יש פתרון לבעיית הסמינרים

אפשר לתקן את העוול שנעשה לבנות ישראל בלי לפגוע באוטונומיה של מנהלי הסמינרים  מה שנדרש הוא הפרדת רשויות

הצער של בנות ישראל ומשפחותיהן בדרך לקבלה לסמינרים תואר על ידי גדולי ישראל כלא פחות מגזירה. למרות זאת, עד היום עוד לא הוצע פתרון ברבים. חכמינו כבר הכריעו: "גזירה עבידה דבטלה", ונראה שהגיע הזמן לביטולה. הצעתנו שלהלן היא תולדה של שיחות עם רבנים, אישי ציבור ומנהלי סמינרים בעבר ובהווה

***

מודעה בקסרקטין צבא הקיסר, ירום הודו, בישרה לחיילים: "היום בשעה 16:00 יתקיים בבית-הדין הדיביזיוני משפטו של עריק. התלייה בשעה 18:00". מי שניגשה למבחן קבלה לסמינר, מכירה היטב את ההרגשה של 'משחק מכור'. לרוב, ההחלטה נפלה עוד בטרם מילאה את טופס ההרשמה.

אם נשאל את משרד החינוך, הקבלה לסמינרים מושפעת רק ממבחן וראיון קבלה. אך התלמידה שחיה ביקום שלנו, ולא ביקום המקביל של משרד החינוך, יודעת שאין קשר בין היקומים הללו. נכון, מבחנים מתקיימים גם מתקיימים בסמינרים – בתשלום נכבד – וכך גם ראיונות. אבל הקבלה אינה על פיהם. על פי אדם אחד יישק דבר: מנהל/ת בית-הספר. המנהלים מושפעים משיקולים לא ענייניים (עדתיים, חברתיים, שכונתיים) ונתונים ללחצים חברתיים כבדים. בהינתן שרוב הסמינרים הם מוסדות פרטיים, שמנהליהם אינם רואים שום בעיה הלכתית בקבלת תלמידה תמורת 'תרומה' – צריך נס שהם ימשכו ידיהם גם מזה.

החדירה העמוקה של השיקולים הזרים היא תופעה ייחודית לסמינרים. בישיבות הקדושות היא הרבה פחות נפוצה. הסיבות לכך רבות, אבל העובדה – עובדה.

חיפשנו פתרון שמצד אחד ישמור על העצמאות של הסמינרים בקבלת תלמידות לפי הקריטריונים העצמאיים של כל סמינר (לפי דרכו הרוחנית ועצת מורה דרכו), ומצד שני ישמור על הגבול שבין אוטונומיה רוחנית לשיקולים זרים. ולא היינו צריכים לחפש הרבה, שכן הוא קיים בכל אוניברסיטה בארץ: הפרדה בין הגוף שקובע את הקריטריונים הכלליים לקבלה, לזה שקובע את הניקוד הפרטני של כל מועמד. הפקולטה קובעת את הקריטריונים הכלליים לקבלה, והציון הפסיכומטרי וציון הבגרות (שהם ציונים ארציים אחידים, שאין לפקולטה השפעה עליהם) קובעים את הניקוד הפרטני של כל מועמד. התהליך עצמו אוטומטי: סטודנט יתקבל אם ציוני הפסיכומטרי והבגרות שלו מתאימים לקריטריון שקבעה הפקולטה. מרגע שנקבעו הקריטריונים, גם דיקן הפקולטה עצמו אינו יכול להתערב בקבלת סטודנט. התהליך אוטומטי.

***

הפתרון שאנו מציעים הוא שכל סמינר יקבע את הקריטריונים הראויים בעיניו (בין קריטריונים לימודיים ובין קריטריונים דתיים או התנהגותיים). הקריטריונים יהיו גלויים ומפורסמים, ושום סמינר לא יוכל לקבוע קריטריון נסתר. האפליות על בסיס עדתי או משפחתי ייעלמו ממילא. הקריטריונים גם יפורסמו ברבים לפני המבחנים, כך שלא תהא אפשרות 'לתפור' אותם בדיעבד למידותיה של מועמדת זו או אחרת. יש לצפות שתהיה שוֹנוּת רבה מאוד בקריטריונים בין הסמינרים השונים, וזה לגיטימי לחלוטין, כל עוד הם ענייניים ושוויוניים. תהיה בכך תועלת לתלמידות, שתוכלנה לדעת מראש מה אופי הדרישות, וממילא, הרוח של כל סמינר.

אבל עריכת הבחינות וקביעת 'ציוני המיון' יימסרו לגוף חיצוני חרדי מקצועי, שאינו הסמינר. לסמינר לא תהא שום השפעה על קביעת הציון. הבחינות תיערכנה בעילום שם (כמקובל בבחינה הפסיכומטרית), והציון יהיה, כמובן, זהה לכל הסמינרים בארץ.

לדוגמה. הסמינר יוכל לקבוע שיֶדע במתמטיקה, או להבדיל ביהדות, או ציון פסיכוטכני, הוא קריטריון קבלה (בין מינימלי ובין לפי דירוג). אבל הציון עצמו ייקבע בידי הגוף החיצוני ויהא זהה לכל הסמינרים. הסמינר יקבל את ההודעה: 'מועמדת פלונית זכתה לציון פלוני במתמטיקה, לציון אלמוני ביהדות, ולציון פסיכוטכני פלמוני'. במקביל לציון ייקבעו גם קריטריונים התנהגותיים דומים. הסמינר לא יוכל לדחות מועמדת שעמדה בקריטריונים (שהרי הקריטריונים מפורסמים ברבים).

הפרדה כזו תשיג את הבניית תהליך קבלת התלמידות, כדי שההחלטות תהיינה שיטתיות, הוגנות, בנות-ביקורת ונקיות משרירות ומשחיתות. בסופו של דבר, גם הסמינרים ייהנו מכך, שכל אחד מהם יקבל את התלמידות המתאימות לו.