זהירות, קצה!

גם ברגעים קשים חייבים להישאר צלולים

האווירה הייתה קודרת. הרבה ספרי תהילים, מעט אנחות קורעות לב והמון כאב וחשש באוויר.
חדר המתנה לרופא הוא אף פעם לא מקום נעים לשהייה. ודאי לא כאשר מדובר ברופא מומחה שהגיע במיוחד מרחוק, לקבל במשך כמה שעות פציינטים חרדים.
ופתאום בקצה העין, הבחנתי בהם. צמד יהודים קצת מוזרים. לא רוצה להשתמש במינוח ‘מיסיונרים’, אבל משהו כזה. בידיהם היו חוברות צבעוניות, והם עברו מפציינט לפציינט, מנסים להציע את המרכולת. ואז הם הגיעו אלי.
אם לסכם את הגועל שהצטופף שם בשורות דחוסות ובגרפיקה נוראית, במילה אחת: הפחדה. סיפורי גלגולי נשמות, הבטחות, חרמות ואיומים – שבעצם “משכנעים” את הקוראים, בעיקר את הקוראות, שעליהם להחליף את הלבוש באוסף סמרטוטים שהצמד החליט שהוא “צנוע”.
אישה שתרצה להמשיך בדרך המסורה לה מאימה ומסבתה, תסתכן בשלל עונשים, הקפדות, מחלות והקרנות. יש סיפורים על אישה אחת שקברה שרץ נחשים, על עוד אחת שבאה בחלום, והכל עם ציטוטים מסורסים ממקובלים וצדיקים אזוטריים שתמונותיהם צורפו לאות הוכחה.
החלטתי להחזיק את צמד המיסיונרים אצלי, ולמנוע ממישהו אחר לחוות עוגמת נפש. פתחתי איתם בשיחה וניסיתי להבין למה הם מגיעים דווקא לפה. אתם לא חושבים שאנשים פה סובלים מספיק גם בלעדיכם?
טוב ששאלתי. הנה, בעמוד 4 סיפור על “הרבנית פ.” ששמעה בעצמה מ”מרת ט.” ששכנה שלה חלתה אנושות, ואז התחייבה לשנות את לבושה, והופ, בביקור הבא אצל הרופא “הכל היה נקי”. כל הכבוד הרבנית פ.
אבל ההסבר האמיתי מאוד פשוט. שני הטיפוסים הללו יודעים את הראשון בכללי הנפש: כאשר אדם נמצא במצב קשה, קל לבלבל ולסחוף אותו לקיצוניות. אף אחד לא יגיע ללובי של מלון שווייצרי לתפוס משפחות שיצאו לחופשה ולהציע להן להתחזק בצניעות. את הדברים הללו שומרים לאלו שממתינים לבשורה מרופא. הם מספיק שבורים ונואשים כדי לקנות הפחדות ותקוות שווא.
זהו לא סוד גדול. כל שופט בבית משפט מכיר את המנהג הזה של עברייני צמרת להופיע למשפט בכיפה לראשם. (אגב, אם פעם תהיה פה מדינה חרדית, החוק הראשון שלה צריך לאסור על עצירים פליליים להופיע בכיפה.)
חז”ל הקדושים לא העריצו אנשים שעושים שינויים מתוך פחד. כך למשל, הכינוי הלא מכובד ‘גרי אריות’, שניתן לפי דעה אחת לשומרונים. שינויים יהודיים עושים לא מתוך פחד, גם לא מתוך הבטחות סרק.
שינוי טוב נעשה רק מתוך צלילות והבנה בריאה של המצב.

השבוע נזכרתי בצמד המפחידנים מהמרפאה.
אין ספק, היהדות העולמית בכלל, והיהדות החרדית בפרט – נמצאות במצב מאוד לא פשוט. החשש הקיומי מפני הבאות, חד ומוחשי. האיומים מצפון, מדרום ומאיראן לא קלים. מלבד האיום הפיזי, נוספה ליהדות החרדית בימים אלו חבילת איומים רוחניים מפחידים. הסנקציות הכלכליות שכבר מתחילות לבוא מעוררות חשש גדול על עתיד עולם התורה.
ובמצבי פחד יש נטייה לברוח אל הקצוות, אל הקיצוניות.

