טוב שם טוב

1. יש 'שופתים' בירושלים. לא רק מכלוף לא בא בטוב לשופטי העליון גם… יצחק אייזיק
2. 'טאואר' לעצמך. מה ניתן ללמוד ממכירת חברת השבבים 'טאואר' ל'אינטל' ב-5 מיליארד דולר?
3. קופי רייט. ידעתם שהשר מתן כהנא והרב אליעזר מלמד הם קופי ואולי גלגול של… שרה שנירר?
4. עד דידע. הראב"ד הגר"מ שטרנבוך: לימוד סוגיה בעיון חשוב יותר ממסכת בבקיאות

1. טוב שם טוב

שמי המלא הוא יצחק אייזיק, ללא ספק שם אשכנזי מובהק. אם השם 'מכלוף' תואר השבוע על ידי ח"כ דודי אמסלם כ'נגטיב' המרצד בעיני נשיאת בית המשפט העליון חיות, יצחק אייזיק היה אמור להיות ה'פוזיטיב' הכי קיצון ורחוק ממנו.

אלא שזה כלל לא עניין של שחור ולבן.

אני, בשם והמראה הגלותי שלי, בא הרבה פחות טוב בעיני נשיאת בית המשפט העליון חיות וחבורת הטפסרים שטיפסו עימה ל'מגדל השן' של בית המשפט העליון, מ'מכלוף'.

ח"כ דודי אמסלם עשה לי ולעוד כמיליון חרדים, אשכנזים כספרדים, עוול נורא. אנחנו סובלים שנים ארוכות מאוד, ולא פחות מיוצאי ה'מזרח', ממכות הפטיש המשפטי ומכוח הזרוע והשרירים שפיתחו שופטי בג"ץ.

הניסיון שלו ללכוד את שכרון הכוח של החונטה המשפטית על ידי השד העדתי ולהכניסו אל תוך הבקבוק שממנו יצא השד הזה, לא רק שמצמצם את ממדי הבעיה, אלא הוא אנוכי ומתעלם ממחנה גדול של נפגעי בג"ץ שלסביהם לא קראו מכלוף או אדמונד אלא יצחק אייזיק, צבי הירש, חנוך העניך או מנחם מנדל.

הם שונאים את כל מי שחורג, ולו בפרט קטן, מהתכונות שהן סיסמת ההצטרפות לקליקה המשפטית. פעם בתקופה, כשאין להם ברירה והם חייבים למלא את שורות המועדון, בעקבות פרישה של כמה מחבריהם לגמלאות, הם מוכנים לצרף בודדים שבעיני הציבור נחשבים ל'שמרנים' ולא 'ליברלים', כאלה שמתוך היכרות מקצועית איתם יודעים ששמרנותם תחלוף עם הרוח השולטת בבית המשפט העליון.

זה לא קרה לשופט סולברג, שאינו מוותר על 'שמרנותו' גם אם ברוב המשפטים שהוא משתתף בהרכב שלהם, הוא נותר כדעת יחיד. זה כן קרה לשופט ניל הנדל, חובש הכיפה, שעומד לפרוש בקרוב, והולך ומתהווה אצל השופט שטיין, שהובא על ידי שרת המשפטים דאז אילת שקד מארה"ב, משום שלא סמכה על כושר העמידה של המעומדים ה'שמרנים' מישראל, מול הלחץ החברתי הקיים בבית המשפט העליון.

השבוע, בישרו לנו על בחירת ארבעה שופטים חדשים לבית המשפט העליון, שניים מהם 'שמרנים'. מה עושה אותם לכאלה ובמה מתבטאת 'שמרנותם'? את אחד מהם, עו"ד יחיאל כשר, איני מכיר, אבל מה שיכול לקשר אותו עם 'שמרנות' זה היותו אוהד קבוצת 'מכבי נתניה'. יש, כנראה, מי שזה מספיק לו.

