חוק השווים פחות

הרהורים בעקבות בג"צ הגיוס

אם תהיתם, יאיר לפיד עסוק בלאכול את הכובע שאין לו. זה לא פשוט, כי מי שעיתים שוטה ועיתים גם שוטה, מחליף את דעותיו במהירות זריקת רימוני עשן בהצלבה – עלול למצוא עצמו בסיטואציה מביכה של תחילת נגיסה עסיסית בתיתורת כובע מדומיין ברגע אחד, ואילו במשנהו דמיונו יגיד לו שאין לו כובע בכלל, ואיך יסיים את נגיסתו? והרי להישאר תקוע עם פה פעור לרווחה זו לא דרכו בשום אופן. בחלק זה של ראשו הוא דווקא נוהג להשתמש בצורה רציפה.
וכל כך למה?
כי הוא, ורק הוא, "אשם" בעובדה שמדינת ישראל תומכת כרגע באלפי אברכי כולל ובחורי ישיבה שממיתים עצמם באוהלה של תורה ותורתם אומנותם – מעל לגיל עשרים ושש.
להזכירכם: ב'חוק השוויון בנטל' שיזם יאיר לפיד בשנת תשע"ד לאחר 'וועדת שקד', בהיותו שר האוצר, בעקבות שאיפתו 'לרוקן את האמבטיה' – ריקון הישיבות מלומדיהן רח"ל – הורד גיל קבלת הפטור משירות בצה"ל לחרדים מ-28 ל-24. בהמשך הוא הועלה ל-26, ולאחרונה (לפני החלטת הבג"ץ) ביקשו להוריד את גיל הפטור לגיל 21.
אלמלא התעקשותו של לפיד לתת פטור מלא ללומדי תורה מעבר לגיל זה, הם היו נכללים כעת בהוראת הבג"ץ להפסקת תקצובם באופן מיידי. רק בזכותו כל אותן אלפי משפחות אברכים ימשיכו לקבל את הפרוטות הזעומות שמדינת ישראל מוכנה לזרוק לעברן.
ללא ספק הוא ממשיך ברגעים אלה ממש במאמציו להוריד את גיל הפטור לגיל עשרים ואחת, כדי שאלפי משפחות אברכים נוספות יוכלו לקבל את התקציבים כמקדמת דנא.
כנראה שיש לו זכות אבות של אבותיו מצד אימו, שמוצאה ממשפחת רבנים חשובה. ללא ספק תהא משכורתו שלמה מאת נותן התורה.

יו"ר ועדת חוץ וביטחון יולי אדלשטיין דורש 'הסכמה רחבה' לחוק הגיוס, לפני שהוא מעביר אותו בוועדה. נשמע מצוין. מה טוב יותר מהסכמה רחבה, בעידן של פילוג-על? הלוואי על כולנו, לא? אלא, כפי שהיטיב להגדיר פרופ' אשר כהן, מדובר בעצם במילים מכובסות לנתינת זכות ווטו לשמאל – בניגוד מוחלט לחוק, לנוהל ובטח לקווי הקואליציה הנוכחית. כי הסכמה רחבה פירושה שאם גנץ-לפיד-ליברמן-סער-גולן וכו' לא יסכימו לחוק, הוא פשוט לא יעבור, למרות שיש לו רוב בקואליציה, וזה בחסות הרצון ההומניטרי – לזכות ב'הסכמה רחבה' שכלל לא קיימת.
בקיצור, אדלשטיין עושה מאמץ שחוק הגיוס לא יעבור, בניגוד גמור לשולחיו מהקואליציה, ובכך הוא מועל בתפקידו. זו לא הפעם הראשונה שבה הוא עושה קולות אנטי חרדיים מובהקים. הוא רואה בעצמו אלטרנטיבה ראויה לנתניהו, ובצורות שונות מנסה להאיץ את נפילת הממשלה הנוכחית, כנראה במחשבה שהוא זה שיקצור את הפירות. רדיפת חרדים נראית דרך נכונה ובטוחה להגיע לתוצאה.
אגב, צל"ש גדול מגיע ליו"ר מפלגת העבודה לשעבר ח"כ מרב מיכאלי (המתנגדת באופן כללי להתגייסות ל'צבא הכיבוש' – אם לא מדובר בחרדים, כמובן), על דרישתה משומרי המצוות המתגייסים 'להתפשר' ולוותר על הלכות צניעות. אין צורך בהסברה נוספת.
ככל הנראה אין לנו כרגע, בדרך הטבע, דרכי השתדלות רבות לפתור את הפלונטר מול ציר הרשע של בג"צ-יועמ"שית-ליברמן. אבל דרכים רוחניות יש ויש. מסתבר שחילונים(!) רבים מצפים שבני התורה יפגינו בזמנים כאלה השקעה יתירה בתורה ובתפילה. אנו יודעים שזה אכן כך, כנראה חשוב שגם העם שבשדות יחוש בכך.