סכנת הקיצוניות. לרוב המצולמים אין קשר לנאמר צילום: יאיר לוי

הקיצוניים מזהים זאת, והם מתחילים לפעול במלוא העוז. קירות היישובים החרדיים מכוסים במודעות צפופות שמנסות לרכוב על הפחד. להפוך את כולנו לקנאים סיקריקים.
מסבירים לנו שהנה הגיעה ההוכחה שבעצם כולנו טעינו. רק השיטה הקנאית הוכיחה את עצמה. היה רק צדיק אחד שצפה את הכל מראש – הרבי הקדוש ה’דברי יואל’ מסאטמר זי”ע. עכשיו כולם מבינים איזה אסון היה בהצבעה למפלגות החרדיות. וכו’ וכו’.
ולתעמולה הזו יש לא מעט קונים. עוד ועוד אנשים מהזרמים המרכזיים נופלים ברשת ומתחילים להשתמש במשפטים של “עכשיו כולנו הופכים לפלג של נטורי קרתא” ועוד הגיגים מהסוג הזה.
המשאב שהקיצוניים הכי אוהבים להשתמש – היסטוריה. אין מי שיכחיש, ולכן אפשר לשכתב סיפורים, לחלק את העולם לשחור ולבן, ולמצוא את הצדיק היחיד שצפה הכל מראש.
נראה שאין ברירה, אלא לתפוס לרגע את הראש ולהיזכר.
רגע לפני שנמשיך, חובה עלינו לעצור ולומר את המובן מאליו: הרבי הקדוש מסאטמר לא זקוק לשום ‘הסכמה’, ואף לא למודעת רחוב כלשהי. רבבות אלפי יהודים בכל העולם כפופים לאורו, וגם אלו שלא, מעריצים ומקדישים את שמו.
אלא שרוב מובהק של כלל ישראל הלך לאורם של קדושים לא פחות: מרנן ה’אמרי אמת’ מגור, ה’חזון איש’, מהר”א מבעלזא, הסטייפלער, הרב מטשעבין, ה’אמרי חיים’ (כל קורא רשאי לשנות את הסדר לפי העדפתו וצור מחצבתו, או לפי סדר א”ב) ועוד רבים וטובים. כל אלו ידעו לצפות, למרחקים ארוכים במיוחד.
מדובר במחלוקת לשם שמיים, שמרתק לעסוק בה, ברצינות ובעיקר ברציונליות. אך הבעיה עם תעמולת פרופגנדה, שהיא מתעקשת לעקוף את ההיגיון ולפנות אל הרגש.
אומר את האמת, כשראיתי את מודעות הנהי של פלגים מסוימים על ‘גזירת הגיוס’ הנוראה – התקשיתי שלא להסתיר את החיוך. הרי לשיטתם, ‘גזירת הגיוס’ נמצאת כאן בפועל כבר קרוב לעשור. אותם אנשים הסתובבו בכל העולם וחירפו וגידפו את גדולי הדור, ובראשם מרן הגראי”ל שטיינמן זצ”ל, בהשמצות ובשקרים. והנה חולף עשור, כלל ישראל פלט אותם לשוליים, ופתאום… הפגנה. רק רגע רבותיי, לדבריכם, כבר שנים שכולם פה מגויסים ורק הח”כים הרשעים מסתירים את העובדה הזו – מה קרה עכשיו?! מדוע נזעקתם?!
יתרה מזו, הרי ברור לכולם שעיקר הגזרה המדוברת, לא תגרום לגיוס בפועל של בחורי הישיבות, אלא בעיקר לעצירת התקציבים של עולם התורה. העובדה הזו אמורה הרי לשמח אתכם. כבר שמונים שנה מטיפים לנו שלא ליהנות מכספי הציונים. אז הנה, סוף-סוף עולם הישיבות יפסיק ליהנות מכספי הבעל וכו’. בואו ותצאו במחול, למה להפגין?!
אותם אנשים שבעצם עמלו וסיכלו כל אפשרות של הסדר, בוכים עכשיו על העובדה ש… ובכן, אין הסדר. הם הפגינו נגד חוק טל, הרסו כל סיכוי להסדרה בשתיקה, הכל בשם הקיצוניות ובלבול העובדות (בכינוס מסוים בארה”ב הקריאו שמות של מגויסים!), ועכשיו הם גם כמובן “הראשונים שצפו”.
במקום להודות שבמשך שנים שיקרו, הסיתו, הדיחו ופגעו לחינם, הם עוד מנסים לנצל את המצב הקיצוני ולהשתלט על היהדות החרדית.

