולל אחרי משאות שווא ומדוחים.
תופעת הכיתות והבבות שאינם מתנהלים על פי שולחן ערוך מצריכה קשב מיוחד. למגינת ליבנו מציאות זו שאנו נתקלים בה כוללת בורים ועמי ארצות שעוטים על עצמם מחלצות, כותבים את התורה מחדש ועוקדים סביבם אנשים על מזבח פולחן אישיותם. סובביהם מפיצים סיפורים מיסטיים שלא היו ולא נבראו, ובשם המעטה הצדקני של מחוללי המופתים ששערי שמיים פתוחים לפניהם, כביכול לטיול בנעלי בית, שוללים זכויות של בני אנוש שהופכים לעבדים ולשפחות.
לב האבן תאב השליטה שלהם מעביר לנתינים השבויים שדרים שמימיים, מרסק את נפשם וממיט חורבן על חייהם, כדי לבנות מצג שווא שהם-הם ואין בלתם הנציגים הנאמנים של מלכות השמיים עלי אדמות, בו בזמן שהבבות וראשי הכיתות הללו קשורים הרבה יותר לגיהינום מאשר לגן העדן.
תופעות אלו, שנבחנו בקפידה על ידי גדולי ישראל, הותירו בעקבותיהן שובל ארוך של חורבן ואובדן. משפחות התפרקו, נשמות נשברו, ורבים מקרב הנפגעים איבדו לא רק את אמונם באותם מתחזים, אלא את זיקתם לכל דבר שבקדושה. גם כשהם מצליחים להיחלץ מאותה מלכודת דבש מורעלת, ולצערנו זה קורה לעיתים רחוקות, הם נותרים חבולים ומצולקים, מסרבים להישמע לכל סמכות רבנית או לקול תורת ישראל. פצעי הכווייה שספגו ברותחין עמוקים מכדי שיוכלו להירפא במהרה.
פעמים שאי אתה מתעלם
ברור שאנו מתקרבים לרגע שבו נדרשת פקיחת עיניים מעמיקה, בין אם הן עיוורות ובין אם נעצמו מרצון, ומעבר משתיקה רועמת לשימת לב ממוקדת בנושא הכאוב הזה. יש לחדד את החיוב החמור של "לפני עיוור לא תיתן מכשול" ולהישמר היטב לבל יתדפקו יהודים תמימים על שעריהם של המציגים עצמם כנציגי האלוקות בעולם.
די בעשרים דקות של מפגש ראשוני עם אותם אנשים כדי להבין בבירור שאין כל קשר בינם לבין דרך ההלכה המסורה: הם מפירים ברגל גסה את הכללים ההלכתיים הבסיסיים, סוחרים ללא היסוס במידע אישי ורגיש שהופקד בידיהם באמון מלא, הורסים חיי אדם ומשפחות שלמות ומקימים קבוצות קטנות של מיסטיקה עם סודות שאסור בתכלית האיסור לחשוף או לשתף. בדרכם ההרסנית הם מנתקים נערים וילדים צעירים ממשפחותיהם האוהבות ויוצרים, דרך מערכת כלכלית מתוחכמת – שכל קשר בינה לבין השמיים הוא מקרי לחלוטין – כבלי עיגון נפשיים וחומריים שכמעט בלתי אפשרי להתירם.
לצערנו הרב, המשפט הבא, על אף חומרתו הרבה, חייב להיאמר בקול צלול וברור: השבתאות, שהופיעה בשעתה בטורקיה, אומנם נעלמה כתנועה מאורגנת מן העולם, אך קמו לה שברים ורסיסים רבים בדמות מוקדי כוח וקבוצות המעמידות במרכזן דמות שמהללים אותה ומייחסים לה נפלאות, בעודה רומסת את כל תרי"ג המצוות בתפיסה מעוותת של'צדיק' מותר הכל.
נעדרי זיקה
הראשונים שנופלים ברשתם, לצערנו, הם אחינו ואחיותינו בעלי ובעלות התשובה, המחפשים סעד ועזרה בדרכם החדשה. הם אינם יודעים שמקומות אלו הם בבחינת בורות נשברים החסרים כל זיקה לתורה, לאמונה וליראת שמיים, ואינם אלא תעשיות של נוכלות וליצנות. מקומות אלו מוסיפים חורבן על חורבן, ואנו, החיים בקהילותינו בריכוזים החרדיים, רואים כיצד נחפרים בורות אלו ברשות הרבים, בארץ ובעולם, ואיש מאיתנו אינו קם להתריע: "הצילו, יהודים היזהרו!"
אין דרך אחרת להתחבר לקדוש ברוך הוא מלבד התורה הקדושה וההלכה: היא המסלול, היא המתווה, המטבע העובר לסוחר ומפת הדרכים היחידה. כל 'צדיק' המפר את עקרונות ההלכה, פסול מלבוא בקהל ה'. יש לדעת כי אפילו למשה רבינו לא ניתן היתר שכזה – וכי יעלה על הדעת שמאן דהוא צדיק ממשה רבינו?
כל מי שסוחר בנשמות, מספסר ברגשות ומשעבד אנשים לעבוד עבורו, נוטל את משכורותיהם, מנתקם ממשפחותיהם ומחריב את חייהם – אינו צדיק אלא נציג הסטרא אחרא עלי אדמות.
כולי תקווה שהפרויקט החושף את תופעת הכיתות והקבוצות המיסטיות במגזר – הפועלות לצידנו, מתחת לעין, בגרסאות שונות, בקבוצות של מניינים ולעתים של מאות אנשים – יצבור תאוצה ויחשוף את העצב המוגלתי הפושה בקצה מחננו. אין צורך להיות רבי עקיבא אייגר כדי להבין שלעומדים בראש מערכות אלו, המתפארים בשם שמיים וזוכים לכבוד מלכים מחסידיהם התמימים, אין כל זיקה לקדוש ברוך הוא ולשליחיו בעולם.
הבה נאזור אומץ, נקום ונזעק: היזהרו יהודים, אל תקרבו למחנות אלה. הישמרו ממחוזות אפלים אלה פן תיסחפו אחר חטאתם. הוקיעו את העומדים בראש הכיתות הללו נגד השמש. ומי ייתן ונזכה להציל נפשות רבות ככל האפשר מחורבן גדול.