ה'שמרנית' השנייה היא השופטת גילה כנפי-שטייניץ. היא מקוטלגת כשמרנית בשל היותה רעייתו של הח"כ והשר לשעבר יובל שטייניץ, מהליכוד, ובנוסף – שם נעוריה הוא כנפי, ומורה על מוצאה המזרחי. אפילו למייצג ה'מכלופים', השר לשעבר והח"כ דודי אמסלם, שני מבחני יסוד אלה מאפשרים להגדיר את השופטת גילה כנפי שטייניץ כ'שמרנית'.

אבל לא בעיני יצחק אייזיק!

בעיניי, מי שמצטרפת לבית המשפט העליון ימים ספורים לפני שהיא עומדת להכריע בשאלת יסוד עקרונית ביותר – האם לשבור את הסטטוס קוו ולאפשר הכנסת חמץ למחנות צה"ל כבר בפסח הקרוב, בעוד על פי הצהרת בעלה בביתם אוכלים חמץ בפסח – אינה שמרנית. נוסף על כך, מי שהטילה קנס של מיליון שקל על תחנת רדיו חרדית בעילה שלא נשמעים בה מספיק קולות נשים, לא רק שאינה שמרנית, אלא חשודה על היותה מוטה מראש.

שופט שמרן הוא לא זה שסובל 'מכלופים', לא זה שמוכן לשפוט ראשי ממשלה במשפט צדק ואפילו לא זה שיצחק אייזיקים כן באים לו טוב בעיניים. השמרן הוא זה שנחוש לשמור על זהותה היהודית של מדינת היהודים.

לא מי שהחופש לרכוש רוטב צ'ילי 24/7 במרכולי תל אביב חשוב בעיניו יותר מקדושת השבת. לא זה שהזכות לחופש מחאה של לארי, ויויאן או מלאני, נשים רפורמיות, עולה אצלו בחשיבותו על קדושת הכותל. לא שופט שההכרה בגיור לא הלכתי ומזויף של דימה, יבגני וסלבה, חשובה בעיניו יותר מקדושת הבית והמשפחה היהודית.

שופט 'שמרן' הוא זה שגם הוא, כמונו, מייחל בכל יום ל"ואשיבה שופטיך כבראשונה… אחרי כן יקרא לך עיר הצדק קריה נאמנה…"

2. שבבים על שבבים

חברת 'טאואר סמיקונדקטור' הישראלית, או כפי שנקראה בעבר 'טאואר-ג'אז', העוסקת בפיתוח וייצור שבבים מוליכים לתעשיית האלקטרוניקה, נקנתה על ידי חברת 'אינטל' בסכום האגדי של יותר מ-5  מיליארד דולר.

אודה וכן אבוש שכבן דור השובבים שלפני השבבים, איני מתמצא במיוחד בתחום. ולמרות זאת הצלחתי ללמוד מהעסקה חמש עובדות לחיים, כל אחת שווה מיליארד דולר:

1. גם חברה שבעבר נקלעה לקשיים כבדים, יכולה לזנק ולעקוף את כל המתחרות המתקדמות בעולם. זה נכון לגבי חברה דוממת שהייתה מדממת, ועל אחת כמה וכמה לחברת בני האדם.
2. אם חברה ישראלית רוצה, היא יכולה להתחרות במחירים ולהצליח אפילו מול סין והודו, שכוח העבודה בהן זול במיוחד. זה אומר משהו לגבי יוקר המחיה המאמיר בישראל.
3. מפעל טאואר, המעסיק בישראל כ-1,500 עובדים, נמצא ב… מגדל העמק. אין לחפש את הסיכוי דווקא מתחת לפנס של העשירים, וצדקו חכמינו כשאמרו "הזהרו בבני עניים".
4. גם בקרב הנוצרים – המורמונים, יש אנשים שראויים להערכה. מי ששיקם את 'טאואר' הוא מורמוני, ראסל אלוונגר שמו, שמנהל את המפעל זה כ-15 השנים. התרשמתי מיושרו בהקשר היהודי כשנשאל מה זה אומר להיות מורמוני והשיב: "לכנסייה המורמונית יש הסכם עם ממשלת ישראל, שלפיו אסור לנו לדבר על הכנסייה המורמונית ועל הדת המורמונית. כאשר הוקמה שלוחה של האוניברסיטה המורמונית בירושלים, התעוררה צעקה של החרדים, והכנסייה המורמונית התחייבה שאנשיה לא ידברו על הדת". לעומת חלק מהיהודים, הוא חושב שהסכמים והתחייבויות יש לקיים.
5. ואיך אפשר בלי ה'סלקטור' ליברמן, מתיז שבבי השנאה לחרדים. בפעם הבאה, כשיפער פיו נגד החרדים שאינם עובדים, יצטרך להביא בחשבון שחברת 'טאואר-ג'אז' היא מלקוחותיה של חברת ההייטק המצליחה 'רייצ'יפ' שהקימה רחל גנות, חרדית תושבת בני ברק, המעסיקה בעיקר עובדות חרדיות, שההשתתפות בתשלום המעונות עומדת להילקח מהן בשנה הבאה, משום שבעליהן בחרו ללמוד תורה ב'כולל'.