ועכשיו רגע לעובדות:
נעזוב לרגע את שאלת העתיד שמעבר לאופק. בואו נתבונן בעבר ובעיקר בהווה. למי שקצת יודע היסטוריה ברור: מעולם, מאז היות ישראל לגוי, לא הייתה שום תקופה (אולי בדורו של חזקיהו, סנהדרין צד) שבה עולם התורה פרח בכאלו סדרי גודל.
מעולם(!) לא הייתה תופעה, בשום מקום ושום זמן, שרבבות אברכים קיבלו שכר על שקידתם בתורה. מעולם לא הייתה תופעה שבה 90 אחוז מהנערים יושבים ולומדים בישיבות, בלי לצאת לסייע להורים בעבודתם. מעולם.
אפשר לומר הרבה דברים, אבל כל זה קרה דווקא כאן במדינת ישראל החילונית. ומי שהובילו את זה, בתחכום רב ובסייעתא דשמיא, היו אותה קבוצה של ח”כים שהקנאים כל כך אוהבים לשנוא. בראשם – החסיד שבכהונה רבי יצחק מאיר לוין וחבריו לתנועת ‘אגודת ישראל’ (גם אם תקפידו להסיר את התואר “רבי” זה לא ישנה את העובדות.)
אפשר לכעוס על הח”כים החרדים דרעי, גפני ופרוש וכל היתר. אבל כל מי שמבין משהו בהיסטוריה, חייב להודות שהיהודים הללו הצליחו לחולל נס. לא פחות. העובדה שבמשך שבעים ושש שנה, בתוך מדינת ישראל רוויית המלחמות – הצליחו להשיג פטור מגיוס למאות אלפי יהודים ועוד להוסיף על כך תקצוב מלא – היא לא פחות מנס.
קל מאוד לשרוף פחים ולזעוק “נמות ולא”, אבל את עולם התורה המשגשג ביותר בהיסטוריה אנחנו חייבים לפוליטיקה; לתחכום של המפלגות, להישגים שלהם בבחירות, לכספים שהם הצליחו להשיג, ובעצם לציות המוחלט של כולנו לגדולי ישראל.
לא משנה מה יקרה בעתיד. את שלושת הדורות שזכו ללמוד מתוך מנוחה, ואת מאות אלפי היהודים שהפכו לתלמידי חכמים, ובקצרה את עולם התורה המוצלח שקיים רק בארץ הקודש – ולא במחוזות הקנאות בארה”ב ובלונדון – חייבים לזקוף לזכות אותם צדיקים שצעקו “חוב קדוש” להשתתף בבחירות, ושהורו לנציגיהם כיצד לפעול בתחכום, לרקום קואליציות ולמחות באופוזיציות.
קשה לחשוב מה היה קורה לו היינו כולנו זונחים את הפוליטיקה ומתעסקים בשרפת פחים וריסוס גרפיטי. תופעה חד פעמית כמו תנועת הקירוב ההיסטורית שחולל מרן הגר”ע יוסף זצ”ל, לא יכולה הייתה לבוא לעולם בלי מפלגה ענקית וערבובים פוליטיים.
אז מי בדיוק צפה?!

הדברים נכתבים מלב רותח.
בימים האחרונים התקיים עוד ‘מצעד מחאה’ של מפגיני הרכבת-הקלה-הטשולנטיות-והלא-חשוב-על-מה. והנה מה שמעניין: לא היה צדיק אחד שצפה מראש שבסופה של אותה ‘עצרת תפילה’ ימצאו את עצמם אנשים יקרים מותקפים באבנים שיש בהן כדי להמית.
קיבלתי לידי תמונה של רכבו של ר’ יעקב ליצמן – אחד האנשים שחוללו את הנס הפוליטי של עולם התורה. בתוך הרכב ישב גם מורי ורבי, חסידא ופרישא, מנאמני ביתו של מרן ה’בית ישראל’ מגור זי”ע – והם מוקפים בצעירים ‘קנאים’ מוסתים שמיידים אבנים, מחוללים לינץ’ וצורחים “היטלר”.
התמונות הללו שנראות כאילו צולמו במחנה פלטים פלסטיני, צריכות להחריד גם את מי שלא ממש מעריץ את ליצמן. אם לא נתעשת, אלו עלולים להיות מחזות קבע ברחובותינו. סיסמת “נמות ולא נתגייס”, הפכה ל”נרצח ולא נחמול”. נזיק, נחבול, נכניס את היהדות החרדית לאנרכיה מסוכנת של איש את רעהו חיים בלעו. את המשטרה הם סילקו, עכשיו מי ישמור עלינו מפלגי מליציות אחוזות טירוף?!
כהורים, שחוששים שיגייסו לנו את הבן לצה”ל, חובתנו לפקוח עין שאף אחד גם לא יהפוך אותו למחבל שמיידה אבנים על קשישים, משחית רכוש וצורח כמי שאחזו קורדייקוס.
מה יהיה בעתיד? איש עדיין לא יודע. אבל גם אם ניאלץ יום אחד להפגין ולמחות, זו לא תהיה הודאה למפרע, אלא הבנה חדשה ומיוחדת.
בדרך התורה נלך ונקדש שם שמיים.