"כל שומר שבת כדת מחללו – שכרו הרבה מאוד על פי פעלו"
"אוי, החדר שלי נותר חשוך", אמרה יסכה בצער לבעלה, "ומאז שנולדה התינוקת אני מעדיפה להשאיר אור קטן בחדר כדי שאוכל לטפל בה במהלך הלילה בלי לצאת לסלון המואר".
"על מה את מדברת?" התפלא בעלה, "הרי רק השבוע קניתי מנורה חדשה המיוחדת לשבת, ולפני כניסת השבת הדלקתי והנחתי אותה על השידה שלך".
"נכון, אבל השארת את חלון העץ, שדרכו בוקע האור, סגור", הסבירה יסכה. "זה לא עוזר לי שיש אור בתוך אהיל המנורה אם אינני יכולה לפתוח את מסך העץ החוסם את האור".
"ומי אמר שאת לא יכולה לעשות זאת?" הקשה בעלה.
"עד כמה שאני זוכרת, אהיל המנורה אסור בטלטול", השיבה יסכה. "כך למדנו בשיעור דינים בסמינר".
"אבל זו מנורה מיוחדת לשבת!" טען בעלה והסביר: "את צודקת שבדרך כלל המנורה על כל חלקיה אסורה בטלטול בשבת משום 'מוקצה', אבל אם מדובר במנורה שיש בה חלק נפרד שיועד בכוונה תחילה להיות בשימוש בשבת, הרי שהחלק הזה מותר בטלטול".
"אם כך, מותר לי להסיט את החלון שמסתיר את האור?" וידאה יסכה, ובעלה הנהן באישור.
ההלכה
אהיל של מנורה, דינו כדין המנורה עצמה, ואסור לטלטלו בשבת, אך מכסה המורכב מעל המנורה כדי לכוון בו את האור או לכסותו על ידי הטייתו, מותר לכוונו.
(שמירת שבת כהלכתה פרק יג סעיף מז)
הסבר
האהיל, כמו שאר חלקי המנורה, נחשבים כיחידה אחת האסורה בטלטול בשבת משום 'מוקצה'. אולם אם ייחד חלק מהמנורה לפתיחה ולסגירה (כמן מסך) עבור השבת, הרי שהחלק הזה עומד בפני עצמו ואינו נחשב לחלק בלתי נפרד מהמנורה ומותר להסיט אותו במהלך השבת.
עזור לשובתים בשביעי
סיפרו כי המהר"ם (רבי משה) מקוברין זצוק"ל היה עובד כל השבוע מבוקר ועד ערב, ומכל מה שהשתכר בכל ימי השבוע לא היה מוציא שום הוצאה על הצטרכותו בימי החול, כי אם כל משכורתו מכל ימי החול היה מוציא על שבת, ומהמאכלים שנשארו משבת היו מתפרנסים כל השבוע.
ועוד סיפרו, שכשהגיע חצות היום בערב שבת קודש, היו המהר"ם ובני ביתו רוחצים את עצמם לכבוד שבת ומתקשטים במלבושי כבוד של שבת, והיו יושבים ואומרים בפיהם במעלת השבת קודש: 'קום שוין, בואי כבר, כי עלייך אנו מייחלים, עלייך אנו מצפים, קומי נא אלינו'.
וכך היו יושבים כל ערב שבת קודש עד כניסת ליל שבת, ובהגיע יום השבת היה רבי משה יושב על מקומו ולא היה מזיז אף איבר, באמרו: 'אנכי לא אדע הלכות שבת ואולי עם איזה תנועה קלה אחלל את השבת חס וחלילה', והיה יושב כל השבת בזהירות יתירה שלא יגיע לידי מכשול.
"אמר ר' ברכיה בשם ר' חייא אבא: לא נתנה השבת אלא לתענוג. ר' חגי בשם שמואל בר נחמן: לא נתנה השבת אלא לתלמוד תורה". ואין מחלוקת ביניהם, מה שאמר ר' ברכיה שניתנה השבת לתענוג, הרי אלו תלמידי חכמים שהם יגעים בתורה כל ימות השבת ובשבת הם באים ומתענגים. ומה שאמר ר' חגי שהשבת נתנה לתלמוד תורה, אלו הפועלים, שהם עסוקים במלאכתם כל ימות השבת ובשבת הם באים ומתעסקים בתורה.
(על פי פסיקתא רבתי, עשרת הדיברות)
"נוטרי ליום השביעי" – מושגים ביהדות*
*פינה זו נועדה ללמד מושגים ולא ללמד הלכה, כיוון שאין אפשרות לפרט את פרטי ההלכות ביריעה קצרה זו.
המושג: רעווא דרעווין
איתא בזוהר (ח"ב פח ע"ב): "ביומא דשבתא כד מטא עידן דצלותא דמנחה, רעוא דרעוין אשתכח".
וכתב ב'בני יששכר' (מאמרי השבתות מאמר ח אות א): שמעתי מאת כבוד אדוני מורי ורבי הרב הקדוש מהרמ"מ [מרימנוב] זצוק"ל הטעם, להיות בריאת העולם בששת ימי בראשית, הנה התחלת הבריאה אור ליום א', שהוא מוצאי שבת, הנה קודם בריאה עלה ברצונו יתברך שמו לברוא את העולם, הנה הזמן שקודם ליום א' הוא זמן ועת רצון, כמו התחלת הבריאה, אז עלה ברצונו".