לאור חמש התובנות הללו גם אני הפכתי ל… מיליארדר.

אין לי מושג

שבבים תת?

תעשיית השבבים (צ'יפים בלע"ז) נמצאת במשבר חמור, שמשמעותו היא הרבה מעבר לכלכלי. היצרניות הגדולות אינן מצליחות לעמוד בקצב הדרישה לשבבים, והדבר גורם לעיכובים בתעשיות בתחומים רבים.

בשל חשיבותו של ענף השבבים, שהעולם כולו תלוי בו, סין חותרת להשתחרר מתלות בארה"ב, וגם רוסיה, שעסוקה בימים אלה בפלישה לאוקראינה, אינה מניחה ורואה בענף חשיבות פוליטית ראשונה במעלה. קוריאה הצפונית ואיראן מקיימות ביניהן שיתוף פעולה שיש לו השלכות גם על פיתוח פצצת הגרעין האיראנית.

למרות התעשייה החדשה יחסית, המושג שבבים כבר מופיע בספר הושע, שם כוונתו לשבבי עץ העלולים לפצוע את מי שמתעסק בעץ משויף בידיים חשופות.

בימינו זה נשמע כמשל.

3. שר השנירר

השבוע יחול יום פטירתה של מייסדת 'בית יעקב' לבנות – שרה שנירר. 87 שנים ימלאו להסתלקותה, לא מספר עגול המצדיק התייחסות מיוחדת, ובכל זאת, יש מי שכבר שבועיים מציג אותה כדמות מופת, אף שמעולם לא חינך את ילדיו על פי הדרך של המוסדות שהקימה, ואפילו בז לאלה שכן שולחים אליהם את ילדיהם.

הראשון ש'תקשר' איתה והפר את מנוחתה היה השבועון 'מצב הרוח' המחולק בבתי הכנסת של הציבור הדתי לאומי. אחריו המשיכו עוד כמה כלי תקשורת הפונים לאותו ציבור, שמעולם לא הכיר במפעלי חייה של שרה שנירר, אבל מצא לנכון להטריד אותה מקברה שנים רבות לאחר מותה, כדי להשתית עליה דף מסרים שיצדיק את גחמותיהם של מובילי ה'רפורמות' הורסי היהדות.

זה התחיל בהשוואה בין ההתנגדות שהתעוררה מכיוונם של חשובי הרבנים בציונות הדתית נגד הרב אליעזר מלמד, והקריאה שלהם להוציא את ספריו מהבתים. ה'פשרנים' פרסו עליו את חסותם והשוו אותו, לא פחות ואולי אף יותר, מלרמב"ם, הרמח"ל והראי"ה קוק. לטענתם גם הם הוחרמו בזמנו, ולבסוף השתחררו מן החרם בכבוד.

אלא שכל שלושת גדולי עולם אלה לא הספיקו למי ש'מלמד' זכות וסנגוריה על הרב מלמד. אף שלאיסור ללמוד בספריו של הרב אליעזר מלמד אין כל קשר לחרדים, שהרי הם לא למדו בהם מעולם, הם מצאו לנכון לגייס לצידם דוקא את… שרה שנירר, המחנכת החרדית.

