אני מחנכת בנות חמש–עשרה, בנות איכותיות הבאות מבתים ברמה תורנית גבוהה, ובשנה–שנתיים האחרונות נראה לי שיש האצה מפחידה בירידת הדורות… עבודת החינוך הפכה קשה ומתישה, אף על פי שאני אוהבת מאוד את העבודה עם הבנות ואת ההוראה בכלל. התחומים העיקריים שקשה לי מאוד בהם נכללים בהגדרת המונח זלזול. זלזול בדרך ארץ למנהלת, למורות ולהורים! זלזול ברכוש ובכסף, זלזול בצניעות בתפילה, זלזול באנשים, ביקורתיות, תלונות רבות, זלזול גם בחוויות שמספקים להן, עד שהן מחליטות ליהנות.
חשוב לציין שאני כותבת בהכללה, ויש גרעין של בנות שנמצאות במקום מכבד מאוד ומחובר מאוד ורחוקות מהתיאורים האלו. אני יודעת שהזלזול הוא אחד ממאפייני דורו של משיח, ועדיין שואלת: מהי הדרך שהכי יעילה כדי להגיע ללב של הבנות? דרכים שעבדו לי עד לפני שנתיים פתאום לא יעילות אצל בנות רבות.
אשמח לכיוון חשיבה ומעשה.
ירידת הדורות היא ככל הנראה משהו ברור. בדיוק כפי שחז”ל מלמדים אותנו במסכת שבת: “אם ראשונים בני מלאכים אנו בני אנשים ואם ראשונים בני אנשים אנו כחמורים…”
אבל מדוע חשוב כל כך לחכמים ללמד אותנו את העיקרון הזה? האם הם פשוט רוצים להסביר לנו כמה אנחנו לא מוצלחים? האם חשוב להם להוריד לנו את הדימוי העצמי? האם חשוב להם לייאש אותנו מראש?
הסיטואציה של חיינו
דומה שלא אלו הסיבות. הגיוני יותר לומר שהם רוצים להסביר לנו את תפקידנו המדויק. וכן, תפקידם של בני מלאכים ותפקידם של בני אנשים הוא שונה. ועם כל האמירה הדי ברורה הסוברת שבני מלאכים הם בעלי דרגה גבוהה יותר – זה אולי נכון מבחינת נקודת המוצא, אבל עבודת השם לא נמדדת על פי הנקודה שבה נולדת, אלא בעיקר לפי מה שעשית ביחס לתפקיד שקיבלת, ואם הבנת את התפקיד שלך ופעלת בתוכו באופן הכי מדויק.
לכן גם אם נולדנו בני אנשים, ייתכן שהתעלינו על אנשים שנולדו כבני מלאכים ולא מילאו את תפקידם.
כי את תנאי החיים המולדים שלנו לא אנחנו בוחרים, אבל את התגובה להם אנחנו בוחרים גם בוחרים.
אין ספק שהאתגר קשה ומבלבל, ובעקבות כך גם מתיש מאוד. לא סתם אומרים שמקצוע ההוראה הוא מהשוחקים ביותר, קל וחומר כאשר מדובר בשלב של מעברי תרבות והרגלים בין דור לדור. המעברים האלה לוקחים את כל מה שהיה ברור מאליו עד אתמול ופותחים אותו מחדש בקריאת תיגר, וזה קשה ומאיים. אשרי כל מי שנמצא בחזית בימים מאתגרים אלו ולמרות הקושי שואל את עצמו מה אפשר לעשות טוב יותר. חפץ השם בידייך יצלח.
להצמיח ממקום מאמין
הרבי מפיאסצנה, בעל ‘חובת התלמידים’, מאריך בהקדמתו לספר על חובתו של המחנך ללמוד את המציאות המתחדשת. התורה לא משתנה אף פעם, אבל הדרך להעביר אותה צריכה להיות מותאמת ליכולת הלמידה של התלמיד. ולכן חובתו של המחנך ללמוד את המציאות המתחדשת ודרכה ללמד את התורה המסורה לנו מדור דור. כי לעיתים אנו מלמדים בן חכם, אבל גם התם וגם שאינו יודע לשאול צריכים ללמוד, ולהם אולי צריכים כלי הסברה אחרים.
גם אם הציון הכללי של הדור אולי נמוך מהדורות הקודמים, סביר להניח שלא יימלט מעינינו שהוא גם מביא איתו כמה דברים טובים גם אם הם קטנים.
את הדברים האלו כדאי לנו למצוא. ולמה? כי הם הכלי שבעזרתו נוכל להניע את המערכת.
שלמה המלך מלמד אותנו בספר משלי (ט ח): “אַל תּוֹכַח לֵץ פֶּן יִשְׂנָאֶךָּ הוֹכַח לְחָכָם…" ברמה הפשוטה, כוונת הפסוק היא ללמד אותנו שאין טעם לבקר מי שאינו חפץ בביקורת. זה לא יביא תועלת אלא רק נזק.
אבל השל”ה הקדוש מפרש את הפסוק באופן קצת שונה. אם רוצים להצמיח מישהו, אפשר להצמיח אותו דווקא באותם המקומות שאנו מאמינים בו. אם ניקח את המקום הזה שבאמת אנחנו מבינים שהוא טוב ונשקיע בו, נגדל אותו, נטפח אותו, שמה תגיע נקודת הצמיחה. אבל אם נתחיל מהמקום של הכשל, גם אם אנחנו צודקים הוא יאטום את האוזניים ולא ישתף איתנו פעולה.
נקודת חוזק
אפשר לשאול מה טוב באופן כללי בנערים ובנערות בני החמש עשרה בדורנו, ויש ככל הנראה המון דברים כאלה.
אבל אולי ניקח את זה למקום עוצמתי יותר. לא נשאל מה טוב בהם באופן כללי, אלא נשאל שאלה אמיצה: האם בתוך האתגר הספציפי הזה של זלזול שאנו רואים, אנו מסוגלים לראות גם משהו טוב? נקודת עוצמה כלשהי?
לא תמיד התשובה תהיה חיובית. בוודאות ישנם דברים שהם נטו גרועים. אבל אם נמצא בכל זאת איזה היבט חיובי בתוך נקודת האתגר, הוא מסוגל להיות קרש הצלה גדול.
אולי תחת חוסר קבלת הסמכות, מסתתר רצון לבהירות שתתיישב על הלב?
אולי תחת הזלזול הזה במוסכמות, מסתתר צורך עמוק לאותנטיות? רצון להיות מחוברים מתוך הלב ולא רק כי כך אמרו המבוגרים? רצון לבטא את נקודות החוזק המדויקות שלי ולא לבטא דווקא את נקודות החוזק שהמסגרת קבעה שהן נקודות חוזק? ואולי משהו אחר?
אם נמצא נקודות חוזק ונשקה אותן, ייתכן שהדברים יהיו שונים קצת ממה שאנחנו גדלנו עליו וממה שעד היום הזה היה ברור כנכון ולא נכון. אבל זו מסילה אמיתית ובריאה לליבם.
קל לומר, קשה לעשות, אבל שווה לנסות.
וכמובן, מיותר לציין שכל זה לא על חשבון גדרים אמיתיים של תורה, הלכה והנהגת החכמים.