מי אמר: "'מדינה יהודית' היא אפוא מדינתו של העם היהודי… מדינה שלכל יהודי הזכות לעלות אליה ושקיבוץ הגלויות הוא מערכיה הבסיסיים. 'מדינה יהודית' היא מדינה שההיסטוריה שלה שלובה ושזורה בהיסטוריה של העם היהודי… 'מדינה יהודית' היא מדינה שערכיה שאובים ממסורתה הדתית, שהתנ"ך הוא הבסיסי שבספריה ונביאי ישראל הם יסוד מוסריותה. 'מדינה יהודית' היא מדינה שהמשפט העברי ממלא בה תפקיד חשוב, ושענייני נישואין וגירושין מוכרעים בה על פי דין תורה. 'מדינה יהודית' היא מדינה שבה ערכיה של תורת ישראל, ערכיה של מורשת היהדות וערכיה של ההלכה היהודית הם מערכיה הבסיסיים"?
אין סיכוי שתנחשו.
זה ציטוט מדבריו של נשיא בית המשפט העליון בדימוס השופט פרופ' אהרון ברק, שצוטטו במסקנות הדו"ח שהגישה ועדת טל, שמונתה בשנת תשנ"ט על ידי שר הביטחון – 'הוועדה לגיבוש ההסדר הראוי בנושא גיוס בני ישיבות לצה"ל'. אגב, בין היתר היה חבר בוועדה עו"ד יצחק הרצוג, מזכיר הממשלה דאז, כיום נשיא המדינה.
קצרה היריעה – אפשר להקדיש ספר שלם ללמידת אותו דו"ח, שמביא היבטים מרתקים בנושא: ערכיים, היסטוריים, ביטחוניים, פוליטיים, משפטיים ומעשיים. דבר אחד מתגלה בין שורותיו – רוב רובם של חברי הוועדה (חריג בקיצוניותו מישהו בשם אסא כשר, מכירים?), מכל קצוות הקשת הפוליטית, עושים מאמץ כנה להגיע לסוג של פשרה שתתקבל על כל חלקי העם, דבר העומד בניגוד צורם למנהג שופטי בג"ץ בפסק דינם האחרון, שהתעלמו לחלוטין ממקומו של לימוד התורה בעם ישראל בכלל ובמדינת ישראל בפרט, ובעיקר התנערו ממאמץ להגיע לפשרה שתתקבל על חלקי העם השונים.
בניגוד לוועדת טל, השופטים בטוחים שהם לא חייבים דבר לאף אחד, בטח לא לחוק או לעם, והם אף טורחים להכריז על כך בכל הזדמנות. יתירה מכך, דומה ששורת ההחלטות שהם הנפיקו לאחרונה, האחת הזויה ומנותקת מהמציאות ומהחוק יותר מחברתה, באה לעולם רק כדי להוכיח שגם החלטה זו משתייכת לסוגה זו.
נראה שבעיניהם דיון על עתיד לימוד התורה בעם ישראל אינו שונה מדיון בעניינו של פליט סודני הדורש לרכוש אופניים משומשות בהנחה. לא נאלצנו אפילו לעשות פרצוף מופתע כי לא ציפינו לפסק דין אחר. בדבר אחד אין כל ספק: תורה תובעת את עלבונה. מתישהו זה יקרה. איננו יודעים אם במוקדם או במאוחר, אבל זה יקרה. [