יסוד קיום עם ישראל

יש התעוררות גדולה, ומשמיים עזרו ותוך שבוע אחד התגברו המורדים על מדינת סוריה הרשעה ומיעטו את יכולתם הצבאית

א. בפרשיות השבועות האחרונים מוצאים אנו שמשה רבינו ע"ה לא מיהר לקבל את השליחות של יציאת מצרים. הוא התווכח בטענת "הן אני ערל שפתיים ואיך ישמע אלי פרעה". במדרשים הוסיפו שמשה טען שקשה לו לעזוב את חותנו יתרו. וכן טען שהדבר עלול לפגוע בכבודו של אחיו אהרן. והקב"ה ענה לו שאדרבה, לא רק שאהרן לא ייפגע ממצב זה אלא "וראך ושמח בליבו"!

כלומר, הדבר ירומם את רוחו – שהוא שותף בהצלת עם ישראל.

וכאן יש לתמוה על שני הנימוקים של משה להצדיק את סירובו לקבל את השליחות, והם הפגיעות כביכול באהרן וביתרו. הרי גם אם הם ייפגעו, יינצלו כנגדם כל עם ישראל – כשישים ריבוא בתוספת נשים וילדים.

הרי זו הצלת עם שלם מעבדות נוראה, לעומת שמירה על כבודם וטרחתם של שני אנשים (חשובים אומנם). דומני שלא יימצא פוסק בישראל שלא יקדים את הצלת העם מעבדות ומיתות שונות להצלת כבודם של שני זקנים, יהיו החשובים ביותר.

ונראה לי שטענת משה רבינו כלפי הקב"ה איננה דאגה לכבוד אהרן ויתרו, אלא זו טענה להצלת עם ישראל: משה רבינו נוכח לדעת ששליחותו איננה רק דאגה להצלתו הפיזית של העם הישראלי, אלא תוכנית ערכית לבנייה רוחנית של עם ישראל. יציאת מצרים היא בניית עם ישראל בדרגה הרוחנית שייעד לו הקב"ה.

רבנו ר' ירוחם זצוק"ל ממיר למד מכאן את גודל החיוב של הכרת הטוב, שמשה דואג ליתרו בכל כוחו לא רק מטעמים אנושיים, אלא שהבין שאם תיפגע הכרת הטובה שלו ליתרו – לא יחסר רק לחותנו, אלא לכל עם ישראל תיפגע מידת החסד של 'הכרת הטוב', ולא לזה נתכוון נותן התורה.

בשעת בריאת רוחניותו של עם ישראל כל פגיעה תהיה פגיעה ביסודות מסורת התורה לעם ישראל, וזה שטען משה רבינו: "אני נתמניתי על ידך להיות המנהיג של עם ישראל ולהנחילם את יסודות תורתך הקדושה, שזו מטרת יציאתנו ממצרים – יצירת הנחלת התורה, והרי על ידי התעלמותי מחותני ייפגע עמוד החסד, ואחריותי כמנהיג היא שלא לאפשר שום סטייה אפילו קטנה מיסודות תורת אמת שהנני עומד להנחילה לישראל".

לכן דאג משה רבינו שלא ייפגם כבודו של אהרן ולא יכבד עול הבית של חותנו, כי בהנחלת תורת חיים עסקינן, וביצירת יסודות בריאים יש משום קיום העולם.

ב. אנו עומדים בשעות קשות לעם ישראל, ומוטל עלינו להתבונן מה בכוחנו לפעול כדי לדחות את הגזרות מעלינו.

"ברוך אלוקינו שבראנו לכבודו והבדילנו מן התועים ונתן לנו תורת אמת וחיי עולם נטע בתוכנו" – מילים אלו מורות לנו את דרכנו. אנו צריכים להטמיע בתוך ליבנו שיסוד הבריאה הוא שבראנו לכבודו, אנחנו בכל דבר צריכים להבין ולבדוק אם אכן מתקיים שם שזה כבודו של הקב"ה ואם יש הרגשה של 'והבדילנו מן התועים' ובעיקר אם זה מרגיש 'ונתן לנו תורת אמת' – כלומר שאנו משועבדים לתורה.

השעבוד לתורה מתבטא בשני פרטים:

א. לקיים את דברי התורה.

ב. להתבונן ולעסוק בלימודה לעומקה ולרוחבה.

ועל ידי זה נצליח להגיע ל'חיי עולם נטע בתוכנו'.

"הוא יפתח ליבנו בתורתו וישם בליבנו אהבתו ויראתו".

ומהו פתיחת הלב לתורה? אספר מה שחברי למד ממורנו ורבנו הרב שך זצוק"ל על אודות החיוב ללון בעומקה של תורה.

כשמורנו ורבנו הגיע ללמד בישיבת פוניבז', מלבד שיעור יומי היה עליו לומר גם שיעור שבועי, שנועד לכל מי שחיפש את עומקה של תורה. השיעור היה נמסר ביום רביעי בערב וזכה רבנו שהמונים גם מחוץ לישיבה התעניינו בשיעורו ובאו לשמוע. אולם הישיבה היה מלא רבנים ובחורים וגם בעלי בתים. הרב שך זצ"ל היה מדבר באידיש, והאידיש שלו לא הייתה מובנת לכולם. כדי שיובנו דבריו היה משתדל לבנות מסיכומיו גם ציטטות שעל ידי זה יזכרו יותר את דבריו.

