כמה שווה שקל
מזג האוויר היה מושלם. החיות טיילו במרחבים והילדים הביטו בהן בעניין.
יעל הסתכלה סביבה. הטיול נחמד ממש, אפשר אפילו לומר שהוא די מצליח.
כמה השקיעו בטיול לספארי, הם רצו שהוא יהיה טיול ברמה! לארוחת הצהריים הם קנו לכולם סושי מיוחד מהמסעדה הכי יוקרתית בעיר, וכדי שיהיה לילדים מה לנשנש בין לבין – הם ערכו קנייה של פיצוחים בחנות בוטיק מיוחדת. ליעל היה נראה שביום של טיול כה מושקע לא מתאים לנשנש ביסלי ובמבה. לכבוד הטיול הם גם שכרו מכונית, אבל לא סתם מכונית; הם התעקשו על מרצדס. הטיול ברמה, והיה נראה להם שלנסוע בין החיות בסתם מיצובישי סטנדרטית יכול להוריד מהסטייל. וכמובן הם שילמו במיטב כספם על כרטיסי כניסה לספארי.
אין מה לומר, הם השקיעו בטיול ובחרו עבור הילדים את הטוב ביותר בכל פרמטר שהוא. והתוצאה? יעל נאנחה. הטיול מוצלח. באמת, היא לא מתלוננת. כולם מרוצים ונהנים, אבל מה, מה בדיוק? היא ניסתה להסביר לעצמה את התחושה המתפשטת לה בלב.
הילדים נהנים? כן. מעריכים? כן. כלומר… בעצם… הנה, נראה ליעל שהיא מצאה את ההסבר להרגשתה: הילדים מעריכים את הטיול, אבל ממש לא מעריכים אותו כפי ערכו האמיתי. אין להם מושג שכרטיסי הכניסה לבדם עלו מאות שקלים, והם בכלל לא קולטים שפינקו אותם בסושי ובוודאי לא משערים כמה הוא עלה.
והמכונית היוקרתית – בתחילה הם התלהבו ממנה, אבל בזמן שנסעו בינות לזברות הם ראו סובארו חבוטה בצבע ירוק זית, התפעלו מהצבע וביקשו שבפעם הבאה שנוסעים לספארי – הם רוצים כזאת מכונית בדיוק…
כשהיא שקועה בהרהורים יעל שמה לב לפתע שזאב מתלהב ממשהו וצועק בקול, אילה רצה קדימה וכל השאר שועטים אחריהם בשורה.
מה קרה? תהתה, מה הצית להם את הדמיון? אחרי כמה רגעים ראתה את התשובה כתובה על שלט עץ: 'פינת החי'.
זיק של הבנה ניצת בעיניה. אין כמו המגע הישיר עם בעלי החיים.
הילדים היו מאושרים. הם ליטפו את הכבשים והחזיקו בעדינות את הארנבות. אושר. אמיתי. גדול. מציף.
בצד פינת הליטוף עמד נער ומכר ימבמבם. הילדים ביקשו ליהנות ממנו. יעל חשבה שזה ממתק טיפשי ופשוט, אבל הילדים רוצים וחשוב לה שהם ייהנו – והיא נתנה להם כמה שקלים, שיקנו להם.
הילדים כולם ישבו על הדשא ואכלו מהלבן הלבן הזה בעיניים בורקות.
הנה! זה מה שציפתה לראות! אושר מציף, זיק בעיניים. איזה יופי שיצאו לטיול הזה, שמחה יעל.
אבל רגע, היא תהתה, בשביל כמה ארנבות וצבים ומקל עם ימבמבם צריך להרחיק נדוד עד לספארי, או שאפשר למצוא אותם בפינת החי שבקצה השכונה?
במספרים זה נראה כך
ארוחה המורכבת ממנת סושי עולה 50 שקלים לאדם. לעומת זאת, ארוחה המורכבת משני משולשי פיצה (20 שקלים) + פחית קולה (7 שקלים) + קרטיב (3 שקלים) עולה רק 30 שקלים לאדם.
לדעתכם, איזו ארוחה הילד שלכם היה מעדיף?
במשפט אחד זה נשמע כך
לא תמיד הכסף שלנו שווה אותו הדבר: באותו סכום של כסף אפשר לקנות משהו שפחות יהנה אותנו או לקנות משהו שיותר יהנה אותנו.
השבוע הזה נעשה ונחסוך
לפני כל קנייה נעצור ונחשוב: האם חייבים לשלם את הסכום הזה כדי להפיק את התועלת/ההנאה המסוימת, או שיש אלטרנטיבה להשגת אותה התוצאה במחיר נמוך יותר?
עוד קצת מידע מעשיר
אם חשקה נפשכם להתאוורר מעט מאבק היום-יום שדבק בכם, תוכלו לצאת לנופש באיטליה. לשם כך תצטרכו להצטייד בכרטיסי טיסה, להזמין חדר במלון וגם לקנות כרטיסים לאטרקציות. כשאתם באיטליה, אל תוותרו על טעימה מ'פיצת לואי ה-13' הנמכרת בבית קפה בסלרנו.
מדוע? יש הרבה סיבות, נפרט חלק מהן:
הבצק עשוי מקמח אורגני, הוא תופח במשך שבעים ושתיים שעות, ולא תאמינו: מפזרים עליו מלח ורוד המיובא מאוסטרליה. וזה לא הכל, הפיצה מגיעה עם תוספות מיוחדות: שלושה סוגי קוויאר ושבעה סוגי גבינות.
המחיר? 12,000$ למגש, אבל הוא מספיק לשני אנשים, כך שהוא חסכוני למדי.
ברבע ממחיר הפיצה הזאת תוכלו לצאת עם כל המשפחה לצימר בצפון כולל כל הפינוקים. נכון, תיאלצו להסתפק במגש פיצה סטנדרטי העולה 60 שקלים, היא לא תהיה כזו מושקעת – עם סוג אחד של גבינה, מקסימום גם זיתים ירוקים.
אבל מי יודע? יש מצב שתיהנו, אולי שווה לכם לנסות את החלופה הזאת.
*כמובן אין לראות בכתבה זו מתן הכשר לפיצה האמורה. התיאור הוא בשביל ההשראה בלבד.