לא השוואה לאיזבלה מגרשת היהודים מספרד, לא למוחקי זהות יהודית אחרים, אלא לשרה שנירר, שלא יכולה למחות על הפגיעה בשמה.

"לפני 104 שנים", כתב העיתונאי מנחם רהט ב'מצב הרוח', "קידשו רבני ואדמו"רי פולין כולם, מקצה לקצה, מלחמת עולם נגד יוזמתה הברוכה (פתאום היא ברוכה) של תופרת יהודיה צנועה (הם גם מומחים לצניעות…) מקראקא, ושמה שרה שנירר. היא התקוממה נגד הנוהג שרווח בקהילות פולין וגלילותיה; העניים גידלו את בנותיהם במטבח, בכוונת מכוון שייעשו לבורות ועמרציות, ואילו אמידי העדה שלחו אותן לבתי ספר פולניים, לרכוש השכלה  כללית שמכוחה תיעבו את בני גילן 'הבטלנים הנבערים בישיבות' וסרבו להשתדך איתם"…

את התאוריה מעוותת האמת ההיסטורית הזו הם הביאו כדי להציג מה קרה למפעל שהקימה, להרגיע את הרב אליעזר מלמד ולתמוך בדרך שבחר בה. וכדי להגיע אל המטרה שצוירה לפני שדמותה של שרה שנירר נורתה אליה היו מוכנים לעשות הכל, אפילו להסתמך על הגר"ש פינקוס זצ"ל, שמעולם לא נתלו בו ובדרשותיו המחכימות, ולצטט את שאמר על שרה שנירר: "היא מעולם לא למדה דף גמרא אחד אבל הצילה את כל עולם התורה. אלמלא היא לא היה שיור לתורה בדורותינו". המסקנה היא  שסופן של החרמות נגד הרב אליעזר מלמד להתאייד כמו החרמות נגד שרה שנירר ומפעלה החינוכי.

שבוע חלף עבר לו, דמותה המושאלת של שרה שנירר כמשל הועלתה על עוד כמה במות, והמאמצים אותה היו כל כך מרוצים מעצמם, שהחליטו שלא למהר ולהשיב את נשמתה למנוחתה.

השבוע זה כבר לא היה הרב אליעזר מלמד אלא… השר לענייני דתות מתן כהנא, שהושווה בדיוק אל אותה דמות – שרה שנירר. כאילו הרב מלמד והוא תאומים סיאמיים.

מה לכהנא בבית הקברות בפלשוב, שם נטמנה? ולמה לחלל את זכרה על גזירותיו? נראה שכדי לשמור על 'מצב הרוח' של השר הכל מותר.

תחת הכותרת "השר מתן כהנא, היה שרה שנירר, וסוף האמת לנצח", נכתב השבוע: "במובנים מסוימים, השר מתן כהנא הוא השרה שנירר של ימינו, אף שהוא טרם יודע על כך".

הוא אינו יודע, היא בוודאי מתנגדת להדמיה, אבל מי שלא אכפת לו לפגוע בדמותה היהודית של המדינה, למה שיימנע מלפגוע בדמותה של "תופרת", גם אם היא צנועה?!

"גם מול השר כהנא קמים קנאים שיורדים לחייו… וגם הוא, כמו התופרת הצדקת, ממשיך עם אמונה גדולה בצידקת הדרך, ומקיים בהידור את צווי מצפונו, ממש כמו שרה שנירר מצילת עולם התורה… המעשה הגדול היחיד הנדרש לעת הזו מהשר מתן כהנא הוא להיות שרה שנירר, וסוף האמת לנצח".

שרה שנירר נלקחה בשבי. שוביה דורשים ככופר את הסרת האיסורים מהרב אליעזר מלמד ומהשר מתן כהנא. זה מקרה קלאסי של "לא יותר מכדי דמיהם", תרתי משמע, שההלכה אוסרת לפדות אז את השבוי.