שיעורו של מורנו היה גורם התעוררות פנימית עמוקה בעניין המציאות של התמסרות לתורה. הוויכוחים, הצעקות וההסברים מילאו את חלל האוויר בישיבה, הרבה תלמידים מבית ומחוץ השתתפו בשיעורים וכולם חיפשו את עומק ההבנה בדבריו, אך לא כולם יכלו להעמיק ולהבין את עומק הדברים, כי לא כולם יכלו להתעמק כשמסביבם מהומה. לכן תיקנו שאלו שרוצים להעמיק בדבריו ולא הספיק להם הערב, יתאספו למחרת בבוקר לפני פתיחת הסדר ב'חבורות' שהתארגנו ולכל חבורה היה בחור שהבין את השיעור וידע להסביר טוב והוא פירש וליבן את דברי ראש הישיבה בשיעור שנמסר אמש.

גם אני הייתי בחבורה כזאת, ועמדנו לאחר ארוחת הבוקר בפינה בישיבה עם הבחור המסביר וברוך השם שהרבה ירדו לעומק הדברים בזכות זה, עד כדי שיכלו לחזור על הדברים הנאמנים בבהירות רבה.

מספר ראש חבורה אחד: "כשעמדנו אני והחברים בפינה המיועדת לכך בבית המדרש נכנס הרב שך זצ"ל ובמקום להתיישב במקומו הוא ניגש לחבורה מסוימת שעמדה קרוב לארון הקודש וכל כולה רגשה וסערה והתעסקה בעומק הדברים שנשמעו אמש מפי רבנו זצ"ל.

"ראש הישיבה ניגש לראש החבורה וטפח על שכמו. הבחור סובב את ראשו ונבוך מאוד לראות את רבנו לידו. הוא שאל בתימהון אם קרה משהו ורבנו ענה שברוך השם הכל בסדר, אבל יש לו שאלה והוא מבקש שהבחור יענה לו בכנות: 'האם ישנת טוב הלילה?' ענה הבחור: 'ברוך השם ישנתי טוב. למה הרב שואל אותי? וכי פניי נראות מתוחות?' ענה לו הרב: 'חס ושלום, אתה נראה טוב מאוד, אך ברצוני לדעת אם ישנת טוב הלילה'. הבחור המשיך לומר שישן טוב מאוד, אך הרב לא עזב אותו ושאלו שוב ושוב: 'האם ישנת טוב הלילה???' כך חזר הדבר כמה פעמים. הבחור חשב שמא פניו נראות דאוגות ולכן הרב מתעניין אם קרה משהו, אך הרב שלל את דאגתו ורק המשיך להתעקש שיענה לו ללא כחל וסרק: 'האם ישנת טוב הלילה?'

"הבחור לא ידע מה לעשות, ואמר: 'הרב, אתמול היה שיעור והבנתי טוב, אז למה שלא אישן טוב בלילה? ואני גם מוכן להישבע שישנתי טוב!'

"הרב הסיר את ידו מזרועו של הבחור ואמר: 'בוא ואסביר לך את כוונתי. אתה הרי היית אתמול בשיעור, האם הבנת הכל טוב?' הבחור הנהן לחיוב.

"המשיך הרב ושאל: 'האם אתה זוכר מה יצא בסיכומו של השיעור?' הבחור ענה כי בסיכומו של שיעור נשאר רמב"ן ממסכת אחרת שלפי מה שנתבאר בסוגייתנו אינו מובן.

"הרב התיישר, הגביה מעט את קולו ואמר: 'ישמעו אוזניך מה שפיך מדבר! הרי לפי דבריך צריך לדחוף אותך מכל המדרגות, מגבעת הישיבה עד לזיכרון-מאיר (היו שם כמאה מדרגות)!' הבחור נבהל ושאל את רבנו מה פשעו ומה חטאו וענה לו הרב בחיוך: 'אתה הרי טוען שאתה מסוגל לישון היטב בעוד שנשאר רמב"ן שאינו מבואר! איך אפשר לישון במצב כזה?! אני לא ישנתי הלילה ובמשך שנותיי עברתי כמה פעמים על עניין זה ולא נתברר לי, ואכן לא ישנתי בגלל הבירורים!'"

עד היכן מגיע עניין המסירות להבנת התורה.

רבותיי, כולנו יודעים שסגולת לימוד התורה לעומקה ולרוחבה היא יסוד קיום עם ישראל, ואכן מה נאה ומה יאה היה פסקם של גדולי הדור ובהם מרנן הרבנים הגאונים רבי דוב לנדו ורבי משה הלל הירש, שישבו עם הרבנים הגדולים וקבעו הוראה שבחורי הישיבה חייבים להישאר בתלמודם. הדברים נאמרו בלשון נקייה וברורה, והיה בכך חיזוק גדול וקידוש השם. אין לנו ידיעה בנסתרות, אך כשאנשים לא דבוקים לתורה ונראה להם שהזמן הוא 'שעת דחק', הרי הקב"ה ענה להם, יש התעוררות גדולה ומשמיים עזרו ותוך שבוע אחד התגברו המורדים על מדינת סוריה הרשעה ומיעטו את יכולתם הצבאית ועם ישראל שקט ושאנן יחסית בלי הגיוסים הטורדים.

נלמד ונצליח.