כבר עבר יותר משבוע מאז יום טוב שביעי של פסח, ואני עוצר לרגע כדי לערוך לעצמי סיכום ביניים.
כל כך הרבה משימות ומטלות חשובות דחיתי ל'אחרי פסח'. בימי חול המועד החגיגיים והשלווים זכרתי את מה שמחכה לי אחרי החג, והייתי בטוח שאלו יהיו ימים מוצלחים במיוחד, מלאים בעשייה ובהשגת יעדים. הרי זה כבר יהיה 'אחרי פסח', והכל יתנהל שלו ורגוע ומצליח ללא הלחצים והמתחים של לפני החג.
אפס, הלו"ז לא בדיוק מתנהל לפי התוכניות. כבר שבוע חלף והעניין לא בדיוק מצליח. תמיד צצים מכל עבר דברים בלתי צפויים, תקלות, מניעות, משימות שנוחתות בלי תכנון. רבות תוכניות בלב איש והן לא תמיד מתכתבות עם התוכניות של קורא הדורות מראש.
אני חושב, תוך כדי הסיכום והחשבון, שאסור להפסיק לתכנן ולשאוף. רק צריך להשאיר מקום בלב לזכור שאלו השתדלויות, הלוואי שהן תצלחנה, אך גם אם התוכנית לא בדיוק תתבצע כפי התכנון, נקבל זאת בהבנה ונמשיך להתנהל ולהשתדל. שני המוטיבים נצרכים. רצונות ותוכניות הם התשתית של הקיום וההתקדמות, אך קבלת מצבים עם 'חישוב מסלול מחדש' כשצריך – גם היא מצרך נדרש. רק לא להתייאש ולהרים ידיים, חלילה.
שימו לב איך קיבל אברומי בלום (בדוי, סיפור אמיתי רב ערך) את מה שהשתבש לו בעליל:
שבוע ימים לפני יום הולדתו הארבעים הרגיש אברומי שבני משפחתו מארגנים בעבורו אירוע יום הולדת ארבעים רב רושם. לא בכל יום נשלמים ארבעה עשורים לאבא היקר.
הוא הבין שעומדים להעניק לו מתנות יקרות ונכבדות, ונפשו הסקרנית איוותה לדעת מה הוא עומד לקבל…
אברומי הוא איש חינוך (ר' אברהם כמובן, רק במשפחה הוא אברומי), לכן כשקלט את גודל המסיבה שעורכים לכבוד היום שבו נולד, לא ידע כיצד עליו להרגיש: ליהנות מהטקס כהודיה לבורא עולם או שאולי יום הולדת הוא זמן לחשבון נפש ולא לצרמוניה עליזה.
אברומי הסתיר את לבטיו והחליט 'לזרום' עם מה שיבוא מולו. האירוע היה מוצלח. כמה מתנות הוגשו לו, וכולן קלעו אל השערה ונשאו חן לפניו.
לתקופת השנה, כשקרב ובא היום שבו ימלאו לו ארבעים ואחת שנים, כינס אברומי את בני משפחתו ואמר להם:
"עדיין טעמה הערב של המסיבה מן השנה שעברה בפי, וגם המתנות, כפי שידוע לכם, עודן משמשות אותי להנאתי. השנה בוודאי לא תערכו מסיבה כה גרנדיוזית, כי יום הולדת ארבעים ואחת אינו תאריך מכונן. גם המתנות, מן הסתם, יהיו צנועות יותר. אני יודע שאין זה מקובל שחתן בוחר ומבקש לעצמו מתנות, אבל אני מרגיש צורך בכך.
"השנה אני רוצה מתנה שאינה עולה כסף. היא כרוכה רק במעט מאמץ: כל השנים מחכה אני ליום שבו אהיה פנוי מכל הטרדות ויהיה לי סדר יום רגוע להתפלל בכוונה וללמוד בריכוז. אני מבקש אפוא שתעזרו לי להשיג יום שלם שיהיה מוקדש לרוחניות. לנשמה".
מלמול של הפתעה נשמע מכיוון צאצאיו של אברומי. הם היו בטוחים שכל יום מימיו של אביהם הוא יום שכולו רוחניות.
האב ממשיך:
"זו תהיה מתנתכם, שבכל חודש מחודשי השנה הבעל"ט אתם תסייעו לי לארגן יום אחד שבו לא תהיה עליי אף מטלה ממטלות הבית, אני אבקש יום היעדרות מעבודתי כמחנך, מכשיר הטלפון יהיה סגור, וחוץ משלוש תפילות ביום, ולהבדיל, ארוחה אחת לקיום הגוף והנפש – ספון אהיה בחדר לימודי הקט, ואין לי בעולמי רק לימוד תורה ועבודת הבורא".
בני המשפחה הביטו האחד בעיני חברו בפליאה רבתי. הם לא השיבו דבר על הבקשה. הלא מתנת יום הולדת צריכה לבוא בהפתעה…
יום ההולדת הארבעים ואחת של ר' אברהם צוין בביתו בברכת 'לחיים' בלבד. כמתנה הוגשה לו איגרת מעוצבת ובה התחייבות של בני המשפחה לדאוג שבמשך השנה הבעל"ט, בכל י' לחודש יתחלקו כל העיסוקים והמטלות והמחויבויות של האב, מן הבית פנימה ומחוצה לו, בין כולם. הוא יקבל יום שכולו רוחניות צרופה.
אברומי היה מאושר. שנים עשר ימים בשנה ללא כל עול, רק עול מלכות שמיים. היש לך אוצר גדול מזה?! הוא תכנן את היום הראשון בקפדנות, רשם לעצמו סדר יום הפלא ופלא. בלילה שלפני אותו יום מכונן כמעט ולא נרדם מרוב התרגשות. מבחינתו יום המחר הוא מעין קבלת התורה.
אך כבר לפנות בוקר הוא חש שהתוכנית עומדת להשתבש. בתחילה הייתה זו תחושת כאב עמומה בעומקה של שן סוררת אחת, שבחרה לה את היום הזה לעשיית צרות. ככל שהתקדם הבוקר גבר הכאב, עד שהפך לבלתי נסבל. את כל שעות לפנות הצהריים הוא בילה בהמתנה לעזרה ראשונה, כשהכאב החריף אינו נותן לו להתרכז בשורה אחת מהספר שנטל עימו. ההמשך היה כמובן טיפול שורש ושעות של ייסורים.
כך אבד לו היום הראשון. הפעמים הבאות לוו אף הן במקרים דחופים שקטעו לו, פעם אחר פעם, את האידיליה של יום שכולו עבודת הבורא ללא טרדות העולם הזה.
המתנה התבררה כלא פרודוקטיבית.
מסתבר, אברומי יקר, שעליך ועל שכמותך המליצו צדיקים את דבר המשנה במסכת אבות: "אל תאמר לכשאפנה אשנה, שמא לא תיפנה" – אל תארגן לעצמך זמנים פנויים, זכים מכל רבב של הפרעות – 'שמא לא תיפנה', שמא ד' חפץ דווקא ב'לא תיפנה' שלך, לראות איך אתה מוצא זמן וכוח וסבלנות ופינות ותחנות רוחניות דווקא בתוך ההפיכה של ים הטרדות.
כשזה קל ופנוי, זו לא חכמה – – –