אחרי שדורשי הכופר שבו את 'בית יעקב' הגיע הזמן שיתקדמו ל…"לכו ונלכה".

מצפה כוכבים

עתידנות. על תמהרו לעטר את הרב דוד סתיו, רבה של העיר 'שהם', ומי שעומד בראש ארגון 'צהר', בעטרה ובתואר של הרב הראשי הבא. אתם עלולים למצוא עצמכם כמי שהוטעו בפעולת הסחה מתוכננת.

הכנסת השינויים השערורייתית בגוף הבוחר את הרבנים הראשיים, שעליהם כבר התרעתי כאן, אמנם נראית כמי שבאה לסלול את הדרך ולהבטיח את בחירתו של הרב סתיו לתפקיד, אחרי שבעבר הפסיד בהתמודדות, אבל הם מתאימים גם לבחירתו של הרב אליעזר מלמד, שלוטש אף הוא עיניו לתפקיד. כך למשל, הסעיף המאפשר גם לראש ישיבה להתמודד על התפקיד, ולא רק למי שמחזיק בכושר לרב עיר, נכתב עבורו יותר מאשר למען הצלחתו של הרב סתיו.

נכון להיום על הפרק עומד מינויו של הרב דוד סתיו לרבה הראשי של תל אביב, ולא לרב הראשי לישראל, ובחירתו של הרב אליעזר מלמד לרב ראשי האשכנזי לישראל.

ובבוא היום תזכרו איפה קראתם על כך לראשונה.

4. עד דידע

תראו לאן הגענו בפורים השנה – אפילו ה'עד דלא ידע' התהפך לו, והוא לא מה שהיה.

לקראת חודש אדר השנה, ובשל החשש שהגזירות שגוזרת עלינו ממשלת החידלון יפגעו בלימוד התורה ו'זמן החורף' יסתיים קודם זמנו, חידש ראב"ד העדה החרדית הגר"מ שטרנבוך, בישיבה שהוא עומד בראשה, פסיקה הבאה לחזק את הלימוד בעיון אצל תלמידיו ובני הישיבות כולן. הראב"ד קבע כי  חובת שתיית ה'לחיים'  כדת, ועריכת 'סיום', אינה חלה רק בעת סיום מסכת, אלא גם עם סיום ההתעמקות והשינון בכל אחת מהסוגיות הקשות בש"ס.

לא עוד רק "עד דלא ידע", אלא דווקא עד דידע…

במהלך מסירת 'שיעור כללי' בהיכל הישיבה, שהיה החמישי והאחרון בסוגיה הקשה של 'תקפו כהן' שבמסכת בבא מציעא, המשמשת יסוד להבנת סוגיות רבות הנלמדות בישיבות, בעיקר בענייני ספקות, הפתיע הגר"מ שטרנבוך את תלמידיו וביקש שיביאו לפניו יין ל'לחיים' לרגל סיום הלימוד בסוגיה. התלמידים מיהרו למלא את מבוקשו של הראב"ד. לאחר שבירך על היין הבהיר כי כשם שרגילים לערוך 'שמחת סיום' על סיום מסכת, כך מן הראוי לערוך 'שמחת סיום' כשמסיימים סוגיה שהשקיעו בה עמל ויגיעה במשך למעלה מחודש ימים.

וכאן הפתיע הראב"ד, בפעם השנייה באותו מעמד, כשפסק לתלמידיו כי "לימוד סוגיה אחת בעיון במשך זמן רב, שווה לא פחות מלימוד מסכת שלמה בבקיאות".

עוד פסק כי "מי שלומד רק בבקיאות מבטל תורה באיכות" וביסס את דבריו על מה שאמרו חז"ל (מגילה ג א) "מבטלים תלמוד תורה למקרא מגילה". "האחרונים הקשו שהלא במקרא מגילה מקיימים מצוות עשה של תלמוד תורה ולמה יש בו ביטול תורה? והשיב על כך שו"ת בית אפרים (או"ח סח) שיש בזה 'ביטול תורה באיכות', שהוא הרי יכול ללמוד בעיון ובעומק מתוך יגיעת המחשבה, וכאשר הוא קורא מגילה במקום להתעמק בתורה הרי זה ביטול תורה באיכות.

"זהו יסוד גדול הנוגע לכל בחור בישיבה. אם הוא מתבטל לא מלימוד תורה בכלל, חלילה, אלא אפילו רק מלימוד בעיון ולומד בקיאות, הדבר הוא בגדר 'ביטול תורה'".

כשאחרים שקועים בלימוד סוגיית 'תקפו כהנא' ומתמודדים עם הרפורמות שלו, יש מי שחוגג את סיום לימוד 'תקפו כהן' בעיון.

צל"ש

צל"ש משותף מוענק בזאת לכל הח"כים של 'יהדות התורה', שהתעשתו והשתחררו סוף סוף מכבליהם, בלי לפגוע במחויבות, והודיעו לליכוד שההימנעות מאיוש ועדות הכנסת מזיקה למטרות שלשמן נבחרו. טוב מאוחר מלעולם לא.

צל"ג

את הציון לגנאי אני נאלץ להפקיד השבוע בידי אישה שבדרך כלל מייצגת אותנו בכבוד, אבל הפעם אכזבה. רבקה רביץ, עד לאחרונה מזכירתו האישית של נשיא המדינה היוצא רובי ריבלין, ואשתו של ראש מועצת קריית יערים המצליח יצחק רביץ, אמרה השבוע בריאיון, כי היא שואפת להגיע לכנסת ורק ברשימת … יהדות התורה. היא העריכה, שאף על פי שבינתיים זה לא מעשי, היא מאמינה שבהמשך זה יהפוך ללגיטימי. למה מצאה לנכון לחזק, גם אם רק בעקיפין, את הנשים המרדניות שמנהלות זמן רב מאבק תקשורתי ואחר בנושא זה ("לא נבחרות לא בוחרות") ונגד דעת תורה? המדור מפקיד בידה זמנית את אות הגנאי בתקווה שתתקן ותבהיר את דבריה.

טריוויה

2,200 ממתפקדי הליכוד השתתפו השבוע בסקר לא מדעי, שבו נשאלו על עמדותיהם בנושאים שונים העומדים על סדר היום. 66% ממשתתפי הסקר אמרו שהם בעד שמירה על אופייה הציבורי של השבת בישראל. 68% מהנשאלים מתנגדים להפרדת דת ומדינה.

בעקבות הסערה שעוררו השבוע דברי ח"כ דוד אמסלם על בג"ץ, השאלות הנוגעות לבית המשפט ולבג"ץ הן המסקרנות ביותר בסקר. כמה אחוזים ממתפקדי הליכוד תומכים, לדעתכם, בצמצום כוחה של מערכת המשפט, כפי שדורש אמסלם, וכמה מהם סבורים שבג"ץ הוא שמאלני?

1. א. 90% תומכים בצמצום הכוח.

ב. אותו מספר סבור שבג"ץ הוא שמאלני.

2. א. רוב מתפקדי הליכוד, כ-70% סבורים, כמו נתניהו, שאסור לפגוע במערכת המשפט.

ב. הרוב – 58% – סבור שבג"ץ הוא שמאלני.

3. א. רק  42% סבורים שצריך לצמצם את כוחה של מערכת המשפט.

ב. מיעוט, 32%, סבור שבג"ץ הוא שמאלני.

4. א. 68% ממתפקדי הליכוד סבורים שחייבים לצמצם את כוחה של מערכת המשפט.

ב. רק 21% אחוז סבור שבג"ץ הוא שמאלני.

תשובה

תשובה 1 היא הנכונה. כ-90% ממתפקדי הליכוד שהשתתפו בסקר סבורים שחייבים לצמצם את כוחה של מערכת המשפט ואותו אחוז אמר כי לדעתו בג"ץ הוא שמאלני. מה זה אומר לגבי העמדה שהציג נתניהו מול אמסלם? את זה, אם יישאלו בסקר הבא, לא בטוח שירצו לפרסם.